הריף ראש השנה ד, עמוד א

פוסקים

רי"ף ראש השנה דף ד.

גמ' ראש השנה דף יז.

 

אורך השיעור הקולי ברי"ף ר"ן
ושו"ע הוא 26:00  דקות

אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 11:14 דקות

רי"ף ראש השנה דף ד. 1

1)ואלו הן שאין להן חלק לעולם הבא אלא
נכרתים ואובדין ונידונין על גודל רשעם   1

2)כל פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור
שלא לשם שמים נענש. 1

3)גדול שכר מצות תפילין, וכל מי שאינו
מניחם הוא בכלל פושעי ישראל בגופן. 2

4)ששה חלוקים בדיני העולם הבא. 3

5)פינוי גופא מחטיא הרבים שנקבר ליד
צדיק. 4

1)
ואלו הן שאין להן חלק לעולם הבא אלא נכרתים ואובדין ונידונין
על גודל רשעם

רמב"ם הלכות תשובה
פרק ג הלכה ו

 ואלו הן שאין להן חלק לעולם הבא אלא נכרתים ואובדין
ונידונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים: המינים והאפיקורוסין והכופרים
בתורה והכופרים בתחיית המתים ובביאת הגואל המורדים ומחטיאי הרבים והפורשין מדרכי צבור
והעושה עבירות ביד רמה בפרהסיא כיהויקים והמוסרים ומטילי אימה על הצבור שלא לשם שמים
ושופכי דמים ובעלי לשון הרע והמושך ערלתו.

2)
כל פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים נענש

רמב"ם הלכות סנהדרין
פרק כה הלכה א

אסור לאדם לנהוג בשררה על הצבור ובגסות
הרוח אלא בענוה ויראה, וכל פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים נענש, ואינו
רואה לו בן תלמיד חכם שנאמר לכן יראוהו אנשים לא יראה כל חכמי לב.

שולחן ערוך חושן משפט
סימן ח סעיף ד

 אסור לדיין להתנהג בשררה וגסות על הצבור, אלא בענוה
ויראה. וכל פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור, שלא לשם שמים, אינו רואה בן ת"ח,
לעולם. וכן אסור לנהוג בהם קלות ראש, אף על פי שהם עמי הארץ. ולא יפסיעו על ראשי עם
קודש. וצריך שיסבול טורח הצבור ומשאם. ומצוה על הצבור לנהוג כבוד בדיין, ויהיה אימתו
עליהם, וגם הוא לא יתבזה ולא ינהוג קלות ראש לפניהם, שכיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור
אסור לו לעשות מלאכה בפני שלשה, כדי שלא יתבזה בפניהם, וקל וחומר שאסור לו לאכול ולשתות
( ולהשתכר) (טור) בפני רבים. ( כל דיין שאין לו מי שישמשנו, אסור לו לקבל להיות דיין)
(הגהות מיימוני פכ"ה דסנהדרין).

סמ"ע על שולחן ערוך
חושן משפט סימן ח סעיף ד

יח] אינו רואה בן ת"ח. למדוהו
ממ"ש [באיוב (ל"ו) [ל"ז כ"ד]] לכן יראוהו אנשים [ר"ל שמטיל
אימה על אנשים] לא יראה כל חכמי לב:

יט] ולא יפסיע על ראשי עם קודש. שהיה
מנהגם לישב על הארץ בשעת הדרשה, וקאמר שיקדים לילך ולישב במקומו ולא יפסיע על ראשן
לילך לישב במקומו אחר שכבר ישבו, ולמדו זה ממ"ש [שמות כ' כ"ג] לא תעלה במעלות,
וסמיך ליה [שם כ"א א'] ואלה המשפטים. נראה דה"ה בזמן הזה כשיושבין על ספסל
ארוך זה בצד זה והשולחן לפניהם לא יפסיע על הספסל לילך מאחוריהן:

כ] וצריך שיסבול טורח הציבור. למדו
זה ממ"ש בפרשת וארא [שם ו' י"ג] ויצום אל בני ישראל, ולא כתיב על בני ישראל,
אלא שיהיו נטפלים עליהם תמיד לסבול את טרחם:

כא] לנהוג כבוד בדיין. שנאמר [דברים
א' י"ח] ואצוה אתכם, זו היא אזהרה לציבור שתהיה אימת הדיין עליהן:

כב] לאכול ולשתות ולהשתכר בפני רבים.
בטור [סעיף ט"ו], וברמב"ם [פכ"ה מסנהדרין ה"ד] סיים וכתב ז"ל,
ובכניסת ע"ה ובסעודות מריעים. ונראה דהאי וי"ו של "ובכניסת ע"ה"
היא כמו או בכניסת כו', ור"ל דאפילו בסעודות מצוה אסור להשתכר, ובכניסת ע"ה
ובסעודת מריעים אסור לאכול ולשתות אפילו בלא שכרות. א"נ אהקל וחומר קאי, וה"ק
ק"ו שאסור לו לאכול כו', ובן בנו של ק"ו הוא שאסור לאכול בכניסת ע"ה
ובסעודות מריעים, ולפ"ז א"ש דכיון שפשוט הוא כל כך משום הכי השמיטוהו המחבר
ומור"ם ז"ל, וק"ל:

3)
גדול שכר מצות תפילין, וכל מי שאינו מניחם הוא בכלל פושעי
ישראל בגופן.

טור אורח חיים סימן לז

גדולה מצות תפילין שכל המניחן מאריך
ימים שנאמר ה' עליהם יחיו ואמר רבא כל המניח תפילין ומתעטף בציצית וקורא ק"ש ומתפלל
מובטח לו שהוא בן העוה"ב ואמר אביי מערב אני בו שאין אש של גיהנם שולט בו רב פפא
אמר מערב אני בו שכל עונותיו נמחלין וכל מי שאינו מניחן הוא בכלל פושעי ישראל בגופן
לכך צריך כל אדם להיות זריז בהן: מצותן להיותן עליו כל היום אבל מפני שצריכין גוף נקי
שלא יפיח בהם וצריך שלא יסיח דעתו מהן בעודן עליו ואין כל אדם יכול ליזהר בהן על כן
נהגו שלא להניחם כל היום ומ"מ צריך כל אדם ליזהר בהן להניחן בשעת ק"ש ותפלה:
קטן היודע לשמור תפילין אביו חייב לקנות לו תפילין לחנכו:

בית יוסף אורח חיים סימן
לז

א גדולה מצות תפילין שכל המניחן מאריך ימים וכו'. בפרק התכלת (מד.) ופירש
רש"י אדני עליהם אותם שנושאים עליהם שם יי' בתפילין יחיו:

ואמר רבא כל המניח תפילין וכו' עד
שכל עוונותיו נמחלין. הכל בשימושא רבא:

וכל מי שאינו מניחן הוא בכלל פושעי
ישראל בגופן. בפרק קמא דראש השנה (יז.) וכתבו התוספות (ד"ה קרקפתא) והרא"ש
(שם סי' ה) והר"ן (שם ד. ד"ה בינונים) והמרדכי (שם סי' תשז, ובהל' תפילין
יד ע"ג) בשם ר"ת דוקא הנמנע מלהניחן בשביל שהמצוה בזויה עליו אבל אם ירא
להניח תפילין משום דבעי גוף נקי והוא ירא שמא לא יזהר בקדושה ובטהרה לא ופירש הרא"ש
שם אע"ג דעבירה היא דבקל יכול ליזהר בשעת ק"ש ותפילה מכל מקום לא מיקרי בהכי
פושעי ישראל בגופן אבל מתוך דברי רבינו דאהא דמי שאינו מניחן הוא בכלל פושעי ישראל
בגופן כתב לכן צריך כל אדם ליזהר בהם נראה שאינו מפרש כפירוש ר"ת אלא כל מי שאין
מניחן מאיזה טעם שיהיה הוא בכלל פושעי ישראל בגופן דאילו לפירוש ר"ת כל שאינו
נמנע מלהניחם משום ביזוי לא הוי בכלל פושעי ישראל ואין לומר דהכי קאמר כיון דמצות תפילין
חשובה כל כך שמי שאינו מניחן משכחת לה שיהא בכלל פושעי ישראל דהיינו כשנמנע מלהניחן
משום ביזוי הילכך צריך להיות זריז בהם דמאי איריא תפילין כל המצות נמי אם נמנע מלעשותן
משום ביזוי הוי בכלל פושעי ישראל דתפילין דנקט בגמרא לדוגמא נקטה והוא הדין לאינך ומיהו
אפשר דשאני תפילין דהוי בכלל פושעי ישראל בגופן לפי שמניחן סמוך לגופו מה שאין כן בשאר
מצות ומשום הכי כי מימנע מינייהו משום ביזוי אע"ג דהוי בכלל פושעי ישראל מכל מקום
בכלל פושעי ישראל בגופן לא הוי ואף על פי כן מפשט דברי רבינו נראה דלא סבירא ליה כפירוש
ר"ת אלא בכל גווני הוי פושע כשאינו מניח תפילין אפילו אינו נמנע מלהניחן משום
ביזוי וכן נראה מדברי רבינו ירוחם (ני"ט ח"ה דף קע עד) ואפשר שזה ג"כ
דעת הרא"ש שבהלכות תפילין (סי' כח) כתב סתם דפושעי ישראל בגופן הוי קרקפתא דלא
מנח תפילין: וכתב עוד הרא"ש שנו חכמים ליום הדין אם זהיר במצות תפילין כף זכיות
מכרעת ואם פשע בהם כף חובות מכרעת שאין לך גדולה בכל מצות עשה שבתורה יותר ממצות תפילין
שהוקשה כל התורה כולה לתפילין שנאמר למען תהיה תורת יי' בפיך לכך צריך כל אדם שיהא
זהיר במצות תפילין ומה שהיא רפויה ביד קצת אנשים היינו כדאמר רבי שמעון בן אלעזר (שבת
קל.) כל מצוה שלא מסרו ישראל עצמם עליה בשעת השמד עדיין היא מרופה בידם והא דאמרינן
בירושלמי (ברכות פ"ב ה"ג) מפני מה לא החזיקו בה מפני הרמאים הכי פירושא מפני
מה לא החזיקו העולם להיות מניחי תפילין כל היום כשרים ונאמנים בעיניהם כי כן היה הדבר
ראוי ששם יי' נקרא עליו מפני הרמאים שהם רשעים ומניחים תפילין לרמות בהם העולם ולכאורה
נראה שביאור דבריו הוא כמו שכתב רבינו ירוחם (ני"ט ח"ה קעא ע"ג) וזה
לשונו פירוש שלא החזיקו בהם להניחן כל היום מפני הרמאים אבל בשעת תפילה כל אחד מישראל
נקרא מפושעי ישראל אם לא יניחם ע"כ אבל כשתדייק דבריו משכחת שדברי הרא"ש
הם כמו שכתבו התוספות בפרק במה טומנין (שבת מט. ד"ה כאלישע) דהכי פירושא מפני
מה לא החזיקו נאמנות באדם המניח תפילין וקאמר מפני הרמאין שהיו מניחין תפילין לרמות
בני אדם וכן כתוב בספר התרומה (סי' ריג):

שולחן ערוך אורח חיים
סימן לז

סעיף א

גדול שכר מצות תפילין, וכל מי שאינו
מניחם הוא בכלל פושעי ישראל בגופן.

משנה ברורה סימן לז

(א) שכר – שכל המניחן מאריך ימים בעוה"ז
שנאמר ד' עליהם יחיו כלומר אותם שנושאים שם ה' עליהם בתפילין יחיו ומובטח שהוא בן עוה"ב
ואין אש של גיהנם שולט בו וכל עונותיו נמחלין לו. טור בשם השמושא רבא:

(ב) שאינו מניחם – פי' אפילו מניעתו
הוא רק לפרקים וכ"ש אם מבטל תמיד ממצוה זו והפמ"ג הביא בשם נ"צ דאפילו
מי שביטל מתפילין יום אחד הוא ג"כ בכלל פושעי ישראל:

(ג) בכלל פ"י – ודוקא שאינו מניחן
בשביל שהמצוה בזויה בעיניו אבל הירא להניחם משום דבעי גוף נקי ושמא לא יזהר בקדושה
כראוי אע"ג דעבירה היא דבקל יכול אדם ליזהר בשעת ק"ש ותפלה מ"מ לא הוי
בכלל פושעי ישראל. וכ"ש אם המצוה תמיד חביבה עליו ונזהר שיהיה גוף נקי אך עתה
אית ליה אונס חולי שאין גופו נקי לכו"ע אין עליו דין פושעי ישראל כלל. ודע דכתב
הב"ח דאפילו אם אין המצוה בזויה בעיניו אך ממנע /נמנע/ מלהניחם מפני ביטול מלאכה
או שאר הפסד ממון או מחמת עצלות ג"כ הוא בכלל פ"י בגופן אך דיש חילוק ביניהם
לענין עונש עי"ש. וד"ז הוא תוכחת מגולה לאותן אנשים שמפני עצלותן מצוי שיהיו
תפיליהן מונחין על מצחן ולא על הקרקפתא וגם הש"י אין מונח על מקומו כדין דהלא
זה הוא כמי שלא הניח כלל. וכבר זירז ע"ז ג"כ אותנו הפמ"ג בסימן כ"ז
שכתב שם דתפילין שמונחין שלא במקומן הרי הם כמונחין בכיסן. ועיין לעיל בסימן כ"ז
בבה"ל שהארכנו בזה:

(ד) בגופן – ודינו פסוק בש"ס
ר"ה י"ז דאפילו הוא איש בינוני דדרכו של הקב"ה להטות הכף כלפי חסד מכיון
שנמצא בתוך עונותיו עון זה כף חובה מכרעת והוא מוכרח לירד לגיהנם ואם ח"ו ג"כ
עונותיו מרובין מזכיותיו נידון בגיהנם י"ב חודש ואח"כ גופן כלה ונשמתן נשרפת
ורוח מפזרת אפרן תחת כפות רגלי הצדיקים. וע"ש בתוס' דכ"ז בשלא עשה תשובה.
ויען כי גדול כח המצוה כ"כ ולהיפך העונש ר"ל לכן יזהר כל אדם לקנות תפילין
מסופר מומחה וי"ש ובעל תורה וכן רצועות יקנה מאיש נאמן כדי שיהא בטוח שנעבדו לשמן
מעורות טהורות כי מי שהוא מניח תפילין פסולים לא לבד שאינו מקיים המצוה אלא שמברך כמה
וכמה ברכות לבטלה שהוא עון גדול. ובעו"ה רבה המכשלה במה שקונים תפילין ורצועות
ממאן דהוא לפי שמוכרים בזול ורובן אינם מרובעין ועוד יתר קלקולים שמצוי בהם בעת כתיבתן
וכל ירא שמים יתן אל לבו אם על מלבושיו וכליו הוא מהדר שיהיו כתיקונם מכ"ש בחפצי
שמים שלא יצמצם ויחוס על הכסף אלא יהדר לקנות אותן שהם בודאי כשרים אף שמחירם רב. וכתב
הד"מ בשם המרדכי יש לאדם להדר אחר תפילין נאים שנאמר זה אלי ואנוהו דהיינו שכתבן
לבלר אומן בכתב נאה ובדיו נאה ובקולמוס נאה וקלפים נאים:

4)
ששה חלוקים בדיני העולם הבא

רא"ש מסכת ראש השנה
פרק א סימן ה

נמצא ששה חלוקים בדיני העולם הבא.
א צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיי העוה"ב:

ב בינונים וליכא בכלל עונותיהן עון
פושעי ישראל בגופן ורב חסד מטה כלפי חסד:

ג אבל יש בכלל עונותיהן עון פושעי
ישראל בגופן יורדין לגיהנם ומבצבצין ועולין:

ד רובן עונות ואין בכלל עונותיהן עון
פושעי ישראל בגופן יורדין לגיהנם ונידונים בה י"ב חדש ואחר שסבלו את דינם י"ב
חדש באין לחיי העוה"ב:

ה רובן עונות ויש בכלל עונותיהם עון
פושעי ישראל בגופן יורדין לגיהנם ונידונים בה י"ב חדש לאחר י"ב חדש גופן
כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים:

ו אבל הצדוקים והבייתוסים והמסורות
יורדין לגיהנם ונידונים בה לדורי דורות. רב אלפסי ז"ל גורס קרקפתא דלא מנח תפילין
לעולם. אבל בספרים לא נמצאת גירסא זאת אלא קרקפתא דלא מנח תפילין. ופר"ת הנמנע
מתפילין בשביל שהמצוה בזויה עליו מה תועלת יש ברצועות הללו. אבל אם ירא להניח תפילין
משום דבעי גוף נקי כדאמרי' בפרק במה טומנין (דף מט א) תפילין צריכין גוף נקי כאלישע
בעל כנפים והוא ירא שמא לא יזהר בקדושה ובטהרה אע"ג דעבירה היא דבקל יכול ליזהר
בשעת קריאת שמע ותפלה מ"מ לא מיקרי בהכי פושעי ישראל בגופן. א"ר יהודה אמר
רב כל פרנס המטיל אימה יתירה על הציבור שלא לשם שמים אין רואה בן ת"ח. שנאמר
(איוב לז) לכן יראוהו אנשים לא יראה כל חכמי לב:

ובה"א ורב חסד מטה כלפי חסד היכי
עביד. ר"א אומר כובש שנאמר (מיכה ז) ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו ר' יוסי בר חנינא
אומר נושא שנא' (מיכה ז) מי אל כמוך נושא. תנא דבי ר' ישמעאל מעביר ראשון ראשון וכך
היא המדה. אמר רבא ועון עצמו אינו נמחק דכי איכא רוב עונות מיחשב בהדייהו. תנא דבי
רבי ישמעאל גם הוא בא לפרש מילתא דב"ה ואומר דאינו כובש ולא נושא אלא עון ראשון
שאדם עושה הקב"ה מעבירו ואינו נותנו לשאר עבירות. נמצא אם הוא שקול הזכיות מכריעין
כיון שאותו עון אינו עמהם. ואם הכף שקולה בלא אותו עון הקב"ה מחזיר אותן העונות
והעונות מכריעין. והיינו דקאמר דוד תנה עון על עונם. ורב אלפס ז"ל כתב מעביר ראשון
ראשון וכך היא המדה. פי' אדם כשר ותמים בדרכיו אם נכשל בחטא ועדיין לא בא חטא לידו
מעודו אותו החטא אין הקב"ה כותבו עליו אלא מעבירו וכך היא מדתו של הקב"ה
שלא לחייב בתחילה. שנא' (איוב לג) הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר. ואמר רבא עון
עצמו אינו נמחק דאי איכא רובא עונות מיחשב בהדייהו. פי' אחר לגאון וששאלתם הא דתניא
מעביר ראשון ראשון וכך היא המדה דתנא דבי ר' ישמעאל באדם ירא שמים שהוא קבוע בעשיית
המצות ושומר חמורות ובעתים חוטא בקלות מדתו של הקב"ה עמו שהוא מעביר ראשון ראשון
ומוחלן ובתורת צדיקים הוא. ועון עצמו אינו נמחק אלא תלוי ועומד עד שעה שימות באותה
שעה מחשבין אם זכיותיו מרובין מעונותיו הרי עברו עונותיו ראשון ואינן חשובין עליו ודומה
כאלו לא עשאן. אבל אם גברו אותן עונות ונמצאו מעשיו כולן כשמצטרפין ונשקלין זה עם זה
רובן חובות הרי כל אחד ואחד נחשב וזו היא המדה המנויה בדרכי השם וזו היא (פירושה דכך
היא המדה). פי' מדה (שביעית) [ששית] משלש עשרה מדות שבפרשת ויעבור ורב חסד ב"ה
אומרים מטה כלפי חסד. ופי' תנא דבי ר' ישמעאל לכל הני דאמרינן יורדין לגיהנם ה"מ
היכא דמיית בלא תשובה אבל מת בתשובה מנכין לו מעונותיו שנאמר (יחזקאל לג) ורשעת הרשע
לא יכשל בה ביום שובו מרשעו אלא הקב"ה מוחל לו כל עונותיו ונותנו במחיצתן של צדיקים:

5)
פינוי גופא מחטיא הרבים שנקבר ליד צדיק

מהרש"ם

רבי שלום מרדכי הכהן שבדרון, המהרש"ם,
נולד בשנת ה"א תקצ"ה (1835) באזור גליציה שבפולין ושם נפטר בשנת ה"א
תרע"א (1911). הוא נחשב לגדול הדור בהלכה. שמו התפרסם בכל קהילות ישראל באירופה
ובאמריקה, ואליו פנו רבים בשאלות להכרעתו הבלעדית. בקיאותו הגדולה בכל ספרות הש"ס
והפוסקים באה לידי ביטוי בדיוניו בבעיות השעה, אשר הובאו בפניו. ענייני טכנולוגיה ותעשיה
מודרנית, שינויים בחברה היהודית – הסממנים של עידן המאה ה- 20 – מצויים ומתוארים בתשובותיו
הרבות. לאחר פטירתו של ר' יצחק אלחנן ספקטור מקובנה נחשב המהרש"ם פוסק הדור.

 

שו"ת מהרש"ם
חלק ז סימן מז

להרב מו"ה ישעי' זילברשטיין נ"י
הרב דק"ק וואיצען בארץ הגר.

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בקהלה
א' שנפטר הרב הגה"צ דשם ולא הי' בבית החיים מקום פנוי לפי כבודו ולכן תקנו הח"ק
במעמד כולם וגם בפני המת שיתחילו שורה א' וכי מימינו ושמאלו לא יקברו אלא ת"ח
מורה הוראה בישראל וכבר נקבר מימינו ושמאלו מכל צד ת"ח א' ונשמרו עוד ב' קברים
פנוים מכל צד ועתה מת טבח א' שאסרו לפני איזו שנים המקולין שלו מפני שהאכיל טריפות
במזיד והקרובים פזרו ממון רב וציוו הגבאים לקברו במקום פנוי הנ"ל אצל הרבנים הנ"ל
באמרם ששאלו להדיין שבעיר והתיר להם ואח"ז נודע שלא ידע מהתקנה כלל ועתה נסתפקו
אם יש להוציאו עתה מקברו והביא מהח"ס סוס"י שמ"א דאף דאין קוברין רשע
אצל צדיק מ"מ בדיעבד אפשר דכבר נתכפר במיתתו אך בנ"ד שעשו תקנה שלא יניחו
שם אלא ת"ח בעל הוראה א"כ ל"ש טעם זה וגם דבנ"ד הניחוהו סמוך לקבר
הת"ח עד שנראו הקרשים של הארון של הת"ח עכת"ד שאלתו.

והנה מ"ש מכח התקנה כבר הבאתי
בחיבורי משפט שלום בקת"ע לסי' רל"ז אות ז' בסופו בשם תשו' שמש צדקה חח"מ
בהשמטות לסי' ל"ה דהיכי דלא תקנו בפירוש דגם אם עבר וקנה יחזירנה אם עבר על התקנה
מה שעשה עשוי והבאתי בשם כנה"ג א"ע סוס"י כ"ח ותשו' ב"ח שכתבו
כעין זה ורמזתי להירושלמי סנהדרין פ' כל ישראל ה"ח גבי יריחו מאחר שנבנית מותר
לישב בה אף שהחרים יהושע שלא יבנוה וא"כ ה"נ בנ"ד אף שתקנו שלא יקברו
היינו לכתחלה ולא על דיעבד ובפרט דביד הח"ק להתיר התקנה בדיעבד שכבר נעשה.

ואולם בגוף הדין יש לדין דאף שכתב
הח"ס דשמא כבר נתכפר הרי בנ"ד שהחטיא את הרבים להאכילם טרפות במזיד הרי מבואר
בר"ה י"ז דהמחטיאים הרבים נידונין לדורי דורות ואין עולים לעולם וכ"פ
הרמב"ם פ"ג מתשובה וגם מ"ש בס' יוסף דעת סי' שס"ג דשמא הרהר תשובה
בלבו הנה לפמ"ש הב"ש בא"ע סי' מ"ב סקכ"ב דדוקא התם דאיכא
הוכחה מפני שהתנה בעצמו כן ע"מ שאני צדיק וכן מצאתי בתשו' רדב"ז ח"א
סי' ק"מ ואף דבתשו' עה"ג סי' ל"ד פסק דהמוחזק י"ל קים לי דשמא
עשו תשובה כפשטות ד' רמ"א סי' מ"ב מ"מ היינו בקידושין משום חומר א"א,
וכן מצאתי בתשו' הרא"ש כלל י"ז דין ב' גבי מסור, דדוקא משום חומר איסור אשת
איש אמרי' הכי ולא לענין מסור והביא ראי' מגיטין מ"ו ע"ב גבי ההוא דזבין
נפשי' ללודאי וכו' ע"ש. ועוד ראי' מדברי הפוסקים ביו"ד סי' ר"מ סי"ח
דלשי' כמ"פ =כמה פוסקים= אם הי' אביו רשע א"צ לכבדו וגם לשי' הסוברים דחייב
היינו משום דס"ל דגם בא"ע =באינו עושה= מעשה עמך איסורא מיהו איכא אבל לכ"ע
אין לחוש שמא הרהר תשובה בלבו והוא מטעם הנ"ל כמ"ש הנ"צ שם אלא שלא
הביא מתשו' הרא"ש הנ"ל. ועוד ראי' מברכות דף י': גבי חזקי' שגירר עצמות אביו
ולא חש שמא עשה תשובה והא דבנדרים ס"ה ע"א ושם ע"ב בר"ן מבואר
דעשיית תשובה באדם רע לא הוי נולד דאדם רע עשוי לעשות תשובה ע"ש י"ל דעשוי
לעשות תשובה בגלוי אבל אם לא ראו ששב אלא דבאנו לחוש שמא הרהר תשובה בלבו אין לחוש
לכך. וע"ע בתה"ד סי' שט"ו באמצע התשו' שהעיר ג"כ דדוקא משום חומר
א"א חיישי' שמא עשה תשובה ע"ש.

ועוד נראה דבנ"ד שהחטיא את הרבים
הרי קיי"ל דאין מספיקין בידו לעשות תשובה א"כ ודאי דאין לחוש שמא עשה תשובה
והרי מבואר בירושלמי פ"ח דתרומות ה"ג ומד"ר ויקרא פ"ה והג"א
פ"א דחולין וד"מ סי' ס"ד ובאה"ג סי' כ"ה דהמאכיל טרפות וכלבים
מלקקין דמו אין מבריחין מעליו ואסור להתעסק בקבורתו וכ"ה בא"ז הל' אבילות
סי' תכ"ב הנכפל וע"ש בד"מ בשם הג"א דאם עשה תשובה אין לך דבר שעומד
בפני התשובה ומבואר דמספק אין לחוש שמא עשה תשובה וע"ע בב"י סי' שמ"ה
וד"מ בדין גנב. והן אמת שראיתי בשו"ת בש"ר סי' ס"ד דאין רשות לב"ד
לענוש אחר מיתה וגם רשע מחויבים לקבור ביומו והא דירושלמי ארפינון מדידהו אכלי לאו
להלכה הוא, גם י"ל דהוראת שעה היתה וכ"ה בתשו' מהר"י לבית לוי סי' מ"ט
כמ"ש בכס"ד שם אבל הוא נגד כל הפוסקים הנ"ל ולכן הי' נ"ל דבנ"ד
אם לא נודע שעשה תשובה יש להוציאו ולקברו במק"א ובפרט שהכניסו קברו סמוך ממש לארונו
של הת"ח ודאי נקבר שלא כדין, אבל אם אולי נודע שעשה תשובה אז אין לעשות בדיעבד
שום דבר.