הוצאת וגשל אישרה לרי"ף יומי בנדיבות רבה, להעתיק קבצים של דפי הרי"ף, ועל כך אנו מודים לה בקרב לב.
ניתן להשיג את ש"ס נהרדעא בארץ ישראל בהוצאה וגשל בירושלים דרך הרב יוסף דוב גליק
רי"ף סוכה דף א.
גמ' סוכה דף ב.- ג.
אורך השיעור ברי"ף ושו"ע הוא 17 דקות
אורך השיעור בר"ן ופוסקים הוא 8 דקות
רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ד הלכה א
שיעור הסוכה גבהה אין פחות מעשרה טפחים ולא יתר על עשרים אמה, ורחבה אין פחות א משבעה טפחים על שבעה טפחים, ויש לו להוסיף ברחבה אפילו כמה מילין, היתה פחותה מעשרה או משבעה על שבעה או גבוהה מעשרים אמה כל שהוא הרי זו פסולה.
רא"ש מסכת סוכה פרק א סימן א
א [דף ב ע"א] סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה ורבי יהודה מכשיר. ושאינה גבוהה י' טפחים ושאין לה שלש דפנות ושחמתה מרובה מצלתה פסולה:
גמ' מה"מ אמר רבה אמר קרא למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל עד עשרים אמה אדם יודע שהוא דר בסוכה למעלה מעשרים אמה אין אדם יודע שהוא דר בסוכה מאי טעמא משום דלא שלטא ביה עינא. ורבי זירא אמר מהכא וסוכה תהיה לצל יומם מחורב עד עשרים אמה אדם יושב בצל סוכה למעלה מעשרים אמה אין אדם יושב בצל סוכה אלא בצל דפנות. רבא אמר מהכא בסוכות תשבו שבעת ימים אמרה תורה צא מדירת קבע ושב בדירת עראי עד עשרים אמה אדם עושה דירתו דירת עראי. פי' ראויה לעמוד בבנין עראי הלכך אפילו אי עביד קבע כגון שסיכך על מחיצות של ברזל שפיר דמי למעלה מעשרים אמה אין אדם עושה דירתו דירת עראי אלא קבע. [דף ב ע"ב] לרבה דאמר למעלה מעשרים אמה אין אדם יודע שדר בסוכה משום דלא שלטא ביה עינא אם היו דפנות מגיעות לסכך כיון דשלטא ביה עינא אע"ג דגבוה מעשרים אמה ולמעלה כשירה. ולרבי זירא דאמר למעלה מעשרים אמה אין אדם יושב בצל סוכה אלא בצל דפנות אי אית בה יותר מד' אמות כיון דרויחא איכא צל סוכה וכשירה. ולרבא דאמר למעלה מעשרים אמה אין אדם עושה דירתו דירת עראי אלא דירת קבע לית ליה תקנתא אלא בין דפנות מגיעות לסכך בין אין דפנות מגיעות לסכך בין יש בה יותר מד' אמות בין אין בה יותר מד' אמות כיון שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה. איכא מ"ד הלכתא כרבה דהא בכל מילי כרב עבד (שבת דף כב א). ואנן מסתברא לן דהלכתא כרבא דקי"ל סוכה דירת עראי בעינן ורבי יהודה דמכשיר ס"ל דסוכה דירת קבע בעינן פי' דמכשיר אף בדירת קבע ולית הלכתא כותיה ואי הוו דפנות מגיעות לסכך כ"ש דהוה ליה דירת קבע. ועוד דהא סוגיא בענין סוכה ע"ג סוכה כוותיה. וכן פסק הר"ז הלוי ז"ל כרבא דבתראה הוא ואפילו לאביי דאקשי עליה הא קבליה לטעמא מדאשכחן לאביי דאמר רבי ורבי אושעיא וכו' כולהו סבירא להו סוכה דירת קבע בעינן. ומינה שמעינן דטעמא דרבנן משום דבעינן דירת עראי. אע"ג דחשו לה לקושיא דאביי כדאמר כולהו כרבא לא אמרי משום קושיא דאביי מ"מ כיון דאביי גופיה קבליה לטעמא דרבא כדאמר הלכך דרבא עדיף ועליה סמכינן ע"כ. ולאו ראיה היא כמו שפירש ר"י לקמן (דף ז ב) דהא דחשיב לרבי יהודה לא משום דאסקינן לעיל טעמא דרבנן דפסלי משום דבעינן דירת עראי דהא אביי דהכא הוא דאקשיה ליה לרבא לעיל דאית ליה ההוא טעמא אבל מ"מ אמת הוא דלמעלה מעשרים אמה לא קיימא בלא קבע. ואמרינן נמי בפרק הישן (דף כא ב) רבי יהודה לטעמיה דאמר סוכה דירת קבע בעינן ודייקא מהא דמכשר למעלה מעשרים. וכן פסק הרי"ץ גיאות ז"ל כרבא וכן ה"ר ישעיה דטרנ"י. אבל בעל העיטור פסק כרבה ולא נראו לי דבריו:
טור אורח חיים סימן תרלג
שלא תהיה גבוה יותר משיעורה דתנן סוכה שהיא גבוהה למעלה מכ' אמה פסולה בין אם גדולה או קטנה ל"ש אם המחיצות מגיעות לסכך ל"ש אם אינן מגיעות אבל עד כ' כשירה אפילו כל סככה למעלה מכ' כיון שאין בחללה אלא כ' היתה גבוה יותר מכ' והוצין יורדין למטה עד כ' אם צילתן מרובה מחמתן כשירה ואם לאו פסולה ואם תלה בה דברים נאים לנאותה וממעטין חללה עד כ' אינו מיעוט להכשירה ואם נתן בה כרים וכסתות למעט חללה אפילו בטלן שם לא הוי מיעוט כיון שאין דרך לבטל אבל למעט' בתבן אפי' לא בטלו בפי' אלא שאנו יודעין שאין עתיד לפנותו כגון שא"צ לו או מיעטו בעפר אפילו סתם שאין אנו יודעין אם צריך לו הוי מיעוט אבל תבן סתם ועפר ועתיד לפנותו כגון שידוע שצריך לו אינו ממעט אא"כ בטלו להיות שם כל ח' ימים אבל א"צ לבטלו להיות שם לעולם: היתה גבוהה מכ' ובנה בה אצטבא כנגד דופן האמצעי ע"פ כולה כזה ובו שיעור סוכה כשירה ופירש"י כשירה כל הסוכה אפילו מהאצטבא והלאה וה"ר ישעיה פירש שאינה כשירה אלא עד האצטבא וא"א הרא"ש הסכים לדעת רש"י בנה האצטבא מן הצד כזה אם יש מאצטבא עד כותל השני פחות מארבע אמות כשירה על האצטבא דוקא ואם לאו פסולה ואם בנה אצטבא באמצע אם יש ממנה לכל צד לכותל פחות מד' אמות כשירה על האצטבא ואפילו אם גבוה יותר מי' דלא כרי"ץ גיאת שפסל באצטבא גבוהה י' אף על פי שהיא תוך ד' אמות לכותל ואם יש ביניהם לכותל ד' אמות פסולה אפי' האצטבא גבוהה י' ולא אמרינן גוד אסיק מחיצתא להכשיר על גבה ולא נמוכה משיעורה דתנן ושאינה גבוה י"ט פסולה היתה גבוהה מי' והוצין יורדין לתוך י' אפי' אם חמתן מרובה מצילתן פסולה אבל אם הנויים יורדין לתוך י' אינן פוסלים: היתה נמוכה מי' וחקק בה להשלימה לי' ויש בחקק שיעור הכשר סוכה אם אין בין חקק לכותל ג"ט כשירה בתוך החקק יש ביניהן ג' פסולה:
בית יוסף אורח חיים סימן תרלג
א שלא תהיה גבוהה יותר משיעורה דתנן סוכה שהיא גבוהה יותר מעשרים פסולה. בריש מסכת סוכה (ב.):
ומ"ש בין אם היא גדולה או קטנה לא שנא אם המחיצות מגיעות לסכך וכו'. שם נחלקו אמוראים בטעם פיסולה כשהיא גבוהה יותר מעשרים אמה דרבה אמר משום דלמעלה מעשרים אמה לא שלטא ביה עינא ורבי זירא אמר משום דאינו עומד בצל סוכה אלא בצל דפנות ורבא אמר משום דסוכה דירת עראי בעינן וכל שגבוהה מעשרים אין אדם עושה אותה דירת עראי אלא דירת קבע ואמרינן בגמרא (שם:) דלטעמא דרבה אם היו דפנות מגיעות לסכך כיון דשלטא ביה עינא אף על גב דגבוה מעשרים אמה כשרה ולרבי זירא אי אית בה יתר מארבע אמות כיון דרויחא איכא צל סוכה וכשרה ולרבא לית ליה תקנתא אלא בין דפנות מגיעות לסכך בין אין מגיעות בין יש בה יותר מארבע אמות בין אין בה כיון שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה: וכתבו הרי"ף (א.) והרא"ש (סי' א) שיש פוסקים כרבה והם דחו דבריהם והעלו דהלכה כרבא וכתב הרא"ש (שם) שכן פסק הרז"ה (המאור שם) ורי"צ גיאת (הל' סוכה עמו' סו) וה"ר ישעיה (פסקי רי"ד) וכן נראה מדברי הרמב"ם בפרק ד' (ה"א) שכתב סתם שלא תהיה גבוהה יותר מעשרים ולא חילק:
ומ"ש אבל עד עשרים כשרה אפילו כל סככה למעלה מעשרים וכו'. הכי אסיקנא בריש עירובין (ג:) דחלל סוכה תנן כלומר דלא מיפסלא סוכה אלא אם כן גבוה חללה יותר מעשרים ובסמוך אבאר זה יותר ואמרינן תו התם (שם) דהני אמות באמה בת ששה טפחים נינהו אלא שמודדין אותן מצומצמות כלומר דחוקות:
שולחן ערוך אורח חיים סימן תרלג סעיף א
(א) סוכה שהיא גבוהה * למעלה מעשרים (ב) אמה, א פסולה, (ג) <א> בין שהיא גדולה בין שהיא קטנה, בין שמחיצות מגיעות לסכך (ד) בין שאינן מגיעות; אבל עשרים, כשרה * אפילו כל סככה למעלה מעשרים, כיון שאין בחללה אלא עשרים.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן תרלג סעיף א
(א) סוכה שהיא גבוה למעלה וכו' – היינו שהיה חללה של סוכה יותר מעשרים אמה וכדלקמיה:
(ב) אמה – בת ששה טפחים [א] מצומצמות [ב] דלחומרא אזלינן וכדלעיל בסימן שס"ג סכ"ו [ב"י]:
(ג) בין וכו' – ר"ל [ג] לאפוקי ממ"ד דטעם פסול גובה בסוכה יותר מכ' הוא משום דאין צלו מתפשט לכל הקרקע שתחתיו או לרובו מתוך גובהו והצל הוא רק מחמת הדפנות ואנן צל סוכה בעינן ולפי סברא זו בהיתה הסוכה רחבה הרבה היה לנו להכשיר אף בגובה יותר דכיון שהסוכה רחבה צל הדפנות מתרחק מאמצעה וצל הסכך מתפשט בו וג"כ לאפוקי ממ"ד בטעם פסול הגובה משום דלא שלטא ביה עינא מתוך גובהו ואינו רואה שיושב תחת הסכך ומצות סוכה היא שיראה ויזכור כי בסוכות הושיב הקב"ה את אבותינו ולפי סברא זו י"ל באם היו הדפנות ג"כ גבוהים עד הסכך מתוך שהוא נותן עיניו בדפנות שהם לפניו אינו מפסיק בהבטתו עד שיראה את כולה וכשמביט בראש הדופן הרי רואה ג"כ הסכך המונח על הדופן אכן לא קי"ל ככל הני סברא אלא טעם פסול יותר מכ' הוא משום [ד] דסוכה דירת עראי בעינן ועד כ' שיערו חכמים שאין צריך ליתן לב כ"כ על חיזוק המחיצות ודיו במחיצות קנים וביותר מכאן צריך לעשות הכתלים חזקים כעין בית שלא יפלו מרוב גובהן ולפי טעם זה באם היו הכתלים מגיעים לסכך ורחבה הרבה [ה] מכ"ש דפסולה משום דירת קבע [ו] ומ"מ בלמטה מעשרים ועשה הדפנות חזקים כעין בית כשר שהרי אפשר היה לו לעשותה ארעי ולא הקפיד רחמנא אלא היכי [ז] דמוכרח הוא לעשותה קבע כמו בלמעלה מכ':
(ד) בין שאינן מגיעות – והסכך תלוי על קנים גבוהים ואם הוא למטה מכ' כשר בזה וכדלעיל בסימן תר"ל ס"ט:
ביאור הלכה על שולחן ערוך אורח חיים סימן תרלג סעיף א
* למעלה מכ' אמה – עיין במ"ב ובשער הציון ומצאתי לנכון להעתיק מה שכתב בספר מעשה רוקח בפ"ד מהלכות סוכה בשם הר"א בנו של הרמב"ם וז"ל והאצבע הנזכר הוא הגודל מאיש בינוני ביצירה לא ננס האיברים ולא גדול האיברים ולא רך בשנים אלא ממוצע היצירה שהגיע לתכלית הגידול והוא בן ל"ה שנה או יותר עכ"ל והוא נ"מ לכמה דברים:
* אפילו כל סככה למעלה מכ' – עיין בד"מ בסימן שס"ג אות זיי"ן שכתב ונראה מדברי הרי"ף והר"י ריש עירובין דאם היה בתחלה למעלה מעשרים ובא למעטו יניח הקורה שיהא מכלל עשרים וכו' ונ"מ גם לענינינו אכן כל הפוסקים לא חילקו בזה וכן ממה דסיים בעצמו כי היכי דהוי חלליה עשרים לא משמע הכי ובספר גאון יעקב כתב דטפי ניחא למימר דאשתבש ספרי וצריך לומר ברי"ף משפת כ' ולמעלה:
שולחן ערוך אורח חיים סימן תרלג סעיף ח
(כה) סוכה שאינה גבוהה עשרה טפחים, פסולה.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן תרלג סעיף ח
(כה) סוכה שאינה גבוה עשרה – ר"ל החלל שלה מן הקרקע עד הסכך:
