רי"ף ערובין דף א:
גמ' ערובין דף ה:- ו.
אורך השיעור הקולי ברי"ף ור"ן הוא 30:45 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 7:45 דקות
2)בין שנראית בליטת הלחי לעומדים בתוך
המבוי
3)אפילו לא עשאו לשם לחי, אלא שנזדמן
לו שם מאליו, כשר
4)מבוי רחב יותר משמונה אמות, אם הלחי
בולט לתוכו ד' אמות אינו נידון משום לחי
1)
נפרץ בו פרצה מצדו כלפי ראשו
רמב"ם הלכות שבת
פרק יז הלכה יז
נפרץ ש בו פרצה מצדו כלפי ראשו אם
נשאר עומד בראשו פס רוחב ארבעה טפחים מותר והוא שלא תהיה הפרצה יתר על עשר, ואם לא
נשאר פס ארבעה אסור אלא א"כ היתה הפרצה פחות משלשה שכל פחות משלשה כלבוד הוא.
בית יוסף אורח חיים סימן שסה
א מבוי שנפרץ מצדו וכו'. ריש בפרק קמא
דעירובין עלה ה' (ע"א) איתמר מבוי שנפרץ מצדו כלפי ראשו איתמר משמיה דרב אמי ורב
אסי אם יש שם פס ד' מתיר פרצה עד עשר ואם לאו פחות משלשה מתיר ג' אינו מתיר. ופירש
רש"י מצדו. אחד מהכתלים שבצד ארכו כלפי ראשו סמוך לקורה הימנה ולפנים: אם יש שם
פס ארבע. אם נשתייר מן הכותל או עשה פס ד' במקום הפרצה סמוך לקורה מתיר פרצה ואף על
גב שנשתייר שם פרצה עד י' דכיון דיש הכשר אורך מבוי מהקורה עד הפרצה לא בטל ליה תורת
פתח מקמא ובמילתיה קאי וקורתו מתירתו ופרצה הנותרת כיון דלאו יותר מי' תורת פתח עליה
ומבוי אינו נפסל בפתחים הרבה אי נמי שבקי בני מבוי פתחא קמא ונפקי ועיילי בההיא פרצה
משום דדרך קצרה היא להם אפילו הכי לא בטלה תורת פתח וקורה מהראשון משום דהוי פתח לד'
הסמוכים לו הואיל וד' אורך ראויים לקורה דיש בהם הכשר מבוי: ואם לאו. דאין שם פס ד':
פחות מג'. אם הפרצה פחות מג': מתיר. תיקון המבוי שהרי כלבוד דמי ואם הפרצה ג' אינו
מתיר דכיון דממעטין בני המבוי בהילוכן ומקצרין את דרכם דרך אותה פרצה חיישינן דילמא
שבקא פתחא רבא ונפקי ועיילי בההיא פרצה ובטיל ליה פתחא קמא ובטלה קורה דידה ואין קורה
למבוי זה. ואם תאמר הא בהיה פחות מעשרה וחקק בו להשלימו לעשרה אמר אביי שחוקק בו במשך
ארבע אמות ופסקו רוב הפוסקים כמותו כמו שנתבאר בסימן שס"ג (קל: סע' כו ד"ה
ומ"ש אבל) אלמא שיעור אורך מבוי ארבע אמות והיכי פסקינן הכא כרב אמי ורב אסי דאמרי
אם יש שם פס ד' מתיר דאם כן הוי שיעור אורך מבוי ארבעה טפחים כבר תירצו בגמרא דלא דמו
דגבי ההיא דאביי דהוי תחלת מבוי דהשתא בחקק זה משוינן ליה מבוי משום הכי בעינן משך
ארבע אמות אבל בהא דרב אמי ורב אסי דסוף מבוי הוא שכבר היה מבוי אלא שאירע בו פיסול
ומהדר לשווייה מבוי הילכך בארבעה טפחים סגי ליה:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שסה סעיף א
מבוי * שנפרץ בו פרצה (א) <א>
מצדו כלפי ראשו, * (ב) א אם נשאר עומד בראשו פס רחב ארבעה טפחים, מותר, (ג) והוא שלא
תהא הפרצה יותר על י'; * ואם לא נשאר פס ד', * (ד) ב אסור אלא אם כן היתה הפרצה (ה)
פחות מג"ט.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שסה סעיף א
(א) מצדו כלפי ראשו - פי' המבוי היה
מתוקן בלחי או בקורה ונפרץ אחד מהכתלים שבצד ארכו כלפי ראשו סמוך ללחי או לקורה:
(ב) אם נשאר וכו' ארבעה טפחים - שעדיין
נשאר שיעור חשוב במבוי לכן לא בטיל הפתח הגדול ואע"ג דבעלמא שיעור אורך מבוי לא
פחות מד"א וכנ"ל בסימן שס"ג סכ"ו היינו אם נעשה מבוי בתחלה אבל
כאן שכבר היה מבוי אלא שנסתר די בארבעה טפחים שנשאר ממנו:
(ג) והוא וכו' עשר - אמות דעד שיעור
זה הוא בכלל פתח יתר מכאן חשוב פרצה וצריך לסתום או לעשות צוה"פ במקום הזה [ריטב"א]:
(ד) אסור אלא אם כן וכו' - דאע"ג
דבפחות מיו"ד אמות מקרי פתח הכא חיישינן דלמא שבקי בני המבוי פתח המבוי וילכו
בפתח זו לקצר דרכם ובטל ליה תיקון דלחי או קורה שהם צריכין להיות בפתח המבוי והוא אין
שם פתח מבוי עליו:
(ה) פחות מג"ט - דחשוב כסתום:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שסה סעיף א
* שנפרץ וכו' - לכרמלית או לר"ה
[הגר"ז ובית מאיר]:
* אם נשאר וכו' - עיין במ"א שכתב
דאם לא נשאר עומד ד"ט ורוצה להעמידו אינו מועיל פס ד"ט דזה הוי כמו תחלת
מבוי ובעינן דוקא פס של ד"א. והנה סתם כדעת התוס' ודלא כרש"י משום דכן מורה
לשון הרמב"ם והטור שכתבו אם נשתייר [ומ"ש הא"ר דכן משמע ג"כ מרבינו
יהונתן לא נהירא דאדרבה מדהעתיק לשון רש"י משמע דס"ל כרש"י] ומ"מ
לא ברירא כולי האי דהאור זרוע וכן הרשב"א בעה"ק שער ב' א' וכן רבינו ירוחם
העתיקו לדינא להדיא כרש"י ומלשון הרמב"ם והטור שכתבו לשון דנשתייר אין ראיה
שכונתם לזה בדיוקא ותדע דהא בב"י העתיק לשון רש"י ובשו"ע כתב אם נשתייר:
* ואם לא נשאר פס ד' וכו' - עיין מ"ב
הטעם. ודע דמוכח מסוגית הגמרא ומפוסקים דאסור בזה אפילו נשאר גידודי המעכב ההילוך מ"מ
חיישינן לזה משום דממעטי בהלוכא על ידי פתח זה:
* אסור אלא אם כן וכו' - עיין משנה
ברורה ומבואר בחידושי הרשב"א והריטב"א שבמקום הפרצה אין מועיל התיקון דלחי
וקורה שלא ניתקן תיקון זה לפרצה. ואם מועיל צוה"פ נראה לכאורה דתלוי לפי הגירסא
בשו"ע סי' שס"ג סל"ד בסופו דלפי מה שכתבנו שם בשם תפארת שמואל דרבא
גרסינן אינו מועיל מה שעושה צוה"פ במקום הפרצה דדלמא שבקי וכו' [ומה שמבואר בחידושי
הרשב"א והריטב"א דמועיל צוה"פ כשנפרץ בראשו אפשר דשם שאני דלא שייך
דלמא שבקי כדאיתא בגמרא] ואפשר דכיון שעשה צוה"פ נחשב כסתום והוי כאלו היה פס
ד' בראשו ולענין אם מועיל כשעושה צוה"פ בפתח המבוי תלוי בפלוגתא לפי הגירסא שם
רבא מועיל [והדין שם נובע מאו"ז] אכן לפי מה שהוכיח הבית מאיר מהריטב"א דלא
כאבן העוזר אלא דמימרא דרבי אמי ורב אסי [דאסרי כשנפרץ מצדו ולא נשאר פס ד"ט]
מיירי אפילו כשפתח המבוי נעשה בצוה"פ א"כ מוכח דס"ל דבכל גווני אסור
א"כ דין זה תלוי בפלוגתת ראשונים וצ"ע למעשה:
2)
בין שנראית בליטת הלחי לעומדים בתוך המבוי
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שסג סעיף ט
<ו> בין שנראית בליטת הלחי לעומדים
בתוך המבוי (לא) ואינה נראית לעומדים בחוץ, בין שנראית לעומדים בחוץ (לב) נגד חלל המבוי
(תוס' והרא"ש פ"ק דעירובין) ואינה נראית (לג) לעומדים בפנים, כשר.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שסג סעיף ט
(לא) ואינה נראית לעומדים בחוץ - כגון
שהעמיד הלחי רחבו לצד ארכו של מבוי ולא משך קצה רחבו קימעא כלפי חוץ אלא השוה חודו
החיצון לעובי כותל המבוי ודומה כמי שמוסיף על עובי הכותל ואינו נראה מבחוץ כלחי אבל
חודו הפנימי נראה לעומדים שם בפנים כזה /במקור מופיע ציור/:
(לב) נגד חלל המבוי - כגון שנתן כל
הלחי לחוץ המבוי וחודו הפנימי עומד אצל עובי הכותל אבל לא העמידו בשוה לשפת עובי הכותל
של צד תוך המבוי דא"כ לא היה נראה כלחי אלא כמוסיף על הכותל אף להעומדים בר"ה
אלא הרחיקו מזוית עובי הכותל של צד פנים והעמידו לשפת עובי של צד אחורי המבוי דעי"ז
ניכר להעומדים בחוץ בר"ה נגד חלל המבוי שהוא לחי כזה /במקור מופיע ציור/:
(לג) לעומדים בפנים - ר"ל לאותן
העומדים תוך המבוי אין הלחי נראית שאין עשויה בפנים:
3)
אפילו לא עשאו לשם לחי, אלא שנזדמן לו שם מאליו, כשר
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שסג סעיף יא
ח אפילו לא עשאו לשם לחי, אלא (לז)
שנזדמן לו שם מאליו, כשר; ובלבד שיסמכו עליו מערב שבת, * אבל לא סמכו עליו מערב שבת
(לח) כגון שהיה שם לחי אחר ונפל בשבת, ובאים עכשיו לסמוך על זה, לא. (אבל לא היה
שם לחי אחר מערב שבת, (לט) ט כאלו סמכו עליו דמי) (ב"י בשם רש"י והגהות אשירי
והמגיד פט"ז).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שסג סעיף יא
(לז) שנזדמן לו שם מאליו - כגון שיצא
בליטה מכותל המבוי בראשו בשיעור משך גבוה עשרה טפחים או שהועמד שם לאיזה ענין ואפילו
לא קבעו הוא בעצמו אלא מעולם הוא שם ג"כ כשר דלחי משום מחיצה ומחיצה העומדת מאליה
כשרה:
(לח) כגון שהיה שם לחי אחר וכו' -
דהו"ל כאלו אמר ע"ז אני סומך ולא ע"ז והו"ל האי כאלו אדחי מתורת
לחי [א"ז]:
(לט) כאלו סמכו עליו - ר"ל אע"פ
שלא סמכו עליו בפירוש אכן אם בפירוש לא סמכו עליו כגון שלא טלטלו בשבת שעברה ע"י
לחי זו ולא היה שם לחי אחר אינו מועיל לשבת הבאה עד שיסמכו עליו מע"ש בפירוש:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שסג סעיף יא
* אבל לא סמכו עליו וכו' - ודוקא בלחי
אבל במחיצה גמורה מבואר בפוסקים דמהני אפילו לא סמכו עליו מע"ש ועיין בפמ"ג
שמסתפק איך הדין לענין צוה"פ אם בשבת שעברה לא רצו אנשי העיר לטלטל ע"י אם
מותר לסמוך ע"ז בשבת הבאה כשלא חשבו מע"ש לסמוך עליו ודע דאפילו בלחי אם
עשאו מתחלה לשם לחי אפילו לא סמכו עליו מע"ש ג"כ מהני [גאון יעקב] וכ"ש
דבצוה"פ יש להקל בזה:
4)
מבוי רחב יותר משמונה אמות, אם הלחי בולט לתוכו ד' אמות
אינו נידון משום לחי
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שסג סעיף יב
(מ) לחי העומד (מא) מאליו, אפי' סמכו
עליו מערב שבת, אם המבוי רחב יותר משמונה אמות, <ז> אם הלחי בולט לתוכו (מב)
י ד' אמות אינו נידון משום לחי וצריך לחי אחר להתירו, ויעמידנו ברוח שכנגדו, ואם ירצה
להעמידו אצלו יעשנו מעט עב או דק יותר מהבליטה, כדי שיהא ניכר שהוא לשם לחי. הגה:
ואם יא העמידו לשם לחי, דאית ליה קלא שתקנו לחי למבוי זה, (מג) אפי' רחב ארבע אמות
הוי לחי.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שסג סעיף יב
(מ) לחי העומד וכו' - שיעור דבריו
כך הוא דהא דכתב בסי"א דלחי העומד מאליו וסמכו עליו מהני דוקא אם הלחי אינו בולט
לרחבו של מבוי ד"א אבל אם הוא בולט ויוצא מכותל הבית לרחבו של מבוי ד"א אז
נפק ליה מתורת לחי [משום שיש בו שיעור הכשר של אורך מבוי שהוא בד"א וכדלקמיה בסכ"ו]
ושם כותל מבוי עליה וצריך לחי אחר לפתח המבוי להתירו אם לא שהמבוי אינו מחזיק רחבו
רק ח' אמות דאז מותר בלא לחי אחר דהוי עומד כפרוץ וחשיב המבוי כסתום מכל הצדדין וכנ"ל
בסימן שס"ב ס"ט:
(מא) מאיליו - דאם העמידו לשם לחי
אפילו רחב ד' אמות הוי לחי כמו שכתב בהג"ה:
(מב) ארבע אמות - דד"א הוי שיעור
כותל מבוי וליכא הכירא כלל דהוא לחי אבל עד ד' אמות נוכל לחשבו ללחי והוא דסמכו עליו
מע"ש וכנ"ל בסי"א:
(מג) אפילו רחב ד"א - וה"ה
יותר מזה והטעם דמשום דריבה בפתח המבוי בסתימתו לא גרע מלחי דעלמא [רש"י]:
5)
לחי המושך עם דפנו
של מבוי
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שסג סעיף יג
יב <ח> לחי (מד) המושך עם דפנו
של מבוי שהעמיד חודו כנגד עובי הכותל דשוה מבפנים ונראה מבחוץ (מה) שאין חודו של לחי
מכס' כל עובי הדופן, פחות מד' אמות נידון משום לחי ומשתמש (מו) יג עם חודו הפנימי.
(מז) ד' אמות, נידון משום מבוי (מח) יד ואסור להשתמש בכל המבוי, שהרי אין כאן לחי.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שסג סעיף יג
(מד) המושך עם דפנו וכו' - לאורך המבוי:
(מה) שאין חודו של לחי מכסה וכו'
- אלא קצר ממנו ונמשך להלאה לצד אחורי המבוי וכמו שציירנו לעיל בס"ט במ"ב:
(מו) עם חודו הפנימי - ר"ל שמותר
ע"י הלחי להשתמש בכל המבוי עד חודו הפנימי של הלחי ולא יותר דאף דקי"ל בסימן
שס"ה ס"ד דבין הלחיים מותר להשתמש הכא שאני דהא הצד השני קצר מזה שאין דופן
כנגד הלחי:
(מז) ד"א נידון משום מבוי - דכיון
דהוא ד"א שהוא בעלמא שיעור אורך מבוי יוצא מתורת לחי ונחשב לכותל מבוי וכן מבוי
שעשה לאורך המבוי לפנים לחיים קטנים הרבה רצופים בפחות מג"ט זה אצל זה במשך ארבע
אמות אינו ניתר המבוי בזה דכיון שהם בפחות מג"ט זה מזה חשובים כולם כלחי אחד שמחזיק
ד' אמות ברחבו ויוצא מתורת לחי ונחשב ככותל ואין לחי למבוי זה. ומ"מ אם הלחי הראשון
שעומד בקצה המבוי אינו עומד בשוה עם קצה המבוי אלא נמשך קצת מן המבוי ולפנים נידון
משום לחי כיון שנראה מבחוץ:
(מח) ואסור להשתמש - דזה אסור אפילו
הועמד לשם לחי ואינו דומה להנ"ל בסי"ב דמתירין שם כשהעמידו לשם לחי דהתם
הלא העמיד הבליטה לרוחב המבוי ונסתם עי"ז פתיחתה וע"כ לא גרע מלחי משהו משא"כ
הכא דהעמידו לארכו ומחזי כמוסיף עוד על הכותל:
6)
פרוץ כעומד, מותר
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שסב
סעיף ט
* (מח) פרוץ כעומד, מותר (מט) טז בין
בשתי (נ) בין בערב; ובלבד (נא) שלא יהא במקום א' פרוץ יותר מעשר. (נב) אבל עד עשר אמות
מותר, מפני שהיא כפתח.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שסב סעיף ט
(מח) פרוץ כעומד מותר - דלא צריך שיהא
העומד מרובה על הפרוץ אפילו אם שוין הם ג"כ מותר כיון שאין הפרוץ מרובה ואפילו
כנגד הפרוץ מותר לטלטל דיש ע"ז דין מחיצה שלמה:
(מט) בין בשתי - שעומד ע"ג קרקע
בגובה ויש חללים רחבים בתוך המחיצה עד שהפרוץ הוא שוה לעומד:
(נ) בין בערב - דע דכל מחיצה צריך
שלא יהיה בתחתיתו חלל שלשה טפחים [דאם היה בו חלל ג"ט אפילו למעלה עשה השבעה טפחים
בלא שום חלל דנמצא שהעומד מרובה על הפרוץ או שהיה למעלה עשרה טפחים שלמים ג"כ
לא מהני דהו"ל מחיצה שהגדיים בוקעין תחתיה] וכן אם המחיצה היה למטה גובה ששה טפחים
והרחיק שלשה טפחים שלמים והעמיד למעלה עוד פס והשלימו לעשרה טפחים ג"כ לא מהני
אף שהעומד מרובה על הפרוץ דאתי אויר של חלל ג"ט שתחת הפס ואויר שלמעלה מן הפס
עד לרקיע ומבטלי ליה להפס שבאמצע וכן אם עשה למטה בתחתיתו ג"ט וכן למעלה ג"ט
ובאמצע נשאר רוחב ד"ט חלל אף שבס"ה יש עומד של ששה טפחים ומרובה הוא על החלל
שבינתים לא הוי מחיצה דאתי אוירא דלמעלה והאויר ד"ט שבאמצע ומבטלי ליה להשלשה
טפחים אבל אם עשה למעלה ארבעה טפחים ובתחתיתו שלשה טפחים ובאמצע נשאר ג"ט חלל
בזה לא אמרינן דהאוירין מבטלי ליה להארבעה טפחים עומד שלמעלה שאחרי שהוא מרובה על האויר
שתחתיו אין יכול האויר לבטלו דאדרבה האויר בטיל לגביה וכאלו סתום כולו דמיא והנה בזה
הציור שציירנו העומד מרובה על הפרוץ ופרוץ כעומד לא משכחת לה בערב כמו שכתבנו בבה"ל
והנה לשון זה של המחבר הוא נובע מלשון הטור ונראה דהטור לאו דוקא נקט פרוץ כעומד לענין
ערב ומשום שתי נקטיה ותדע דבפסקי הרא"ש לא כתב שם רק דעומד מרובה על הפרוץ מתיר
בערב ועיין בבה"ל:
(נא) שלא יהא וכו' - דעי"ז נחשב
כל הכותל כאלו אינו ואפילו העומד מרובה על הפרוץ:
(נב) אבל עד עשר - ועד בכלל:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שסב סעיף ט
* פרוץ כעומד מותר בין בשתי בין בערב
- עיין במ"ב במש"כ דלענין ערב לא משכחת לה ואבאר דברי הנה אף דבב"י
כתב לבאר דברי הטור שאף דבגמרא איירי לענין ערב בעומד מרובה על הפרוץ מ"מ לפי
מאי דאנן קיי"ל דפרוץ כעומד נמי שרי ה"ה בערב נמי דינא הכי אבל בע"כ
א"א לומר כן דבערב היכי משכחת לה דאם היה פרוץ כעומד וכגון שעשה למעלה פס של שלש
ומחצה טפחים והחלל נמי שלש ומחצה טפחים [ולמטה פס של ג"ט דבלא"ה אין מחיצה
כלל] לא נוכל להתיר בזה מחמת פרוץ כעומד דכיון שיש אויר למעלה מהפס העליון עד לרקיע
אמרינן אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא [היינו החלל שבאמצע] ומבטלי ליה להפס ודוקא
בעומד מרובה על הפרוץ כגון שהיה הפס ארבעה ובאמצע שלש אז לא אמרינן אתי אוירא ומבטלי
ליה אבל לא כשהפרוץ שוה לעומד וכדמוכח בהדיא בסוגיא דף י' ע"ב דאפי' למאן דאמר
פרוץ כעומד מותר אם יש אויר משני הצדדין אתי אוירא ומבטל לים והעתיק ד"ז בתו"ש
לדינא לענין שתי ע"ש וע"כ צ"ל דהטור לאו בדוקא נקט פרוץ העומד לענין
ערב וכמו שכתבנו במ"ב ודברי הב"י צע"ג. ודע דהא דקי"ל פרוץ כעומד
מותר הוא אפילו כל הארבע מחיצות עשויות כן וראיה ממה דאיתא שם במשנה ובלבד שלא יהא
הפרצות יתירות על הבנין דמיירי המשנה בכל ההיקף: