רי"ף ערובין דף ו.
גמ' ערובין דף יח.- כב:
אורך השיעור הקולי ברי"ף ור"ן הוא 24:10 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 4:30 דקות
אין להעתיק או לצלם את התמונות
2)לא התירו הפסים האלו אלא בארץ ישראל
3)וכן בית הכנסת שיש בו בית דירה
לחזנין
4)יש שם מקומות שאף ע"פ שהן רשות
היחיד לשבת הרי הן כרשות הרבים לענין טומאה
5)בור הרבים ובאר היחיד אפילו בארץ
ישראל אין ממלאין מהן
רמב"ם הלכות שבת
פרק יז הלכה כט
מותר להקריב ארבע הזויות האלו
לבאר, והוא שתהיה פרה ראשה ורובה לפנים מן הפסין ושותה, אע"פ שלא יאחוז ראש
הבהמה עם הכלי שבו המים הואיל וראשה ורובה בפנים מותר ואפילו לגמל, היו קרובים יתר
מזה אסור להשקות מהן אפילו לגדי שהוא כולו נכנס לפנים, ומותר להרחיק כל שהוא ובלבד
שירבה בפסים פשוטים שמניחין אותן בכל רוח ורוח כדי שלא יהא בין פס לחבירו יתר על
שלש עשרה אמה ושליש.
1) הזורק מרה"ר לבין הפסין חייב
רמב"ם הלכות שבת
פרק יז הלכה לג
הזורק מרה"ר לבין הפסין חייב
הואיל ויש בכל זוית וזוית מחיצה גמורה שיש בה גובה עשרה ויותר מארבעה על ארבעה
והרי הרבוע ניכר ונראה ונעשה כל שביניהם רה"י, ואפילו היו בבקעה ואין שם
ביניהם באר שהרי בכל רוח ורוח פס מכאן ופס מכאן, ואפילו היו רבים בוקעין ועוברין
בין הפסין לא בטלו ט המחיצות והרי הן כחצר שהרבים בוקעין בה והזורק לתוכן חייב,
ומותר להשקות הבהמה ביניהן אם היה ביניהן באר.
2) לא התירו הפסים האלו אלא בארץ ישראל
רמב"ם הלכות שבת
פרק יז הלכה ל
לא התירו הפסים האלו אלא בארץ
ישראל ולבהמת עולי רגלים בלבד והוא שיהיה באר מים חיים של רבים, אבל אדם ירד לבאר
וישתה או יעשה לו מחיצה מקפת לבאר גבוהה עשרה טפחים ויעמוד בתוכה וידלה וישתה, ואם
היה הבאר רחב הרבה שאין אדם יכול לירד בו הרי זה ידלה וישתה בין הפסין.
3) וכן בית הכנסת שיש בו בית דירה לחזנין
רמב"ם הלכות שבת
פרק כח הלכה ג
וכן בית הכנסת שיש בו בית דירה
לחזנין ובית ע"ז שיש בו בית דירה לכומרין והאוצרות שיש בהן בית דירה והגשר
והקבר שיש בהן בית דירה ושלש מחיצות שאין עליהן תקרה ויש בהן ארבע אמות על ארבע
אמות והבורגנין והבית הבנוי בים ושתי מחיצות שיש עליהן תקרה ומערה שיש בנין על פיה
ויש בה בית דירה, כל אלו מצטרפין עמה אם היו בתוך שבעים אמה ושירים, ומאותו הבית
היוצא רואין כאילו חוט מתוח על פני כל המדינה ומודדין חוץ לאותו החוט אלפים אמה.
+/השגת הראב"ד/ (והבורגנין והבית הבנוי בים) ושתי מחיצות שיש עליהן תקרה.
א"א בעיא ולא אפשיטא (שם נה) ולחומרא.+
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שצח סעיף ו
היה בית קרוב לעיר בשבעים אמה,
ובית שני קרוב לבית הראשון בשבעים אמה, ובית שלישי קרוב לשני בשבעים אמה וכן עד
מהלך כמה ימים, הרי הכל (כג) כעיר אחת וכשמודדין מודדין (כד) מחוץ לבית האחרון;
והוא שיהיה בית דירה זה * ד' אמות על ד"א או יותר. וכן בית הכנסת שיש בו בית
דירה (כה) לחזנים, ובית תפלה לא"י שיש בו בית דירה (כו) לכהניהם, * (כז)
והאוצרות (כח) שיש בהם בית דירה, והגשר והקבר שיש בהם בית דירה, (כט) ושלש מחיצות
שאין עליהם תקרה ויש בהם ד"א ו על ד"א, והבית (ל) ז הבנוי בים, (לא)
ושתי מחיצות שיש עליהם * תקרה (לב) ומעזיבה, (לג) ח [ה] ומערה * שיש בנין על פיה
ויש בה בית דירה, כל אלו מצטרפין עמה ואם היו בתוך שבעים אמה ושיריים, ומאותו הבית
היוצא רואים כאלו חוט מתוח על פני כל העיר ומודדין חוץ מאותו החוט אלפים אמה. אבל
שתי מחיצות שאין עליהם תקרה אע"פ שדרים ביניהם, והגשר והקבר ובהכ"נ ובית
תפלה לא"י והאוצרות שאין בהן בית דירה, והבור והשיח והמערה והשובח (לד) י
ובית שבספינה, כל אלו וכיוצא בהם אין מצטרפין עמה. הגה: * ואם היו (לה) שני בתים
כאלו נגד העיר, ט דינם כעיר העשויה כקשת. (טור).
משנה ברורה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן שצח סעיף ו
(כג) כעיר אחת - שבתיה מפוזרין:
(כד) מחוץ לבית האחרון - אזיל
לטעמיה בס"ה ולרמ"א שם נותנין בתחלה בסוף בית האחרון שבעים אמה ושיריים
ואח"כ מודדין התחום ולמעשה העיקר בזה כדעת המחבר כמו שכתבנו בבה"ל:
(כה) לחזנים - דסתם בית הכנסת לאו
לדירה עביד:
(כו) לכהניהם - דלענין הצטרפות
לעיבור לא בעינן דוקא דירת ישראל:
(כז) והאוצרות - לתבואה וליין
ולשמן ולאו לדירה מקרי הלכך בעינן שיהיה בהן בית דירה לשומרים וכל הנך בית דירה
בעינן שיהיה בהן ד"א על ד"א [תוספות]:
(כח) שיש בהם בית דירה - לשומר
הגשר [ליטול מהם מכם] ובית הקברות:
(כט) ושלש מחיצות וכו' - שהיה שם
בית דירה מתחלה ונהרס וה"ה בכל הני דקחשיב מקודם אם נהרס ונשארו עדיין ג'
מחיצות ובלא תקרה או שתים עם תקרה וכדלקמיה:
(ל) הבנוי בים - שעשוי לפנות בו
כלים שבספינה לכך נחשב בית דירה וגם זה מיירי שיש בה ד"א על ד"א ועומדת
בתוך שבעים אמה ושיריים לעיר:
(לא) ושתי מחיצות וכו' - איירי
ג"כ שהיה בית דירה מתחלה ונהרס:
(לב) ומעזיבה - ט"ס וליתא
בגמרא ופוסקים (הגר"א):
(לג) ומערה שיש וכו' - דאל"ה
אין מערה נחשבת לבית דירה. הבורגנין [סוכות] שעושין שומרי גנות ושומרי העיר לשמור
העיר והפירות אין נמדדין עמה ודוקא במקום דשכיחי גנבי דגנבי להו או גשמים ששוטפין
אותן הלכך לא חשיבי מידי אבל בעלמא נמדדין עמה. ועיין בשע"ת דבורגנין אין
צריך להיות בהן ד"א ועיין עוד מה שכתב בזה:
(לד) ובית שבספינה - דלא קביעא
ופעמים שהולכת חוץ לשבעים אמה [רש"י]:
(לה) שני בתים כאלו נגד העיר -
ט"ס הוא וצ"ל בתים כאלו נגד שני ראשי העיר וכו'. ור"ל שאם הרבה
בתים יוצאין זה אחר זה עד רחוק מאלפים מן העיר וכן בצד השני דינה כעיר העשויה כקשת
והיינו דאם היה בין שני הצדדין ארבע אלפים אמה אין מודדין התחום אלא מעצם העיר ולא
מן אלו הבתים וכ"ש אם בצד אחד יוצאין בתים עד חוץ לאלפים אם העיר ארוכה יותר
מארבע אלפים אין מותחין המדה נגד הבית בצד השני. ודע דעכ"פ מותר לילך עד הבית
האחרון כמש"כ ריש הסעיף:
ביאור הלכה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן שצח סעיף ו
* ארבע אמות על ד"א - עיין
במ"א שכתב דאם אין בה רוחב ד"א אף ע"פ שארוכה כמה לא מקרי בית ולא
העתקתיו כי האחרונים השיגו עליו ודעתם דדבר זה תלוי בפלוגתא המובא ביו"ד סימן
רפ"ו סי"ג ובש"ך שם לענין מזוזה ע"ש:
* והאוצרות - וה"ה אורוות
סוסים שיש בהן בית דירה [גמרא]:
* תקרה ומעזיבה - הגר"א כתב
דלא גרסינן מעזיבה כי בגמרא ליתא וכן בפוסקים ע"ש. ואני בעניי מצאתי זה הלשון
בסמ"ג ובעבוה"ק:
* שיש בנין על פיה - בגמרא פריך
ותיפוק ליה משום בנין ומשני לא צריכא אלא להשלים פי' הבנין והמערה מצטרפין
לד"א [רש"י] וכתבו התוספות והוא שיהא רוב הד"א מן הבנין א"נ
קמשמע לן שמתחילין למדוד מסוף המערה ואיירי שיש בבנין לבד ד"א עכ"ל
התוספות והעתיקו המ"א והריטב"א הוסיף עוד דאפילו הבנין היה עומד חוץ
להשבעים אמה ושיריים והמערה בתוך השיעור הזה ג"כ מהני כאלו היה הבית ומערה
דבר אחד. והנה אף דבגמרא לא נזכר ענין השלמה אלא לגבי בנין שע"ג מערה לכאורה
נראה לומר דה"ה באינך ובפרט לפירוש התוס' וריטב"א דהיינו לחשוב כל המערה
במדידת השבעים אמה ושיריים מסתבר לומר דה"ה באינך דמ"ש וגם הלשון משמע
קצת כן דנקט' ביהכ"נ שיש בו בית דירה וכן באוצרות וכולהו ומשמע דכל
הבהכ"נ או האצרות נמדדין ע"י הבית דירה שבתוכם:
* ואם היו שני בתים וכו' - עיין
במ"ב מה שהגהנו והוא ממ"א וביאור הגר"א והוא כשיטת הר"י
ור"ח המוזכר בתוספות דפגום היוצא מהעיר יש לו דין קשת וכן הוא ג"כ דעת
הראב"ד המובא בחידושי הרשב"א אמנם דעת הרשב"א גופא והסכים עמו
הריטב"א דפגום קיל מקשת ואפילו החלל שבין שני שורות הבתים מחזיק יותר מארבעה
אלפים ג"כ מודדין התחום של העיר מבית האחרון וכן אם הוא יוצא מצד אחד לעולם
מודדין התחום של העיר מבית האחרון [והיינו אפילו כשהולך מצד השני שאין שם בתים]
והוא כס"ד דהתוספות ועיין ברא"ש שגם הוא לא הכריע בזה ואפשר שיש לסמוך
עליהם להקל בשעת הדחק. ודע דאם הבתים שיוצאין זה אחר זה הוא כנגד אמצע העיר גם דעת
הראב"ד להקל בזה והביאו הרשב"א בחידושיו ע"ש ואפשר שגם הר"י
ור"ח מודים לו. ודע דמה שכתבנו דכ"ש אם בצד אחד יוצאים בתים וכו' אם
העיר ארוכה יותר מד' אלפים וכו' הגם שבמ"א כתב מאלפים ט"ס הוא וכמו
שהגיה בתו"ש ומחצית השקל שצ"ל יותר מד' אלפים וכן מוכח בהדיא בדברי
הר"ח והראב"ד [המובא בחידושי הרשב"א והריטב"א] שהם בעלי שיטה
זו וכ"כ בגאון יעקב ודלא כח"א והיד אפרים שרצו ליישב הגירסא במ"א
כמו שהיא לפנינו ואלו ראו ברשב"א דברי הר"ח והראב"ד לא כתבו זאת
[ומה שרצה היד אפרים לחדש במהדידה בין אם מודדין באלכסון או בשוה הוא נגד
הרשב"א והריטב"א שכתבו בהדיא דהיכא שהוא פחות מד' אלפים באלכסון לענין
גאם אז צריך לרבע אותה אח"כ בשוה וכמו שהעתקתי במ"ב ס"ק י"ג]:
4) יש שם מקומות שאף ע"פ שהן רשות
היחיד לשבת הרי הן כרשות הרבים לענין טומאה
רמב"ם הלכות שאר
אבות הטומאה פרק כ הלכה ג
יש שם מקומות שאף ע"פ שהן
רשות היחיד לשבת הרי הן כרשות הרבים לענין טומאה ואלו הן: השבילין המפולשין לשיחין
ולבורות ולגתות והבקעה המוקפת גדר בימות החמה ובסילקי מלכים שהוא בניין רחב הרבה
לעמוד בו אנשי המרכבה ויש לו פתחים הרבה פתוחים לר"ה והפורן והוא הבניין
הגדול שיש לו שני פתחים זה כנגד זה וחצר שהרבים נכנסין בפתח זה ויוצאין בפתח אחר,
וכן מבואות היורדים לים או לנהר אע"פ שהן גדורין מכאן ומכאן ורבים מטפסין
ועולין בהן והבימוסות והמרחצאות הרי הן כר"ה לטומאה, וכן כל העזרה כר"ה
לטומאה.
5) בור הרבים ובאר היחיד אפילו בארץ
ישראל אין ממלאין מהן
רמב"ם הלכות שבת פרק יז הלכה לא
וכן בור הרבים ובאר היחיד אפילו בארץ ישראל אין ממלאין מהן אלא
אם כן עשו להן מחיצה גבוהה עשרה טפחים.