רי"ף ברכות דף ב:
גמ' ברכות דף ח.-ט.
1)באיזה מקרה מותר לקרא אחרי עה"ש
2)סמיכת גאולה לתפילה
1) באיזה מקרה מותר לקרא אחרי עה"ש
בית יוסף אורח חיים סימן רלה
וכן כתב הרשב"א (ח: ד"ה ולענין) וז"ל לענין פסק הלכה קיימא לן בשל לילה כרבי עקיבא ובשעת הדחק דוקא וכדאמר רבי יהושע בן לוי כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק ואפילו סמוך להנץ ממש הואיל ואיכא אינשי דגנו אבל במי שעבר במזיד ונשתהא לא ואפילו בפושע נמי ולאו דוקא סמוך אלא כל לאחר שעלה עמוד השחר אסור וכמעשה דרבן גמליאל דאמר להו לבניו אם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרות הא אם עלה לא ואינהו ודאי משמע דלאו שוגגין גמורין היו אלא פושעים לפי שנמשכו אחר עניני המשתה. וכדבריו נראה מדברי הרא"ש (סי' ט).
שולחן ערוך אורח חיים סימן רלה סעיף ד
הקורא ק"ש של ערבית * אחר שעלה עמוד השחר, קודם הנץ החמה (פי' יציאת החמה מענין הנצו הרמונים) (שיר השירים ו, יא; ז, יג). (ל) לא יצא ידי חובתו אלא אם כן היה אנוס, (לא) כגון שכור או חולה וכיוצא בהן; ואנוס שקרא אז (לב) לא יאמר השכיבנו, דכיון שעלה עמוד השחר (לג) אינו זמן שכיבה. הגה: אבל שאר הברכות, דהיינו שנים שלפני ק"ש וברכת אמת ואמונה (לד) עד השכיבנו, אומר (טור ומרדכי והגהות מיימוני וע"ל סימן נ"ח סעיף ה').
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן רלה סעיף ד
(לב) לא יאמר השכיבנו – מתבאר בפוסקים דאפילו אם ירצה לדלג תיבת השכיבנו ולהתחיל מן ותקננו בעצה וכו' נמי אינו נכון:
(לג) אינו זמן שכיבה – ר"ל אינו זמן שבני אדם הולכים לשכב שיהיה שייך לומר על זה השכיבנו אבל מ"מ מיקרי זמן שכיבה לענין מצות עשה דק"ש דכתיב בה בשכבך דהכוונה כל זמן שבני אדם שוכבין ועדיין יש מקצת בני אדם שוכבין וכנ"ל:
(לד) עד השכיבנו אומר – ולא יאמר ברוך ה' לעולם וגו' וגם שמ"ע לא יתפלל דתפלת ערבית נתקנה רק בשביל לילה ומכיון שעלה עה"ש יום הוא לכל דבר:
2) סמיכת גאולה לתפילה
רא"ש מסכת ברכות פרק א סימן ה
ואין לומר דסבירא לן כרב דאמר לקמן בפרק תפלת השחר (דף כז ב) תפלת ערבית רשות ולהכי אין אנו חוששין לסמוך. דאם כן רבי יוחנן דמצריך לסמוך סבירא ליה דהוא חובה. ורב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן. ושמא גם ר' יוחנן סובר כמו רב אפי' הכי מחייב לסמוך. ומנהג זה נהגו אותו ההמון לפי שבימיהם הראשונים היו בתי כנסיות שלהם בשדות והיו יראים להתעכב שם עד אחר תפלת ערבית ותקנו לומר פסוקים אלו שיש בהן שמונה עשרה אזכרות כנגד י"ח ברכות של שמונה עשרה ותקנו אחרי כן ברכת יראו עינינו וקדיש. והשתא נמי שמתפללין ערבית בבית הכנסת לא נתבטל המנהג הראשון. מכל מקום אין להפסיק בדברים אחרים אלא כמו שנהגו:
בית יוסף אורח חיים סימן רלו
ומה שנוהגים להפסיק בפסוקים ויראו עינינו וקדיש לפי שבימים הראשונים היו בתי כנסיות שלהם בשדות וכו' עד אין להפסיק בדברים אחרים. כן כתב הרא"ש שם (סי' ה) וגם בתשובות (כלל ד סי' ו) והתוספות (ד: ד"ה דאמר ר' יוחנן) כתבו ואנו שאומרים יראו עינינו ופסוקים אחרים אחר השכיבנו הואיל ותקינו להו רבנן הוו להו גאולה אריכתא דתקינו לומר זה שבתוך כך יתפלל חבירו גם הוא ולא ילך מבית הכנסת עד שיגמור כל אחד תפלתו וגם יש באותם פסוקים שמונה עשרה הזכרות כנגד שמונה עשרה ברכות ואגב שתיקנו לומר אותם פסוקים תקנו לומר חתימה של יראו עינינו והלכה כרבי יוחנן מדברייתא מסייעא ליה וכן פוסק הלכות גדולות (ריש ברכות) ואם כן יש ליזהר שלא לספר בין גאולה דערבית לשמונה עשרה וכן כתב המרדכי (סי' ה) וכתבו עוד התוספות ומיהו בסדר רב עמרם פירש מה שאנו אומרים קדיש בין גאולה לתפלת ערבית לאשמועינן דלא בעינן מיסמך גאולה דערבית לתפלה משום דתפלת ערבית רשות ולא נהירא. ונכון להחמיר ולהזהר מלספר בנתיים. ואי תימא קשיא הלכתא אהלכתא דקיימא לן תפלת ערבית רשות והכא פסקינן כרבי יוחנן דאפילו אי סובר כרב דאמר רשות היא מכל מקום מחוייב לסמוך אם כן גם לנו יש לסמוך עכ"ל. וגם בתשובה (כלל ד סי' ו) כתב הרא"ש שאין להפסיק ולדבר בין יראו עינינו לתפלה כי יראו עינינו וקדיש הכל מענין גאולה הוא ומה שכתבתי בסימן ס"ט (סט. ד"ה וכתוב בספר) שיש אומרים שבשביל אנשים שנתאחרו מפסיק בתפלת ערבית בין גאולה לתפלה ואומר ברכו וכן כתב האגור (סי' שלא) בשם רב עמרם (בסדורו סי' צב) אפשר דלא פליג על דעת התוספות דלא הזהירו מלספר בנתיים אלא בדברים אחרים אבל ברכו כיון שהוא מענין התפלה שפיר דמי: וכתב הרשב"א בתשובה (ח"א סי' רצג) שמה שמכריז שליח ציבור בין קדיש לתפלה דערבית ואומר ראש חדש אין מוחין בידו שאין זה הפסק כיון שהוא צורך תפלה והרי זה כטול ברוך (ברכות מ.):
ומ"ש רבינו שיש מן הגדולים שנהגו שלא לאמרם. כן כתבו שם תלמידי ה"ר יונה (ב: ד"ה ויש לשאול) שהיה נוהג הרמב"ן. וגם הרשב"א (ד: ד"ה מסייע ליה) כתב בשם התוספות שרבינו שמואל לא היה אומרם כל עיקר. אבל ה"ר יונה נתן טעם למנהג שבתחלה שהיתה תפלת ערבית רשות היו אומרים אלו הפסוקים שיש בהם שמונה עשרה הזכרות כנגד שמונה עשרה ברכות וחותמין עליהם ואומרים קדיש ויוצאים ואח"כ אע"פ שקבעוה חובה נשאר הדבר כמו המנהג הראשון ולא הוי הפסקה בין גאולה לתפלה כיון שמתחלה אדעתא דהכי קבעוה חובה לא מיקרי הפסקה ע"כ דבריו וכך הם דברי רבינו וגם הגהות מיימוניות כתבו בפ"ז (תפלה אות ש) דכיון דתקנת חכמים הם כגאולה אריכתא דמו:
שולחן ערוך אורח חיים סימן רלו סעיף ב
אין לספר (ד) בין גאולה דערבית לתפלה, (ה) ואף הנוהגין לומר י"ח פסוקים ויראו עינינו, (ו) אין להפסיק בין יראו עינינו לתפלה; ומיהו מה שמכריז ש"צ ראש חדש בין קדיש לתפלת ערבית לא הוי הפסק, כיון שהוא (ז) א צורך התפלה; וכן יכול (ח) לומר: ברכו, להוציא מי שלא שמע, ולא הוי הפסק. הגה: (ט) (ועיין לעיל סימן ס"ט). ראיתי מדקדקים (י) ב נהגו לעמוד כשאומרים הי"ח פסוקים של ברוך ה' לעולם וכו' (תהילים פט, נג) ומנהג יפה הוא כי נתקנו במקום תפלת י"ח, ועל כן ראוי לעמוד בהן כמו בתפלה.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן רלו סעיף ב
(ד) בין גאולה דערבית לתפלה – שגם בערבית מצוה לסמוך גאולה לתפלה:
(ה) ואף הנוהגין לומר וכו' – ובטור מסיים בזה ומה שנוהגין להפסיק בפסוקים ויראו עינינו וקדיש לפי שבימים הראשונים היו בתי כנסיות שלהם בשדות והיו יראים להתאחר שם עד זמן תפלת ערבית ותקנו לומר פסוקים אלו שיש בהם י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות שיש בתפלת ערבית ונפטרין בקדיש ועתה שחזרו להתפלל ערבית בבתי כנסיות לא נתבטל מנהג הראשון ומ"מ אין להפסיק בדברים אחרים ויש מן הגדולים שנהגו שלא לאמרם עכ"ל ובזה נבין דברי המחבר:
(ו) אין להפסיק וכו' – דאותן פסוקים לא מקרי הפסק כיון דתקינו לאומרם הו"ל כגאולה אריכתא [תוספות]:
(ז) צורך התפלה – ולאו דוקא לקרוא ולהכריז שהוא ר"ח שהוא דאורייתא או להכריז טל ומטר שאם יטעו צריך לחזור אלא אפילו להכריז על הנסים שפיר דמי ואע"ג שאם יטעו ג"כ אין צריך לחזור דמ"מ הוא צורך תפלה. ודוקא במקום זה יכול להפסיק אבל כשהוא עומד בברכת ק"ש בין הפרקים אסור לו להכריז שום דבר:
(ח) לומר ברכו – דגם זה הוא צורך תפלה:
(ט) ועיין לעיל סי' ס"ט – ר"ל דשם בהג"ה מבואר דדוקא בערבית מקילינן לזה אבל לא בשחרית:
(י) נהגו לעמוד וכו' – והרבה אחרונים כתבו דיותר טוב שלא לעמוד כדי להראות שאין רוצה לצאת בזה ידי חובת תפלת י"ח אך כשמתפלל עם הצבור וקורא אח"כ ק"ש וברכותיה אז יוכל לומר ברוך ה' וכו' מעומד ועיין מה שנכתוב לקמיה. כתב מ"א בשם רש"ל שיש לומר הושיענו אלהי ישענו והוא פסוק בדברי הימים ולא יאמר הושיענו ה' אלהי ישענו דא"כ הוא מוסיף על י"ח אזכרות:
להורדה