גמ' ראש השנה דף יז:
אורך השיעור הקולי ברי"ף ר"ן
ושו"ע הוא דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא דקות
צריך תיקון בהקלטה בהסבר הברייתא מתיבי השב
בינתים מוחלים לו
1)אם נמצאו עונותיו משלישי ואילך מרובין על
זכיותיו אותם שתי עונות מצטרפים ודנין אותו על הכל. 1
2)אין היחיד רשאי לומר שלש עשרה מדות דרך
תפלה ובקשת רחמים 1
3)אין ראוי להזכיר י"ג מדות אלא בעת
רצון, וקרוב הדבר האומרם בערבית לקיצוץ ח"ו 2
רמב"ם הלכות תשובה
פרק ג הלכה ה
בשעה ששוקלין עונות אדם עם זכיותיו
אין מחשבין עליו עון שחטא בו תחלה ולא שני אלא משלישי ואילך אם נמצאו עונותיו משלישי
ואילך מרובין על זכיותיו אותם שתי עונות מצטרפים ודנין אותו על הכל, ואם נמצאו זכיותיו
כנגד עונותיו אשר מעון שלישי ואילך מעבירים כל עונותיו ראשון ראשון, לפי שהשלישי נחשב
ראשון שכבר נמחלו השנים, וכן הרביעי הרי הוא ראשון שכבר נמחל השלישי וכן עד סופן, במה
דברים אמורים ביחיד שנאמר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר, אבל הצבור תולין להן
עון ראשון שני ושלישי שנאמר על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו, וכשמחשבין להן
על דרך זה מחשבין להן מרביעי ואילך, הבינונים אם היה בכלל מחצה עונות שלהן שלא הניח
תפילין מעולם דנין אותו כפי חטאו ויש לו חלק לעולם הבא, וכן כל הרשעים שעונותיהן מרובים
דנין אותן כפי חטאיהם ויש להן חלק לעולם הבא שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא אף על
פי שחטאו שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ, ארץ זו משל כלומר ארץ החיים והוא
העולם הבא, וכן חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא. +/השגת הראב"ד/ בשעה
ששוקלין עונות אדם אין מחשבין עליו עון שחטא בו תחלה. א"א זה מן הערבוב שמערבב
הדברים זה בזה ומדמה בדעתו שהן אחדים והם זרים ונפרדים מאד, לפי שראה בראש השנה ורב
חסד מטה כלפי חסד ותנא דבי ר"י מעביר ראשון ראשון וכך היא המדה, וראה ביומא רבי
יוסי ברבי יהודה אומר אדם חוטא פעם ראשונה ושנייה ושלישית מוחלין לו רביעית אין מוחלין
לו סבר בדעתו שהן ענין אחד והן רחוקים מאד דההיא דרבי ישמעאל היא ליום הדין הגדול ולהציל
הבינונים מגיהנם כדברי בית הלל ואין שם זכר למחילת עון אבל הא דרבי יוסי ברבי יהודה
בעולם הזה ובתחלת מעשיו של אדם מימי עונשו ואילך שחטא הראשון והשני והשלישי שיזדמנו
לידו אם עשה מהם תשובה אע"פ שהם מן החמורים שצריכין יסורין ויוה"כ למרק אלו
הראשונים אינן צריכין שהם מחולין לגמרי, זו היא הצעת הדברים ועיקרן ואין הפרש בגמרא
בין יחיד לצבור ולא ידעתי מאין מצאו.+
שו"ת הרשב"א חלק א סימן
ריא
מה שאמרת אם אומר שלוש עשרה מדות ביחיד?
תשובה מסתברא לי שכל שאומרן דרך תפילה ובקשת רחמים
אין נאמרין ביחיד וכדבר שבקדושה הן. כמו שאמרו באגדה נתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור
והראהו למשה בסיני. ואמר כל זמן שישראל חוטאין כשיגיע עת צרה יעשו לפני כסדר הזה ואני
מוחל להם. אבל אם בא לאמרו כך דרך קריאה בעלמא אומר כדרך שאומרין אף האופנים וקראי
דקדושה דרך קריאה.
שולחן ערוך אורח חיים סימן תקסה סעיף
ה
אין היחיד רשאי לומר שלש עשרה מדות דרך תפלה ובקשת
רחמים, דדבר שבקדושה הם; אבל אם בא לאומרם דרך קריאה בעלמא, אומרם. הגה: וכן אין ליחיד
לומר סליחות או ויעבור (מהרי"ל בשם א"ז).
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן תקסה סעיף ה
(יא) דדבר שבקדושה הם – ואין נאמר בפחות מעשרה:
(יב) דרך קריאה – בניגון וטעמים. אין לומר האדרת
והאמונה בצבור כ"א ביוה"כ הא יחיד יכול לומר האדרת כל השנה. אין לומר קודם
חצות לילה שום סליחות ולא י"ג מדות בשום פנים לעולם חוץ מביום הכפורים [אחרונים]:
(יג) וכן אין וכו' או ויעבור – אף די"ג מדות
כבר כתבו המחבר חזר ושנה הרמ"א בשם או"ז דאפילו סליחות לחוד ג"כ אין
לומר ביחיד אבל האחרונים תמהו על עיקר הדין דלמה לא יאמר היחיד סליחות דהוא תחנונים
בעלמא והסכימו דסליחות בלא י"ג מדות יכול יחיד לומר:
שולחן ערוך אורח חיים סימן תקפא סעיף
א
נוהגים לקום באשמורת לומר סליחות ותחנונים מראש
חדש אלול ואילך עד יום הכפורים. הגה: ומנהג בני אשכנז אינו כן, אלא מראש חדש ואילך
מתחילין לתקוע אחר התפלה שחרית, ויש מקומות שתוקעין ג"כ ערבית; ועומדים באשמורות
לומר סליחות ביום א' שלפני ר"ה; ואם חל ראש השנה ב' (או) ג', אז מתחילין מיום
א' שבוע שלפניו (מנהגים). ואבל אסור לצאת מביתו כדי ליכנס לבה"כ לשמוע הסליחות,
מלבד בער"ה שמרבים סליחות יכול האבל ליכנס לבית הכנסת (פסקי מהרי"א סי' קל"ג).
וידקדקו לחזור אחר שליח צבור היותר הגון והיותר גדול בתורה ומעשים שאפשר למצוא, שיתפלל
סליחות וימים נוראים; ושיהא בן שלשים שנים, גם שיהא נשוי (כל בו). מיהו כל ישראל כשרים
הם, רק שיהיה מרוצה לקהל; אבל אם מתפלל בחזקה, אין עונין אחריו אמן. וכן צריך שיוציא
כל אדם בתפלתו; ואם יהיה לו שונא ומכוין שלא להוציאו, גם אוהביו אינם יוצאים בתפלתו
(הגהות מנהגים ישנים). ויש מקומות נוהגים שהמתפלל סליחות מתפלל כל היום (כל בו).
ברכי יוסף אורח חיים סימן תקפא
א. דין א. נוהגים לקום באשמורת וכו'. מקומות שנוהגים
לומר סליחות בערבית הוא מנהג רע ומר, ישתקע ולא יאמר, ואין ראוי להזכיר י"ג מדות
אלא בעת רצון, וקרוב הדבר האומרם בערבית לקיצוץ ח"ו. הרב החסיד מהר"ם זכותו
ז"ל בתשובותיו הנדפסות מחדש סי' ל'.
ב. היושב בבה"כ שנוהגים לומר סליחות בערבית
ישב וידום וליכא משום לא תתגודדו ואי בעי לימא מזמורים וכיוצא אך הוידוי יוכל לאומרו
מלבד במוצאי שבת שאסור לאומרו עד שיעבור חצות לילה שעדיין יש קדושת שבת דכך קבלנו משם
האר"י זצ"ל. הרב הנז' בתשובת הנז'.
ג. מי שקם באשמורת וכבר הצבור אומרים סליחות ואין
פנאי לומר תקון חצות וסליחות וצריך לבטל אחד מהם, טוב שיאמר תיקון חצות כסדר האר"י
זצ"ל, והוא עיקר גדול יותר ויותר מהסליחות. הרב מהר"ם זכותו בתשובה כ"י.
ד. סליחות ותחנונים וכו'. צריך לאומרם בנחת ובמתון
ובכוונה, ואסור להזכיר י"ג מדות שלא בכוונה. מהר"ש שער אריה בחידושיו כ"י.
ה. מה שנהגו קצת לומר ענינו אבינו וכו' עשה למען
שמך, וכו' במהירות גדול, יש לבטל מנהגם. הרב מהר"ם זכות ומהר"ר ישראל שלמה
לינגו בתשובות כ"י.
ו. יותר טוב בימים אלו להרבות סליחות ותחנונים
עם הצבור מללמוד. הרב טור ברקת. וכן ראיתי לקצת רבנים שתמיד היו עסוקים בגופי הלכות
והחיבורים, ובחדש אלול היו מניחין קצת מסדרם ללמוד גירסא ותחנונים.
ז. הנוהגים ליפול על פניהם באשמורת יש להם על מה
שיסמוכו. הרב הלבוש סי' קל"א והרב מעבר יבק פ"א ממאמר ד' והרמ"ז בתשובה
כ"י.
ח. יש נוהגין להתענות ביום א' של סליחות, ויותר
טוב להרבות המעשים טובים ובתשובה ולא להחמיר על הצבור. מהר"ש שער אריה בחידושי
כ"י ומהר"י לינגו בכ"י.
ט. יש נוהגים למכור מי יהיה ש"ץ בסליחות,
ולא שפיר עבדי דצריך ש"ץ הגון מאד.
י. יש מקומות נוהגים מר"ח אלול שאחר מנחה
מכריז השמש שובו בנים שובבים, ומנהג יפה הוא.
יא. הגהה. שיהיה נשוי וכו'. אם החזיק ימים נוראים
להתפלל אין מסלקין אותו ובפרט אם כבר ארס אשה בסבלונות. פני משה ח"ב סי' כ"ד.
וכן עיקר. ודלא כמ"ש בספר יד אהרן משם באר עשק סי' ק"ז דאף אם החזיק כמה
שנים מי שאינו בן ל' שנה ואינו נשוי דלא מהני ליה חזקה. וק"ק על הרב יד אהרן אשר
לא זכר מדברי הרב פני משה הנז'. וגם הרב שיירי כנה"ג לקמן סי' תרי"ט כתב
דמעשה [חזה] לרבנים אלמונים קמו עמדו להתפלל מוסף כיפור בזמן גדולי הדור.
יב. מי שהחזיק לתקוע שופר בר"ה ואינו מתפלל
כל השנה עם הצבור, צריך לסלקו כי תקיעת שופר השוו בש"ס לכניסת כהן גדול לפנים
(ר"ה כו א), דלזכרון קאתי, מלבד מה שכתבו חכמי אמת, וזה פורש מן הצבור ונקרא רשע
שאינו הולך לבה"כ, ומה גם שאמרו שנשבע לשקר. הרב מהר"ר יוסף ראוינא אחד מרבני
איטליא בדור שלפנינו בתשו כ"י.
יג. מי שנשתטית אשתו ונשא עליה על פי בית דין,
יש לו שתי נשים מיקרי, ולא יתפלל ביום הכפורים. הרב שבות יעקב ח"א סי' כ"ט.
והפריז הרב בהוראה זו, דאעיקרא הא דנשוי, מנהגא בעלמא הוא, כמ"ש מור"ם בדרכי
משה, וכבר כתב בהגהה זו דכל ישראל כשרים. וכ"כ הרב לבוש. ומסתיין חומרא דיהיה
נשוי, אבל להחמיר שלא יהיה לו שתי נשים, וכל שכן כשאחת שוטה, דכמאן דליתא דמיא, שלא
יתפלל אין הדעת סובלו. ומה דמות יערוך לכהן גדול ד"ביתו" כתב רחמנא. וע"ש
מה דתמה על הרב המגיד פי"ז דאסורי ביאה (הי"ג) דנעלם ממנו מ"ש הרמב"ם
פ"ה דכלי המקדש (ה"י), עש"ב. ולא ידעתי מה זה העלם, דהרב המגיד לא דיבר
אלא להראות מקור הדין. גם מ"ש הרב הנז' דמשמעות הרמב"ם הוא לגרש אחת, ק"ק
דהש"ס והרמב"ם קרו בחיל, ומאי משמעות דקאמר. ומ"ש דמקור הגהה זו מהגהות
מנהגים, איתיה בספר הכלבו (סי' סח) נמי. ובד"מ בסי' זה כתב תרי זימני דאשה אחרת
מתקנין לו. ע"ש. ואינו הלכה.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן תקפא סעיף א
(א) אלול ואילך – אבל בר"ח גופא א"א
סליחות ותחנונים וכן הנוהגים לומר תהלים כל אלול עם תחנונים יה"ר אין להתחיל בר"ח
[פמ"ג]:
(ב) עד יוה"כ – ונוהגין במדינתינו מר"ח
אלול עד יוה"כ לומר בכל יום אחר גמר התפלה מזמור לדוד ד' אורי וכו' בוקר וערב
ואומרים אחריו קדיש ואנו נוהגין לומר עד שמע"צ ועד בכלל. וביום שיש בו מוסף אחר
גמר תפלת שחרית קודם אין כמוך ובערב אחר תפלת המנחה ובמקומות שאומרים אותו אחר גמר
התפלה בר"ח יש להקדים מזמור ברכי נפשי וכן במקומות שאומרים אותו אחר תפלת שחרית
ונוהגין ג"כ לומר שיר של יום אחר תפלת שחרית יש להקדים השיר של יום [אחרונים]:
(ג) מר"ח ואילך וכו' – יש מתחילין מיום ראשון
דר"ח ויש מתחילין מיום שני דר"ח וכ"כ בסי' דה"ח. ויש לתקוע בכל
בוקר אחר התפלה. נוהגין בכל יום של ימי החול מר"ח אלול ואילך אחר התפלה אומרי'
בצבור עשרה מזמורים [וביה"ר שלפני אמירתו יש לדלג תיבות בהם שבעים שנה] וכיון
שא"א ספר שלם י"ל בזכות מזמורי תהלים שקראנו לפניך וכו' ואחר היה"ר
אומרים קדיש ואם אין עשרה בשעת אמירת תהלים וממתינין על אחד שישלים המנין יש לשייר
מזמור אחד ויאמרוהו אחר שישלימו עשרה ויאמר קדיש ובימי התשובה שבין ר"ה ליוה"כ
אומרים יותר מעשרה מזמורים כדי לגמור התהלים פעם שלישית קודם יוה"כ [מטה אפרים]:
(ד) לומר סליחות – ואף יחיד יוכל לומר אותם שאין
בהם י"ג מדות. ובסליחה שנזכר י"ג מדות ידלג אותן תיבות. וכן אותם הבקשות
שהן בלשון תרגום כגון מחי ומסי וכו' ומרן די בשמיא וכו' לא יאמר כשאין שם מנין עשרה
[א"ר]. כשמתחילין סליחות אומרים או"א חוץ מסליחה המתחלת בשם אחד משמותיו
של הקב"ה. כתב אבודרהם ויקרא בשם ד' יש להפסיק מעט בין בשם ובין ד'. אם אין מנין
בעת אמירת אשרי יאמר סליחות וכשיבואו מנין יאמרו קדיש באמצע סליחות ובא"ר כתב
שיאמרו אח"כ ג' פסוקים כשיש מנין. ואם היה מנין בתחלת אמירת הסליחות ולבסוף יצאו
מקצתן י"ל דמ"מ אומר קדיש אחר הסליחות וכעין מה שנתבאר בסימן נ"ה [פמ"ג]:
(ה) ביום א' שלפני ר"ה – ר"ל יום ראשון
של השבוע שחל לפני ר"ה:
(ו) מיום א' שבוע שלפניו – משום שהרבה נוהגים להתענות
עשרה ימים עם יוה"כ ולעולם יחסרו ד' ימים מר"ה עד יוה"כ שלא יוכלו להתענות
דהיינו ב' ימים ר"ה ושבת שובה ועיו"כ לכך צריך להשלים ד' ימים קודם ר"ה
וכדי שיהיה יום מסויים להתחלה תקנו יום ראשון בכל פעם ועוד טעם שקבעו ד' ימים שכן מצינו
בקרבנות שטעונים ביקור ממום ד' ימים קודם הקרבה ובכל הקרבנות בפ' פנחס כתיב והקרבתם
עולה ובר"ה כתיב ועשיתם עולה ללמד שבר"ה יעשה אדם עצמו כאלו מקריב את עצמו
ולכן קבעו ד' ימים לבקר כל מומי חטאתו ולשוב עליהם. הש"ץ מתעטף בטלית בשעה שאומרים
י"ג מדות אף שהוא קודם אור היום אבל אז אינו מברך עליו אף שהוא בגד המיוחד ליום
כיון שלובשו בלילה ויש דעה דפטור אז מציצית כדלעיל בסימן י"ח [לבוש] וט"ז
השיג עליו דלמה לו להכניס עצמו לדבר שיש בו ספק וע"כ לא יטול אז טלית שלו ולא
טלית של קהל שהוא ג"כ כשלו אלא יקח טלית של חבירו דבזה לכו"ע פטור מציצית
ויכוין שנוטלו רק לכבוד ולא לקנותו:
(ז) ואבל אסור וכו' – אבל תוך י"ב חודש על
אביו ואמו [או תוך שלשים על שאר קרובים] אסור לעבור לפני התיבה בר"ה ויוה"כ
דהא דינם כרגלים לכל מילי אבל בימי הסליחות אפילו בער"ה ועשי"ת מותר [ובדליכא'
חזן אחר שרי אפילו בר"ה ויוה"כ]. וכן בימים שאין אומרים תחנון מותר להתפלל
שחרית אם אחר יאמר הלל אבל מוסף לא יתפלל והח"א כתב כמדומה שהגר"א לא היה
מניח להתפלל אפילו שחרית בר"ח אכן בדליכא אחר לכו"ע מותר להתפלל אפילו מוסף:
(ח) בער"ה – וה"ה בעיוה"כ במקום
שמרבים בסליחות:
(ט) וידקדקו – נהגו לעבור לפני התיבה פרנסים ומנהיגים
שיודעים בצער הדור והיינו דוקא כשהם נאמנים ומגינים על הדור ומרוצים לעם ובעוה"ר
בדור הזה וכו' וכדי לתקן פרצה זו ראוי שיתפלל הש"ץ הקבוע:
(י) היותר הגון – וכל העוזרים ומסייעים לש"ץ
שאינו הגון כאלו גוזל טוב מן הקהל ועתידים ליתן את הדין [ס"ח]. והיודע בעצמו שאינו
בקי מאד ויודע לשמור אפילו משגגה אין לו להכניס את עצמו בעבודת השם. ואם אינו ראוי
והגון ובקי אין ממתינין לו כשאר עונשים אלא גובין לאלתר [א"ר]:
(יא) בתורה ובמעשים – וראוי שיהיה הש"ץ והתוקע
בעלי תשובה גמורה גם ראוי שילמדו הכונות מהתפלות והתקיעות והוא מהזוהר ונהגו שמי שהתחיל להתפלל או לתקוע אפילו פ"א אין ליתן
המצוה לאחר ואם חלה הוא ביד הקהל להעמיד אחר ומ"מ כשחוזר לבריאותו המצוה חוזרת
אל הראשון מי שבא בעש"ג אין ראוי להיות ש"ץ בר"ה ויוה"כ אא"כ
עשה תשובה. אם רואה שיש מחלוקת בשביל התפלה לא יתפלל אע"פ שיתפלל מי שאינו הגון:
(יב) שיהא בן שלשים – שאז ראוי בן לוי לעבודה ותפלה
הוא כנגד עבודה וגם שאז לבו נשבר ונדכה:
(יג) שיהא נשוי – דומיא דכה"ג שהיו מכינים
לו אשה אחרת ושתהיה לו אשה לשומרו מן החטא. ופשוט דאם מזדמן לו שנים אחד שהוא בן תורה
וירא חטא ואין לו אלו הפרטים והשני הוא איש פשוט והוא נשוי ויותר מבן שלשים הבן תורה
קודם:
(יד) כל היום – שחרית ומנחה [שהמתחיל במצוה אומרים
לו גמור וי"א דאף ערבית שלפניו אבל הערבית של היום שלאחריו אין שייך לו] וכתב
המ"א דמטעם זה הוא קודם לאבל ולמוהל וליא"צ דתפלה תליא ברצון הקהל והא"ר
מפקפק בזה ודעתו דיא"צ יש לו להתפלל אם הוא מתענה ומן למנצח ואילך יש להניח להתפלל
אף לאבל והובא דבריו בפמ"ג:
רמב"ם הלכות תשובה פרק ב הלכה
ו
אע"פ שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה הימים
שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד שנאמר דרשו ה' בהמצאו, במה
דברים אמורים ביחיד אבל צבור כל זמן שעושים תשובה וצועקין בלב שלם הם נענין שנאמר כה'
אלהינו בכל קראנו אליו.
כסף משנה הלכות תשובה פרק ב הלכה ו
אע"פ שהתשובה וכו'. פ"ק דר"ה (דף
י"ח.) א"ר שמואל בר אוניא משמיה דרב מנין לגזר דין של ציבור שאפילו שנחתם
מתקרע שנאמר מי כה' אלהינו בכל קראנו אליו והא כתיב דרשו ה' בהמצאו התם ביחיד ויחיד
אימת אמר רב נחמן אמר רבה בר אבהו אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ:
יהודה יעלה
רבי יהודה בן ישראל אסאד נולד בעיר אסאד שבהונגריה
בשנת ה"א תקנ"ד (1794) ונפטר בשנת ה"א תרכ"ו (1866). הוא למד בישיבת
ר' מרדכי בנעט בניקולשבורג שבמורביה. בכהונתו כרב בהונגריה נשאל שאלות שהזמן גרמן,
והשיב מאות תשובות בהלכה. ר' יהודה התכתב עם החת"ם סופר ועם עוד רבנים גדולים
בהונגריה, ונחשב לפוסק הדור בהונגריה לאחר פטירת החת"ם סופר.
שו"ת יהודה יעלה חלק א – אורח
חיים סימן קפג
ונ"ל
כלפי דקיי"ל בברכות דף כ"ב ברייתא המשמיע קולו בתפלתו ה"ז מקטני אמנה
כו' המגביה קולו בתפלתו ה"ז מנביאי שקר דכתיב בהו קראו בקול גדול כו' ובטור וש"ע
א"ח סי' כ"א אמנם ודאי בשעת צרה ממש מלבד שאין אדם נתפס על צערו אם גם צועק
בתפלתו בקול שלא עפ"י דין עוד זאת כי אדרבא גם מצותו בכך כמו שכתב הרמב"ם
מ"ע מה"ת לזעוק ולהריע כו' וכ"פ רש"י בתענית י"ד וז"ל
מתריעין בפה בד"ה רי"א מתריעין ענינו בקול רם היו צועקים ענינו כו' אבינו
כו' וטעמא דמלתא ודאי לעורר מידת חנון ע"י הצעקה כמ"ש וחנותי כו' אף לשאינו
הגון לעשות בקשתו וכתיב והיה כי יצעק אלי כו' ושמעתי כי חנון אני וכמבואר בהג"ה
בתוס' ר"ה דף י"ז ע"ב בשם הפסיקתא מידת חנון שחונן בעת הדחק לגאול את
הצועק אף שלא כדין כו' והיינו למי שהוא עצמו בצרה ודאי כיון שצועק מכאב לב עונג הוא
לו אפילו בשבת שרי אבל אחרים המתפללים על השוכנים בצרה אפי' את"ל גם המה מותרים
לצעוק בתפלתם בקול רם על אחרים מה"ט הנ"ל היינו בחול דוקא אבל בשבת דבלא"ה
איכא איסורא להרעיש ולפרסם הצער והיגון בקול משום חילול שבת בפרהסיא לכן שפיר קאמר
ר"י לעזרה ולא לצעקה דייקא [ובר"ה י"ז אר"י צעקה היא מקרעת גז"ד
כו' יפה צעקה כו' בין לאחר גז"ד כו' ובמסכת תענית דף י"ז צעקה לאליהו כו']
ופירש"י שפיר לעזרה צועקים לבני אדם שיבואו לעזרם ולהצילם. אבל לא לצעקה תפלה
ר"ל לא שיבואו להתפלל עליהם בקול רם בצעקם שאין אנו בטוחים כ"כ שמועיל תפלתינו
לצעוק עליהם בשבת דייקא להתפלל על אחרים בקול צעקה בשבת כיון דתרי איסורי יש בזה אבל
הא ודאי מתפללים עליהם בשבת בלחש אף שאין אנו בטוחים כ"כ שתועיל ספק פק"נ
נמי דוחה שבת וכדס"ל לר' יוסי גופי' גבי' ביקור חולים וכהשגת הנ"ש בתשובה
הנ"ל על מהרי"ל לברך את החולה בשבת ובזה ניחא פרש"י ז"ל מפי מורי
וסיים רש"י נ"א לעזרה דקאמר ת"ק מתריעין דמשמע בקול רם וא"ל ר'
יוסי לעזרה שיהיו מתפללין כל א' בביתו לעזרה בעלמא עכ"ל ונ"ל דלא פליגי אלא
דברים אחדים המה אלא דפירש לעזרה הוא תפלה בלחש בהיפוך מצעקה שהוא תפלה בקול רם. והא
ניחא טפי לפרש הכי דבר והיפוכו ממש לעזרה ולא לצעקה שניהם על תפלה קאמר אבל גם פירש
א' מפי מורי דרש"י מודה לזה ע"כ בדקדוק לשון ר' יוסי ולשון רש"י ואין
כאן ספק פק"נ בצעקה כנ"ל ועי' תשובת ריב"ש סוף סי' תקי"ג ועי'
גמרא בתענית י"ז צעקה לאליהו ופרש"י שם.
