רי"ף ערובין דף יא.
גמ' ערובין דף מ:- מב:
אורך השיעור הקולי ברי"ף ור"ן הוא 39:25 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 12:06 דקות
אין להעתיק או לצלם את התמונות
2)נתנוהו עובדי כוכבים חוץ לתחום בדיר
או בסהר ומערה
3)מי שהפליגה ספינתו בים, מהלך את
כולה
4)יצא לדעת והחזירוהו עובדי כוכבים,
אין לו אלא ארבע אמות
5)מי שיצא חוץ לתחום שלא לדעת, שאין
לו אלא ד' אמות, והוצרך לנקביו
6)פירות שהוציאו חוץ לתחום והחזירום,
אפילו במזיד, לא הפסידו מקומם
7)כל אדם יש לו אלפים אמה לכל רוח,
חוץ מארבע אמותיו
8)שבת בבקעה והקיפוה נכרים בשבת
מחיצות לדירה
9)מי שכלתה מדתו בחצי העיר אף על פי
שאינו מהלך אלא עד סוף מדתו מותר לטלטל בכל העיר על ידי זריקה
1)
מי שהוציאוהו חוץ לתחום
רמב"ם הלכות שבת
פרק כז הלכה יב
מי שיצא חוץ לתחום שלא לדעתו כגון
שהוציאוהו גוים או רוח רעה או ששגג ויצא אין לו אלא ארבע אמות, חזר לדעת אין לו אלא
ארבע אמות, החזירוהו כאילו לא יצא, ואם נתנוהו ברשות היחיד כגון שנתנוהו גוים בדיר
ח וסהר ומערה או בעיר אחרת יש לו להלך את כולה, וכן אם יצא לאחד מאלו בשגגה ונזכר והוא
בתוכן מהלך את כולה.
בית יוסף אורח חיים סימן
תה אות ה ד"ה ואפילו הוציאוהו
ה ואפילו הוציאוהו גוים וכו'. ריש פרק מי שהוציאוהו (מא:) מי שהוציאוהו
גוים או רוח רעה אין לו אלא ארבע אמות החזירוהו כאילו לא יצא ופירש רש"י החזירוהו
לתוך התחום כאילו לא יצא והרי כל העיר לו כארבע אמות כבתחלה וחוצה לה אלפים אמה לכל
רוח:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תה סעיף ה
(יב) מי שהוציאוהו חוץ לתחום לסטים
(יג) או רוח רעה או שאר כל אונס, (יד) או ששגג ויצא, אין לו (טו) אלא ארבע אמות. החזירוהו
לתוך התחום, כאילו לא יצא והרי כל העיר כד' אמות כבתחלה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח;
אבל (טז) אם חוזר לדעת, אין לו (יז) אלא ארבע אמות. הגה: וכן אם (יח) ה נכנס לספינה
ויצאה הספינה (יט) חוץ לתחום וחזרה לאחוריה לנמל שהפליגה משם, הרי הוא כאילו לא יצא
דהוה ליה כמו שהוציאוהו נכרים והחזירוהו, (א"ז).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תה סעיף ה
(יב) מי שהוציאוהו וכו' - ר"ל
דאפי' באופן זה שהיה אנוס בדבר ג"כ אין לו אלא ד"א וכ"ש כשיצא במזיד
וכנ"ל בס"א:
(יג) או רוח רעה - שנטרפה דעתו ואח"כ
נשתפה:
(יד) או ששגג ויצא - אף דכ"ש
הוא מדין אונס נקט זה משום סיפא דהחזירוהו מהני אפי' בזה:
(טו) אלא ד"א - עיין לעיל בסימן
שצ"ו בהג"ה איך חושבין הד"א:
(טז) אם חזר לדעת וכו' - ר"ל
ברצון ובדעת לאפוקי אם שגג וחזר חשיב כאלו החזירוהו:
(יז) אלא ד"א - ודוקא שלא נכנס
לעירו אבל אם נכנס לעירו המוקפת מחיצות הרי היא כולה כד"א וכדלקמיה בס"ח
וע"ש מש"כ בזה:
(יח) נכנס לספינה - מיירי שקנה שביתה
ביבשה ונכנס לספינה בשבת סתם לישב בה [ולא להפליג דאי נכנס להפליג הוי כיצא לדעת ואין
לו אלא ארבע אמות] ובין כך הפליגה הספינה:
(יט) חוץ לתחום - ומיירי שהיה אותו
המקום שחוץ לתחום פחות מעשרה טפחים וא"כ היה אסור לו להחזיר מדעתו למקום הראשון
וכדלעיל בסוף סימן ת"ד אלא משום דחזרה מעצמה לאחוריה מתירין לו:
2)
נתנוהו עובדי כוכבים חוץ לתחום בדיר או בסהר ומערה
רמב"ם הלכות שבת
פרק כז הלכה יב
מי שיצא חוץ לתחום שלא לדעתו כגון
שהוציאוהו גוים או רוח רעה או ששגג ויצא אין לו אלא ארבע אמות, חזר לדעת אין לו אלא
ארבע אמות, החזירוהו כאילו לא יצא, ואם נתנוהו ברשות היחיד כגון שנתנוהו גוים בדיר
ח וסהר ומערה או בעיר אחרת יש לו להלך את כולה, וכן אם יצא לאחד מאלו בשגגה ונזכר
והוא בתוכן מהלך את כולה.
בית יוסף אורח חיים סימן
תה אות ו - ז ד"ה נתנוהו גוים
ו - ז נתנוהו גוים וכו' וכן מי שהפליגה ספינתו וכו'. ריש פרק מי שהוציאוהו
(שם) מי שהוציאוהו גוים או רוח רעה אין לו אלא ארבע אמות החזירוהו כאילו לא יצא נתנוהו
בדיר או בסהר רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה אומרים מהלך את כולה רבי יהושע ורבי עקיבא
אומרים אין לו אלא ארבע אמות מעשה שבאו מפלנדרסין והפליגה ספינתם בים רבן גמליאל ורבי
אלעזר בן עזריה הלכו את כולה רבי יהושע ורבי עקיבא לא זזו מארבע אמות שרצו להחמיר על
עצמן ובגמרא (מב:) אמר רב הלכתא כרבן גמליאל בדיר וסהר וספינה ושמואל אמר הלכתא כרבן
גמליאל בספינה אבל בדיר וסהר לא דכולי עלמא מיהת הלכה כרבן גמליאל בספינה מ"ט
אמר רבה הואיל ושבת באויר מחיצות מבעוד יום רבי זירא אמר הואיל וספינה נוטלתו מתחלת
ד' ומניחתו בסוף ד' מאי בינייהו איכא בינייהו שנפחתו דופני ספינה אי נמי בקופץ מספינה
לספינה ורבי זירא מ"ט לא אמר כרבה אמר מחיצות להבריח מים עשויות ורבה מ"ט
לא אמר כרבי זירא במהלכת כולי עלמא לא פליגי כי פליגי בשעמדה ואסיקנא (מג.) דמתניתין
נמי דייקא דבמהלכת לא פליגי וכתב הרי"ף (יא:) שפסקו רבוותא הלכה כשמואל והוא זכרונו
לברכה דחה דבריהם והעלה דהלכה כרב וכן פסקו התוספות (ד"ה הלכה) והרא"ש (סי'
ב) זכרונם לברכה וכן פסק הרמב"ם בפרק כ"ז מהלכות שבת (הי"ב) וכתב הרב
המגיד שכן הסכימו האחרונים זכרונם לברכה וכתב הרמב"ם בפרק הנזכר (הי"ג) דכשם
שמותר להלך בכל הספינה כך מותר לטלטל בכולה ולשון רבינו אינו מבואר יפה וכך פירושו
נתנוהו גוים כלומר אם הוציאוהו גוים חוץ לתחומו ונתנוהו בדיר או בסהר או שיצא באונס
כלומר ע"י רוח רעה יצא חוץ לתחומו ונכנס בדיר או בסהר מהלך את כולו. וכן מי שהפליגה
ספינתו וכו' כלומר אבל אם יצא חוץ לתחומו מדעת אע"פ שהוא בתוך דיר או סהר אין
לו אלא ארבע אמות וכן כתב הרמב"ם בפרק כ"ז מהלכות שבת (הי"ג) וכתב הרב
המגיד שכן דעת הרמב"ן (חי' מא: ד"ה ובזה) וכן כתבו הגהות אשיר"י בפרק
מי שהוציאוהו (סי' ג) בשם ר"ת וכן כתב הר"ן בפרק קמא דשבת (ז: ד"ה ולפיכך)
גבי אין מפליגין בספינה ג' ימים קודם השבת וכן כתבו התוספות בפרק מי שהוציאוהו (מג.
ד"ה הלכה) בשם רשב"ם אלא שהם חלקו עליו וכתבו שאפילו נכנס בשבת בספינה מהלך
את כולה והמרדכי פרק קמא דשבת (סי' רנז) וספר התרומה (סי' רכה) כתבו כדברי התוספות
דלעולם מהלך את כולה וקצת יש לדקדק כן מדברי הרא"ש שכתב בפרק מי שהוציאוהו (סי'
ג) גבי הנכנסים בספינה מבעוד יום כדי לקנות שביתה שם דלענין קניית שביתה כדי להלך את
כולה דסבירי להו דאסור לא מהני מידי עד כאן משמע קצת דאיהו זכרונו לברכה שרי להלך את
כולה אף על פי שלא שבת בתוכה. [בדק הבית] [כתב] הר"ש בן הרשב"ץ אם הספינה
גוששת שאין בינה ובין קרקע הים עשרה טפחים אינו מותר להלך את כולה דאין לו להלך בה
יותר ממיל ואם היא למעלה מעשרה מותר להלך את כולה ומותר לירד ממנה בשבת דאין תחומין
למעלה מעשרה ובתנאי שלא פירש אותו היום מהיבשה דאז אסור לירד עכ"ל [עד כאן]: וכתב
הרב המגיד בפרק כ"ז מהלכות שבת (הי"ג) שהרשב"א (עבה"ק ש"ה
סי' יג) הקשה על דברי הרמב"ם והרמב"ן זכרונו לברכה בזה והוא זכרונו לברכה
תירץ והעלה שכן עיקר: מי שפירש בשיירא במדבר והוצרך לילך בשבת חוץ לתחום ונכנס לעיר
אם מותר לילך את כולה כתבתי בסימן רמ"ח (ח. סעיף ד' ד"ה וכתב עוד): כתוב
בהגהות אשיר"י פרק מי שהוציאוהו (סי' ג) אם נפחתו דופני הספינה למחר אע"פ
ששבת באוירו אין לו אלא ארבע אמות ומשמע דהיינו דוקא בשעמדה אבל אם היא מהלכת מהלך
את כולה משום טעמא דהואיל וספינתו נוטלתו מתחלת ד' וכו': וכתב עוד שם אי אפשר לקנות
שביתה בספינה בשום ענין אם לא שיכנס בה בעצמו קודם בין השמשות וישב שם בין השמשות ולאחר
בין השמשות ילך לביתו ויאכל וישוב לספינה בלילה או למחר ביום עד כאן כלומר ולא מהני
לערב בפת וטעמא משום דכיון דמדעתו נכנס בה בשבת ומפלגת חוץ לתחום לא שרי רבה להלך את
כולה אלא משום דשבת באויר מחיצות ומשמע להו שאע"פ שעירב בפת לא מיקרי שבת באויר
מחיצות כיון שהוא עצמו לא היה שם בין השמשות. ולענין מה שמתירין להכנס בה בשבת ולהפליג
אם קנו בה שביתה בין השמשות כתבתי בסימן רמ"ח (ז: סעיף ג' ד"ה ומ"ש
רבינו) שיש חולקין בדבר: התוספות בפרק אם אינם מכירין (ר"ה כג: ד"ה לא) נסתפקו
בהא דשרינן להלך כל העיר אם היא דוקא במוקפת או אפילו אינה מוקפת אבל הרא"ש כתב
בפרק מי שהוציאוהו (סי' י) גבי הנהו דיכרי דאתו למברכתא אמר רבא ליזבינינהו לבני מברכתא
דכולהו מברכתא לדידהו כארבע אמות דמיין פירש רש"י דמברכתא היתה מוקפת מחיצות וכן
פירש גבי מי שהוציאוהו גוים והוליכוהו לעיר אחרת משמע דלא חשיבא כארבע אמות להלך את
כולה אא"כ מוקפת מחיצות וכן משמע בפרק שני דראש השנה (כג:) ונראה דבעי נמי היקף
לדירה (פתח) [ישב] ולבסוף הוקף דלא עדיף משובת באויר מחיצות דלא חשיב כארבע אמות אם
הוא יותר מבית סאתיים אם לא הוקף לדירה כדאמרינן בפרק קמא דשבת (ז.) וכן כתב רבינו
ירוחם בחי"ח וזה לשונו ולפירוש רש"י בחפצי הגוים קונים שביתה הא דאמרינן
שנתנוהו גוים בדיר או בסהר מוקפין או בעיר דוקא כשהעיר מוקפת וכן בכל מקום שאמרו שהעיר
כולה כארבע אמות צריך מוקפת זולתי לשובת או נותן עירובו במקום אחר שאותו מקום הוא לו
כארבע אמות אע"פ שאינו מוקף ובמאי דצריך מוקפת צריך ישב ולבסוף הוקף:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תה סעיף ו
(כ) [א*] נתנוהו עובדי כוכבים חוץ
לתחום (כא) בדיר או בסהר ומערה, או בעיר אחרת * (כב) ו מוקפת חומה לדירה, או שנאנס
בשאר אונס, (כג) או ששגג ויצא חוץ לתחום ונכנס לאחד מאלו (כד) ונזכר והוא בתוכו, מהלך
את כולו; * אבל אם יצא חוץ לתחומו לדעת, (כה) אע"פ שהוא בתוך א' מאלו אין לו אלא
ד' אמות.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תה סעיף ו
(כ) נתנוהו עכו"ם חוץ לתחום וכו'
- ר"ל שהוציאוהו מתוך התחום ונתנוהו שם:
(כא) בדיר - גדר של בהמות שעושין בשדות
היום כאן והיום כאן כדי לזבלן בגללי הבהמות וסהר נעשה לבהמות העיר ולא הזכיר כאן שיהיה
מוקף לדירה משום דלא בעינן מוקף לדירה אלא בשהיה השטח יותר מבית סאתים וסתם דיר וסהר
לא הוי כ"כ ובאם שהיה יותר מב"ס בעינן שיהא מוקף לדירה כגון ששומר הבהמות
דר שם:
(כב) מוקפת חומה לדירה - דעי"ז
הוי כרה"י והוי כולה כד' אמות וה"ה לעיירות שאין מוקפות חומה ויש בהן תיקוני
עירובין וכמו שכתבנו לעיל בסימן ת"א במ"ב עיי"ש. ודע דה"ה אם הביאוהו
עכו"ם בספינה ג"כ אינו מותר מעצמו לצאת מן הספינה אם היא עומדת למטה מיו"ד
אלא אם כן כשנכנסה הספינה בתוך היקף מחיצות העיר וי"א דאפילו אם העיר אינה מוקפת
במחיצה מצד הנמל עומק מקום המים שבמקום הנמל נחשב למחיצה ועיין במג"א מ"ש
בזה בשם מהרי"ל ונתבאר בביאור הלכה:
(כג) או ששגג ויצא - ר"ל שהיה
טרוד בעניניו ומתוך כך לא נתן לבו על תחומו ויצא וכל כה"ג:
(כד) ונזכר והוא בתוכו - לאפוקי בשנזכר
קודם שנכנס ונכנס אין לו אלא ד"א דהרי נכנס לדעת:
(כה) אע"פ שהוא בתוך אחד מאלו
- בין שנכנס מדעתו בין שהכניסוהו עכו"ם לשם כיון שעכ"פ יציאתו מתחום היה
מדעת לא אמרינן בזה כולו כד' אמות ועיין בבה"ל:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תה סעיף ו
* מוקפת חומה לדירה - עיין מ"ב.
ודע דמ"א הביא דעת ריא"ז דעבורה של עיר נמי נחשב כעיר וממילא דכ"ש דפליג
על עיקר דין המחבר דלא בעינן היקף חומה כלל וכן מבואר שם להדיא ע"ש וכתב המ"א
דכן הוא באגודה ובאמת מצאתי עוד כמה ראשונים שסוברין כן היינו הרמב"ן בחידושיו
לעירובין האריך שם בזה דאפילו אין מוקף מחיצות ור"ה עובר בתוכה נמי חשיבא כד"א
לענין זה והביא שם שכן הוא ג"כ דעת רבינו תם בתשובה דאפילו אין מוקף מחיצות נמי
ש"ד וכן הוא דעת רבינו יואל מובא באו"ז בהלכות ע"ש סימן ו' שכתב שם
דלולא דמסתפי היה מתיר אפילו בלא היקף מחיצות ועכ"פ אפילו לפי מה שנקט שם מתחלה
להחמיר דבעינן היקף מ"מ סובר שם דאפילו אם היה ר"ה עובר בתוכה ובודאי אסור
לטלטל שם אפ"ה מותר לו להלך בכולה דהיתר הילוך אינו תלוי בטלטול עי"ש ומ"מ
קשה הדבר להקל כנגד השו"ע דרוב הפוסקים קיימי בשיטת השו"ע הלא המה רש"י
ור"י בעל התוספות ורבינו אפרים מובא באו"ז בהלכות ע"ש סימן ו' [וע"ש
שהחמיר עוד יותר] ואור זרוע בהלכות עירובין סימן קנ"א ורבינו יונתן והעיטור בהלכות
יו"ט דף קמ"ד והרא"ש והריטב"א והר"ן בחידושיו לר"ה ושבולי
לקט בשם אחיו ר' בנימין ובשם ר' אביגדור כהן צדק ע"ש בסימן קי"א וכן הוא
ג"כ דעת הטור בסימן ת"א ורי"ו כמו שמובא בב"י. ומ"מ אפשר
שבשעת הדחק יש לסמוך להקל כדעת הרמב"ן וסייעתו אפילו בלא מהיקף מחיצות מאחר דמלתא
דרבנן הוא וע"ש ברמב"ן דסובר דעיבורה של עיר נחשב ג"כ כעיר לענין זה
דמותר לילך אפילו בתוך עיבורה מיהו מה שהביא המ"א בשם ריא"ז דאפילו בהכניסוהו
לעיבורו של עיר נמי חשוב לו כל העיר כד"א זו קולא יתירא דאף הרמב"ן מחמיר
בזה בהדיא ע"ש ומסתברא לי דגם הריא"ז לא הקיל אלא בהכניסוהו לעיר שאז מותר
גם בעיבורו אבל לא בהכניסוהו לעיבורו וכדעת הרמב"ן ע"ש בשה"ג שיש לפרש
כן בדברי ריא"ז:
* אבל אם יצא חוץ לתחומו לדעת וכו'
- עיין מ"ב והוא לפי דעת הרמב"ם וסייעתו וכפי שביאר הרה"מ ודע דהרשב"א
וריטב"א ותוספות עירובין כ"ט [בד"ה והושיבוהו בתי' בתרא שם] פליגי ע"ז
וסברי דבכל גווני מקילינן במקום המוקף מחיצות לחשבו כולו כד' אמות ואפי' ביצא במזיד
חוץ לתחום ונכנס לתוך אחד מאלו וגם בביאור הגר"א משמע שנוטה יותר לדעה זו עיין
מה שהאריך בזה ומ"מ למעשה בודאי יש להחמיר כדעת המחבר דהרבה ראשונים קיימי בשיטת
הרמב"ם עיין בב"י וכן כתב האו"ז בפ' מי שהוציאוהו וכן משמע מדברי הר"מ
המובא ברא"ש ובמרדכי ומועתק בסעיף ח' מדנקט לעירו דוקא וכמ"ש במג"א
שם וכן הוא דעת שיבולי לקט בסימן קי"א בשם אחיו ר' בנימין ובשם ר' ישעיה עיי"ש
ובפרט שהרשב"א בעצמו כתב בעבודת הקודש דיש לחוש לדברי המחמירין בזה:
3)
מי שהפליגה ספינתו בים, מהלך את כולה
רמב"ם הלכות שבת
פרק כז הלכה יג
יצא חוץ לתחום לדעת אף על פי שחזר
שלא לדעת כגון שהחזירוהו גוים או רוח רעה אין לו אלא ארבע אמות, ט וכן אם יצא חוץ לתחום
לדעת אף על פי שהוא בתוך רשות היחיד כגון דיר וסהר אין לו אלא ארבע אמות, י המפרש בים
הגדול אע"פ שהוא חוץ לתחום ששבת בו מהלך את כל הספינה כולה ומטלטל בכולה.
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תה סעיף ז
(כו) מי שהפליגה ספינתו בים, (כז)
<א> מהלך את כולה * (כח) ז הואיל ושבת באויר מחיצות; * (כט) ואם נפחתו דופני
ספינה בשבת, <ב> אם היא (ל) מהלכת, ח מהלך את כולה, ואם היא (לא) עומדת ט אינו
מהלך בה אלא ד"א. הגה: ואם באמצע יש לו מחיצות עשרה (לב) י ובראשו אין לו,
אזלינן בתר אמצעי, (לג) ואפי' אין לו כלל רק יש בו (לד) לחקוק עשרה, דאמרינן: (לה)
יא חוקקין להשלים, (א"ז).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תה סעיף ז
(כו) מי שהפליגה וכו' - מיירי שבא
בע"ש סמוך לחשיכה לנמל מקום שהספינה גוששת למטה מעשרה טפחים והיה בדעתו לצאת מן
הספינה ולכנוס לעיר ונמצא שקנה שביתה ביבשה ובא רוח והפליג את הספינה חוץ לתחום במקום
שהיו המים פחותים מעשרה טפחים מן הקרקע ולפי המבואר לעיל בסימן ת"ד אסור לו לצאת
מן הספינה דאין לו אלא ד"א אפ"ה בספינה גופא מהלך את כולה דכארבע אמות דמיא
הואיל ומוקפת מחיצות:
(כז) מהלך את כולה - אפילו כשהיא עומדת:
(כח) הואיל ושבת באויר מחיצות - הלשון
מגומגם ולאו דוקא הוא דלפי המבואר לעיל בס"ו אם הפליגה ספינתו שלא מדעתו והביאתו
לתוך עיר המוקפת מחיצות שלא שבת בה או שנתנוהו עכו"ם לתוך ספינה אחרת נמי מהלך
את כולה כיון שיציאתו באונס היתה אלא עיקר הכונה הוא הואיל והוא באויר מחיצות לאפוקי
כשנפחת וכדמסיים:
(כט) ואם נפחתו וכו' - ולא נשארו גבוה
י"ט דבטל שם מחיצות עי"ז וה"ה אם נפרץ במקום אחד פרצה ביותר מעשר אמות
ברחבה או שהיה פרוץ מרובה על העומד דבכל אלה בטל מינה שם רה"י [אחרונים]:
(ל) מהלכת - דבמהלכת לא שייך לומר
דיוצא מארבע אמות שלו בהליכתו דבכל שעה עומד בארבע אמות אחרים דספינה נוטלתו תמיד מארבע
אמותיו לארבע אמות אחרים [גמרא]:
(לא) עומדת - חוץ לתחום במקום שהוא
נמוך למטה מעשרה טפחים דלמעלה מי"ט הלא נקטינן דאין בו איסור תחומין ומותר להלך
כמה שירצה אפילו בלא מחיצות כלל ועיין בסימן רמ"ח ס"ב במש"כ מה נקרא
למטה מעשרה:
(לב) ובראשו וכו' - כגון שהיא עמוקה
באמצעיתה ובראשה היא משופעת והולכת כלפי מעלה כדרך ספינות קטנות אפ"ה הוי כולה
רה"י דמה שבראשה יש עליה דין חורי רה"י דכרה"י הוא כדלעיל בסימן שמ"ה:
(לג) ואפילו אין לו כלל - שגם באמצעיתו
אין עמוק עשרה:
(לד) לחקוק - דהיינו עובי הנסרים שבקרקעיתה
יש בהם לחקוק כדי שיעור להצטרף עם המחיצות להשלים לגבוה עשרה:
(לה) חוקקין - ואף דקי"ל אין
חוקקין להשלים שאני הכא דהוא בכלל מה דאמרינן [בסימן שע"ב ס"ו] גידוד חמשה
[היינו תל גבוה חמשה] ומחיצה חמשה מצטרפין לשיעור י' טפחים:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תה סעיף ז
* הואיל ושבת וכו' - עיין מ"ב
ובמג"א מיישב דברי השו"ע דשבת באויר מחיצות דוקא ומיירי שהפליג באיסור כגון
שנכנס שם בע"ש וקנה שביתה ויצא ולמחר נכנס בספינה והפליג והמחבר לטעמיה בסי' רמ"ח
ס"ג דכיון דיצא מן הספינה בלילה הוי ליה כמו שלא קנה שביתה ואסור ליה להפליג למחר
ובכגון זה שמפליג באיסור בשבת בודאי אסור לו לזוז מד' אמותיו בספינה גופא וכמו ביצא
חוץ לתחום מדעת המבואר בסעיף ו' ואשמעינן הכא דבענינו ששבת עכ"פ באויר מחיצות
ביה"ש אע"ג דלא מהני ליה לענין להתיר להפליג מ"מ אם הפליג מותר ליה
לטלטל בכל הספינה רק אם לקחוהו עכו"ם משם ונתנוהו בספינה אחרת שלא שבת בה אסור
לו לשם לזוז מד' אמותיו [ומ"מ אם נצרך לנקביו יכול לכנס לספינה קטנה התלויה בה
לפנות ולחזור לספינה גדולה דאנוס הוא ביציאתו וכמ"ש בסי' ת"ו] וכ"ז
הוא לדעת המחבר אבל לפי דעת הרמ"א שם בסי' רמ"ח דמותר לצאת בלילה מן הספינה
ולהפליג למחר א"כ לא משכחת האי דינא דכיון דנכנס בהיתר הוה ליה כיצא שלא לדעת
[והשמטנו דברי איזה אחרונים שהביאו בזה דעת הרשב"ם והר"ן דאפילו בנכנס בהיתר
ג"כ בעינן דוקא ששבת דאין לנו להחמיר כ"כ מאחר דלדעת ר"י אפילו בנכנס
באיסור מיקרי יצא שלא לדעת משום דספינה ממילא אזלא וא"כ יש לנו לנקוט כדעת האו"ז
והגהת אשר"י דכתבו שם דדוקא היכי דנכנס שלא כדין מיקרי יצא לדעת עי"ש באו"ז
ה' עירובין סי' קמ"ו וכן הוא דעת הרא"ש פ' מי שהוציאוהו סימן ו' ודוק] זהו
קוטב דברי מג"א לפי מה שפירשו הא"ר ומחה"ש ופמ"ג וכ"כ התו"ש:
* ואם נפחתו דפני ספינה בשבת - ולא
אמרינן בזה הואיל והותרה הותרה דהיכא דליתנהו למחיצות לא אמרינן הכי [א"ר] והקדימו
בזה האו"ז:
4)
יצא לדעת והחזירוהו עובדי כוכבים, אין לו אלא ארבע אמות
רמב"ם הלכות שבת
פרק כז הלכה יג
יצא חוץ לתחום לדעת אף על פי שחזר
שלא לדעת כגון שהחזירוהו גוים או רוח רעה אין לו אלא ארבע אמות, ט וכן אם יצא חוץ לתחום
לדעת אף על פי שהוא בתוך רשות היחיד כגון דיר וסהר אין לו אלא ארבע אמות, י המפרש בים
הגדול אע"פ שהוא חוץ לתחום ששבת בו מהלך את כל הספינה כולה ומטלטל בכולה.
בית יוסף אורח חיים סימן
תה אות ח ד"ה ומ"ש יצא
ח ומ"ש יצא לדעת והחזירוהו גוים וכו'. וכל שכן חזר לדעת אפילו הוציאוהו
גוים הכי דייקינן ממתניתין בריש פרק מי שהוציאוהו (מא:):
ומ"ש ומיהו כל העיר כולה כארבע
אמות אפילו יצא לדעת וחזר לדעת. כן כתבו שם הרא"ש (סי' א) והמרדכי (סי' תצז) בשם
ר"מ (פסקי עירובין סי' פג) שדקדק כן מסוגיית הגמרא וכן כתבו הגהות בפרק כ"ז
מהלכות שבת (אות י):
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תה סעיף ח
יצא לדעת (לו) והחזירוהו עובדי כוכבים,
אין לו (לז) אלא ארבע אמות; ומיהו * אם החזירוהו (לח) יב לעירו ((לט) <ג>
המוקפות מחיצות (מ) לדירה), (הרא"ש פ' מי שהוציאוהו ורבי ירוחם חי"ח וא"ז),
(מא) כולו יג כארבע אמות; <ד> ואפילו יצא לדעת וחזר לדעת. (וע"ל דין סתם
עיירות סי' ת"א).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תה סעיף ח
(לו) והחזירוהו - לתחומו:
(לז) אלא ד"א - דבעינן שיהיה
היציאה והחזרה באונס וכנ"ל בס"ה:
(לח) לעירו - ששבת בה מבע"י אבל
אם הוליכוהו לעיר אחרת אין לו אלא ד"א כיון שיצא מתחומו לדעת וכמו שכתב בסעיף
ו':
(לט) המוקפת מחיצות - עיין בביאור
הלכה מ"ש בזה:
(מ) לדירה - וה"ה אם מבואותיה
מתוקנים בצורת הפתח וכנ"ל:
(מא) כולה כד"א - כיון ששבת בה
מבעוד יום. ומ"מ אסור לו לצאת חוצה לו אפילו אמה אחת כיון דעכ"פ יצא מדעת
הפסיד תחומו:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תה סעיף ח
* אם החזירוהו לעירו המוקפת וכו'
- עיין בית מאיר שמגמגם בזה דהלא עיקר חידוש דין זה הוא מטעם ששבת בה בין השמשות
וא"כ מסתברא דלא בעינן כאן היקף מחיצות סביבות העיר וכמו דקיי"ל בעלמא בשובת
בעיר שיש לו אלפים אמה לכל רוח ואפילו אינה מוקפת כלל עיין בטור סי' שצ"ח ובאמת
הרמ"א הוציא דין זה רק מסעיף ו' ומה שנרשם בהג"ה בשם הרא"ש ורי"ו
ואו"ז הוא ג"כ מדברי הפוסקים הנ"ל גבי דינא דסעיף ו' ובאמת אין ראיה
משם דשאני התם דלא שבתו שם בין השמשות ומ"מ אינו מוכרח דע"כ אינו כשבת ממש
שהרי אין לו רק עירו ולא אלפים כבתחלה גם מ"ש בית מאיר בעיקר דין זה דרמב"ם
לא ס"ל כר"מ אין לנו לחוש להחמיר מאחר שדעת הרשב"א וסייעתו להקל אפילו
בעיר אחרת וכמו שכתבנו לעיל בבה"ל עיי"ש וא"כ עכ"פ בהחזירוהו לעיר
ששבת בה בודאי אין להחמיר:
5)
מי שיצא חוץ לתחום שלא לדעת, שאין לו אלא ד' אמות, והוצרך
לנקביו
רמב"ם הלכות שבת
פרק כז הלכה טו
כל מי שאין לו לזוז ממקומו אלא בתוך
ארבע אמות אם נצרך לנקביו הרי זה יוצא ומרחיק ונפנה וחוזר למקומו, ואם נכנס למקצת תחום
שיצא ממנו בעת שיתרחק להפנות הואיל ונכנס יכנס וכאילו לא יצא, והוא שלא יצא בתחלה לדעת
אבל אם יצא לדעת אף על פי שנכנס אין לו אלא ארבע אמות.
רא"ש מסכת עירובין
פרק ד סימן א
בעי מיניה מרבה הוצרך לנקביו מהו.
א"ל גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה. כתב ה"ר יהודה ברצלוני ז"ל
בשם רבינו חננאל ז"ל דהא דהוצרך לנקביו כגון השתנת מים והוצאת ריעי. וכתב ה"ר
יהודה ברצלוני ז"ל ואנו לעניות דעתנו לא מיתחזי לן דהוי בכלל הוצרך לנקביו השתנת
מים אלא הוצאת ריעי בלחוד. דהא אמר בבכורות בפ"ז (דף מד ב) משתינין מים בפני רבים.
הלכך ליכא למימר הכא גדול כבוד הבריות. וא"ת דאיכא כבוד הבריות מפני כבוד עצמו
דבתוך ארבע אמות דיהבו ליה רבנן אינו יכול לטנפן בהוצאת מים. הכא נמי ליכא כבוד הבריות
דאין כל כך טינוף בקטנים מפני שנבלעין במקומן. אבל בגדולים דאין נבלעין ויש בהן ריח
ודאי איכא כבוד הבריות שאי אפשר לו לטנף אותן ארבע אמות בגדולים. הלכך לא בריר לן האי
מילתא אי הוי השתנת מים בכלל האי הוצרך לנקביו. ואת"ל דהוי בכלל אפשר דהוי טעמא
משום דברי תורה דכיון דאישתין ליה בתוך ד' אמות אסור ליה לעסוק בדברי תורה בההוא דוכתא
כל זמן שרישומו ניכר. וחזי לן תשובה לרב האי גאון ז"ל בהאי עניינא ומתחזי לן מינה
דהאי כבוד הבריות מפני בני אדם שרואין אותו הוא ולא משום כבוד עצמו הוא. כי כתוב בתשובתו
מיהו אם הוצרך לנקביו ויש שם בני אדם שהוא מתבייש לפניהם יש לו לצאת מאותן ד' אמות
עד מקום שהוא יושב בסתר או יחידי ועושה צרכיו כי כבוד הבריות דוחה את הדבר הזה. ע"כ
דברי הרב ברצלוני ז"ל. וכן נראה לי דהוצרך לנקביו הוי דוקא לגדולים דהכי מוכח
בכולי גמרא. אמרי נהרדעי אם פיקח הוא עייל לתחומיה וכיון דעל על. פירוש אם פיקח הוא
כשהוא יוצא לחוץ לד' אמותיו לבקש לו מקום צנוע לעשות צרכיו ילך לו לצד תחומו ולא לשאר
רוחות. ואם לא מצא מקום צנוע עד שנכנס לתחום חוזר לדין תחומו הראשון דכיון דברשות נכנס
אבל מצא מקום צנוע קודם שנכנס לתחומו אין לו רשות לילך יותר. אלא יעשה שם צרכיו ואחר
שיעשה שם צרכיו יש לו רשות להתרחק משם עד שיכלה הריח. כי אין זה כבוד הבריות שישב כל
היום במקום מטונף. ובאותו מקום שכלה הריח קנה ארבע אמות חדשות. וכשהוא הולך להתרחק
מן הריח אם באותו ההילוך נכנס לתחומו לפי שברשות הוא הולך חזר לדין תחומו**
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תו
סעיף א
מי שיצא חוץ לתחום (א) שלא לדעת, שאין
לו אלא ד' אמות, והוצרך לנקביו, יכול לצאת מהם (ב) עד שימצא א מקום צנוע לפנות; (ג)
ועצה טובה לו שיתקרב בצד תחומו * שאם לא ימצא מקום צנוע * (ד) עד תחומו יכול ליכנס,
ולאחר שנכנס הוי (ה) כאילו לא יצא כיון שנכנס ברשות; אבל אם מצא מקום צנוע קודם, לא
יכנס אלא יפנה שם (ו) ויתרחק ממקום שנפנה (ז) עד שיכלה הריח, ושם יש לו ד' אמות. ואם
נתרחק מהריח ונכנס בתחומו, כאילו לא יצא. ואם יצא לדעת, (ח) ב אין לו תקנה. זה שאמרנו
בהוצרך לנקביו, י"א אפילו לקטנים ויש אומרים (ט) ג דוקא לגדולים.
משנה ברורה סימן תו
(א) שלא לדעת - עיין לקמיה:
(ב) עד שימצא מקום צנוע - ר"ל
מקום שאין בני אדם מצויים מפני שגדול כבוד הבריות ועיין לעיל בסימן ג' דאחורי הגדר
חשיב מקום צנוע ובשדה עד שאין חבירו יכול לראותו. כתבו האחרונים בשם ראב"ן דיכול
ללכת עד בית היהודים לפנות והיינו אף אם ימצא מקום צנוע מקודם אלא שהוא סמוך לבתי עכו"ם
מ"מ יכול להתרחק עד בתי היהודים שמא העכו"ם יכוהו או יפחידוהו:
(ג) ועצה טובה וכו' - ר"ל שאם
יכול לחפש מקום צנוע בשאר רוחות טוב לו יותר לבקש מקום צנוע לצד מקום שיצא משם:
(ד) עד תחומו - ואם מצא בתוך ד"א
של התחום חשוב כאלו בתוך התחום ויכול ליכנס וכנ"ל בריש סימן ת"ה ע"ש:
(ה) כאלו לא יצא - ויש לו אלפים לכל
רוח וכנ"ל בסימן ת"ה ס"ו:
(ו) ויתרחק ממקום שנפנה - דזהו ג"כ
בכלל כבוד הבריות:
(ז) עד שיכלה הריח - ותו לא ואפילו
לתוך מקום הראשון שישב שם מתחלה אם הוא יותר משיעור הזה:
(ח) אין לו תקנה - ר"ל אף דמותר
לו בזה ג"כ לצאת חוץ לד' אמותיו עד שימצא מקום צנוע וכן להתרחק ג"כ מן הריח
וכנ"ל אבל אין לו תקנה להחשב בזה כאלו לא יצא אם נכנס לתחומו דאף אם יכנס אין
לו אלא ד"א כיון שיצא מתחלה מדעת אם לא שנכנס עי"ז לעירו ששבת בה דאז כל
העיר לו כארבע אמות בכל גווני וכנ"ל בסימן ת"ה ס"ח:
(ט) דוקא לגדולים - אבל קטנים אין
כבוד הבריות כ"כ דהא משתינים מים בפני רבים וגם אין כ"כ טינוף בהם שיהיה
צריך להתרחק דהא נבלעין במקומן ויש להחמיר כסברא זו:
ביאור הלכה סימן תו
* שאם לא ימצא וכו' - צ"ע אם
בשאר רוחות יכול למצא מקום צנוע בקירוב מקום ולצד תחומו צריך להתרחק יותר אם מותר לו
לברור לצד תחומו כדי שיהא מותר לו לכנס בתוך תחומו ומלשון הרא"ש משמע קצת דמותר
וצ"ע:
* עד תחומו יכול לכנס - כתב הב"י
דלא הקילו אלא כשנכנס לתוך תחום העיר ששבת בה אבל בשנכנס לתוך תחום עיר אחרת לא ואין
לו אלא ד"א וכ"כ במאמר מרדכי ועיין באור זרוע:
6)
פירות שהוציאו חוץ לתחום והחזירום, אפילו במזיד, לא הפסידו
מקומם
רמב"ם הלכות יום
טוב פרק ה הלכה י
חפצי הפקר ו הרי הן כרגלי מי שזכה
בהן, וחפצי ז הגוי קונין שביתה במקומן ויש להן אלפים אמה לכל רוח ממקומן גזירה בעלים
גוי משום בעלים ישראל, ח פירות שיצאו חוץ לתחומן וחזרו ט אפילו במזיד לא הפסידו את
מקומן מפני שהן כאדם שיצא באונס וחזר באונס. +/השגת הראב"ד/ חפצי הפקר הרי
הן כרגלי מי שזכה בהן. א"א טעה במשנתנו /ביצה/ (לט) ושל עולי בבל כרגלי הממלא
וכבר נפקא לן מהלכתא דבמסכת עירובין (מה) אוקימנא כרבנן דפליגי על רבי יוחנן בן נורי
וקיימא לן כר' יוחנן בן נורי דחפצי הפקר קונים שביתה ויש להם אלפים אמה לכל רוח ממקום
שביתתן בין השמשות ומזה הטעם לא הביא הרב ז"ל בהלכותיו מחלוקת דרב נחמן ורב ששת
שחלקו במילא ונתן לחבירו /ביצה/ (לט) דלאו אליבא דהלכתא פליגי בבור של עולי בבל, אבל
יש לנו עליו טענה שהרי מחלוקתם עומדת במעינות הנובעים.+
בית יוסף אורח חיים סימן
תה אות ט ד"ה פירות שהוציאם
ט פירות שהוציאם חוץ למקומם וכו'. גם זה שם בעלה הנזכר אמר רב פפא פירות
שיצאו חוץ לתחום וחזרו אפילו במזיד לא הפסידו את מקומן מאי טעמא אנוסים הם ופירש רש"י
לא הפסידו מקומן וכל העיר להן כארבע אמות ולכל רוח אלפים אמה אם יום טוב הוא ואי שבת
מותרים באכילה במקום שחזרו וכתוב שם בהגהות אשיר"י (סי' ב) ומותרים אפילו לאותו
ישראל שהחזירן לצרכו משום דהני פירות קנו ממש שביתה בזאת העיר ולא דמי לדבר הבא מחוץ
לתחום דאסור משום דעבד בהו איסור מיהו אותו שהחזיר במזיד אסור לדידיה הואיל ונעשה בהן
איסור שהביאן מחוץ לתחום והתוספות (שם ד"ה לא) מתירין אפילו לאותו שהחזירן עכ"ל:
ומ"ש וכל זמן שלא הוחזרו וכו'.
שם אהא דרב פפא אתיביה רבי נחמיה ורבי אליעזר בן יעקב אומרים לעולם אסורים עד שיחזרו
למקומן שוגגים שוגג אין מזיד לא תנאי היא דתניא פירות שיצאו חוץ לתחום וכו' מאי במקומן
במזיד והא קתני וכו' אלא לאו במקומן וחסורי מיחסרא והכי קתני פירות שיצאו חוץ לתחום
בשוגג יאכלו במזיד לא יאכלו במה דברים אמורים שלא במקומן אבל במקומן אפילו במזיד ואתא
רבי נחמיה למימר אפילו במקומן נמי בשוגג אין במזיד לא ופסקו התוספות (מב. ד"ה
מכלל) והרא"ש (סי' ב) והמרדכי (שם) הלכה כתנא קמא וכן כתב בהגהות אשירי (שם) בשם
אור זרוע (ח"ב סי' קמג):
ומ"ש במזיד אסור לטלטלן חוץ לארבע
אמות. פשוט הוא דכל שהן חוץ למקומן אין להן אלא ארבע אמות בלבד ומשמע ודאי דאפילו הוציאן
שוגג נמי כשהן חוץ למקומן אין להן אלא ארבע אמות בלבד וכן כתב הרב רבינו יהונתן (יא.
ד"ה פירות) בהדיא ויש לתמוה על רבינו דמשמע מדבריו לכאורה דבהוציאן מזיד דוקא
הוא דקאמר דאין להן אלא ארבע אמות אבל הוציאן שוגג יש להן יותר וצריך לומר דלא נקט
רבינו מזיד אלא משום מאי דבעי למימר אסור לאכלן וכו' אבל לענין איסור טלטולן חוץ לארבע
אמות בין בשוגג בין במזיד אסור ואע"פ שאין זה מבואר בלשונו כן צריך לפרשו:
ומ"ש ואסור לאכלן אפילו לאחר
שלא הוציאן. כן כתב שם הרא"ש זה לשונו במזיד שלא במקומן אסורים נראה לי אפילו
לאחר שלא הוציאן מדקתני במזיד לא יאכל ומשמע לכל אדם ולא דמי לבא מחוץ לתחום בשביל
ישראל זה שמותר לישראל אחר דהכא איתעביד בהו איסורא דישראל הוציאן עכ"ל אבל המרדכי
(שם) כתב נראה לר"מ (שם סי' פה) דלא אסירי אלא למי שהוציאן אבל ישראל אחר שרי
ולא חיישינן דילמא מפיק להו כי ההיא (ביצה כה.) דהבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר
וכן משמע בתוספות לקמן (מז: ד"ה סוד"ה דכולה) עכ"ל. והרב המגיד בפרק
ה' מהלכות יום טוב (ה"י) כתב בשם הרשב"א אם יצאו ע"י ישראל בין בשוגג
בין במזיד לא יאכלו שם לאחד מישראל לפי שנעשה בהם איסור ע"י ישראל עד כאן. והרמב"ם
פסקה לדרב פפא בפרק ה' מהלכות יום טוב (ה"י) ובפרק ו' מהלכות שבת (הכ"ד)
פסק כרבי נחמיה ויש לתמוה עליו דכיון דאוקימנא לדרב פפא כתנא קמא והוא זכרונו לברכה
פסק כרב פפא היאך הוא פוסק כרבי נחמיה דפליג אתנא קמא וכבר האריך הרב המגיד בפרק ו'
מהלכות שבת (שם) ליישב דבריו והרי"ף (יא.) כתבה לדרב פפא והשמיט פלוגתא דתנא קמא
ורבי נחמיה:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תה סעיף ט
פירות שהוציאו חוץ לתחום והחזירום,
(מב) אפילו במזיד, לא הפסידו מקומם שכל העיר להם כארבע אמות וחוצה לה אלפים אמה לכל
רוח כבתחלה (מג) <ה> אם הוא יום טוב; (מד) ואם הוא שבת, מותרין באכילה (מה) במקומם,
(מו) ואפילו לאותו ישראל * שהחזירם לצרכו במזיד, * מ"ט =מאי טעמא=, (מז) יד אנוסים
הם. וכל זמן שלא הוחזרו והם חוץ למקומם, אם הוציאן בשוגג (מח) טו מותרים לאכלם (מט)
<ו> ואסור לטלטלם חוץ לד"א, ואם הוציאם במזיד (נ) אסור לאכלם (נא) טז אפי'
מי שלא הוציאם. ויש מתירים (נב) למי שלא הוציאם.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תה סעיף ט
(מב) אפילו במזיד - ר"ל אף דלגבי
אדם קי"ל לעיל דאם היציאה היה במזיד הפסיד מקומו ואין לו אלא ד"א פירות לא
הפסידו מקומן שהיה להם בין השמשות שאנוסים הם ביציאתם ובחזירתם וכדלקמיה:
(מג) אם הוא יו"ט - שמותר להוליכן
בכל התחום דבשבת הלא אסור להעבירן ד"א אפילו בתוך התחום [אם לא שהיה עיר מעורבת
שאז מותר לטלטלן בכל העיר]:
(מד) ואם הוא שבת וכו' - ר"ל
דגם בשבת איכא נ"מ עכ"פ לענין אכילה:
(מה) במקומן - ר"ל במקום שהחזירן
בתוך התחום בארבע אמותיהן:
(מו) ואפילו לאותו ישראל וכו' - ואע"ג
דהבא מחוץ לתחום אסור למי שבא בשבילו שאני הכא שהוחזרו למקום ששבתו בין השמשות:
(מז) אנוסים הם - ר"ל דאף שהוציאן
האדם במזיד הפירות עצמן אנוסים הם ביציאתן ובחזירתן והרי הן כאדם שהוציאוהו באונס והחזירוהו
לעיל בס"ה וכן לענין היתר אכילה הותרו נמי ע"י חזירתן:
(מח) מותרין לאכלם - שם בין לאנשים
אחרים שנמצאים שם במקום הפירות ובין להמוציא בעצמו:
(מט) ואסור לטלטלם חוץ לד"א
- וכמבואר לעיל בס"ה גבי אדם דאפילו יצא שלא לדעת אין לו אלא ד"א:
(נ) אסור לאכלם - אבל לטלטלם מותר
בארבע אמותיהן וכ"ז אם היו ע"פ השדה אבל אם הביאן בעיר המוקפת מחיצות אע"ג
דעבד איסורא מ"מ מותר לטלטלן בכל העיר כולה בין שהוציאן שוגג בין שהוציאן מזיד:
(נא) אפילו מי שלא הוציאם - ואע"ג
דפירות שהביא עכו"ם מחוץ לתחום אינו אסור רק למי שהובאו בשבילו הכא כיון דאיתעביד
איסורא ע"י ישראל חמיר טפי:
(נב) למי שלא הוציאם - ודוקא אם לא
הוציאו בשבילו דאל"ה גם לדעה זו אסור ולדינא קי"ל כדעה ראשונה דאפילו למי
שלא הוציאו בשבילו ג"כ אסור לאכול דהיא דעת רוב הפוסקים [א"ר]:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תה סעיף ט
* שהחזירם לצרכו - הלשון אינו מדויק
דמלשון שהחזירה משמע דאפילו אותו האיש שהחזירן ג"כ מותר בהם ומלשון לצורכו משמע
דמיירי באחר שהוציא והחזיר לצורכו ובזה דוקא מתיר דעכ"פ הוא בעצמו לא עשה מעשה
באיסור אבל בהוציא הוא בעצמו אפשר שפיר דעכ"פ לו בעצמו אסור ובב"י הביא ב'
דיעות בזה והגהת אשר"י מחמיר בזה עיי"ש בב"י ותראה דלשון המחבר הוא
ממש כלשון הגהת אשר"י והלשון באמת מגומגם ובאו"ז שממנו העתיק הגהת אשר"י
דבריו איתא שהחזירום ולא שהחזירם וקאי על אחרים שהחזירו בשבילו ורק בזה מתירין אנו
וא"כ אפשר דכן גם כוונת המחבר וכן משמע בלבוש ובע"ש שפירשו כן בדברי המחבר
אכן הגר"א מפרש דהמוציא בעצמו ג"כ מותר וכפשטות הלשון לאותו ישראל שהחזירם
ולדינא בודאי יש לנקוט להקל בזה כפי' הגר"א דגם הריטב"א בחי' כתב כן בשם
רבו וכן משמע בחידושי הרמב"ן והרשב"א וכ"פ הגר"ז:
* מ"ט אנוסים - עיין במג"א
במה שכתב לתרץ דלא תיקשי מהא דקיי"ל דהמבטל בשבת במזיד אסור ותי' בשם הפוסקים
משום דהתם איסורא דאורייתא עיי"ש מה שהאריך והנה במחבר קשה לומר כן שהרי מסיים
גם דין זה לענין הוצאות שבת דאיסורו דאורייתא אם לא דנימא דמיירי בכרמלית ובאמת יש
עוד תירוצים לקושית מג"א בשם הפוסקים דשאני הכא שהרי הוחזרו למקומם ואינו נהנה
במעשה שבת כלום עיין בחי' רמב"ן שתירץ כן ויש עוד תירוצים עיין בריטב"א שם
וכן כתבו האחרונים מאמר מרדכי וחמד משה וא"ר ונ"א ה' שבת כלל ט' עיי"ש
שהאריך:
7)
כל אדם יש לו אלפים אמה לכל רוח, חוץ מארבע אמותיו
רמב"ם הלכות שבת
פרק כז הלכה ד
מי ששבת בדיר שבמדבר או בסהר או במערה
וכיוצא בהן מרשות היחיד מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח בריבוע, וכן השובת
בבקעה אפילו היה ד ישן בשעה שנכנס השבת שלא קנה שביתה יש לו להלך ממקומו אלפים אמה
לכל רוח בריבוע, היה מהלך בבקעה ואינו יודע תחום שבת מהלך אלפים פסיעות בינוניות וזה
הוא תחום שבת.
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שצז סעיף א
[א*] כל אדם יש לו (א) אלפים אמה לכל
רוח, (ב) חוץ מארבע אמותיו או (ג) מהמקום ששבת בו.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שצז סעיף א
(א) אלפים אמה - והוא תקנת חכמים
דמן התורה מותר להלך עד י"ב מיל כשיעור מחנה ישראל במדבר שהחזיקה י"ב מיל
וביותר מזה אסור וכדכתיב אל יצא איש ממקומו והאי ממקומו קאי על המחנה והרבה פוסקים
חולקים ואומרים דגם חוץ לי"ב מיל אינו אסור מה"ת והאי אל יצא אינו אלא אזהרה
לענין הוצאת כלים מרשות לרשות [אחרונים]:
(ב) חוץ מארבע אמותיו - דמקומו של
אדם בכל מקום ששובת הוא ד"א כדלעיל ומשם יש לו אלפים לכל רוח נמצא דיכול להלך
מעמידת רגליו אלפים וד"א:
(ג) מהמקום ששבת בו - פי' דאם שבת
במקום מוקף מחיצות חשיב כולו כד"א ויש לו אלפים סביב המקום ההוא:
8)
שבת בבקעה והקיפוה נכרים בשבת מחיצות לדירה
רמב"ם הלכות שבת
פרק כז הלכה ח
מי שכלתה מדתו בחצי העיר אף על פי
שאינו מהלך אלא עד סוף מדתו מותר לטלטל בכל העיר על ידי זריקה, וכן מי ששבת בבקעה והקיפוהו
גוים מחיצה בשבת אינו מהלך בה אלא אלפים אמה לכל רוח אע"פ שהוא בתוך המחיצה, ומותר
לו לטלטל בכל המחיצה על ידי זריקה אם הקיפוה לשם דירה.
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תג
סעיף א
(א) שבת בבקעה (ב) והקיפוה נכרים בשבת
מחיצות (ג) לדירה, אינו הולך בה * (ד) אלא אלפים אמה שאינה כולה כד' אמות * (ה) א
<א> כיון שלא שבת באויר המחיצות, (ו) ומטלטל בכולה על ידי זריקה (ז) שיכול ב
לזרוק אפילו חוץ לאלפים שהרי רשות היחיד גמור הוא כיון שהוקף לדירה. (<ב>
אבל (ח) לטלטל ממש חוץ לארבע אמות, ג (ט) אסור אפילו תוך אלפים), (ב"י בשם תוספות
הגהות אשירי פרק מי שהוציאוהו).
משנה ברורה סימן תג
(א) שבת בבקעה - פי' וקנה שם שביתה
להיות לו ממקומו להלוך אלפים לכל רוח [אבל לטלטל אין לו רק בארבע אמות דכרמלית היא]:
(ב) והקיפוה עכו"ם - שעשו לה
מחיצה סביבה וקי"ל מחיצה העשויה בשבת שמה מחיצה:
(ג) לדירה - שהקיפוה לדור בתוכה דאל"ה
אם ההיקף יותר מבית סאתים [שהוא שבעים אמה על שבעים אמה] לא משתריא לטלטולי בה אלא
בד"א אפילו ע"י זריקה:
(ד) אלא אלפים - ממקום שקנה שביתה
דלא מהני ליה האי מחיצות כלל לענין הילוך:
(ה) כיון שלא שבת - ר"ל דלא
מהני מחיצות להיות ע"י כל השטח כד"א אלא היכא שהיו המחיצות מבעוד יום ושבת
בתוכן אבל כאן שבין השמשות לא היתה מוקפת ולא קנה באותו המקום שביתה אלא לאלפים אמה
אף שהקיפוה מחיצות בשבת אין לו להלוך אלא אלפים שלו כדמעיקרא ולא דמי לסימן ת"ה
באם הוציאוהו עכו"ם בע"כ חוץ לתחומו ונתנוהו תוך עיר אחרת המוקפת חומה דמהלך
את כולה דחשבינן ליה כל העיר כד"א ואע"ג שלא שבת באויר מחיצות מבעוד יום
דהתם הלא הוא חוץ לתחומו דאין לו מן הדין להלך רק בד"א ואם לא חשבינן ליה כל העיר
כד"א לא היה רשאי לילך רק ד"א כדין יוצא חוץ לתחום לכן הקילו גביה [כיון
שיצא באונס] שיהא נחשב לו כל העיר כד' אמות משא"כ כאן שיש לו אלפים אמה להלוך
בלא"ה:
(ו) ומטלטל בכולה וכו' - ר"ל
אף דלענין הילוך לא נחשב ההיקף כלל למחיצה מחמת שלא שבת באויר מחיצות לענין איסור טלטול
לא איכפת לן בזה כיון שיש מחיצות עכ"פ עכשיו וקי"ל מחיצה העשויה בשבת שמה
מחיצה:
(ז) שיכול לזרוק - ודוקא בחפצים של
אדם אחר שמגיע תחומו להלן מאלפים שלו או חפצים של הפקר דאל"ה הרי אסור להוליכם
חוץ לתחומו דהא הכלים כרגלי הבעלים כמ"ש סימן שצ"ז ס"ג:
(ח) לטלטל ממש - כאורחיה שלא ע"י
זריקה:
(ט) אסור וכו' - והטעם דכיון דא"א
לו לטלטל חוץ לאלפים אלא ע"י זריקה דא"א לו להלוך שם תוך אלפים שלו נמי אסור
לטלטל כאורחיה משום דאלפים שלו נפרץ במילואה למקום האסור לו בטלטול כאורחיה. ודע דרוב
הפוסקים חולקים על זה וס"ל דתוך אלפים אף בטלטול כי אורחיה מותר דלא מקרי פרוץ
למקום האסור דמקום המותר הוא בעצם ורק מפני שא"א לו לילך לשם שהוא חוץ לאלפים
אין לו עצה לטלטל לשם כ"א ע"י זריקה וכן הסכימו האחרונים:
ביאור הלכה סימן תג
* אלא אלפים - ר"ל אלפים לכל
רוח. בחידושי רע"א הביא בשם הריטב"א שכתב בשם רבו דאף אם הוציאוהו עכו"ם
ונתנוהו חוץ לאלפים תפ"ה אינו רשאי להלך בכולה ולא דמי להוציאוהו ונתנוהו בדיר
וסהר דהתם כל ההיקף הוא חוץ לתחומו וכיון שנתנוהו שם חשיב כולו כד' אמות אבל הכא דאין
ההוקף כולו חוץ לתחומו ומעיקרא נאסר באותו מקום שהוא חוץ לתחומו מפני שלא היה לו בו
אלא אלפים אף שהוציאוהו חוץ לאלפים שלו לא ניתר לו בשביל זה כל אותו הרחב ואין לו אלא
ד"א ע"ש. ומהתו"ש וגם מהט"ז נעלם דברי הריטב"א אלו שהט"ז
כתב דאם אנסוהו עכו"ם והוליכוהו שם ודאי מותר בטלטול וכו' דמשמע שם מהט"ז
דממילא מותר להלך בכולה דדמי לנתנוהו בדיר וסהר ולהריטב"א בשם רבו אינו כ"ז
העתקתי מהבית מאיר ובספר גאון יעקב מסתפק על דברי הריטב"א להלכה:
* כיון שלא שבת וכו' - מלשון זה מוכח
דאפילו אצל הבקעה ששבת יש בנין שמחיצותיו היו מבע"י כיון שלא שבת בהן בתחילת כניסת
היום והבנין ההוא הוא יותר מאלפים אמה אינו רשאי להלוך בו אלא אלפים ממקום שקנה שביתה
וראיה לזה מגמרא כלתה מדתו בחצי העיר וכו' [מא"ר]:
9)
מי שכלתה מדתו בחצי העיר אף על פי שאינו מהלך אלא עד סוף
מדתו מותר לטלטל בכל העיר על ידי זריקה
רמב"ם הלכות שבת
פרק כז הלכה ח
מי שכלתה מדתו בחצי העיר אף על פי
שאינו מהלך אלא עד סוף מדתו מותר לטלטל בכל העיר על ידי זריקה, וכן מי ששבת בבקעה והקיפוהו
גוים מחיצה בשבת אינו מהלך בה אלא אלפים אמה לכל רוח אע"פ שהוא בתוך המחיצה, ומותר
לו לטלטל בכל המחיצה על ידי זריקה אם הקיפוה לשם דירה.