רי"ף ערובין דף יב.
גמ' ערובין דף מד:-מה.
אורך השיעור הקולי ברי"ף ור"ן הוא 37:05 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 08:20 דקות
אין להעתיק או לצלם את התמונות
1)מותר לעשות מחיצה של בני אדם בשבת
2)יש מי שאומר שלא יעמיד אותם אדם
שהוא רוצה להשתמש במחיצה זו, אלא יעמיד אותם אחר שלא לדעתו
3)היה יוצא ברשות והוא הולך בדרך,
ואמרו לו: כבר נעשית המצוה
4)מי שיצא חוץ לתחום ברשות, יש לה
אלפים אמה לכל רוח באותו מקום שהגיע לו
5)כל היוצאים להציל חוזרים בכלי זיינם
למקומם.
1)
מותר לעשות מחיצה של בני אדם בשבת
רמב"ם הלכות שופר
וסוכה ולולב פרק ד הלכה טז
דפני סוכה כשרין מן הכל שאין אנו צריכין
אלא מחיצה מכל מקום ואפילו מבעלי חיים, ועושה אדם את חברו דופן ביום טוב כדי שיאכל
וישתה ויישן בסוכה כשרה שחבירו דופן לה, והוא שיעשה אותו שלא לדעת זה שנעשה דופן, אבל
אם עשהו לדעת אסור ביום טוב, ומותר בשאר ימי החג, וכן עושה בכלים דופן רביעית ביום
טוב, אבל דופן שלישית לא יעשה אותה בכלים ביום טוב לפי שהוא מכשיר הסוכה ואין עושין
אהל עראי ביום טוב. +/השגת הראב"ד/ אבל אם עשהו לדעת אסור ביו"ט. א"א
דוקא דופן שלישית אבל דופן רביעית מותר שהרי הברייתא שהעמידוה לדעת (עירובין מד) לא
אסרה אלא מפני איסור אהל עראי ובדופן שלישית אבל שלא לדעת אפילו דופן שלישית מותר והטעם
כיון שזה העומד שלא בכוונה עומד אין כאן איסור מחיצה למעמיד דבתר כונה דידיה אזלינן.+
רמב"ם הלכות שבת
פרק טז הלכה כג
מותר לעשות מחיצה של בני אדם בשבת
שיעמוד זה בצד זה ובלבד שלא ידעו אלו העומדין שבשביל לעשותן מחיצה העמידן, ולא יעמיד
אותן אדם שהוא רוצה להשתמש במחיצה זו אלא יעמיד אותן אחר שלא לדעתו.
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שסב סעיף ה
בכל עושים מחיצה, (ל) בכלים ובאוכפות,
בין של ערב לבד (לא) כגון של חבלים, או של שתי לבד כגון קנים נעוצים בארץ, ומותרים
* (לב) עד סאתים (לג) אפי' ליחיד בישוב, (לד) ובלבד שלא יהא בין חבל לחבירו (לה) ובין
קנה לחבירו ג"ט; ואפי' בבעלי חיים, (לו) ובלבד ח שיהו כפותים, * ואפי' באנשים
שעומדים זה אצל זה (לז) ט בפחות מג', <ב> ואפי' כשהם י מהלכים (לח) חשובים מחיצה
וביניהם רה"י; (לט) יא <ג> והוא שלא ידעו שהועמדו לשם מחיצה; ואפילו אחת
מהם יודע, אסור. ואפי' אם לא הודיעם שעושה מחיצה עתה, אם קרוב הדבר שידעו, כגון
שעשה מהם מחיצה פעם אחת (מ) יב לא יעשה מהם (מא) יג מחיצה עוד.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שסב סעיף ה
(ל) בכלים ובאוכפות - אף שהם עתידים
לינטל אחר השבת:
(לא) כגון של חבלים - המתוחים על יתדות
התקועות בארץ:
(לב) עד סאתים - ולא יותר אפילו אם
הקיף לדור ולהשתמש שם כיון שהיא מחיצה גרועה שתי בלא ערב וערב בלא שתי ועיין לעיל סימן
ש"ס בבה"ל:
(לג) אפילו ליחיד בישוב - ר"ל
אף שבישוב יכול להשיג ממה לעשות מחיצה טובה אפ"ה מקילינן בה עד ב"ס וכ"ש
כשהוא בבקעה:
(לד) ובלבד שלא יהא בין חבל וכו'
- ולפ"ז יכול לעשות מחיצה של עשרה טפחים בארבעה חבלים ואם בשלשה חבלים מחזיק עוביין
יותר מטפח יכול לעשות מחיצה ע"י ג' חבלים כגון שמניח חבל התחתון בפחות משלשה סמוך
לארץ וכן ממנו לחבל השני וכן ממנו להשלישי ובצירוף עוביין יהיה עשרה טפחים [ש"ס]:
(לה) ובין קנה לחבירו וכו' - ולא אמרינן
בזה שפרוץ מרובה על העומד דלבוד כסתום דמיא:
(לו) ובלבד שיהיו כפותים - היינו שהוא
כופתה מבע"י ומניחה ואז מותר לטלטל עי"ז בשבת והטעם דבעינן כפיתה אחד שלא
יברחו וגם דאל"ה יהיה הפסק בין חלל שבין רגלי הבהמה להארץ אבל כשהיא כפותה שוכבת
בגופה על הקרקע ומיירי שיש עשרה טפחים בגובה אף כשהיא שוכבת:
(לז) בפחות משלשה - עיין בבה"ל:
(לח) חשובים מחיצה וביניהם רה"י
- וכגון שהיו מוקפים מארבעה רוחות ומחיצה גמורה היא ומועלת אפילו בר"ה ועיין לקמן
ס"ז בהג"ה. וה"ה דמחיצה כזו הוי הפסק לענין לדבר ד"ת נגד מקום
שאינו נקי [אחרונים]:
(לט) והוא שלא ידעו וכו' - אף דבמחיצה
כזו אין בה משום בנין בשבת מ"מ אסור כשידעו כדי שלא יבואו לזלזל באיסור שבת. ואפילו
בדיעבד אסור ודינו כמחיצה הנעשית במזיד בס"ג:
(מ) לא יעשה מהם - ואם אדם אחר רשאי
לעשות מהם מחיצה הוי ספק דשמא ירגישו בזה [מ"א בשם הב"י] ובא"ר מיקל
בזה:
(מא) מחיצה עוד - ואפילו בשבת אחרת
דמאחר שקרוב שירגישו הו"ל כמעמיד מתחלה לדעת ולא דמי לסעיף ו' דהתם מתחלה לא היה
לו לחוש שידע ואפילו בפעם הראשון אם לא היה לו אנשים כדי צרכו והעמידן במקום אחד ואח"כ
אמר להם שילכו והוא הולך ביניהם אסור שקרוב הדבר שירגישו ומה דאמרינן דגם כשהם מהלכין
מותר הוא כשמהלכין מעצמן או שיש סיעה גדולה של אנשים שהולכין ואין ניכר מה שהוא הולך
ביניהם:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שסב סעיף ה
* עד סאתים - קאי רק אשתי וערב ולא
על מה שכתב בכל עושים מחיצה:
* ואפילו באנשים וכו' בפחות משלשה
- הקשה הב"ח הא סתם אדם רחבו אמה וא"כ אפילו יש ביניהם הרבה יותר מג"ט
ג"כ יהיה שרי משום דעומד מרובה על הפרוץ ותירץ המ"א דלפיכך בעינן שיהיה פחות
משלשה משום רגליו דהם כקנים דעלמא ומסתמא אין הרגלים דבוקים זה בזה ובפרט כשהם מהלכים
דיש בין רגל לרגל כשיעור חצי אמה כדאיתא בסימן ש"א ע"ש ובתו"ש כתב דהדין
עם המ"א כשהוא מהלך אבל לא כשהוא עומד ע"ש ולענ"ד קשה אפילו אם הוא
מהלך הלא השיעור ג' טפחים שיש ביניהם הוא רק בסוף הרגל ולא למעלה מזה דהא הריוח שביניהם
מתקצר והולך למעלה וא"כ אף שלמטה יש חלל בין רגל לרגל ג"ט הלא כשנמדד קצת
למעלה מזה בתוך ג"ט בגובה לא יהיה ג"ט חלל רחב בין רגל לרגל ונימא לבוד וצ"ע:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תה סעיף ד
מי שיצא חוץ לתחום (ו) שלא לדעת,
(ז) מותר לעשות לו (ח) ב מחיצה של בני אדם שעירבו לאותו רוח ויכולים ג לילך שם ויעשו
סביביו כמו מחיצה (ט) ויכנס ביניהם; (י) והוא שלא ידעו אותם שנעשית בהם המחיצה שלשם
כך נקראו, אבל אם יצא (יא) ד לדעת, אסור.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תה סעיף ד
(ו) שלא לדעת - באונס או ששגג ויצא
וה"ה לדבר מצוה:
(ז) מותר וכו' - ר"ל שעושים
לו תקנה שיחזור לתוך תחומו והוא דכיון שיצא אף שאין לו רק ד"א קי"ל דאם היו
שם מחיצות מותר להלוך בכל רוחב המחיצות דכולה כארבע אמותיו חשיבא וכמש"כ לקמיה
בס"ו ולפיכך כשעושין לו מחיצה של בני אדם סביביו עד תחומו נכנס עי"ז בתחומו
וכיון שנכנס בתחומו בהיתר הרי הוא כאלו לא יצא וכדלקמיה בס"ה:
(ח) מחיצה של בני אדם - ואפי' אם היה
אורך המחיצות יותר מאלפים מותר להלך את כולה:
(ט) ויכנס ביניהם - היינו שיכנס ביניהם
עד תוך תחומו וכיון שנכנס לתוך התחום מותר לילך לעירו אף בלא מחיצות וכנ"ל.
ולפי מה שכתבנו לעיל סק"ב בשם הפוסקים אף אם לא הגיע המחיצות של בני אדם עד תוך
התחום ממש אלא סמוך לתחום פחות מד"א ג"כ שרי דכיון דעכ"פ ד' אמותיו
כלים בתוך תחומו מותר לכנס:
(י) והוא שלא ידעו - עיין בסי' שס"ב
שנתבאר שם פרטי הדינים של מחיצות בני אדם:
(יא) לדעת אסור - שהרי אף אם הוא בתוך
מחיצות גמורות אינו רשאי בכה"ג לילך יותר מד' אמות וכדלקמיה בס"ו וכ"ש
במחיצות של בני אדם:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תרל סעיף יב
יכול לעשות (נד) מחבירו דופן לסוכה,
(נה) להכשירה; ואפילו בי"ט, * <יג> ובלבד יט שלא ידע אותו שהועמד שם שבשביל
מחיצה הועמד שם; (נו) אבל בחול, אפי' אם הוא יודע, שפיר דמי. הגה: ואפילו בי"ט
אינו אסור אלא באותן ג' דפנות המתירים הסוכה; (נז) אבל בדופן רביעית, שרי (השגת הראב"ד
והמגיד פ"ד דסוכה) וע"ל סימן שס"ב סעיף ה'.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תרל סעיף יב
(נד) מחבירו וכו' - ודוקא מחבירו אבל
בהמה אסור להעמידה ביו"ט לדופן שלישי להכשיר הסוכה ואפילו אם לא יקשרנה רק ע"י
עניבה:
(נה) להכשירה ואפילו ביו"ט -
כגון שנפל דופן סוכתו והוא רוצה לקיים מצות סוכה לאכול ולשתות שם יכול לבקש אדם שיעמוד
שם עד אחר עת אכילתו. ומסתימת הפוסקים משמע לכאורה דבנתרצה לעמוד שם אף שאינו יודע
על מה ולמה מ"מ אין לחוש שמא ילך בתוך כך אך על עכו"ם בודאי לא יכול לסמוך
בזה:
(נו) אבל בחול וכו' ש"ד - שהרי
מותר לעשות מחיצה בחו"ה:
(נז) אבל בדופן רביעית שרי - דכיון
דיש הכשר סוכה מכבר לא מקרי תו בנין רק תוספות על אוהל עראי ושרי. וה"ה דמותר
לעשות בכלים דופן רביעית ביו"ט מטעם זה אבל דופן שלישית אסור שהוא מכשיר הסוכה
בזה והוא בכלל עשיית אוהל עראי דאסור ביו"ט [גמרא]:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תרל סעיף יב
* ובלבד שלא ידע וכו' - דהויא ליה
מחיצה העשויה בשוגג שמותר לטלטל על ידה. מ"א והוא מפירוש רבינו יהונתן ורש"י
פי' מפני שאין דרך בנין בכך ועיין בלבוש דאם ידע שבשביל מחיצה הועמד הוי דרך קביעות
ומחיצה קבוע ואסור לעשות כן ביו"ט וכו' עכ"ל והאי לישנא ל"ד דהא מוכח
בגמרא שם דהוי רק אוהל עראי אלא ר"ל מפני שהוא דרך בנין כשיודע שעומד לשם מחיצה
[כדמוכח מפירש"י] הוא מתנהג בזה דרך מחיצה קבוע ואסרוהו רבנן אבל לעולם הוא בכלל
עשיית אוהל עראי ואסור לכתחלה:
2)
יש מי שאומר שלא יעמיד אותם אדם שהוא רוצה להשתמש במחיצה
זו, אלא יעמיד אותם אחר שלא לדעתו
רמב"ם הלכות שבת
פרק טז הלכה כג
מותר לעשות מחיצה של בני אדם בשבת
שיעמוד זה בצד זה ובלבד שלא ידעו אלו העומדין שבשביל לעשותן מחיצה העמידן, ולא יעמיד
אותן אדם שהוא רוצה להשתמש במחיצה זו אלא יעמיד אותן אחר שלא לדעתו.
בית יוסף אורח חיים סימן
שסב אות ז ד"ה וכתב הרמב"ם
ז וכתב הרמב"ם בפרק י"ו (הכ"ג) שצריך שלא יעמיד אותם אדם
שהוא רוצה להשתמש במחיצה זו אלא יעמיד אותם אחר שלא לדעתו וצריך לומר דיליף לה מדאמרינן
התם בסמוך הנהו בני גננא דאעילו מיא במחיצה של בני אדם נגדינהו שמואל אמר אם אמרו שלא
מדעת יאמרו לדעת והוא זכרונו לברכה מפרש דהנהו דאעילו מיא הם העמידו מחיצת האנשים ומשום
הכי קרי להו לדעת ורבינו שלא הזכיר זה נראה שסובר שבני אדם שנעשית מהם המחיצה ידעו
שלעשות מחיצה נקבצו שם וכן פירש"י: כתוב בשבלי הלקט (סי' קד) אם צריך אדם לחפץ
שבר"ה או שבבית אחר ור"ה מפסיק ביניהם יוליך שם תינוקות אם יקחוהו מאליהם
טוב הדבר כדאיתא בפרק חרש (קיד.) ואם לא יבחנו להביא יעשו מחיצה של בני אדם וכו' אבל
מבית חבירו לביתו לא יועיל כך לפי שצריך עירוב כל זה בספר התרומה (סי' רטו) מכל מקום
צריך אדם ליזהר בזה שאין להתיר אלא בשעת הדחק וצריך שלא ידעו שלשם מחיצה נאספו שם שאם
ידע אחד מהם אסור וכן נמי בקטן שלא יהא עושה על דעת אביו שאם יודע שנוח לאביו בכך אסור
להוליכו שם עד כאן:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שסב סעיף ז
יש מי שאומר (מב) יד שלא יעמיד אותם
אדם שהוא רוצה להשתמש במחיצה זו, (מג) אלא יעמיד אותם אחר שלא לדעתו. הגה: ואין לעשות
מחיצה של בני אדם רק בשעת הצורך ובשעת הדחק. ואם שכח דבר אחד ברשות הרבים, יותר עדיף
(מד) להוליך שם טו תינוקות שיביאו הדבר בלא מחיצה מלעשות מחיצה של בני אדם ושיביאנו
גדול (ב"י בשם שבולי הלקט סמ"ג וס"ה).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שסב סעיף ז
(מב) שלא יעמיד אותם וכו' - שכשם
שצריך שלא ידעו האנשים שמעמידים אותם למחיצה כך צריך שלא ידע האיש שמעמידים בשבילו
בשעה שמעמידים אותם אבל לאחר שכבר הועמדו לכו"ע לא איכפת כלל במה שידע וכדלעיל
בס"ו:
(מג) אלא יעמיד אותם אחר - והרשב"א
חולק ע"ז ודעתו שגם הוא בעצמו מותר להעמידם ואין קפידא רק על האנשים בעצמן שעומדין
למחיצה שלא ידעו שהועמדו לזה ועיין בא"ר שכתב שכן הוא ג"כ משמעות שארי פוסקים
וכן עיקר:
(מד) להוליך שם תינוקות - והוא שאין
התינוק יודע שחפץ זה הוא של אביו ולהנאת עצמו הוא מתכוין בהבאתו אותו שסבור שמצא חפץ
בר"ה אבל אם יודע שחפץ זה הוא של אביו הרי הוא מתכוין מן הסתם בהבאתו בשביל אביו
וצריך כל אדם למחות בתינוק זה שלא יביאנו וכ"ש שלא יוליכנו שמה כדי שיביאנו וה"ה
אם החפץ הוא של אדם אחר והתינוק יודעו ומכירו ויביאנו אליו וכ"ז באחרים אבל אביו
מצווה לחנכו ולגעור בו ולהפרישו כשרואהו מחלל שבת אפי' להנאת עצמו ואפילו באיסורי ד"ס
כמ"ש בסימן שמ"ג וכ"ש שלא יוליכנו שמה כדי שיביאנו אפילו אין החפץ שלו
[אחרונים]:
3)
היה יוצא ברשות והוא הולך בדרך, ואמרו לו: כבר נעשית המצוה
רמב"ם הלכות שבת
פרק כז הלכה יז
היה יוצא ברשות ואמרו לו והוא הולך
בדרך כבר נעשית המצוה שיצאת לעשות יש לו ממקומו אלפים אמה לכל רוח, ואם היה מקצת תחום
שיצא ממנו ברשות מובלע בתוך אלפים אמה שיש לו ממקומו הרי זה חוזר למקומו וכאילו לא
יצא, וכל היוצאין להציל נפשות ישראל מיד גוים או מן הנהר, או מן המפולת יש להם אלפים
אמה לכל רוח ממקום שהצילו בו, ואם היתה יד הגוים תקיפה והיו מפחדים לשבות במקום שהצילו
בו הרי אלו חוזרין בשבת למקומן ובכלי זינן. +/השגת הראב"ד/ הרי זה חוזר למקומו
וכאלו לא יצא. א"א וכן כל מי שיצא באונס וארבע אמות שלו מובלעות יכנס כדאמרי נהרדעי
(שם מא).+
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תז סעיף ב
היה יוצא ברשות והוא הולך בדרך, ואמרו
לו: כבר נעשית המצוה שיצאת לעשות, יש לו (ו) ממקומו. אלפים אמה לכל רוח; ואם היה מקצת
התחום שיצא ממנו ברשות מובלע בתוך אלפים אמה שיש לו ממקומו, הרי זה חוזר למקומו (ז)
וכאילו לא יצא.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תז סעיף ב
(ו) ממקומו - שהגידו לו זה:
(ז) וכאלו לא יצא - דיש לו אלפים
אמה סביב ביתו כבתחלה. ומשמע מלשון השו"ע דאם שב לתחומו שוב מפסיד האלפים החדשים
שנתנו לו חכמים וכן נראה מהפוסקים:
4)
מי שיצא חוץ לתחום ברשות, יש לה אלפים אמה לכל רוח באותו
מקום שהגיע לו
רמב"ם הלכות שבת
פרק כז הלכה יז
היה יוצא ברשות ואמרו לו והוא הולך
בדרך כבר נעשית המצוה שיצאת לעשות יש לו ממקומו אלפים אמה לכל רוח, ואם היה מקצת תחום
שיצא ממנו ברשות מובלע בתוך אלפים אמה שיש לו ממקומו הרי זה חוזר למקומו וכאילו לא
יצא, וכל היוצאין להציל נפשות ישראל מיד גוים או מן הנהר, או מן המפולת יש להם אלפים
אמה לכל רוח ממקום שהצילו בו, ואם היתה יד הגוים תקיפה והיו מפחדים לשבות במקום שהצילו
בו הרי אלו חוזרין בשבת למקומן ובכלי זינן. +/השגת הראב"ד/ הרי זה חוזר למקומו
וכאלו לא יצא. א"א וכן כל מי שיצא באונס וארבע אמות שלו מובלעות יכנס כדאמרי נהרדעי
(שם מא).+
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תז סעיף א
מי שיצא חוץ לתחום ברשות, כגון חכמה
הבאה לילד (א) וכיוצא בזה, יש לה אלפים אמה (ב) לכל רוח (ג) באותו מקום שהגיע לו; ואם
הגיע לעיר, (ד) הרי הוא כאנשי העיר ויש לו אלפים לכל רוח חוץ לעיר (ה) (ע"ל ססי'
רמ"ח).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תז סעיף א
(א) וכיו"ב - דבר שמותר לצאת
בשבילו כגון שארי ענין פקוח נפש וכדלקמיה בס"ג וכן היוצא בשביל עדות לקידוש החודש
בזמן שקדשו ע"פ ראיה [גמרא]:
(ב) לכל רוח - ואם היו מובלעין אלפים
אלו בתוך תחומו שיצא משם רשאי לחזור לביתו ויש לו אלפים סביב ביתו:
(ג) באותו מקום - אף לאחר שכבר עשה
המצוה ההיא דהתקינו לו זה דאם לא יהיה רשאי לזוז ממקומו ימנע עצמו שלא לצאת עוד:
(ד) הרי הוא כאנשי העיר - דעשאוהו
כאלו שבת בה בין השמשות דכל העיר לו כד' אמות:
(ה) וע"ל סוף סי' רמ"ח
- מענין יוצא בע"ש לדבר מצוה וע"ש במ"ב סקל"ב מה שכתבנו בענין
זה:
5)
כל היוצאים להציל חוזרים בכלי זיינם למקומם.
רמב"ם הלכות שבת
פרק כז הלכה יז
היה יוצא ברשות ואמרו לו והוא הולך
בדרך כבר נעשית המצוה שיצאת לעשות יש לו ממקומו אלפים אמה לכל רוח, ואם היה מקצת תחום
שיצא ממנו ברשות מובלע בתוך אלפים אמה שיש לו ממקומו הרי זה חוזר למקומו וכאילו לא
יצא, וכל היוצאין להציל נפשות ישראל מיד גוים או מן הנהר, או מן המפולת יש להם אלפים
אמה לכל רוח ממקום שהצילו בו, ואם היתה יד הגוים תקיפה והיו מפחדים לשבות במקום שהצילו
בו הרי אלו חוזרין בשבת למקומן ובכלי זינן. +/השגת הראב"ד/ הרי זה חוזר למקומו
וכאלו לא יצא. א"א וכן כל מי שיצא באונס וארבע אמות שלו מובלעות יכנס כדאמרי נהרדעי
(שם מא).+
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תז סעיף ג
כל היוצאים להציל נפשות ישראל מיד
עובדי כוכבים או מן הנהר או מן המפולת, יש להם אלפים אמה לכל רוח ממקום שהצילו בו;
ואם היתה (ח) יד כותים תקיפה והיו מפחדים לשבות במקום שהצילו, הרי אלו (ט) חוזרים בשבת
למקומם (י) ובכלי זיינם.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תז סעיף ג
(ח) יד הכותים תקיפה - ר"ל אף
שהצילו הישראל בפעם זה אבל יד העו"ג תקיפה ומפחדים לשבות בשדה:
(ט) חוזרים בשבת למקומם - אף שהוא
יותר מן אלפים:
(י) ובכלי זיינם - וזה מותר אף
כשיד ישראל תקיפה דאם היה מקומם בתוך אלפים מותר לחזור בכלי זיינם דאם יסלקו הכלי זיין
מהם יש לירא שמא ירדפו האויבים אחריהם כמבואר בש"ס [ב"ח וא"ר]:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שכט סעיף ט
כל היוצאים להציל (כ) חוזרים בכלי
זיינם (כא) למקומם.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שכט סעיף ט
(כ) חוזרים וכו' - כדי שלא להכשילם
לעתיד לבוא שלא ירצו להציל עוד:
(כא) למקומם - עיין לקמן בסימן ת"ז: