רי"ף ערובין דף ח.
גמ' ערובין דף לא.- לא:
אורך השיעור הקולי ברי"ף ור"ן הוא 39:40 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 7:05 דקות
אין להעתיק או לצלם את התמונות
1)ישראל שהפריש מעשר ראשון כשהוא
שבלים קודם שידוש
3)כשמזכה להם ע"י אחר לא יזכה על
ידי בנו ובתו הקטנים
רמב"ם הלכות תרומות
פרק ג הלכה יג
ישראל שהפריש מעשר ראשון כשהוא שבלים
קודם שידוש ויפריש תרומה גדולה ונתנו ללוי, אין הלוי חייב להפריש ממנו תרומה גדולה
אחר שידושנו אלא תרומת מעשר בלבד, אבל אם דש ישראל והפריש המעשר מן הדגן קודם שיפריש
תרומה גדולה [ונתנו ללוי חייב הלוי להפריש ממנו תרומה גדולה] ותרומת מעשר מאחר שנעשה
דגן נתחייב בתרומה שנאמר ראשית דגנך.
רמב"ם הלכות עירובין
פרק ו הלכה כב
הרוצה לשלח עירובו ביד אחר להניחו
לו במקום שהוא רוצה לקבוע שביתתו שם הרשות בידו, וכשהוא משלחו אינו משלחו ביד חרש שוטה
וקטן ולא ביד מי שאינו מודה במצות עירוב, ואם שלח אינו עירוב, ואם שלחו ביד אחד מאלו
הפסולין להוליכו לאדם כשר כדי שיוליכו הכשר ויניחו במקום העירוב הרי זה כשר, ואפילו
שלחו על הקוף או על הפיל, והוא שיהיה עומד מרחוק עד שיראה זה הפסול או הבהמה שהגיעו
אצל הכשר שאמר לו להוליך את העירוב, וכן רבים שנשתתפו בעירובי תחומין ורצו לשלח עירובן
ביד אחר הרי אלו משלחין.
בית יוסף אורח חיים סימן
תט אות ח ד"ה ואם ירצה
ח ואם ירצה ישלח שם העירוב ע"י שליח. הכי משמע מתוך מה שיתבאר בסמוך:
ומ"ש ובלבד שלא יהיה קטן וכו'.
משנה בפרק בכל מערבין עלה ל"א (ע"ב) ואינו מודה בעירוב פירש רש"י כותי:
ומ"ש שלחו ע"י קטן או כותי
וכו' עד דחזקה שליח עושה שליחותו. גם זה שם במשנה ובגמרא בעלה הנזכר:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תט סעיף ח
אם ירצה ישלח העירוב * ע"י שליח,
* ויאמר: בזה העירוב יהא פלוני מותר לילך. ובלבד שלא יהא (מא) חרש, שוטה טו וקטן או
(מב) שאינו מודה בעירוב; ואם שלחו (מג) ע"י חרש, שוטה וקטן או עובד כוכבים או
א' שאינו מודה בעירוב, (מד) אינו עירוב. <ט> ואם אמר לאחר (מה) לקבלו ממנו, (מו)
ושלחו ע"י אחד מאלו ואפי' שלחו על הפיל או על הקוף (מז) טז וראה מרחוק שהגיע שם
* (מח) ונתנו לו, (מט) הוי עירוב אף על פי שלא ראה שהניחו האחר, (נ) יז דחזקה: שליח
עושה שליחותו. וכן רבים שנשתתפו בעירובי תחומין ורצו לשלוח עירובם ביד אחר, (נא) הרי
אלו משלחין.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תט סעיף ח
(מא) חרש שוטה וקטן - משום דלאו בני
דיעה נינהו ולא אלימי למיקני שביתה ואפילו עומד ורואה מרחוק שמניחים שם במקום שצום
משא"כ בעירובי חצרות דשם העיקר הוא מה שמקבץ מכולם ועי"ז מתערבין יחד לכן
מהני גם ע"י קטן כמ"ש בסימן שס"ו ס"ג:
(מב) שאינו מודה בעירוב - כגון עו"ג
וצדוקים וכה"ג דשמא לא יניחום שם ואפילו אם יעמוד מרחוק ויראה ג"כ לא מהני
דשמא לא הניחום לשם עירוב:
(מג) ע"י חרש - ואפילו אם החרש
ההוא הוא שומע ואינו מדבר דבעלמא הוא כפיקח לכל דבריו מסתברא דהכא לא מהני דהכא הלא
בעינן שיאמר בפירוש דבזה העירוב יהיה מותר לפלוני להלך והאמירה מעכב וכמש"כ באות
ל"ז והוא אינו יכול לדבר:
(מד) אינו עירוב - ונשאר על תחום ביתו
וכנ"ל בסימן ת"ח ס"ב:
(מה) לקבלו ממנו - ולהניחו לשם עירוב:
(מו) ושלחו וכו' - ר"ל שאמר
להם שיוליכו לאדם ההוא:
(מז) וראה מרחוק - דאל"ה אמרינן
דלמא לא ממטו ליה:
(מח) ונתנו לו - עיין בבה"ל:
(מט) הוי עירוב - ודוקא שהאחר הבטיח
לו בפירוש שיקבלו ויניחו לשם עירוב בשבילו אבל אם שתק לו לא אמרינן בזה דחזקה שיעשה
שליחותו:
(נ) דחזקה וכו' - ודוקא בזה שהוא איסור
דרבנן סמכינן על חזקה זו אבל באיסור דאורייתא אין סומכין על חזקה זו להקל כ"א
להחמיר ויש אומרים דאפילו באיסור דאורייתא היכא שיש מכשול להמשלח אם לא יעשה שליחותו
והוא יחשוב שעשה שליחותו כגון הכא סומכין על החזקה דעשה שליחותו וכשידעינן שעשה שליחותו
ורק שספק שמא שינה לכו"ע אמרינן דודאי לא שינה:
(נא) הרי אלו משלחין - וצריך השליח
לומר בשעת הנחת העירוב שבזה העירוב יהיו מותרין לילך כל אותן האנשים שנשתתפו בהעירוב:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תט סעיף ח
* ע"י שליח - אפילו ע"י
עבד או שפחה [גמרא והובא בא"ר ור"ל כשהטבילן לשם עבדות] דאל"ה הרי הם
בכלל עכו"ם:
* ויאמר בזה העירוב יהיה פלוני וכו'
- והאמירה מעכב [אחרונים] ואם אמר בעה"ב בזה הפת שמניח שלוחי לעירוב אהיה מותר
להלך ממקום פלוני אלפים לכל רוח ג"כ מהני [פמ"ג]:
* ונתנו לו - הנה המחבר העתיק זה
מלשון הטור דמשמע דצריך דוקא שיראה שנתן לו אבל משאר פוסקים [הרמב"ם ורש"י
ורבינו יהונתן והריא"ז ועבודת הקודש] מבואר דבזה שראה שהגיע אצלו סגי דמטעם חזקה
שליח עושה שליחותו דמקשה ודילמא לא שקיל מניה ומשני חזקה שליח עושה שליחותו ומוכח דמטעם
זה אמרינן דבודאי שקיל מניה וכבר מצאתי שהעירו בזה בא"ר ונהר שלום וגאון יעקב
ואמנם צ"ע על הטור מאין הוציא לשונו ובעצמו כתב ברמזים שלו כפירוש כל הפוסקים
הנ"ל:
רמב"ם הלכות עירובין
פרק א הלכה טז
כיצד מערבין בחצירות גובין חלה אחת
שלימה מכל בית ובית ומניחין הכל בכלי אחד בבית אחד מבתי החצר אפילו בבית התבן או בבית
הבקר או בבית האוצר, אבל אם נתנו בבית שער אפילו בית שער של יחיד או באכסדרה או במרפסת
או בבית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות אינו עירוב, וכשמקבץ העירוב מברך ברוך אתה
ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות עירוב, ואומר בעירוב זה יהיה
מותר לכל בני החצר להוציא ולהכניס מבית לבית בשבת, ויש לקטן לגבות עירובי חצרות, ובית
שמניחין בו עירוב אינו צריך ליתן את הפת, ואם היו רגילין להניח בו אין משנין אותו מפני
דרכי שלום. +/השגת הראב"ד/ כיצד מערבין בחצרות גובה חלה אחת שלימה. א"א
במקומות הללו נהגו בעירובי חצרות שגובין מעט מעט קמח מכל בית ובית ועושין אותו חלה
אחת שלימה ומשמרין אותה כל השנה קסברי ככר שלם לכולהו קאמר ובאמת אם באו לערב בפרוסות
אינו עירוב ומסתברא דבעינן כגרוגרת לכל אחד ואחד באותה חלה.+
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שסו סעיף י
כשמזכה להם ע"י אחר לא יזכה
(נה) על ידי בנו ובתו הקטנים, אפילו אם אינם סמוכים על שלחנו, (נו) ולא ע"י עבדו ושפחתו הכנענים; אבל מזכה הוא ע"י בנו ובתו
הגדולים, (נז) טו אפי' סמוכים על שלחנו, * וע"י עבדו ושפחתו העברים, (נח) אפי'
הם טז קטנים, (נט) יז וע"י אשתו אף על פי שהוא מעלה לה מזונות (ס) ואפילו אין
לה בית בחצר. (סא) ויש אומרים שאינו מזכה (סב) ע"י בנו ובתו הסמוכים על שלחנו,
אפילו הם גדולים, ולא ע"י בתו, אפילו אינה סמוכה על שלחנו, (סג) כל זמן שלא בגרה,
ולא ע"י אשתו (סד) שמעלה לה מזונות (סה) או שאמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך
(סו) יח ואפילו יש לה בית בחצר; אבל מזכה ע"י בנו שאינו סמוך על שלחנו, (סז)
אפילו הוא קטן, וע"י בתו (סח) שבגרה ואינה סמוכה על שלחנו, וע"י אשתו
יט שאינו מעלה לה מזונות, אפילו אין לה בית בחצר. ולכתחלה טוב לחוש לדברי שניהם היכא
דאפשר. הגה: ובדיעבד סומכין (סט) על דברי המיקל בערוב. וכן גדול (ע) שיש לו אשה,
אע"פ שסמוך על שלחן אביו, מזכין על ידו (הגהות אשירי והגהות סמ"ג וכל בו).
ואפילו לכתחלה. (עא) ואינו צריך להודיע לאותם שזיכה להם קודם השבת, אלא אם מודיעם בשבת
מותר לטלטל (כל בו).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שסו סעיף י
(נה) ע"י בנו ובתו הקטנים - מפני
שידן כידו וא"כ לא יצא הדבר מרשותו:
(נו) ולא ע"י עבדו וכו' - ג"כ
מפני שיד עבד כיד רבו ולא יצא מרשותו עדיין:
(נז) אפילו הם סמוכין - ואע"ג
דבאופן זה מציאתן לאביהן כמבואר בח"מ סימן ר"ע זה אינו אלא משום איבה שלא
ימנע מהן מזונות אם תהיה מציאתן לעצמן אבל בנידון דידן שהאב רוצה לזכות ע"י לאחרים
שפיר זוכים דכיון דגדולים הם יש להם יד בפ"ע:
(נח) אפילו הם קטנים - ואע"ג
שאין קטן זוכה לאחרים בכל מקום הכא בעירוב שהוא מדרבנן בעלמא הקילו בעבדו ושפחתו ומ"מ
לא רצו להקל אלא בעבדו ושפחתו אבל לא בבניו הקטנים וכדלעיל משום דידן ממש כידו:
(נט) וע"י אשתו - דכשנותן לה
אחר מתנה ע"מ שאין לבעלה רשות בה מהני הרי דיש לה יד לזכות לעצמה ה"ה דיכול
לזכות על ידה לאחרים:
(ס) ואפילו אין לה בית - נקט האי לישנא
לאפוקי ממ"ד בגמרא דדוקא היכא דיש לה לעצמה בית בחצרה שאוכלת שם אז אמרינן מיגו
דמהני הזכיה בעירוב בשביל ביתה מהני נמי לזכות לאחרים בעירוב בשביל בתיהם:
(סא) וי"א וכו' - סבירא להו דדמיא
עירוב לענין מציאה דכל היכא דס"ל לענין מציאה דאין לו יד בפ"ע ושייך לאביהן
או באשה שמוצאת מציאה ושייך לבעלה ה"ה לענין עירוב אין להם יד בפ"ע ועדיין
לא יצא מרשותו:
(סב) ע"י בנו ובתו וכו' - ר"ל
לאחר שבגרה דיוצאת לכל דבר לרשותה אפ"ה כיון שסמוכה על שולחנו ומציאתה לאביה גם
לענין עירוב אין לה יד לעצמה:
(סג) כל זמן שלא בגרה - דאז שייך מציאתה
לאביה:
(סד) שמעלה לה מזונות - דאז מציאתה
לבעלה:
(סה) או שאמר לה צאי וכו' - ומיירי
במספקת מעשה ידיה למזונות דאי אין מספקת למזונות אין מציאתה לבעלה:
(סו) ואפילו יש לה בית - ר"ל
ואוכלת שם המזונות שנותן לה בעלה וס"ד דמיגו דזכיא לעצמה בעירוב זה בשביל ביתה
תזכה בעירוב גם לאחרים קמ"ל דלא והטעם דבאמת לעצמה אין צריכה עירוב כלל דנמשכת
אחר בעלה כדלקמן בסימן ש"ע ס"ו וליכא מיגו:
(סז) אפילו הוא קטן - כיון דלענין
מציאה יש לו יד לזכות לעצמו כשאינו סמוך על שולחן אביו:
(סח) שבגרה ואינה סמוכה - ר"ל
דוקא באופן זה ולא כדעה הראשונה דס"ל דכשבגרה אפילו בסמוכה מזכה על ידה וכן בע"י
אשתו דוקא היכא שאין מעלה לה מזונות דאז מציאתה לעצמה ולא לבעלה:
(סט) על דברי המיקל בעירוב - ר"ל
בין קטן ואין סמוך על שולחנו או גדול אף שסמוך וכן בע"י אשתו אע"פ שמעלה
לה מזונות:
(ע) שיש לו אשה וכו' - שעושה הכל ע"ד
עצמו ולא ע"ד אביו:
(עא) ואינו צריך להודיע - דזכין לאדם
שלא בפניו:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שסו סעיף י
* וע"י עבדו וכו' אפילו הם קטנים
- וה"ה אם יש לאדם מלמד או סופר או יתום אוכל על שולחנו ואפילו אוכל בחנם [פרישה
וא"ר]:
רמב"ם הלכות תרומות
פרק ד הלכה ו
האומר לשלוחו צא ותרום לי והלך לתרום
ואינו יודע אם תרם ואם לא תרם ובא ומצא כרי תרום אין חזקתו תרום, שאין אומרין באיסורין
חזקת שליח עושה שליחותו להקל אלא להחמיר וחושש שמא אחר תרם שלא ברשות.