רי"ף ברכות דף ב.
גמ' ברכות דף ח.
1)האם מותר להמתין לכתחילה עד עלות השחר
טור אורח חיים סימן רלה
ולענין סוף זמנה תנן עד סוף האשמורה הראשונה שהוא שליש הלילה דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים עד חצות ר"ג אומר עד שיעלה עמוד השחר והלכה כר"ג דאיפסיקא הלכתא כוותיה ואפילו לכתחלה יכול להמתין לקרות עד שיעלה ע"ה ומ"מ אין לו לאכול ולישן עד שיקרא דתניא לא יהא אדם בא מן השדה בערב ויאמר אוכל קימעא ואישן קימעא ואקרא אח"כ ק"ש ואתפלל ונמצא חוטפתו שינה וישן כל הלילה אלא אדם בא מן השדה ונכנס לב"ה או לבה"מ אם רגיל לקרות קורא ואם רגיל לשנות שונה וקורא ק"ש ומתפלל ואח"כ אוכל פתו וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה אלמא כשהגיע זמן ק"ש אסור לקבוע סעודתו עד שיתפלל
בית יוסף אורח חיים סימן רלה
ומ"ש רבינו ואפילו לכתחלה יכול להמתין לקרות עד שיעלה עמוד השחר ומכל מקום אין לו לאכול ולישן עד שיקרא דתניא (ד:) לא יהא אדם בא מן השדה בערב וכו'. כן כתב שם הרא"ש (סי' ט) וז"ל רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר ואין צריך להחמיר ולהרחיק עד חצות לגבי קריאת שמע כמו לשאר דברים דהא חכמים לא פליגי עליה דרבן גמליאל אלא בסייג כדי להרחיק את האדם מן העבירה ורבן גמליאל לא מצריך להרחיק מכל מקום אין לו לאכול ולא לשתות עד שיקרא ויתפלל שלא יחטפנו שינה ע"כ. וכן נראה מדברי התוספות (שם ד"ה וקורא) שכתבו על ברייתא דחכמים עשו סייג לדבריהם וכו' מכאן משמע שמשעה שהגיע זמן קריאת שמע של לילה שאין לו לאכול סעודה עד שיקרא קריאת שמע ויתפלל ערבית עכ"ל משמע דלא אסר אלא לאכול אבל אם רוצה להמתין מלקרותה רשאי ובלבד שלא יאכל עד שיקרא וגם הרשב"א דקדק שם (ט. ד"ה ובני רבן גמליאל) דאפילו לכתחלה יכול להתעכב מלקרות עד שעה הסמוכה לעלות השחר ואפילו לרבנן נמי לאחר חצות הוא דאינו יכול להתעכב מדעת אבל אילו רצה להתעכב לקרות ולשנות ולהתעסק במלאכתו עד חצות רשאי והא דתניא חכמים עשו סייג לדבריהם שלא יהא אדם בא מן השדה בערב ואומר אלך לביתי אוכל קימעא ואישן קימעא וכו' דוקא אוכל וישן קאמר דלא כדי שלא יבוא לידי פשיעה ואפילו רבן גמליאל מודה בה מפני שהם דברים שמביאים לידי פשיעה וכיון שנכנס אדם בתוך זמן חובתו אינו רשאי לאכול ולא לישן עד שיקרא ויתפלל ולא עוד אלא אפילו התחיל מפסיק לקריאת שמע דאורייתא כדמשמע בפרק קמא דשבת (ט:) והוא הדין לכל השנויים שם בכניסה למרחץ וישיבה לפני הספר הא לשאר דברים לא שלא מצינו שחייבו בשום מקום להתפלל תפלת הערב משעה שנכנס בתוך זמנו אלא שלא יתחיל במלאכות המביאות לידי פשיעה והוא הדין כאן וכן נראה לי ממה שאמרו בירושלמי (ברכות פ"א ה"א) רבי יוסה מפקד לחברייא אין בעיתון מתעסקא באורייתא וכו' תהוון קריין שמע קודם חצות ומתעסקין וכו' כן נראה לי אלא שלא כתבו הרי"ף ושאר הגדולים ונראה מדבריהם שכיון שנכנס בתוך זמנו אינו רשאי להתעכב אלא צריך לקרות כפשטה דההיא ברייתא דאדם בא מן השדה בערב ומה שנראה לי כתבתי עכ"ל:
רמב"ם הלכות קריאת שמע פרק א הלכה ט
אי זהו זמן קריאת שמע בלילה מצותה משעת יציאת הכוכבים עד חצי הלילה, ואם עבר ואיחר וקרא עד שלא עלה עמוד השחר יצא ידי חובתו שלא אמרו עד חצות אלא כדי להרחיק אדם מן הפשיעה.
בית יוסף אורח חיים סימן רלה
אבל הרמב"ם כתב בפ"א מהלכות קריאת שמע (ה"ט) איזהו זמן קריאת שמע בלילה מצותה משעת יציאת כוכבים עד חצי הלילה ואם עבר ואיחר וקרא עד שלא עלה עמוד השחר יצא ידי חובתו שלא אמרו עד חצות אלא כדי להרחיק אדם מן הפשיעה. וכן כתב סמ"ג (עשין יח צט ע"ד) וז"ל מאימתי קורין את שמע בערבין משעת יציאת הכוכבים עד חצי הלילה כדברי חכמים ואם עבר ואיחר וקרא עד שלא עלה עמוד השחר יצא ידי חובתו דהלכה כרבן גמליאל שסובר כך ולא אמרו חכמים עד חצות אלא לכתחלה כדי להרחיק אדם מן העבירה עכ"ל: ומשמע שהם מפרשים דהא דאיפסיקא בגמרא (ח:) הלכה כרבן גמליאל היינו לאפוקי מרבי אליעזר דאמר עד אשמורת הראשונה אבל במאי דאמרו חכמים עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה הלכה כוותייהו דיחיד ורבים הלכה כרבים
בית יוסף אורח חיים סימן רלה
וה"ר יונה (א. ד"ה וחכמים) סובר דלרבן גמליאל נמי כך היא מצותה לכתחלה שכתב במשנה קמייתא דברכות ומיהו בין חכמים בין רבן גמליאל כולהו מודו דלכתחלה צריך לקרותה מיד בצאת הכוכבים
שולחן ערוך אורח חיים סימן רלה סעיף ג
לכתחלה צריך לקרות ק"ש (כו) ט [ז] מיד בצאת הכוכבים, * וזמנה (כז) י עד חצי הלילה; (כח) ואם עבר ואיחר וקרא (כט) עד שלא עלה עמוד השחר, יצא ידי חובתו.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן רלה סעיף ג
(כו) מיד בצאת הכוכבים – דזריזין מקדימין למצות:
(כז) עד חצי הלילה – פי' דרבנן גדרו שאסור להתאחר בקריאת שמע ביותר מחצות שלא לבוא לידי מכשול ואם מתאחר מקרי עובר על דברי חכמים אבל עד חצות ליכא איסורא אם מתאחר אלא שלא נקרא זריז וכנ"ל והיינו ביושב ואינו עוסק באכילה או במלאכה המטרדת דאלו אוכל או עוסק במלאכה המטרדת כההיא דסימן רל"ב ס"ב מדינא אסור משהגיע זמן ק"ש וכנ"ל בס"ב:
ביאור הלכה סימן רלה ד"ה * וזמנה עד
המחבר סתם כדעת הרמב"ם והסמ"ג ודלא כדעת הרשב"א והרא"ש דס"ל דלא קי"ל כחכמים דעשו סייג עד חצות ועיין בשאגת אריה סימן ד' שדעתו לדינא כדעת הרשב"א והרא"ש והאריך לדחות דברי הב"י
ועיין בדברי הגר"א בביאורו שהביא ג"כ סמיכות לדברי הרמב"ם ובאמת יש עוד כמה גדולי הראשונים דקיימי בשיטת הרמב"ם והסמ"ג הנ"ל הלא המה הרמב"ן במלחמות והסמ"ק ורבינו ירוחם ואבודרהם [וגם מדברי הרע"ב והתוי"ט משמע דפסקו כן להלכה] והמעיין היטב בדברי הרי"ף יראה שגם הוא עומד בשיטה זו ובודאי אין לדחות כל דברי הראשונים הנ"ל מהלכה אמנם מצאתי שגם הרא"ש והרשב"א לאו יחידאי הם שכן נמצא כדבריהם בתוספות רבינו יהודה ובריא"ז שהובא בשה"ג מ"מ רובא דרבוותא קיימי בשיטת השו"ע וכנ"ל וכן בדה"ח וח"א העתיקו דברי השו"ע להלכה. ובמקום הדחק כגון שהוא מלמד תורה לאחרים וכה"ג אפשר דיכול לסמוך על שיטת הרא"ש לאחר עד אחרי חצות וכן משמע במגן גבורים:
רמב"ם הלכות קריאת שמע פרק א הלכה י
הקורא קריאת שמע של ערבית אחר שיעלה עמוד השחר קודם הנץ החמה לא יצא ידי חובתו אלא אם כן היה אנוס כגון שכור או חולה וכיוצא בהן, ואנוס שקרא בעת זה אינו אומר השכיבנו.
בית יוסף אורח חיים סימן רלה
ר" יונה:
תדע דהא אמרינן לקמן כדי שלא יהא אדם בא מן השדה בערב וכו' ורצה לומר שאפילו כשיבוא מן השדה קודם זמנה אין לו לומר כיון שלא הגיע עדיין עונת זמן קריאת שמע אוכל ואשתה תחלה אלא יש לו לקרות או לשנות וכו' וכיון דחזינן דאפילו כשיבוא קודם זמנה חששו שמא יבוא לידי פשיעה והצריכוהו לקרות או לשנות כדי שיתפלל מיד שמעינן דלדברי הכל צריך לכתחלה לקרותה מיד ביציאת הכוכבים ע"כ: ומכלל דבריו אתה למד דקודם זמנה נמי אסור להתחיל לאכול מיהו משמע דהיינו דוקא כחצי שעה קודם כמו שאמרו בתפלת המנחה וכן כתב הרשב"א בריש ברכות (ב: ד"ה משעה) דכיון שהגיע זמן המקרא אפילו סמוך לו קצת מלפניו לא יסב עד שיקרא ואע"ג דלא משמע הכי מדברי התוספות שכתבתי בסמוך יש ליזהר בדבר כדברי ה"ר יונה והרשב"א ז"ל: וכתב המרדכי בפרק קמא דשבת (סי' רכד) אם התחיל אדם לאכול משחשכה קודם תפלת ערבית צריך להפסיק לקרות קריאת שמע ואם התחיל בהיתר אין צריך להפסיק. והר"ן (ד. ד"ה הלכך) גם כן כתב שם דבמידי דמיחייב ביה מדאורייתא כקריאת שמע כל שהתחיל לאכול בתר דמטא זמן חיובא מפסיק אע"ג דאיכא שהות בתר הכי והיינו דתנן (שבת ט:) מפסיקין לקריאת שמע וסוגיין נמי בפרק לולב הגזול (סוכה לח.) מוכחא דכל בדאורייתא אע"ג דאיכא שהות מפסיק ומיהו הני מילי בדאתחיל בתר דמטא זמן חיובא או סמוך לה אבל אתחיל מקמי הכי אפילו בדאורייתא כיון דאיכא שהות לא מפסיק
שולחן ערוך אורח חיים סימן רלה סעיף ב
(טז) אסור ד להתחיל (יז) לאכול (יח) חצי שעה (יט) סמוך לזמן ק"ש של ערבית, * ואם (כ) התחיל לאכול אחר שהגיע זמנה, (כא) ה מפסיק וקורא ק"ש (כב) בלא ברכותיה וגומר סעודתו, ואח"כ קורא אותה בברכותיה ומתפלל. הגה: (כג) אבל אין צריך להפסיק לתפלה, הואיל והתחיל לאכול; אבל אם לא התחיל לאכול (כד) אע"פ שנוטל ידיו, ו צריך ז להפסיק (ר"ן פ"ק דשבת); (כה) ח ואם אין שהות להתפלל, מפסיק אף לתפלה (הראב"ד בהגהות פ"ג מהלכות ברכות).
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן רלה סעיף ב
(טז) אסור להתחיל וכו' – והטעם שמא ימשך בסעודתו ופעמים ישתקע עי"ז גם בשינה וישכח לקרות שמע ואפילו לאכול קמעא אסור ומ"מ טעימה בעלמא מיני פירות או אפילו פת בכביצה שרי:
(יז) לאכול – וכן לישן אפילו דעתו רק לישן קמעא [גמרא] וה"ה דאסור אז לעשות כל המלאכות המבוארות לעיל בסימן רל"ב ס"ב שהם דברים המביאים לידי פשיעה וכ"ש כשהגיע זמן ק"ש בודאי אסור להתחיל בהן [לבוש ופמ"ג ברל"ב ודה"ח] וא"ר מצדד להתיר בהם קודם שהגיע זמן ק"ש. מיהו ללמוד לכו"ע שרי בסמוך לה [ואדרבה מצוה הוא וכמו שאמרו בש"ס אדם בא מן השדה בערב נכנס לביהכ"נ אם רגיל לקרות קורא לשנות שונה וקורא ק"ש ומתפלל] אבל משהגיע זמן ק"ש אסור אף ללמוד כשהוא מתפלל בביתו ביחיד ואם אמר לחבירו שאינו לומד שיזכרנו שיתפלל מותר [אחרונים]:
(יח) חצי שעה – דעת הט"ז להקל בזה ולא בעי אלא שיעור מועט והאחרונים מסכימים לפסק השו"ע דכל דליכא אלא חצי שעה אסור להתחיל לאכול ואם ביקש מאחד שיזכירנו להתפלל ליכא אסורא להתחיל לאכול אפילו כשכבר הגיע זמן ק"ש:
(יט) סמוך לזמן ק"ש – היינו סמוך לצאת הכוכבים ומשמע ממ"א דאפילו במוצאי שבת יש ליזהר שלא להתחיל אז הסעודה ועיין במ"ב רצ"ט סק"א מש"כ בזה. כתבו האחרונים הקורין ומתפללין מבעוד יום אע"ג שיש להם לחזור ולקרות ביציאת הכוכבים וכנ"ל בס"א אפ"ה מותר להם לאכול קודם שיקרא שנית שהרי עכ"פ כבר קרא ומ"מ בהגיע זמן צה"כ ממש נכון ליזהר גם בזה:
(כ) התחיל לאכול אחר וכו' – ובתוך חצי שעה סמוך לצאת הכוכבים נמי כאחר שהגיע זמן הוא:
(כא) מפסיק – מיד כיון דק"ש דאורייתא הוא והוא התחיל באיסור ואם התחיל בהיתר דהיינו לפני חצי שעה שסמוכה לצה"כ אפילו לק"ש אינו מפסיק כל שיש לו שהות לקרוא אחר גמר סעודתו וכנ"ל בסימן עיי"ן במ"ב ס"ק כ"ג כ"ד:
להורדה