גמ' ברכות דף ו.,ז:,ח.
3)יכנס
שיעור שני פתחים ואח"כ יתפלל. 11
4)ישכים
אדם לב"ה, כדי שימנה עם היו"ד הראשונים 12
טור אורח חיים סימן צ
… ולא אחורי בה"כ דאמר רבי
חלבו המתפלל אחורי ב"ה נקרא רשע וה"מ דלא מהדר אפיה לבי כנישתא אבל אי מהדר
אפיה לבי כנישתא לית לן בה לפי שאנו מתפללין למזרח כשהוא מתפלל אחורי ב"ה שהוא
במערב ומחזיר פניו לב"ה נמצא שמחזיר פניו לרוח שהצבור מתפללין אבל אם הוא אינו
הופך פניו לב"ה נראה כב' רשויות ואפי' לעבור אחורי ב"ה בשעה שהצבור מתפללין
אסור שנראה ככופר כיון שאינו נכנס וה"מ כשהוא פנוי אבל כשהוא נושא משא ניכר שמפני
משאו נמנע ואפי' אם הוא פנוי אם הוא לבוש תפילין נראה שאינו כופר ואפילו אם הוא פנוי
ובלא תפילין אם יש ב"ה אחרת בעיר או שיש לאותה ב"ה פתח אחר אין לחוש שאין
לחשדו ככופר דשמא יכנס בפתח אחרת או לב"ה אחרת …
בית יוסף אורח חיים סימן
צ
ז ולא אחורי בית הכנסת דאמר רבי חלבו המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע
וכו'. גם זה בפרק קמא דברכות (ו:) וכתב ה"ר יונה (ג: ד"ה ור' יצחק) פירש
רש"י שהפתחים של בתי כנסיות שלהם היו פתוחים בכותל מערבי ופונים כנגד ההיכל שעומד
בכותל מזרח ואחורי בית הכנסת קורא אותו הצד שהפתחים פתוחים בו דהיינו המערב וכשמתפלל
אחורי בית הכנסת נקרא רשע מפני שלשה דברים האחד מפני שכולם בפנים והוא בחוץ ועוד שאותם
שבבית הכנסת מתפללין כלפי מזרח והוא מתפלל ופניו כלפי המערב ועוד שאחוריו כלפי בית
הכנסת והוא הדין כשעומד בבית הכנסת אין לו להתפלל למערב אלא שאינו נקרא רשע כיון שעומד
בבית הכנסת ומשתתף עם הציבור אבל אם היה עומד מבחוץ לצד כותל מזרחי אע"פ שאחוריו
כלפי כותל מזרחי של בית הכנסת כיון שמתפלל ופניו כלפי מזרח כמו שהציבור מתפללין אינו
נקרא רשע וכשהוא אחורי בית הכנסת ומהדר אפיה לבי כנישתא הואיל ומתפלל ופניו כלפי מזרח
כמו הציבור אע"פ שעומד בחוץ לית לן בה: וכתב עוד ה"ר יונה שר"י מפרש
בהיפך דאחורי בית הכנסת היינו אחורי כותל מזרחי שאין שם פתחים וכשעומד אחורי אותו כותל
ואחוריו כלפי הכותל אע"פ שפניו כלפי רוח מזרחית ונמצא שמתפלל לרוח שכל הציבור
מתפללין נקרא רשע מפני שני דברים מפני שכל הציבור בפנים והוא בחוץ ומפני שאחוריו כלפי
בית הכנסת וכי מהדר אפיה לבי כנישתא כיון שפניו כלפי כותל מזרחי אף על פי שעומד בחוץ
ונמצא שהוא מתפלל כלפי רוח מערב וכל הקהל כלפי מזרח לית לן בה כיון שפני כל הקהל כלפי
כותל מזרחי ששם ההיכל ופניו ג"כ כלפי אותו כותל והביא ראיה לפירוש זה מדתניא בפרק
תפלת השחר (ברכות ל.) היה עומד אחורי הכפורת יראה עצמו כאילו עומד לפני הכפורת כלומר
יחזיר פניו לקיר מערבי ששם הכפורת ויראה בלבו כאילו היה עומד בפנים עם ישראל ועומד
לפני הכפורת עצמו ומדברי התוספות (ו. ד"ה אחורי) נראה שהם סוברים שרש"י מפרש
דאחורי בית הכנסת היינו אחורי הכותל שאין שם פתחים ודחו דבריו ופירשו הם דאחורי בית
הכנסת היינו הכותל שפתוחים בו הפתחים וכמו שכתב ה"ר יונה (ג: ד"ה כל) לדעת
רש"י ודברי רבינו כפירוש הזה שהסכימו בו התוספות (שם) וכתבו ה"ר יונה בשם
רש"י: וכתב עוד ה"ר יונה (שם ד"ה ור' יצחק) ולדברי הכל אם עומד בחוץ
לצד צפון או לצד דרום ואחוריו לבית הכנסת נקרא ג"כ רשע מפני שכולם בפנים והוא
בחוץ וחוזר אחוריו לבית הכנסת מיהו אם פניו לבית הכנסת לדברי הכל לא נקרא רשע אע"פ
שעומד בחוץ כיון שפניו כלפי בית הכנסת ואע"פ שנמצא שאינו מתפלל לרוח מזרח כשאר
הקהל אין לחוש כיון שאינו מתפלל למערב היפך ממה שמתפללין הקהל ע"כ: והגהות מיימוניות
כתבו בפ"ה (דפוס קושטא תפלה ה"ו) נמצא פירוש ר"י איפכא מפירוש רש"י
ופירוש רש"י איפכא מפירוש ר"י לכן יש להחמיר כדברי שניהם וא"כ העומדים
חוץ לבית הכנסת למזרח או למערב אל יהפוך פניו למזרח או למערב דאם כן הוי כדו בר לאחד
מן הפירושים אלא יהפוך פניו לצפון או לדרום עכ"ל סמ"ק (סי' יא בהגהות אות
קל) ויש מפרשים אחורי כמו חוץ כמו (שיר השירים ב ט) הנה זה עומד אחר כתלנו ולפי זה
אף לצדדין אסור עכ"ל (ונראה דכיון שדברי יש מפרשים לא נמצא בדברי הפוסקים לא חיישינן
להו וכבר כתבתי בסמוך בשם ה"ר יונה היפך סברת יש מפרשים וכדברי ה"ר יונה
נקטינן) [בדק הבית] צריך להעביר הקולמוס על כל זה [עד כאן]: וז"ל א"ח בשם
רבינו האי אם היו פניו כלפי בית הכנסת וכנגד ארץ ישראל יתפלל אחורי בית הכנסת אם ירצה
אבל כשמחזיר פניו כנגד ארץ ישראל ונמצאו מוחזרות מבית הכנסת וכן אם החזיר פניו לבית
הכנסת והם מוחזרות מארץ ישראל אין לו להתפלל מכאן אתה למד שאסור להתפלל בעזרות שבמזרח
אלא לצד צפון או לצד דרום שאם התפלל למזרח העזרה אחוריו לבית הכנסת ואם לצד בית הכנסת
אחוריו כלפי ארץ ישראל עכ"ל ונשאל הרמב"ם (שו"ת פאר הדור סי' קנ, תשו'
מהד' פריימן סי' יט) על מדרש העומד לצדדי בית הכנסת אם רשאי להתפלל ואחוריו לבית הכנסת
ופניו לרוח שהציבור מתפללין בו והשיב כל החצרות הסמוכות לבית הכנסת שנמצא הכותל בינם
ובין בית הכנסת מותר להתפלל באותם החצרות בין יחיד בין ציבור בין שיהיו פני המתפלל
מכוונות כנגד כותל בית הכנסת בין שיהיה כותל בית הכנסת כנגד אחוריו ולא חלק אדם בזה
לעולם ולא עלה על לב חכם ששמענו שמעו שיש בזה שום איסור בעולם דמימרא דרב הונא אינו
אלא בבית הכנסת העומד לרחבה ופנוי מכל סביביו נמצא העומד אחורי בית הכנסת הזה ומתפלל
ואחוריו לבית הכנסת מזלזל בית הכנסת והרי הוא כאותם שאמר בהם (יחזקאל ח טז) ואחוריהם
אל היכל יי' שהרי בית הכנסת עומד באמצע כמגדל וכל בית הכנסת מקדש הוא אבל בתוך ביתו
ומתפלל כנגד ארץ ישראל כראוי ואחוריו אל כותל ביתו שהוא כותל בית הכנסת אין בזה זלזול
ולא יראה כמי שמחזיר פניו מכנגד ההיכל שאין הדבר ניכר וראיה לדבר המעשה שהביא על הדין
מימרא (ברכות ו:) דההוא גברא דהוה מצלי וכו' חלף ההוא טייעא חזייה וכו' וכי בתוך ביתו
היה עומד אלא בדרך היה בתוך הרחוב ולפיכך כשעבר הערבי בדרך וראה אותו שהחזיר פניו כנגד
ארץ ישראל ונמצאו אחוריו לבית הכנסת הרגו וזה דבר פשוט וידוע לכל בכל מקום החצרות סמוכות
לבתי כנסיות והעם מתפללין שם לכל רוח שתהיה כנגד ארץ ישראל עכ"ל:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן צ סעיף ז
ולא אחורי בהכ"נ, אם אינו מחזיר
פניו לבהכ"נ; ואחורי ב"ה הוא הצד שהפתח פתוח בו והוא הפך הצד שפונים אליו
הקהל כשמתפללים. וי"מ בהפך וראוי לחוש לדברי שניהם. וגם כשמתפלל בשאר צדדים, חוץ
לבהכ"נ, יש להחמיר שיחזיר פניו לב"ה. וכל זה כשניכר שמחזיר אחוריו לב"ה,
אבל אם הוא מתפלל בבית הסמוך לב"ה, פניו כנגד א"י כראוי ואחוריו לכותל ביתו
שהוא כותל ב"ה, מותר, שאינו ניכר שמחזיר פניו מבהכ"נ.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן צ סעיף ז
(טו) אחורי בהכ"נ – בתשובת יד
אליהו סימן ז' כתב דנ"ל מה שאמרו גבי המתפלל אחורי בהכ"נ לא שייך אלא דוקא
כשהצבור מתפללים תפילת י"ח והוא ג"כ מתפלל י"ח עי"ש ובספר מאמר
מרדכי חולק עליו:
(טז) הקהל – כלומר דמיירי במתפלל באותו
צד שהפתח פתוח שם דהיינו בצד מערב לפיכך אם מחזיר פניו כלפי בהכ"נ נמצא שמתפלל
לאותו צד שהצבור מתפללין וע"כ לא נקרא רשע אבל אם מחזיר פניו מבהכ"נ נמצא
מתפלל היפך מהצבור שהם מתפללין למזרח והוא למערב וע"כ נקרא רשע שנראה כשתי רשויות
ח"ו ולפי פירוש זה אם עומד אחורי בהכ"נ בצד מזרח והופך מבהכ"נ ומתפלל
לצד מזרח כמו שהצבור מתפללין ג"כ אינו נקרא רשע:
(יז) בהיפך – הוא דעת ר"י הובא
בתוס' שם דמפרש אחורי בהכ"נ היינו אחורי כותל מזרחי שאין שם פתחים וכשעומד אחורי
אותו כותל ואחוריו כלפי הכותל אע"פ שפניו כלפי רוח מזרח ונמצא מתפלל לרוח שכל
הצבור מתפללין אפ"ה נקרא רשע כי הוא מכלל אותם שנאמר עליהם ואחוריהם אל היכל ד'
אבל אם מהדר אפיה לבי כנישתא אע"פ שנמצא שהוא מתפלל כלפי רוח מערב וכל הקהל כנגד
רוח מזרח לית לן בה כיון שכל הקהל מתפללין כלפי כותל מזרחי ששם ההיכל והוא פניו ג"כ
כלפי אותו הכותל אין לחוש:
(יח) שניהם – שלא יתפלל אלא במערב
ויחזיר פניו לבהכ"נ ואף דזה מותר לכ"ע מ"מ לא שרי אלא מדוחק הלא"ה
מצוה להתפלל בבהכ"נ כמ"ש בסעיף ט':
(יט) בשאר צדדים – דהיינו בצפון או
בדרום ומיירי בשאי אפשר לו להפוך פניו למזרח כגון שיש צואה לפניו כמלא עיניו הא לאו
הכי עדיף טפי שיהפוך פניו למזרח ומ"מ גם בכל זה לא שרי אלא מדוחק כמש"כ בס"ק
הקודם:
(כ) שיחזיר פניו – כדי שלא יהיה אחוריו
נגד בהכ"נ ואף שאכתי אינו מתפלל לרוח שהצבור מתפללין מ"מ כיון שאינו מתפלל
בהיפך לית לן בה וכ"ז כשעומד בצפון בהכ"נ או בדרומו אבל כשעומד במזרחו או
במערבו אסור אף אם רוצה להטות עצמו לצפונו או לדרומו:
(כא) לבהכ"נ – וה"ה בעזרות
הבנויות בכותל מזרחי שרי להתפלל שם דחדר הוא ואין נראה כאחוריו לבית הכנסת וכ"כ
השכנה"ג שראה קהלות רבות שעזרותיהם לצד מזרח ומתפללין ופניהם כלפי מזרח ואחוריהם
כלפי כותל מזרחי שבבהכ"נ ומ"מ יותר טוב בעת שבונים העזרות לעשותו בצד אחר
לא בצד מזרח כי יש מפקפקים בזה עיין בא"ר:
מלכים א פרק ח
(כח) וּפָנִיתָ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ
וְאֶל תְּחִנָּתוֹ יְקֹוָק אֱלֹהָי לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה
אֲשֶׁר עַבְדְּךָ מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ הַיּוֹם:
איוב פרק לו
(ה) הֶן אֵל כַּבִּיר וְלֹא יִמְאָס
כַּבִּיר כֹּחַ לֵב:
תהלים פרק נה
(יט) פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי
מִקֲּרָב לִי כִּי בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי:
מצודת דוד תהלים פרק נה
(יט) פדה בשלום – מעולם פדה נפשי
להשיבה בשלום מהמלחמות הבאות עלי עם כי הנלחמים עמדי היו בעם רב ואני במתי מספר:
טור אורח חיים סימן צ
לא יתפלל אדם אלא בב"ה עם הצבור
דא"ר יוחנן אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בב"ה פירוש עם הצבור
בית יוסף אורח חיים סימן צ
ט (א) לא יתפלל אלא בבית הכנסת עם
הציבור דאמר רבי יוחנן אין תפילתו של אדם נשמעת וכו'. בפרק קמא דברכות (ח.) ומפרש
רבינו דבבית הכנסת דקאמר היינו עם הציבור ומשמע מדבריו שאם אינו מתפלל עם
הציבור לא שאני לן בין מתפלל בבית הכנסת למתפלל בבית אחר אבל ה"ר יונה
(ד. ד"ה אימתי) כתב בשם הגאונים שאפילו כשאין הציבור מתפללין יש לו לאדם
להתפלל בבית הכנסת מפני שהוא קבוע ומיוחד לתפילת ציבור
שולחן ערוך אורח חיים סימן צ סעיף ט
ישתדל אדם (כז) להתפלל בב"ה (כח)
טו עם [יא] הציבור, ואם הוא (כט) טז [יב] אנוס שאינו יכול לבוא לב"ה, (ל) יז
יכוין להתפלל בשעה שהציבור מתפללים, (יח והוא הדין בני אדם הדרים בישובים ואין להם
מנין, מ"מ (לא) יתפללו שחרית וערבית (לב) יט בזמן שהציבור מתפללים,
סמ"ג). וכן אם נאנס ולא התפלל בשעה שהתפללו הציבור והוא מתפלל ביחיד, (לג)
אעפ"כ יתפלל בב"ה.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן צ סעיף ט
(כז) להתפלל בבהכ"נ – ואפילו
אם יש לו עשרה בביתו ישתדל בבהכ"נ ועיין בסי"ח במ"ב ס"ק
נ"ד:
(כח) עם הצבור – מפני שאין
הקב"ה מואס בתפלת הצבור ואפילו היה בהם חוטאים לא ימנע מלהתפלל עמהם. אם יש
לו שתי בתי כנסיות ואחד יש בו ברוב עם מצוה להתפלל בו יותר. כתבו האחרונים דאם יש
בבהכ"נ של רוב עם רוב בלבול ואין אדם שומע לא תפלה ולא קה"ת מוטב להתפלל
בביתו בעשרה. ובהכ"נ ביחיד ובביתו בעשרה תפלת צבור עדיף ואפילו יכול לשמוע קדיש
וברכו אפ"ה תפלת צבור עדיף [פמ"ג]. ועיקר תפלה בצבור הוא תפלת י"ח
דהיינו שיתפללו עשרה אנשים שהם גדולים ביחד ולא כמו שחושבין ההמון שעיקר להתפלל
בעשרה הוא רק לשמוע קדיש וקדושה וברכו ולכן אינם מקפידין רק שיהיו י' בבהכ"נ
וזהו טעות ולכן חוב על האדם למהר לבוא לבהכ"נ כדי שיגיע להתפלל י"ח
בצבור [ח"א]. מי שהולך בשבת ויו"ט בהשכמה להתפלל במנין עשרה כי רוב צבור
מאחרים תפלתם ובאותו מנין מתפללים גם תפלת מוסף תיכף אחר תפלת שחרית ויש זמן
אח"כ לילך לבהכ"נ יותר טוב לילך להתפלל מוסף עם הצבור בבהכ"נ דברוב
עם הדרת מלך כ"כ בתשובת יד אליהו סימן מ"ב ודוקא אם מקום מיוחד לתפלתו
הוא בבהכ"נ אבל אם אין מקומו מיוחד להתפלל בבהכ"נ טוב יותר שיתפלל כל
התפלה במקום אחד. כתב בתשובת רדב"ז תפוס שהשר נתן לו רשות יום אחד להתפלל עם
הצבור במנין איזה יום שירצה יתפלל אותו יום תיכף ולא יחמיץ המצוה להמתין על יום
כיפור או פורים ועיין בח"א כלל ס"ח ובנשמת אדם שהאריך בכמה פרטים
שיש בענין זה:
(כט) אנוס – היינו שתש כחו אף שאינו
חולה. ואם הוא אונס ממון שמחמת השתדלותו להתפלל עם הצבור יבוא לידי הפסד יכול
להתפלל בביתו ביחיד או בבהכ"נ בלא צבור אבל משום מניעת ריוח לא ימנע מלהתפלל עם
הצבור דחילוק יש בין מניעת ריוח לבין הפסד מכיסו וכ"כ בשם יעקב והעיד על
הגאון מוה' זלמן מירל"ש אב"ד דק"ק האמבורג שפעם אחת הלך
לבהכ"נ מעוטף בטלית ותפילין כדרכו ופגע בו אדם אחד שהיה לו למכור אבנים טובות
ורצה שילך עמו לביתו והגאון השיב לו שימתין עד שיבוא מבהכנ"ס ובתוך כך מכרן
לאחר והאחר הרויח בהם כמה אלפים ר"ט ושמח הגאון שמחה גדולה שהשליך מנגד ממון
רב עבור תפלת צבור [מגן גבורים] וכ"כ בספר אליהו רבא בשם תשובת ב"י דיש
לקנוס האנשים שמונעים לילך לבהכ"נ משום שעוסקין בתורה או משום שמשתכרין ממון.
ולעשירים יש לקנוס יותר ובעל תורה אף שעוסק בלימוד מ"מ איכא חשדא וחילול השם
כמש"כ סי"ח:
(ל) יכוין להתפלל וכו' – ודוקא אם
טריחא ליה מילתא לאסוף עשרה. משמע בע"א דף ד' ע"ב דאם מתפלל מוסף
בשעה שהצבור מתפללין שחרית לא מיקרי בשעה שהצבור מתפללין ואם מתפלל עמהם
בבהכנ"ס מיקרי תפלת הצבור:
(לא) יתפללו שחרית – ובימות הקיץ
שהצבור מאחרים תפלת שחרית והדר בישוב אסור אפילו ללמוד כמש"כ סימן פ"ט
ס"ו וסימן רל"ב שמא ימשוך בלימודו ויעבור זמן תפלה וא"כ יתבטלו זמן
ארוך לכן מוטב שיתפלל תיכף בהנץ החמה ומכ"ש כהיום דבקהלות גדולות מתפללין
תיכף משהאיר הבוקר וא"כ לעולם הוא בשעה שהצבור מתפללין:
(לב) בזמן שהצבור – פי' בשעת
שקהלות ישראל מתפללים. ובאשכנז שנהגו להקדים ערבית כמש"כ סימן רל"ה
יחיד הדר בכפר או בדרך צריך להמתין עד צאת הכוכבים:
(לג) אעפ"כ וכו' – מפני שהוא
מקום קבוע לקדושה ותפלתו מתקבלת שם יותר. ופשוט דאם הוא ת"ח ויש חשש חילול
השם כשיבוא אחר התפלה בבהכ"נ דיתפלל בביתו:
ירמיהו פרק יב פסוק יד
כֹּה אָמַר יְקֹוָק עַל כָּל שְׁכֵנַי
הָרָעִים הַנֹּגְעִים בַּנַּחֲלָה אֲשֶׁר הִנְחַלְתִּי אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל
הִנְנִי נֹתְשָׁם מֵעַל אַדְמָתָם וְאֶת בֵּית יְהוּדָה אֶתּוֹשׁ מִתּוֹכָם:
משלי פרק ח
(לד) אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי
לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם לִשְׁמֹר מְזוּזֹת פְּתָחָי:
(לה) כִּי מֹצְאִי מצאי מָצָא חַיִּים
וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיְקֹוָק:
בית יוסף אורח חיים סימן צ
כ ולא ישב מיד אצל הפתח אלא יכנס שיעור
שני פתחים דאמר רב חסדא לעולם יכנס אדם שיעור שני פתחים וכו'. בפרק קמא דברכות (ח.)
ופירש רש"י שיעור שני פתחים רוחב יכנס לפנים שלא ישב סמוך לפתח דנראה עליו כמשאוי
עיכוב בית הכנסת ויהיה מזומן סמוך לפתח לצאת וכתוב בארחות חיים (סי' סח) יכנס שיעור
שני פתחים שהם ח' טפחים דשיעור פתח אחד ד' טפחים: וכתב ה"ר יונה (ד. ד"ה
לעולם) ודוקא בימיהם שלא היה מקום מיוחד לכל אחד ואחד אבל עכשיו שכל אחד מכיר את מקומו
אם יש לו מקום מיוחד אצל הפתח אין בכך כלום שדבר ידוע הוא שאינו יושב שם אלא דרך קביעות
ולפי דרך זה נראה שמי שאין לו מקום ידוע אצל הפתח שאין לו לשבת שם ואית דמפרשי שישהה
בזה השיעור. והרא"ש (סי' ז) כתב יש מפרשים שלא ימהר ויתפלל מיד כשנכנס אלא ישהה
שיעור שני פתחים אבל אם יושב סמוך לפתח שפיר דמי ומיהו בירושלמי פרק אין עומדין (ברכות
פ"ה ה"א) גרסינן רב חסדא אמר זה שנכנס לבית הכנסת צריך ליכנס לפנים משני
דלתות מאי טעמא אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום (משלי ח לד):
ומ"ש רבינו בשם הר"מ. כן כתבו הגהות מיימוניות החדשות
בפ"ח מהלכות תפילה (אות ג) ונראה שהר"מ מפרש דשיעור שני פתחים רוחב קאמר
כפירוש רש"י ולאו מטעמיה אלא טעמא מפני שמביט לחוץ ואינו יכול לכוין ומשום הכי
כתב דלא אמרן אלא בבית הכנסת הפתוח לרשות הרבים אבל אם אינו פתוח לרשות הרבים לית לן
בה וכתב רבינו דמהירושלמי משמע דלעולם צריך ליכנס שיעור שני דלתות ולא חילק בין פתוח
לרשות הרבים לפתוח למקום אחר והיינו דלא כהר"מ וגם משמע מהירושלמי שהמימרא היא
כפשטה דשיעור רוחב שני פתחים קאמר ולא שישהה שיעור שני פתחים כדברי היש מפרשים ולענין
הלכה נכון לחוש לכל הפירושים:
שולחן ערוך אורח חיים סימן צ סעיף כ
יכנס שיעור שני פתחים ואח"כ יתפלל. י"מ שיעור שני פתחים
דהיינו ח' טפחים יכנס לפנים, שלא ישב אצל הפתח שנראה כמשאוי ישיבת ב"ה ולפ"ז
אם יש לו מקום מיוחד אצל הפתח, אין בכך כלום. וי"מ שהטעם מפני שמביט לחוץ ואינו
יכול לכוין, ולפי זה אם אינו פתוח לרשות הרבים אין בכך כלום. וי"מ שלא ימהר להתפלל
מיד כשנכנס, אלא ישהא שיעור שני פתחים. ונכון לחוש לכל הפירושים.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן צ סעיף כ
(סא) שיעור שני פתחים – עיין בב"ח שכתב שצריך לעשות עזרה לפני
בהכ"נ דוגמת האולם שהיה לפני ההיכל והאריך לפרש בזה המאמר דשיעור שני פתחים וכ"כ
המ"א וכן נהגו כהיום בכל מקום וע"כ טוב להדר לכתחילה שלא להתפלל בעזרה כ"א
בבהכ"נ:
(סב) ישהא שיעור וכו' – כדי שתתיישב דעתו עליו ויתפלל בכונה כי
כשיתפלל תיכף בכניסתו פתאום אין דעתו מיושבת עליו. מכבדין בפתח בהכ"נ שיכנס הגדול
תחלה הואיל וראוי למזוזה:
שולחן ערוך אורח חיים סימן צ סעיף יד
ישכים אדם לב"ה, כדי שימנה עם היו"ד הראשונים.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן צ סעיף יד
(מז) כדי שימנה וכו' – ודוקא שיתפלל שם עמהם והאר"י לא היה
מן הראשונים כי הוצרך לפנות שהיה לו חולי וגם כדי שילך מעוטף בטלית ותפילין לבהכ"נ
וזה אי אפשר קודם היום ובזוהר נשא איתא שיתאספו עשרה ביחד ויבואו לבהכ"נ:
