רי"ף ערובין דף י.
גמ' ערובין דף לח.- לט:
אורך השיעור הקולי ברי"ף ור"ן הוא 42:08 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 8:40 דקות
אין להעתיק או לצלם את התמונות
1)שני ימים טובים של ר"ה, הרי הן
כיום אחד ואינו מערב לשני ימים אלא לרוח אחת.
2)עירב בראשון במאכל, אם רצה לערב
ברגליו בשני, הרי זה עירוב
רמב"ם הלכות עירובין
פרק ח הלכה ה
יום טוב שחל להיות סמוך לשבת בין מלפניה
בין מלאחריה או שני ימים טובים של גליות יש לו לערב שני עירובין לשתי רוחות וסומך על
אי זה מהן שירצה ליום הראשון ועל העירוב שברוח השניה ליום השני, או מערב עירוב אחד
לרוח אחת וסומך עליו לאחד משני ימים וביום השני יהיה כבני העיר וכאילו לא עשה עירוב
ויש לו אלפים אמה לכל רוח, במה דברים אמורים בשני ימים טובים של גליות אבל בשני
ימים טובים של ראש ב השנה הרי הן כיום אחד ואינו מערב לשני הימים אלא לרוח אחת. +/השגת
הראב"ד/ יו"ט שחל להיות סמוך לשבת בין לפניה בין לאחריה. א"א ואיך לא
פירש ולא חילק בדבר והלא העמידוה בגמרא /ערובין/ (לח) דמנח ליה בסוף אלף אמה לכאן ובסוף
אלף אמה לכאן דאי לא יו"ט ושבת לא מצי לערב לשתי רוחות, ראיתי שבסוף הפרק חזר
ופירש.+
בית יוסף אורח חיים סימן
תטז אות א (ב) ד"ה ומ"ש וכן
א (ב) ומ"ש וכן הדין בכל שני ימים טובים חוץ משני ימים טובים של ראש השנה
וכו'. שם (לט.) פלוגתא דתנאי ואמוראי אמתניתין (שם ע"ב) דרבי יהודה אומר ראש השנה
שהיה ירא שמא תתעבר מערב אדם שני עירובין ואומר עירובי הראשון למזרח והשני למערב וכו'
ולא הודו לו חכמים ובגמרא מאן לא הודו לו רבי יוסי קסבר שני ימים טובים של ראש השנה
קדושה אחת הן שהרי אם באו עדים מן המנחה ולמעלה נוהגים אותו היום קודש ולמחר קודש וכתבו
הרי"ף (י.) והרא"ש (סי' ח) וכן הלכה אבל בב' י"ט של גליות מודה רבי
יוסי לחכמים שהן ב' קדושות וכתב הרב המגיד בפרק ח' מהלכות עירובין (ה"ח) דמדברי
הרמב"ם נראה דשני י"ט של ראש השנה כיום אחד לגמרי הן וא"כ נאכל עירובו
בראשון יוצא עליו בב' וכתב עליו הראב"ד דלא אמרו קדושה אחת הן אלא להחמיר ולא
להקל והוא ז"ל הליץ בעד הרמב"ם וכתב שכן דעת הרשב"א ז"ל:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תטז סעיף א
(א) יום טוב שחל להיות סמוך לשבת,
בין מלפניה בין מלאחריה, או שני יו"ט של גליות, (ב) יש לו לערב שני עירובין (ג)
לשתי רוחות, וסומך (ד) על איזה מהם שירצה ליום הראשון, ועל העירוב שברוח השניה ליום
השני; או מערב עירוב אחד לרוח אחת וסומך עליו (ה) לאחד משני הימים, וביום השני יהיה
כבני העיר וכאילו לא עשה עירוב ויש לו אלפים אמה לכל רוח. בד"א, בשני ימים
טובים של גליות אבל בשני ימים טובים של ר"ה, הרי הן (ו) כיום אחד ואינו מערב לשני
ימים אלא (ז) לרוח אחת. (ח) וכן מתנה אדם על עירובו ואומר: עירוב לשבת זו אבל לא
(ט) לשבת אחרת, לשבת אחרת אבל לא לשבת זו, לשבתות ולא לימים טובים, ליו"ט ולא
לשבתות.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תטז סעיף א
(א) יו"ט וכו' סמוך לשבת וכו'
- דיו"ט ושבת וכן שני י"ט של גליות שתי קדושות הן ולכן אין עירוב יום אחד
שייך לחבירו:
(ב) יש לו לערב וכו' - פי' יכול לערב
שני עירובין בפ"א וכו':
(ג) לשתי רוחות - ומכוין שהעירוב שיברור
בלילה הזה לילך משם האלפים יקנה לו שביתה בבין השמשות של יום זה לצורך מחר והעירוב
שבצד השני יקנה לו שביתה בבין השמשות דלמחר לצורך יום השני:
(ד) על איזה מהם שירצה - וא"צ
לברר דעתו מעיו"ט דאמרינן יש ברירה והוברר הדבר למפרע שבמקום הזה קנה לו שביתה
היום בבין השמשות וכדלעיל בסימן תי"ג אך מכיון שבירר צד אחד ביום ראשון שוב אינו
רשאי לילך באותו יום לצד השני:
(ה) לאחד משני הימים - היינו לאיזה
מהם שירצה ומיירי ג"כ שמכוין בהנחתו שעירובו יקנה לו בבין השמשות של איזה משני
הימים לצורך יום מחר שלו וביום האחר יהיה כבני עירו:
(ו) כיום אחד וכו' - דכיום אחד
ארוך חשבינן ליה וביום אחד אינו יכול לערב חציה לכאן וחציה לכאן:
(ז) לרוח אחת - וה"ה דאינו יכול
לומר יקנה לי עירובי כאן היום ולמחר אהיה כבני עירי:
(ח) וכן וכו' - אריש הענין קאי כמו
שם שיכול להניח עירוב אחד בעיו"ט ושיחול עליו לבדו או רק על השבת שאחר יו"ט:
(ט) לשבת אחרת - והוא שיהיה עירובו
קיים באותו שבת בין השמשות. וכשמניחו לכמה שבתות צריך להשגיח תמיד שמא נתעפש או התליע
דזה הוא דבר המצוי ובפרט בימי הקיץ או נאבד לגמרי [אחרונים]:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תטז סעיף ב
(י) [א*] המערב א לשני ימים טובים
(יא) של גליות או לשבת ויו"ט, (יב) אע"פ שהוא עירוב אחד לרוח אחת לשני הימים
צריך שיהיה העירוב במקומו מצוי בליל הראשון * ובליל ב' כל בין השמשות. (יג) כיצד הוא
עושה, מוליכו בעי"ט או בע"ש ומחשיך עליו ונוטלו בידו ובא לו, (יד) אם היה
ליל יו"ט, * ולמחר מוליכו לאותו מקום ומניחו שם עד שתחשך, (טו) ואוכלו אם היה
ליל שבת, או מביאו אם היה ליל יו"ט; מפני שהן שתי קדושות ואינם כיום א' כדי שנאמר
מליל ראשון קנה העירוב לשני ימים. נאכל העירוב בראשון, קנה העירוב לראשון ואינו עירוב
לשני. עירב ברגליו בראשון, <א> צריך לערב (טז) ברגליו בשני והוא שילך ויעמוד
(יז) באותו מקום ויחשוב שם בלבו שיקנה שם שביתה (יח) ב ולא יאמר כלום, * מפני שאסור
לעשות (יט) שום הכנה מי"ט לשבת או משבת לי"ט אפילו בדיבור. (כ) <ב>
וכל שכן שאינו יכול לערב בפת שלא עירבו בו כבר ביום הראשון, מפני שהיה צריך לקרות עליו
שם עירוב ונמצא מכין. עירב בראשון במאכל, אם רצה לערב ברגליו בשני, הרי זה עירוב.
(כא) <ג> ואם רצה לערב בפת, צריך לערב (כב) <ד> באותה הפת (כג) עצמה שעירב
בה בראשון, * (כד) שאין צריך לומר כלום שכבר קרא שם עירוב ואם כן אינו מכין כלום.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תטז סעיף ב
(י) המערב לשני ימים טובים וכו' -
ר"ל שפירש בהדיא שיחול העירוב על שני הימים או על שבת ויו"ט:
(יא) של גליות - ולאפוקי שני ימים
טובים של ר"ה אף אם נאכל עירובו ביום הראשון יכול לילך גם בשני שתיכף בביה"ש
ראשון נקנה לו העירוב לשני הימים דקדושה אחת הן משא"כ בשל גליות לא נתקן השני
רק משום ספיקא דיומא וה"ה במערב ברגליו בבין השמשות דיום ראשון של ר"ה קונה
שביתה בזה לשני הימים:
(יב) אע"פ שהוא עירוב אחד וכו'
- ר"ל מ"מ לא אמרינן דדי שיהיה העירוב קיים ביום הראשון לבד כיון דשתי קדושות
הן:
(יג) כיצד הוא עושה וכו' - ר"ל
אם הוא מקום שאינו משתמר שחושש שמא יאבד ביום א' לכך מוליכו שם ע"י עצמו וה"ה
ע"י שליח ויושב שם עד שחשיכה ואח"כ נוטלו לביתו ומוכרח להוליכו למחר עוד
הפעם לשם:
(יד) אם היה ליל יו"ט - ובשבת
שאסור לישאנו לביתו יהיה מוכרח לילך למחר קודם בין השמשות לשם לראות אם העירוב קיים
ולישב שם עד שתחשך וכדלקמיה:
(טו) ואוכלו אם היה וכו' - ר"ל
שמותר לאכלו כשירצה מכיון שכבר חל העירוב:
(טז) ברגליו בשני - דעירוב יום הראשון
שעירב ברגליו אפילו אם כוון שיועיל לשני הימים אינו מועיל כלל ליום השני וכתבו הפוסקים
דאם לא עירב בראשון לא בפת ולא ברגליו אינו יכול לערב בשני אפילו ברגליו דמכיון שמתחלה
היה אסור במקום זה לילך מחוץ לתחום נראה כמכין:
(יז) באותו מקום - אבל לרוח אחרת אינו
יכול לערב ברגליו ביום שני דכיון שמקום זה היה אתמול אסור לילך נראה כמכין עתה מיו"ט
לשבת וי"א דאף ברוח אחרת יכול לערב ברגליו ליום שני ואך שיזהר שלא יאמר כלום רק
שישב עד שתחשך וכדלקמיה:
(יח) ולא יאמר כלום - ואם עבר ואמר
אפ"ה קונה שביתה [אחרונים]:
(יט) שום הכנה מיו"ט לשבת - וה"ה
לענין שני ימים טובים של גליות שאסור להכין מיו"ט לחבירו (ח"א):
(כ) וכ"ש שאינו יכול וכו' - ואפילו
בדיעבד לא מהני כשעירב בפת כיון שבפעם הראשון לא עירב אלא ברגל וכן במה שכתב המחבר
לקמיה דדוקא באותה הפת עצמה אם עשה בפת אחר אפילו בדיעבד לא הוי עירוב:
(כא) ואם רצה וכו' - משום דברגליו
א"צ לו לומר כלום ואין בו משום הכנה כנ"ל:
(כב) באותה הפת וכו' שא"צ לומר
וכו' - ר"ל משא"כ אם יקח פת אחר צריך לקרות עליה שם עירוב והוא בכלל הכנה:
(כג) עצמה - ובאותו מקום דוקא דבמקום
אחר א"א לערב אף באותה הפת דכיון שעקר הפת ממקומו שלא ע"מ להניחו עוד במקום
הזה נעקר ממנו שם עירוב והוי כמערב בפת חדשה:
(כד) שא"צ לומר כלום - ועיין
בפמ"ג שמצדד לומר שגם הברכה על העירוב לא יוכל אז לברך כי עי"ז יהיה מנכר
הכנה:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תטז סעיף ב
* ובליל ב' כל בין השמשות - עיין בסימן
תט"ו ס"ג:
* ולמחר מוליכו - לכאורה כיון שהולך
בעצמו ויושב עד שתחשך למה לו לקחת הפת הלא ממילא קנה שביתה בישיבתו שם דהלא אמרינן
דאם עירב בפת בראשון יכול לערב ברגליו בשני כמש"כ בסוף הסעיף וברבינו יונתן מצאתי
שהעיר בזה על המשנה ורצה לומר בתירוץ אחד דעד כאן לא אמרינן דיכול לערב ברגליו בשני
אלא כשנאכל הפת אבל הפוסקים לא הביאו זה ואדרבה מלשון המחבר אם רצה לערב בשני ברגליו
משמע דברצונו תלוי ונראה דע"י שליח מיירי וגם בתחלה שכתב כיצד הוא עושה מוליכו
וכו' הכונה ג"כ ע"י שליח דע"י עצמו כיון שיושב עד שתחשך א"צ להפת
אך ביום הראשון אפשר משום דחושש שמא למחר יכבד לו לילך בעצמו לערב ברגליו [דברגליו
לכו"ע לא מהני לשני הימים היכא דשתי קדושות הן] וע"כ לוקח אתו פת פן ימצא
מקום המשתמר להניחו שם ויוכל להניחו שם לשם עירוב בהדיא על שני הימים:
* מפני שאסור לעשות שום הכנה מיו"ט
לשבת וכו' - עיין במ"ב דה"ה לענין שני י"ט של גליות והנה כ"ז
לענין לכתחלה אבל בדיעבד אפילו כשעירב בפת וקרא עליו שם עירוב ביו"ט ראשון של
גליות לצורך מחר [דהיינו שהניחו על תנאי אם היום קודש ולמחר חול אין בעירובי כלום ואם
היום חול ולמחר קודש אני מניחו לצורך עירוב] בדיעבד מהני דדוקא לענין משבת ליו"ט
או מיו"ט לשבת מחמרינן אפילו בדיעבד כשעירב בפת שלא עירב מאתמול אבל לא לענין
יו"ט של גליות [א"ר בסימן תקכ"ח ס"ב ע"ש טעמו והביאו הפמ"ג]:
* שא"צ לומר כלום שכבר קרא וכו'
- עיין בב"ח וט"ז דלכתחלה אסור לומר דהוא לשם עירוב למחר דבזה מוכחא מילתא
דהניחו לשם עירוב ונראה כמכין דאף דא"צ לומר ע"י אמירתו גרע טפי ודומיא דרישא
לענין מערב ברגליו דג"כ א"צ לומר ואפ"ה פסק בשו"ע דאסור לומר ע"ש
וכ"כ הא"ר ומ"מ בדיעבד כשאמר דהוא לשם עירוב לא נתבטל עי"ז כיון
דע"פ דין א"צ לומר אמירתו לא מבטל הדבר כ"כ הב"ח וא"ר [ובט"ז
הדבר סתום ולפי מה שהגיהו היד אפרים נראה שגם הוא סובר כן]:
רמב"ם הלכות יום
טוב פרק א הלכה יט
חול מכין לשבת וחול מכין ליום טוב
אבל אין יום טוב מכין לשבת ולא שבת מכינה ליום טוב, לפיכך ביצה שנולדה ביום טוב אחר
השבת אסורה, ואע"פ שהתרנגולת עומדת לאכילה, הואיל ומאמש נגמרה הביצה נמצא שבת
מכין אותה ליום טוב, ואסרוה בכל יום טוב גזירה משום יום טוב ס שאחר שבת, וכן ביצה שנולדה
בכל שבת אסורה גזרה משום שבת שאחר יום טוב.
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תקיג סעיף ה
אם נולדה ביו"ט ראשון (יג) מותרת
ביו"ט שני בשני <ו> י"ט של גליות, אבל בשני י"ט (יד) של ראש השנה
ח וכן בשבת וי"ט (טו) הסמוכים זה לזה, נולדה בזה (טז) אסורה בזה. הגה: ואם
יו"ט (יז) ביום א' ב' ונולדה בשבת שלפניהם, (יח) מותר ביום ב' (יט) של גליות
(מהרי"ל).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תקיג סעיף ה
(יג) מותרת ביו"ט שני - היינו
בליל יו"ט שני שהרי ממ"נ אחד מהם הוא חול:
(יד) של ר"ה - מפני ששני הימים
הם קודש וכיום אחד ארוך הן חשובים ובספק אם נולדה ביו"ט ראשון מותר אף ביו"ט
שני של ר"ה כ"כ הכנה"ג והעו"ש מחמיר:
(טו) הסמוכים זה לזה - בין שהוא יו"ט
אחר שבת או שבת אחר יום טוב:
(טז) אסורה בזה - עד הערב שע"י
לידה זו נעשית הביצה מוכנת לאכילה ואם נתירה נמצא שאחד הכין לחבירו ואנן קי"ל
דאין שבת מכין ליו"ט ואין יו"ט מכין לשבת:
(יז) ביום א' ב' - לאפוקי אם יו"ט
היה ביום ש"ק וביום א' אסור ביום ראשון אף שהוא יום שני של יו"ט דשמא היום
קודש:
(יח) מותר ביום ב' - דממ"נ אם
היום ראשון היה קודש היום חול ואם היום קודש אתמול כשנולדה היה חול:
(יט) של גליות - ולאפוקי של ר"ה
דשניהם הם כיום אחד ארוך אף ביום שני אסור וה"ה אם חל ר"ה ביום ה' וי"ו
ונולדה ביום ה' אסור מהאי טעמא אף בשבת:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תקכז סעיף א
(א) יו"ט שחל להיות בערב שבת,
לא יבשל בתחלה לצורך שבת <א> בקדירה בפני עצמה, <ב> אבל מבשל הוא (ב) כמה
קדרות ליו"ט ואם הותיר, הותיר לשבת; * (ג) וע"י עירוב, מבשל בתחלה לשבת.
(פי' ענין העירוב הוא שיבשל ויאפה מי"ט לשבת עם מה שבשל ואפה כבר מעי"ט
לשם שבת, ונמצא שלא התחיל מלאכה בי"ט אלא גמר אותה). הגה: ומותר להניח עירוב זה
(ד) <ג> אפילו * א ספק חשיכה (מרדכי ס"פ במה מדליקין).
רמב"ם הלכות יום
טוב פרק ו הלכה יב
כיוצא בו היו לפניו שתי כלכלות של
טבל ביום טוב ראשון אומר אם היום חול תהיה זו תרומה על זו ואם היום קדש אין בדברי כלום,
וקורא עליה שם ומניחה, ולמחר בשני חוזר ואומר אם היום קדש אין בדברי כלום ואם היום
חול תהיה זו תרומה על זו וקורא עליה שם ומניחה כדרך שקרא עליה בראשון, ומניח את זו
שקרא עליה שם תרומה ואוכל את השנייה.
רמב"ם הלכות יום
טוב פרק א הלכה כד
שני ימים טובים אלו של גליות שתי קדושות
הן ואינן כיום אחד לפיכך דבר שהיה מוקצה ביום טוב ראשון או שנולד בראשון אם הכין אותו
לשני הרי זה מותר. כיצד פ ביצה שנולדה בראשון תאכל בשני, חיה ועוף שניצודו בראשון יאכלו
בשני, דבר המחובר לקרקע שנעקר בראשון יאכל בשני, וכן מותר לכחול את העין ביום טוב שני
ואע"פ שאין שם חולי. במה דברים אמורים בשני ימים טובים של גליות אבל שני ימים
טובים של ראש השנה קדושה אחת הן וכיום אחד הן חשובים לכל אלו הדברים אלא לענין המת
בלבד, אבל ביצה שנולדה בראשון צ של ראש השנה אסורה בשני וכן כל כיוצא בזה. שבת הסמוכה
ליום טוב ונולדה ביצה באחד מהן אסורה בשני וכן כל כיוצא בביצה ואפילו נולדה ביום טוב
שני לא תאכל בשבת הסמוכה לו.