גמ' ברכות דף ה.,ה:
2)מה מותר לעשות לפני תפילת שחרית
רי"ף מסכת ברכות דף מד עמוד א
הנכנס לישן על מטתו אומר משמע עד והיה אם שמוע ומברך ברוך המפיל
בית יוסף אורח חיים סימן רלט
א וכשירצה לישן יקרא קריאת שמע דאמר רבי יהושע בן לוי אף על פי שקרא קריאת שמע בבית הכנסת מצוה לקרותה על מטתו. בפרק קמא דברכות (ד:) והוי יודע דלפום מאי דמשמע מדברי ה"ר יונה (טו. ד"ה שנים שהיו) דהיכא דליכא טירחא לא יקרא קריאת שמע כשהוא מוטה על צדו וכמו שנתבאר בסימן ס"ג ולפי דבריו על מטתו דקאמר לא על מטתו כשהוא שוכב קאמר אלא על מטתו היינו סמוך למטתו כלומר בשעה שרוצה לילך לישן ומיהו כבר כתבתי שם (סה. ד"ה ומ"ש ואפילו) דלדעת רש"י (י: ד"ה כדרכו) והרמב"ם (פ"ב ה"ב) ורבינו מותר לקרות קריאת שמע לכתחלה והוא מוטה על צדו לגמרי ולדבריהם הוי על מטתו כפשוטו כשהוא שוכב על מטתו ממש:
דגרסינן בפרק הרואה (ס:) הנכנס לישן אומר משמע (דברים ו ד) עד והיה אם שמוע ורבינו חננאל כתב שצריך לקרות גם והיה אם שמוע (שם יא יג) לפי שיש בה ובשכבך ובקומך. כך היא הגירסא הנכונה בספרי רבינו וסברא זו של רבינו חננאל כתב הרא"ש בפרק הנזכר (סי' כג) ונראה שטעמו של רבינו חננאל מפני שהיה גורס הנכנס לישן אומר שמע והיה אם שמוע:
ואומר ברוך המפיל חבלי שינה וכו'. בסוף פרק הרואה (שם):
ואומר יושב בסתר עליון וכו'. בפרק ידיעות הטומאה (שבועות טו:) אמרינן אומר יושב בסתר עליון וגו' עד כי אתה ה' מחסי עליון שמת מעונך (תהלים צא) וחוזר ואומר מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו עד לה' הישועה על עמך ברכתך סלה (שם ג) רבי יהושע בן לוי אמר להנהו קראי וגני היכי עביד הכי והא אמר רבי יהושע בן לוי אסור להתרפאות בדברי תורה להגן שאני ופירש רש"י להני קראי. שיר של פגעים: וגני. כשהוא הולך לישן בלילה: כתב הכל בו (סי' כט) נהגו כל ישראל שאין אוכלים ושותים ואין מדברים אחר קריאת שמע שאומרים על מטתן וסמכו אהאי קרא (תהלים ד ה) אמרו בלבבכם על משכבכם זו קריאת שמע ודומו סלה וכיוצא בזה כתב רבינו ירוחם בנ"ג ח"ב (כג ע"ג) וכן כתב הרוקח (סי' שכז): וכתב עוד שהר"ם (תשב"ץ קטן סי' רנט) היה נוהג כשמשכיב עצמו לישן ביום לקרוא ויהי נועם: כתבו הגהות מיימוניות בפרק ז' (תפלה אות ג) בירושלמי (ברכות פ"א ה"א) רבי זעירא הוה קרי קריאת שמע והדר קרי כמה פעמים עד שיהא משתקע בשינה מכאן משמע שקריאת שמע צריך שתהיה סוף קריאתה סמוך לשינה וכן הוכיח רב נסים גאון ע"כ: כתב רבינו בסימן רל"ה (רב:) בשם רב עמרם (בסדורו ח"א סי' צד) שצריך לברך על קריאת שמע שלפני מטתו אשר קדשנו במצותיו וצונו על קריאת שמע והתוספות כתבו בפרק כל הבשר (חולין קה. ד"ה מים) שאין לברך על קריאת שמע שלפני מטתו אשר קדשנו במצותיו וצונו לקרות את שמע וכן כתבו הגהות מיימון בפ"ז מהלכות תפלה (אות א):
שולחן ערוך אורח חיים סימן רלט סעיף א
קורא על מטתו (א) א פרשה ראשונה של שמע (דברים ו, ד – ט) (ב) ב ומברך: [ב] המפיל חבלי שינה על עיני וכו'. הגה: ויקרא קריאת שמע * (ג) ג סמוך למטתו, ואין אוכלים ושותים ולא מדברים (ד) אחר קריאת שמע שעל מטתו, אלא (ה) ד יישן מיד, שנאמר: אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה (תהילים ד, ה) (כל בו ורוקח ורבינו ירוחם נ"ב ח"ב), ועיין לעיל סימן ס"ג אי מותר לקרות (ו) ה כשהוא שוכב; ואם קרא ק"ש ולא יוכל לישן מיד, אז (ז) ו חוזר וקורא כמה פעמים זה אחר זה עד שישתקע בשינה ושיהיה קריאתו סמוך לשינתו (הגהות מיימוני פ"ז); * (ח) ואין מברכין על ק"ש של ערבית. (הגהות מיימוני פ"ז וב"י בשם תוס' פ' כל הבשר). (ט) ואומר: ז יושב בסתר עליון (תהילים צא, א – טז) ואומר: ה' מה רבו צרי עד לה' הישועה (תהילים ג, ב – ט) ואומר: ב"ה =ברוך ה'= ביום ב"ה =ברוך ה'= בלילה ברוך ה' בשכבנו ברוך ה' בקומנו, ויאמר ה' אל השטן יגער ה' בך השטן וכו' (זכריה ג, ב) ה' שומרך וכו' מעתה ועד עולם (תהילים קכא, ה – ח) בידך אפקיד רוחי וכו' (תהילים לא, ו) יברכך ה' וכו', עד וישם לך שלום (במדבר ו, כב – כז) ואומר: השכיבנו עד סמוך לחתימה.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן רלט סעיף א
(א) פרשה ראשונה – ואם התפלל ערבית מבעוד יום צריך לקרות כל הפרשיות ויכוין לצאת בהן המ"ע של ק"ש וגם המצוה של זכירת יציאת מצרים. וטוב לומר תמיד כל ק"ש שהיא רמ"ח תיבות [בצירוף אל מלך נאמן] לשמור רמ"ח אבריו:
(ב) ומברך המפיל וכו' – מלשון השו"ע משמע דברכת המפיל אומר אחר ק"ש כדי שתהא הברכה סמוכה לשינה ומה שקורא אח"כ יושב בסתר ואינך כיון דהוי משום שמירה לא הוי הפסק [ויש מדקדקין לברך המפיל בסוף אחר כל הפסוקים] ויש מאחרונים שהסכימו שיברך ברכת המפיל קודם ואח"כ ק"ש ויתר פסוקי דרחמי (כמו שנדפס בסידורים) ונראה דלמעשה יתנהג האדם כפי טבעו דהיינו אם טבעו להרדם באמצע ק"ש טוב יותר שיקדים ברכת המפיל מה דאפשר ואם אין טבעו לזה טוב יותר לאחר ברכת המפיל עד לבסוף:
(ג) סמוך למטתו – ולא יקרא ק"ש כשיכנס לישן אלא כשרואה שהשינה באה עליו [סדה"י] אבל בכנה"ג כתב שיש לקרות מיד שמא יחטפנו שינה אח"כ ולא יקרא ואין לחוש משום הפסק אלא כשעושה ד"א בינתים אבל מה שיושב ודומם לא מקרי הפסק אף ששהה איזה זמן קודם שיישן:
(ד) אחר ק"ש וכו' – ואם תאב לשתות או לדבר איזה ענין נחוץ נראה שמותר אך יחזור ויקרא פרשת שמע אכן אם כבר אמר ברכת המפיל יזהר בזה כי יפסיק בין הברכה להשינה:
(ה) יישן מיד – ואם צריך לשמש מטתו ירחץ עצמו מהש"ז שעליו ויטול ידיו ואח"כ יקרא. ולפחות יאמר ברכת המפיל ושמע אחר התשמיש:
(ו) כשהוא שוכב – ר"ל דשם מוכח בס"א בהג"ה דלכתחלה אין כדאי לילך ולשכב ולקרותה בשכיבה אפילו כשהוא שוכב על צדו ממש. כתב המ"א דוקא כשקורא זו הק"ש לשם חובה כגון שהתפלל ערבית מבע"י וצריך עתה לכוון לקיים המ"ע דק"ש לכך צריך ליזהר בכל פרטיה אבל אם כבר קרא בזמנה וקורא עתה רק משום ק"ש שעל המטה מותר לכתחלה לקרותה בשכיבה ויש שמחמירין לכתחלה לקרותה בעמידה או בישיבה אכן אם כבר שכב לכו"ע מותר להטות על צדו ולקרוא. ויש לו לאדם להרגיל עצמו לשכב על צדו דוקא ואיסור גדול לשכב פרקדן דהיינו שמושלך על גבו ופניו למעלה או שפניו טוחות למטה:
(ז) חוזר וקורא – פרשה ראשונה [וראוי שלא לכפול פסוק ראשון] או שיאמר שאר פסוקים דרחמי. וה"ה אם מהרהר בד"ת שפיר דמי [מ"א]:
(ח) ואין מברכין וכו' – פי' אשר קדשנו במצותיו וצונו על ק"ש אין לברך ולאפוקי מדעת איזה פוסק שמצריך לברך. כתבו הפוסקים הישן ביום א"צ לברך ברכת המפיל וטוב שיאמר ויהי נועם וגו' יושב בסתר וגו':
(ט) ואומר יושב בסתר וגו' – כל אלו הפסוקים שנהגו לאומרם הוא להגן שלא יבוא עליו ח"ו דבר רע. ואם הוא חולה או אנוס די במה שיאמר פרשה ראשונה של ק"ש וברכת המפיל לבד [מ"א]. כתבו הספרים שבלילה קודם השינה נכון לאדם שיפשפש במעשיו שעשה כל היום ואם ימצא שעשה עבירה יתודה עליה ויקבל ע"ע שלא לעשותה עוד ובפרט בעונות המצויים כגון חניפות שקרים ליצנות לשה"ר וכן עון בטול תורה צריכים בדיקה ביותר. גם ראוי למחול לכל מי שחטא כנגדו וציערו ובזכות זה האדם מאריך ימים [מגילה כ"ח]. אחז"ל הישן בבית יחידי והיינו בלילה אוחזתו לילית ובית היינו חדר.
תהלים פרק יז פסוק יד
מִמְתִים יָדְךָ יְקֹוָק מִמְתִים מֵחֶלֶד חֶלְקָם בַּחַיִּים וצפינך וּצְפוּנְךָ תְּמַלֵּא בִטְנָם יִשְׂבְּעוּ בָנִים וְהִנִּיחוּ יִתְרָם לְעוֹלְלֵיהֶם:
רש"י תהלים פרק יז פסוק יד
(יד) ממתים ידך – מן המתים בידך על מטת' אני בוחר להיות:
ממתים מחלד – מאותם שמתים בזקנה משהעלו חלודה רדוייל"א בלעז ומן הצדיקים אשר חלקם בחיים:
וצפונך תמלא בטנם – ומאותם אשר תמלא מעיהם מטובך אשר צפנת ליריאך:
יתרם – נכסיהם אשר ישאירו במותם:
שולחן ערוך אורח חיים סימן פט
סעיף ג
אסור לו (יז) להתעסק (יח) בצרכיו, י או (יט) לילך לדרך, (כ) עד שיתפלל תפלת י"ח. (ויש מקילין, לאחר שאמרו מקצת ברכות, קודם שאמרו ברוך שאמר, וטוב להחמיר בזה), (תרומת הדשן סי' י"ח) * (כא) ולא לאכול ולא לשתות, יא אבל (כב) מים [יא] מותר לשתות קודם תפלה, בין בחול ובין (כג) בשבת וי"ט. * וכן אוכלים ומשקין יב לרפואה, (כד) מותר.
בית יוסף אורח חיים סימן פט
נו ואפילו ללמוד פירש רש"י שאסור משהגיע זמנה. כן פירש בריש ברכות (ה:) על הא דתני אבא בנימין כל ימי הייתי מצטער וכו' על תפילתי שתהא סמוכה למטתי וכתבו התוספות (ד"ה אלא) לא ידעתי מנא ליה אבל ראיה דשרי ללמוד קודם מדאמרינן בפ"ב (יד:) רב מקדים וקאי ומשי ידיה ומברך ומתני פירקיה וקרי ק"ש כי מטא זמן ק"ש וכו' והרא"ש (פ"א סי' ז) כתב על דברי רש"י ותימה הוא מנא ליה הא ואפשר דמיירי באדם שמתפלל בבית מדרשו ואינו רגיל לילך לבית הכנסת דאיכא למיחש דילמא מיטריד בגירסיה ויעבור זמן תפילה וק"ש ע"כ: וה"ר יונה (ג. ד"ה על) כתב ואפילו לדברי רש"י אין לאסור אלא כשלומד לעצמו מפני שיכול להתפלל תחלה ולחזור ללימודו אח"כ אבל במי שמלמד לאחרים ודאי מותר כיון שהשעה עוברת דזכות רבים דבר גדול הוא ואם לא ילמדו עכשיו יתבטלו ולא יוכלו ללמוד אח"כ שכן מצינו ברבינו הקדוש שהיה מלמד לתלמידיו וכשהיה מגיע זמן ק"ש היה מעביר ידיו על גבי עיניו וקורא ק"ש וחוזר ללימודו ואח"כ היה מתפלל ולא היה חושש אע"פ שהגיע התחלת זמן התפילה ולא חיישינן שמא ישכח ויעבור השעה דכיון שהתפילה דרך הוא להתפלל אותה בכל יום יתן לבו לדבר ויזכור ויתפלל:
שולחן ערוך אורח חיים סימן פט סעיף ו
אפילו (ל) ללמוד, אסור (לא) משיגיע זמן תפלה, והיינו מי שרגיל להתפלל (לב) בבית מדרשו ואינו רגיל לילך לבהכ"נ, דאיכא למיחש דלמא (לג) מטריד בגירסיה (לד) ויעבור זמן ק"ש ותפלה; אבל מי שרגיל לילך לבהכ"נ, מותר. ואם הוא (לה) מלמד לאחרים, אפילו אם אינו רגיל לילך לבית הכנסת, מותר כיון שהשעה עוברת, דזכות הרבים דבר גדול הוא ואם לא ילמדו עכשיו יתבטלו ולא יוכלו ללמוד (ע"ל סי' ק"ו).
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן פט סעיף ו
(לד) ויעבור וכו' – ואם אמר לחבירו שאינו לומד שאם יטרד בגירסא יזכרנו שלא יעביר הזמן מותר ללמוד:
תהלים פרק יז פסוק יד
מִמְתִים יָדְךָ יְקֹוָק מִמְתִים מֵחֶלֶד חֶלְקָם בַּחַיִּים וצפינך וּצְפוּנְךָ תְּמַלֵּא בִטְנָם יִשְׂבְּעוּ בָנִים וְהִנִּיחוּ יִתְרָם לְעוֹלְלֵיהֶם:
רש"י תהלים פרק יז פסוק יד
(יד) ממתים ידך – מן המתים בידך על מטת' אני בוחר להיות:
ממתים מחלד – מאותם שמתים בזקנה משהעלו חלודה רדוייל"א בלעז ומן הצדיקים אשר חלקם בחיים:
וצפונך תמלא בטנם – ומאותם אשר תמלא מעיהם מטובך אשר צפנת ליריאך:
יתרם – נכסיהם אשר ישאירו במותם:
בית יוסף אורח חיים סימן ג
ו ומ"ש דלא יישן בין מזרח למערב אפשר שהוא מהא דאיתא בפרק קמא דברכות (ה:) אבא בנימין אומר כל ימי הייתי מצטער וכו' ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום אלא דקשה לי היכי מסיים בה דאמר רבי חמא בר חנינא כל הנותן מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים דמשמע דלאו משום איסורא קאמר אלא כי היכי דלהויין ליה בנים זכרים. ואפשר שלא היה גורס דאמר רבי חמא אלא אמר רבי חמא ואבא בנימין משום דאיכא איסורא היה מצטער על הדבר ודרבי חמא מילתא באפי נפשה היא דאתא למימר שאם הוא נזהר בדבר זה הויין ליה בנים זכרים. ואפילו אם תמצא לומר שהיה גורס דאמר רבי חמא אפשר שהיה מפרש דאבא בנימין משום איסורא היה מצטער ומייתי מדרבי חמא שנותנין שכר טוב לנזהר בדבר: ונראה מדברי הרמב"ם (שם) שאפילו האדם לבדו אסור לישן בין מזרח למערב אבל התוספות כתבו שם (ד"ה כל הנותן) כל הנותן מטתו בין צפון לדרום ולא בין מזרח למערב ודוקא כשישן עם אשתו מפני שהשכינה שורה בין מזרח למערב והיה הדבר גנאי לשכב אצל אשתו מפני התשמיש וכן משמע ומוכחי קראי עכ"ל ואף על פי שהעולם נוהגים כדברי התוספות נראה לי שהוא מפני שאינם מעיינים בדברי הרמב"ם בהלכות בית הבחירה אלא חד או תרי בדרא והנכון ליזהר כדברי הרמב"ם ז"ל שהוא עמוד ההוראה: ואמאי דקתני על מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום פירש רש"י ראשה ומרגלותיה זה לצפון וזה לדרום ונראה בעיני שהשכינה במזרח או במערב לפיכך נכון להסב דרך תשמישו לרוחות אחרות ע"כ:
שולחן ערוך אורח חיים סימן ג סעיף ו
וכן אסור לישן (יא) ז בין מזרח למערב, אם אשתו עמו. ונכון להזהר, (יב) אפילו כשאין אשתו עמו.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן ג סעיף ו
(יא) בין מזרח וכו' – רק יכוין שיהא ראשה של המטה לצפון ומרגלותיה לדרום. ובתשובת מנחם עזריה פסק כמו שכתב הזוהר פרשה במדבר שיהא ראשה ומרגלותיה של המטה זה למזרח וזה למערב והסכים שם שיהא הראש למערב וכ"כ בארצות החיים בשם כמה אחרונים ומ"מ טוב יותר לכתחילה לנהוג כהשו"ע כי בתשובת בנין של שמחה כתב בשם הגר"א שאמר שגם כוונת הזוהר הוא כהגמרא ולא כפירוש הרמ"ע הנ"ל:
לעיין בכף החיים ס"ג סק"טז בשם עו"ת דעביד כמר עביד… ומ"מ יש ליזהר לדעת הזהר.
איוב פרק יח פסוק ד
טֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ הַלְמַעַנְךָ תֵּעָזַב אָרֶץ וְיֶעְתַּק צוּר מִמְּקֹמוֹ:
מצודת דוד איוב פרק יח פסוק ד
(ד) טורף נפשו – אתה איוב הטורף את נפשו ומשחיתה בהראות כעסו מול המקום וכי למענך תעזב הארץ ר"ל וכי ע"י צעקתך שתאמר צדיק אתה ומיוסר על לא חמס וכי בעבור זה נחליט לומר שהארץ עזובה ביד מערכת השמים והיוצר נעתק ממקום העולם ולא ישגיח בו:
ישעיהו פרק מח פסוק יח
לוּא הִקְשַׁבְתָּ לְמִצְוֹתָי וַיְהִי כַנָּהָר שְׁלוֹמֶךָ וְצִדְקָתְךָ כְּגַלֵּי הַיָּם:
מצודת דוד ישעיהו פרק מח פסוק יח
(יח) לו הקשבת – אם הקשבת למצותי היה אז נמשך שלומך כמי הנהר הייתי עושה עמך צדקות מרובות וגדולות כגלי הים:
בית יוסף אורח חיים סימן צ
טו שנים שנכנסו לבית הכנסת וסיים אחד תפילתו קודם חבירו וכו'. שם (ה:) וכתב ה"ר יונה (ג. ד"ה שנים שנכנסו) דהוא הדין אם נכנסו הרבה בני אדם לבית הכנסת אף ע"פ שלא נכנסו ביחד שאותם שנשארו אחרונים יש לאחד להמתין לחבירו מיהו אם נכנס יחידי בשעה שלא יוכל לסיים עמהם תפילתו אין חבירו חייב להמתין לו דכיון שרואה שלא יוכל לסיים עמהם ונכנס איגלאי מילתא דאדעתא דהכי נכנס ואינו מפחד אם ישאר יחידי וכתב עוד (שם) וכי אמרינן שחבירו חייב להמתינו דוקא כשאינו מאריך בדבר אחר אלא בתפילתו אבל אם הוא מאריך בבקשות ובדברים אחרים אין חבירו חייב להמתינו בשום ענין עכ"ל: ומה שפירש רבינו בשם רבינו חננאל כן כתב ה"ר יונה (שם ד"ה הא) בשמו וכן כתבו התוספות (ו. ד"ה המתפלל) בשם ר"ת והרי"ף (ג.) כתב הא פירשוה רבנן ואוקמוה בתפלת ערבית שאם הניחו יחידי ויצא חוששין שמא יבוא לידי סכנה:
ומ"ש ור"י היה ממתין אף בשלנו ביום. מדברי התוספות (שם) נראה דמשום חומרא בעלמא היה עושה כן וגם המרדכי (סי' י) כתב ור"י היה מחמיר אף בבתי כנסיות שלנו והיה מאריך בתפילתו עד שיצאו כולם ואם בתוך כך היה אדם בא בבית הכנסת היה מעיין בספר עד שגמר תפילתו ונכון אף לנו להחמיר עכ"ל אבל ה"ר יונה (ג. ד"ה הא) כתב דנראה שאפילו בבתי כנסיות שבעיר יש זה הדין שדרך העולם כשאדם עומד יחידי בתפילה תפילתו מתבלבלת:
שולחן ערוך אורח חיים סימן צ סעיף טו
אם נשאר אדם יחידי מתפלל בבהכ"נ שבשדות או אפי' בבית הכנסת שבעיר, אם היא תפלת ערבית (שמתפללים בלילה), כט חייב חבירו (מח) להמתין לו עד שיסיים תפלתו, כדי שלא יתבלבל בתפלתו. (ויש מחמירין אפילו ביום, ובב"ה שלנו שהם בעיר), (הטור ומרדכי בשם ר"י והר"י פ' קמא דברכות). ואם מאריך בבקשות ותחנונים, אינו חייב להמתין לו.
שולחן ערוך אורח חיים סימן קי סעיף א
(א) א בשעת הדחק, כגון שהוא בדרך; או שהיה עומד במקום שהוא טרוד (ב) ב וירא שיפסיקוהו; * או שלא יוכל להתפלל בכוונה תפלה ארוכה, מתפלל אחר ג' ראשונות: (ג) הביננו, ואומר אחריה ג' אחרונות, וצריך לאמרם (ד) ג מעומד; וכשיגיע לביתו, אין צריך לחזור ולהתפלל. * (ה) ואינו מתפלל (ו) הביננו (ז) ד ה בימות הגשמים, ו ולא במו"ש וי"ט.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן קי סעיף א
(ג) הביננו – שהיא כוללת כל הברכות האמצעיות ועיין בטור וב"י את נוסחה ופירושה:
טור אורח חיים סימן קי
הביננו ה' אלהינו לדעת את דרכיך ומול את לבבינו ליראתך לסלוח היה לנו להיות גאולים ורחקנו ממכאוב ודשננו בנאות ארצך והנפוצים בארבע כנפות הארץ תקבץ והתועים בדעתך ישפטו ועל הרשעים תניף ידיך וישמחו צדיקים בבנין עירך ובתיקון היכלך ובצמיחת קרן לדוד עבדך ובעריכת נר לבן ישי משיחך טרם נקרא אתה תענה טרם נדבר אתה תשמע כי אתה ה' עונה ומציל בכל עת צרה וצוקה פודה ומציל בא"י שומע תפלה
טור אורח חיים סימן קי
ההולך במקום גדודי חיות ולסטים מתפלל תפלה קצרה וזה נוסחה צרכי עמך ישראל מרובין ודעתן קצרה יר"מ ה' אלהי שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו ולכל גויה וגויה די מחסורה והטוב בעיניך עשה בא"י שומע תפלה ואינו צריך לג' ראשונות ולא לג' אחרונות ואומרה כשהוא מהלך ולכשיגיע לביתו צריך להתפלל פעם אחרת.
להורדה