גמ' ברכות דף סא:-סד.
אורך השיעור הקולי ברי"ף
ותר"י הוא22:15 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 13:30 דקות .
1)אם נפנה במקום מגולה, שאין
בו מחיצות 1
2)המטיל מים מן הצופים ולפנים.. 5
3)כשנפנה בשדה, אם הוא אחורי הגדר
יפנה מיד 6
4)היו לבהכ"נ שני פתחים, לא יכנס
בפתח זה לעשותו דרך לצאת בפתח השני 6
5)יהא צנוע בבית הכסא ולא יגלה עצמו
עד שישב 7
7)אם נפנה במקום מגולה,שאין בו
מחיצות, יכוין שיהיו פניו ו לדרום ואחוריו לצפון 8
8)יפנה בצניעות, בלילה, כמו ביום. 8
9)יכול לרוק בו, ובלבד שישפשפנו
ברגליו 9
10)אחר שיצא מבהכ"נ, ילך
לבה"מ.. 9
רמב"ם הלכות בית
הבחירה פרק ז הלכה ט
אסור לאדם לעולם שיפנה או שיישן בין
מזרח למערב, ואין צריך לומר שאין קובעין בית הכסא בין מזרח למערב בכל מקום מפני שההיכל
במערב, לפיכך לא יפנה למערב ולא למזרח מפני שהוא כנגד המערב, אלא בין צפון לדרום נפנים
וישנים, וכל המטיל מים מן הצופים ולפנים לא ישב ופניו כלפי הקדש אלא לצפון או לדרום
או יסלק הקדש לצדדין.
בית יוסף אורח חיים סימן
ג
ה (א) וכשיושב יכוין שיהו פניו לדרום וכו'. בסוף פרק הרואה (ברכות סא:) תניא
הנפנה ביהודה לא יפנה מזרח ומערב אלא צפון ודרום ובגליל צפון ודרום אסור מזרח ומערב
מותר ורבי יוסי מתיר שהיה רבי יוסי אומר לא אסרו אלא ברואה רבי יהודה אומר בזמן שבית
המקדש קיים אסור בזמן שאין בית המקדש קיים מותר רבי עקיבא אוסר בכל מקום רבי עקיבא
היינו תנא קמא איכא בינייהו חוצה לארץ. ופירש רש"י לא יפנה מזרח ומערב אחוריו
למזרח ופניו למערב ולא אחוריו למערב ופניו למזרח מפני שירושלים בארץ יהודה היא בצפונה
של ארץ יהודה בגבול שבין יהודה לבנימין ויש מארץ יהודה הימנה למזרח עד סוף ארץ ישראל
והימנה למערב עד סוף ארץ ישראל שארץ יהודה על פני כל אורך ארץ ישראל היא מן המזרח למערב
כרצועה ארוכה וקצרה ואם יפנה מזרח ומערב יהיה פירועו לצד ירושלים או פירועו שלפניו
או פירועו שלאחריו אבל צפון ודרום יפנה ובלבד שלא יפנה כנגד ירושלים ממש בדרומה של
ארץ יהודה. ובגליל שהיא בצפונה של ארץ ישראל לא יחזיר פניו צפון ודרום אלא מזרח ומערב.
ובתר הכי אמרינן בגמרא רבה הוו שדיין ליה ליבני מזרח ומערב אזל אביי שדינהו צפון ודרום
עאל רבה תרצינהו אמר מאן האי דקא מצער לי אנא כרבי עקיבא סבירא לי דאמר בכל מקום אסור.
ופירש רש"י הוו שדיין ליבני לבינים שיושב עליהם לפנות היו מתוקנות וזקופות על
צדיהן ראש אחד למזרח והשני למערב לבינה אחת לצפון ולבינה אחת לדרום והוא יושב על האחת
ונפנה בינתים נמצא הוא נפנה צפון ודרום ולא היה רוצה לפנות בבבל מזרח ומערב לפי שבבל
במזרחה של ארץ ישראל עומדת שלא יהא פירועו לא מלפניו ולא מאחריו לצד ארץ ישראל: ומשמע
דהלכה כרבי עקיבא כיון דרבה סבר כותיה ואביי דאפיך ליבני לאו משום דסבר דאין הלכה כרבי
עקיבא אלא לראות אם במתכוין סדרם כן רבה אם לאו וכן פירש רש"י ז"ל וכן פסק
הרמב"ם בפרק ז' מהלכות בית הבחירה (ה"ט) וכן פסק בסמ"ג (עשין קסד רי
ע"ג) וכן נראה מדברי רי"ף (מה.) והרא"ש ז"ל (פ"ט סי' כח)
וכך הם דברי רבינו אלא שהיה לו לפרש דהא דאסר ליפנות בין מזרח למערב ושרי בין צפון
לדרום היינו בעיר העומדת במזרחה של ארץ ישראל דומיא דבבל וכדפירש רש"י אבל עיר
העומדת בצפונה של ארץ ישראל דומיא דגליל או אם עומדת בדרומה של ארץ ישראל הוי איפכא
דבין צפון לדרום אסור ובין מזרח למערב מותר כדקתני תנא קמא בהדיא ובגליל צפון ודרום
אסור מזרח ומערב מותר וליכא למימר דרבי עקיבא כי אמר בכל מקום אסור לא קאי אלא אמזרח
ומערב דקתני רישא ולא אצפון ודרום דאם כן כי מקשה רבי עקיבא היינו תנא קמא הוי ליה
למימר דהא איכא בינייהו דלתנא קמא ביהודה אסור מזרח ומערב ושרי צפון ודרום ובגליל הוי
איפכא ולרבי עקיבא בכל מקום מזרח ומערב אסור צפון ודרום מותר. וכן יש לתמוה על הרמב"ם
(שם) שגם הוא כתב סתם דאסור ליפנות בין מזרח למערב ומותר בין צפון לדרום. ומיהו אפשר
לדחוק ולומר דלא אמזרח ומערב וצפון ודרום דעולם קאמר אלא אמזרח ומערב דמקדש שהזכיר
קודם בסמוך קאמר דאסור וצפון ודרום דמקדש קאמר דשרי וארץ יהודה היה מזרחה או מערבה
כנגד מערב ההיכל או מזרחו ומשום הכי אסור ליפנות שם בין מזרח למערב ומותר בין צפון
לדרום וגליל היה צפונו או דרומו כנגד מערב ההיכל או מזרחו ומשום הכי בין צפון לדרום
אסור מפני שהוא כנגד מערב ההיכל או מזרחו ובין מערב ומזרח מותר לפי שאינו כנגד מזרח
ומערב דהיכל אלא כנגד צפונו או דרומו וכן יש לדקדק מלשון סמ"ג (עשין קסד) אם הנוסחא
שבידינו אמיתית שכתוב בה אין קובעין בית הכסא וכו' מפני שההיכל במערב לפיכך לא יפנה
אדם למערבו או למזרח ע"כ ומדקתני למערבו משמע דאמערב דהיכל קאי אלא שאני חוכך
בנוסחא זו משום דאם כן הוה ליה למימר גם כן ולא למזרחו אבל לדברי רבינו אי אפשר לומר
כן שהרי לא נזכר בדבריו לא היכל ולא מקדש. ואפשר שסובר שרבי עקיבא כי אסר בכל מקום
לא קאי אלא אמזרח ומערב דקתני ברישא וכמו שכתבתי לעיל וכי אקשי רבי עקיבא היינו תנא
קמא הוי מצי לתרוצי דהא איכא בינייהו אלא דחדא מתרי מילי דאיכא בינייהו נקט והביאו
לפרש כן מדחזינן דבירושלמי (ברכות פ"ט ה"ה) לא הזכיר חילוק בין מקום למקום
אלא סתים ותני המסיך את רגליו לא יתן פניו למזרח ואחוריו למערב אלא לצדדין ולפי זה
טעמא דמילתא דלא יפנה אדם בכל מקום מזרח ומערב הוא משום דשכינה במערב ומשום הכי לזכר
בעלמא בין מזרח למערב אסור בכל מקום באיזה רוח שיהיה וכן יש לדקדק מדברי רש"י
(ה: ד"ה צפון לדרום) גבי נותן מטתו בין צפון לדרום וכן נראה מדברי הרמב"ם
שכתב בפרק הנזכר וז"ל אסור לאדם לעולם שיפנה או שיישן בין מזרח למערב ואין צריך
לומר שאין קובעין בית הכסא בין מזרח למערב בכל מקום מפני שההיכל במערב לפיכך לא יפנה
לא למערב ולא למזרח מפני שהוא כנגד המערב אלא בין צפון לדרום נפנין וישינין עכ"ל
וזה נראה עיקר:
בית יוסף אורח חיים סימן
ג
ה (ב), ז ולענין מטיל מים לפי מה שכתב רש"י שהטעם שלא יפנה מזרח ומערב
הוא כדי שלא יהא פירועו שלפניו או של אחריו לצד ירושלים נראה דמטיל מים ופניו לצד מזרח
שרי שמאחר שאינו צריך לפרוע אלא מלפניו הרי אין פירועו לצד ירושלים וכן נראה מדגרסינן
בירושלמי (שם) תני המסיך את רגליו לא יתן פניו למזרח ואחוריו למערב משמע דבמסיך את
רגליו הוא דאסור אבל מטיל מים מותר להחזיר אחוריו למערב. ואיכא למידק דמשמע בירושלמי
דמסיך את רגליו ואחוריו למערב דוקא הוא דאסור הא פניו כלפי מערב שרי ואם איתא דמטיל
מים הוי איפכא דפניו כלפי מערב אסור ואחוריו למערב שרי הוי ליה למיתני דין מטיל מים
בהדיא דלא שמעינן מדין מסיך את רגליו. ונראה לי דירושלמי הכי קאמר לא מיבעיא דלא יתן
פניו למערב דכיון דמגלה מלפניו טפחיים פשיטא דאסור אלא אפילו אחוריו דאינו מגלה אלא
טפח אסור ליתן למערב וממילא משמע דמטיל מים לא יתן פניו למערב אבל למזרח שרי. ולפי
זה באשה כיון דקיימא לן שאינה מגלה מלפניה ולא כלום לעולם אפילו להסיך רגליה איכא למישרי
בפניה למערב ואפשר דלא פלוג רבנן בין איש לאשה אבל לדברי הרמב"ם שכתב שמפני שההיכל
במערב לא יפנה למערב ולא למזרח מפני שהוא כנגד המערב נראה שאין הטעם מפני שפירועו למערב
אלא מפני שהוא נפנה במערב או ברוח שכנגדו ולפי זה הדבר פשוט שאין לחלק בין איש לאשה
ואי שרי להטיל מים אפילו פניו למערב שרי וכן כתב הוא ז"ל שם וכל המטיל מים מן
הצופים ולפנים ישב ופניו כלפי הקדש או יסלק הקדש לצדדין הרי בהדיא דשרי להטיל מים ופניו
למערב דהא אפילו מן הצופים ולפנים שרי וכל שכן חוץ לצופים והא דקאמר ישב ופניו כלפי
הקדש אפשר דלרבותא קאמר דאף על פי שמלפניו הוא פורע טפחיים מותר לו להחזיר פניו כלפי
הקדש אע"פ שהוא מן הצופים ולפנים. ויותר נראה לומר דהרמב"ם לא חייש לפירוע
אלא שלא יחזיר אחוריו לקודש ומפני כך מן הצופים ולפנים צריך שיחזיר פניו כלפי הקודש
אבל חוץ לצופים בכל ענין שרי להטיל מים. וכן נראה שהוא דעת רבינו שהשמיט דין מטיל מים
משמע דבכל גונא שרי ואף על פי שהיה לו לכתוב דמטיל מים מן הצופים ולפנים יחזיר פניו
כלפי הקודש וכו' כיון שאינו דין כולל בכל מקום לא חשש רבינו לכתבו: גרסינן בירושלמי
(שם) תני המטיל מים הרי זה הופך פניו לצפון המסיך את רגליו הרי זה הופך פניו כלפי דרום
ונראה דלפי פירש רש"י דחייש לפירוע חולק כבוד לימין ומטיל מים שצריך לגלות מלפניו
טפחיים הופך פניו לצפון שהוא שמאל ובמסיך את רגליו שאינו צריך לגלות מלפניו כלום הופך
פניו לדרום שהוא ימין ולהרמב"ם דלא חייש לפירוע אפשר דהאי תנא חייש לפירוע ולא
קיימא לן כותיה אי נמי מפרש דהאי תנא חולק כבוד לשמאל כדאשכחן דבסיום התפילה נותן שלום
לשמאלו תחלה ומשום הכי מטיל מים שאינו נמאס כל כך הופך פניו כלפי צפון ומסיך את רגליו
שהוא נמאס יותר הופך פניו כלפי דרום והפוסקים השמיטו הירושלמי הזה משום דכיון דבגמרא
דידן קתני סתמא דצפון ודרום שרי משמע דבכל גונא שרי והופך פניו לאיזה רוח שירצה משתיהן:
ומיהו דוקא כשנפנה במקום מגולה אבל
במקום שיש מחיצות כגון בית הכסא שבבית אין צריך לדקדק. כתב הרב הגדול מהר"י אבוהב
ז"ל אבל במקום שיש לו מחיצות כמו בית הכסא שבבית רוצה לומר שאין המחיצות רחוקות
זו מזו כמו חצר גדול עכ"ל נראה שסובר הרב שמה שכתב רבינו כגון בית הכסא שבבית
היינו לומר דדוקא כשהמחיצות קרובות דומיא דבית הוא דאין לדקדק אבל אם המחיצות רחוקות
כמו בחצר גדול צריך לדקדק ולא נהירא אלא בכל מקום שיש בו מחיצות אפילו הם רחוקות הרבה
שרי והא דקאמר כגון בית הכסא שבבית טעמא קא יהיב משום דכל שיש בו מחיצות דמי לבית והכי
משמע ממה שכתב דוקא כשנפנה במקום מגולה דהיינו מקום שאין בו מחיצות כלל כמו בשדה דאילו
מקום שיש בו מחיצות ואפילו הם רחוקות הרבה לאו מקום מגולה הוא והכי איתיה לדין זה בירושלמי
דסוף ברכות (שם) רבי עקיבא אוסר בכל מקום ובלבד במקום שאין בו כותל וכתבוהו התוספות
(סא: ד"ה ר' עקיבא) והרא"ש (פ"ט סי' כח) וכתב עליו הרא"ש הילכך
בתי כסאות שלנו שיש להן מחיצות אין להקפיד עכ"ל ולא חילק בין מחיצות קרובות למחיצות
רחוקות ובהדיא כתב שם הרשב"א (ד"ה ר"ע) ובלבד מקום שאין שם כותל כלומר
בבקעה משמע דלא מפיק מכלל יש שם כותל אלא בבקעה בלבד ורבינו עצמו כתב ברמזים (שם) כלשון
הזה ולא יפנה לצד מזרח או מערב והני מילי בשדה שאין שם מחיצות אבל בבית הכסא שבבית
אין להקפיד הרי דלא קאמר דצריך לדקדק אלא בשדה שאין שם מחיצות כלל אבל במקום שיש מחיצות
אפילו הם רחוקות הרבה משמע דהוי כבית הכסא שבבית ואין להקפיד. ונראה שמה שהזכירו הפוסקים
מחיצות לאו דוקא דבמחיצה אחת לצד מערב סגי דכיון דכותל מפסיק בינו לבין רוח שבו הקפידא
אף על פי ששאר רוחות מגולות לא איכפת לן מידי והכי דייק לישנא דירושלמי דקתני ובלבד
מקום שאין בו כותל ולא קתני מקום שאין בו כתלים: והרמב"ם בפרק ז' מהלכות בית הבחירה
(ה"ט) לא חילק בין מקום שיש שם כותל למקום שאין שם כותל נראה שהוא סובר דהא דתני
בירושלמי ובלבד מקום שאין שם כותל סבר כרבי יוסי דאמר לא אסרו אלא במקום שאין שם גדר
כדאיתא בגמרא דידן ולא קיימא לן כותיה משום דמשמע דשאר תנאי פליגי עליה ואף על גב דבירושלמי
איתא להא דובלבד שאין שם כותל סמוך לדרבי עקיבא לאו למימרא דרבי עקיבא סבירא ליה הכי
ואפילו אם תמצא לומר דירושלמי סבר דרבי עקיבא אית ליה דרבי יוסי בההיא כיון דבתלמודא
דידן משמע דרבי עקיבא לא סבר לה כרבי יוסי בהא נקטינן כתלמודא דידן אליבא דרבי עקיבא
דאסר בכל מקום ואפילו במקום שיש שם כותל ויש קצת ראיה לזה מעובדא דרבה סדר ליבני דמשמע
דמקום שיש בו כותל הוה מדאמר על רבה תרצינהו ולא שייך לישנא דעיולי אלא למקום שיש בו
מחיצות ואפילו הכי היה מקפיד אף על פי שיש לדחות דמאי על דקאמר שנכנס תוך אותה שדה
שהיתה מיוחדת לו לבית הכסא. וסוגיין דעלמא כדעת התוספות והרא"ש שלא נהגו להקפיד
בבית הכסא שיש בו מחיצות:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן ג
סעיף ה
אם נפנה במקום (ז) ה מגולה, (ח) שאין
בו [ה] מחיצות, יכוין שיהיו פניו ו לדרום ואחוריו לצפון (ט) או איפכא, אבל (י) בין
מזרח למערב, אסור. (* ולהטיל מים בכל ענין שרי) (ב"י בשם הרמב"ם).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן ג סעיף ה
(ז) מגולה – אבל בחצר בכל ענין שרי
כ"כ הב"י והמ"א אבל הט"ז הסכים עם מהר"י אבוהב דבחצר ג"כ
אסור באמצע החצר בין מזרח למערב דהלא מגולה הוא באותו מקום אם לא שמקרב עצמו לצד אחד
מהכתלים וכ"כ הדרישה וש"א:
(ח) שאין בו מחיצות – אבל אם יש בו
מחיצות ואפילו רק מחיצה אחת לצד מערב ישב בצד המחיצה בסמוך לה [דהיינו עכ"פ בתוך
ד' אמות] ואחוריו למערב כלפי המחיצה ונפנה שם וכן אם הכותל במזרח יושב בסמוך לה ואחוריו
למזרח ויש מחמירין בזה מפני שפירועו שלפניו הוא לצד מערב והשכינה במערב ובמקום שאפשר
טוב להחמיר. כתב הפמ"ג דאין שיעור לגובה המחיצה רק כל שאין פירועו מגולה עי"ז
שרי:
(ט) או איפכא – וי"א דאיפכא לא
וטוב ליזהר בזה:
(י) בין מזרח וכו' – משום דהשכינה
שורה במערב ואפילו אם מחזיר פניו למערב אסור דמזרח שהוא נגד מערב יש לו ג"כ קדושה:
רמב"ם הלכות בית
הבחירה פרק ז הלכה ח
בזמן שהמקדש בנוי אסור לו לאדם להקל
את ראשו מן הצופים שהוא חוץ לירושלים ולפנים, והוא שיהיה רואה את המקדש, ולא יהיה גדר
מפסיק בינו ובין המקדש.
שולחן ערוך אורח חיים
סימן ג
סעיף ז
המטיל מים מן הצופים ולפנים (פי' מקום
שיכולים לראות משם הר הבית, ומשם והלאה אין יכולים לראות, רש"י), [(יג) לא] ישב
ופניו כלפי הקודש, ((יד) אלא לצפון או לדרום), או יסלק הקודש לצדדין.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן ג סעיף ז
(יג) לא ישב ופניו וכו' – כצ"ל.
ט"ז וש"א:
(יד) אלא לצפון וכו' – וה"ה אם
אחוריו כלפי הקודש שרי בהטלת מי רגלים ועיין בביאור הגר"א שהסכים דאפילו מן הצופים
ולחוץ אם פניו כלפי הקודש אסור בהטלת מי רגלים. אסור לעמוד לפנות להדיא נגד בהכ"נ
או בהמ"ד דלא יהא מכלל מי שנאמר עליהם ואחוריהם אל היכל ד' וכן לא יעשה בהכ"ס
מכוון כנגד בהכ"נ או בהמ"ד שלא יהא הפי הטבעת מגולה נגדם [ס"ח סי' תתי"ד
והעתיקו בא"ר והגהות רעק"א] ואם בונה כותל באמצע להפסיק בין מחיצת בהכ"ס
לבית הכנסת לכאורה אין להחמיר ועיין בארה"ח:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן ג סעיף ח
כשנפנה בשדה, אם הוא אחורי הגדר (טו)
יפנה מיד. ובבקעה, יתרחק עד מקום שלא יוכל חבירו לראות (טז) [ח] פירועו.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן ג סעיף ח
(טו) יפנה מיד – דהא אין חבירו רואה
את פירועו וכן בחצר אחורי כותל הבית ואע"פ שחבירו שומע קול עיטושו שלמטה אין בכך
כלום שבהשמעת קול עיטוש שלמטה אין בו איסור משום צניעות אלא שהיא חרפה ובושה לבנ"א
ומי שאינו מקפיד אינו מקפיד:
(טז) פירועו – ר"ל גילויו מה
שמגלה מבשרו מלפניו או מלאחריו ואע"פ שרואה את גופו ושומע קול עיטוש שלו שרי:
בית יוסף אורח חיים סימן קנא
ה ומ"ש רבינו וכשנכנס בה להתפלל
מצוה למי שנכנס בפתח זה לצאת בפתח אחרת. מייתי ראיה בגמרא (כט.) מדכתיב (יחזקאל מו
ט) ובבא עם הארץ לפני יי' במועדים הבא דרך שער צפון להשתחוות יצא דרך שער (ה)נגב והרא"ש
(סי' ט) גורס מצוה לעשות קפנדריא וכן היא גירסת רבינו אבל הרי"ף (ט:) גורס מותר
לעשות קפנדריא וכך הם דברי הרמב"ם (ה"י):
שולחן ערוך אורח חיים
סימן קנא סעיף ה
היו לבהכ"נ שני פתחים, לא יכנס
בפתח זה * לעשותו דרך לצאת בפתח השני * ו לקצר דרכו; ואם היה הדרך עובר קודם שנבנה
בהכ"נ, מותר. וכן אם לא נכנס בו תחלה כדי לקצר דרכו, מותר לעשותו דרך. וכשנכנס
בו להתפלל, (כא) ז מותר למי שנכנס בפתח זה לצאת בפתח אחר.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן קנא סעיף ה
(כא) מותר למי שנכנס וכו' – צ"ל
מצוה למי שנכנס [אחרונים] ובגמרא מייתי לזה מקרא שנאמר ובבוא עם הארץ לפני ד' במועדים
הבא דרך שער צפון להשתחות יצא דרך שער נגב וגו' והטעם כדי שיהיה נראה כמחבב [ר"ן]:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן קנא סעיף ה
* לעשותו דרך – אם לא שיקרא או שישהא
שם מעט וכנ"ל:
* לקצר דרכו – שאסור ליכנס בהם אלא
לדבר מצוה [רמב"ם] ואם הוא הולך לדבר מצוה אפשר דשרי [פמ"ג] ולא נהירא שמדברי
הרמב"ם אין ראיה להקל דהרמב"ם מיירי דהכניסה לביהכ"נ היה בשביל דבר
מצוה דאז ממילא מותר אח"כ ג"כ לקצר דרכו משא"כ בזה שנכנס בכוון דרך
ביהכ"נ רק כדי לקצר דרכו והמצוה שמקוה לעשותה הלא יוכל לעשותה אפילו אם לא יעשה
הביהכ"נ קפנדריא מסתברא דאסור:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן ג סעיף ב
* יהא צנוע בבית הכסא ולא יגלה עצמו
(ב) עד שישב. הגה: (ג) א ולא ילכו שני אנשים ביחד, גם (ד) ב [ב] לא ידבר שם ויסגור
הדלת בעדו, משום צניעות (אור זרוע).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן ג סעיף ב
(ב) עד שישב – וה"ה שלא יקום
כשהוא מגולה:
(ג) ולא ילכו – ואם מפחד יכול אחד
להניח ידו על ראשו דרך החלון ובלבד שלא יראה פירועו וכדלקמן בס"ח וליכנס שם להדיא
אסור אפילו עם אשתו אך עם קטן שאין בו דעת מותר ליכנס [ארה"ח]:
(ד) לא ידבר – ואם הוא לצורך גדול
אפשר דמותר לדבר כ"ז שאין נפנה עדיין אבל בעת שנפנה אף לצורך גדול אסור ואם א"א
לסגור הדלת ואיש אחר רוצה לכנוס ינחרו זה לזה ולא ידברו רק הנשים כשהולכות לבית הכסא
הקבוע לרבים כמו בהכ"ס שבשדה בימיהם או בחצר בהכנ"ס במדינות אלו התקינו חכמים
שיהיו מספרות זו עם זו כדי שישמע קולן מבחוץ ולא יכנוס איש לשם ויתיחד עמהן [סנהדרין
י"ט] ומשמע קצת שם דנכנסות ג"כ בשתים בבהכ"ס:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן ג סעיף ב
* יהא צנוע – עיין בברכות ס"ב
ע"א וע"ב דמפליג הגמרא במידת הצניעות ובסמ"ק מונה צניעות למצוה דאורייתא
וראיתי באיזה מקומות שמתעצלין בבניית בית הכסא לרבים ויש עי"ז כמה מכשולות שמלבד
שחסר עי"ז מדת הצניעות עוד באין עי"ז לכמה קלקולים א' כמה מאות ברכות ושמות
הקדושים נזכרים בכל עת לבטלה עי"ז דהלא ידוע מה שנפסק לקמן סי' צ"ב דאם אינו
יכול לעמוד ע"ע שיעור שעה וחומש תפלתו תועבה וכשיש בהכ"ס סמוך לו והוא צריך
לנקביו קודם תפלת י"ח לא יתעצל לילך לפנות משא"כ כשאין בית הכסא והוא צריך
לחלוץ תפיליו לילך לביתו בוודאי יתעצל בזה ויעצור עצמו עד אחר התפלה אם הוא איש המוני.
ואפילו אם הוא בן תורה שלא יתעצל עצמו לילך ולחפש איזה מקום או לילך לביתו עבור זה
עכ"פ יש עי"ז ביטול תפלה בצבור גם ביטול תורה מצוי עי"ז מאוד. גם יש
עי"ז הלבנת פנים כי יפגעו אחד בחבירו גם חשש סכנת נפשות כי עמוד החוזר מביא לידי
הדרוקן. ועוד כמה וכמה קלקולים. ע"כ מצוה רבה לסייע בזה כדי להסיר המכשולות האלו
מישראל ויזכירו את שמו ית' בקדושה:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן ג סעיף י
* לא יקנח (יז) ח ביד [ט] ימין.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן ג סעיף י
(יז) ביד ימין – מפני שקושר בה תפילין
על זרוע השמאלי ועוד טעמים אחרים עיין בגמרא וטוב ליזהר מלקנח באצבע האמצעי שכורך עליו
הרצועה וכתבו האחרונים דאיטר יד שכל עניניו עושה בשמאל מקנח בשמאל דידיה שהוא ימין
כל אדם ואם כותב בשמאל ושאר מעשיו עושה בימין או להיפך עיין בבה"ל:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן ג
סעיף ה
אם נפנה במקום (ז) ה מגולה, (ח) שאין
בו [ה] מחיצות, יכוין שיהיו פניו ו לדרום ואחוריו לצפון (ט) או איפכא, אבל (י) בין
מזרח למערב, אסור. (* ולהטיל מים בכל ענין שרי) (ב"י בשם הרמב"ם).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן ג סעיף ה
(ז) מגולה – אבל בחצר בכל ענין שרי
כ"כ הב"י והמ"א אבל הט"ז הסכים עם מהר"י אבוהב דבחצר ג"כ
אסור באמצע החצר בין מזרח למערב דהלא מגולה הוא באותו מקום אם לא שמקרב עצמו לצד אחד
מהכתלים וכ"כ הדרישה וש"א:
(ח) שאין בו מחיצות – אבל אם יש בו
מחיצות ואפילו רק מחיצה אחת לצד מערב ישב בצד המחיצה בסמוך לה [דהיינו עכ"פ בתוך
ד' אמות] ואחוריו למערב כלפי המחיצה ונפנה שם וכן אם הכותל במזרח יושב בסמוך לה ואחוריו
למזרח ויש מחמירין בזה מפני שפירועו שלפניו הוא לצד מערב והשכינה במערב ובמקום שאפשר
טוב להחמיר. כתב הפמ"ג דאין שיעור לגובה המחיצה רק כל שאין פירועו מגולה עי"ז
שרי:
(ט) או איפכא – וי"א דאיפכא לא
וטוב ליזהר בזה:
(י) בין מזרח וכו' – משום דהשכינה
שורה במערב ואפילו אם מחזיר פניו למערב אסור דמזרח שהוא נגד מערב יש לו ג"כ קדושה:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן ג סעיף יב
יפנה (כב) בצניעות, יב בלילה, כמו
ביום.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן ג סעיף יב
(כב) בצניעות בלילה – ר"ל שלא
יגלה עצמו יותר מביום ולא יגלה עצמו עד שישב וכה"ג כי לפניו ית' חשיכה כאורה אבל
א"צ להתרחק ואם אין שם אדם מפנה ברחוב ורק שיזהר שלא יהיה במקום הילוך ב"א
כדי שלא יטנפו בני אדם על ידו אבל אם יש שם אדם אפילו נכרי אסור לפנות בפניו. וכ"ז
לפנות אבל להשתין מותר אפילו ביום בפני רבים אם צריך לכך שאין לו מקום ואפילו בפני
אשה משום דאיכא סכנתא אם יעמיד עצמו. ואשה לא תעמוד להשתין אפילו נגד פניו של תינוק
משום דאיכא חציפותא אבל לצדדין שאינה משתנת ממש נגד פניו לית לן בה:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן קנא סעיף ז
יכול (כד) ט לרוק בו, ובלבד (כה) שישפשפנו
ברגליו או שיהיה שם (כו) גמי שאם ירוק לתוכו לא יהא נראה.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן קנא סעיף ז
(כד) לרוק בו – ובלבד שלא בשעת תפלת
י"ח כדלעיל בסימן צ"ז ס"ב. ויהיה זהיר שלא ירוק בפני חבירו שימאס בה
[חגיגה ה']. האר"י היה נזהר מרקיקה:
(כה) שישפשפנו ברגליו – ובשבת שאסור
לשפשף יעמיד המנעל עליו עד שיתמעך [אחרונים]:
(כו) גמי – או תבן וחול:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן קנה סעיף א
אחר שיצא מבהכ"נ, (א) א ילך
[א] לבה"מ; * (ב) ויקבע * עת (ג) ללמוד, וצריך שאותו עת יהיה קבוע (ד) שלא יעבירנו
אף אם הוא סבור (ה) להרויח הרבה. הגה: ואף מי שאינו יודע ללמוד (ו) ילך לבה"מ
ושכר הליכה בידו, (ז) או יקבע לו מקום (ח) וילמוד (ט) מעט במה שיודע (י) ב ויחשוב בעניניו
ויכנס בלבו יראת שמים (הר"י פ"ק דברכות).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן קנה סעיף א
(א) ילך לבית המדרש – דאיתא בגמרא
היוצא מביהכ"נ ונכנס לבהמ"ד ועוסק בתורה זוכה ומקבל פני השכינה שנאמר ילכו
מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון. והנה בזמנם היה הביהכ"נ מיוחד לתפלה וביהמ"ד
מיוחד לתורה לחוד והיה דרכם להתפלל בביהכ"נ ואף בזמנינו שמתפללים בבתי מדרשות
מ"מ שייך ג"כ דבר זה דאחר התפלה ילך להתחבר עם האנשים העוסקים בתורה במשניות
וכדומה ונאמר עליו הכתוב ילכו מחיל אל חיל וגו':
(ב) ויקבע – דאיתא בגמרא כשמכניסין
אדם לדין שואלין אותו קבעת עתים לתורה וטוב שיקבע העת מיד אחר התפלה משום ילכו מחיל
אל חיל וכנ"ל וגם דאם ילך מקודם לעסקיו חיישינן שמא ימשך ויתבטל קביעותו (פמ"ג):
(ג) ללמוד – חייב אדם ללמוד בכל יום
תורה שבכתב שהוא תנ"ך ומשנה וגמרא ופוסקים ובעלי בתים שאינם לומדים רק ג' או ד'
שעות ביום לא ילמדו בגמרא לחוד דבזה אינו יוצא אלא צריך שילמוד דוקא גם ספרי פוסקים
כל אחד כפי השגתו [שו"ע יו"ד וש"ך שם]:
(ד) שלא יעבירנו – דעיקר מצות ת"ת
אין לה שיעור וחיובה הוא כל היום כ"ז שיש לו פנאי וכדכתיב לא ימוש ספר התורה הזה
מפיך וגו' וכשיש לו פנאי והוא מבטל מלמוד תורה מרצונו הוא קרוב למה שאחז"ל [סנהדרין
צ"ט] על הפסוק כי דבר ה' בזה זה שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק. ואחז"ל
[ירושלמי סוף פ"ט דברכות] ר' חלקיה בשם ר' סימון העושה תורתו עתים [ר"ל שאינו
לומד אלא בעתות מיוחדות אף שיש לו פנאי ללמוד יותר] הרי זה מפר ברית ויליף זה מן הכתוב
עת לעשות לה' הפרו תורתך [ועי"ש בפירוש הפני משה] אלא הכונה בקביעת עתים לתורה
הוא שצריך האדם ליחד עת קבוע בכל יום שלא יעבירנו בשום פעם. ואם אירע לו אונס שלא היה
יכול להשלים הקביעות שלו ביום יהיה עליו כמו חוב וישלימנו בלילה וכדאמרינן [עירובין
ס"ה] רב אחא בר יעקב יזיף ביממא ופרע בלילא. וכתבו האחרונים שלעולם קודם שיצא
מביהמ"ד שחרית אפילו אם אירע לו אונס שלא יוכל ללמוד בקביעות ילמוד עכ"פ
פסוק אחד או הלכה אחת:
(ה) להרויח הרבה – ואיש כזה הוא מבעלי
אמנה שמאמין ובוטח בה' שלא יחסר לו מזונותיו עי"ז וכדאיתא בירושלמי [סוטה פ"ט]
מאי אנשי אמנה כהדא דהוו צוחין ליה בפרגמטיא [פי' שהיו צועקים הקונים שיבא עם סחורתו
למכור] והוי אמר לית אנא מבטל ענתי מה דחמי למיתי מיתי וז"ל הקרבן עדה שם הוי
אמר אין אני מבטל השעה שקבעתי ללמוד התורה בשביל הרווחת ממון אם ראוי שיבוא לי ריוח
יבוא הוא מעצמו מהקב"ה אף לאחר שאגמור קביעות למודי:
(ו) ילך לביהמ"ד – שלומדים שם
ואפי' אם אינו מבין מה שלומדים מ"מ העכבה בביהמ"ד מצוה היא וכש"כ אם
יוכל להבין מה שלומדים בהלכה או באגדה יקבע עצמו לשמוע ויעלה לו במקום למוד וכמו שאחז"ל
[דברים רבה פרשת כי תבא] אמר ר' יהושע אמר רב נחמן כל מי שבא לביהכ"נ ושומע דברי
תורה זוכה לישב בין החכמים לעת"ל שנאמר אזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין:
(ז) או יקבע לו מקום – הוא ענין בפני
עצמו ואריש הסעיף קאי דצריך אדם לקבוע תורתו בביהמ"ד ושם יהיה לו מקום קבוע לתורה
וצ"ל ויקבע לו מקום:
(ח) וילמוד – לפי רהיטת לשון הרמ"א
הוא מגומגם דהלא מיירי בתחלה באדם שאינו יודע כלל ללמוד שאין לו אלא שכר הליכה אלא
האמת כמו שכתבנו מתחלה דקאי הכל אריש הסעיף וקמ"ל דאפילו מי שיודע ללמוד רק מעט
אפ"ה יקבע לו מקום בבהמ"ד ללמוד במה שיודע וכן מבואר בתר"י שממנו נובע
הג"ה זו שכתב וז"ל ואפילו מי שאינו יודע ללמוד אלא מעט יש לו לקבוע באותו
מקום ללמוד במה שיודע וכו' ואם אינו יודע כלל ללמוד יש לו ללכת לבתי מדרשות שלומדין
ושכר הליכה בידו:
(ט) מעט במה שיודע – וכשלומד רק מעט
נכון שעיקר למודו יהיה בהלכות שידע איך להתנהג למעשה וכנ"ל ואמרו חז"ל על
הפסוק אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב אוהב ה' שערים המצוינים בהלכה יותר מכל בתי
כנסיות וכו' וגם אמרו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב ואם אינו
מבין בהלכות ילמוד כל מה שיודע וכעת בזמנינו יש כמה ספרים ממאמרי חז"ל מועתקים
על לשון אשכנז ויוכל כל אדם לקרות וללמוד בהם:
(י) ויחשוב בעניניו – פי' שיראה ויבדוק
בשבתו קצת פנוי בביהמ"ד אם יש צד עבירה במו"מ שלו גזל ואונא' ורבית וכדומה
ויפרוש ממנה:
