ברכות – דף כח עמוד ב

פוסקים

רי"ף ברכות דף כח:

      גמ' ברכות דף מ:, מא.

       

אורך השיעור הקולי ברי"ף
ותר"י הוא:32 דקות ו 45 שניות

                אורך השיעור בפוסקים הוא:31:04 (שניות:דקות).

 

1)על הכל, אם אמר שהכל, יצא ואפילו על
פת ויין 1

2)כל ברכה שאין בה הזכרת השם ומלכות
אינה ברכה   3

3)פת שעפשה, ותבשיל שנשתנה צורתו
ונתקלקל, ונובלות   4

4)היו לפניו מינין הרבה. 8

5)להרמב"ם חביב עדיף. 11

6)הביאו לפניו בפה"ע
ובפה"א, איזה מהם שירצה יקדים   12

7)כל הקודם בפסוק ארץ חטה ושעורה קודם
לברכה   13

8)הא דחטה ושעורה קודמים, דוקא כשעשה
מהם תבשיל או פת   16

9)היה לפניו תבשיל מקמח כוסמין ושבולת
שועל ושיפון וגפן 18

 

 

1)
על הכל, אם אמר שהכל, יצא ואפילו על פת ויין

 

שולחן ערוך אורח חיים
סימן רו סעיף א

(א) א [א*] בירך על פירות האילן בורא
פרי האדמה, יצא; אבל אם בירך (ב) על פרי האדמה בורא פרי העץ, (ג) [א] לא יצא; הילכך
אם הוא מסופק בפרי (ד) אם הוא פרי עץ או פרי האדמה, מברך בורא פרי האדמה. ועל הכל,
(ה) אם אמר שהכל, יצא (ו) ואפילו על פת ויין.

 

משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רו סעיף א

(א) בירך וכו' – הואיל ועיקר האילן
הוא מן הארץ ולא שיקר בברכתו ואפילו הזיד בזה [פמ"ג]:

(ב) על פרי האדמה וכו' – ואפילו כשהפירות
גדילין על העץ אך שאין העץ מתקיים בחורף לא יצא דהוי בכלל פרי האדמה וכדלעיל בסי' ר"ג
בהג"ה:

(ג) לא יצא – כתב מ"א ואותן פירות
הגדלים על האילן ומברך בורא פרי האדמה משום דלא נגמר הפרי או שאינן עיקר הפרי וכדלעיל
בסימן ר"ב ס"ב וס"ו אם בירך בפה"ע יצא כיון דעכ"פ מין פרי
עץ הוא. וכן על פירות האדמה שטובין מבושלין יותר מחיין שדינן לברך שהכל כשאוכלן כשהם
חיין אם בירך בפה"א יצא [פנים מאירות]:

(ד) אם הוא פרי העץ וכו' – וכן כשהוא
ספק לו מצד הדין אבל אם הוא ספק לו מחמת שלא למד לא יאכל עד שילמוד:

(ה) אם אמר שהכל – וכ"ז דיעבד
אבל לכתחלה צריך לברך על כל דבר ברכתו המיוחדת לו:

(ו) ואפילו וכו' – ר"ל אף שהם
דברים חשובים:

 

שולחן ערוך אורח חיים
סימן קסז סעיף י

אם * (נ) במקום ברכת המוציא בירך:
(נא) שהכל נהיה בדברו, או שאמר: * בריך כב רחמנא [יג] מלכא מאריה * (נב) דהאי פיתא,
(נג) יצא.

 

משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן קסז סעיף י

(נ) במקום ברכת המוציא וכו' – היינו
אף דפת הוא דבר חשוב אפ"ה מהני בדיעבד אם בירך שהכל וכ"ש על כל דבר כדאיתא
לקמן בסימן ר"ו ס"א:

(נא) בירך שהנ"ב – היינו שאמר
ברוך אתה ה' אמ"ה שהנ"ב או אף שלא הזכיר תחלה כלל רק אמר בריך רחמנא וכו'
לחוד יצא כיון שיש שם ומלכות דמלת רחמנא קאי במקום השם (שכן היו קורין אותו בבבל) ומלת
מלכא הוא מלכות:

(נב) דהאי פיתא – ואם אמר מלכא מאריה
דהאי ולא הזכיר שם הפת כלל אפשר דיצא כיון שהפת מונחת לפניו ועיין בה"ל:

(נג) יצא – בדיעבד אבל לכתחלה אסור
בשתיהן דאף דברכות נאמרין בכל לשון היינו היכא דלא שינה כלל מנוסח הברכה אבל הכא הא
שינה מנוסח שקבעו חז"ל בלשה"ק ואפ"ה יצא בדיעבד כיון שעכ"פ הזכיר
שם ומלכות וענין הברכה. ולפי מה שפסק המחבר לקמן בסימן רי"ד מיירי כאן דאמר מלכא
דעלמא מריה וכו' ועיין במה שנכתוב שם בבה"ל ומשמע בש"ס דה"ה אם אמר
ברוך המקום מלך העולם שברא פת זה דיצא:

 

ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן קסז סעיף י

* במקום ברכת המוציא וכו' – ואם בירך
במ"מ דעת הרבה אחרונים דיצא בדיעבד וא"ר בשם הדרישה בסימן קס"ח כתב
דברכת בורא מיני מזונות היא ברכה כוללת כמו שהכל ויוצא על כל דבר דכל מילי מיזן זיין
(חוץ ממים ומלח) וכן כתב הח"א בכלל נ"ח עי"ש בנ"א:

* בריך רחמנא וכו' – בט"ז לקמן
סימן רי"ט הביא בשם תר"י דצריך לומר ג"כ אלהנא ושארי פוסקים לא הביאו
דבר זה להלכה ומשמע דס"ל דכיון דרחמנא הוא במקום שם די בשם אחד דהא פשיטא בין
לרב ובין לר"י אם יאמר ברוך ה' מלך העולם וכו' בודאי יצא דהא הזכיר שם ומלכות
ועיין רשב"א פרק הרואה ובירושלמי שלפנינו ליתא:

* דהאי פיתא – עיין במ"ב והוא
מהג"א וש"פ שכתבו בלשון אפשר ועיין בב"י דכתב דכיון שהוא ספיקא דרבנן
לענין ברכת המוציא יצא בדיעבד ולכאורה לפי מה שכתב הרמב"ם דבעינן שיזכיר עכ"פ
מענין הברכה והכא לא הזכיר כ"א ברמז בעלמא והיכן מצינו ברכה כזו וע"כ לא
העתקתי כ"א לשון הראשונים בענין זה:

 

2)
כל ברכה שאין בה הזכרת השם ומלכות אינה ברכה

 

רמב"ם הלכות ברכות
פרק א הלכה ה

ונוסח כל הברכות עזרא ובית דינו תקנום,
ואין ראוי לשנותם ולא להוסיף על אחת מהם ולא לגרוע ממנה, וכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים
בברכות אינו אלא טועה, וכל ברכה שאין בה הזכרת השם ומלכות אינה ברכה אלא אם כן היתה
סמוכה לחבירתה.

 

בית יוסף אורח חיים סימן
ריד

א אמר רב כל ברכה שאין בה הזכרת השם וכו'. בפרק כיצד מברכין (מ:):

ומה שכתב רבינו ור"י נסתפק אם
הלכה כרבי יוחנן וכו'. כן כתב שם הרא"ש (סי' כג) והטעם שנסתפק משום דאף על גב
דקיימא לן רב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן (ביצה ד.) הכא כיון דאמר אביי כוותיה דרב
מסתברא איכא למימר דהלכה כרב או דילמא כיון דלא אמר אביי אלא מסתברא ולא אמר בהדיא
הלכה כרב אלמא לא פסיקא ליה מילתא ואם כן הדרינן לכללין דהלכה כרבי יוחנן:

ומה שכתב ונפקא מינה שאם דילג מלכות
והזכיר את השם וכו'. כן כתבו שם התוספות (ד"ה אמר) והרא"ש. וכתבו עוד התוספות
דלרבי יוחנן אפילו לא דילג אלא תיבת העולם לבד צריך לחזור ולברך דמלך לבד אינו מלכות.
וכתב הרא"ש דברכה ראשונה של שמונה עשרה כיון דאית בה האל הגדול חשוב כמו מלכות
ויש אומרים לפי שאומר אלהי אברהם חשוב כמו מלכות לפי שעדיין לא המליכוהו עליהם העולם
עד שבא אברהם אבינו וברכה אחת מעין שבע אף על פי שאין בה מלכות האל הקדוש שאין כמוהו
חשוב מלכות. וכן כתבו התוספות. וברכת אלהי נשמה לדעת האומרים (סי' ו) שאינה סמוכה לברכת
אשר יצר ואין בה מלכות נראה דכיון שמזכיר בה שהקדוש ברוך הוא בורא הנשמות ונופחן בגופות
ואחר כך נוטלן מהם ואחר כך מחזירן להם אין לך הזכרת מלכות גדולה מזו: והרוקח כתב בסימן
שס"ג וזה לשונו בכל הברכות שהם הודאות להקב"ה יש בהם הזכרת השם ומלכות אבל
בתפילת שמונה עשרה שאינה הודאה על שם הנאה ומצוה אלא על תביעת צרכיו של אדם ולעולם
יסדיר אדם שבחו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך יתפלל (ברכות לב.) הילכך לא תיקנו בה מלכות:

וכן כתב הרמב"ם כל ברכה שאין
בה הזכרת השם ומלכות אינה ברכה. בפרק א' מהלכות ברכות (ה"ה) וכן פסק הרי"ף
(כח:) גם כן וכיון ששניהם מסכימים לדעת אחת הכי נקטינן:

 

שולחן ערוך אורח חיים
סימן ריד

סעיף א

(א) כל ברכה שאין בה הזכרת (ב) שם
ומלכות, אינה ברכה; * (ג) ואם דילג (ד) שם או מלכות, (ה) יחזור ויברך; * ואפי' לא דילג
אלא תיבת העולם, לבד, צריך לחזור ולברך, (ו) דמלך לבד אינה מלכות.

דף כח:

משנה ברורה סימן ריד

(א) כל ברכה – היינו בין ברכת הנהנין
ובין ברכת המצות בין ברכה ארוכה שיש בה פתיחה וחתימה בין שאין בה אלא פתיחה בלבד חוץ
מברכה הסמוכה לחברתה דנמשכת לברכה הקודמת לה שיש בתחלתה שם ומלכות:

(ב) שם ומלכות – והא דבתפלת י"ח
לא תקנו מלכות תירץ ב"י בשם הרא"ש דברכה ראשונה כיון דאית בה האל הגדול חשוב
כמו מלכות וכולהו בתרה דראשונה גרירא ועי"ש עוד תירוצים:

(ג) ואם דילג וכו' – אבל אם דילג תיבת
אתה אינו מעכב בדיעבד:

(ד) שם וכו' – היינו שלא אמר כלל אזכרה
אבל אם אמר אזכרה אחת כגון אדני או אלהינו יצא:

(ה) יחזור ויברך – המחבר מיירי לענין
פתיחת הברכה דאית בה שם ומלכות וה"ה לענין ברכה שיש בה חתימה אם דילג השם בחתימה
הוי כלא חתם כלל:

(ו) דמלך לבד וכו' – ובספר אבן העוזר
חולק ע"ז ועיין בבה"ל מה שכתבנו בזה:

 

ביאור הלכה סימן ריד

* ואם דילג שם או מלכות וכו' – ואף
דלענין ברכה אינו יוצא בשתיהם מ"מ יש חילוק ביניהם לענין לא תשא דברכה בשם בלא
מלכות נמי יש בה משום לא תשא [פמ"ג בפתיחה בשם ב"י וב"ח] אבל במלכות
בלבד בלא שם אינו עובר דלא תשא את שם ה' וגו' כתיב משא"כ מלכות [דרך פקודיך מ"ע
ל' ע"ש]:

 

* ואפילו לא דילג אלא תיבת העולם לבד
וכו' – ובספר אבן העוזר העלה דדבר זה ספק הוא וע"כ מספק לא יחזור ויברך ע"ש.
והנה מה שהעלה דמהרא"ש משמע ג"כ הכי בברכות דף מ' דאינו לעיכובא בדיעבד מדלא
הזכיר רק רחמנא מלכא הנה בפרק הרואה גבי ברכת הודאה הזכיר מלכא דעלמא ע"ש וכן
ברי"ו ובתר"י הזכירו שם ג"כ מלכא דעלמא וע"כ אפשר דקצור לשון הוא
בפרק כיצד מברכין וגם שאר ראיותיו אינן מוכרחות כמו שכתב בספר מגן גבורים אכן מירושלמי
משמע לכאורה כוותיה דאיתא התם בריש פרק הרואה כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה והטעם
משום דכתיב ארוממך אלהי המלך הרי דבמלך לבד יצא אך יש לדחות דיש לחלק בין מלך לחוד
ובין תיבת המלך ואח"כ מצאתי בשו"ע הגר"ז שכתב ג"כ הכי דיש חילוק
בין מלך להמלך ע"ש. ולפ"ז אף שאין דברי האבן העוזר בזה מוכרחין לדחות דברי
השו"ע וכמה אחרונים שנמשכו אחריו מ"מ אם אמר המלך בה"א הידיעה מסתברא
דאינו חוזר:

 

3)
פת שעפשה, ותבשיל שנשתנה צורתו ונתקלקל, ונובלות

 

שולחן ערוך אורח חיים
סימן רד סעיף א

על דבר שאין גדולו מן הארץ, כגון:
בשר בהמה, חיה ועוף, דגים, ביצים, חלב, גבינה, * (א) ופת שעפשה, ותבשיל שנשתנה צורתו
(ב) א ונתקלקל, ב ונובלות שהם תמרים (ג) שבשלם ושרפם החום ויבשו, (ד) ועל הגובאי,
(ה) ועל המלח, ועל מי מלח, (ו) ועל ג המרק, ועל (ז) ד כמהין ופטריות, [ה] ועל ה קורא
הגה: (ח) (שהוא) הרך (ט) הנתוסף באילן בכל שנה שקורין (פלמיטו) (טור), ועל (י) לולבי
גפנים, ועל שקדים (יא) מתוקים שאוכלים אותם (יב) כשהם רכים ו בקליפיהם, ועל חזיז והוא
(יג) ז שחת, ועל קרא (יד) חיה, ועל (טו) ח קימחא דשערי, ועל ט שכר תמרים (טז) ושכר
שעורים, (יז) ועל מי [ו] שעורים שמבשלים לחולה, ועל (יח) י עשבי דדברא (יט) שאינם נזרעים,
ועל שבת שקורין אניט"ו (ר"ל אני"ס), (כ) ועל כמון וכסבור ((כא) יא דלטעמא
עבידי (כב) ולא לאכילה), ועל החומץ יב שעירבו במים (כג) עד שראוי לשתות מברך: שהכל.

 

משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רד סעיף א

(א) ופת שעיפשה – ונתקלקל קצת עי"ז
דאלו נתקלקל לגמרי ולא חזי לאכילת אדם אין מברכין עליו כלל וכדלקמיה לענין תבשיל:

(ב) ונתקלקל – מיירי ג"כ שנתקלקל
קצת ולא לגמרי דאל"ה אפילו שהכל לא שייך לברוכי [ב"י]:

(ג) שבשלם ושרפם וכו' – היינו ע"י
שריפת החום נתבשלו ונתייבשו ונשתנו לגריעותא ועיין מה שכתבנו לעיל בסי' ר"ב ס"ט
במ"ב ובה"ל:

(ד) ועל הגובאי – הוא מין חגב טהור
ולאפוקי מר' יהודה דאמר שם במשנה כל שהוא מין קללה [שעל הקללה הם באין] אין מברכין
עליו:

(ה) ועל המלח – הואיל ויש לו מזה עכ"פ
הנאה קצת כשנותן לתוך פיו:

(ו) ועל המרק – של בשר דאלו של פירות
וירקות תליא בפלוגתא עיין בסימן ר"ב סעיף י' וי"א:

(ז) כמהין – אותן שמצויים תחת הקרקע
ונבראין משומן הארץ ופטריות גדילים על העצים:

(ח) שהוא הרך – של דקל כשענפיו גדלים
בכל שנה ושנה הנוסף בשנה זו רך וחזי לאכילה ובשנה שניה מתקשה ונעשה כעץ:

(ט) הניתוסף וכו' – דאע"ג דגידולו
מן הארץ אפ"ה לא מברכינן עליה אפי' בפה"א אלא שהכל דלא נטעי אינשי האילן
אדעתיה למיכל את הקורא כשהוא רך דממעט ענפי האילן אלא שיתקשה ויעשה עץ ויגדל פרי. כתב
הט"ז דקטניות רטובין בשל גנות שנזרעין ע"ד לאכול חיין מברך בפה"א אפילו
על השרביטין לבד דע"מ כן נזרעו אבל של שדות שדרכן להניחן עד שיתייבשו ולאוכלן
מבושלין מברך על הקטניות כשהן חיין אפילו כשהן רטובין שהכל ואם בשלן בפה"א ובפמ"ג
מפקפק מאד על דבריו וכן דעת הרבה אחרונים דאין לחלק בין קטניות לקטניות ולעולם מברך
עליהן כשהן רטובים בפה"א וכן מנהג העולם [שע"ת] אמנם לענין השרביטין יש דעות
בין האחרונים כשאוכלן לבדן בלא הקטניות אם יברך עליהן בפה"א או שהכל וע"כ
טוב לכתחלה ליזהר שיאכלן עם הקטניות ויברך על הקטניות לבד בפה"א ולא יברך עוד
על השרביטין ואם אירע שאוכל השרביטין לבד יברך שהכל:

(י) לולבי גפנים – גם בזה הטעם כמו
בקורא:

(יא) מתוקים – ושקדים מרים עיין לעיל
בסימן ר"ב ס"ה:

(יב) כשהם רכים בקליפיהם – ואף דקיי"ל
לעיל בסימן ר"ב ס"ב בשארי כל האילנות דמשיוציאו שום פרי חשיב תיכף פרי שאני
התם דהוא נהנה מגוף הפרי שנוטעין אותו מחמתו אבל הכא בשקדים מתוקים בקטנותם אינו נהנה
מן הפרי רק מהקליפה החיצונה ולא נטעי להו אינשי אדעתא דקליפה אלא אדעתא דגרעיניהן כשיתבשלו
ודמי לקורא הנ"ל:

(יג) שחת – תבואה שלא הביאה שליש וחזי
לאכילה ומשום דלא גמר פירא נחית חד דרגא מפה"א לשהכל וה"ה לכל פרי האדמה
דלא גמר פירא וחזי לאכילה שהכל [מ"א וש"א]:

(יד) חיה – שהוא טוב מבושל יותר מחי
וע"כ כשאוכלה חי נשתנית ברכתו לשהכל וכדלקמן בסימן ר"ה ס"א:

(טו) קמחא דשערי – אפילו הנעשה משבלים
שמיבשין דטובים לאכילה קצת ול"ד דשערי דה"ה קמח של כל ה' מיני דגן כמבואר
לקמן בסי' ר"ח ס"ה והאי דנקט דשערי דסד"א הואיל וקשה לתולעים שבמעים
לא יברך עליה כלל קמ"ל כיון דאית ליה הנאה מיניה בעי ברוכי [גמרא]:

(טז) ושכר שעורים – הואיל והוא צלול
ועומד לשתיה אינו נחשב בכלל תבשיל של ה' מיני דגן שיברך בורא מיני מזונות שאין מברכין
במ"מ אלא על מאכל כמ"ש בסימן ר"ח ס"ו ומשמע בתוספות דף ל"ח
ד"ה האי דאפילו יש בהן כזית בכדי אכילת פרס ג"כ לא מברכינן עליה אלא שהכל
נ"ב:

(יז) ועל מי שעורים וכו' – ג"כ
מטעם הנ"ל שלא נעשה כ"א לשתיה:

(יח) עשבי דדברא וכו' – ואפילו הם
טובים לאכול כמו עשב שקורין [שצאוו"ע] שהן עלים חמוצים ואפי' לאחר שבשלם שהוא
מאכל שרים מברכין שהכל דאינו חשוב כ"כ לפרי אבל על שאלאטען וכיו"ב שנזרעו
מברכין בפה"א [ח"א]:

(יט) שאינם נזרעים – ודוקא בעשבים
דאינם חשובין מצד עצמם ולא מצד זריעה דגדלים בלא זריעה אבל פירות שהן טובים למאכל אפילו
גדלים ביערים מאליהן כמו פזימקע"ס וכדומה יש לברך עליהן בפה"א:

(כ) ועל כמון – קימ"ל. וכסבור
אליינדר"י בלעז:

(כא) דלטעמא עבידי וכו' – ומיירי בין
ברטובין ובין ביבשין. וכן אם רקחן בדבש נמי שהכל [א"ר ופמ"ג]:

(כב) ולא לאכילה – אכן אם שלק את האני"ס
מברך על מימיו בפה"א דלהכי קיימא להטעים דבר המתבשל בו:

(כג) עד שראוי לשתות – דאף דמתחלתו
היה יין כיון שנשתנה ונעשה חומץ אבד מעלתו:

 

ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רד סעיף א

* ופת שעיפשה – עיין במ"ב ודע
דמבואר ברמב"ם דכל אלו שברכתן שהכל ברכה אחרונה שלהם בנ"ר ומוכח שם דגם על
הפת שעיפשה קאי ולכאורה כיון דעדיין חזי לאכילה קצת איך יפטר מברכת המזון דבשלמא לענין
ברכת המוציא שהיא דרבנן כיון דלא חשיבי אמרו שיברך רק שהכל אבל לענין בהמ"ז שהיא
דאורייתא איך נפקע חיובו והלא עכ"פ ע"י הדחק חזי למיכליה והלא בגמרא ל"ו
ע"ב מדמי ברכה ליוה"כ ולענין יוה"כ משמע ביומא לכאורה דאכילה ע"י
הדחק שמה אכילה מדאמר שם [פ' ע"ב] דכשאכל לולבי גפנים חייב ומסתברא דלולבי גפנים
לאו אכילה גמורה היא אלא ע"י הדחק וכן מוכח בהדיא בסימן ר"ב ס"ב דלענין
ברכה שמה אכילה ומברך עליה ברכתה הראוי' לה ובעניננו משום דלא חשיבא גרעו מדרגתה אבל
לא מסתברא דמשום הכי יהיה פטור לגמרי ואולי י"ל דדוקא כשלא אכל כדי שביעה דחיוב
בהמ"ז שלו הוא מדרבנן בעלמא אבל כשאכל כדי שביעה דבהמ"ז שלו הוא מדאורייתא
חייב לברך בהמ"ז כיון דע"י הדחק חזי לאכילה ואף דמתחלה בירך שהכל לית לן
בה וכעין מה שפסק השו"ע לענין פת כיסנין בסימן קס"ח ס"ו עי"ש וצ"ע
למעשה:

 

שולחן ערוך אורח חיים
סימן רב סעיף ט

(מח) כ סופי ענבים שאין מתבשלין לעולם,
וכן על [יח] הנובלות שהם תמרים * (מט) כא שבישלם ושרפם החום ויבשו, * (נ) מברך: שהכל.

 

משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רב סעיף ט

(מח) סופי ענבים – היינו ענבים הנמצאים
בגפנים בימות החורף שאין מתבשלין לעולם ועושין מהם חומץ:

(מט) שבישלם ושרפם וכו' – היינו שע"י
שריפת החום נתבשלו ונתייבשו ונשתנו לקלקולא [רש"י] ושארי מפרשים פירשו דנובלות
היינו מין תמרים שאין מתבשלין על האילן ואין נכשרין לאכילה אלא תולשין אותן ומחממין
אותן בעפר ומתבשלין או נותנין אותן במחצלאות או בתבן להתחמם עד שיתבשלו:

(נ) מברך שהכל – ואחריהם בנ"ר
ולא דמי לס"ב גבי בוסר דאפילו לא הגיע לכפול הלבן דמברכין עליו בפה"א ומ"ש
סופי ענבים דמברכין עליהם שהכל י"ל דשאני התם דענבים מעליא נינהו אלא שלא נגמרו
עדיין משא"כ הכא דמקולקלים הם דאין עומדין אלא לחומץ ולא עדיפי ממשקין היוצאין
מהן דברכתן רק שהכל וזהו ג"כ טעם היש מפרשים בנובלות תמרים דמברכין עליהן שהכל
דגריעי משאר תמרים שאין מתבשלין על האילן לעולם:

 

ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רב סעיף ט

* שבשלם ושרפם וכו' – עיין במ"ב
במש"כ בשם יש מפרשים שפירשו דהוא מין תמרים שאין מתבשלין על האילן ונותנין אותן
בעפר או בתבן להתחמם וכו'. ודע דמדברי הלחם חמודות על המשניות שמובא בא"ר מבואר
דמיירי בזה שלא טמן בעפר דאם טמן בעפר ונתבשל הו"ל כשאר פירות האילן ומברך בפה"ע.
אכן לפ"ז אמאי קרי ליה בש"ס בושלי כמרא הלא בבושלי כמרא מברך בפה"ע
ודוחק לומר שכונת הש"ס שהוא עומד לבושלי כמרא ועוד יש להביא ראיה מפירוש ר"ח
שהובא בתוס' ר"י ובא"ז שכתב שהוא פירות שאין נכשרין לאכילה כלל וכומרין אותן
בעפר להתבשל וא"כ לפ"ז בתחלה ע"כ שאין מברכין עליו כלל כיון דאין ראוין
לאכילה אפילו ע"י הדחק וע"כ מה שאמר הגמ' דמברכין שהכל היינו אחר שתקנם ע"י
חימום בעפר וכה"ג ומצאתי בא"ר סימן ר"ד בשם הפרישה שגם הוא סובר כן
לדינא דלאחר שכמרן בעפר אפ"ה אינו מברך רק שהכל אמנם אח"ז ראיתי בספר מג"ג
שהביא בשם תשובת פנים מאירות ח"א סי' ס"ה וגם הוא מצדד כן דבישול ע"י
הכימור בעפר או בתבן וכדומה מהני לברך בפה"ע אך לא הביא ראיה לזה ע"ש. ולמעשה
צ"ע. ודע עוד דהרמב"ם בפירוש המשנה פירש על נובלות הפירות שנפלו מן האילן
פגים קודם שיתבשלו וכ"כ תר"י וז"ל הפירות שנפלו קודם בישולן [ובאשכול
כתב ג"כ כעין זה וז"ל שהשירן או נפלו קודם שבשלו] והטור בסימן ר"ד כתב
על נובלות מין תמרים שאין מתבשלין על האילן ומשמע מזה דדוקא מין תמרים רעים שאין יכולין
להתבשל על האילן אבל סתם תמרים שהשירן או נפלו קודם בישולם לא נשתנית ברכתן משום זה
ואזיל לטעמיה בסימן ר"ב ס"ב דשאר כל האילנות חשיב פרי שלהן משיוציאו אף שלא
נגמר עדיין בישולן כלל ונוכל לומר דלפיכך השמיט המחבר בפנים את דעת הרמב"ם ותר"י
בזה משום דאזיל לטעמיה בסימן ר"ב דפסק בשאר כל האילנות משיוציאו חשיב פרי ומה
לי אם השירן בעצמו או נפלו ממילא [שוב מצאתי בבית מאיר שכתב ג"כ דלפיכך תמה הב"י
על הרי"ו שכתב דנובלות היינו שלא נגמר בישולו משום דאזיל לטעמיה] ואמנם לפי מה
שהערנו שם דדין זה אינו ברור ממילא אם נפלו מעצמן קודם בישולן ג"כ אפשר דמברך
שהכל אח"כ מצאתי בנ"א שהעיר ג"כ מסעיף הנ"ל:

* מברך שהכל – דע דמבואר בש"ס
למסקנא דתמרים שנופלין מן האילן מחמת רוח פירי מעליא נינהו ומברך עלייהו בפה"ע
וכ"כ ר"ח מובא באו"ז [ודברי רש"י באלפסי במשנה שם אינו מדוקדק
עי"ש] וכ"כ הגר"א ואם נפלו קודם שנתבשלו עיין מה שכתבנו מקודם דתלוי
זה בדעות. ולכתחלה יותר טוב לברך שהכל אם ראוין לאכילה קצת ובדיעבד אם בירך בפה"ע
יצא:

 

4)
היו לפניו מינין הרבה

 

דברים פרק ח פסוק ח

אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה
וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ:

 

בית יוסף אורח חיים סימן
ריא

א היו לפניו מינים הרבה רבי יהודה אומר אם יש בהם ממין שבעה וכו'. משנה
בפרק כיצד מברכין (מ:). ובגמרא (מא.) אמר עולא מחלוקת כשברכותיהן שוות דרבי יהודה סבר
מין שבעה עדיף ורבנן סברי מין חביב עדיף אבל כשאין ברכותיהן שוות כלומר כגון צנון וזית
דברי הכל מברך על זה וחוזר ומברך על זה ופירש רש"י כשברכותיהן שוות כגון זיתים
ותפוחים דתרווייהו פרי העץ ובא לפטור את שתיהן בברכה אחת אבל אין ברכותיהם שוות דברי
הכל אין ברכה אחת פוטרתן ושוב אין כאן מחלוקת. וכתבו התוספות (ד"ה אבל) והרא"ש
(סי' כה) דמתוך פירושו משמע דכשאין ברכותיהם שוות על איזה מהם שירצה יברך תחלה וכן
כתב הרי"ף (כח:) דאיזה שירצה יקדים. וכתב הרא"ש שכן כתב ה"ר שמעיה בשם
רב האי. וכתבו התוספות דכיון שאין ברכותיהן שוות מאחר שאין האחד פוטר את חבירו אפילו
רבי יהודה מודה דאין עדיפות בשבעת המינים אלא יברך על איזה שירצה תחלה החביב לו ואחר
כך יברך על השני וכן פירש גם כן ה"ר יונה (שם ד"ה אבל) דכשאין ברכותיהם שוות
יקדים החביב לו יותר וכן דעת הרשב"א (מא. ד"ה ולענין) וכן כתב בשם רבינו
האי גאון וזהו דעת סמ"ק (סי' קנא): אבל הרא"ש כתב ולי נראה מדלא קאמר מברך
על זה וחוזר ומברך על זה וחביב עדיף אלמא אפילו אחד מהם חביב יכול לברך על השני כיון
שצריך לברך על השני אחר אכילת הראשון אין עדיפות בחביב משום דלא שייכי זה לזה כלל ומה
שתלו לרבי יהודה עדיפות במין שבעה ולרבנן בחביב היינו דוקא כששניהם נפטרים בברכה אחת
עד כאן לשונו. וכתב עוד הרא"ש ואם תאמר היכי קא אמרי רבנן דחביב עדיף הא אמרינן
לקמן (מא.) המוקדם בפסוק מוקדם בברכה וכל שכן שיש להקדים האמור בפסוק למין שאינו נזכר
כלל בשבח הארץ וצריך לומר דכל המוקדם דלקמן אתיא כרבי יהודה וכל הנך אמוראי דסברי לקמן
כל המוקדם בפסוק מוקדם בברכה כרבי יהודה סבירא להו וכן פסק בה"ג (ברכות פ"ו
ח.) כרבי יהודה וכן כתב ה"ר יונה ז"ל (שם ד"ה ולענין) והמרדכי (סי'
קלב) כתב דלרב האי ורש"י הלכה כרבנן וגם הרשב"א כתב שדעת רבינו האי דהלכה
כרבנן ומכל מקום כתב שהתוספות והראב"ד פסקו כרבי יהודה ולזה הסכים הוא ז"ל
וגם המרדכי כתב שהר"ם (ברכות מהר"ם ז:) פסק כרבי יהודה ונראה מתוך לשונו
שגם הוא סובר כן וכן פסק סמ"ג (עשין כז קיג ע"ג): וכתב עוד הרא"ש ואם
תאמר מאי שנא דלרבי יהודה כשברכתן שוה שצריך להקדים שבעת המינים וכשאין ברכתן שוה אין
צריך להקדים וי"ל דודאי כשברכתן שוה בברכת האחד פוטר את חבירו אז מסתבר לברך על
שבעת המינים ולפטור את השני אבל כשצריך לברך על כל אחד ואחד לא שייכי זה לזה כלל כיון
שצריך לברך על השני אחר אכילת הראשון הילכך על איזה מהם שירצה יברך תחלה הילכך אם הביאו
לפניו שני מינים ואין בהם משבעת המינים כגון אתרוג ותפוח יברך על החביב תחלה לכולי
עלמא כיון שברכותיהן שוות ואם יש ביניהם ממין שבעה קיימא לן כרבי יהודה דאמר מין שבעה
עדיף ויברך עליו אע"פ שהאחר חביב לו עד כאן לשונו. ואף על פי שאחר כך כתב ולי
נראה מדלא קאמר מברך על זה וחוזר ומברך על זה וחביב עדיף אלמא אפילו אחד מהם חביב יכול
לברך על השני וכו' זהו דוקא כשאין ברכותיהם שוות וכדמפרש טעמא דכיון שצריך לברך על
השני אחר אכילת הראשון אין עדיפות בחביב משום דלא שייכי זה לזה כלל אבל כשברכותיהן
שוות ודאי דלכולי עלמא חביב עדיף כשאין ביניהם ממין שבעה ואף על פי שכתב מה שתלו לרבי
יהודה עדיפות במין שבעה ולרבנן בחביב היינו דוקא כששניהם נפטרים בברכה אחת דמשמע דלרבי
יהודה אינו תלוי בחביב כלל היינו דוקא כשיש ביניהם ממין שבעה אבל אם אין ביניהם ממין
שבעה לא משוינן פלוגתא בינייהו ולכולי עלמא חביב קודם כן נראה לי:

ומה שכתב רבינו שאם בכל פעם אחד מהם
חביב עליו יותר אפילו אם חפץ עתה במין השני צריך לברך על המין החביב עליו וכו'. כן
פירשו שם ה"ר יונה (כח: ד"ה גמ') והרא"ש (סי' כה) אמאי דאמרי רבנן דמברך
על החביב תחלה:

 

שולחן ערוך אורח חיים
סימן ריא סעיף א

(א) היו לפניו מיני פירות הרבה, אם
(ב) ברכותיהם שוות ויש ביניהם (ג) ממין שבעה, (ד) א מקדים מין ז' (ה) אעפ"י שאינו
חביב כמו המין האחר; ואם אין ביניהם ממין שבעה, (ו) מקדים החביב; (ז) ואם אין ברכותיהם
שוות, אפילו יש בהן ממין שבעה (ח) כגון * צנון וזית, איזה מהם שירצה יקדים ב ואפי'
אינו חביב; * (ט) ויש אומרים שגם בזה צריך להקדים החביב; ונקרא חביב (י) המין שרגיל
להיות חביב עליו, (יא) אפילו אם עתה חפץ במין השני.

 

משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן ריא סעיף א

(א) היו לפניו וכו' – ודוקא שגם דעתו
היה לאכול מכולם הא אם אין כולם לפניו או שאין דעתו לאכול מכולם אין שייך בזה דין קדימה:

(ב) ברכותיהם שוות ויש ביניהם וכו'
– כגון ענבים ותפוחים:

(ג) ממין שבעה – ר"ל שנשתבחה
ארץ ישראל בהן דכתיב ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש [זית שמן הוא
ד"א זית שעושה שמן. ודבש היינו תמרים שעושין מהן דבש]:

(ד) מקדים מין שבעה – ואפילו הוא חצי
פרי והשאר הם שלמים. ואם שניהם ממין אחד משבעת המינים או ששניהם אינם מין שבעה מקדים
השלם ואפילו אם החצי חביב יותר שלם עדיף:

(ה) אע"פ וכו' – דמעלת מין שבעה
עדיף:

(ו) מקדים החביב – היינו שרגיל להיות
תמיד חביב עליו וכדלקמיה:

(ז) ואם אין וכו' – דכיון דאין אחד
פוטר חבירו בברכתו אין שייך כאן שום מעלה בהקדמתו ואיזה שירצה יברך עליו ואוכל קודם
[הרא"ש]:

(ח) כגון צנון וזית – דוקא בזה דברכת
הצנון בפה"א אבל אם היה דבר שברכתו שהכל בודאי מברך על הזית תחלה וכדלקמיה בס"ג:

(ט) וי"א וכו' – ס"ל דגם
בזה שייך מעלת הקדימה לברך על מין אחד תחלה אלא דס"ל דלא מקדמינן בזה מין שבעה
אלא החביב לו יותר יקדימנו לברך עליו ולאכול תחלה אכן אם שני המינים חביבים אצלו בשוה
אז מברך על מין שבעה תחלה ועיין מש"כ במ"ב סקכ"ז בשם הגר"א
ועיין בה"ל מש"כ בשם האחרונים דעיקר כי"א הזה שהוא דעת רוב הפוסקים
[וגם דאפילו לדעה הראשונה שס"ל דמברך על איזה שירצה מ"מ הלא הברירה היא בידו]:

(י) המין שרגיל וכו' – ומשמע מדברי
הפוסקים דיתנהג כך יברך על המין שרגיל להיות תמיד חביב עליו ויטעום קצת ממנו ואח"כ
יאכל המין שחפץ עכשיו לאכלו ואחר גמר אכילתו יחזור לאכול המין הראשון:

(יא) אפילו אם עתה וכו' – ומ"מ
המברך על מה שחביב עתה בעיניו ג"כ יש לו על מי לסמוך דיש פוסקים שסוברים דחביב
נקרא מה שהוא חביב עליו עכשיו [ט"ז]:

 

ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן ריא סעיף א

* צנון וזית – וזהו דלא כדעת הי"א
שבס"ג דהוא דעת הבה"ג דפה"ע קודם לפה"א ואף שהשני חביב הוא קודם
והא"ר הביא דהרבה ראשונים ס"ל כהבה"ג דפה"ע קודם וכן דעתו להלכה
אבל המ"א וט"ז הסכימו דאזלינן בתר חביב ועיין מש"כ לקמיה:

* וי"א שגם בזה צריך להקדים החביב
– מה שכתב המחבר דעה זו בשם י"א אינו מדוקדק דאדרבה דעה ראשונה היא דעת איזה
יחידאי [הוא הרא"ש וחידושי ראבי"ה על ברכות ואפשר שגם דעת רש"י כן ועיין
בזה בתוספות ד"ה אבל ובדברי ראבי"ה שחלוקים בדעת רש"י בזה] ודעה שניה
היא דעת הרבה ראשונים הלא הוא דעת ר"ה גאון הובא בחידושי הרשב"א וגם דעת
הר"ח והרי"ף כפי מה שמוכח שם בדברי ראבי"ה דלפירושם דעת עולא הוא דבאין
ברכותיהן שוות לכו"ע חביב עדיף וכן הוא ג"כ דעת התוס' ורבינו יונה והרשב"א
וגם נוכל לצרף לזה דעת הרמב"ם והעומדים בשיטתו דס"ל ג"כ דחביב עדיף
אלא דהם ס"ל אפילו בשברכותיהן שוות ג"כ חביב עדיף ממין שבעה ועכ"פ באין
ברכותיהן שוות מסתברא ודאי דנוכל לצרף דעתם ועיין בב"ח שגם הוא כתב דהעיקר למעשה
כדעה זו שהיא דעת רוב הפוסקים וכן משמע מהגר"א ע"ש. ודע דבא"ר הביא
שיטה אחרת דגם באין ברכותן שוות מין שבעה קודם ומצדד כן למעשה משום דהרבה פוסקים קיימי
בשיטה זו [וגם משום דפה"ע חשיב מפה"א כדעת בה"ג] ולענ"ד למעשה
טוב יותר לנהוג כדעת האחרונים בזה דחביב עדיף דאף שהא"ר הביא הרבה ראשונים דס"ל
כר' יהודה דמין ז' עדיף אף באין ברכותיהן שוות לעומת זה יש עוד הרבה ראשונים דס"ל
דאף בברכותיהן שוות ג"כ הלכה כרבנן דאזלינן בתר חביב הלא המה רב האי גאון והראבי"ה
[כמו שמובא ברשב"א ובהגמי"י] והרמב"ם והאשכול והאור זרוע [וע"ש
שהביא שגם הרי"ף ס"ל הכי] והרע"ב והרא"ה בספר החינוך ובחידושיו
על הרי"ף ועכ"פ נוכל לצרף דעתם באין ברכותיהן שוות ליתר הרבה פוסקים דס"ל
דאזלינן בתר חביב אכן אם הזית ג"כ היה חביב עליו תמיד בודאי יותר טוב לברך עליו
אף שעתה חביב עליו יותר הצנון כפסק השו"ע דזהו נקרא חביב ואפילו אם תמיד היה חביב
עליו הצנון אך עתה חביב עליו הזית נראה דיותר טוב לברך על הזית אחד מצד הרבה פוסקים
שהובא בא"ר דס"ל דתמיד מין ז' עדיף ממעלת החביב ועוד הא דעת הרמב"ם
דחביב נקרא מה שהוא עתה חביב עליו וכן משמע דעת האו"ז דכתב דחביב הוא מה שהוא
מתאוה לאכלו ע"ש [ואף דבשו"ע פסק כדעת תר"י ורא"ש מ"מ נוכל
לצרף דעתן לזה] וגם נוכל לצרף דעת הרא"ש וראבי"ה [שהבאתי למעלה] דס"ל
דבאין ברכותיהן שוות יוכל לברך על איזה שירצה ולא אזלינן כלל בתר חביב והיא דעה הא'
שבשו"ע מכל הלין טעמי נראה דיותר טוב שיברך על הזית אם עתה חביב עליו ואפשר עוד
לומר דאפילו בסתם פ"ע ופ"א ג"כ אם הפ"ע חביב עליו עתה יברך עליו
אף שתמיד חביב עליו הפ"א מטעם דנצטרף דעת בה"ג שהובא בס"ג וגם הרמב"ם
דס"ל שזהו ג"כ חביב וגם הרא"ש הנ"ל וכ"כ הח"א אכן אם
הפ"א תמיד חביב עליו יותר וגם עתה נראה שטוב יותר לנהוג למעשה כדעת האחרונים שיברך
עליו תחלה כדעה הראשונה שבס"ג ולא כבה"ג שהוא דעת הי"א שם ודלא כא"ר
הנ"ל שסותר פסק השו"ע:

 

5)
להרמב"ם חביב עדיף

 

רמב"ם הלכות ברכות
פרק ח הלכה יג

היו לפניו מינין הרבה אם היו ברכותיהן
שוות מברך על אחת מהם ופוטר את השאר, ואם אין ברכותיהם שוות מברך על כל אחת מהן ברכה
הראויה לו, ואי זה מהם שירצה להקדים מקדים, ואם אינו רוצה בזה יותר מזה אם יש ביניהם
אחד משבעת המינים עליו הוא מברך תחלה, וכל הקודם בפסוק קודם בברכה, והשבעה הן האמורים
בפסוק זה ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש, ודבש זה הוא דבש תמרים,
והתמרים קודמין לענבים, שהתמרים שני לארץ והענבים שלישי לארץ.

 

בית יוסף אורח חיים סימן
ריא

ב והרמב"ם כתב בפ"ח (הי"ג) היו לפניו מינים הרבה אם היו
ברכותיהם שוות מברך על אחד מהם ופוטר את השאר ואם אין ברכותיהם שוות מברך על כל אחד
מהם ברכה הראויה לו ואיזה מהם שירצה להקדים מקדים ואם אינו רוצה בזה יותר מבזה אם יש
ביניהם אחד משבעת המינים עליו הוא מברך תחלה ונראה שהוא מפרש דלא איפליגו רבי יהודה
וחכמים אלא כשאחד מהמינים חביב לו יותר מחבירו דרבנן סברי חביב עדיף ורבי יהודה סבר
מין שבעה עדיף אבל אם אין אחד מהמינים חביב לו יותר מחבירו לדברי הכל מקדים מין שבעה
והוא סובר דהא דאמר עולא אבל אין ברכותיהן שוות דברי הכל מברך על זה וחוזר ומברך על
זה לא בא להשמיענו דין הקדמה כלל אלא שאין האחד פוטר את חבירו וכמו שפירש הרא"ש
לדעת בה"ג והוא פוסק הלכה כחכמים: והשתא מה שכתב היו לפניו מינים הרבה אם היו
ברכותיהן שוות מברך על אחד מהם ופוטר את השאר ואם אין ברכותיהן שוות מברך על כל אחד
מהם ברכה הראויה לו לא לענין הקדמה קאמר אלא לומר דבברכותיהן שוות יברך על אחד ויפטור
את חבירו ולא ירבה בברכות שלא לצורך וכשאין ברכותיהן שוות אין אחד פוטר את חבירו וכדעולא.
ומה שכתב ואיזה מהם שירצה להקדים מקדים היינו לומר שאם היה מין אחד חביב לו מחבירו
בין שברכותיהן שוות בין שאינן שוות בין שיש ביניהם ממין שבעה בין שאין ביניהם ממין
שבעה מקדים החביב כרבנן דאמרי חביב עדיף. ומה שכתב ואם אינו רוצה בזה יותר מבזה אם
יש ביניהם משבעת המינים עליו הוא מברך תחלה אתי ככולי עלמא דבין ברכותיהן שוות בין
אינן שוות כיון שאין מין אחד מהם חביב יותר מחבירו אם יש בהם מין שבעה מודו רבנן שהוא
קודם. וממה שכתב איזה שירצה להקדים מקדים במקום מקדים את החביב תחלה נראה שאינו מפרש
כפירוש ה"ר יונה והרא"ש דחביב היינו אותו שחביב עליו ברוב הפעמים אלא סובר
דחביב היינו אותו שהוא חפץ בו עתה יותר וזהו שכתב איזה שירצה להקדים כלומר אותו המין
שהוא רוצה בו עכשיו יותר מבחבירו ולכן הוא רוצה להקדימו דסתמא דמילתא מינא דחביב עליה
דאינש מקדים ליה הילכך כיון שהוא חביב עכשיו עליו יותר מחבירו מקדים אותו:

 

שולחן ערוך אורח חיים
סימן ריא

סעיף ב

ולהרמב"ם אם היה מין אחד חביב
לו יותר, בין שברכותיהם שוות בין שאינם שוות בין שיש בהם ממין ז' בין שאין בהם ממין
ז', (יב) מקדים החביב לו אז (יג) באותה שעה; * ואם אינו רוצה בזה יותר מבזה, אם יש
ביניהם משבעת המינים, עליו מברך תחלה.

 

משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן ריא סעיף ב

(יב) מקדים החביב – פליג על דעה ראשונה
וס"ל דחביב עדיף לעולם ואף דברכותן שוות ויש בהם מין שבעה חביב קודם לברך עליו:

(יג) באותה שעה – גם בזה פליג על דעה
ראשונה וס"ל דאינו נקרא חביב מה שחביב עליו תמיד אלא מה שחביב עליו באותה שעה.
ומשמע מסתימת המחבר דהעיקר כדעה הראשונה שהיא דעת רוב הפוסקים:

 

6)
הביאו לפניו בפה"ע ובפה"א, איזה מהם שירצה יקדים

 

בית יוסף אורח חיים סימן
ריא

 ג ומ"ש רבינו ואם הביאו לפניו דבר שברכתו בורא פרי העץ ודבר שברכתו
שהכל וכו' וכן בורא פרי האדמה ושהכל וכו'. בפרק כיצד מברכין (לט.) גבי עובדא דהנהו
תרי תלמידי דהוו יתבי קמיה דבר קפרא אמרינן ומלגלג סבר שלקות בורא פרי האדמה פרגיות
שהכל הילכך פירא עדיף ופירש רש"י דברכת בורא פרי האדמה היא ברכה חשובה לעצמה לדברים
חשובים והיה לו להקדימה וגם התוספות (ד"ה חביב) כתבו שם אם יש לו שני מיני פירות
חביב עדיף ובורא פרי האדמה עדיפא משהכל דמבוררת טפי וחשובה לעצמה מקרית ויברך על אותו
המין ששייך בו פרי האדמה אף על פי שאותו המין שיש לברך עליו שהכל חביב עליו וכן כתב
הרשב"א (לט. ד"ה ירושלמי) והמרדכי (סי' קכז): ואהא דאמר עולא שם אבל כשאין
ברכותיהן שוות מברך על זה וחוזר ומברך על זה ופירשו רש"י והרי"ף דעל איזה
מהם שירצה יברך כתב הרא"ש (סי' כה) ותימה דמסתמא בורא פרי העץ חשיב מבורא פרי
האדמה משום דמבוררת טפי דבורא פרי האדמה כולל כל הגדל באדמה אבל בורא פרי העץ מברך
דוקא על מה שגדל באילן ומהאי טעמא אמרינן לעיל בעובדא דבר קפרא דברכת בורא פרי האדמה
חשיבא מברכת שהכל לפי שהיא מבוררת יותר. יש לומר דלא חשיבא כל כך ברכת פרי העץ כנגד
ברכת פרי האדמה כמו שחשובה פרי האדמה על שהכל לפי ששהכל אינה מבוררת כלל לפי שכוללת
כל דבר. ובה"ג (שם ח.) כתב דבורא פרי העץ קודם לבורא פרי האדמה ולדידיה הא דקאמר
אבל אין ברכותיהן שוות דברי הכל מברך על זה וחוזר ומברך על זה לא בא להשמיענו דין הקדמה
כלל אלא שאין האחד פוטר את חבירו ולישנא לא משמע הכי דאם כן הוה ליה למימר אין האחד
פוטר את חבירו הילכך נראה דברי רב האי והרי"ף ורש"י דמברך על איזה מהם שירצה
עד כאן לשונו וגם ה"ר יונה (כט. דיבור ראשון) כתב ככל דברי הרא"ש בזה: נמצא
דלדעת הרא"ש היכא דהביאו לפניו מיני פירות שלשה חילוקים בדבר: אם אין ברכותיהן
שוות אף על פי שיש בהן ממין שבעה כגון צנון וזית איזה מהם שירצה יקדים ואפילו אינו
חביב: ואם ברכותיהן שוות ויש ביניהם ממין שבעה מקדים מין שבעה אף על פי שאינו חביב
כמו המין האחר: ואם ברכותיהן שוות ואין ביניהם ממין שבעה מקדים החביב: ולדברי שאר מפרשים
באין ברכותיהן שוות נמי מקדים חביב תחלה בין יש בהן ממין שבעה בין אין בהם: והמרדכי
(סי' קלב) כתב דכשאין ברכותיהן שוות נמי מקדים מין שבעה ונראה שהוא מפרש דהא דאמר עולא
אבל כשאין ברכותיהן שוות מברך על זה ואח"כ מברך על זה היינו לומר דבכהאי גונא
אפילו רבנן מודו דמקדים מין שבעה כיון שאין פרי זה נפטר בברכת חבירו וזה היפך כל דברי
המפרשים שכתבתי לעיל:

 

שולחן ערוך אורח חיים
סימן ריא

סעיף ג

הביאו לפניו דבר שברכתו בפה"ע
ודבר שברכתו שהכל, (יד) ג בפה"ע קודמת (טו) שהיא חשובה שאינה פוטרת אלא דבר אחד;
* (טז) וכן בפה"א ושהכל, בפה"א קודמת; ואם הביאו לפניו בפה"ע ובפה"א,
(יז) איזה מהם שירצה יקדים; (יח) ד וי"א שבורא פרי העץ קודם.

 

משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן ריא סעיף ג

(יד) בפה"ע קודמת – ואפילו מין
השני חביב עליו [מ"א וש"א]:

(טו) שהיא חשובה וכו' – פי' דברכת
בפה"ע מבוררת טפי על איזה מברך וחשובה היא מברכת שהכל שאינה רק ברכה כוללת לכל
המינים:

(טז) וכן בפה"א – חשובה נמי משהכל
דמברר בהברכה רק מיני פה"א משא"כ שהכל דכוללת הכל. וע"כ כשמביאים לפניו
יי"ש עם מרקחת יברך על המרקחת תחלה אף שהיי"ש חביב עליו יותר [אחרונים]:

(יז) איזה מהם וכו' – ואין תלוי כלל
בחביב לדעה הראשונה שבס"א דהא אין ברכותיהן שוות ולי"א שם מיירי הכא ששניהם
חביבים עליו בשוה:

(יח) וי"א שבפה"ע קודם
– והסכימו האחרונים דנכון לנהוג כי"א הזה אם שניהם שוים בחביבות אכן אם פה"א
חביב עליו יותר מברך על החביב כנ"ל בס"א וכן אם פה"א הוא מין שבעה כגון
קליות של חטים ותפוח או אחד משבעת המינים יש לו לברך תחלה על החטה שהוא מין שבעה וקודמת
בפסוק:

 

7)
כל הקודם בפסוק ארץ חטה ושעורה קודם לברכה

 

בית יוסף אורח חיים סימן
ריא

ד כל הקודם בפסוק שמזכיר בו שבחו של ארץ ישראל וכו'. שם (מא.) כל המוקדם
בפסוק זה מוקדם לברכה ארץ חטה וכו' (דברים ח ח):

ומה שכתב רבינו אפילו אם המאוחר חביב
עליו יותר. נראה שזהו לדברי הפוסקים הלכה כרבי יהודה אבל לדברי הרמב"ם (פ"ח
הי"ג) שנראה מדבריו שפוסק הלכה כחכמים הא דכל המוקדם בפסוק זה מוקדם לברכה כשאין
אחד מהם חביב מחבירו היא אבל אם היה מין אחד חביב מחבירו אותו המין החביב הוא מקדים
דכשם שטענת חיבוב מבטלת טענת קדימת מין שבעה לשאר מינים כך תבטל טענת קדימת כל המוקדם
בפסוק זה מוקדם לברכה:

ומה שכתב רבינו ודוקא עד רמון אבל
מכאן ואילך לא דארץ בתרא דכתיב בקרא הפסיק הענין וכל הסמוך לו חשוב מהמאוחר ממנו לארץ
קמא דקרא. פשוט שם דתמרי ורמוני מברך אתמרי ברישא מפני שזה שני לארץ וזה חמישי לארץ
כלומר דתמרים שני לארץ בתרא דדבש דכתיב בקרא היינו תמרים העושים דבש ורמונים הם חמישי
לארץ קמא:

ומה שכתב רבינו בשם ה"ר פרץ דברכת
בורא פרי הגפן קודמת אפילו לתמרים וזיתים. כן כתוב בסמ"ק (סי' קנא אות כא) וזה
לשונו צריך עיון היאך כשמחלקין פירות ויין בבית האירוסין או בבית היולדת אנו מברכים
תחלה על פירות ומיני מתיקה ואחר כך על היין ואפשר דכיון שאין ברכותיהן שוות מברך על
החביב תחלה כדלעיל וה"ר פרץ סובר דאפילו הכי מברך על מין שבעה עד כאן לשונו. וכבר
נתבאר שדעת כל המפרשים היפך ה"ר פרץ וגם מנהג העולם דלא כוותיה ואם כן לא היה
לרבינו לכתוב דברי ה"ר פרץ דלא קיימא לן כוותיה מיהו אפשר דטעמו משום דבורא פרי
הגפן ובורא פרי העץ כיון דתרווייהו אילנות הם חשיב להו ברכותיהן שוות. והעולם לא סבירא
להו הכי אלא דאיכא למימר תינח לפירות האילן אבל מיני מתיקה שמברכין עליהם שהכל היאך
מקדימין ברכתן לברכת היין ויש לומר דשאני התם דאנו כמו אורחים באותם בתים ואין לנו
אלא מה שמוציאין לפנינו תחלה מברכים עליו ואפילו כל אדם בביתו אפשר שאף על פי שבדעתו
לאכול כמה מיני פירות אם מביאין לפניו אחד אחד ראשון שמביאין לפניו מברך עליו אף על
פי שהיה ראוי לאחר ברכתו למין השני הבא אחריו ולא אמרו להקדים אלא כשכל המינים מונחים
לפניו וכדקתני מתניתין היו לפניו מינים הרבה. ועוד יש לומר דהתם היא העיקר הפירות ומיני
מתיקה והיין אינו בא אלא להפיג טעם מתיקות הפירות ומיני מתיקה:

ומה שכתב עוד דגם בברכה אחרונה קודמת
ברכת היין וכן מה שכתב ומיהו מעשה קדרה דחטים ושעורים קודמים ליין. הכל בסמ"ק
(שם) וכן כתבו ה"ר יונה (לב: ד"ה וכן על היין) והרא"ש (סי' מב) והרשב"א
(מד. ד"ה ולענין) בסוף פרק כיצד מברכין והרמב"ם פרק ח' (הט"ו) וזה לשונו
שתה יין ואכל תמרים ואכל תבשיל של חמשת מיני דגן מברך באחרונה על המחיה ועל הכלכלה
ועל הגפן ועל פרי הגפן ועל העץ ועל פרי העץ וכו':

חטה קודמת לזית ששניהם ראשונים לארצות
ויש לחטה יתרון שקודמת בפסוק וכו'. כן כתבו התוספות (מא: ד"ה זה) והרא"ש
(סו"ס כה) בפרק כיצד מברכין:

ומה שכתב רבינו דשעורה קודמת לדבש.
היינו לומר שקודמת לתמרים עצמם דאילו דבש זיעה בעלמא הוא ומשום הכי לא מברכין עליה
אלא שהכל כדלעיל סימן ר"ב (קעט.) וכך הוא לשון התוספות שם שעורה ותמרים שעורה
קודמת:

 

שולחן ערוך אורח חיים
סימן ריא

סעיף ד

(יט) ה כל הקודם בפסוק ארץ חטה ושעורה
(דברים ח, ח) * (כ) קודם לברכה, (כא) וארץ בתרא הפסיק הענין, וכל הסמוך לו חשוב מהמאוחר
ממנו לארץ קמא; הילכך (כב) ו תמרים קודמים לענבים, שזה שני לארץ בתרא וזה ג' לארץ קמא.
הגה: ודוקא שאוכל ענבים כמות שהן, אבל אם עשה מהן יין שקובע ברכה לעצמו בפה"ג
חשובה והיא קודמת לברך עליו (כג) תחלה; אבל מעשה קדירה מחמשת מיני דגן, (כד) ז היא
חשובה יותר מברכת היין. ח כל הנאמר סמוך לארץ קמא, קודם למה שנאמר סמוך לארץ בתרא,
(כה) לאחר ששוה לו בסמיכה לארץ (טור).

 

משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן ריא סעיף ד

(יט) כל הקודם וכו' – דמקרא זה חושב
המינים שנשתבחה בהן א"י וכל המוקדם בפסוק הוא יותר חשוב מהמאוחר לפיכך הוא קודם
לברכה וחטה ושעורה דקרא דקודמין לשארי המינים הוא דוקא שעשה מהן תבשיל להרבה פוסקים
וכדלקמיה בס"ה:

(כ) קודם לברכה – אף כשהמין השני הוא
חביב יותר. וכתבו האחרונים דחשיבות מין שבעה להקדים ראשון לשני הוא רק כשנגמר הפרי
אבל אם לא נגמר כגון זית קודם שגדל הנץ אף שהוא ראשון לארץ בתרא חשוב יותר המאוחר ממנו
דמה שנשתבחה בהן א"י הוא רק בגמר פרי וכן כל כה"ג:

(כא) וארץ בתרא – דכן הוא סדר המקרא
ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש ומארץ שבאמצע הוי התחלת סדר וכל
הסמיך לו חשוב יותר מהמאוחר שבארץ קמא:

(כב) תמרים קודמין – דדבש שבקרא הוא
תמרים שיוצא מהן דבש [ב"י]:

(כג) תחלה – היינו אפילו לזיתים שהיא
ראשונה לארץ בתרא:

(כד) היא חשובה – שגם ברכת בורא
מיני מזונות היא ברכה מבוררת כמו ברכת היין והרי היא קודמת ליין בקרא. ונקט הרמ"א
מחמשת מיני דגן להשמיענו דאף כוסמין ושבולת שועל ושיפון מזון הנעשה מהן ג"כ קודמין
ליין דהם ג"כ בכלל חטים ושעורים:

(כה) לאחר ששוה וכו' – מלשון זה משמע
דחטים ושעורים דקודמין הוא רק מהשוה להן בסמיכה לארץ כמו חטים לזיתים ושעורים לדבש
[שהוא תמרים] אבל שעורים [היינו מזון הנעשה מהן כמו שמפרש בסעיף ה'] לזיתים לא אבל
הלבוש כתב דברכת במ"מ היא קודמת לכל וכן הסכימו הרבה אחרונים:

 

 

ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן ריא סעיף ד

* קודם לברכה – האחרונים נתקשו דהא
לעיל בס"א כתב המחבר דעה ראשונה שכתב אותה בסתמא דכשאין ברכותיהן שוות על איזה
שירצה יברך ואין כאן מצות קדימה אפילו היה האחד משבעת המינין וכאן סתם דכל הקודם בפסוק
קודם לברכה הרי דחטים קודמין לשארי המינים של פה"ע אף דאין ברכותן שוות [ודברי
הרא"ש והטור בעצמן קשים מאד שהם הם הדעה ראשונה שבס"א ואפ"ה הביאו גם
דבר זה דכל הקודם וכו'] ועיין ב"ח ומ"א מש"כ בזה והגר"א בסקט"ו
הביא דברי תר"י דמוקים הא דחטים קודמין דוקא בעשה מהן תבשיל דחשוב ביותר ולכן
שייך להקדימן נגד כל המינים וכ"מ מא"ר וכ"כ בספר בית מאיר ואף דדברי
הרא"ש והטור דחוקים לפי כל התירוצים אכן דברי השו"ע אפשר לפרש כן וכמו שביאר
בעצמו בס"ה:

 

8)
הא דחטה ושעורה קודמים, דוקא כשעשה מהם תבשיל או פת

 

בית יוסף אורח חיים סימן
ריא

ה (ב) כתב בה"ג (ברכות פ"ו ח.) הא דחטה ושעורה קודמין דוקא כשעשה
מהם תבשיל או פת וכו'. כן כתב סמ"ג (עשין כז קיג ע"ג) ונסתפק רבינו אם בעל
הלכות גדולות לטעמיה אזיל שסובר שצריך להקדים ברכת פרי העץ לברכת פרי האדמה ומפני כך
הוצרך לומר הא דאמרינן דחטה ושעורה קודמין דוקא כשעשה מהם תבשיל או פת שהוא מברך בורא
מיני מזונות או המוציא אבל כוסס חטים או שעורים שברכתן בורא פרי האדמה אינם קודמים
לברכת בורא פרי העץ אבל לדעת הרא"ש שסובר דלא עדיפא ברכת בורא פרי העץ מברכת בורא
פרי האדמה אפשר דאף בכוסס חטה או שעורה צריך להקדימם לשאר הפירות או אם טעם בה"ג
כדברי הרשב"א (מא: ד"ה ולענין) שכתב דהיינו משום דחטה דכתיב בקרא לאו בכוסס
הוא אלא בפת כדגלי קרא בתריה דכתיב (דברים ח ט) ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם ותדע
לך דהא לכולי עלמא כוסס את החטה אין מברך לא שלש ולא מעין שלש אלמא חטה דכתיבא באורייתא
היינו לחם והוא הוא דקודם לכל וברכתו חשובה שגורם ברכה לעצמו עד כאן. ולפי טעם זה אפשר
דגם הרא"ש מודה בדין זה ויש להוכיח שהוא סובר כן ממה שכתב שאין נראין לו דברי
בה"ג שכתב דברכת בורא פרי העץ קודם לבורא פרי האדמה אלא כדברי רבינו האי והרי"ף
ורש"י דמברך על איזה מהם שירצה ואין להביא ראיה לדבריהם מהא דאמרינן כל המוקדם
בפסוק מוקדם לברכה אלמא מברך על חטה ושעורה מקמי גפן דאיכא למימר דאיירי שעשאו פת או
בדייסא דודאי ברכת המוציא או בורא מיני מזונות חשיב מבורא פרי העץ אבל כוסס חטה דליכא
אלא בורא פרי האדמה לא תקדום לבורא פרי העץ ואף אם תרצה להעמידו בכוסס חטה יש לומר
כך כל המוקדם בפסוק זה בדברים שברכותיהם שוות כמו חטה לגבי שעורה וענבים לגבי תאנים
ורמונים עד כאן לשונו וגם ה"ר יונה כתב כן ומשמע מדבריהם שהם סוברים דדוקא בפת
או דייסא אמרינן דקדמי חטה ושעורה לשאר מינים אבל לא כוסס וכדברי בה"ג: כתב הרשב"א
(שם) מסתברא דאפילו לרבי יהודה אם היו לפניו אתרוג וזית וקדם ובירך על האתרוג אף על
פי שאינו רשאי אינו צריך לחזור ולברך על הזית כיון שברכותיהן שוות והוא שנתכוין לפטור
את הזית בברכת האתרוג אבל בלא מתכוין לא דאין בדין שיפטור מי שאינו חשוב את החשוב דרך
גררא אלא דרך כוונה ולפי פירוש זה אם היה אוכל תפוחים ובירך עליהם ואחר כך הביאו לפניו
אגוזים אם התפוחים חביבים לו פוטר את האגוזים בגררת התפוחים אבל אם אינם חביבים אינם
פוטרים את האגוזים אם לא נתכוין להם תחלה עד כאן וכבר כתבתי זה בסימן ר"ו (בתחילתו
ד"ה וכתב שם הרשב"א):

 

שולחן ערוך אורח חיים
סימן ריא סעיף ה

הא דחטה ושעורה קודמים, דוקא כשעשה
מהם (כו) תבשיל או פת; אבל כוסס חטה שברכתו בפה"א (כז) אינה קודמת לברכת בפה"ע.
הגה: ט ברכת המוציא (כח) קודמת לברכת [ח] בורא מיני מזונות, וכ"ש לשאר ברכות
(אגור) ואע"פ (כט) שהדבר השני חשוב (ל) או חביב עליו (וכן יש לדקדק מדברי הגה"מ
פ"ט ומסמ"ק שהביא הטור וכל בו ב"י בשם רמב"ם), וכל הא דאמרינן
דאחד קודם לחבירו, היינו שרוצה לאכול משניהם לכן יש להקדים החביב או החשוב; אבל (לא)
י אם אינו רוצה לאכול משניהם, אינו מברך רק על זה שרוצה לאכול אעפ"י שגם השני
מונח לפניו (תרומת הדשן סי' ל"ג /ל"ב/); וכל זה דצריך להקדים, היינו דוקא
לכתחלה, אבל אם עבר ובירך על השני, אם הברכות שוות יוצא ואין צריך לחזור ולברך על זה
שהיה לו להקדים, * (לב) יא ובלבד שיהא דעתו ג"כ * (לג) עליו בברכתו (ב"י
סי' ר"ו ובזה הסימן בשם רשב"א).

 

משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן ריא סעיף ה

(כו) תבשיל או פת – והם קודמים לשארי
מינים אף אם הם חביבים אצלו יותר:

(כז) אינה קודמת וכו' – אלא בפה"ע
תקדים ומשמע במ"א דדוקא אם הפה"ע חביב יותר אצלו אז הוא קודם אף שהוא מאוחר
בקרא אבל אם שניהם חביבים בשוה חטה קודמת אכן בביאור הגר"א משמע דלפי מה שמבואר
לעיל בס"א דהיכא שאין ברכותיהן שוות לא אזלינן כלל בתר מין שבעה ה"ה הכא
לא אזלינן כלל בתר מוקדם ועל איזה שירצה יברך תחלה. ומ"מ אם החטה חביבה יותר אצלו
מסתברא דיברך עליה תחלה דגם שם הלכה כהי"א דחביב קודם כמש"כ שם:

(כח) קודמת לברכת במ"מ – פי'
כגון שיש שלחן ערוך לפניו לאכול פת וגם רוצה לאכול לחמניות דברכתן במ"מ ואפילו
כשאוכלן בתוך הסעודה [כגון שבלילתן רכה ואוכלן לתענוג ולא לשובע וכדלעיל בסימן קס"ח
ס"ח] מצוה שיטול ידיו ויברך המוציא תחלה על הפת דברכת המוציא חשובה ואח"כ
יברך במ"מ על הלחמניות דאי מיירי בשאר תבשילין בלאו טעמא דברכת המוציא חשובה צריך
לברך תחלה על הפת ולפטור ממילא את התבשיל דאי יברך תחלה על התבשיל נמצא גורם ברכה שא"צ
ואסור [מ"א]:

(כט) שהדבר השני חשוב – כגון שהלחם
משעורים והמזונות מחטים [אחרונים] וה"ה כל כה"ג שהדבר השני הוא חשוב בעצם
יותר מהדבר הראשון:

(ל) או חביב עליו – ר"ל שבאמת
אינו חשוב יותר מהראשון אך בעיניו הוא חביב יותר. ופשוט דה"ה אם הוא חביב וחשוב
ביחד:

(לא) אם אינו רוצה – ואפילו רוצה לאכול
משניהם אך שלא הביאו עדיין החביב לפניו א"צ להמתין:

(לב) ובלבד שיהא דעתו וכו' – ואפילו
היו שניהם לפניו בשעת ברכה בעינן שיתכוין לו בפירוש לפוטרו דאינו בדין שיפטור מי שאינו
חשוב את החשוב דרך גררא אלא בכונה אבל אם בירך על החשוב פוטר את שאינו חשוב אפילו לא
נתכוין בפירוש לפוטרו כיון שהיה מונח לפניו על השלחן בשעת ברכה ואם הביאו לו אחר שכבר
כלה המין הראשון צריך לחזור ולברך ואם הביאו לו אחר שבירך אבל עדיין לא כלה אכילתו
יש דעות בפוסקים וספק ברכות להקל [כ"ז מבואר בסימן ר"ו עי"ש באחרונים
ובמ"ב סקכ"ב] ולכתחלה מבואר שם ברמ"א דיש ליזהר לכוין לפטור את אשר
יביאו לו אח"כ:

(לג) עליו בברכתו – ואם היה מונח לפניו
אתרוג וזית אף דאתרוג היה חביב עליו יותר קיי"ל לעיל בס"א דמברך על הזית
שהוא ממין שבעה ונפטר ממילא אף בסתמא האתרוג ואם הוא בירך על האתרוג בסתמא לא נפטר
הזית [ב"י בשם רשב"א] ומ"מ לפי מה שהבאנו שם בבה"ל הרבה ראשונים
דס"ל ג"כ כדעת הרמב"ם המובא שם בס"ב דחביב עדיף אף לגבי מין שבעה
נהי דלכתחלה בודאי טוב לנהוג כדעה הראשונה שהיא סתמית ולברך על הזית מ"מ בדיעבד
שבירך על החביב כדעת הרמב"ם וסייעתו לכאורה בודאי לא יחזור ויברך על הזית דלשיטתם
היא ברכה לבטלה וכבר כתב שם הט"ז דמאן דעביד כרמב"ם ג"כ שפיר עביד.
ויותר נ"ל דאפילו אם הוא מברך על הזית טוב שיכוין בהדיא לפטור גם האתרוג אחרי
דהאתרוג חביב לו יותר ולדעת הרמב"ם וסייעתו אינו יוצא בזה ממילא על האתרוג וכן
כל כה"ג היכא שיש דעות בפוסקים על איזה דבר יברך בתחלה יהיה זהיר בשעת ברכה לכוין
לפטור שניהם דבלא"ה יש חשש דאוכל המין השני בלא ברכה:

 

9)
היה לפניו תבשיל מקמח כוסמין ושבולת שועל ושיפון וגפן

 

בית יוסף אורח חיים סימן
ריא

ו כתבו הגהות מיימון בפרק ח' (אות ש) שאם היה לפניו תבשיל שיש בו קמח כוסמין
או שיפון ושבולת שועל וגפן ותאנה ורמון נראה לי דכיון דמברך על התבשיל בורא מיני מזונות
דברכתו קודמת אף על גב דהני ממין שבעה ואיהו לאו ממין שבעה מכל מקום כיון דחשיבי דעבדי
מינייהו פת ומברכי עלייהו המוציא וברכת המזון נראה דברכתן קודמת אף על גב דלא עבדינהו
פת. וכבר נתבאר בסמוך כן בדברי הרמב"ם:

 

שולחן ערוך אורח חיים
סימן ריא סעיף ו

היה לפניו תבשיל מקמח כוסמין ושבולת
שועל ושיפון וגפן ותאנה ורימון, כיון דמברך על התבשיל במ"מ ברכתו קודמת; אע"ג
דהנך ממין ז' * (לד) יב ואיהו לאו [יא] ממין שבעה, מ"מ כיון יג דחשיבי (לה) דעבדי
מינייהו פת ומברך עלייהו המוציא וברכת המזון, קודמת אע"ג דלא עבדינהו פת.

 

משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן ריא סעיף ו

 

(לד) ואיהו לאו ממין שבעה – אע"ג
דכוסמין מין חטין ושבולת שועל ושיפון מין שעורים מ"מ כיון דאין נזכרין בהדיא בקרא
אין בהם חשיבות מין שבעה כ"כ כמו המפורשים בהדיא בקרא:

(לה) דעבדי מינייהו פת – וגם הם בכלל
חטה ושעורה דקרא עכ"פ [דחטה ושעורה קודמין לגפן ותאנה ורמון] וכתב המ"א דדוקא
הני דחשיב כאן אבל זיתים עם תבשיל של שבולת שועל זיתים קודמין משום דמוקדמין בקרא אבל
כמה אחרונים חלקו ע"ז וכנ"ל בס"ק כ"ה עי"ש. ועתה נבוא
לבאר סדר המעלות בקצרה. וכל המאוחר מחבירו הוא גרוע מחבירו. המוציא [אפילו מפת של שבולת
שועל ושיפון]. במ"מ על מעשה קדרה דחטים. במ"מ על מעשה קדירה דשעורים. במ"מ
על מעשה קדרה דשיבולת שועל ושיפון שהוא ג"כ מין שעורים [ובמ"מ דשעורים כיון
דשעורה מפורש בקרא קודם להן ואפילו לכוסמין שהוא מין חטים הוא ג"כ קודם]. בפה"ג.
זיתים. תמרים. וענבים. תאנה. ורמון. בפה"ע ופה"א. שהכל. ובכל אלו אין משגיחין
על החביב כלל דמי שהוא מאוחר מחבירו אפילו הוא חביב יותר כגון שהיה חביב לו השהכל אפ"ה
הפה"א קודם לו וכן בכל הנ"ל. בפה"ע ובפה"א אזלינן בתר החביב אפילו
השני מין זיי"ן. היו שניהם חביבין אזלינן בתר מין זיי"ן. ואם אחד מהן מוקדם
בפסוק כגון שכוסס קליות חטה דברכתו בפה"א ואוכל זית יקדים חטה דהוא קודם בקרא
כ"כ המ"א והגר"א פליג ע"ז וכמו שכתבנו לעיל בסקכ"ז עי"ש.
שניהם אינן מין זיי"ן יש להקדים פה"ע אם שוים בחביבות הא לא"ה חביב
קודם וכנ"ל. וכן שניהם פה"א או שניהם שהכל אזלינן בתר חביב. והנה מה נקרא
חביב אנן בני אשכנז נמשכין אחר הרא"ש וסייעתו שהוא המין הרגיל להיות חביב אצלו
כמ"ש בס"א ואם שניהם חביבים אצלו אזלינן אחר איזה שחפץ עתה כמ"ש בס"ב
לרמב"ם. ברכת אכילה ושתיה אפילו ברכת שהכל קודמת לברכת הריח: