רי"ף ברכות דף כ:
גמ' ברכות דף ל.-ל:
1)היה רוכב על החמור, אין צריך לירד
ולהתפלל 1
3)חולה, מתפלל אפי' שוכב על צידו 4
4)מתירא שמא יפסיקוהו תפלתו, ישב
במקומו ויתפלל 5
5)מי שהיו לו אנסים מכאן ומכאן,
ומתירא שמא יפסיקוהו תפלתו 6
6)כל יחיד חייב להתפלל תפלת המוספין 7
רמב"ם הלכות
תפילה ונשיאת כפים פרק ה הלכה ב
עמידה כיצד אין מתפלל אלא מעומד,
היה יושב בספינה או בעגלה אם יכול לעמוד יעמוד, ואם לאו ישב במקומו ויתפלל, חולה מתפלל
אפילו שוכב על צדו והוא שיכול לכוין את דעתו, וכן הצמא והרעב הרי הן בכלל חולים אם
יש בו יכולת לכוין את דעתו יתפלל ואם לאו אל יתפלל עד שיאכל וישתה, היה רוכב על הבהמה
אף על פי שיש לו מי שיאחז בהמתו לא ירד אלא ישב במקומו ויתפלל כדי שתהא דעתו מיושבת
עליו.
רא"ש מסכת
ברכות פרק ד סימן יט
יט מתני' היה רוכב על החמור
ירד ואם אינו יכול לירד יחזיר פניו ואם אינו יכול להחזיר פניו יכוין לבו כנגד בית קדשי
הקדשים היה יושב בספינה או באסדא יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים:
גמ' ת"ר היה רוכב על החמור
אם יש לו מי שיאחז חמורו ירד למטה ויתפלל ואם לאו ישב במקומו ויתפלל רבי אומר בין כך
ובין כך ישב במקומו ויתפלל לפי שאין דעתו מיושבת עליו אמר רבא ואיתימא ריב"ל הלכה
כרבי ואפי' שלא במקום סכנה כי קשה לו העיכוב ומתפלל במהלך ואין מחזיר פניו לירושלים
כיון שרוכב על בהמתו ורוכב לדרכו ולא כמו שפירש הרב ר' יוסף דאיירי במקום סכנה. ת"ר
סומא או מי שאינו יכול לכוין הרוחות יכוין את לבו כנגד אביו שבשמים שנאמר והתפללו אל
ה' היה עומד בח"ל יכוין כנגד א"י שנאמר והתפללו אליך דרך ארצם היה עומד בא"י
יכוין כנגד ירושלים שנאמר והתפללו אל העיר הזאת היה עומד בירושלים יכוין כנגד בהמ"ק
שנאמר והתפללו אל הבית הזה היה עומד בבהמ"ק יכוין דעתו כנגד בית קדשי הקדשים שנאמר
בית יוסף אורח חיים
סימן צד
ד היה רוכב על החמור אין צריך לירד ולהתפלל וכו'. בפרק תפילת השחר (ל.)
ת"ר היה רוכב על החמור והגיע זמן התפילה אם יש לו מי שיאחז את חמורו ירד למטה
ויתפלל ואם לאו ישב במקומו ויתפלל רבי אומר בין כך ובין כך ישב במקומו ויתפלל לפי שאין
דעתו מיושבת עליו אמר רבא ואיתימא רבי יהושע בן לוי הלכה כרבי וכתבו התוספות (ד"ה
הלכה) הלכה כרבי שלא ירד למטה ואפילו שלא במקום סכנה ואפילו במהלך מתפלל ואינו צריך
להחזיר פניו כנגד ירושלים וכן כתבו המרדכי (סי' צז) והרא"ש (סי' יט) ודלא כה"ר
יוסף שפירש דאיירי במקום סכנה: וגם הרשב"א (שם ד"ה הא) כתב דמשמע דלא נחלוק
בין מהלך במקום גדודי חיה ולסטים ובין מהלך שלא במקום גדודי חיה וכן משמע דלא שנא ראשונות
ואחרונות לא שנא אמצעיות דהא לא מפליג בהו כלל וכן נמי לא שנא בין בעי למיזל באורחא
רחיקתא ובין בעי למיזל אפילו קליל ואפילו בתוך התחום כדמשמע מההיא דתניא בסמוך השכים
לצאת לדרך מביאין לו שופר ותוקע וכו' ומדקתני שופר ותוקע אלמא ביום טוב עסקינן וא"כ
היכי משכים לצאת לדרך אלא דעל כרחך במשכים לצאת בתוך התחום ואוקימנא פלוגתא בתפילה
מעומד אף מהלך דאלמא לעולם אין צריך לעמוד כלל אלא דההיא איכא לדחויא במהלך חוץ לתחום
וע"י בורגנין עכ"ל: וכתב הרוקח היה רוכב על החמור יושב ומתפלל יכול יחזיר
פניו אין יכול יכוין לבו כנגד בית קדשי הקדשים: וטעמא דרבי פירש רש"י מפני שקשה
עליו עיכוב הדרך וכן כתב הרא"ש (סי' יט) ולפי זה אם קדם הוא את השיירא ועבר אותה
וצריך להמתין לה אם יש לו מי שיאחז בהמתו ירד שהרי אינו קשה בעיניו עיכוב הדרך דבין
כך ובין כך צריך הוא להמתין אבל ה"ר יונה (כ: ד"ה גמ' בין כך) כתב דטעמא
דרבי מפני שבירידה ובעלייה תתבלבל מחשבתו ולא יוכל לכוין ולפי טעם זה אף ע"פ שהוא
צריך להתעכב ולהמתין השיירא לא ירד. וזה לשון רבינו ירוחם (נתיב ב ח"ה כו ע"ג)
ההולך בדרך ומתפלל י"ח אין לו לעמוד מדרכו שאם יאחר דרכו לא יהא דעתו מיושבת עליו
כך כתבו המפרשים וכן כתב הרא"ש ונראה לי כי הכל לפי הדרך ולפי המקום ולפי יראתו
וישוב דעתו עכ"ל ודברים נכונים הם: ומשמע מדברי התוספות והרא"ש והמרדכי שמתפלל
בעודו רכוב ומהלך ואינו צריך להתעכב כלל וכבר כתבתי בסמוך בשם הרשב"א דמדפסקינן
הלכה כרבי משמע דלא שנא ראשונות ואחרונות לא שנא אמצעיות דהא לא מפליג בהו כלל אבל
ה"ר יונה (שם) כתב שצריך לעכב הבהמה דאמרינן בפרק קמא דקדושין (לג:) רכוב כמהלך
דמי וכי היכי דמהלך על רגליו אינו יכול להתפלל כשהוא מהלך אלא יש לו לעמוד הוא הדין
נמי ברוכב תדע דהא אמרינן לעיל (ברכות ל.) הביננו מעומד מיהו אפשר שאם השיירא הולכת
יתפלל בלא עיכוב הבהמה שהתפילה כיון שתלויה בכונה ובישיבת האברים בנחת אין לדמות הליכה
ברגליו שיש לו עמל בהליכתו ולא יוכל לכוין כלל להליכת בהמה שעומד עליה בנחת ובדיעבד
אם השיירא הולכת מותר ובלבד שיעכב אותה באבות מפני שבאבות אפילו בדיעבד אמרו שצריך
כוונה ואם לא כיון צריך לחזור ולהתפלל עכ"ל ולשון בדיעבד שכתב גבי שיירא הולכת
קשה בעיני ונראה דהיכא שאי אפשר לו להתעכב מפני שהשיירא הולכת קרי דיעבד. ולענין הלכה
נראה שאם אפשר לעכב הבהמה באבות יעכב ואם הוא במקום סכנה אפילו באבות לא יעכב. והיכא
שהתפלל והוא מהלך יתבאר בסמוך שכשיגיע למקום תחנותו צריך לחזור ולהתפלל מעומד: כתוב
באהל מועד (תפלה דרך ג נתיב יב) הרוכב אין צריך לירד למטה אלא מתפלל כשהוא רוכב ואפילו
במהלך ברגליו מותר להתפלל בדרך אלא שיש מחמירין לעמוד באבות וכתבו התוספות (ל. ד"ה
מסמך) דמשום כך אמרו דהביננו מעומד משום דהואיל ואין בה אלא כעין שבע ברכות לא דמיא
למתפלל י"ח ומתוך דבריהם נלע"ד שהיוצא לדרך ביום טוב שני ללוות המת או שיצא
באונס אין מתפלל שבע ברכות של יום טוב אלא מעומד דלא גמרינן שבע ברכות מי"ח עכ"ל:
שולחן ערוך אורח
חיים סימן צד סעיף ד
* היה רוכב על החמור, אין
צריך לירד ולהתפלל, אפילו אם יש לו מי שתופס חמורו, אלא מתפלל (יג) דרך הילוכו; וכן
אם היה בספינה או ע"ג קרון, (יד) אם יוכל לעמוד, עומד; (טו) ואם לאו, יושב במקומו
ומתפלל. או אם היה הולך ברגליו, מתפלל דרך הילוכו אף אם אין פניו כנגד ירושלים, אפילו
שלא במקום סכנה, כי אם יעמוד ויתפלל ו יקשה בעיניו איחור דרכו ויטרד לבו ולא יוכל לכוין
והכל לפי הדרך ולפי המקום ולפי יראתו (טז) ויישוב דעתו. ויש מחמירין (יז) ז לעמוד באבות,
וראוי לחוש לדבריהם אם הוא שלא במקום סכנה.
משנה ברורה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן צד סעיף ד
(יג) דרך הילוכו – מפני שקשה
עליו עיכוב הדרך ואין דעתו מיושבת עליו עי"ז:
(יד) אם יכול לעמוד וכו' – ר"ל
שאינו יושב אלא עומד על רגליו אבל מ"מ מהלך בתנועות הספינה והקרון שהולכין כדרכן:
(טו) וא"ל יושב וכו' –
ובכ"ז יחזיר פניו לא"י אם אפשר לו:
(טז) ויישוב דעתו – ואם קדם
הוא להשיירא וממתין עליהם ויש לו מי שיאחוז את בהמתו ירד למטה ויתפלל וכ"ש כשמהלך
ברגליו שצריך הוא לעמוד ולהתפלל שבעמידה זו לא יטרד לבו כיון דבלא"ה צריך הוא
להמתין על השיירא:
(יז) לעמוד באבות – דבברכת אבות
הכונה לעכובא וכדלקמן סימן ק"א ומהלך אינו יכול לכוין כ"כ וכן ברוכב על הבהמה
יעמידה עד גמר ברכת אבות אבל א"צ לירד ממנה:
בית יוסף אורח חיים
סימן צד
ה ומ"ש רבינו וכן אם היה בספינה או על גבי קרון יושב ומתפלל. נראה
שלמד כן מדתניא בפרק תפילת השחר (ל.) השכים לילך בקרון או בספינה מתפלל וכשיגיע זמן
ק"ש קורא רבי שמעון בן אלעזר אומר בין כך ובין כך קורא ק"ש ואח"כ מתפלל
ואמרינן במאי קא מיפלגי מר סבר תפילה מעומד עדיף ומר סבר מיסמך גאולה לתפילה עדיף אלמא
דכשיושב בקרון או בספינה מתפלל מיושב וטעמא דקרון מפני שאי אפשר לעמוד מפני שמתנועע
לכאן ולכאן והאי טעמא שייך נמי בספינה ורש"י כתב דטעמא דספינה משום ביעתותא דמיא.
וזה לשון ארחות חיים (סי' מד) היה יושב בספינה או בעגלה כתב ה"ר יצחק אבן גיאת
אם יכול לעמוד בהגיעו למקום הכריעות עומד כדי שיהא כורע מעומד ומפסיע שלש פסיעות ואע"פ
שיושב בכל התפילה שפיר דמי ואם אי אפשר מתפלל כל תפילתו בשבתו עכ"ל:
שולחן ערוך אורח
חיים סימן צד
סעיף ה
היה יושב בספינה או בעגלה, אם
יכול לעמוד במקום הכריעות, עומד כדי שיהיה כורע מעומד, ופוסע ג' פסיעות. הגה: ח אע"פ שיושב (יח) בכל התפלה, מ"מ אם אפשר לו לעמוד,
יעמוד, כדי לקיים הכריעות והפסיעות כדרכן. (ב"י בשם א"ח) ואם א"א לו,
כגון שרוכב על הבהמה, (יט) ט יחזיר הבהמה שלשה פסיעות לאחריה, ועולה לו כאלו פוסע בעצמו
(הגהות אלפסי החדשים ס"פ תפלת השחר).
משנה ברורה סימן
צד
(יח) בכל התפילה – מפני ביעתותא
וא"כ ה"א דגם במקום הכריעות עדיף לישב קמ"ל וה"ה כשמהלך ברגליו
יראה לעמוד קצת בשעת הכריעות ויפסע לאחוריו ג' פסיעות:
(יט) יחזיר הבהמה – או יחזיר
עצמו לאחוריו ע"ג בהמתו כדרך שהיה נוהג אם היה בא להפטר מלפני המלך:
בית יוסף אורח חיים
סימן צד
ו כתב הרמב"ם בפ"ה (ה"ב) היה יושב בספינה או בעגלה אם יכול
לעמוד יעמוד ואם לאו ישב במקומו ויתפלל חולה מתפלל אפילו שוכב על צדו והוא שיכול לכוין
את דעתו ובהגהות מימוניות החדשות (אות ב) כתוב רש"י היה נוהג שלא להתפלל בשעת
חליו אלא ק"ש בלבד קרא וכן כתוב בכל בו (סי' יא ה ע"ג) וכתוב בכתבי מה"ר
ישראל (תרומת הדשן ח"ב) סימן נ"ז דרש"י לא היה מתפלל בחליו רק ק"ש
קרא והרמב"ם כתב דהחולה מתפלל בשכיבה על צדו ודאי דליכא מאן דפליג דאנוס מצי להתפלל
מיושב כדמוכח בפרק תפילת השחר אלא רש"י היה חולה כל כך שלא היה יכול לכוין בתפילתו
ובק"ש שאין צריך לכוין רק בפסוק ראשון קרא והרמב"ם איירי שאינו חולה כל כך
עכ"ל ובסימן ק"ח יתבאר אם אחר כך משלים תפילתו: כתוב בארחות חיים בשם פסיקתא
אם אין אתה יכול התפלל על מטתך אם אין אתה יכול ואתה אנוס מחולי או מדבר אחר אמור בלבבך
שנאמר (תהלים ד ה) אמרו בלבבכם:
שולחן ערוך אורח
חיים סימן צד
סעיף ו
(כ) חולה, מתפלל אפי' שוכב
על צידו, והוא שיכול לכוין דעתו. (ואם א"א לו להתפלל, מ"מ (כא) יהרהר
בלבו שנאמר: אמרו בלבבכם על משכבכם) (תהילים ד, ה), (ב"י בשם א"ח ופסיקתא).
דף כ:
משנה ברורה סימן
צד
(כ) חולה מתפלל – וזקן שאינו
יכול לעמוד ישב במקומו ויתפלל ואם יכול לעמוד במקום הכריעות כדי שיהיה כורע מעומד יעמוד
שם:
(כא) יהרהר בלבו – ואפשר דיוצא
בזה בדיעבד וא"צ לחזור ולהתפלל אפילו אם הבריא בזמן תפלה מאחר שאנוס הוא עתה ועיין
פר"ח ופמ"ג ועיין לעיל בסימן ס"ב ס"ד במ"ב ובה"ל שם
ואם אינו יכול לכוין דעתו קורא ק"ש לבדה אם אפשר לו לפי שכונת ק"ש אינה אלא
פסוק ראשון ובקל יוכל לכוין:
בית יוסף אורח חיים
סימן צד
ז כתוב בארחות
חיים (סי' מה) בשם רש"י שמי שהיו לו גוים מכאן ומכאן ומתיירא שמא יפסיקו תפילתו
או יפסידו מקחו שישב במקומו ויתפלל לפי שאין דעתו מיושבת עליו ואע"פ שצריך לעשות
שלש פסיעות בסוף התפילה יושב ומתפלל וכורע עכ"ל וכן כתב בשבלי הלקט (תפלה סי'
יח) בשם רבינו האי שכיון שמתיירא לעזוב מקחו אין דעתו מיושבת עליו מתפלל יושב ופטור
משלש פסיעות וכריעות כורע עכ"ל:
בית יוסף אורח חיים
סימן צד
ח נראה שיש ליזהר
שלא לסמוך עצמו לעמוד או לחבירו בשעת תפילה דהויא לה עמידה מן הצד ולאו עמידה היא כמו
שיתבאר בסימן קמ"א (ד"ה ומטעם) בסייעתא דשמיא וכן כתבו הגהות מיימוניות בפ"ה
(אות ז):
בית יוסף אורח חיים
סימן צד
ט גרסינן בפרק
תפילת השחר (שם.) רב אשי מצלי בהדי ציבורא ביחיד מיושב כי הוה אתי לביתיה הדר ומצלי
מעומד ופירש רש"י בשבת הרגל היו העם הולכים לבית המדרש וכשמגיע זמן ק"ש קורין
והדרשן דורש והעם נשמטין ומתפללין איש איש לבדו ורב אשי היה ראש ישיבה במתא מחסיא ודרש
והוא לא היה מתפלל קודם בית המדרש אלא כשמגיע זמן ק"ש לוחש הרבה יחד למתורגמן
העומד לפניו ובעוד שהמתורגמן משמיע לרבים הוא קורא את שמע וסומך גאולה לתפילה ומתפלל
מיושב שלא היה רוצה לצאת שלא להטריח את הציבור לעמוד מפניו ע"כ. למדנו מכאן שמי
שהיה מוכרח להתפלל מיושב כשיוכל יחזור להתפלל מעומד מיהו אפשר היה לומר דהיינו דוקא
כגון רב אשי שהיה מכוין בתפילתו אבל כגון אנו שאין אנו מכוונים בתפילתינו לא יחזור
להתפלל דקרית ביה למה לי רוב זבחיכם וכמ"ש רבינו בסימן ק"ז בשם הרא"ש
(תשו' כלל ד סי' יג): אלא שהתוספות כתבו שם (ד"ה מסמך) גבי אבוה דשמואל ולוי כי
הוו בעו למיפק לאורחא וכו' משמע די"ח ברכות מותר להתפלל בדרך כשמהלך ואין צריך
לעמוד ואם תאמר ומאי שנא מהביננו דמסקינן לעיל דמעומד דוקא ויש לומר דשאני הביננו שהיא
קצרה ואין כאן ביטול דרך כל כך כמו בי"ח ברכות ועוד פירש הר"מ דהכא כי הדר
לביתיה מצלי מעומד כדאמרינן בסמוך רב אשי מצלי בהדי ציבורא ביחיד מיושב כדי לקרות ק"ש
בעונתה וכי הדר לביתיה מצלי מעומד עכ"ל ונראה מדבריהם שמי שמתפלל מיושב מדינא
חייב לחזור ולהתפלל מעומד: ומשמע מהא דרב אשי שמי שהתפלל מיושב כשחוזר להתפלל מעומד
אין צריך לחדש דבר בתפילתו דהא סתמא קאמר הדר ומצלי מעומד משמע דמצלי תפילה הנהוגה
בלי תוספת ומגרעת:
שולחן ערוך אורח
חיים סימן צד
סעיף ז
מי שהיו לו אנסים מכאן ומכאן,
ומתירא שמא יפסיקוהו תפלתו או יפסידו מקחו, ישב במקומו ויתפלל, לפי שאין דעתו מיושבת
עליו; ואע"פ שצריך לעשות שלשה פסיעות בסוף התפלה, יושב ומתפלל וכורע.
סעיף ח
יש ליזהר (כב) י [ג*] שלא לסמוך
עצמו (כג) לעמוד או לחבירו, (כד) בשעת תפלה.
סעיף ט
מי שהוכרח להתפלל (כה) מיושב,
(כו) כשיוכל יא צריך לחזור ולהתפלל מעומד, (כז) ואינו צריך להוסיף בה דבר. הגה: ומי שבא בדרך והוא סמוך למלון, אם יכול להסתלק (כח) מן הדרך במקום
יב שלא יפסיקוהו עוברי דרכים, יסתלק שם יג ולא יתפלל (כט) במלון של עובדי כוכבים,
(ל) שלא יבלבלוהו בני הבית; אבל אם א"א לו להסתלק מן הדרך במקום שלא יפסיקוהו,
יתפלל במלון יד באיזה קרן זוית (תרומת הדשן סימן ה' /ו'/).
משנה ברורה סימן
צד
(כה) מיושב – וה"ה במהלך
בדרך:
(כו) כשיוכל – דהיינו שלא עבר זמנה:
(כז) ואינו צריך וכו' – ר"ל
דזה לא הוי כמתפלל בתורת נדבה דקי"ל לקמן בסימן ק"ז דצריך לחדש בה ולדינא
הסכימו האחרונים שא"צ לחזור ולהתפלל שנית וכן המנהג שאין עוברי דרכים שהתפללו
בדרך במיושב חוזרין ומתפללין שנית ומ"מ אם הוא רוצה יכול להתפלל שנית בתורת נדבה
אם הוא בטוח שיכוין לבו בתפילתו כמש"כ ס"ס ק"ז וא"צ לחדש בה דבר
דזה שמתפלל עתה בעמידה הוא כחידוש כ"כ בספר מגן גבורים ומדברי פמ"ג משמע
שאין כדאי להתפלל היום נדבה:
(כח) מן הדרך – לילך לצדדיו
ולהתפלל שם בעמידה:
(כט) במלון של עו"ג – שבודאי
יש בו גילולים ותועבות ואין להכניס לשם דבר שבקדושה שהרי מרע"ה אמר כצאתי את העיר
וגו' ולא רצה להתפלל במצרים לפי שהיתה מלאה גילולים:
(ל) שלא יבלבלוהו בני הבית
– צ"ל בסוף אחר תיבת קרן זוית ור"ל שלא יחוש רק למצוא קרן זוית שלא יבלבלוהו
אבל לא יחוש לגילולים שהרי כל תפלתינו בעיירות מלאות גילולים. ואם בכותל מזרחי שם תלוים
גילולים אל יתפלל לאותו צד אלא לצד אחר אע"פ שאינו מזרח. ואם א"א להסתלק
מן הדרך וצריך להתפלל מהלך או מיושב וגם במלון יודע הוא שלא ימצא קרן זוית שלא יבלבלוהו
מוטב להתפלל בדרך מיושב או מהלך כיון שאז יכול לכוין יותר ומ"מ אם יכול להתפלל
במלון בבקעה או בחצר או בגינה מוטב ויצא ידי שניהם ויתפלל במעומד ובכונה:
שולחן ערוך אורח
חיים סימן רפו סעיף ב
(ו) כל יחיד חייב להתפלל
תפלת המוספין בין אם יש צבור בעיר או לא. הגה: ואח"כ [ב*] חוזר הש"צ
התפלה כמו בשאר תפלות (ב"י בשם שבולי לקט).
משנה ברורה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן רפו סעיף ב
(ו) כל יחיד וכו' – דלא תימא
דהואיל דהוא במקום הקרבת הקרבן לא הוטלה המצוה רק על הצבור שבעיר ולא על היחיד קמ"ל
דלא אמרינן הכי:
