גמ' ברכות דף יב.
1)תיקון
טעות בדיבור או בכוונה בברכות הנהנין 1
2)תיקון
טעות בדיבור או בכוונה בקריאת שמע 5
3)תיקון
טעות בדיבור או בכוונה בברכה אחרונה 8
4)כשכורע,
כורע בברוך, וכשזוקף, זוקף בשם. 9
רמב"ם הלכות ברכות פרק ח הלכה יא
לקח כוס של שכר בידו והתחיל הברכה על
מנת לומר שהכל וטעה ואמר בורא פרי הגפן אין מחזירין אותו, וכן אם היו לפניו פירות
הארץ והתחיל הברכה על מנת לומר בורא פרי האדמה וטעה ואמר בורא פרי העץ אין מחזירין
אותו, וכן אם היה לפניו תבשיל של דגן ופתח על מנת לומר בורא מיני מזונות וטעה ואמר
המוציא יצא, מפני שבשעה שהזכיר את השם והמלכות שהן עיקר הברכה לא נתכוון אלא לברכה
הראויה לאותו המין, והואיל ולא היה בעיקר הברכה טעות אע"פ שטעה בסופה יצא
ואין מחזירין אותו. +/השגת הראב"ד/ אע"פ שטעה בסופה יצא ואין מחזירין
אותו. כתב הראב"ד /א"א/ כל מה שכתב באלו הענינים הכל הבל שאין הולכין
אלא אחר הפירוש שהוציא בפיו עכ"ל.+
רא"ש מסכת ברכות פרק א סימן יד
יד [דף יב ע"א] לחתום אינו רשאי
שלא לחתום. פשיטא היכא דנקט כסא דחמרא בידיה וקסבר שיכרא הוא ופתח אדעתא דשיכרא
וסיים בדחמרא יצא דא"נ סיים בדשיכרא יצא דתנן ועל כולם אם אמר שנ"ב יצא.
אלא נקט כסא דשיכרא בידיה וקסבר דחמרא הוא ובריך אדעתא דחמרא וסיים בשיכרא מאי בתר
פתיחה אזלינן או בתר חתימה אזלינן. זו היא גירסת רש"י ופי' פתח בדשיכרא וסיים
בדחמרא תחלת הברכה אומר ע"מ שנ"ב וכיון שהגיע למ"ה נזכר שהוא יין
ואמר בפה"ג פשיטא לן דיצא דהא אפילו סיים כל הברכה כדעת פתיחתה ואומר
שנ"ב יצא על היין דתנן וכו'. ואלא הא דקמיבעיא לן פתח אדעתא דחמרא כדי לסיים
בפה"ג וכשהגיע למ"ה נזכר שהוא שכר וסיים שנ"ב מהו בתר עיקר ברכה
אזלינן ועיקר הברכה אדעתא דיין נאמר והוי כמו שסיים ביין ואין ברכת היין מוציאה
ידי ברכת שכר. תא שמע דתניא שחרית פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים לא יצא. כלומר
אדעתא דלימא יוצר אור וטעה וסיים אשר בדברו מעריב ערבים לא יצא פתח במעריב ערבים
וסיים ביוצר אור יצא וכו'. והקשה הראב"ד ז"ל על גירסא זו ועל פירוש זה
שלא מצינו בשום מקום שתהא הברכה נפסדת בשביל חסרון כוונה. אפי' בלא שום כוונת
הברכה עולה לו כ"ש שהוא מתכוין לשום ברכה בעולם. ונראה דלאו קושיא היא דטפי
עדיף בלא כוונה ממה שעוקר הכוונה לברכה אחרת מיהו קשיא לפירושו דהא תנן בברייתא
פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים דלא משמע אדעתא דיוצר אור אלא שאמר יוצר אור
דומיא דסיים במעריב ערבים. הילכך נראה כגירסת רב אלפס ז"ל פשיטא היכא דנקיט
כסא דחמרא בידיה וקסבר דשיכרא הוא פתח ובירך בדשיכרא וסיים בדחמרא יצא דאפי' סיים
בדשיכרא יצא דתנן ועל כולם אם אמר שנ"ב יצא. אלא היכא דנקיט כסא דשיכרא בידיה
וקסבר דחמרא הוא פתח בדחמרא וסיים בדשיכרא מאי. בתר פתיחה אזלינן או בתר חתימה
אזלינן. ולא איפשיטא ולקולא עבדינן ולא מהדרינן ליה. וזו פירושה פתח ובירך בדשיכרא
שאמר שהכל נהיה בדברו וניכר (ס"א ונזכר) שהיה יין ואמר גם בפה"ג וכך היה
אמירתו בא"י אמ"ה שהכל נהיה בדברו בפה"ג יצא דאפי' סיים בדשיכרא
שאמר שנ"ב ולא אמר בפה"ג יצא דתנן ועל כולם וכו'. אלא היכא דנקיט כסא דשיכרא
בידיה וסבר דחמרא הוא פתח בדחמרא ואמר בפה"ג וסיים בדשיכרא שאמר גם שהכל נהיה
בדברו מאי בתר פתיחה אזלינן ולא הוי ברכה או בתר חתימה אזלינן והוי ברכה. וכיון
דלא איפשיטא אזלינן לקולא ולא מהדרינן ליה. תניא בשחרית פתח ביוצר אור וסיים
במעריב ערבים לא יצא. פי' בא"י אמ"ה יוצר אור ובורא חשך אשר בדברו מעריב
ערבים וגם מסיים ברוך אתה ה' (אלהינו מלך העולם) המעריב ערבים. פתח במעריב ערבים
וסיים ביוצר אור יצא בערבית פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור לא יצא. פתח ביוצר
אור וסיים במעריב ערבים יצא. כללו של דבר הכל הולך אחר החיתום:
טור אורח חיים סימן רט
היה בידו כוס של מים וסבור שהוא של
יין והתחיל ואמר ברוך אתה ה' אלהינו מ"ה על דעת לומר בפה"ג ונזכר שהוא
של מים וסיים שהכל יצא וכ"ש אם היה בידו כוס של יין וסבור שהוא של מים והתחיל
על דעת לומר שהכל ונזכר שהוא של יין וסיים בפה"ג שיצא שאף אם סיים שנ"ב
יצא וכן אם טעה ואמר על היין שנ"ב בפה"ג או שאמר על המים בפה"ג
שנ"ב יצא וכן הדין בפרי העץ ופרי האדמה שהיה לו לברך על א' מהם ופתח אדעתא
דאידך ונזכר וסיים כדינו או שאמר שניהם יצא: כתב הרמב"ם ז"ל כל הברכות
כולן אם נסתפק אם בירך אם לאו אינו חוזר ומברך לא בתחלה ולא בסוף מפני שהם מדברי
סופרים ונראה דוקא ראשונה שהיא מדרבנן דנפקא לן מסברא שאסור ליהנות מהעה"ז
בלא ברכה אבל ברכה אחרונה מעין ג' דז' המינין דאורייתא היא דמסמיך ליה אקרא חוזר
וכן נראה מדברי ה"ג:
בית יוסף אורח חיים סימן רט
א – ב היה בידו כוס של מים וסבור שהוא
של יין וכו'. בסוף פרק קמא דברכות (יב.) פשיטא היכא דקא נקיט כסא דחמרא בידיה
וקסבר דשיכרא הוא ופתח ובריך אדעתא דשיכרא וסיים בדחמרא יצא דאי נמי סיים בדשיכרא
יצא דתנן על כולם אם אמר שהכל יצא אלא נקיט כסא דשיכרא בידיה וקסבר דחמרא הוא פתח
ובריך אדעתא דחמרא וסיים בדשיכרא מאי בתר פתיחה אזלינן או בתר חתימה אזלינן זו היא
גירסת רש"י ופירש פתח בדשיכרא וסיים בדחמרא. תחלת הברכה אמר על מנת שהכל
וכיון שהגיע למלך העולם נזכר שהוא יין ואמר בורא פרי הגפן פשיטא לן דיצא דהא אפילו
סיים כל הברכה ואמר שהכל יצא על היין דתנן וכו': אלא. קא מיבעיא לן פתח אדעתא
דחמרא כדי לסיים בורא פרי הגפן וכשהגיע למלך העולם נזכר שהוא שכר וסיים שהכל מהו.
והקשה הרא"ש (סי' יד) על זה וכתב הילכך נראה כגירסת הרי"ף (ו.) פשיטא
היכא דנקיט כסא דחמרא בידיה וקסבר דשיכרא הוא פתח ובריך בדשיכרא וסיים בדחמרא יצא
דאפילו סיים בדשיכרא יצא דתנן על הכל אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא אלא היכא דנקיט
כסא דשיכרא בידיה וקסבר חמרא הוא פתח בדחמרא וסיים בדשיכרא מאי בתר פתיחה אזלינן
או בתר חתימה אזלינן. וזו פירושה פתח ובריך בדשיכרא שהכל נהיה בדברו ונזכר שהוא יין
ואמר גם בורא פרי הגפן וכך היתה אמירתו ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שהכל נהיה
בדברו בורא פרי הגפן יצא שאפילו סיים בדשיכרא שאמר שהכל נהיה בדברו ולא אמר בורא
פרי הגפן יצא אלא היכא דנקיט כסא דשיכרא בידיה וקסבר דחמרא הוא פתח בדחמרא ואמר
בורא פרי הגפן וסיים בדשיכרא שאמר גם שהכל נהיה בדברו מאי בתר פתיחה אזלינן ולא
הוי ברכה או בתר חתימה אזלינן והוי ברכה עד כאן: ודעת הרשב"א (יב. ד"ה
הכי) כפירוש רש"י וכן נראה מדברי הרמב"ם בפרק ח' מהלכות ברכות
(הי"א) שכתב כלשון הזה לקח כוס של שכר בידו והתחיל הברכה על מנת [לומר] שהכל וטעה
ואמר בורא פרי הגפן אין מחזירין אותו וכן אם היו לפניו פירות הארץ והתחיל הברכה על
מנת לומר בורא פרי האדמה וטעה ואמר בורא פרי העץ אין מחזירין אותו וכן אם היה
לפניו תבשיל של דגן ופתח על מנת לומר בורא מיני מזונות וטעה ואמר המוציא יצא מפני
שבשעה שהזכיר את השם והמלכות שהם עיקר הברכה לא נתכוין אלא לברכה הראויה לאותו
המין הואיל ולא היה בעיקר הברכה טעות אף על פי שטעה בסופה יצא ואין מחזירין אותו
עד כאן וה"ר יונה (ו. ד"ה והרמב"ם) כתב שהרמב"ם מפרש כמו
שפירש הרא"ש לדעת הרי"ף ולא משמע לי הכי וכתב עוד ה"ר יונה שאף על פי
שההלכה מתפרשת בדוחק לדברי המפרשים פתח בדשיכרא וסיים בדחמרא וכו' היינו שאמר שהכל
נהיה בדברו בורא פרי הגפן או איפכא מכל מקום לענין הדין נראין דבריו: ובעיין לא
איפשיטא וכתבו הרי"ף והרא"ש דנקטינן לקולא ולא מהדרינן ליה וכן דעת
הרמב"ם. והתוספות (יב. ד"ה פתח) כתבו כפירוש רש"י ואח"כ (שם
ד"ה לא) כתבו הרי"ף פסק השתא דלא איפשיטא בעיין אזלינן לקולא ור"י
היה אומר לחומרא דצריך לברך פעם אחרת ומיהו היה אומר הר"מ שאם היה יודע
בבירור שטעה בדיבורו שאמר בורא פרי העץ תחת בורא פרי הגפן דבתוך כדי דיבור יכול
לחזור בו. וכן כתב המרדכי (סי' לב) וזה לשונו ומיהו היה אומר הר"מ שאם היה
יודע שהוא יין וטעה בדיבורו ואמר בורא פרי העץ תחת בורא פרי הגפן דבתוך כדי דיבור
יכול לחזור בו אחרי שהוא יודע בטוב שהוא יין ורבינו כתב דברי השני פירושים לקולא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן רט סעיף א
לקח כוס של שכר א או של מים ופתח
ואמר: ב"א ה' אלהינו מלך העולם, על דעת לומר שהכל, וטעה ואמר: בפה"ג,
(א) אין מחזירין אותו מפני שבשעה שהזכיר שם ומלכות שהם עיקר הברכה לא נתכוין אלא
לברכה הראויה לאותו המין; (ב) ב ויש אומרים שאם לקח כוס שכר או מים וסבור שהוא של
יין ופתח: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, (ג) על דעת לומר בורא פרי הגפן, ונזכר
שהוא שכר או מים וסיים שהכל, [ב] יצא. הגה: וכ"ש אם היה בידו יין וסבור שהוא
מים ופתח אדעתא לומר שהכל, ונזכר ובירך בורא פרי הגפן שיוצא, (ד) שהרי אף אם סיים
שהכל יצא (טור).
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן רט סעיף א
(א) אין מחזירין אותו – זהו דעת
הרמב"ם אבל רוב הפוסקים וכמעט כולם חולקים עליו והסכימו דלא אזלינן בתר דעתו
כיון שבפיו הוציא ברכה שאינה ראויה לאותו המין לא יצא ומחזירין אותו וכתבו
האחרונים דכן יש להורות:
(ב) וי"א שאם לקח וכו' – וכן
הלכה [אחרונים]:
(ג) על דעת וכו' – היינו אע"ג
דבשעה שהזכיר שם ומלכות שהוא עיקר הברכה היה דעתו על ברכה שאינה ראויה לאותו המין
כלל אפ"ה כיון שחתימת הברכה הזכיר בפיו כהוגן יצא בדיעבד:
(ד) שהרי אף אם סיים – ונמצא שאף לפי
מחשבתו היתה ברכה הראויה לאותו המין:
שולחן ערוך אורח חיים סימן רט סעיף ב
ג לקח כוס של שכר או מים, (ה) ובירך:
ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם בפה"ג, * (ו) ד ותוך כדי דיבור נזכר שטעה,
ואמר: שהכל נהיה בדברו, וכך היתה אמירתו: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם בורא פרי
הגפן שהנ"ב, יצא. הגה: ואם היו ה אחרים שותים ג"כ ויין לפניהם ודעתו
ג"כ על יין שהיה סבור שבכוסו יין, (ז) ובירך בפה"ג, ונמצא אח"כ
שבכוסו מים או שכר, כשחוזר ושותה אח"כ יין א"צ לחזור ולברך, ויוצא בברכה
שבירך על כוסו אע"פ שהיתה בטעות, (ח) דהא דעתו היה לשתות ג"כ שאר יין,
גם הוציא האחרים ששותין שם, ולכן ברכתו ברכה (תשובת מהרי"ל סי' צ"ב).
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן רט סעיף ב
(ה) ובירך בא"י וכו' – היינו
אפילו בעת תחלת הברכה היה סבור שהוא יין ונמצא שהיה תחלת הברכה וסופה שלא כהוגן
אפ"ה כיון שעקר תוך כ"ד וסיים כהוגן יצא:
(ו) ותוך כדי דיבור – אבל לאחר כדי
דיבור לא מהני עקירתו וחוזר ומברך. ודע דהא דמקילינן בדיעבד בתוך כדי דיבור דוקא
בברכות דרבנן אבל בבהמ"ז שהוא דאורייתא אם אירע כה"ג כגון שאכל לחם וטעה
וסבר שאכל פירות והתחיל לברך בא"י אמ"ה על העץ ועל פרי העץ ונזכר שהוא
לחם וסיים הזן את העולם וכו' כהוגן צריך לחזור ולברך ודוקא באופן זה שציירנו אבל
אם טעה וסבר על הלחם שאכל שהוא אחד מחמשת המינים והתחיל לברך בא"י אמ"ה
על המחיה ונזכר יכול לסיים הזן את העולם כולו וכו' ויצא דמחיה נמי מזון הוא. כתבו
האחרונים מי שאומר אחר ברכת היין בורא מאורי האש ונזכר שצריך להקדים בשמים וסיים
בורא מיני בשמים יצא ידי בשמים וחוזר ומברך בא"י אמ"ה בורא מאורי האש
ודוקא כשנתכוין בשעת הזכרת שם ומלכות על הבשמים שנקט בידו ונכשל בלשונו ואמר בורא
מאורי האש אבל כשנתכוין על האש יצא ידי ברכת מאורי האש ואח"כ מברך ברכה אחרת
על הבשמים דהא על האש ג"כ צריך לברך והסדר אינו מעכב. ולענין ברכת השחר אם
טעה בפוקח עורים ומלביש ערומים וכדומה נתברר לעיל בסימן מ"ו במ"ב
סק"כ עי"ש:
(ז) ובירך בפה"ג – וכונתו היתה
להוציא גם האחרים בברכתו:
(ח) דהא דעתו היה וכו' – אמר שני
טעמים לפטור אחד כיון שדעתו לשתות שאר יין ואפילו לא היה אז אותו היין לפניו
והביאו לו אח"כ חל הברכה עליהם [ואף דכוס זה היה מים והתחיל לשתותו אפ"ה
לא מקרי הפסק כיון שלא הפסיק בדיבור בינתים] ואפילו לא היה דעתו בהדיא לשתות יותר
ורק בסתמא כיון שהוציא אחרים בברכתו שיהיו יכולים לשתות היין שלפניהם נמצא שלא
היתה ברכתו לבטלה ולכן מותר גם לו לשתות שאר יין. והנה הרמ"א אזיל לשיטתו
בסימן ר"ו ס"ג בהגהה שס"ל שם דהיכא שלא היה דעתו בהדיא ורק בסתמא
צריך לחזור ולברך ולכן בעניננו נמי כתב דהא דעתו וכו' אבל לפמש"כ שם במ"ב
ובה"ל דיש כמה פוסקים שסוברין דאפילו בסתמא כל שהיו לפניו על השלחן בשעת ברכה
ממילא חל הברכה על כולם ואין צריך לחזור ולברך כשנשפך הכוס שבירך עליו א"כ
ה"ה בעניננו כשנמצא מים ושותה כוס אחר יין שהיה לפניו בכל גווני א"צ
לחזור ולברך:
רמב"ם הלכות קריאת שמע פרק א
הלכה ח
הקדים ברכה שנייה לברכה ראשונה בין
ביום בין בלילה בין לפניה בין לאחריה יצא לפי שאין סדר בברכות, בשחרית פתח יוצר
אור וסיים מעריב ערבים לא יצא, פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור יצא, ובערב פתח
במעריב ערבים וסיים ביוצר אור לא יצא, פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים יצא שכל
הברכות הולכות אחר חתימתן.
טור אורח חיים סימן נט
ברכה ראשונה בא"י אמ"ה יוצר
אור ובורא חשך ותקנו לומר ובורא חשך כדי להזכיר מדת לילה ביום ומדת יום בלילה
וחותם בא"י יוצר המאורות ואם טעה ואמר בא"י אמ"ה אשר בדברו מעריב
ערבים ונזכר מיד ואמר יוצר אור וגם סיים כדין בא"י יוצר המאורות יצא אבל אם
לא סיים כדין או שאמר בא"י אמ"ה יוצר אור ובורא חשך אשר בדברו מעריב
ערבים וגם סיים במעריב ערבים לא יצא אבל אם סיים בא"י יוצר המאורות יצא.
בית יוסף אורח חיים סימן נט
ב ואם טעה ואמר ברוך אתה יי' אלהינו
מלך העולם אשר בדברו מעריב ערבים ונזכר מיד וכו'. שם (יב.) שחרית פתח ביוצר אור
וסיים במעריב ערבים לא יצא פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור יצא. ופרש רש"י
פתח ביוצר אור. כלומר אדעתא דלימא יוצר אור. וסיים במעריב ערבים. כשאמר מלך העולם
נזכר וסיים אשר בדברו מעריב ערבים. וכתב הרשב"א (שם ד"ה ה"ג
רש"י) שלא כתב כן רש"י אלא באשגרת לישן ומשום דנקט (ברכות שם) כסא
דשיכרא דוקא באדעתא פירש נמי הא באדעתא ולאו דוקא דכל עצמנו אין אנו צריכים
להעמידה דוקא באדעתא אלא משום דברכת הפירות כיון שהיא קצרה כ"כ אילו פתח
בהדיא בדחמרא הויא כולה ברכה בדחמרא דפתיחתה וחתימתה באים כאחד אבל בברכת המאורות
שהוא מטבע ארוך אע"פ שפתח ואמר בהדיא המעריב ערבים אכתי צריכה היא לחתימה ויש
בחתימתה עדיין לתקן כי אזלינן בתר חתימה עכ"ל: והרא"ש (סי' יד) פירש
שחרית פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים שאמר יוצר אור ובורא חשך אשר בדברו מעריב
ערבים וגם מסיים ברוך אתה יי' (אמ"ה) המעריב ערבים ע"כ. ודברי רבינו
נראה שהם על פי פירוש הרא"ש ויש לדקדק בדבריו שממה שכתב ונזכר מיד ואמר יוצר
אור וגם סיים כדין ברוך אתה יי' יוצר המאורות יצא משמע שאם חיסר אחד מהם שאמר יוצר
אור ולא חתם יוצר המאורות או שחתם יוצר המאורות ולא אמר יוצר אור לא יצא. ומדכתב
אבל אם לא סיים כדין לא יצא משמע הא אם סיים כדין דהיינו שחתם יוצר המאורות
אע"פ שלא הזכיר בתחלה יוצר אור יצא. ובסיפא נמי איכא למידק דמדכתב או שאמר
יוצר אור וכו' אשר בדברו מעריב ערבים וגם סיים במעריב ערבים לא יצא משמע שאם חיסר
אחד מהם שלא הזכיר תחילה אשר בדברו מעריב ערבים אע"פ שבסוף חתם במעריב ערבים
יצא או שחתם ביוצר המאורות אע"פ שבתחלה אחר יוצר אור הזכיר אשר בדברו מעריב
ערבים יצא וממה שכתב אח"כ אבל אם סיים יוצר המאורות יצא משמע הא אם סיים
מעריב ערבים אע"פ שבתחלה אמר יוצר אור ולא הזכיר כלל מעריב ערבים לא יצא:
ונ"ל דלעולם בעינן תרווייהו שיחתום יוצר המאורות וגם שיזכיר תחלה יוצר אור
ואם חיסר אחד מהם לא יצא ומה שכתב אבל לא סיים כדין היינו אפילו חתם יוצר המאורות
ולא הזכיר תחלה יוצר אור שכל שאחר שאמר אשר בדברו מעריב ערבים לא אמר יוצר אור לא סיים
כדין מיקרי וזהו שדייק רבינו ולא כתב אבל אם לא סיים יוצר המאורות כדקתני סיפא אבל
אם סיים יוצר המאורות אלא סתם וכתב אם לא סיים כדין ללמד שאם לא הזכיר תחלה יוצר
אור אע"פ שאח"כ חתם יוצר המאורות לא יצא ולפי זה כשאמרו בברייתא זו זה
הכלל הכל הולך אחר החיתום להזכרת יוצר אור נמי קרי חיתום שהרי אחר אשר בדברו מעריב
ערבים הוא מזכירו הילכך כל מה שפתח במעריב ערבים צריך שיזכיר אח"כ יוצר אור
וגם יחתום יוצר המאורות וכל שחיסר אחד מהם לא סיים כדין מיקרי ולא יצא ואם פתח
ביוצר אור כל שחתם יוצר המאורות סיים כדין מיקרי שאף ע"פ שהזכיר מעריב ערבים
אחר יוצר אור כיון שבתחלה הזכיר האור וגם בסוף חתם בו יצא אבל אם חתם במעריב ערבים
אע"פ שבתחלה אחר יוצר אור לא הזכיר כלל מעריב ערבים לא יצא כיון שסיים שלא
כדין והכל הולך אחר החיתום וזה שכתב רבינו או שאמר יוצר אור וכו' אשר בדברו מעריב
ערבים וגם סיים במעריב ערבים לא יצא הוא הדין נמי אפילו לא הזכיר אשר בדברו מעריב
ערבים כלל כיון שסיים במעריב ערבים לא יצא ולא נקט אשר בדברו מעריב ערבים אלא
לאשמועינן דאפילו הכי אם חתם ביוצר המאורות יצא: ואפשר לפרש דברי רבינו איפכא
דבחתימת יוצר המאורות סגי אפילו פתח במעריב ערבים ולא הזכיר אחריו יוצר אור כלל
שהכל הולך אחר החיתום והא דכתב גבי פתח במעריב ערבים ונזכר מיד ואמר יוצר אור הוא
הדין דאפילו לא אמר כלל יוצר אור כיון שחתם יוצר המאורות יצא ולא כתב ונזכר מיד
ואמר יוצר אור אלא משום סיפא דקתני אבל אם לא סיים כדין לאשמועינן דאפילו הכי אם
סיים שלא כדין דהיינו שחתם מעריב ערבים לא יצא וכן מה שכתב גבי פתח ביוצר אור שאמר
אשר בדברו מעריב ערבים הוא הדין שאפילו אם לא אמר אשר בדברו מעריב ערבים כלל כיון
שחתם במעריב ערבים לא יצא ולא כתב שאמר אשר בדברו מעריב ערבים אלא משום סיפא דקתני
אבל אם סיים יוצר המאורות יצא לאשמועינן שאע"פ שסמוך לפתיחת יוצר אור אמר אשר
בדברו מעריב ערבים כיון שחתם ביוצר המאורות יצא. אי נמי אורחא דמילתא נקט
בתרווייהו דאין דרך לחתום יוצר המאורות אלא כשאמר קודם לכן יוצר אור וכו' וכן אין
דרך לחתום המעריב ערבים אלא כשאמר קודם לכן אשר בדברו מעריב ערבים: ומ"ש
רבינו גבי פתח במעריב ערבים ונזכר מיד ואמר יוצר אור וגבי פתח ביוצר אור לא כתב
ואמר מיד אשר בדברו מעריב ערבים נראה דהיינו משום דברישא שהוא יום וטעה ופתח
במעריב ערבים צריך לומר מיד שתיכף שהוציא מפיו אשר בדברו מעריב ערבים עשוי הוא
להרגיש שטעה ואומר מיד יוצר אור אבל בסיפא שפתח כהוגן ואח"כ טעה אינו עשוי
לטעות מיד ולכך לא כתב בו מיד: והא דנקטינהו רבינו שלא כסדר ששנויים בברייתא
דבברייתא קתני ברישא פתח ביוצר אור ורבינו נקט ברישא פתח במעריב ערבים נראה שטעמו
משום דבעי למיפתח באם טעה:
שולחן ערוך אורח חיים סימן נט סעיף ב
אם טעה ואמר אשר בדברו מעריב ערבים *
ונזכר (ב) מיד ואמר: יוצר אור, וגם סיים יוצר המאורות, יצא. אבל אם אמר: בדברו
מעריב ערבים * (ג) א ולא אמר: יוצר אור, או לא סיים יוצר המאורות, לא יצא. ואם
אמר: יוצר אור ובורא חשך אשר בדברו מעריב ערבים וגם סיים מעריב ערבים, לא יצא.
הגה: (ד) וה"ה אם לא אמר תחלה (ה) רק יוצר אור, * אם (ו) סיים מעריב ערבים
(ז) לא יצא (דברי עצמו לפרש כן הטור והרא"ש). אבל אם סיים: יוצר המאורות,
כיון שפתח יוצר אור (ח) יצא, אף על פי (ט) שהפסיק במעריב ערבים.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן נט סעיף ב
(ב) מיד – דוקא מיד דהיינו בתוך כדי
דיבור אבל לאחר כדי דיבור לא יצא דלא קאי הברכה שפתח בא"י אמ"ה על מה
שחזר ואמר יוצר אור כיון שלא אמרו מיד ומה שכתב אח"כ ולא אמר יוצר אור
ה"ה אם אמרו ולא מיד כן כתב הפרי מגדים בשם הב"ח והפרישה אבל בדרך החיים
פוסק דאפילו אם לא נזכר עד קרוב לסוף הברכה מ"מ כיון שלא גמר אותה א"צ
להתחיל מראש ברכת יוצר אור מחדש רק יאמר יוצר אור ובורא חושך וכו' עד סוף ברכת
יוצר המאורות ויוצא בזה וכן יש לנהוג למעשה כמו שכתבנו בבה"ל:
(ג) ולא אמר וכו' – פי' אע"פ
שסיים בא"י יוצר המאורות כיון שתחילתו ואמצעו שלא כדין לא יצא וצריך לחזור
לראש בא"י אמ"ה כסדר עד אחר יוצר המאורות ועיין בבה"ל:
(ד) וה"ה – כו"ע סוברים כן
כמבואר בב"י דהחתימה בודאי צריכה להיות כדין ומה דנקט השו"ע מתחלה או לא
סיים יוצר המאורות אין כונתו דוקא באופן שטעה ואמר מתחלה אשר בדברו מעריב ערבים רק
נקטיה לסיומא מילתא דרישא. וגם מה דנקט ואם אמר יוצר אור ובורא חושך אשר בדברו
מעריב ערבים וכו' הוא משום דרצה לסיים בסיפא דאם סיים יוצר המאורות יצא אע"פ
שהפסיק במעריב ערבים כמבואר בב"י:
(ה) רק יוצר אור – פי' וכל נוסח של
הברכה לבד שטעה בהחתימה אעפ"כ לא יצא דהא לא בירך בהחתימה על האור המתחיל
להאיר ביום זה:
(ו) סיים מעריב ערבים – ואם תוך כדי
דיבור נזכר ואמר יוצר המאורות יצא אבל אם שהה אחר שאמר המעריב ערבים כדי דיבור לא
יצא אף שאמר יוצר המאורות לאחר כדי דיבור ויאמר עוד הפעם מברכת יוצר אור מתחילתה:
(ז) לא יצא – ואם טעה ולא נזכר עד
שהתחיל אהבה רבה לא יפסיק בינתים רק יסיים כסדר ברכת אהבה רבה ואח"כ יאמר
יוצר אור קודם ק"ש:
(ח) יצא – תמצית זה הסעיף הוא דשני
דברים יש בברכת יוצר אור דשחרית לעיכובא א' פתיחת הברכה או אמצעיתה צריכה להיות
כדין ב' חתימת הברכה. ודע דה"ה בברכת מעריב ערבים דערבית כמבואר בברכות
י"ב ע"א עי"ש:
(ט) שהפסיק במ"ע – תוך כדי דיבור
של פתיחת יוצר אור ואמר כל הנוסח דערבית לבד החתימה אעפ"כ לא אמרינן שנעקר
עי"ז התיבות הראשונות של יוצר אור:
רא"ש
והיכא דאכל תמרי וסבר דנהמא אכל פתח
ובירך בדנהמא וסיים בדתמרי יצא. דאי נמי סיים בדנהמא יצא מאי טעמא תמרי נמי מיזן
זייני אי נמי סיים בדנהמא כלומר שבמקום ברכת על העץ ועל פרי העץ אמר ברכת המזון
יצא דתמרי נמי מיזן זייני לפיכך יוצא בברכת המזון על התמרים מה שאין כן בשאר שבעת
(ס"א חמשת) המינים ומצאתי כתוב בנימוקי תלמידי ה"ר יונה ז"ל שאמרו
בשם רבני צרפת ז"ל שהיו אומרים שגם אם שתה יין וכסבור שאכל לחם ובירך ברכת
המזון במקום על הגפן ועל פרי הגפן יצא והביא ראיה מהא דאמר לקמן בפרק כיצד מברכין
(דף לה ב) דחמרא סעיד ומשמח והוינן בה א"ה נברך עליה שלש ברכות ומשני דלא
קבעי אינשי עילויה. אלמא משמע דמן הדין היה לברך עליה לכתחלה שלש ברכות כמו על הפת
אלא משום דלא קבעי עילויה. ומדחזינן שהקשו גבי יין שנברך עליו שלש ברכות ולא הקשו
כן בתמרים משמע דיותר פשוט הוא דיין מיזן זיין מן התמרים וכמו שפוטרת בתמרים
בדיעבד הכי נמי פוטרת גבי יין בדיעבד. שהרי אפילו לכתחלה ראוי שיברך עליו זה אלא
משום דלא קבעי עילויה:
עוד אמרו בשם רבני צרפת שאפי' לא אמר
אלא ברכת הזן בלבד בין על היין בין על התמרים יצא [ואע"פ שאין בה אלא מעין
הזן בלבד] ובברכת על העץ יש בה מעין שלש אפי' הכי יצא כיון דמטעם שהן מזון אנו
אומרים שיצא אפילו לא אמר אלא ברכת הזן בלבד יצא וכן נראה דדוקא אם סיים הברכה
בא"י (אלהינו מלך העולם) הזן את הכל. דאי אפשר לברך אחריו אלא ברכה אחת. אבל
אם אמר כל נוסח הברכה עד ברוך אתה ה' הזן ולא חתם יתחיל ועל שהנחלת לאבותינו ארץ
חמדה טובה ורחבה ויסיים ברכה מעין שלש. דמה שאמר נוסח ברכת הזן הוא במקום על העץ
ועל פרי העץ:
שולחן ערוך אורח חיים סימן רח סעיף יז
ברכת שלשה אינה פוטרת מעין שלשה, (עד)
שאם אכל (עה) דייסא אין ברכת המזון פוטרתו; * (עו) אבל ביין * ברכת ג' [כג]
פוטרתו, שאם בירך על היין ברכת המזון במקום על הגפן, יצא; * וה"ה אם בירך
(עז) כה על התמרים ברכת המזון במקום על העץ, יצא; ואפילו לא אמר * (עח) אלא ברכת
הזן, בין על היין בין על התמרים, יצא; (עט) ואם נזכר עד שלא חתם בברכת הזן, יתחיל:
ועל שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה, ויסיים ברכה דמעין שלשה.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן רח סעיף יז
(עד) שאם אכל וכו' – ר"ל שלא
בתוך הסעודה דאלו בתוך הסעודה אפילו קודם בהמ"ז ודאי ג' ברכות פוטרן:
(עה) דייסא – וה"ה שאר מיני
תבשילין שהם מה' מיני דגן ואף דכל זה הוא זיין יותר מתמרים אפ"ה כיון דאית
להו עילויא אחרינא בפת שפת נעשית עיקר ממיני דגן לא שייך ברכת שלשה כ"א בפת.
ודע דלדינא הסכימו כמה אחרונים שלא כדעת המחבר אלא דדייסא וכן כל שהוא ממיני דגן
בדיעבד בהמ"ז פוטרתן דכיון דהוא זיין לא גריעא מתמרים [וכ"ש בפת כיסנין
דודאי בהמ"ז פוטרתן]:
(עו) אבל ביין וכו' – ר"ל אפילו
כששתה שלא בתוך הסעודה גם כן בדיעבד פוטרו כשבירך עליו ברכת המזון והטעם משום דיין
זיין וסועד הלב כמו לחם ועיין בה"ל:
(עז) על התמרי' – דתמרים נמי זיין
כעין מיני דגן ושייך בהו בדיעבד בהמ"ז משא"כ שאר פירות אפי' מז' המינים
אפי' בדיעבד אין יוצא בבהמ"ז:
(עח) אלא ברכת הזן וכו' – אע"ג
שאין בו מעין שלש מ"מ כיון שכבר גמר הזן את הכל שוב אין יכול לומר הברכות
הנותרות שלא נתקנו לכתחלה על היין והתמרים:
(עט) ואם נזכר וכו' – דלכתחלה הלא
בודאי יש לו לברך ברכה שיכלול מעין שלש כדין:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן קיג סעיף ז
כשכורע, כורע בברוך, וכשזוקף, זוקף בשם.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן קיג סעיף ז
(יב) כשכורע וכו' – כשאומר ברוך יכרע
בברכיו וכשאומר אתה ישחה עד שיתפקקו החוליות וכשאומר מודים יכרע ראשו וגופו כאגמון
בבת אחת ויעמוד כך בשחיה עד ד' ואז יזקוף:
(יג) זוקף בשם – דכתיב ד' זוקף כפופים:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן קיג סעיף ז
* וכשזוקף זוקף בשם – עיין במגן אברהם
סימן קכ"ז שמבאר את דעת מהרא"י דס"ל דבכריעה שבתחלת ברכה אם רצה שלא
לזקוף עד סמוך לחתימה הרשות בידו אלא שאם רוצה לזקוף מיד צריך לזקוף בשם וכן בכריעה
שבסוף ברכה שהוא חייב לזקוף מיד כדי שלא להיות שחוח בתחלת ברכה שלאחריה אזי צריך הוא
לזקוף בשם שמשום ד' זוקף כפופים לבד לא הצריכו לזקוף מכריעתו כלל אלא שאם בלא"ה
הוא זוקף אז משום ד' זוקף כפופים יזקוף בשם וע"כ הנוהגין להתפלל בראש השנה ויום
הכיפור בכריעה אין צריך לזקוף אלא בסוף ברכה ותחלתה:
