גמ' ראש השנה דף כז.
אורך השיעור הקולי ברי"ף ר"ן
ושו"ע הוא 17:28 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 11:41 דקות
1)נסדק לארכו, פסול. י"א אפילו
בכל שהוא פסול. 1
2)דיבק שברי שופרות זה עם זה ועשה מהם
שופר, פסול. 3
3)היה ארוך וקצרו, אם נשאר בו שיעור
תקיעה, כשר. 3
4)גרדו מבפנים או מבחוץ עד שעשאו דק
מאד כמו גלד, כשר. 4
5)צפהו זהב במקום הנחת פה, פסול; שלא במקום
הנחת פה, כשר 4
6)נתן שופר לתוך שופר, אם הפנימי עודף
על החיצון משני צדדיו ונתן הפנימי בפיו ותקע בו, כשר. 5
רמב"ם הלכות שופר
וסוכה ולולב פרק א הלכה ה
שיעור השופר כדי שיאחזנו בידו ויראה
לכאן ולכאן, נסדק לארכו פסול, לרחבו אם נשתייר בו כשיעור כשר וכאילו נכרת ממקום
הסדק, ניקב אם סתמו שלא במינו פסול, סתמו במינו אם נשתייר רובו שלם ולא עכבו הנקבים
שנסתמו את התקיעה הרי זה כשר, קדחו בזכרותו כשר שמין במינו אינו חוצץ, דבק שברי שופרות
עד שהשלימו לאחד פסול. +/השגת הראב"ד/ ניקב וסתמו שלא במינו פסול במינו כשר אם
נשתייר רובו שלם ולא עכבו הנקבים שנסתמו. א"א לא הסכים לירושלמי והכי גרסינן התם
(פ"ג ה"ו) כיני מתניתא אם היה מעכב את התקיעה פסול, פירוש ואע"פ שתקנו
מפני שקול הסתימה הוא זה ואם סתמו במינו מיהת כשר והעכוב שאמרו לא עכוב לגמרי אלא אפילו
פגמו, ושם פירשו שאם לא סתמו והניחו פגום כשר שכל הקולות כשרים בשופר.+
טור אורח חיים סימן תקפו
נסדק לארכו אפילו כל שהוא פסול ה"מ
שלא דבקו אבל דבקו כשר והוא שדבקו במינו וכתב הרמב"ן דסתימת דבק לא חשיב במינו
אא"כ חממו באור עד שנפשר וחבר קצותיו אחד אל אחד אבל א"א ז"ל כתב שדבק
חשיב במינו ולא חשיב שלא במינו אלא כשסותם הנקב בחתיכה אחרת אבל כשמחברו בדבק חוזר
לכמות שהיה ואין הדבק ניכר בין הסדקים ואם נסדק כולו בין מצד אחד בין משני צדדין ודבקו
אפילו חממו באור וחבר סדקיו זה עם זה פסול
בית יוסף אורח חיים סימן
תקפו
ח נסדק לארכו אפילו כל שהוא. שם תנו רבנן נסדק לארכו פסול וכתב הרא"ש
(סי' ו) לא תני הכא אם נשתייר בו שיעור תקיעה כשר כדקתני גבי נסדק לרחבו משום דלארכו
לא מיפסל אלא אם כן נסדק על פני כולו מראשו ועד סופו והיינו נסדק ודבקו דמתניתין דאיירי
נמי לכל ארכו ואשמעינן ברייתא דאף על גב שנקב שמעכב את התקיעה כשר כל זמן שלא סתמו
נסדק כולו לארכו פסול ויש מפרשים דלהכי לא תני גבי ארכו אם נשתייר בו שיעור תקיעה כשר
משום דבכל דהו מיפסל לפי שמחמת הרוח וחוזק התקיעה הסדק הולך ומוסיף עד שיסדק כולו וכל
זמן שלא נסדק כולו אם דבקו כשר ופירוש זה עיקר עכ"ל והרב המגיד בפרק א' (שם) כתב
שדעת הרבה מן המפרשים דלא מיפסל אלא בנסדק כולו או רובו אבל מיעוטו ודאי לא ועיקר ויש
להחמיר עכ"ל והר"ן (ו: ד"ה מתני') כתב שני הפירושים ולא הכריע: וכתב
הה"ר אליה מזרחי זלה"ה (שם ע"ג ד"ה נסדק) שהמכשיר בנסדק מיעוט
ארכו אפילו אם לא נשתייר בו שיעור תקיעה נמי מכשיר מידי דהוי אניקב ולא סתמו דכשר אפילו
בלא נשתייר בו שיעור תקיעה אף על פי שיש בו חסרון כל שכן בנסדק שאין בו חסרון. וכתב
הר"ן (שם) דלדעת המפרשים דבכל דהו מיפסל אם הדקו הרבה בחוט או במשיחה כשר שהרי
החוט מעמידו שלא יתבקע וכן דעת הראב"ד בדרשה שלו (לר"ה) והכל בו (שם) כתב
דברי הראב"ד בדרשה שלו וסיים בה והוא שישתייר שיעור תקיעה ממקום הקשירה ולמעלה
לצד הפה:
ומ"ש רבינו והני מילי שלא דבקו
אבל דבקו כשר. שם (כז.) במשנה שנינו שופר שנסדק ודבקו פסול ופירש רש"י שופר שנסדק
ודבקו בדבק פסול דהוה ליה כשני שופרות וכתבו התוספות (ד"ה שופר) והרא"ש
(סי' ב) והר"ן (שם) נראה מדבריו שהוא מפרש שנסדק משני צדדיו לגמרי ונחלק לשתי
חתיכות ולא נהירא דאי הכי היינו דיבק שברי שופרות אלא נסדק היינו שנסדק מצד אחד לארכו
על פני כולו והיינו טעמא משום דכיון שנסדק כולו אין שם שופר עליו אלא כחתיכת שופר שתיקנה
ועשאה כעין שופר דמי: וכתב עוד הרא"ש (שם) ומה שפירש רש"י ודבקו בדבק הקשה
עליו הרמב"ן (כז. ד"ה הא דתנן, דרשות לר"ה ריש פ"ז) דהוה ליה שלא
במינו ומאי איריא נסדק אפילו ניקב פסול ופירש דבקו היינו מעצמו שחיממו באור ונפשר ונדבק
ולא מסתבר לי כי אי אפשר שידבק יחד על ידי חימום ולא מיקרי חיבור על ידי דבק שלא במינו
אלא דוקא כשניקב וסתם הנקב בחתיכה אחרת אבל אם חיבר הסדק בדבק חוזר לכמות שהיה ואין
הדבק ניכר בין הסדקים, ומשמע לרבינו דלא פסלה מתניתין בנסדק ודבקו אלא כשנסדק מצד אחד
לגמרי משום דאין שם שופר עליו אבל אם נשתייר ממנו כל שהוא שלא נסדק אם דבקו כשר ואפילו
לדברי הפוסלים בנסדק כל שהוא היינו בלא דבקו אבל אם דבקו כשר וכן כתב בהדיא רבינו ירוחם
(נ"ו ח"ב מח.) ונראה ודאי שכן הוא דעת הרא"ש מדכתב מה שהקשה הרמב"ן
על פירוש רש"י וקיים דברי רש"י דאם איתא דאפילו בדבקו נמי פסול בכל דהו אם
כן לא משכחת דבקו דכשר ולא הוה נפקא לן מידי בין פירוש רש"י לפירוש הרמב"ן
ולא ה"ל להרא"ש להביא דבריהם בפסקיו אלא ודאי משום דאף על גב דנסדק כל שהוא
פסול הני מילי כשלא דבקו אבל אם דבקו כשר כל שנשתייר כל שהוא שלם לכך הוצרך להביא דבריהם
ללמדנו היאך יהיה ענין הדיבוק הזה ובהדיא כתב גבי הא דיש מפרשים דבכל דהו מיפסל שכל
זמן שלא נסדק כולו אם דבקו כשר אבל הר"ן (שם) כתב ולכולהו פירושי כי תנן ודבקו
פסול כל שכן שלא דבקו ודבקו לרבותא נקטיה נראה מדבריו שלדעת הפוסלים בנסדק כל שהוא
אפילו אם דבקו נמי פסלי והרמב"ם (פ"א ה"ה) וסמ"ג (שם קיט:) כתבו
סתם נסדק לארכו פסול ולא הזכירו דבק כלל ואין בדבריהם הכרע:
ומ"ש רבינו ואם נסדק כולו בין
מצד אחד בין משני צדדין ודבקו פסול. היינו מתניתין דשופר שנסדק ודבקו פסול וכפירוש
המפרשים דאפילו בנסדק מצד אחד הוא:
ומ"ש אפילו חיממו באור וחיבר
סדקיו זה עם זה. פשוט הוא דכיון דטעמא דמיפסל הוי משום דכשנסדק על פני כולו שוב אין
שם שופר עליו כי חיממו באור וחיבר סדקיו זה עם זה מאי הוי ובאמת שלא היה צריך רבינו
לכתוב אלא ואם נסדק כולו אפילו מצד אחד ודבקו פסול וממילא הוה משמע דאפילו חיממו באור
וחיבר סדקיו זה עם זה פסול דאי להרמב"ן הרי הוא מפרש דכי תנן נסדק ודבקו פסול
בכה"ג הוא ואי להרא"ש הא לא מפליג כלל בין דבקו בדבק לחיממו באור וחיבר סדקיו
זה עם זה והרוקח (סי' רג עמ' צג) כתב נראה סדק על פני כולו לארכו אף על פי שלא נשתייר
שיעור תקיעה כשר והוא שלא ידבקנו בדבק יחד דהוה ליה דבק שאינו מינו ופסול אבל לא דבקו
כשר אבל קיבלתי מאבא מורי הריב"ק שקיבל מרבינו שמריה נסדק פסול אפילו דבקו בחמימות
האש או סתמו בחמימות המים בלא דבק פסול:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תקפו סעיף ח
נסדק לארכו, פסול. י"א אפילו בכל שהוא פסול,
אא"כ הדקו הרבה בחוט או במשיחה ( ונשתייר שיעור התקיעה ממקום הקשירה ולמעלה לצד
הפה) (כל בו), וי"א דוקא ברובו; ואם דבקו, כשר אפילו אם דבקו בדבק; ויש מי שאומר
שאינו כשר אלא כשדבקו בעצמו, שחיממו באור עד שנפשר וחבר קצותיו זה עם זה; ואם נסדק
כולו, אפילו מצד אחד, פסול אפילו חממו באור וחיבר סדקיו זה עם זה.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תקפו סעיף ח
(לז) נסדק וכו' – ודוקא נסדק דהולך
ומוסיף וכדלקמיה אבל בנפגם כשר בכל שהוא. ומ"מ אם ראהו קודם ר"ה טוב יותר
לתקנו שלא יהיה נראה פגום:
(לח) פסול – ודוקא בנסדק מעבר לעבר
ואע"פ שאין בו חסרון וגם לא נשתנה קולו:
(לט) בכל שהוא – לפי שמחמת הרוח וחוזק
התקיעה הסדק הולך ומוסיף עד שיסדק כולו וכל העומד ליסדק כסדוק דמי:
(מ) אא"כ הדקו וכו' – שהחוט מעמידו
שלא יתבקע יותר:
(מא) ונשתייר וכו' – והרבה אחרונים
מקילין אפילו לא נשתייר כל זמן שלא נשתנה קולו ע"י ההידוק:
(מב) לצד הפה – וכדעה הראשונה לקמן
בס"ט:
(מג) ברובו – ומשום דרובו ככולו ואפילו
אם נסדק רק מצד אחד אבל אם לא נסדק רובו אפילו לא נשתייר שיעור תקיעה כשר. ובשעת הדחק יש לסמוך אדעה זו שהיא העיקר. ואם תקע בשופר שנסדק
במיעוטו ואח"כ מצא שופר כשר יחזור לתקוע בו ולא יברך:
(מד) ואם דבקו וכו' – ודוקא בדבק מכשרינן
דהוי כאלו הוא שלם אבל אם מהדקו בחוט או משיחה לא מהני כיון שנסדק רובו:
(מה) כשר – היינו אפילו אם לא נשתייר
רק כל שהוא שלא נסדק כשר כשדבקו [מ"א וש"א]:
(מו) דבקו בדבק – ואין זה נקרא שלא
במינו דשאני נסדק מניקב דאין הדבק ניכר בין הדבקים. ואם הסדק רחב וניכר הדבק בודאי
יש להחמיר בזה דהוי כסתמו בשאינו מינו. ומ"מ אפשר דאם לא נשתנה קולו ע"י
הדבק ממה שהיה בתחלה אין להחמיר כשנשתייר בו רובו דגם בניקב וסתמו באופן זה כשר להרבה
פוסקים וכנ"ל בס"ז וצ"ע:
(מז) בעצמו – אבל בדבק הוי כמו סתמו
שלא במינו ודינו כמ"ש בסעיף ז'. וסברא ראשונה עיקר. ומ"מ אם נשתנה קולו יש
להחמיר שלא בשעת הדחק לחזור ולתקוע ובלי ברכה:
(מח) פסול – דתו אין שם שופר עליו
כיון שנסדק כולו:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תקפו סעיף ח
* וי"א דוקא ברובו – הנה ממה
דהמחבר זכר רק דעה זו ולא זכר כלל דעת הסוברים דוקא בנסדק כולו משמע דלא ס"ל כן
להלכה מ"מ במקום דחק גדול שא"א להשיג שופר מחוץ לתחום אפילו ע"י נכרי
יש לסמוך על דעות הסוברים דדוקא בנסדק כולו [והם רש"י ותוספות ומרדכי וסמ"ק
ורוקח] אבל כל שנשתייר מעט מכשירים אך אין לברך עליו:
* אפילו אם דבקו בדבק – עיין מ"ב
מה שכתבנו דשאני נסדק מניקב דאין הדבק ניכר בין הדבקים ובניקב מיירי שם שסתמו בחתיכה
אחרת [הרא"ש] וכתב שם הקרבן נתנאל אורחא דמילתא קאמר וה"ה אם סתם הנקב בדבק
ועיקר הטעם כיון דחסר הוא מינכר עכ"ל ועיין בפמ"ג שמצדד קצת דאף בנקב שיש
חסרון אם הוא קטן [ר"ל שקטן מאד] ויוכל ליתן שם דבק הוי כמינו ור"ל כיון
שאין מינכר:
* כשדבקו בעצמו – עיין מ"ב מה
שכתבנו ומ"מ אם נשתנה קולו וכו' הוא ממטה אפרים ומשמע מלשון זה דאם לא נשתנה קולו
אם כבר תקע בו א"צ לחזור ולתקוע ולענ"ד אין להקל בזה כשנסדק רובו דהא גם
הוא מודה דנכון לנו לחוש לכתחלה לדעת הרמב"ן דע"י דבק מיקרי שלא במינו וא"כ
מאי מהני שלא נשתנה קולו הא עכ"פ איכא תרתי לריעותא רובו ושלא במינו ובזה לא מהני
סתימה וכנ"ל בס"ז וע"כ יראה לחזור ולתקוע ובלי ברכה. ודע דמש"כ
אפילו אם דבקו בדבק זו הוא דעת הרא"ש והנה להמעיין בדבריו משמע דס"ל דוקא
ע"י דבק אבל אם חממו באור וכדעה זו א"א להתדבק היטב ומלשון המחבר משמע דס"ל
דכ"ש דמהני אם חממו באור ואולי דלהמחבר לא ניחא ליה למינקט לדינא כוותיה דהרא"ש
בזה דמתניתין סתמא קתני ודבקו משמע בכל גווני דיבוק וע"ז אמרינן דמתניתין מיירי
דוקא בכולה אבל אם נשאר מעט כשר:
טור אורח חיים סימן תקפו
דבק שברי שופרות זו עם זו ועשה מהם
שופר פסול אפילו יש בשבר שכנגד פיו שיעור שופר הוסיף עליו כל שהוא בין במינו בין שלא
במינו פסול אפילו היה בו שיעור שופר:
בית יוסף אורח חיים סימן
תקפו
י דבק שברי שופרות זו עם זו וכו'. משנה בפרק ראוהו בית דין (כז.) דבק שברי
שופרות פסול:
ומ"ש אפילו יש בשבר שכנגד פיו
שיעור שופר. נראה דטעמא משום דשופר אחד אמר רחמנא ולא שני שופרות כדבסמוך לקמן:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תקפו סעיף י
דיבק שברי שופרות זה עם זה ועשה מהם שופר, פסול אפילו
אם יש בשבר שכנגד פיו שיעור שופר.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תקפו סעיף י
(נז) דיבק שברי שופרות – היינו אפילו
לקח שברי שופרות שלמות בעיגולן ודבקן ואפילו דבקן ע"י עצמן וכדלעיל ס"ח ואפילו
אינו מעכב התקיעה:
(נח) אפילו אם יש וכו' – והוסיף עליו
לנאותו שיהיה ארוך או כדי שיתן קולו גדול מכמות שהיה ואעפ"כ פסול והטעם דשופר
אחד אמר רחמנא ולא ב' שופרות:
רמב"ם הלכות שופר
וסוכה ולולב פרק א הלכה ז
היה ארוך וקצרו כשר, גרדו בין מבפנים
בין מבחוץ אפילו העמידו על גלדו כשר, היה קולו עבה או דק או צרור כשר שכל הקולות כשרין
בשופר.
טור אורח חיים סימן תקפו
וכמה שיעור תקיעה כדי שיאחזנו בידו
ויראה מעט לכאן ולכאן והיינו דאמרי' שיעור שופר טפח דהיינו ד' אצבעות שהם ו' בקטנה
ויאחזנו בד' אצבעות בינונית ומה שיראה ממנו לכאן ולכאן משלים והא דקאמר כדי שיאחזנו
לאו אתוקע קאי דאם כן הו"ל למתנייה בהדיא הכל לפי מה שהוא אדם ואגרופו של בן אבטיח
הוא גדול טפי אלא כדי שיאחזנו אדם סתמא והיינו טפח כדפרישית וה"ר יצחק גיאת כתב
שצריך טפח שוחק כדי שיראה לכאן ולכאן ולמאי דפרישית א"צ:
בית יוסף אורח חיים סימן
תקפו
יג היה ארוך וקיצרו וכו'. ברייתא שם היה ארוך וקיצרו כשר:
ומ"ש אם נשאר בו שיעור תקיעה.
כן כתב שם הר"ן ופשוט הוא וכתב ה"ר אליה מזרחי זלה"ה (בביאורו לסמ"ג
הל' שופר יג ריש ע"ג) ארוך וקיצרו כשר ולא תימא דרך העברתו בעינן וליכא וכן גבי
גרדו והעמידו על גלדו נמי דחד טעמא הוא ואם תאמר מאי שנא מהפכו ומהרחיב את הקצר וקיצר
את הרחב דאמרינן בהו דרך העברתו בעינן וליכא יש לומר דמשמעות העברתו אינו אלא צמיחתו
הילכך כי הפכיה כי כיתונא או כשקיצר את הרחב והרחיב את הקצר ששינה בזה דרך צמיחתו פסולין
אבל כשגרדו והעמידו על גלדו או כשקיצר ארכו שלא שינה בזה דרך צמיחתו אף על פי ששינה
אותו מברייתו אין בכך כלום דאצמיחתו קפיד רחמנא ולא אברייתו אי נמי אפילו אם תמצא לומר
דתעבירו היינו דרך ברייתו אין לפסול בגרדו והעמידו על גלדו ולא בארוך וקיצרו משום דמשמעות
ברייתו היינו תמונתו וגרדו או קיצרו אינו יוצא מתמונתו וכל זה אינו אלא לפי הירושלמי
שסובר הפכו פסול ופירוש לא תימא דהפכיה כי כיתונא שהוא פסול אבל לשאר המפרשים שמפרשים
לא תימא דהפכיה כי כיתונא וכשר צריך לומר דהפכו נמי אינו שלא כברייתו ודוחק עכ"ל:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תקפו סעיף יג
היה ארוך וקצרו, אם נשאר בו שיעור
תקיעה, כשר.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תקפו סעיף יג
(סג) היה ארוך וקצרו וכו' – אין נ"מ
באיזה צד ואפילו נשתנה קולו עי"ז ואשמועינן דלא תימא דבעינן כל הקרן כמו שהיה
דרך גדילתו בראש האיל:
(סד) כשר – ואפילו היה בו פסול מתחלה
וקצרו כדי להחזירו להכשרו נמי מותר וכדלעיל בס"ט:
רמב"ם הלכות שופר
וסוכה ולולב פרק א הלכה ז
היה ארוך וקצרו כשר, גרדו בין מבפנים
בין מבחוץ אפילו העמידו על גלדו כשר, היה קולו עבה או דק או צרור כשר שכל הקולות כשרין
בשופר.
בית יוסף אורח חיים סימן
תקפו
יד גרדו והעמידו על גלדו וכו'. גם זה ברייתא שם:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תקפו סעיף יד
גרדו מבפנים או מבחוץ עד שעשאו דק
מאד כמו גלד, כשר.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תקפו סעיף יד
(סה) כמו גלד כשר – ואפילו נשתנה קולו
מכמות שהיה כיון שאין השינוי בא מחמת ד"א אלא מצד עצמו של שופר כל הקולות כשרין:
רמב"ם הלכות שופר
וסוכה ולולב פרק א הלכה ו
הוסיף עליו כל שהוא בין במינו בין
שלא במינו פסול, צפהו זהב מבפנים או במקום הנחת הפה פסול, צפהו מבחוץ אם נשתנה קולו
מכמות שהיה פסול ואם לא נשתנה כשר, נתן שופר בתוך שופר אם קול פנימי שמע יצא ואם קול
חיצון שמע לא יצא, הרחיב את הקצר וקצר את הרחב פסול.
טור אורח חיים סימן תקפו
צפהו זהב בעביו במקום הקצר שהוא מקום
הנחת פיו פסול שלא במקום הנחת פיו בכל אורך השופר מצד הקצר עד צד הרחב אם נשתנה קולו
מחמת הציפוי פסול ואם לאו כשר וכתב הרמב"ם לפיכך אלו שמציירין צורות לנאותו לא
יפה הם עושין שמא נשתנה קולו מחמת הציורין אע"פ שאין כולו מצופה במיני הציורין
לפעמים הקול משתנה בהן אבל אם נתן זהב על עובי השופר בצד הרחב היינו מוסיף עליו כל
שהוא ופסול אפילו לא נשתנה קולו וי"מ צפהו זהב במקום הנחת פיו אפילו באורך השופר
אם הוא מיד סמוך לראשו בצד הקצר פסול לפי שהתוקע מכניס קצתו בפיו ושפתו מכסה עליו ונמצא
הזהב חוצץ בין שפתו לשופר ולמדו מכאן שאם הרחיק השופר ונפח בו ותקע בו פסול כיון שאין
השופר נוגע בפיו וכ"כ הרמב"ם
בית יוסף אורח חיים סימן
תקפו
טז ציפהו זהב בעביו וכו'. ברייתא שם ציפהו זהב במקום הנחת פה פסול שלא במקום
הנחת פה כשר ציפהו זהב מבפנים פסול מבחוץ אם נשתנה קולו מכמות שהיה פסול ואם לאו כשר
ופירש הר"ן (שם: ד"ה גמ') במקום הנחת פה עובי השופר לצד פנימי שמניח שם פיו
קרי הנחת פה והצד החיצון מן העובי עצמו קרי שלא במקום הנחת פה דליכא לפרושי שמה שבחוץ
לגמרי חוץ לעובי השופר קרי שלא במקום הנחת פה דאם כן היינו ציפהו זהב מבחוץ והרא"ש
(סי' ג) כתב וזה לשונו לכאורה נראה לפרש דעובי השופר מקום שמניח עליו הפה קרוי במקום
הנחת הפה ושלא במקום הנחת הפה היינו מבחוץ סמוך להנחת הפה אבל קשה דהיינו ציפהו זהב
מבחוץ ואין לפרש שלא במקום הנחת פה בעובי הראש האחר לצד הרחב דהא אמרינן (שם) הוסיף
עליו כל שהוא פסול בין במינו בין שלא במינו ולא מסתבר למימר דהתם מיירי שאין בין הכל
אלא שיעור שופר וה"ר יונה ז"ל פירש הא דקאמר ציפהו זהב נשתנה הקול פסול היינו
מחצי השופר ולמטה דהיינו משתי אצבעות ולמטה לפי שכשהקול נכנס ברוחב השופר אז הוא משמיע
קול ודרכו להשתנות מחמת הציפוי אבל מחציו ולמעלה לצד פה אין דרכו להשתנות מחמת הציפוי
ואפילו אם נשתנה מעט אינו חשוב שינוי לפי שאין לשם עיקר השמעת קול וקולא גדולה היא
זו לומר דאפילו אם נשתנה קולו מחציו ולמעלה כשר מתוך קושיא זו שהיה קשה לי דהיינו ציפהו
זהב מבחוץ דאיכא למימר דפשיטא דאין קולו משתנה בשביל ציפוי כל דהו שעושה אצל פיו ואיצטריך
לאשמועינן דלא תימא דהוי כנתן שופר בתוך שופר עכ"ל ודברי רבינו כדעת הרא"ש
וזהו שכתב ציפהו זהב בעביו במקום הנחת פיו פסול שלא במקום הנחת פיו בכל אורך השופר
וכו' אם נשתנה קולו מחמת הציפוי פסול ואם לאו כשר דהיינו מה שכתב הרא"ש דעובי
השופר מקום שמניח עליו הפה קרוי במקום הנחת פה ושלא במקום הנחת פה היינו מבחוץ אפילו
סמוך להנחת פה הילכך באי זה מקום מכל אורך השופר שיצפה זהב אם נשתנה קולו פסול ומאי
דקשה דאם כן היינו ציפהו זהב מבחוץ איכא למימר דפשיטא דאין קולו משתנה בשביל ציפוי
כל דהו שעושה אצל פיו ומשום הכי סתים ותני שלא במקום הנחת פה כשר דמסתמא אין דרכו להשתנות
אבל אין הכי נמי שאם נשתנה קולו אף על פי שהציפוי אינו אלא כל דהו ואינו אצל פיו פסול:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תקפו סעיף טז
צפהו זהב במקום הנחת פה, פסול; שלא
במקום הנחת פה, כשר. צפהו זהב מבפנים, פסול; מבחוץ, אם נשתנה קולו מכמות שהיה, פסול,
ואם לאו כשר. יש מפרשים מקום הנחת פה היינו עובי השופר לצד פנימי שמניח שם פיו, והצד
החיצון מן העובי עצמו קרי שלא במקום הנחת פה; ויש מפרשים דעביו במקום הקצר הוא מקום
הנחת פה, ושלא במקום הנחת פה היינו כל אורך השופר מצד הקצר עד צד הרחב.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תקפו סעיף טז
(סט) צפהו זהב וכו' – הוא לשון הברייתא
עד תיבת יש מפרשים:
(ע) היינו עובי השופר וכו' – ר"ל
דבעובי השופר למעלה יש שני חודין אחד שנוטה לצד חלל השופר ואחד שנוטה לצד חוץ לפירוש
הראשון מיקרי מקום הנחת הפה היינו שציפהו לצד פנים ופסולו משום שהבל הקול נכנס לזהב
ושלא במקום הנחת הפה היינו החוד הנוטה לצד חוץ סביב ומחמת אותו המעט אין הקול משתנה
וכשר אבל כל אורך השופר מצד חוץ הוא בכלל ציפהו זהב מבחוץ המוזכר בברייתא. ולפירוש
השני כל אותו הקצה שלמעלה מה שמכניס לתוך פיו הכל נקרא מקום הנחת הפה ושלא במקום הנחת
הפה היינו משהו סמוך לאותו מקום מבחוץ וס"ל דמחמת אותו משהו ג"כ אין דרך
הקול להשתנות אף שהוא על הדופן מבחוץ ולכך סתמה הברייתא דכשר. ומן אותו מקום ולמטה
עד סוף מקרי ציפהו זהב מבחוץ ותלוי באם נשתנה הקול. ואם צפהו זהב בפנים בכל גווני פסול
משום שהוא תוקע בזהב:
(עא) היינו כל אורך השופר וכו' – המחבר
קיצר בזה דמלשונו משמע דכל האורך חדא דינא אית ליה וכשר אם ציפהו זהב ובאמת זה אינו
דרק משהו הראשון הסמוך להעובי שמכניס לתוך פיו כשר דמסתמא אין דרך להשתנות הקול בשביל
אותו משהו אבל משם ולמטה עד סוף השופר אם ציפהו תלוי באם נשתנה הקול מחמת זה:
רמב"ם הלכות שופר
וסוכה ולולב פרק א הלכה ו
הוסיף עליו כל שהוא בין במינו בין
שלא במינו פסול, צפהו זהב מבפנים או במקום הנחת הפה פסול, צפהו מבחוץ אם נשתנה קולו
מכמות שהיה פסול ואם לא נשתנה כשר, נתן שופר בתוך שופר אם קול פנימי שמע יצא ואם קול
חיצון שמע לא יצא, הרחיב את הקצר וקצר את הרחב פסול.
טור אורח חיים סימן תקפו
נתן שופר בתוך שופר אם שמע קול פנימי
לבד כגון שהוא בולט יותר מן החיצון ונתן הפנימי בפיו כשר והוא שלא ישנה קולו במה שהוא
נתון בתוך החיצון ואם אינו בולט אז א"א שלא ישמע אלא קול שניהם ולא יצא דשופר
אחד אמר רחמנא ולא שנים וג' שופרות:
בית יוסף אורח חיים סימן
תקפו
כ נתן שופר בתוך שופר אם שמע קול פנימי לבד וכו'. ברייתא בפרק ראוהו בית
דין (שם) הניח שופר בתוך שופר אם קול פנימי שמע יצא ואם קול חיצון שמע לא יצא ופירש
הר"ן (שם) אם קול פנימי לבדו שמע יצא ומיירי כגון שהוא עודף על החיצון שאין כאן
אלא קול פנימי אבל אם קול חיצון נמי שמע לא יצא דהוה ליה קול שני שופרות וכן כתב הרא"ש
(סי' ד) וזה לשונו אם קול פנימי שמע יצא כגון שהיה פה של פנימי משוך קצת למעלה חוץ
לפה החיצון ולא נכנס קולו בין שני השופרות אם קול החיצון שמע לא יצא פירוש אף קול החיצון
דאי אפשר לשמוע קול חיצון בלא קול פנימי אלא אף קול חיצון קאמר וטעמא דפסול משום דשופר
אחד אמר רחמנא ולא שני שופרות ויראה דהא דאמרינן אם קול פנימי שמע יצא היינו בשלא נשתנה
קולו מחמת ציפוי החיצון דאי נשתנה קולו נמצא הקול בא מכח שני שופרות והיינו בכלל אם
קול החיצון שמע עכ"ל: ורבינו ירוחם (נ"ו ח"ב מח ע"ג) כתב שיש מפרשים
דאפילו אם נשתנה קולו כשר ולא דמי לציפהו זהב מבחוץ דפסול אם נשתנה קולו דהתם הזהב
מחובר בגוף השופר והוה ליה שופר ודבר אחר אבל הכא אינו מחובר: ורבינו כתב כדברי הרא"ש
והר"ן ודבר פשוט הוא דכי אמרינן דאם קול פנימי שמע יצא היינו לומר שיהיה הפנימי
עודף על החיצון מהשני צדדין וזהו שכתב רבינו אם שמע קול פנימי לבד כגון שהוא בולט יותר
מן החיצון ונתן הפנימי בפיו כשר דכשהוא בולט יותר מן החיצון היינו לומר שהוא עודף עליו
מצד הרחב ונתן הפנימי בפיו היינו לומר שהוא עודף עליו מהצד הצר:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תקפו סעיף כ
נתן שופר לתוך שופר, אם הפנימי עודף
על החיצון משני צדדיו ונתן הפנימי בפיו ותקע בו, כשר; הגה: ולי נראה דאפילו אינו בולט
בצד הרחב רק שוה לחיצון, הואיל ובולט לצד הפה ותקע בפנימי יצא, כן נ"ל (כן מובא
מלשון הרא"ש); והוא שלא ישנה קולו במה שהוא נתון בתוך החיצון; ואם לאו, פסול.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תקפו סעיף כ
(עז) עודף על החיצון משני צדדיו ונתן
הפנימי וכו' – דאז אמרינן שנשמע קול פנימי לבד:
(עח) רק שוה לחיצון וכו' – דאם הוא
מעט קצר מן החיצון לא יצא לכו"ע דסוף סוף יוצא הקול מן שני שופרות:
(עט) ותוקע בפנימי יצא – וכתב הט"ז
דגם המחבר מודה בזה דמעיקר הדין אם שניהם שוים דאז אפשר שישמעו קול הפנימי דכשר אלא
משום דקשה לצמצם בשוים דאפשר החיצון בולט מעט וע"כ הצריך שיהיה ניכר הבליטה של
הפנימי:
(פ) והוא שלא ישנה קולו – ר"ל
אפילו לא ישמע רק קול הפנימי מ"מ אפשר דהקול נשתנה ע"י שהחיצון ציפהו נמצא
הקול בא מכח שני שופרות ופסול:
(פא) ואם לאו פסול – קאי אראש הסעיף
ור"ל אם אין הפנימי עודף פסול משום דרוח פיו דוחק בשניהם והוי קול של שני שופרות
ושופר אחד אמר רחמנא. ומכל זה אנו למדין דאם תקע בשני שופרות ממש דבודאי לא יצא:
רמב"ם הלכות שופר
וסוכה ולולב פרק א הלכה ו
הוסיף עליו כל שהוא בין במינו בין
שלא במינו פסול, צפהו זהב מבפנים או במקום הנחת הפה פסול, צפהו מבחוץ אם נשתנה קולו
מכמות שהיה פסול ואם לא נשתנה כשר, נתן שופר בתוך שופר אם קול פנימי שמע יצא ואם קול
חיצון שמע לא יצא, הרחיב את הקצר וקצר את הרחב פסול.
טור אורח חיים סימן תקפו
הפכן ותקע בו לא יצא ל"ש הפכו
כדרך שהופכין החלוק שהחזיר פנימי לחיצון והחיצון פנימי ל"ש אם הניחו כמו שהיה
אלא שהרחיב את הקצר וקיצר את הרחב היה ארוך וקצרו אם נשאר בו שיעור תקיעה כשר.
בית יוסף אורח חיים סימן
תקפו
יב הפכו ותקע בו לא יצא לא שנא הפכו כדרך שהופכין החלוק וכו'. ברייתא שם
הפכו ותקע בו לא יצא אמר רב פפא לא תימא דהפכיה כי כיתונא אלא שהרחיב את הקצר וקיצר
את הרחב מאי טעמא כדרב מתנה דאמר רב מתנה והעברת (ויקרא כה ט) דרך העברתו בעינן ופירש
רש"י דרך העברתו כדרך שהאיל מעבירו בראשו בבהמה מחיים וכתב הרא"ש (שם) יש
מפרשים לא תימא דהפכיה כי כיתונא שהוא פסול דהא פשיטא הוא אלא אפילו הרחיב את הקצר
וקיצר את הרחב פסול ויש מפרשים דהכי קאמר לא תימא דהפכיה כי כיתונא שהוא פסול דהא פשיטא
הוא דכשר דאף על פי שהפכו מכל מקום הקצר עומד במקומו והרחב עומד במקומו ודרך העברתו
הוא אבל אם הרחיב את הקצר וקיצר את הרחב אסור דדרך העברתו בעינן וליכא ירושלמי (ר"ה
פ"ג ה"ז) הפכו מהו (פי' שהופכו כהפיכת החלוק) ונשמעיניה מן הדא גרדו בין
מבחוץ בין מבפנים כשר ולא אמרן אלא גרדו אבל הפכו פסול מה ביניהם זה ביטל חללו וזה
לא ביטל חללו (פירוש מה בין זה לזה זה שהפכו ביטל חללו הראשון וזה שגרדו הניח עדיין
חלל ראשון הילכך כשר) וזה כלישנא קמא דהפכיה כי כיתונא פסול עכ"ל והר"ן
(ו: ד"ה גמ') גם כן כתב כדברי הרא"ש לפסול:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תקפו סעיף יב
הפכו ותקע בו, לא יצא; בין הפכו כדרך
שהופכים החלוק שהחזיר פנימי לחיצון, בין שהניחו כמו שהיה אלא שהרחיב את הקצר וקיצר
את הרחב (והוא הדין אם תקע במקום הרחב פסול) (ר"ן פ"ב דר"ה).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תקפו סעיף יב
(ס) בין הפכו כדרך וכו' – והטעם דכתיב
והעברת שופר תרועה דרך העברה בעינן דהיינו כדרך שהאיל מעבירו בראשו מחיים:
(סא) אלא שהרחיב וכו' – היינו ע"י
רותחין וג"כ הטעם דבעינן שיהא כדרך גדילתו שהצד הקצר מול פה האדם:
(סב) במקום הרחב – פי' אפילו בשופר
שעשוי כהוגן והכל מטעם הנ"ל:
