רי"ף ערובין דף ט.
גמ' ערובין דף לה:-לו:
אורך השיעור הקולי ברי"ף ור"ן הוא 23:20 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 7:40 דקות
אין להעתיק או לצלם את התמונות
1)ספק עירוב, כגון ספק אם היה קיים בין השמשות אם לאו, מותר
2)צריך שיהא העירוב בין השמשות במקום
שראוי ליטלו
3)אבד עירובו או נשרף, או אם היה בסוף
התחום ונתגלגל חוץ לד"א
4)מערב אדם שני עירובין בשתי רוחות
ומתנה
רמב"ם הלכות עירובין
פרק א הלכה כא
אין מערבין ולא משתתפין בשבת אלא מבעוד
יום, ומערבין עירובי חצרות ושתופי מבואות בין השמשות אף על פי שהוא ספק מן היום ספק
מן הלילה, ולעולם צריך שיהא העירוב או השיתוף מצוי ואפשר לאכלו כל בין השמשות, לפיכך
אם נפל עליו גל או אבד או נשרף או שהיה תרומה ונטמאת מבעוד יום אינו עירוב, משחשיכה
הרי זה עירוב, ואם ספק הרי זה עירוב שספק העירוב כשר.
רמב"ם הלכות עירובין
פרק ו הלכה יב
נתגלגל העירוב ויצא שתי אמות חוץ לתחום
או אבד או נשרף או שהיה תרומה ונטמא מבעוד יום אינו עירוב, משחשיכה הרי זה עירוב, שקניית
העירוב בין השמשות, ואם ספק הרי זה עירוב שספק העירוב כשר, לפיכך אם נאכל העירוב בין
השמשות הרי זה עירוב.
בית יוסף אורח חיים סימן
שצד אות א ד"ה ספק עירוב
א ספק עירוב כגון ספק אם היה קיים בין השמשות וכו'. משנה בפרק בכל מערבין
עלה ל"ה (ע"א) נתגלגל חוץ לתחום וכו' ספק מבעוד יום או משחשכה רבי מאיר ורבי
יהודה אומרים הרי זה חמר גמל רבי יוסי ורבי שמעון אומרים ספק עירוב כשר וידוע דהלכה
כמותם לגבי רבי מאיר ורבי יהודה ואף על גב דלגבי עירובי תחומין מיתניא מתניתין הוא
הדין לגבי עירובי חצרות ושיתופי מבואות דכשהיו קיימין בבין השמשות סגי וכן דעת הרמב"ם
בפרק א' (הכ"א) שאע"פ שעירובי חצרות משום דירה כיון שהיו דרים יחד בבין השמשות
סגי וכן כתבו הגהות בסוף הלכות עירובין (פ"ח אות ד) שהיה נוהג הר"מ לאכול
העירוב משחשכה מיד וטעמא משום דגבי עירובי תחומין נמי מטעם דירה אתינן לה ואפילו הכי
בבין השמשות סגי הוא הדין לעירובי חצרות ושיתופי מבואות וכן דקדק המרדכי בפרק בכל מערבין
(סי' תצ):
ומ"ש אבל אם לא היה לו חזקת כשרות
וכו'. שם בגמרא עלה ל"ו (ע"ב) משמע הכי גבי הא דתניא כיצד אמר רבי יוסי ספק
עירוב כשר:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שצד סעיף א
ספק עירוב, כגון (א) ספק אם היה קיים
בין השמשות אם לאו, מותר; והוא שהיה לו א חזקת כשרות כגון שהניחו שם ואירע בו ספק,
* אבל אם לא היה לו חזקת כשרות (ב) כגון ספק אם הונח שם אם לאו, לא.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שצד סעיף א
(א) ספק אם היה קיים ביה"ש -
ר"ל שנאכל או נשרף העירוב ואינו יודע אם היה זה קודם שהתחיל הבין השמשות או שהיה
קיים בזמן ביה"ש:
(ב) כגון ספק אם הונח וכו' - ואף דפסק
לעיל בסימן שצ"ג ובסימן רס"א דמערבין ע"ח בין השמשות דאין לו חזקת כשרות
ע"כ צ"ל דספק אם הונח כלל גרע טפי ולכן אם הניח לשיתופי מבואות בשר של ספק
טרפה אינו עירוב דזה הוי כספק אם הונח וגם דבעינן סעודה הראויה מבעוד יום ועיין בבה"ל:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שצד סעיף א
* אבל אם לא היה לו חזקת כשרות וכו'
- עיין בביאור הגר"א דמקורו הוא מהא דאמרינו בעירובין ל"ו אבל עירב בתרומה
ספק טהורה וכו' ואף דמיירי שם לענין ע"ת סובר דה"ה לע"ח. ודע דדין זה
לאו דין ברור הוא דרבים מהראשונים פליגי עליה הר"ת והר"ח המובאים בשבת ל"ד
בתוד"ה שניהם בסוף הדבור דסוברים שם דמימרא זו דר' יוסי הוא דוקא לענין ע"ת
אבל לא לענין עירובי חצרות דבזה אפילו ספק טהורה ספק טמאה כשר וכן מהר"ן ס"פ
במה מדליקין ומהמרדכי בפרק כל מערבין משמע ג"כ הכי וכן מוכח בהדיא מהריטב"א
בעירובין דף ע"ו דבע"ח כשר ספק תרומה טהורה או טמאה וממילא ה"ה בספק
הונח או לא:
בית יוסף אורח חיים סימן
שצד אות ב ד"ה וצריך שיהיה
ב וצריך שיהיה בין השמשות במקום שראוי ליטלו וכו'. גם זה שם (לה.) במשנה
הנזכרת ובגמרא:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שצד סעיף ב
צריך שיהא העירוב בין השמשות במקום
שראוי ליטלו, הלכך אם נפל עליו גל ואינו יכול ליטלו (ג) בלא מרא וחצינא, אסור. הגה:
והעירוב א"צ להיות קיים רק בין השמשות. (טור). * ויוכל לאכלו כשודאי חשיכה (הגהות
אשירי ומרדכי פרק בכל מערבין). <א> ויש לבצוע עליו (ד) בשחרית בשבת (מנהגים).
ודוקא במקום שנוהגים לערב כל ערב שבת, (ה) [א*] אבל עדיף טפי לערב על כל השנה (ו) בפעם
אחת כדלעיל סי' שס"ח (ב"י).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שצד סעיף ב
(ג) בלא מרא וחצינא אסור - אבל אם
אין צריך למרא וחצינא אלא לטלטל מוקצה לא גזרו עליו ביה"ש כמ"ש סימן רס"א:
(ד) בשחרית בשבת - הטעם הואיל ואיתעביד
ביה חדא מצוה נעשה בו מצוה אחרת ואף דיוכל לאכלו גם בערבית כנ"ל מ"מ טוב
יותר לבצוע עליו בשחרית משום דפעמים מקדים לאכול בערבית קודם חשיכה:
(ה) אבל עדיף טפי וכו' - שמא ישכחו
פעם אחת מלערב ועיין לעיל במה שכתבתי שם בס"ה:
(ו) בפעם אחת - ובאופן זה כשנאכל עירובו
בשבת אינו מותר רק לאותה שבת אבל לא לשבת הבאה:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שצד סעיף ב
* ויוכל לאכלו כשודאי חשיכה - ואף
דלעיל בסימן שצ"ג ס"ג פסק דאם נאכל בין השמשות ג"כ עירובו עירוב התם
הוא לענין דיעבד אבל לכתחלה אין כדאי להכניס עצמו אפילו בספק דרבנן והאי דמקילינן בס"ב
שם להניחו לכתחלה ביה"ש מיירי נמי כגון שנתאחר ולא הניחו מקודם ודיינינן ליה לענין
עירובי חצרות [דקיל מעירובי תחומין] כדיעבד אבל לכתחלה בודאי מצוה להניחו קודם ביה"ש
וכמ"ש המ"א סימן ר"ס סק"ג:
בית יוסף אורח חיים סימן
תט אות ו (ב) ד"ה ומ"ש רבינו
ו (ב) ומ"ש רבינו וחוזר ולן בביתו ואפילו הכי מודדין לו תחומו ממקום עירובו
וכו'. כך פשוט בסוף פרק הדר עלה ע"ג (ע"א) גמרא האחין שאוכלין על שולחן אביהם:
ומ"ש אבל התלמידים האוכלין אצל
בעלי בתים וכו'. גם זה שם בעלה הנזכר בעיא דאיפשיטא: תניא תו בההוא פירקא (עג.) הרועים
והקייצים והבורגנין ושומרי פירות בזמן שדרכן ללון בעיר הרי הן כאנשי העיר בזמן שדרכן
ללון בשדה יש להם אלפים אמה לכל רוח. ופירש רש"י בזמן שדרכן ללון בעיר. במקום
שאוכלין אף על פי שקדש עליהם היום בשדה יש להם מן העיר אלפים אמה לכל רוח וכל העיר
להם כארבע אמות בזמן שדרכן ללון בשדה. אע"פ שאוכלין בעיר אין מודדין להם אלא מן
השדה. ויהיב טעמא בגמרא משום דאנן סהדי דאי ממטי ל הו ריפתא התם טפי ניחא להו:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תט סעיף ו
אבד עירובו או נשרף, או אם היה בסוף
התחום ונתגלגל חוץ לד"א, או שהיתה (כג) תרומה ונטמאת (כד) מבעוד יום, אינו עירוב;
משחשיכה, ה"ז עירוב שקניית העירוב בין השמשות. אם ט ספק, כשר; שספק העירוב כשר,
והוא שיהיה לו חזקת כשרות כגון זה שהניחו שם ואירע בו ספק; <ו> אבל אם לא היה
לו חזקת כשרות, (כה) כגון ספק אם הונח שם אם לאו, לא.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תט סעיף ו
(כג) תרומה ונטמאת - דלא חזי לא לכהן
ולא לישראל:
(כד) מבעוד יום - אכולהו קאי:
(כה) כגון ספק אם הונח - וה"ה
בהניח לכתחלה ספק תרומה טמאה או ספק טריפה דאינו עירוב דמלבד שלא היה לו חזקת כשרות
בעינן סעודה הראויה לאכול ביה"ש וכאן שהוא ספק איסור אינה ראויה:
רמב"ם הלכות עירובין
פרק ח הלכה ג
מערב אדם שני עירובין בשתי רוחות א
ומתנה ואומר אם אירע לי דבר מצוה או נלחצתי למחר ונצרכתי לרוח זו זה העירוב הוא שאני
סומך עליו והעירוב שברוח השנית אינו כלום, ואם נצרכתי לרוח זו השנית זה העירוב הוא
שאני סומך עליו ושברוח הראשונה אינו כלום, ואם נצרכתי לשתי הרוחות יש לי לסמוך על איזה
עירוב שארצה ולאיזה שארצה אלך, ואם לא אירע לי דבר ולא נצרכתי לרוח מהן אין שני העירובין
האלו עירוב ואיני סומך על אחד מהן אלא הריני כבני עירי שיש לי אלפים אמה לכל רוח מחוץ
לחומה.
רמב"ם הלכות עירובין
פרק ח הלכה ג
מערב אדם שני עירובין בשתי רוחות א
ומתנה ואומר אם אירע לי דבר מצוה או נלחצתי למחר ונצרכתי לרוח זו זה העירוב הוא שאני
סומך עליו והעירוב שברוח השנית אינו כלום, ואם נצרכתי לרוח זו השנית זה העירוב הוא
שאני סומך עליו ושברוח הראשונה אינו כלום, ואם נצרכתי לשתי הרוחות יש לי לסמוך על איזה
עירוב שארצה ולאיזה שארצה אלך, ואם לא אירע לי דבר ולא נצרכתי לרוח מהן אין שני העירובין
האלו עירוב ואיני סומך על אחד מהן אלא הריני כבני עירי שיש לי אלפים אמה לכל רוח מחוץ
לחומה.
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תיג
סעיף א
* המערב (א) לרבים משלו, אומר: הרי
עירוב זה בשביל כל בני העיר, ובלבד שיהא בו (ב) מזון שתי סעודות * (ג) א <א>
לכל אחד <ב> וכל מי שירצה יסמוך עליו. וצריך לזכות להם על ידי אחר הראוי, כמו
בעירובי חצרות. ((ד) וע"ל סי' שס"ו ס"י). * (ה) וצריך להודיעם. * וכל
מי שהודיעו * (ו) מבעוד יום, (ז) אפילו לא גמר בלבו לסמוך עליו מבעוד יום אלא לאחר
שחשכה, הוי עירוב. אבל אם לא הודיעו מבעוד יום, אינו (ח) יכול לסמוך עליו לאחר שתחשך.
וכן מי שהניח עירוב * לכל שבתות השנה, ואמר: איזה מהם * שארצה אלך ואסמוך עליו, אע"פ
שלא גמר בלבו עד למחר, יכול לסמוך עליו. וכן מי ששמע שיש לחכם לבוא, ואינו יודע לאיזה
רוח, והניח שני עירובים ואמר: לאותו צד שיבא החכם יקנה לי עירוב (ט) לרוח שיבא לו החכם,
קנה לו. או אם אמר: אם לא יבא כלל אהיה כבני עירי, או אם יבואו שנים למקום שארצה אלך,
הכל לפי תנאו. וכן אם אמר לשנים או לשלשה: הריני מערב על איזה מכם שארצה, אע"פ
שלא בירר את מי רצה עד שתחשך, (י) ב הוי עירוב.
משנה ברורה סימן תיג
(א) לרבים משלו אומר וכו' - וגם בנתנו
כ"א בפ"ע כשמניח אחד בשבילם צריך לומר בשעה שמניח שהוא מניח לשם עירוב לכל
בני העיר וכדלעיל בסימן ת"ט ס"ח במ"ב אלא דכשנותן עירוב משלו בשביל
כולם צריך לזכות מתחלה ע"י אחר בשבילם קודם שמניחו:
(ב) מזון שתי סעודות - ואפילו בלפתן
למזון שתי סעודות סגי וכדלעיל בסימן ת"ט סעיף ז':
(ג) לכל אחד - ולא דמי לעירובי חצרות
דבמזון שתי סעודות לכולם סגי דשם העירוב הוא משום דאחד אוסר ע"ח ועי"ז הם
כמעורבין משא"כ בתחומין אין שייך אחד לחבירו וכל אחד כשרוצה לילך חוץ לאלפים שלו
צריך לקנות שביתה לעצמו לכך צריך מזון שתי סעודות לכל אחד:
(ד) וע"ל בסימן שס"ו - דשם
נתבאר מי הוא הראוי לזכות על ידו. ולענין מי הוא שראוי להעשות שליח להנחת העירוב נתבאר
בסימן ת"ט ס"ח:
(ה) וצריך להודיעם - משום דעי"ז
הלא מפסיד תחום של צד השני ודלמא לא ניחא ליה:
(ו) מבעוד יום - ואפילו בין השמשות
סגי בדיעבד כ"כ הפמ"ג ועיין ביאור הלכה:
(ז) אפילו לא גמר בלבו וכו' - דאמרינן
הוברר הדבר שקודם זמן קניית העירוב דעתו לכך היה כיון שידע מתחלה משא"כ בשלא הודיעוהו
מבע"י לא שייך לומר דהוברר כיון שלא ידע כלל מבעוד יום:
(ח) יכול לסמוך עליו - והוא נמי משום
דאמרינן הוברר הדבר דקודם בין השמשות דעתו היה לכך וכל זה הוא כפי מה דקי"ל דלענין
מלתא דרבנן יש ברירה. ופשוט דכל זה אם בלילה לא הלך מביתו לצד השני:
(ט) לרוח שבא לו החכם קנה - ולא מיבעיא
אם כבר בא החכם קודם בין השמשות לאותו רוח אלא שהוא לא היה יודע להיכן בא עד למחר שנשמע
לו בודאי קנה לאותו רוח דגילוי מלתא בעלמא הוא דאיגלאי מלתא השתא דההוא עירוב קנה אלא
אפילו היה החכם רחוק משם ביה"ש בתוך התחום [של סוף ד' אלפים שלו] וא"כ אפשר
שלא גמר אז החכם בדעתו כלל לבוא לתוך ד' אלפים שלו [דדלמא אז היה בדעתו שלא לזוז כלל
ממקומו וממילא לא קנה עירובו של זה] אפ"ה אמרינן דמהני תנאו משום ברירה דאמרינן
הוברר למפרע דלאותו צד שבא החכם היה מאתמול עומד לכך [גמרא]:
(י) הוי עירוב - דאמרינן כיון שרצה
עכשיו מסתמא בין השמשות שהוא זמן קניית העירוב היה ג"כ דעתיה להאי:
ביאור הלכה סימן תיג
* המערב לרבים וכו' - עיין בפמ"ג
שכתב דכשמקבץ לעירובי תחומין א"צ להניחם בכלי אחד. ופלא דברמב"ם פ"ו
מה"ע מבואר להיפוך:
* לכל אחד - ופשוט דאפילו אין בו מזון
שתי סעודות לכל בני העיר רק למקצתן ג"כ יוכל לערב אך שיאמר שאני מניחו לעירוב
בשביל כל מי שירצה מבני העיר לסמוך עליו דאז בודאי סגי שיהיה השיעור רק לפי חשבון האנשים
שילכו על סמך העירוב. ועיין לקמיה:
* וצריך להודיעם - ואם הודיע לכל בני
העיר וכולם נתרצו לסמוך ע"ז אבל לא היה שיעור מזון שתי סעודות לכל אחד יש לעיין
אם אפילו מקצתן יכולין לילך כיון שהוא זיכה ע"י אחר לכולן נמצא דכולן יש להן חלק
בעירוב פחות מכשיעור ולא מהני או דנימא דמה שהודיע לכל בני העיר לא היה כונתו רק מי
שירצה לסמוך על עירובו יוכל לסמוך וכן הזיכוי היה ג"כ בכונה זו ונמצא דכשילכו
למחר איזה אנשים עמו על סמך העירוב נאמר דהוברר למפרע דעל אלו האנשים היה הכונה וצ"ע:
* וכל מי שהודיעו מבעוד יום וכו'
- הנה לפי המתבאר בסימן זה נראה פשוט דכשבא אורח בע"ש קודם חשיכה אצל אחד הדר
בישוב ואותו בעה"ב הניח עירוב שיוכל למחר לילך להתפלל במקום שיש מנין בסוף ד'
אלפים אמה לא יוכל האורח לילך למחר עמו על סמך העירוב אפילו יש בו שיעור מזון ב' סעודות
גם בשבילו אא"כ זיכה לו מבע"י ע"י ק"ס שיהיה לו חלק בהעירוב שהניח
קודם בואו וצריך שיאמר האורח בזה העירוב שמונח שם יהיה מותר לי לילך למחר אלפים לכל
רוח ממנו והלאה [וזה מהני אף שלא היה שם במקום הנחת העירוב ומוכח ממה שכתב הפמ"ג
בסימן ת"ט דאם הניח השליח העירוב ולא אמר כלל ואמר בעה"ב בביתו בזה העירוב
שמונח שם אהיה מותר לילך למחר מהני ע"ש] ובעו"ה הרבה נכשלין בזה דהיינו אם
אחד מבני הישוב מניח עירוב על סמך זה הולכין כמה אנשים אף שלא זיכה בשבילן ולא עירב
עליהם כי ע"פ הדין צריך לפרט האנשים שמערב בשבילן וכדאיתא ברמב"ם פ"ו
בסופו וז"ל אם אחד מערב ע"י רבים אומר בזה העירוב יהיה מותר לפלוני ופלוני
או לבני מקום פלוני או לבני עיר זו להלך ממקום פלוני אלפים אמה לכל רוח עכ"ל והעתיקו
בשו"ע סוף סימן תט"ו אכן אם היה יודע בשעה שהניח העירוב שיבוא היום אצלו
אורח פלוני על שבת יוכל לזכות ע"י אחר גם בשבילו ומפרט בשעת הנחה שבזה העירוב
יהיה מותר לו וגם לאורח פלוני לילך ממנו והלאה אלפים אמה ומודיע לו כשבא שהניח העירוב
גם בשבילו. ואם מניח העירוב בשביל כל בני הישוב שסביבו יזכה לכולם ע"י אחר ובשעת
הנחת העירוב יאמר ג"כ בזה העירוב יהיה מותר לי וגם לכל בני היישוב שסביבי לילך
וכו' אך שיהיה בו מזון שתי סעודות לכל אחד ויודיעם מבע"י שהניח עירוב בשבילם:
* מבע"י - עיין מ"ב בשם
הפמ"ג. ופשוט דהוא רק לדעה ראשונה בסימן תט"ו ס"ג אבל לפי מה שכתב שם
בס"ד דיש חולקים וס"ל דאפילו בדיעבד לא הוי עירוב ממילא בעניננו מבעוד יום
הוא לעיכובא כן מוכח בריטב"א עי"ש וכן מוכח מהמשנה דקאמרה הטעם משום שאין
מערבין משתחשך וא"כ אם נסבור דביה"ש ג"כ אין מערבין ממילא לענין זה
ג"כ לא מהני ביה"ש:
* לכל שבתות השנה ואמר איזה מהם וכו'
- ופשוט דאם לא התנה לאיזה מהם שארצה אין יכול לילך כ"א לצד עירובו אם לא שביטל
להעירוב מבע"י:
* שארצה אלך וכו' - היינו שבשבת שלא
ירצה יהיה כבני עירו ולא יקנה לו העירוב להפסידו אלפים אמה שבמערב [רש"י]: