גמ'
ערובין דף מב:- מג:
אורך
השיעור הקולי ברי"ף ור"ן הוא 39:25
דקות
אורך
השיעור הקולי בפוסקים הוא 7:54 דקות
אין
להעתיק או לצלם את התמונות
1)נתנוהו עובדי
כוכבים חוץ לתחום..
2)מי שהפליגה ספינתו בים, מהלך את כולה
1)
נתנוהו עובדי כוכבים חוץ
לתחום
רמב"ם הלכות שבת
פרק כז הלכה יב
מי שיצא חוץ לתחום שלא לדעתו כגון
שהוציאוהו גוים או רוח רעה או ששגג ויצא אין לו אלא ארבע אמות, חזר לדעת אין לו אלא
ארבע אמות, החזירוהו כאילו לא יצא, ואם נתנוהו ברשות היחיד כגון שנתנוהו גוים בדיר
ח וסהר ומערה או בעיר אחרת יש לו להלך את כולה, וכן אם יצא לאחד מאלו בשגגה ונזכר והוא
בתוכן מהלך את כולה.
בית יוסף אורח חיים סימן
תה אות ו - ז ד"ה נתנוהו גוים
ו - ז נתנוהו גוים וכו' וכן מי שהפליגה ספינתו וכו'. ריש פרק מי שהוציאוהו
(שם) מי שהוציאוהו גוים או רוח רעה אין לו אלא ארבע אמות החזירוהו כאילו לא יצא נתנוהו
בדיר או בסהר רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה אומרים מהלך את כולה רבי יהושע ורבי עקיבא
אומרים אין לו אלא ארבע אמות מעשה שבאו מפלנדרסין והפליגה ספינתם בים רבן גמליאל ורבי
אלעזר בן עזריה הלכו את כולה רבי יהושע ורבי עקיבא לא זזו מארבע אמות שרצו להחמיר על
עצמן ובגמרא (מב:) אמר רב הלכתא כרבן גמליאל בדיר וסהר וספינה ושמואל אמר הלכתא כרבן
גמליאל בספינה אבל בדיר וסהר לא דכולי עלמא מיהת הלכה כרבן גמליאל בספינה מ"ט
אמר רבה הואיל ושבת באויר מחיצות מבעוד יום רבי זירא אמר הואיל וספינה נוטלתו מתחלת
ד' ומניחתו בסוף ד' מאי בינייהו איכא בינייהו שנפחתו דופני ספינה אי נמי בקופץ מספינה
לספינה ורבי זירא מ"ט לא אמר כרבה אמר מחיצות להבריח מים עשויות ורבה מ"ט
לא אמר כרבי זירא במהלכת כולי עלמא לא פליגי כי פליגי בשעמדה ואסיקנא (מג.) דמתניתין
נמי דייקא דבמהלכת לא פליגי וכתב הרי"ף (יא:) שפסקו רבוותא הלכה כשמואל והוא זכרונו
לברכה דחה דבריהם והעלה דהלכה כרב וכן פסקו התוספות (ד"ה הלכה) והרא"ש (סי'
ב) זכרונם לברכה וכן פסק הרמב"ם בפרק כ"ז מהלכות שבת (הי"ב) וכתב הרב
המגיד שכן הסכימו האחרונים זכרונם לברכה וכתב הרמב"ם בפרק הנזכר (הי"ג) דכשם
שמותר להלך בכל הספינה כך מותר לטלטל בכולה ולשון רבינו אינו מבואר יפה וכך פירושו
נתנוהו גוים כלומר אם הוציאוהו גוים חוץ לתחומו ונתנוהו בדיר או בסהר או שיצא באונס
כלומר ע"י רוח רעה יצא חוץ לתחומו ונכנס בדיר או בסהר מהלך את כולו. וכן מי שהפליגה
ספינתו וכו' כלומר אבל אם יצא חוץ לתחומו מדעת אע"פ שהוא בתוך דיר או סהר אין
לו אלא ארבע אמות וכן כתב הרמב"ם בפרק כ"ז מהלכות שבת (הי"ג) וכתב הרב
המגיד שכן דעת הרמב"ן (חי' מא: ד"ה ובזה) וכן כתבו הגהות אשיר"י בפרק
מי שהוציאוהו (סי' ג) בשם ר"ת וכן כתב הר"ן בפרק קמא דשבת (ז: ד"ה ולפיכך)
גבי אין מפליגין בספינה ג' ימים קודם השבת וכן כתבו התוספות בפרק מי שהוציאוהו (מג.
ד"ה הלכה) בשם רשב"ם אלא שהם חלקו עליו וכתבו שאפילו נכנס בשבת בספינה מהלך
את כולה והמרדכי פרק קמא דשבת (סי' רנז) וספר התרומה (סי' רכה) כתבו כדברי התוספות
דלעולם מהלך את כולה וקצת יש לדקדק כן מדברי הרא"ש שכתב בפרק מי שהוציאוהו (סי'
ג) גבי הנכנסים בספינה מבעוד יום כדי לקנות שביתה שם דלענין קניית שביתה כדי להלך את
כולה דסבירי להו דאסור לא מהני מידי עד כאן משמע קצת דאיהו זכרונו לברכה שרי להלך את
כולה אף על פי שלא שבת בתוכה. [בדק הבית] [כתב] הר"ש בן הרשב"ץ אם הספינה
גוששת שאין בינה ובין קרקע הים עשרה טפחים אינו מותר להלך את כולה דאין לו להלך בה
יותר ממיל ואם היא למעלה מעשרה מותר להלך את כולה ומותר לירד ממנה בשבת דאין תחומין
למעלה מעשרה ובתנאי שלא פירש אותו היום מהיבשה דאז אסור לירד עכ"ל [עד כאן]: וכתב
הרב המגיד בפרק כ"ז מהלכות שבת (הי"ג) שהרשב"א (עבה"ק ש"ה
סי' יג) הקשה על דברי הרמב"ם והרמב"ן זכרונו לברכה בזה והוא זכרונו לברכה
תירץ והעלה שכן עיקר: מי שפירש בשיירא במדבר והוצרך לילך בשבת חוץ לתחום ונכנס לעיר
אם מותר לילך את כולה כתבתי בסימן רמ"ח (ח. סעיף ד' ד"ה וכתב עוד): כתוב
בהגהות אשיר"י פרק מי שהוציאוהו (סי' ג) אם נפחתו דופני הספינה למחר אע"פ
ששבת באוירו אין לו אלא ארבע אמות ומשמע דהיינו דוקא בשעמדה אבל אם היא מהלכת מהלך
את כולה משום טעמא דהואיל וספינתו נוטלתו מתחלת ד' וכו': וכתב עוד שם אי אפשר לקנות
שביתה בספינה בשום ענין אם לא שיכנס בה בעצמו קודם בין השמשות וישב שם בין השמשות ולאחר
בין השמשות ילך לביתו ויאכל וישוב לספינה בלילה או למחר ביום עד כאן כלומר ולא מהני
לערב בפת וטעמא משום דכיון דמדעתו נכנס בה בשבת ומפלגת חוץ לתחום לא שרי רבה להלך את
כולה אלא משום דשבת באויר מחיצות ומשמע להו שאע"פ שעירב בפת לא מיקרי שבת באויר
מחיצות כיון שהוא עצמו לא היה שם בין השמשות. ולענין מה שמתירין להכנס בה בשבת ולהפליג
אם קנו בה שביתה בין השמשות כתבתי בסימן רמ"ח (ז: סעיף ג' ד"ה ומ"ש
רבינו) שיש חולקין בדבר: התוספות בפרק אם אינם מכירין (ר"ה כג: ד"ה לא) נסתפקו
בהא דשרינן להלך כל העיר אם היא דוקא במוקפת או אפילו אינה מוקפת אבל הרא"ש כתב
בפרק מי שהוציאוהו (סי' י) גבי הנהו דיכרי דאתו למברכתא אמר רבא ליזבינינהו לבני מברכתא
דכולהו מברכתא לדידהו כארבע אמות דמיין פירש רש"י דמברכתא היתה מוקפת מחיצות וכן
פירש גבי מי שהוציאוהו גוים והוליכוהו לעיר אחרת משמע דלא חשיבא כארבע אמות להלך את
כולה אא"כ מוקפת מחיצות וכן משמע בפרק שני דראש השנה (כג:) ונראה דבעי נמי היקף
לדירה (פתח) [ישב] ולבסוף הוקף דלא עדיף משובת באויר מחיצות דלא חשיב כארבע אמות אם
הוא יותר מבית סאתיים אם לא הוקף לדירה כדאמרינן בפרק קמא דשבת (ז.) וכן כתב רבינו
ירוחם בחי"ח וזה לשונו ולפירוש רש"י בחפצי הגוים קונים שביתה הא דאמרינן
שנתנוהו גוים בדיר או בסהר מוקפין או בעיר דוקא כשהעיר מוקפת וכן בכל מקום שאמרו שהעיר
כולה כארבע אמות צריך מוקפת זולתי לשובת או נותן עירובו במקום אחר שאותו מקום הוא לו
כארבע אמות אע"פ שאינו מוקף ובמאי דצריך מוקפת צריך ישב ולבסוף הוקף:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תה סעיף ו
(כ) [א*] נתנוהו עובדי כוכבים חוץ
לתחום (כא) בדיר או בסהר ומערה, או בעיר אחרת * (כב) ו מוקפת חומה לדירה, או שנאנס
בשאר אונס, (כג) או ששגג ויצא חוץ לתחום ונכנס לאחד מאלו (כד) ונזכר והוא בתוכו, מהלך
את כולו; * אבל אם יצא חוץ לתחומו לדעת, (כה) אע"פ שהוא בתוך א' מאלו אין לו אלא
ד' אמות.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תה סעיף ו
(כ) נתנוהו עכו"ם חוץ לתחום וכו'
- ר"ל שהוציאוהו מתוך התחום ונתנוהו שם:
(כא) בדיר - גדר של בהמות שעושין בשדות
היום כאן והיום כאן כדי לזבלן בגללי הבהמות וסהר נעשה לבהמות העיר ולא הזכיר כאן שיהיה
מוקף לדירה משום דלא בעינן מוקף לדירה אלא בשהיה השטח יותר מבית סאתים וסתם דיר וסהר
לא הוי כ"כ ובאם שהיה יותר מב"ס בעינן שיהא מוקף לדירה כגון ששומר הבהמות
דר שם:
(כב) מוקפת חומה לדירה - דעי"ז
הוי כרה"י והוי כולה כד' אמות וה"ה לעיירות שאין מוקפות חומה ויש בהן תיקוני
עירובין וכמו שכתבנו לעיל בסימן ת"א במ"ב עיי"ש. ודע דה"ה אם הביאוהו
עכו"ם בספינה ג"כ אינו מותר מעצמו לצאת מן הספינה אם היא עומדת למטה מיו"ד
אלא אם כן כשנכנסה הספינה בתוך היקף מחיצות העיר וי"א דאפילו אם העיר אינה מוקפת
במחיצה מצד הנמל עומק מקום המים שבמקום הנמל נחשב למחיצה ועיין במג"א מ"ש
בזה בשם מהרי"ל ונתבאר בביאור הלכה:
(כג) או ששגג ויצא - ר"ל שהיה
טרוד בעניניו ומתוך כך לא נתן לבו על תחומו ויצא וכל כה"ג:
(כד) ונזכר והוא בתוכו - לאפוקי בשנזכר
קודם שנכנס ונכנס אין לו אלא ד"א דהרי נכנס לדעת:
(כה) אע"פ שהוא בתוך אחד מאלו
- בין שנכנס מדעתו בין שהכניסוהו עכו"ם לשם כיון שעכ"פ יציאתו מתחום היה
מדעת לא אמרינן בזה כולו כד' אמות ועיין בבה"ל:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תה סעיף ו
* מוקפת חומה לדירה - עיין מ"ב.
ודע דמ"א הביא דעת ריא"ז דעבורה של עיר נמי נחשב כעיר וממילא דכ"ש דפליג
על עיקר דין המחבר דלא בעינן היקף חומה כלל וכן מבואר שם להדיא ע"ש וכתב המ"א
דכן הוא באגודה ובאמת מצאתי עוד כמה ראשונים שסוברין כן היינו הרמב"ן בחידושיו
לעירובין האריך שם בזה דאפילו אין מוקף מחיצות ור"ה עובר בתוכה נמי חשיבא כד"א
לענין זה והביא שם שכן הוא ג"כ דעת רבינו תם בתשובה דאפילו אין מוקף מחיצות נמי
ש"ד וכן הוא דעת רבינו יואל מובא באו"ז בהלכות ע"ש סימן ו' שכתב שם
דלולא דמסתפי היה מתיר אפילו בלא היקף מחיצות ועכ"פ אפילו לפי מה שנקט שם מתחלה
להחמיר דבעינן היקף מ"מ סובר שם דאפילו אם היה ר"ה עובר בתוכה ובודאי אסור
לטלטל שם אפ"ה מותר לו להלך בכולה דהיתר הילוך אינו תלוי בטלטול עי"ש ומ"מ
קשה הדבר להקל כנגד השו"ע דרוב הפוסקים קיימי בשיטת השו"ע הלא המה רש"י
ור"י בעל התוספות ורבינו אפרים מובא באו"ז בהלכות ע"ש סימן ו' [וע"ש
שהחמיר עוד יותר] ואור זרוע בהלכות עירובין סימן קנ"א ורבינו יונתן והעיטור בהלכות
יו"ט דף קמ"ד והרא"ש והריטב"א והר"ן בחידושיו לר"ה ושבולי
לקט בשם אחיו ר' בנימין ובשם ר' אביגדור כהן צדק ע"ש בסימן קי"א וכן הוא
ג"כ דעת הטור בסימן ת"א ורי"ו כמו שמובא בב"י. ומ"מ אפשר
שבשעת הדחק יש לסמוך להקל כדעת הרמב"ן וסייעתו אפילו בלא מהיקף מחיצות מאחר דמלתא
דרבנן הוא וע"ש ברמב"ן דסובר דעיבורה של עיר נחשב ג"כ כעיר לענין זה
דמותר לילך אפילו בתוך עיבורה מיהו מה שהביא המ"א בשם ריא"ז דאפילו בהכניסוהו
לעיבורו של עיר נמי חשוב לו כל העיר כד"א זו קולא יתירא דאף הרמב"ן מחמיר
בזה בהדיא ע"ש ומסתברא לי דגם הריא"ז לא הקיל אלא בהכניסוהו לעיר שאז מותר
גם בעיבורו אבל לא בהכניסוהו לעיבורו וכדעת הרמב"ן ע"ש בשה"ג שיש לפרש
כן בדברי ריא"ז:
* אבל אם יצא חוץ לתחומו לדעת וכו'
- עיין מ"ב והוא לפי דעת הרמב"ם וסייעתו וכפי שביאר הרה"מ ודע דהרשב"א
וריטב"א ותוספות עירובין כ"ט [בד"ה והושיבוהו בתי' בתרא שם] פליגי ע"ז
וסברי דבכל גווני מקילינן במקום המוקף מחיצות לחשבו כולו כד' אמות ואפי' ביצא במזיד
חוץ לתחום ונכנס לתוך אחד מאלו וגם בביאור הגר"א משמע שנוטה יותר לדעה זו עיין
מה שהאריך בזה ומ"מ למעשה בודאי יש להחמיר כדעת המחבר דהרבה ראשונים קיימי בשיטת
הרמב"ם עיין בב"י וכן כתב האו"ז בפ' מי שהוציאוהו וכן משמע מדברי הר"מ
המובא ברא"ש ובמרדכי ומועתק בסעיף ח' מדנקט לעירו דוקא וכמ"ש במג"א
שם וכן הוא דעת שיבולי לקט בסימן קי"א בשם אחיו ר' בנימין ובשם ר' ישעיה עיי"ש
ובפרט שהרשב"א בעצמו כתב בעבודת הקודש דיש לחוש לדברי המחמירין בזה:
2)
מי שהפליגה ספינתו בים, מהלך את כולה
רמב"ם הלכות שבת
פרק כז הלכה יג
יצא חוץ לתחום לדעת אף על פי שחזר
שלא לדעת כגון שהחזירוהו גוים או רוח רעה אין לו אלא ארבע אמות, ט וכן אם יצא חוץ לתחום
לדעת אף על פי שהוא בתוך רשות היחיד כגון דיר וסהר אין לו אלא ארבע אמות, י המפרש בים
הגדול אע"פ שהוא חוץ לתחום ששבת בו מהלך את כל הספינה כולה ומטלטל בכולה.
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תה סעיף ז
(כו) מי שהפליגה ספינתו בים, (כז)
<א> מהלך את כולה * (כח) ז הואיל ושבת באויר מחיצות; * (כט) ואם נפחתו דופני
ספינה בשבת, <ב> אם היא (ל) מהלכת, ח מהלך את כולה, ואם היא (לא) עומדת ט אינו
מהלך בה אלא ד"א. הגה: ואם באמצע יש לו מחיצות עשרה (לב) י ובראשו אין לו, אזלינן
בתר אמצעי, (לג) ואפי' אין לו כלל רק יש בו (לד) לחקוק עשרה, דאמרינן: (לה) יא חוקקין
להשלים, (א"ז).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תה סעיף ז
(כו) מי שהפליגה וכו' - מיירי שבא
בע"ש סמוך לחשיכה לנמל מקום שהספינה גוששת למטה מעשרה טפחים והיה בדעתו לצאת מן
הספינה ולכנוס לעיר ונמצא שקנה שביתה ביבשה ובא רוח והפליג את הספינה חוץ לתחום במקום
שהיו המים פחותים מעשרה טפחים מן הקרקע ולפי המבואר לעיל בסימן ת"ד אסור לו לצאת
מן הספינה דאין לו אלא ד"א אפ"ה בספינה גופא מהלך את כולה דכארבע אמות דמיא
הואיל ומוקפת מחיצות:
(כז) מהלך את כולה - אפילו כשהיא עומדת:
(כח) הואיל ושבת באויר מחיצות - הלשון
מגומגם ולאו דוקא הוא דלפי המבואר לעיל בס"ו אם הפליגה ספינתו שלא מדעתו והביאתו
לתוך עיר המוקפת מחיצות שלא שבת בה או שנתנוהו עכו"ם לתוך ספינה אחרת נמי מהלך
את כולה כיון שיציאתו באונס היתה אלא עיקר הכונה הוא הואיל והוא באויר מחיצות לאפוקי
כשנפחת וכדמסיים:
(כט) ואם נפחתו וכו' - ולא נשארו גבוה
י"ט דבטל שם מחיצות עי"ז וה"ה אם נפרץ במקום אחד פרצה ביותר מעשר אמות
ברחבה או שהיה פרוץ מרובה על העומד דבכל אלה בטל מינה שם רה"י [אחרונים]:
(ל) מהלכת - דבמהלכת לא שייך לומר
דיוצא מארבע אמות שלו בהליכתו דבכל שעה עומד בארבע אמות אחרים דספינה נוטלתו תמיד מארבע
אמותיו לארבע אמות אחרים [גמרא]:
(לא) עומדת - חוץ לתחום במקום שהוא
נמוך למטה מעשרה טפחים דלמעלה מי"ט הלא נקטינן דאין בו איסור תחומין ומותר להלך
כמה שירצה אפילו בלא מחיצות כלל ועיין בסימן רמ"ח ס"ב במש"כ מה נקרא
למטה מעשרה:
(לב) ובראשו וכו' - כגון שהיא עמוקה
באמצעיתה ובראשה היא משופעת והולכת כלפי מעלה כדרך ספינות קטנות אפ"ה הוי כולה
רה"י דמה שבראשה יש עליה דין חורי רה"י דכרה"י הוא כדלעיל בסימן שמ"ה:
(לג) ואפילו אין לו כלל - שגם באמצעיתו
אין עמוק עשרה:
(לד) לחקוק - דהיינו עובי הנסרים שבקרקעיתה
יש בהם לחקוק כדי שיעור להצטרף עם המחיצות להשלים לגבוה עשרה:
(לה) חוקקין - ואף דקי"ל אין
חוקקין להשלים שאני הכא דהוא בכלל מה דאמרינן [בסימן שע"ב ס"ו] גידוד חמשה
[היינו תל גבוה חמשה] ומחיצה חמשה מצטרפין לשיעור י' טפחים:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תה סעיף ז
* הואיל ושבת וכו' - עיין מ"ב
ובמג"א מיישב דברי השו"ע דשבת באויר מחיצות דוקא ומיירי שהפליג באיסור כגון
שנכנס שם בע"ש וקנה שביתה ויצא ולמחר נכנס בספינה והפליג והמחבר לטעמיה בסי' רמ"ח
ס"ג דכיון דיצא מן הספינה בלילה הוי ליה כמו שלא קנה שביתה ואסור ליה להפליג למחר
ובכגון זה שמפליג באיסור בשבת בודאי אסור לו לזוז מד' אמותיו בספינה גופא וכמו ביצא
חוץ לתחום מדעת המבואר בסעיף ו' ואשמעינן הכא דבענינו ששבת עכ"פ באויר מחיצות
ביה"ש אע"ג דלא מהני ליה לענין להתיר להפליג מ"מ אם הפליג מותר ליה
לטלטל בכל הספינה רק אם לקחוהו עכו"ם משם ונתנוהו בספינה אחרת שלא שבת בה אסור
לו לשם לזוז מד' אמותיו [ומ"מ אם נצרך לנקביו יכול לכנס לספינה קטנה התלויה בה
לפנות ולחזור לספינה גדולה דאנוס הוא ביציאתו וכמ"ש בסי' ת"ו] וכ"ז
הוא לדעת המחבר אבל לפי דעת הרמ"א שם בסי' רמ"ח דמותר לצאת בלילה מן הספינה
ולהפליג למחר א"כ לא משכחת האי דינא דכיון דנכנס בהיתר הוה ליה כיצא שלא לדעת
[והשמטנו דברי איזה אחרונים שהביאו בזה דעת הרשב"ם והר"ן דאפילו בנכנס בהיתר
ג"כ בעינן דוקא ששבת דאין לנו להחמיר כ"כ מאחר דלדעת ר"י אפילו בנכנס
באיסור מיקרי יצא שלא לדעת משום דספינה ממילא אזלא וא"כ יש לנו לנקוט כדעת האו"ז
והגהת אשר"י דכתבו שם דדוקא היכי דנכנס שלא כדין מיקרי יצא לדעת עי"ש באו"ז
ה' עירובין סי' קמ"ו וכן הוא דעת הרא"ש פ' מי שהוציאוהו סימן ו' ודוק] זהו
קוטב דברי מג"א לפי מה שפירשו הא"ר ומחה"ש ופמ"ג וכ"כ התו"ש:
* ואם נפחתו דפני ספינה בשבת - ולא
אמרינן בזה הואיל והותרה הותרה דהיכא דליתנהו למחיצות לא אמרינן הכי [א"ר] והקדימו
בזה האו"ז:
3)
מי שהיה בא בדרך ליכנס לעיר וישב בדרך לנוח וחשכה לו, ולא
ידע שהוא בתחום העיר ואחר כך מצא עצמו בתחומה, קנה שביתה בעיר
רמב"ם הלכות
שבת פרק כז הלכה ט
מי שהיה בא בדרך ליכנס למדינה בין שהיה בא בים בין שהיה בא בחרבה, אם נכנס
בתוך אלפים אמה קרוב לעיר קודם שיכנס השבת אף על פי שלא הגיע למדינה אלא בשבת הרי זה
יכנס ויהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח.
שולחן ערוך אורח
חיים סימן ת
סעיף א
מי שהיה בא בדרך ליכנס לעיר
וישב בדרך לנוח וחשכה לו, (א) ולא ידע שהוא בתחום העיר ואחר כך מצא עצמו בתחומה, (ב)
קנה שביתה בעיר ונכנס לתוכה בשבת, ומהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח. אבל אם
לא היה דעתו ליכנס (ג) למדינה זו, (ד) קנה שביתה במקומו ומשם יש לו אלפים אמה לכל רוח.
ואם כלים אלפים אמה ממקום שביתתו (ה) א בחצי העיר, אינו מהלך בעיר יותר מחציה. הגה:
והוא הדין (ו) אם היה ב בדעתו ליכנס לעיר ואמר שביתתי במקומי, נמי דינא הכי. (המגיד
פרק כ"ז).
משנה ברורה סימן
ת
(א) ולא ידע וכו' - ואפילו נתכוין
לקנות שביתה במקום הזה:
(ב) קנה שביתה בעיר - כיון שמתחלה
היה בדעתו ליכנס לעיר ואלו היה יודע שהעיר תוך תחומו לא היה חפץ לקנות שביתה אלא עם
בני העיר ולכן גם עתה הרי הוא כאחד מבני העיר להלוך את כולה ולהיות לו אלפים לכל רוח.
ומ"מ יש בזה חומרא ג"כ שהוא מפסיד מצד זה במקום שהוא ישב שאין לו משם שיעור
אלפים כיון שנחשב כאחד מבני העיר ונראה פשוט דכ"ז כשרוצה עכשיו לילך לעיר ולטובתו
הקילו עליו אבל אם רוצה לישאר במקומו שקנה שביתה הרשות בידו:
(ג) למדינה - ר"ל עיר:
(ד) קנה שביתה במקומו - ואפילו
אם לא נתכוין לקנות שביתה כאן כגון שהיה ישן בבין השמשות ובשבת כשננער מצא עצמו שהוא
בתוך תחום העיר אעפ"כ לא נחשב כאנשי העיר כיון שלא היה בדעתו מתחלה לכנוס וקנה
שביתה כאן וכדלקמיה בסעיף שאח"ז:
(ה) בחצי העיר - אבל אם כלים
האלפים בסוף העיר כל העיר אינו נחשב לו אלא כד"א ומהלך גם חוץ לעיר עד תשלום מידת
אלפים ממקום שביתתו כמו שנתבאר בסימן ת"ח:
(ו) אם היה בדעתו וכו' - ר"ל
דגם ברישא דמיירי שהיה בדעתו ליכנוס מ"מ לא מהני להיות כאחד מבני העיר אלא בדוקא
שלא הוציא בפירוש מפיו שקונה שביתה במקומו אלא במחשבה אבל אם אמר כן בפירוש בפיו בין
השמשות שביתתי במקומי אף דבתחלה כשהיה בא בדרך היה בדעתו ליכנס לעיר ואמירתו עתה היה
ג"כ רק מפני שלא היה יודע שהעיר סמוכה לו מ"מ כבר עקר בזה שביתתו מאנשי העיר
ואין לו אלא אלפים ממקום שביתתו: