רי"ף ברכות דף מג:
גמ' ברכות דף נז:-נט.
אורך השיעור הקולי ברי"ף ותר"י הוא 31:55 דקות
אורך השיעור הקולי
בפוסקים הוא 37:05 דקות .
1)הרואה ששים רבוא מישראל ביחד. 2
3)הרואה חכמי אומות העולם עובדי
כוכבים 2
8)כל ברכות הראייה, אם חזר וראה אותו
דבר בתוך ל' יום 4
9)הרואה את חבירו לאחר שלשים יום.. 5
11)הרואה את החיגר; ואת הקטע. 6
12)הרואה אילנות טובות ובריות נאות. 7
16)אם היו בצער מחמת עצירת גשמים
וירדו גשמים, מברכים עליהם.. 13
17)על שמועות שהם טובות לו לבדו,
מברך: שהחיינו 15
18)ילדה אשתו זכר מברך הטוב והמטיב. 15
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רכד סעיף ה
הרואה ששים רבוא מישראל ביחד, אומר:
בא"י אלהינו מלך העולם (ח) חכם הרזים; ואם הם עובדי כוכבים וגלולים, אומר: בושה
אמכם חפרה יולדתכם הנה אחרית גויים מדבר ציה וערבה (ירמיה נ, יב).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רכד סעיף ה
(ח) חכם הרזים – שאין דעתן דומין זה
לזה ואין פרצופיהן דומין זה לזה והוא יודע מה בלב כל אלו האוכלוסין:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רכד
סעיף ו
הרואה חכמי ישראל, אומר: בא"י
אלהינו מלך העולם (ט) שחלק ד מחכמתו [ג] ליריאיו.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רכד סעיף ו
(ט) שחלק – שעם ד' הם חלק אלוה ודבקים
בו לכן אמר שחלק משא"כ לקמיה בס"ז:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רכד
סעיף ז
הרואה חכמי אומות העולם עובדי כוכבים
שחכמים (י) ה בחכמות העולם, אומר: בא"י אמ"ה שנתן מחכמתו לבשר ודם.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רכד סעיף ז
(י) בחכמות העולם – היינו בהשבע חכמות
לאפוקי אם הם חכמים בדתם ע"ז אינו מברך כלל:
בן איש חי פר' עקב
(יג) הרואה חכמי ישראל מברך ברוך
שחלק מחכמתו ליראיו בלי שם ומלכות, וכן אם ראה את חבירו אחר י"ב חודש מברך
מחיה המתים בלי שם ומלכות, ומיהו לא ראינו ולא שמענו לברך על חברו ברכה זו אפילו
בלי שם ומלכות, ויתכן משום דאנינא דעתייהו דאינשי דמברכי עלייהו בכך, על כן יהרהר
ברכה זו כולה בלבו כדי לקיים דברי חכמים:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רכד
סעיף ח
על ו [ה] מלכי ישראל אומר: בא"י
אלהינו מלך העולם שחלק מכבודו ליראיו; (יא) ועל מלכי עובדי כוכבים אומר, (יב) ברוך
שנתן מכבודו לבשר ודם.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רכד סעיף ח
(יא) ועל מלכי וכו' – ומשמע בגמרא
אפילו סומא כשיודע שהמלך עובר מברך ועיין בפמ"ג שמצדד דאם הוא סומא שלא ראה מאורות
מימיו יברך בלא שם ומלכות:
(יב) ברוך שנתן מכבודו וכו' – השלטונים
שאין עול מלך עליהם לשנות דבריהם ודן והורג במשפט מברך עליהם. ועל השרים שממנה המלך
בכל עיר ועיר טוב וישר לברך בלא שם ומלכות:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רכד
סעיף ט
מצוה ז להשתדל (יג) לראות מלכים, אפילו
מלכי אומות העולם.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רכד סעיף ט
(יג) לראות מלכים אפי' וכו' – ומותר
לטמא בטומאה של דבריהן מפני כבודן בין למלכי ישראל ובין למלכי או"ה וכן מפני כבוד
הבריות כגון לילך לנחם אבלים. אם רואה פ"א המלך לא יבטל יותר מלימודו לראותו אם
לא שבא בחיל יותר ובכבוד גדול יותר:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רכד
סעיף י
הרואה (יד) ח בתי ישראל בישובן, כגון
בית שני, אומר: בא"י אלהינו מלך העולם מציב גבול אלמנה; בחורבנן, אומר: ברוך דיין
האמת.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רכד סעיף י
(יד) בתי ישראל – פי' בתי עשירי ישראל
שמיושבים בתוקף ובגבורה כגון בישוב בית שני [רש"י] ואפשר דוקא בא"י ובזמן
בית שני קאמר אבל בזה"ז אפילו בא"י לא [ב"י] ויש שמפרשים כונת רש"י
דאפילו אם הם מיושבים עתה כמו בבית שני ג"כ מברכין והרי"ף פי' בתי ישראל
בישובן היינו בתי כנסיות שמתפללין בתוכן וכן נהגו העולם שאין מברכין על שארי בתים כ"א
על בהכ"נ כשרואה אותה ביפיה ובתיקונה וכתב בא"ר דאין חילוק בין א"י
לחו"ל ואפילו בזה"ז ובפמ"ג מצדד דבזה"ז טוב לברך ברוך מציב גבול
אלמנה בלא שם ומלכות:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רכד
סעיף יא
(טו) הרואה ט בתי עכו"ם בישובן,
אומר: בית גאים יסח ה' (משלי טו, כה) בחורבנן אומר: אל נקמות ה' (תהילים צד, א).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רכד סעיף יא
(טו) הרואה בתי וכו' – לפירש"י
הנ"ל היינו בתי כותים שיושבים בשלוה והשקט ועושר ולהרי"ף היינו בתי תפלה
שלהם:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רכד
סעיף יב
הרואה (טז) [ח] קברי ישראל, אומר:
בא"י אמ"ה אשר יצר אתכם בדין, ועל קברי עכו"ם אמר: בושה אמכם וגו'
(ירמיה נ, יב).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רכד סעיף יב
(טז) קברי ישראל – ואם היה שם רק קבר
אחד י"א שאין לומר ברכה זו כי נתקנה בלשון רבים:
בן איש חי פר' עקב
(טו) הרואה קברי ישראל מברך בשם ומלכות הברכה
הכתובה במחזור, אך פה עירנו בגדאד יע"א לא נהגו לברך אפילו בלי שם ומלכות, כי
בערב ר"ה הולכים כל הקהל לבית הקברות ואין מברכין כלל, ורק בחידוש מת
ב"מ אחד מברך הברכה ההיא בשם ומלכות בהרמת קול והקהל המלוים את המת עונים
אמן, וצריך להודיעם שיתכונו שומע ומשמיע לצאת י"ח, וגם כשיוצאים בערב
ר"ה ובשאר זמנים יזהרו לברך לפחות בלי שם ומלכות, ומה שלא היו נוהגין מקודם
לברך אפילו בלי שם ומלכות אין זו הוכחה למנהג די"ל הואיל ולא שגורה בפומייהו
לכך אין מברכין, וקודם כמה שנים הדפסתי פה עירנו תפלת בין עלמין מתוקנת היטב
והדפסתי בה ברכה זו בלי שם ומלכות כדי לברך:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רכד סעיף יג
כל ברכות הראייה, אם י חזר וראה (יז)
[ט] אותו דבר בתוך ל' יום, אינו חוזר ומברך.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רכד סעיף יג
(יז) אותו דבר – ודוקא כשראה אותו
מלך אבל אם ראה מלך אחר צריך לברך [מ"א בשם רדב"ז] וה"ה לענין ההיא
דסי"ב ברואה קבר אחר וכל כיו"ב אמנם בא"ר סוף סימן רכ"ה כתב דהמ"א
בעצמו בסקי"ט שם משמע דלא ס"ל הכי ועיין בפתחי תשובה מה שכתב בשם ספר עמודי
אור בזה:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רכה סעיף א
הרואה את (א) [א] חבירו (ב) לאחר שלשים
יום, (ג) א אומר: שהחיינו, ואחר י"ב חדש מברך: (ד) ב מחיה מתים, והוא שחביב עליו
הרבה ושמח בראייתו.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רכה סעיף א
(א) חבירו – ואין חילוק בין איש לאשה
והיינו אם רואה אשתו ואמו בתו ואחותו כיון שהוא שמח ונהנה בראייתם. כתבו הפוסקים דאם
ראה חכם מחכמי ישראל מברך עליו אשר חלק וכדלעיל בסימן רכ"ד ס"ו וגם שהחיינו
אם הוא שלשים יום שלא ראה אותו:
(ב) לאחר שלשים יום – מראיה ראשונה.
ואם קיבל ממנו כתב או שאנשים הודיעוהו משלומו יש דעות באחרונים וספק ברכות להקל:
(ג) אומר שהחיינו וכו' – וכל אלו הברכות
הוא בשם ומלכות ואפילו ברכת מחיה מתים [מגן גבורים ושאר הרבה אחרונים דלא כתשובת פ"מ]:
(ד) מחיה המתים – ואז אין מברך שהחיינו.
וטעם ברכה זו כתב בחידושי אגדות לפי שבכל שנה האדם נידון בר"ה ויוה"כ אם
למות אם לחיים ואם רואהו אחר ר"ה ויוה"כ זה ואח"כ אין רואה אותו עד
אחר ר"ה ויוה"כ הבא הרי עבר עליו דין אם למות אם לאו וע"כ אומר ברוך
מחיה מתים שניצול מדין מיתה בר"ה ויוה"כ:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רכה סעיף ב
מי ג שלא ראה את חבירו [ג] מעולם,
(ה) ושלח לו כתבים, אע"פ שהוא נהנה בראייתו אינו מברך על ראייתו. הגה: י"א
מי שנעשה בנו (ו) ד בר מצוה, יברך: בא"י אמ"ה (ז) [ד] שפטרני ה מעונשו של
זה (מהרי"ל בשם מרדכי ובר"ר פ' תולדות), (ח) וטוב לברך בלא שם ומלכות (דעת
עצמו).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רכה סעיף ב
(ה) ושלח לו כתבים – ר"ל אע"פ
שהריצו כתבים מזה לזה ועי"ז נעשו אוהבים מ"מ כיון שלא נתחבר עמו פנים אל
פנים אין מעולה האהבה כ"כ עד שיהיה נהנה ושמח בראייתו. כתב הפמ"ג דאם נתבשר
לו שילדה אשתו והוא היה במדינת הים וראהו עתה מברך שהחיינו או מחיה המתים [אם הוא לאחר
י"ב חודש] דודאי יש לו שמחה בולדו אף שלא ראהו מעולם:
(ו) בר מצוה – היינו כשנעשה בן י"ג
ויום אחד ועכשיו נהגו שלא לברך עד שעה שהנער מתפלל בצבור בתורת ש"ץ או שהוא קורא
בתורה בשבת ראשונה שאז נודע לרבים שהוא בר מצוה. מצוה על האדם לעשות סעודה ביום שנעשה
בנו בר מצוה כיום שנכנס לחופה והיינו ביום שנכנס לשנת י"ד וטעם הסעודה משום דעכשיו
נעשה איש ישראל שנצטוה במצות התורה. ואם הנער דורש הוי סעודת מצוה אפילו אינו באותו
יום:
(ז) שפטרני מענשו וכו' – פי' דעד עכשיו
נענש האב כשחטא הבן בשביל שלא חנכו למצות התורה ועכשיו שנעשה איש מחוייב הוא להתחזק
בעצמו למצות הש"י. ודע דאע"פ ששוב אין עליו ענין חינוך מ"מ יש על האב
מצות הוכחה כשרואה שאינו מתנהג כשורה וכשאינו מוחה בידו נענש עליו דלא גרע משאר ישראל
וכידוע מה שאחז"ל כל מי שיש לו למחות באנשי ביתו ואינו מוחה נתפס בעון אנשי ביתו.
וכל מי שיש לו למחות באנשי עירו ואינו מוחה וכו':
(ח) וטוב לברך בלא וכו' – משום שלא
הוזכרה ברכה זו בגמרא וכן העתיק בדה"ח אמנם דעת הגר"א בביאורו דמאחר שהוזכרה
ברכה זו במדרש ומהרי"ל עשה כן הלכה למעשה יש לברך בשם ומלכות ועיין בח"א
שכתב ג"כ דהמברך לא הפסיד:
בן איש חי פר' עקב
(יד) הרואה את חבירו המכירו כבר ועברו עליו
שלשים יום שלא ראהו ועתה הוא שמח בראייתו יברך שהחיינו, אבל אם אין מכירו מכבר
בראיית פניו אע"פ שמכירו ע"י מכתבים לא יברך, ואע"ג דמן הדין צריך
לברך בשם ומלכות כיון דלא נהגו העולם בזה ויש ג"כ סמך טעם למנהג, לכך יברך
בלי שם ומלכות ויהרהר שם ומלכו בלבו:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רכה סעיף ח
הרואה כושי; וגיחור, דהיינו שהוא אדום
הרבה; והלווקן, דהיינו שהוא לבן הרבה; (כ) טו והקפח, דהיינו שבטנו גדול ומתוך עוביו
נראית קומתו מקופחת; והננס והדרקונה, דהיינו מי שהוא מלא יבלת; ופתויי הראש, (כא) שכל
שערותיו דבוקות זה בזה; ואת הפיל; ואת הקוף, מברך: בא"י אמ"ה משנה הבריות.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רכה סעיף ח
(כ) והקפח דהיינו וכו' – ובבכורות
[דף מ"ה] משמע דהוא אריך וקטין ולפי שדק הוא אינו יכול לסבול קומתו ונכפף ודומה
כמי שחוליותיו שמוטות [מ"א]:
(כא) שכל שערותיו וכו' – ונולד כך
ממעי אמו דאי נעשה לו זה אח"כ אומר דיין האמת:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רכה סעיף ט
הרואה את החיגר; ואת (כב) טז הקטע;
ואת (כג) הסומא; ומוכה שחין; והבהקנין, והוא מי שמנומר בנקודות (כד) יז דקות, אם הם
(כה) ממעי אמם, מברך: משנה הבריות, * ואם נשתנה אחר כך, (כו) מברך: דיין האמת; ויש
מי שאומר (כז) יח דדוקא על מי שמצטער עליו, (כח) אבל על עכו"ם אינו מברך; (כט)
ואינו מברך אלא פעם ראשונה, שהשינוי עליו גדול מאד. הגה: (ל) ויש אומרים (לא) יט משלשים
יום לשלשים יום (טור).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רכה סעיף ט
(כב) הקטע – שנקטעו לו ידיו:
(כג) הסומא – משתי עיניו:
(כד) דקות – היינו שיש לו נקודות כעדשים
אדומים קצת אלא שבין עדשה לעדשה יש לובן צח ומבהיק ועל שם אותו הלובן נקרא בהקנין
[מחה"ש ועיין בא"ר ובפמ"ג אכן אם שכיח שם הרבה אנשים כזה מסתברא דאין
זה גנאי ולא שינוי שיברך ע"ז דיין האמת ומשנה הבריות וכ"ש אם נעשה זה ע"י
חום השמש ועתידין להסתלק נראה דלכו"ע אין לברך ע"ז]:
(כה) ממעי אמם – קאי אכולהו לבד אקיטע:
(כו) מברך דיין האמת – שבא לו זה ע"י
עונש:
(כז) דדוקא וכו' – קאי על ברכת דיין
האמת דאינו שייך אלא למי שמצטער ומצדיק הדין אבל ברכת משנה הבריות לא שייך במצטער דוקא
מידי דהוי אפיל וקוף:
(כח) אבל על עכו"ם וכו' – מילתא
דפסיקא נקט וה"ה לכל מי שאינו מצטער עליו:
(כט) ואינו מברך וכו' – זה קאי גם
אברכת משנה הבריות [ט"ז] ור"ל דאפילו ראה כושי אחר [וכה"ג שארי דברים
הנ"ל] אחר שלשים יום ג"כ אינו מברך והטעם דעל שינוי אין שייך לברך רק פעם
ראשון שרואה הדבר והשינוי גדול בעיניו ומשמע מהט"ז דכ"ש דקאי המחבר אברכת
דיין האמת אמנם בספר נהר שלום כתב דלענין דיין האמת שהוא דוקא על קרובו ואוהבו שמצטער
עליו מסתברא דאם רואה זה עוד על קרובו אחר בודאי נתגדל עליו עוד הצער יותר ושייך לברך
ע"ז דיין האמת:
(ל) וי"א וכו' – ולמעשה יש להורות
דיברך אחר ל' בלא שם ומלכות [א"ר עי"ש]:
(לא) מל' יום – פי' שלא ראה אחר כיוצא
בו תוך ל' יום [מ"א]:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רכה סעיף י
(לב) הרואה אילנות טובות ובריות נאות,
* כ אפילו (לג) עכו"ם או בהמה, אומר: בא"י אמ"ה שככה לו בעולמו; ואינו
מברך עליהם אלא פעם ראשונה ולא יותר, לא עליהם (לד) ולא על אחרים, אא"כ היו נאים
מהם.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רכה סעיף י
(לב) הרואה וכו' ובריות נאות – בין
זכרים בין נקבות. ועכשיו לא נהגו כלל לברך ברכה זו [ח"א ע"ש טעמו] ומ"מ
נכון לברך בלא שם ומלכות:
(לג) עו"ג – היינו ראיה בעלמא
דמותר אבל להסתכל בו ביותר ולהתבונן בדמותו אסור [מ"א] ואסור לומר כמה נאה כותי
זה משום לא תחנם [גמרא]:
(לד) ולא על אחרים – אפילו לאחר שלשים
יום:
רא"ש מסכת ברכות
פרק ט סימן יג
יג מתני' על הזיקין ועל הזועות ועל
הרעמים ועל הברקים ועל הרוחות אומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם על ההרים ועל הגבעות
ועל הימים ועל הנהרות ועל המדברות אומר ברוך עושה מעשה בראשית רבי יהודה אומר הרואה
את הים הגדול אומר ברוך שעשה את הים הגדול אימתי שראהו לפרקים:
גמ' מאי זיקין אמר שמואל כוכבא דשביט
[דף נט ע"א] מאי זועות א"ר קטינא גוהא מאי רוחות אמר אביי זעפא רוח סערה
חזק ביותר אריב"ל הרואה את הקשת אומר ברוך זוכר הברית במתניתא תנא נאמן בבריתו
וקיים במאמרו:
על ההרים ועל הגבעות וכו' אטו כל הני
דאמרן עד השתא לא מעשה בראשית נינהו והכתיב ברקים למטר עשה אמר רבא התם מברך תרתי שכחו
וגבורתו מלא עולם ועושה מעשה בראשית פירוש הי מינייהו דבעי הכא עושה מעשה בראשית איכא
שכחו וגבורתו מלא עולם ליכא. ירושלמי על הברקים ר' ירמיה ור' זירא בשם רב חסדא דיו
פעם אחד בכל יום ר' יוסי בעי במה אנן קיימין אם בטרודין דיו פעם אחת ביום אם במפסיקין
מברך על כל פעם ופעם פירוש טרודין שלא נתפזרו העבים בינתיים מפסיקים שנתפזרו העבים
בינתיים חיילי' דר' יוסי מן הדא היה יושב בחנות של בשם כל היום אינו מברך אלא אחת אבל
אם היה נכנס ויוצא מברך על כל פעם ופעם היה יושב בבית הכסא או בכספוקלריא אם היה יכול
לצאת לברך תוך כדי דבור יצא ואם לאו לא יצא ר' ירמיה בעי היה יושב בתוך מגדל של עצים
מהו שיעשה כמו מלבוש ויוציא ראשו חוץ לחלון ויברך מספקא ליה אם לבו רואה את הערוה אסור
או מותר ולמעלה (סוף פ"ג) פסקנו שאסור:
בית יוסף אורח חיים סימן
רכז
א על הזיקין והוא כמין כוכב וכו' עד מלא עולם. בפרק הרואה (נד.) תנן על
הזיקין ועל הזועות ועל הברקים ועל הרעמים ועל הרוחות אומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם
על ההרים ועל הגבעות ועל הימים ועל הנהרות ועל המדברות אומר ברוך עושה מעשה בראשית
ובגמרא (נט.) על ההרים ועל הגבעות וכו' אטו כל הני דאמרן עד השתא לאו מעשה בראשית נינהו
אמר אביי כרוך ותני רבא אמר התם מברך תרתי ברוך שכחו מלא עולם ועושה מעשה בראשית הכא
עושה מעשה בראשית איכא שכחו מלא עולם ליכא ופירש רש"י על ההרים לא מצי לברוכי
מלא עולם שאינן במקום אחד אלא כל אחד ואחד במקומו. ודעת הראב"ד בהשגות (פ"י
הי"ד) דהא דאמר רבא מברך תרתי שיברך על כל אחד מאותם הדברים שתי ברכות הללו וכן
נראה מדברי רש"י אבל התוספות כתבו (ד"ה) רבא אמר התם מברך שכחו וגבורתו מלא
עולם ועושה מעשה בראשית פירוש אומר או האי או האי איזה שירצה וכ"כ הרי"ף
(מג:) והרמב"ם (שם) והרא"ש (סי' יג): וכתבו התוספות (ד"ה) על הרוחות
אומר שכחו וגבורתו מלא עולם. ירושלמי (ברכות פ"ט ה"ב) כשבאין (בזעם) [בזעף]
אבל כשבאין בנחת אומר ברוך עושה בראשית:
ב וכל זמן שלא נתפזרו העבים נפטר בברכה אחת וכו'. ירושלמי שם אם בטרודין
דיו פעם אחת ביום ואם במפסיקין צריך לברך על כל פעם ופעם וכתב הרא"ש (שם) פירוש
טרודים שלא נתפזרו העבים בנתיים מפסיקין שנתפזרו העבים בנתיים וכן פירש ה"ר יונה
(מג: ד"ה אם בטרודין) בשם רבינו חננאל:
ג היה יושב בבית הכסא ושמע קול רעם וכו'. גם זה ירושלמי שם וכתבו הרא"ש
(שם) ז"ל:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רכז סעיף א
על הזיקים, והוא כמין כוכב (א) היורה
כחץ באורך השמים (ב) ממקום למקום ונמשך אורו כשבט; ועל רעדת הארץ; ועל (ג) [א] הברקים;
ועל הרעמים; ועל רוחות (ד) שנשבו א בזעף, (ה) על כל א' מאלו, אומר: בא"י אמ"ה
עושה מעשה בראשית; (ו) ואם ירצה יאמר: (ז) בא"י אמ"ה שכחו וגבורתו מלא עולם.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רכז סעיף א
(א) היורה כחץ – וי"א שהוא כוכב
שיש לו זנב ושבט של אורה ושניהם העתיקו אחרונים לדינא ואם אותו כוכב עצמו שיש לו שבט
רואהו עוד הפעם בלילה אחרת א"צ לחזור ולברך כל שהוא עדיין בתוך למ"ד יום
לראיה ראשונה:
(ב) ממקום למקום – ולא יברך בלילה
אחד רק פ"א אפילו אם ראה כוכב אחר רץ באותו לילה:
(ג) הברקים – בליצי"ן בל"א.
ואותן שהן באים בלא רעם כלל רק מחמת חום מצדד הח"א שאין זה ברקים הנזכר בגמרא
ואין מברכין עליהם:
(ד) שנשבו בזעף – ואם שלא בזעף אם
הוא רוח גדול מברך עושה מעשה בראשית ולא יוכל לברך שכחו וגבורתו וכו' אחרי שהוא שלא
בזעף גדול וטוב לברך תמיד על רוח סערה שאין מצויה רק ברכת עושה מעשה בראשית שבזה בודאי
יוצא ממ"נ כי אין אנו בקיאין כ"כ מהו בזעף:
(ה) על כל אחד וכו' – והעולם נוהגים
לברך על הברקים עושה מ"ב ועל הרעמים שכחו וגבורתו וכו' וכן מסתבר שע"י הרעם
נראה גבורתו של הקב"ה יותר מבברק אמנם באמת שייך כל אחת מהברכות על שניהם וע"כ
אם שמע ברק ורעם כאחד מברך ברכה אחת דהיינו עושה מע"ב על שניהם ואם בירך שכחו
וגבורתו מ"ע ג"כ יוצא. ואם לא היו תכופים זה אחר זה מברך תחלה על הברק [שהוא
מתראה תחלה לעין האדם] עושה מע"ב ואח"כ על הרעם שכחו וגבורתו מ"ע וה"ה
אם לא ראה את הברק ושמע קול הרעם ובירך עליו שכחו וגבורתו מ"ע או שבירך עושה מע"ב
ואח"כ ראה ברק מברך עליו ג"כ עושה מע"ב ועיין בשע"ת שכתב בשם הברכ"י
דאם בירך על הברק ונתכוין לפטור הרעם הבא אחריו יצא בדיעבד ור"ל דאחרי שטבע הבריאה
שאחר הברק יוצא רעם א"כ חל ברכתו על הרעם שיצא אח"כ:
(ו) ואם ירצה וכו' – אבל לא יברך שתי
ברכות כאחת אלא או זו או זו:
(ז) ברוך וכו' שכחו וגבורתו וכו'
– ר"ל ברוך הנותן כח להטבע להראות כח יוצר בראשית כדי שייראו מלפניו [א"ר
בשם אבודרהם]:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רכז סעיף ב
כל זמן שלא (ח) נתפזרו העבים נפטר
בברכה אחת; נתפזרו בין ברק לברק ובין רעם לרעם, צריך לחזור ולברך.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רכז סעיף ב
(ח) נתפזרו וכו' – ודוקא היכא דהשמים
נטהרו וזכו לגמרי בין ברק לברק ואח"כ נתקדרו השמים בעבים ושמע עוד קול רעם וברק
צריך לברך מחדש עליהם דהוי מלתא חדתא אבל היכא שנתפזרו העבים ע"י הרוח אחד הנה
ואחד הנה ועדיין מעונן הרקיע אז נפטר הכל ע"י ברכה הראשונה ואין צריך לחזור ולברך
מחדש ומשמע בירושלמי דדוקא באותו יום אבל ביום אחר בכל גוונא צריך לחזור ולברך:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רכז סעיף ג
היה יושב (ט) בבית הכסא ושמע קול רעם
או ראה ברק, (י) אם יכול (יא) לצאת ולברך ב כדי דבור, (יב) יצא; ואם לאו, לא יצא.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רכז סעיף ג
(ט) בבית הכסא – וה"ה אם היה
בבית שמקצבין בו בשר דשם ריח מעופש מאד או שהיה הולך במבואות המטונפות ויכול לזרז עצמו
לצאת משם תיכף:
(י) אם יכול וכו' – י"א דאפילו
אם נתעורר לעשות צרכיו מ"מ כל זמן שאין מתאוה כ"כ שיהא בו משום בל תשקצו
יכול לצאת משם קודם שעשה צרכיו ולברך ויש מחמירין בזה. ובפרט היכי דמשער שישמע עוד
קול רעם ויוכל לברך אח"כ בודאי נכון להחמיר:
(יא) לצאת ולברך וכו' – והיינו היכא
שלא עשה צרכיו ולא נגע בידיו במקום הטינופת [ואע"ג דלעיל בסימן ד' מבואר דהיוצא
מביה"כ צריך ליטול ידיו אפילו לא עשה צרכיו מ"מ הכא כדי שלא יפסיד הברכה
אין צריך ליטול ידיו מקודם אם לא שהיו ידיו מטונפות] או שיכול ליטול ידיו במים או בשאר
מידי דמנקי סמוך לשמיעתו דאל"ה ודאי יתארך הזמן יותר מכדי דבור:
(יב) יצא – פי' ימהר לצאת משם כדי
שלא יפסיד הברכה אבל אם יתארך יותר מכדי דבור דבלא"ה כבר עבר הזמן א"צ שוב
למהר ומכל זה נשמע דשיעור הברכה שעל רעמים וברקים הוא דוקא בכדי דיבור ואם עבר יותר
מכדי דבור מעת שראה הברק או שמע הרעם שוב לא יברך על רעם וברק זה. ומטעם זה היכא דעשה
צרכיו ונטל ידיו ושמע קול רעם או ראה ברק יברך מתחלה על הרעם והברק ואח"כ יאמר
אשר יצא. ודע עוד דסתם ידים דהיינו שאינו יודע אם הם מלוכלכות כשרות לברכה [ס' ד' סכ"ג]:
בן איש חי פר' עקב
(טז) על הברקים מברך ברוך עושה מעשה בראשית, ועל
הרעמים מברך ברוך שכוחו וגבורתו מלא עולם, ומן הדין צריך לברך בשם ומלכות, אך פה
עירנו נהגו לבךר שתי ברכות אלו בלי שם ומלכות, וכתב לי ידידנו הרה"ג
מהר"א מני נר"ו דגם בעה"ק תוב"ב נהגו לברך בלי שם ומלכות,
וכתב שעמד על מנהג זה הרב פתח הדביר ח"ב סי' רכ"ז וספר זה אינו מצוי
אצלינו:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רכט סעיף א
* (א) הרואה הקשת, (ב) אומר: בא"י
אלהינו מ"ה =מלך העולם= זוכר הברית (ג) א [א] נאמן (ד) בבריתו וקיים במאמרו;
(ה) ב ואסור להסתכל בו ביותר.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רכט סעיף א
(א) הרואה הקשת וכו' – ואין כדאי להגיד
לחבירו שיש קשת מטעם מוציא דבה [ח"א]:
(ב) אומר וכו' – ובכאן אם ראה אותו
עוד הפעם אפילו בתוך למ"ד יום חוזר ומברך ולא דמי לכל הנך דקי"ל בהו דפעם
אחת בחודש די לברוכי דכאן הקשת שבירך עליו חלף והלך לו ודמי לברכת רעמים [שע"ת
בשם ברכ"י]:
(ג) נאמן וכו' – ברמב"ם וטור
הנוסח ונאמן:
(ד) בבריתו – ר"ל שלא יעבירנו
אע"פ שרבו הרשעים וקיים במאמרו אפילו לא היה הברית כיון שאמר בדבור בעלמא ולא
יהיה עוד מבול לשחת הארץ ברור הוא שיקיים מאמרו [אבודרהם]:
(ה) ואסור להסתכל וכו' – והמסתכל בו
ביותר עיניו כהות [חגיגה ט"ז] אלא רואהו ומברך:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רכט סעיף א
* הרואה הקשת וכו' – לא נתבאר אם בעינן
דוקא שיראהו בתמונת קשת דהוא כחצי גורן עגולה או אפילו מקצת ממנו די:
בן איש חי פר' עקב
(יז) הרואה הקשת אומר בא"י
אמ"ה זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו, ואסור להסתכל בו, ולפ"ד
הגאון מהר"י ז"ל בי"ד דיש תרי גווני קשת א"כ צריך לברך בלי שם
ומלכות דאין אתנו יודע, מיהו אין דבריו הנז' האמורים בדרך דרש כדאין לעקור מנהג
ישראל לברך בשם ומלכות, ובפרט כי כל גדולי הפוסקים דתמו מלייהו בזה מיהו הרוצה
להתחסד לברך בלי שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות בלבו אין מזניחין אותו:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רכט סעיף ב
הרואה חמה (ו) בתקופתה, ג והוא מכ"ח
ד לכ"ח שנה, (ז) והתקופה בתחלת ליל ד', כשרואה אותה ביום ד' (ח) ה [ג] בבוקר,
אומר: ברוך עושה בראשית; (ט) וכן מברך ג"כ כשרואה לבנה בטהרתה, וכוכבים במשמרותם,
ומזלות בעתם דהיינו כשתחזור הלבנה בתחלת מזל טלה בתחלת החדש ולא תהיה נוטה לא לצפון
ולא לדרום, וכן כשיחזרו כל כוכב ו מחמשה (י) הנשארים לתחלת מזל טלה ולא יהא נוטה לא
לצפון ולא לדרום, וכן בכל עת שיראה מזל טלה עולה מקצות המזרח.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רכט סעיף ב
(ו) בתקופתה – מקום שהיא חוזרת שם
לתחלת הקיפה היא שעת תליית המאורות בעת הבריאה ומאז התחילה להקיף ולשמש והוא נמשך כ"ח
שנה עד שבא לאותו המקום בצמצום בתחלת ליל רביעי כבעת הבריאה:
(ז) והתקופה – היינו תקופת ניסן:
(ח) בבוקר – היינו לכתחלה מצותה מיד
להקדים מה דאפשר וטוב לברך אותה ברוב עם ובדיעבד עד ג' שעות על היום [לבוש ומ"א]
אבל הרבה אחרונים הסכימו דיוכל לברך בשעת הדחק עד חצות והיינו אפילו בשם ומלכות ואם
נתכסה השמש בעבים ואין רואין אותה עיין בשע"ת. ובתשובת חתם סופר סימן נ"ו
כתב דאם היתה מכוסה בעבים אך נראית רושמה מבין העבים מברכין אבל כשלא נתראה כלל לא
נראה לברך. וע"ש שכתב מנהגו בענין ברכה זו קודם הברכה אמרו הללו את ה' מן השמים
ואחר ברכת עושה מעשה בראשית אמרו פיוט אל אדון על כל המעשים עד וחיות הקודש ואח"כ
מזמור השמים מספרים כבוד אל ואח"כ עלינו לשבח וקדיש:
(ט) וכן מברך וכו' – וכהיום אין נוהגין
העולם בזה:
(י) הנשארים – הם שבתי צדק מאדים נוגה
כוכב:
בן איש חי
(יט) הרואה חמה בתקופתה והוא מן
כ"ח שנה לכ"ח שנה, והתקופה בתחלת ליל ד' וכשרואה אותה ביום בבוקר מברך
בא"י אמ"ה עושה מעשה בראשית, מפני שאז היא עומדת בנקודה שהיתה עומדת
בתחלת התלותה ברקיע במעשה בראשית, וזמן הברכה בשם ומלכות הוא עד שלש שעות זמניות,
ואם עברו ג' שעות זמניות יברך בלי שם ומלכות עד חצות היום וכמ"ש הגאון
ח"ס ז"ל א"ח סי' נ"ו, ואע"ג דיש דס"ל לברך בשם
ומלכות עד חצי היום הא קי"ל סב"ל, ויזהר לברך במקום שרואה גלגל החמה ולא
סגי ברואה אור זריחתה בלבד וכמ"ש מחב"ר רכ"ט סק"ד:
ברכה זו מצוה לברך אותה בקיבוץ עם משום ברוב עם
הדרת מלך וכמ"ש האחרונים ז"ל, ואם היה ענן לא יברך עד שיעבור הענן, ואם
לא עבר הענן מעליה יברך בלי שם ומלכות ואע"ג דאיכא רבים דס"ל דיברך בשם
ומלכות סב"ל ועיין ח"ס שם ובנו הגאון כ"ס א"ח סי' ל"ד,
והנשים נסתפק בהם הגאון ח"ס אם יברכו או לאו, ועיין להגאון בנו כ"ס שם
ולכך יבואו הנשיםויעמדו אצל האשים, וכשיברך החזן לבדו בקו"ר יכוין להוציאם
י"ח והנשים יכונו ג"כ לצאת י"ח בשמיעתם הברכה, וכן יכוין החזן על
הסומין והם ג"כ יתכונו לצאת, והא דאין מברכים שהחיינו על מצוה זו כתב הגאון
כ"ס טעם לזה:
קודם הברכה יעמדו הקהל והחזן במקום אחד על הגג,
ותחלה יאמרו מזמור השמים מספרים כבוד אל כולו בניגון שאומרים פה עירנו קודם ברכת
הלבננה, ואח"כ מזמור הללו את ה' מן ההשמים, ואח"כ פסוקים אלו כי שמש
ומגן ה' אלהים חן וכבוד יתן ה' לא ימנע טוב להולכים בתמים:
ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים:
הודינו לך אלהים הודינו וקרוב שמך ספרו
נפלאותיך:
וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה:
ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק:
והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שעתים
כאור שבעת הימים ביום חבוש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא:
וכן הוא אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו:
בוראינו לתקן שורש מצות הברכה הזאת במקום עליון,
ויעלה לפניך כאלו כווננו במצוה הזאת כל הכונות הראויות לכוין ויהי נועם ה' אלהינו
וכו' ואח"כ יאמרו כל הקהל הברכה בקול אחד בשמחה וששון, והחזן יאמר אחריהם
הברכה לבדו לעצמו וירים קולו ויכוין להויא י"ח לסומים ונשים השומעין קולו:
אח"כ יאמרו מזמור הודו לה' כי טוב
כל"ח כולו עד הודו לאל השמים בניגון יפה, ואח"כ אל אדון על כל המעשים
ברוך ומבורך וכו' עד וחיות הקודש, אח"כ עלינו לשבח לאדון הכל וכו' עד יהיה ה'
אחד ושמו אחד, ואח"כ פיוט אדון עולם אשר מלך וכו':
ואח"כ יאמרו בקשה זו יהר"מ ה'
או"א כמו שהחייתנו וקיימתנו והגעתנו לזמן הזה לברך בו ברכת החמה לשמך, כן
תחיינו ותקיימנו ותזכינו בתקופת החמה אשר תהיינה בשנים הבאים עלינו לחיים טובים
ולשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתיך ותזכינו לראות פני משיחיך ויתקיים בימינו
מקרא שכתוב והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים, ביום
חבוש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא ויהי נועם וכו' יהיו לרצון וכו', ואח"כ
רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל וכו' ואח"כ קדיש על
ישראל:
ואנכי הצעיר המחבר אזכיר חסדי השי"ת אשר
זכני בחסדו בשנה זו שנת התרנ"ז ביום חמשה לחודש ניסן ברביעי בשבת קודש בקיבוץ
קהל רב שעלינו על הגג של בית הכנסת הגדולה ועשינו בעזה"י כאשר כתבנו למעלה,
וגם נשים רבים נקבצו שם וברכתי אני בקו"ר וכוונתי להוציא י"ח לנשים
ולסומין כאשר ביארנו לעיל בס"ד, ואחר כל הסדר הנז' אמרו הקהל קדיש על ישראל,
ועמדתי ודרשתי בעזה"י בענין המצוה דבר בעתו מה טוב, השי"ת יזכינו ברחמיו
וחסדיו לברך ברכת החמה בירושלים תוב"ב, אשר תזדמן בשנת תפר"ה ליצירה
בחודש ניסן שבו תפרה ותרבה הישועה והברכה והטובה לנו, ולכל ישראל ולארץ הקדושה,
יראו עינינו וישמח לבנו בביאת הגואל משיח צדקינו במהרה בימינו אכי"ר:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רכא סעיף א
* (א) אם היו בצער מחמת עצירת גשמים
וירדו גשמים, * מברכים עליהם אף ע"פ שלא ירדו עדיין כדי רביעה, משירדו כ"כ
שרבו על הארץ שיעלו (עליהם) אבעבועות מן המטר וילכו זה לקראת זה. הגה: ומה שאין אנו
נוהגים בזמן הזה בברכת הגשמים, משום דמדינות אלו תדירים בגשמים (ב) ואינן נעצרין כל
כך (סמ"ג ואגור וכל בו).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רכא סעיף א
(א) אם היו בצער – אפשר דבא"י
שמצוי שם יובש גדול וכשבא עת הגשמים והגשם יורד בזמנו כל אחד שמח בו אפילו בסתמא צריך
לברך בפעם ראשון כשיורד ונקט לשון זה לאפוקי אם יורד עוד הפעם למחר וליומא אוחרא ומפמ"ג
משמע דאפילו בפעם ראשון א"צ לברך כשהשנים מסודרות כתיקונן ועיין בבה"ל:
(ב) ואינן נעצרין כ"כ – ר"ל
ואין להם שמחה בירידת הגשמים ואה"נ אפילו באותן ארצות שרגילין במטר אם נעצרו הגשמים
והיה העולם בצער ואח"כ ירדו גשמים שצריך לברך:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רכא סעיף א
* אם היו בצער וכו' – הרמב"ם
בפ"י מהלכות ברכות סתם ולא הזכיר אם היו בצער ומ"מ מסתברא לכאורה דגם הוא
מודה דדוקא באופן זה דהא במשנה איתא על הגשמים ועל בשורות טובות וכו' ואיתא בגמרא דברישא
מיירי דחזי מחזי דאי שמע משמע שירדו גשמים היינו בשורות טובות ובודאי מסתברא דבשורה
טובה לא נקרא רק כשהיו בצער מתחלה וא"כ מה שאמרה המשנה על הגשמים נמי מיירי באופן
זה דוקא ולפ"ז גם הרמב"ם מודה לדברי הג"ה שבסמוך ומה שלא הזכיר הרמב"ם
בפירוש אם היו בצער משום דאין דרכו לכתוב דבר שאינו מפורש בתלמוד וגם דבא"י וחברותיה
שמצוי שם יובש גדול ועצירה רבה עד שצריכים רחמים על המטר ואין המטר בא רק לפרקים בודאי
יש שמחה רבה כשיורד מטר וצריכין להודות ע"ז ואפשר עוד לומר דגם המחבר מודה לזה
בא"י ונקט לשון זה משום דרצה לרמז דבמדינות שהם תדירין בגשמים לא יברך ברכת הגשם
רק כשהיו בצער מתחלה מחמת עצירותו וכמו שכתב בהג"ה אבל בא"י אפילו בסתמא
הוא בכלל זה ששם כל אחד מצפה וממתין על עת הגשמים ומצטער על העדרו ושמח מאד בירידתו.
וראיתי בפמ"ג שכתב למלתא דפשיטא דאפילו בא"י כשהשנים מסודרות אין לברך על
הגשמים ולענ"ד דבר זה צע"ג לדינא [ומה שכתב בב"י ומשמע דאתא לאשמועינן
דכשהשנים כתיקונן א"צ לברך וכו' עי"ש אחו"ל קאי ופירושי קמפרש הב"י
להכלבו דהוא קאי רק כשהשנים כתיקונן דאין לומר דקאי הב"י על א"י לא הו"ל
לומר ומשמע דאתא לאשמועינן דהא הכלבו אמדינותינו שבחו"ל קאי והו"ל לומר ומינה
שמעינן דכשהשנים כתיקונן א"צ לברך וכד דייקת היטב בדברי הכלבו תמצא כדברינו] שלא
נמצא זה בשום פוסק אח"כ מצאתי בא"ר שהוא כתב דבא"י צ"ע לדינא וע"כ
נראה דיברך בלא שם ומלכות:
* מברכים עליהם וכו' משירדו כ"כ
וכו' – הוא השיעור דמשיצא חתן לקראת כלה האמור בגמרא. והנה מדברי המחבר מוכח דכל מה
שאמור בס"ב הוא אפילו אם לא ירד רק כשיעור זה וכן מוכח ג"כ בטור אכן בגמרא
משמע דברכת הטוב והמטיב אין לברך רק כשאתא טובא והוא יותר משיעור זה המבואר בשו"ע
כדמוכח שם ברש"י ד"ה דאתא פורתא וצ"ע על הרי"ף והרא"ש שהשמיטו
תירוץ זה ונהי דברכת מודים יש לברך אפילו אתא פורתא דהיינו משיצא חתן וכו' [ומה שתירץ
הגמרא ואב"א אידי ואידי דאתא טובא היינו אף דאתא טובא שייך ג"כ ברכת מודים]
עכ"פ ברכת הטוב ומטיב אין לברך רק בדאתא טובא בין לתירוצא קמא ובין לתירוצא בתרא
אח"כ מצאתי בצל"ח שהקשה ג"כ קושיא זו על הרי"ף והרא"ש [ומה
שכתב דהרמב"ם כוון לזה במה שכתב שם בדין ה' ירדו גשמים רבים להורות דצריך לברכת
הטוב והמטיב יותר משיעור זה דמשיצא חתן וכו' ודלא כפסק השו"ע לא נהירא כלל דבאמת
כונת הרמב"ם הוא רק על מה שכתב שם אח"כ בדין וי"ו משירבו המים על הארץ
ועי"ש היטב דמוכח דכולהו ברכות בחדא מחתא מחתינהו וזה נקרא להרמב"ם ירדו
גשמים רבים] ובספר ברכת ראש הקשה ג"כ קושיא זו וחידש בזה מלתא חדתא והאמת אתו
דהרי"ף והרא"ש מפרשים הסוגיא היפך מפירש"י דרש"י מפרש בתירוצא
קמא דאתא פורתא היינו מודים אנחנו לך דמברך שיעור זה על משיצא חתן וא"כ ע"כ
דאתא טובא היינו יותר משיעור זה והם יפרשו דאתא טובא היינו שיעור דמשיצא חתן דמברך
עליו ברוב ההודאות והיינו בריבוי ההודאות על גשם רב כזה ונותן הודאה על כל טיפה וטיפה
שבו ואתא פורתא היינו פחות משיעור זה שמברך עליו ברכת הטוב והמטיב וזהו לתירוצא קמא
ולתירוצא בתרא תרווייהו דוקא בדאתא טובא ובפחות משיעור זה אין לברך כלל והכי נקטינן
ולהכי יפה עשו שהשמיטו כ"ז וכתב הרי"ף כדכתבינן בתענית ושם מבואר השיעור
דמשיצא חתן וכו' והשוו הרי"ף והרא"ש כל הברכות בחדא גווני וניחא השתא פסק
השו"ע זהו תמצית דבריו. והנה כד נדייק היטב נראה שכן הוא ג"כ דעת הרמב"ם
שמתחלה בדין ה' כתב ירדו גשמים רבים והיינו דאתא טובא האמור בגמרא ואח"כ צייר
בדין וי"ו השיעור דמשיצא אלמא דלדידיה זה נקרא דאתא טובא וא"כ ע"כ מה
שאמר הגמרא מתחלה דאתא פורתא היינו בפחות משיעור זה ואנן נקטינן כתירוצא בתרא דגמרא
כמו שכתב שם בכ"מ והנה לפ"ז קם פסק השו"ע על מקומו. אח"כ מצאתי
בשיטה מקובצת על ברכות בסוגיא זו שמפרש כן להדיא בש"ס וכתב ג"כ שכן מוכח
מהרמב"ם כמו שכתבנו עי"ש:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רכא סעיף ב
ומה מברך, אם אין לו שדה אומר: מודים
אנחנו לך ה' אלהינו על כל טפה וטפה שהורדת לנו ואלו פינו מלא שירה כים וכו' עד הן הם
יודו ויברכו את שמך מלכנו, וחותם: בא"י אל (ג) רוב ההודאות; ואם יש לו שדה (ד)
בשותפות עם אחר, מברך הטוב והמטיב; (ה) ואם אין לו שותף בשדה, * (ו) א מברך שהחיינו.
הגה: (ז) י"א ב דהשומע שירדו גשמים מברך הטוב והמטיב (רשב"א).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רכא סעיף ב
(ג) רוב ההודאות – ר"ל בריבוי
ההודאות:
(ד) בשותפות וכו' – הטוב והמטיב. שהטיב
לו וגם לאחרים עמו דהיינו להשותף ומשמע בהרבה אחרונים דאפילו אם יש לו רק אשה ובנים
הם ג"כ בכלל שותפין:
(ה) ואם אין לו וכו' – הרואה נילוס
כשהוא קטן וחוזר ורואהו בזמן שהוא גדול ושמח בראיתו מברך שהחיינו אף דאין לו קרקע כיון
דהוא בא מזמן לזמן והוא נהנה ושמח בראיתו לא גרע מאדם הרואה את חבירו ושמח בראיתו דמברך
שהחיינו אבל הרואה בכל יום אף דביום זה ניתוסף על שלפניו מ"מ לא יברך דקמא קמא
בטיל בהנהר. ואם רואה מים שבכלי"ג [הוא חלק מהנילוס שמתפשט בו ג"כ מגודל
הנהר] אם כבר ראה המים במקומו בנילוס אין לו לברך על ראית הכלי"ג אבל אם לא ראה
אלא עתה בכלי"ג מברך שהחיינו שרגילין העולם לשמוח גם בו:
(ו) מברך שהחיינו – לבד ולא הטוב ומטיב
ואפילו יש לו שותף כותי לא מקרי שותף לזה [מ"א ע"ש טעמו]:
(ז) י"א דהשומע שירדו וכו' –
ר"ל אף שלא ראה בעצמו רק שמע מאחרים שירדו גשמים בשדה שלו אחר העצירה וכנ"ל
ג"כ שייך ברכת הטוב והמטיב והיינו כשהשדה שלו הוא בשותפות וכנ"ל ברואה בעצמו
ואם השדה שייך לו לבדו מברך שהחיינו וכנ"ל. ואם אין לו שדה אינו מברך כלל ואפי'
ברכת מודים הנ"ל דברכה זו לא נתקנה אלא ברואה בעצמו ולא בשומע [מ"א וח"א]
ובשיטה מקובצת מסיק בסוף דבריו דאין חילוק כלל בין רואה לשומע ויכול לברך ברכת מודים
אפילו בשומע. ומ"מ נראה דספק ברכות להקל:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רכב סעיף א
(א) א על (ב) שמועות שהם טובות לו
לבדו, (ג) מברך: שהחיינו; ואם הן טובות לו ולאחרים, מברך: הטוב והמטיב.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רכב סעיף א
(א) על וכו' – ודוקא כששמע מפי אדם
נאמן וזה האדם ראה בעצמו אבל אם שמע שמועה [בין שמועה טובה שצריך לברך עליה הטוב והמטיב
או שהחיינו בין שמועה רעה שצריך לברך עליה דיין האמת] ואין המגיד נאמן או שהמגיד לא
ראה בעצמו לא יברך וכן אם שמע שנתפס הגזלן שגזל ממנו לא יברך עד שישיב לו הגזלה. מי
שהוכרח מחמת עניותו לקחת אשה עשירה שלא בחפצו מברך הטוב והמטיב ודיין האמת [מ"א
בשם ס"ח] וכמדומה שכהיום ממעטין בברכות אלו [פמ"ג] גם בספר מור וקציעה מפקפק
בזה:
(ב) שמועות – נקט בלשון רבים להורות
שאם שמע כמה שמועות בבת אחת די לו בברכה אחת:
(ג) מברך שהחיינו – היינו כשיש לו
שמחה מהשמועה וכן להיפוך בדיין האמת כשיש לו צער מהשמועה:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רכב סעיף ב
* על שמועות רעות מברך: בא"י
אמ"ה * דיין האמת.
שו"ת הרשב"א
חלק א סימן רמה
שאלת אם מברכין שהחיינו על המילה וכן
מי שנולד לו בן אם מברך שהחיינו?
תשובה מסתברא דכל שנולד לו בן צריך
לברך שהחיינו בין נולדו לו בנים אחרים בין לא נולדו לו בנים. דהא קיימא לן כלישנא בתרא
דרבי יוחנן דאמר בפרק הרואה (דף /נ"ט ס'/ ס"א ב) בין קנה בתים אחרים בין
לא קנה מברך שהחיינו. אלא שלא ראיתי שנהגו כן אפילו הגדולים אשר בארץ. ושמא עשאוה רשות
כקרא חדתא דמברכינן זמן ולא בחובה. דכל שאינו בא מזמן לזמן כמועדות אין מברכין שהחיינו
בחובה. וכדאמרינן בראש השנה מהו לומר זמן בראש השנה וביום הכפורים? רשות לא קא מיבעיא
לי דאפילו אקרא חדתא אמרינן. כי קא מיבעיא לי חובה. כיון דמזמן לזמן קא אתו אמרינן
או דילמא כיון דלא איקרו רגלים לא אמרינן? ומפני שראיתי גדולי הדור שלא נהגו לומרו
אני נוהג כן. ואף על פי שזה אינו מספיק כל הצרך שהרי בפדיון הבן תקנו זמן. ושמא אף
על מצוה ממצות התורה כפדיון הבן אומר. ולפי טעם זה כל אותן שבפרק הרואה /נ"ט ס'/
בקנה כלים חדשים ונפלה לו ירושה מאביו וכל אותן שנזכרו שם דלאו מזמן לזמן אלא במקום
הנאה בלבד י"ל דלאו בחובה אמרום אלא ברשות. ומשום פלוגתא דאית בהן בקנה כיוצא
בהן או בהיו לו כיוצא בהן שאין אומרין ואם בא לומר מונעין אותו. אבל על המילה אין אומרין
זמן. תדע שהרי אמרו בפרק רבי אליעזר דמילה (דף קל"ז ב) המל אומר על המילה אבי
הבן אומר להכניסו בבריתו של אברהם אבינו. העומדין שם אומרין כשם שהכנסתו. המברך אומר
אשר קדש ידיד מבטן. ולא נזכר באחד מהם שהחיינו. ומיהו אין הטעם מחמת דאית ליה צערא
לינוקא כמו שאמרת. שלא נאמר טעם זה אלא בברכת שהשמח' במעונו. דבמקום דאיכא צערא לינוקא
גם האב מצטער ולא שייך לברוכי שהשמחה במעונו. אבל ברכת שהחיינו אינה תלויה בשמחה אלא
תלויה בדבר שמגיע לו תועלת. ואף על פי שמתערב עמה צער ואנחה שהרי אפילו מת אביו ונפלה
לו ירושה אומר שהחיינו. אלא טעמא דמילתא כתב הרב בעל העיטור ז"ל לפי שהיא מצוה
שמוטלת על בית דין ואינה כפדיון שמוטל על האב.
בית יוסף אורח חיים סימן
רכג
א ילדה אשתו זכר מברך הטוב והמטיב. ברייתא בפרק הרואה (נט:) ומפרש בגמרא
שם הטעם משום דאיכא אשתו בהדיה דניחא לה בזכר כלומר דאי לאו הכי לא הוה ליה לברוכי
הטוב והמטיב דאינו מברך כן אלא כשאותה טובה מגעת גם לאחרים ואע"ג דבברייתא תניא
אמרו לו ילדה אשתך מברך הטוב והמטיב סובר רבינו דאורחא דמילתא דאומרים לו וה"ה
אם לא אמרו לו אלא הוא מעצמו רואה ומפני כך לא הזכיר אמרו לו וכתבו הרא"ש (סו"ס
טו) והמרדכי (סי' רטז) שאע"פ שאין אשתו באותו מעמד כגון שהיה הבעל בעיר אחרת מברך
הטוב והמטיב וכתבו הגהות מיימון פרק ד' (מה' ברכות דפוס קושטא) בשם סמ"ק (סי'
קנא עמ' קו בהגהות אות יא) דגם היא צריכה לברך כיון דשניהם נהנים: ונראה דאפילו מתה
אשתו מברך הטוב והמטיב דהא מ"מ טובה היתה לה בעת שילדתו:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רכג סעיף א
* (א) א ילדה אשתו * (ב) זכר, (ג)
ב מברך: הטוב והמטיב, וגם היא צריכה לברך כן. הגה: (ד) ואם מתה אשתו * (ה) בלידתה,
(ו) מברך: שהחיינו, דהא ליכא הטבה לאחריני; וכן אם מת האב קודם שילדתו, היא מברכת שהחיינו
(כן נראה לי ליישב הרשב"א סימן רמ"ה); * ויש שכתבו שנהגו להקל (ז) בברכה
ג זו, שאינה חובה אלא רשות, ומזה נתפשט שרבים מקילים באלו הברכות.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רכג סעיף א
(א) ילדה וכו' – ואפילו לא ראה בעצמו
רק שמע כשהיה בעיר אחרת וכן במה שמבואר בס"ב:
(ב) זכר – מדסתמו הפוסקים משמע דאפילו
היו לו כמה זכרים ותאב שיולד לו בת כדי שיקיים מצות פו"ר אפ"ה אם נולד בת
אין מברך ע"ז ומ"מ נ"ל פשוט דבפעם ראשון כשרואה אותה מברך ברכת שהחיינו
דמי גרע ממי שרואה את חברו לאחר ל' יום ושמח בראייתו דמברך שהחיינו כדלקמן בסימן רכ"ה
ס"א:
(ג) מברך הטוב והמטיב – הטוב לו דניחא
ליה בזכר וגם טוב לה שגם לה ניחא בבן זכר ואפילו היה להם כבר כמה בנים. ועיין בפמ"ג
דאפילו אם לא בירך תיכף כששמע ג"כ יברך לכו"ע דעדיין הטובה נמשכת:
(ד) ואם מתה אשתו וכו' – יש אומרים
דהמחבר פליג ע"ז וס"ל דאפילו מתה אשתו בלדתה מברך הטוב והמטיב וכזה ס"ל
ג"כ הט"ז לדינא וטעמו של הט"ז דמ"מ יש לה טובה שהשאירה זכר בעולם
ע"ש אבל במור וקציעה פליג ע"ז דברכת הטוב והמטיב נתקן רק על הנאה גשמיית
ולא על הנאה רוחניית לבד וכן בלחם חמודות ולבוש וח"א כולם העתיקו לדינא כהרמ"א:
(ה) בלדתה – מלשון זה משמע לכאורה
דאם מתה איזה שעות אחר לידתה מברך הטוב והמטיב דמכל מקום ניחא היה לה מקודם שמתה ועיין
בבה"ל:
(ו) מברך שהחיינו – על לידת הבן אלא
שמתחלה צריך להקדים לברך דיין האמת על מיתתה דברכת דיין האמת היא חובה כדלעיל בסימן
רכ"ב ס"ג וברכה זו דשהחיינו י"א שאינה אלא רשות וכדלקמיה:
(ז) בברכה זו – פי' בברכת שהחיינו
מפני שהיא רק רשות [שעיקר ברכת שהחיינו נתקן על דבר הבא מזמן לזמן כמועדים וכדומה]
ומזה נתפשט שרבים מקילים בכל הברכות כיוצא באלו אבל אינו נכון דמאי דאיתמר בגמרא שהיא
רשות איתמר:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רכג סעיף א
* ילדה אשתו וכו' – עיין בא"ר
שהביא בשם ס"ח דה"ה כשנולד לבנו ולבתו בן או שנולד בן לאוהבו שהוא צדיק וחסיד
אמנם לפי מה שראיתי בתשובת הרשב"א ח"ד סימן ע"ז [והעתיקו הב"י
והמ"א בקיצור ריש סימן רכ"ה] מוכח דפליג ע"ז שמסיק שם דלאו בכל דבר
שנהנה הוא ואחרים עמו שיברך הטוב והמטיב שא"כ אפילו אקרא חדתא יברך הטוב והמטיב
וגם למה שאלו בגמרא בילדה אשתו זכר מאן איכא אחרינא בהדיה ואמרו דהתם נמי איכא אשתו
בהדיה ת"ל משום בניו וב"ב דנהנים ושמחים עמו ואפילו הכל נהנים בלידת זכרים
אלא דברכה זו הוא דוקא בדבר שיש לו תועלת והנאה בו כירידת גשמים וירושת הקרובים ולענין
ריבוי יין שאחרים נהנים ושותים ממנו עמו [וכדלעיל בסימן קע"ה ע"ש] וכן בלידת
אשתו זכר יש לאב ולאם הנאת תועלת חדא דהוה להו חוטרא לידא ומרה לקבורה ועוד שהוא כירך
האב והאם ומדת כל אדם תאבין לו ליורשן עכ"ל ובהני שזכר הס"ח לא שייך טעם
זה וגם ביתר הפוסקים לא נזכר דבר זה וטוב למעט בברכות אלו בדבר שלא נזכר בהדיא:
* זכר וכו' – עיין מ"ב ולדינא
יש לעיין אם יש לו כמה בנים ואין לו בת ותאב שתולד לו בת ונולד לו בן אם יש לו לברך
ברכת הטוב אחרי דסוף הדבר הוא דלא ניחא ליה בזכר וצ"ע:
* בלדתה – מל' זה משמע לכאו' דאם מתה
איזה שעה אחר לידתה והוא לא בירך עדיין יכול לברך ברכת הטוב והמטיב אחר שמתה על ההנאה
שהיתה לה מקודם ויש לדחות דכיון שקודם שבירך מתה ואין לה עתה הנאה גשמיית בבנה שוב
לא יכול לומר ברכה זו ודומיא דמי שגמר אכילתו ונזכר שלא בירך ברכת המוציא ששוב לא יכול
לברך על הנאה הקודמת [ותדע דמי שמת אביו ויש לו אח דמברך הטוב והמטיב על הירושה ומת
האח עד שלא בירך הברכה [והוא יורשו ג"כ מפני שלא הניח בן] אטו יכול לברך ברכת
הטוב מפני שהיה לו לאח הנאה מקודם זה ודאי לכאורה לא מסתברא] ומאי דנקט הרמ"א
בלדתה משום דאל"ה היה מברך תיכף אחר לידתה ולא רצה הרמ"א לצייר באם לא בירך
מקודם ועיין לעיל בסי' קע"ה בב"י לענין שינוי יין אם צריך הברכה דוקא עובר
לעשייתן וצ"ע:
* ויש שכתבו וכו' אלא רשות – ר"ל
יש שכתבו דהוא רשות משום דאינו בא מזמן לזמן ודמיא לקרא חדתא [עירובין מ"ם] דסבר
הגמרא שם דהוא רשות אבל הרבה פוסקים ס"ל דהוא חובה [כן מוכח בד"מ בסוף סימן
זה] וטעמם דדבר שתקנו חז"ל לברך משום שמחת הלב לא שייכא בזמן אלא כל אימת שנזדמן
ע"י הקניה שמחה בלבו מברך לד' על שזיכהו לבוא לשעה שיש בו שמחת הלב:
בן איש חי פר' ראה
(ח) אע"פ שאמרו חז"ל
ילדה אשתו זכר מברך הטוב והמטיב לא נהגו העולם לברך ברכה זו ורק נהגו שהאב יברך
שהחיינו בשעת המילה, ואם לא נמצא האב ומלו אותו הקרובים אין מברכים, מיהו י"א
כשיבא אבי הבן אח"כ יברך שהחיינו כשרואה התינוק דאז שמח בראייתו, ויש חולקין
בזה לכן במקום שנהגו לברך יברכו, ובמקום שאין מנהג ידוע וברור בזה לא יברכו משום
דק"ל סב"ל אלא ישתדל לברך על בגד חדש או פרי חדש בעת שרואה התינוק
ויכוין עליו ג"כ, ובעת שדרשתי דבר זהה בציבור נמצא שם מורי הרב ז"ל,
והעיד על עט"ר הרה"ג מו"ר זקיני רבינו משה חיים זלה"ה שראה
לאבי הבן אחד שהיה בעיר אחרת בשעת המילה ובא אח"כ וא"ל שיברך שהחיינו
כמ"ש ערך לחם והלכות קטנות ודעמייהו, ומעדות זו אנחנו למידין דמנהג עירנו
מזמן קדמון לברך, דעל כן הורה הרב מו"ז זלה"ה לאותו האיש לברך אע"ג
דידע שיש בד"ז פלוגתא:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רכג סעיף ב
(ח) ד מת אביו, מברך: דיין האמת; היה
לו ממון שירשו, אם * אין לו אחים מברך (ט) גם כן: שהחיינו; * ואם יש לו אחים, (י) במקום
שהחיינו מברך: הטוב והמטיב. הגה: שאין מברכין הטוב והמטיב אא"כ יש לו שותפות באותה
טובה (טור).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רכג סעיף ב
(ח) מת אביו – וה"ה שאר אדם כשר
שאדם מצטער עליו דהוא בכלל שמועות רעות מיהו העולם נוהגין לברך בלא שם ומלכות ואינו
נכון ועכ"פ על ת"ח שמת שצריך בודאי להתאונן ולהתמרמר ע"ז וכן על קרוביו
שחייב להתאבל עליהם ודאי יזכור הברכה בשם ומלכות:
(ט) ג"כ שהחיינו – היינו מתחלה
דיין האמת כנ"ל באות ו' ואח"כ שהחיינו על הנכסים שנשארו לו מאתו [רמב"ם]
ואף דיותר היה מתרצה שלא ימות אביו ולא יירשנו מ"מ יכול לברך שהחיינו דאין ברכה
זו תלויה בשמחה אלא בדבר שמגיע לו תועלת ממנו ואע"פ שמתערב עמה צער ואנחה [ת'
הרשב"א סי' רמ"ה]:
(י) במקום שהחיינו – ר"ל ששוב
לא יברך שהחיינו כיון שיש בזה טובה גם לאחיו ויוכל לברך ברכת טוב ומטיב. א"ל שמתה
אשתו והניחה ממון מברך דיין האמת על מיתתה ושהחיינו על ירושתה:
