גמ' ברכות דף ו:, ח:
בית יוסף אורח חיים סימן צ
ומ"ש ואין די לו במה שיקבע לו בית הכנסת שיתפלל בו תדיר וכו'. כן כתב שם הרא"ש (סי' ז) וזה לשונו לא בעי למימר שיהא רגיל להתפלל בבית הכנסת אחד אבל אם הוא מתפלל באחת משתי מקומות שפיר דמי דאמרינן בירושלמי פרק תפילת השחר (ברכות פ"ד ה"ד) א"ר תנחום ב"ר חייא צריך אדם לייחד לו מקום בבית הכנסת שנאמר (שמ"ב טו לב) ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלהים השתחוה לא נאמר אלא ישתחוה וכן כתבו הגהות מיימוניות פ"ה (תפלה אות י) ודלא כה"ר יונה (ג: ד"ה כל הקובע) שכתב הקובע מקום לתפילתו אלהי אברהם בעזרו לא אמרו זה במקומות של בית הכנסת דכיון שכולה מקום תפילה היא אין להקפיד אם יושב פעמים בזוית זו ופעמים בזוית זו אלא רצה לומר שקובע מקום לתפילתו בביתו שפעמים שאינו יכול לילך לבית הכנסת מתפלל בביתו ומייחד מקום ידוע לכך עכ"ל וכיון דהרא"ש והגהות מסכימים לדעת אחת הכי נקטינן:
שולחן ערוך אורח חיים סימן צ סעיף יט
(נט) לג יקבע מקום לתפלתו, שלא ישנהו אם לא לצורך. ואין די במה שיקבע לו ב"ה להתפלל, אלא גם בב"ה שקבוע בה צריך שיהיה לו (ס) לד מקום קבוע.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן צ סעיף יט
(ס) מקום קבוע – ותוך ד"א חשוב מקום אחד דא"א לצמצם:
שולחן ערוך אורח חיים סימן צ סעיף יב
(מ) כד מצוה (מא) לרוץ כשהולך לבית הכנסת וכן לכל דבר מצוה, אפילו (מב) כה בשבת שאסור לפסוע פסיעה גסה, אבל כו כשיוצא מבית הכנסת (מג) אסור לרוץ.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן צ סעיף יב
(מ) מצוה וכו' – שנאמר ונדעה נרדפה לדעת את ה' וגו' ומזה נלמוד דכ"ש שיש ליזהר אז שלא לעמוד באמצע הדרך להסיח עם חבירו באיזה חפצי עצמו כי עי"ז מצוי שבא אחר ברכו וקדושה. ועיין בפרישה שכתב דעיקר הריצה יהיה כשבא סמוך לבהכ"נ דשם מינכר הוא שעושה לשם מצות בהכ"נ וכתב הפמ"ג דבשחרית שהולך עם טלית ותפילין בידו תמיד מינכר הוא ומ"מ ברחוב עכו"ם לא ירוץ:
(מא) לרוץ – עד פתח בהכ"נ ובבהכ"נ עצמה אסור לרוץ אלא ילך באימה:
(מב) בשבת שאסור – ואף בחול נוטל אחד מת"ק ממאור עיניו של אדם ועיין בפמ"ג:
(מג) אסור לרוץ – ולא לפסוע פסיעה גסה לפי שמראה עצמו שעיכוב בהכ"נ דומה עליו כמשאוי בד"א כשהולך לעסקיו אבל אם יוצא ע"מ לחזור מצוה לרוץ כדי לחזור מהר וכן אם יוצא מבהכ"נ לבית המדרש כדי ללמוד תורה:
שולחן ערוך אורח חיים סימן שא סעיף א
(א) א אין לרוץ בשבת אא"כ הוא לדבר מצוה כגון לבהכ"נ או כיוצא בו. הגה: (ב) ואסור לפסוע (ג) ב יותר מאמה בפסיעה אחת, (ד) אם אפשר לו בפחות (א"ז והג"א פרק מי שהוציאוהו).
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן שא סעיף א
(א) אין לרוץ בשבת – שנאמר וכבדתו מעשות דרכיך ודרשו שלא יהא הילוכך בשבת כהילוכך בחול שדרך האדם למהר ולרוץ אחר עסקו ואף בחול אין לפסוע פסיעה גסה דנוטלת אחד מת"ק ממאור עיניו אלא דבשבת איכא נמי איסורא משום מעשות דרכיך:
(ב) ואסור וכו' – וה"ה שאסור לקפוץ:
(ג) יותר מאמה – פי' שיהא חצי אמה בין רגל לרגל וכף רגל אחת הוא ג"כ חצי אמה וזהו באדם בינוני ששיעור פסיעה בינונית שלו הוא אמה ואדם הגדול ביותר כפי שיעור פסיעה שלו:
(ד) אם אפשר וכו' – דבאי אפשר מבואר בס"ג דשרי:
תהלים פרק יב פסוק ט
סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם:
מצודת דוד תהלים פרק יב פסוק ט
(ט) סביב – כי הרשעים הולכים סביבות האביון ללכדו כמו הראם הזולל אשר סובב הולך לטרוף בני אדם ולזה אין שמירה להאביון כ"א על ידיך:
מצודת ציון תהלים פרק יב פסוק ט
(ט) כרום – כמו כראם והוא מין החיה:
זלות – מלשון זולל ורעבתן:
שולחן ערוך אורח חיים סימן צ סעיף ז
ולא (טו) אחורי בהכ"נ, אם אינו מחזיר פניו לבהכ"נ; ואחורי ב"ה הוא הצד שהפתח פתוח בו ט והוא הפך הצד שפונים אליו (טז) הקהל כשמתפללים. וי"מ (יז) בהפך וראוי לחוש י לדברי (יח) שניהם. וגם כשמתפלל (יט) בשאר צדדים, חוץ לבהכ"נ, יא יש להחמיר (כ) שיחזיר פניו לב"ה. וכל זה יב כשניכר שמחזיר אחוריו לב"ה, אבל אם הוא מתפלל בבית יג הסמוך (כא) לב"ה, פניו כנגד א"י כראוי ואחוריו לכותל ביתו שהוא כותל ב"ה, מותר, שאינו ניכר שמחזיר פניו מבהכ"נ.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן צ סעיף ז
(טו) אחורי בהכ"נ – בתשובת יד אליהו סימן ז' כתב דנ"ל מה שאמרו גבי המתפלל אחורי בהכ"נ לא שייך אלא דוקא כשהצבור מתפללים תפילת י"ח והוא ג"כ מתפלל י"ח עי"ש ובספר מאמר מרדכי חולק עליו:
(יח) שניהם – שלא יתפלל אלא במערב ויחזיר פניו לבהכ"נ ואף דזה מותר לכ"ע מ"מ לא שרי אלא מדוחק הלא"ה מצוה להתפלל בבהכ"נ כמ"ש בסעיף ט':
(יט) בשאר צדדים – דהיינו בצפון או בדרום ומיירי בשאי אפשר לו להפוך פניו למזרח כגון שיש צואה לפניו כמלא עיניו הא לאו הכי עדיף טפי שיהפוך פניו למזרח ומ"מ גם בכל זה לא שרי אלא מדוחק כמש"כ בס"ק הקודם:
(כ) שיחזיר פניו – כדי שלא יהיה אחוריו נגד בהכ"נ ואף שאכתי אינו מתפלל לרוח שהצבור מתפללין מ"מ כיון שאינו מתפלל בהיפך לית לן בה וכ"ז כשעומד בצפון בהכ"נ או בדרומו אבל כשעומד במזרחו או במערבו אסור אף אם רוצה להטות עצמו לצפונו או לדרומו:
(כא) לבהכ"נ – וה"ה בעזרות הבנויות בכותל מזרחי שרי להתפלל שם דחדר הוא ואין נראה כאחוריו לבית הכנסת וכ"כ השכנה"ג שראה קהלות רבות שעזרותיהם לצד מזרח ומתפללין ופניהם כלפי מזרח ואחוריהם כלפי כותל מזרחי שבבהכ"נ ומ"מ יותר טוב בעת שבונים העזרות לעשותו בצד אחר לא בצד מזרח כי יש מפקפקים בזה עיין בא"ר:
שולחן ערוך אורח חיים סימן צ סעיף ח
יד אסור לעבור חוץ לבהכ"נ (כב) בצד שהפתח פתוח בו, בשעה (כג) שהציבור מתפללים, מפני שנראה ככופר, כיון שאינו נכנס להתפלל; ואם נושא משאוי (כד) או שלבוש תפילין (כה) או שיש ב"ה אחר בעיר או שיש לב"ה זה פתח אחר ((כו) או שרוכב על הבהמה), מותר.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן צ סעיף ח
(כג) שהצבור מתפללים – עיין בפמ"ג שיש להחמיר אפילו בעת ק"ש ופסוקי דזמרה:
(כה) או שיש ב"ה וכו' – נ"ל דה"ה אם רגילין בבהכ"נ הזה לעשות כמה מנינים ג"כ שרי דלא יבואו לחשדו:
(כו) או שרוכב – שניכר שמפני שהוא טרוד בשמירת הבהמה אינו נכנס:
שמואל ב פרק ז פסוק י
וְשַׂמְתִּי מָקוֹם לְעַמִּי לְיִשְׂרָאֵל וּנְטַעְתִּיו וְשָׁכַן תַּחְתָּיו וְלֹא יִרְגַּז עוֹד וְלֹא יֹסִיפוּ בְנֵי עַוְלָה לְעַנּוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשׁוֹנָה:
להורדה