רי"ף ערובין דף יד.
גמ' ערובין דף מט:- נ:
אורך השיעור הקולי ברי"ף ור"ן הוא 20:25 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 10:58 דקות
אין להעתיק או לצלם את התמונות
1)מי שבא בדרך ומכיר אילן או גדר בסוף אלפים אמה
2)כל אדם יש לו אלפים אמה לכל רוח
1)
מי שבא בדרך ומכיר אילן או גדר בסוף אלפים אמה
רמב"ם הלכות עירובין
פרק ז הלכה ה
הקונה שביתה ברחוק מקום ולא סיים מקום
שביתתו לא קנה שביתה שם, כיצד היה בא בדרך ואמר שביתתי במקום פלוני או בשדה פלונית
או בבקעה פלונית או ברחוק אלף אמה או אלפים ממקומי זה הרי זה לא קנה שביתה ברחוק ואין
לו אלא אלפים אמה לכל רוח ממקום שהוא עומד בו כשחשכה. +/השגת הראב"ד/ הקונה
שביתה ברחוק מקום ולא סיים מקום שביתתו וכו' הרי זה לא קנה שביתה ברחוק ואין לו אלא
אלפים. א"א אף זה אינו כן אלא הולך עד אותו מקום שהוא בתוך תחומו ואם רצה לילך
מאותו מקום ואילך מחמירין עליו אם בא למדוד מצפונו מודדין לו מדרומו.+
בית יוסף אורח חיים סימן
תט אות יא ד"ה מי שבא
יא מי שבא בדרך ומכיר אילן או גדר בסוף אלפים וירא שמא תחשך וכו'. משנה
בפרק מי שהוציאוהו עלה מ"ט (ע"ב) מי שבא בדרך והיה ירא שמא תחשך והיה מכיר
אילן או גדר ואמר שביתתי תחתיו לא אמר כלום שביתתי בעיקרו מהלך ממקום רגליו עד עיקרו
אלפים אמה ומעיקרו ועד ביתו אלפים אמה ובגמרא עלה נ"א (ע"א) אמר רבא והוא
דכי רהיט לעיקרו מטי א"ל אביי והא חשכה לו קתני חשכה לביתו אבל לעיקרו של אילן
אזיל איכא דאמרי אמר רבא חשכה כי מסגי קלי קלי אבל רהיט מטי ובעלה מ"ט (ע"ב)
מאי לא אמר כלום אמר רב לא אמר כלום כל עיקר דאפילו לתחתיו של אילן לא מצי אזיל ושמואל
אמר לא אמר כלום לביתו אבל לתחתיו של אילן מצי אזיל ונמצא תחתיו של אילן חמר גמל בא
למדוד מן הדרום מודדין לו מן הצפון מן הצפון מודדין לו מן הדרום ופסקו הרי"ף
(יד:) והרא"ש (סי' יג) והמרדכי (סי' תקג) כשמואל וכן פסק הרמב"ם בפרק ז'
(מהל' עירובין ה"ה) וכן כתב שם ההגהות (אות ד) בשם ר"מ (פסקי עירובין סי'
צט). ובתר הכי (נ:) אמר רב הונא בריה דרב יהושע לא שנו אלא באילן שתחתיו שמונה אמות
אבל באילן שתחתיו ארבע אמות הרי מקצת ביתו ניכר. ופירש רש"י ושמואל אמר לא אמר
כלום לביתו אבל לתחתיו של אילן מצי אזיל. דממה נפשך כל ארבע אמות שאתה נותן לו תחתיו
לשביתה נתונות לו עד מקום רגליו אלפים אמה: ונעשה תחתיו של אילן. רוחב נטיית נופו אם
הוא רחב כ' או ל' אמה נעשה לו חמר גמל כלומר מושכו לכאן ולכאן: בא למדוד מן הצפון.
בסוף נטיית הנוף לצד ביתו אלפים כדי שיגיע לביתו: מודדין לו מן הדרום. ואומרים שמא
ד' הראשונות של צד רגליו בחר לו תחת האילן ומשם מודדין לו אלפים לביתו ונמצא רחוק ל'
אמה: בא למדוד מן הדרום. מארבע אמות ראשונות אלפים לצד רגליו כדי שיוכל לחזור לאחריו
ממקום רגליו ל' אמה: מודדין לו מן הצפון. שמא ארבע אמות של סוף האילן לצד ביתו בחר
לו ומשם עד מקום רגליו יש לו אלפים ואין יכול לחזור לאחריו אפילו פסיעה אחת אבל ארבעת
אלפים יש לו ממקום רגליו ועד ביתו פחות שלשים אמה ממה נפשך ומקום רוחב האילן הוא מפסיד
מפני שלא פירש עכ"ל. וכך הם דברי הרמב"ם בפרק ז' (ה"ה). ומייתי בגמרא
ברייתא לסיועי לרב מי שבא בדרך וכו' במה דברים אמורים כשסיים ארבע אמות שקבע אבל לא
סיים ארבע אמות שקבע לא יזוז ממקומו ופירש רש"י לא יזוז ממקומו אפילו פסיעה אחת
מארבע אמות של מקום רגליו דאין לו שביתה לא כאן ולא כאן דבמקום רגליו לא רצה לקנות
וכאן שרצה לא סיים לימא תהוי תיובתא דשמואל אמר לך שמואל הכא במאי עסקינן כגון דאיכא
ממקום רגליו ועד עיקרו תרי אלפים וארבעה גרמידי דאי מוקמית ליה באידך גיסא דאילן קם
ליה לבר מתחומא אי סיים ארבע אמות מצי אזיל ואי לא לא מצי אזיל. ופירש רש"י תרי
אלפים. לתחומא וארבעה לשביתה כולן כלים ממקום רגליו ועד עיקרו ועדיין נוף דאידך גיסא
דאילן נוטה חוץ לכולן: דאי מוקמית ליה באידך גיסא דאילן קם ליה לבר מתחומא. שאם אתה
נותן לו שביתה תחת הנוף שבעבר השני נמצא מקום רגליו שהיה עומד שם בשעה שחשכה לו חוץ
תחומו הילכך סיים לו ארבע אמות בצד זה מצי אזיל שפיר אבל לא סיים לו יש לומר בעבר השני
בחר והרי הוא עכשיו חוץ לתחומו ואין לו אלא ארבע אמות וכי אמר שמואל דליקני שביתה תחת
האילן אע"ג דלא סיים ומצי אזיל כגון שכל תחתיו של אילן בתוך אלפים וארבע אמות
דכל ד' דיהבינן ליה לשביתה מטו תחומייהו עד מקום רגליו הילכך שביתה קנה לו שם אבל אינו
יודע אם בצפונו אם בדרומו ולפיכך ידו על התחתונה בא למדוד לו מן הדרום מודדין לו מן
הצפון וכו'. והשתא מ"ש רבינו ודוקא שיחד לו ארבע אמות והם בתוך אלפים וכו' היינו
מתניתין וברייתא דבמה דברים אמורים שסיים לו ארבע אמות וכאוקימתא דשמואל ולא כתב הא
דאמר רב הונא לא שנו אלא באילן שתחתיו שמונה אמות וכו' משום דפירש רש"י דאדרב
קאי וגם הרא"ש לא כתבה מטעם זה:
ומ"ש ואם כולו עומד תוך אלפים
וכו'. היינו מתניתין דקתני לא אמר כלום וכדפריש שמואל. וכתב רש"י ששמע פירוש אחר
בסוגיא זו ולא נראה בעיניו. והרמב"ם בפרק ז' (ה"ה) כתב הקונה שביתה בריחוק
מקום ולא סיים מקום שביתתו לא קנה שביתה שם אלא במקום שהיה עומד בו כשחשכה וכתב (ה"ו)
ג"כ הא דאמר רב הונא לא שנו אלא באילן שתחתיו ח' אמות וגם נראה מדבריו שאם אמר
שביתתי במקום פלוני והמקום ההוא רחוק יותר ממקומו קנה שביתה במקומו וכתב הרב המגיד
שיטתו כדברי שמואל על פי פסק זה אבל דעת הראב"ד שלא יזוז ממקומו כלל וכדפירש רש"י
והרי"ף (יד.) כתב ההיא דאמר רב הונא לא שנו אלא באילן שתחתיו ח' אמות וכו' נראה
שהוא זכרונו לברכה מפרש דאדשמואל קאי וכדברי הרמב"ם זכרונו לברכה:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תט סעיף יא
מי שבא בדרך * ומכיר (נו) אילן או
גדר * בסוף אלפים אמה, וירא שמא תחשך קודם שיגיע שם, ואמר: (נז) שביתתי תחתיו בעיקרו,
(נח) קנה שביתה בעיקרו ויש לו משם אלפים אמה. אף ע"פ שאינו יכול להגיע שם מבעוד
יום במהלך בינוני אא"כ ירוץ, (נט) מותר לילך לשם בנחת אע"פ שאינו מגיע שם
מבעוד יום. * אבל אם לא היה יכול להגיע שם כלל * מבעוד יום, לא יזוז ממקומו, שהרי עקר
דעתו מכאן וגם שם לא קנה. (ס) ודוקא שייחד ד' אמות ההם בתוך אלפים אמה, כגון שאמר:
שביתתי בעיקרו, ומכאן עד עיקרו (סא) אין יותר מאלפים. אבל (סב) אם כ אין כל האילן בתוך
אלפים, ולא ייחד מקום תחתיו, לא קנה שביתה דשמא היה בדעתו על ארבע אמות שהם חוץ לאלפים,
וגם כאן לא קנה, שהרי כא עקר דעתו מכאן, (סג) ולא יזוז ממקומו. ואם כולו עומד תוך אלפים
ולא ייחד מקום שביתתו, כגון שאמר: שביתתי תחתיו, יש לו (סד) ארבעה אלפים ממקומו לצד
האילן חוץ משיעור משך תחתיו של אילן; כגון אם שיעור האילן עשרים אמה, (סה) יש לו אלפים
פחות עשרים אמה. * ולהרמב"ם, הקונה שביתה (סו) בריחוק מקום ולא סיים מקום שביתתו,
לא קנה שביתה שם אלא במקום שהיה עומד בו כשחשכה; וכן אם אמר: שביתתי במקום פלוני,
(סז) והוא רחוק ממנו יותר מאלפים, קנה שביתה במקומו. והאומר: שביתתי תחת אילן פלוני,
אם יש תחתיו (סח) שמונה אמות או יותר, לא קנה שביתה שהרי לא כיון מקום שביתתו. לפיכך
צריך להתכוין לשבות בעיקרו, או בד' אמות (סט) שבצפונו או בדרומו. ואם היה תחתיו פחות
משמונה אמות, ונתכוין לשבות תחתיו, קנה; שהרי (ע) מקצת מקומו מסויים. * (עא) וכן דעת
הרי"ף בזה.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תט סעיף יא
(נו) אילן או גדר - וה"ה שאר
מקום מסויים כגון סלע וכה"ג. ואם ציין מקום השביתה בתל שהוא גבוה עשרה טפחים או
בבקעה שהיא עמוקה עשרה טפחים עד בית סאתים נחשבת כולה כארבע אמות ויש לו מאותו מקום
ולהלן אלפים אמה [גמרא]:
(נז) שביתתי תחתיו בעקרו - של אילן
לאפוקי אם אמר סתם שביתתי תחתיו שהוא כולל גם תחת הענפים אפילו אם כל האילן הוא בתוך
שיעור אלפים אמה ממקום עמידתו לא יהיה לו מן האילן והלאה אלפים אמה שלמים כ"א
פחות מזה וכדלקמיה:
(נח) קנה שביתה - באמירה בעלמא דהקילו
לבא בדרך וכדלקמיה בסי"ג:
(נט) מותר לילך לשם בנחת - וה"ה
דמותר לישב במקומו ולילך לשם למחר [אלפים אמה למקום האילן ואלפים אמה מן עיקרו של האילן
והלאה] דכיון שהיה יכול להגיע שם ע"י ריצה מבע"י מהני דיבורו לקנות שם שביתה
אף שאינו הולך עכשיו לשם:
(ס) ודוקא שייחד וכו' - ר"ל דאפילו
היכא שיכול להגיע שם מבעוד יום לא מהני אלא בשייחד וכו'. והנה לא חידש המחבר בזה דבר
על מה שכתב בריש הסעיף וכונתו כאלו אמר ודוקא באופן שציירנו שאמר שביתתי בעיקרו שייחד
בזה המקום לשביתה וזה המקום היה בתוך אלפים אבל אם לא ייחד המקום תחתיו ואין כל האילן
בתוך אלפים לא קנה שם שביתה דשמא היה בדעתו וכו':
(סא) אין יותר מאלפים - לאו דוקא דאפילו
אם היה ממקומו עד עיקרו אלפים וארבע אמות קנה שם שביתה דנותנין לו ארבע אמות למקום
שביתתו לבד האלפים וגם כונת המחבר הוא אלפים לבד הד"א של מקום שביתה וגם מה שכתב
אח"כ אבל וכו' בתוך אלפים הכונה בתוך אלפים וד"א:
(סב) אם אין כל האילן וכו' - היינו
אף שעיקרו בתוך התחום אלא שמקצת ענפיו יוצאין חוץ לתחום דהיינו חוץ לאלפים וד"א
והוא לא ייחד שביתתו שיהיה בצד עקרו שהוא בתוך התחום אלא אמר סתם שקונה שביתה תחת האילן
לכן לא קנה שביתה כלל דשמא כוון לקנות שביתה תחת הענפים היוצאין חוץ לתחום:
(סג) ולא יזוז ממקומו - ר"ל מתוך
ד' אמותיו:
(סד) ארבעה אלפים ממקומו לצד האילן
- קיצור לשון יש כאן ור"ל מצד זה של האילן ומצד האילן והלאה לצד ביתו:
(סה) יש לו אלפים פחות כ' אמה - היינו
מכל צד של האילן אין נותנין לו רק שיעור זה [ונמצא שביחד עם רוחב האילן הוא בס"ה
ד' אלפים פחות עשרים אמה] והטעם משום דבכל רוחב האילן שהוא כ' אמה מספקינן למקום שביתה
ותלינן לחומרא דכשמודדין האלפים השניים של מאילן והלאה מודדין אותו ממקום התחלת האילן
שהוא לצד רגליו דשמא קנה שביתה שם ואף דלפ"ז משם עד רגליו הוא אלפים פחות עשרים
אמה אפ"ה אין יכול להלך לאחריו כלום ממקום שהוא עומד דאמרינן שמא קנה שביתתו בארבע
אמות של סוף האילן שמשם עד רגליו הוא אלפים שלמים:
(סו) ברחוק מקום ולא סיים וכו' - ואף
שהוא בתוך התחום ממקום רגליו דלדעה ראשונה קנה שביתה שם ואין מפסיד אלא מקום רוחב האילן
כנ"ל ולהרמב"ם כיון שלא סיים מקומו אינו קונה שם שביתה כלל אלא קונה שביתתו
במקום רגליו:
(סז) והוא רחוק וכו' - קנה שביתה
במקומו. גם בזה פליג אדעה ראשונה דלדעה ראשונה בזה לא יזוז ממקומו מפני ששם לא קנה
ומכאן עקר דעתו ולהרמב"ם קנה שביתה עכ"פ במקומו ויש לו אלפים לכל רוח ממקום
שהוא עומד:
(סח) שמונה אמות או יותר - גם בזה
לדידיה אפילו כל השמונה אמות היו בתוך אלפים ממקום רגליו ולא כן לדעה הראשונה:
(סט) שבצפונו וכו' - ואם היה רחב יותר
מח' אמות אפשר ג"כ לסיים המקום כגון ד"א הראשונים שתחת האילן או השניים:
(ע) מקצת מקומו מסויים - באמה האמצעית
דממ"נ א"א שלא בירר אותה דאם באמצע האילן בירר לו הד"א הרי היא מהן
ואם מן הצדדין בירר באיזה צד שיהיה הרי היא מהן:
(עא) וכן דעת הרי"ף בזה - עיין
בא"ר שכתב דהעיקר כדעה הראשונה ועיין בבה"ל שכתבנו דאין דבריו מוכרחים ועכ"פ
לכתחלה בודאי יש ליזהר לסיים מקום שביתתו בצמצום כדעת הרמב"ם:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תט סעיף יא
* ומכיר אילן או גדר - אבל אם אינו
מכיר שום מקום ואמר סתם שביתתי בסוף אלפים מכאן לא מהני אף לדעה ראשונה וכן מוכח ממשנה
[דף מ"ט ע"ב] אם אינו מכיר וכו' ואמר שביתתי במקומי וכו' ע"ש וכ"פ
כל האחרונים:
* בסוף אלפים אמה - מלשון זה משמע
דוקא אם היה בשעת אמירה תוך אלפים לעיקרו של אילן אבל אם היה יתר מאלפים אף דבשעה שקידש
היום הגיע ברגליו לתוך אלפים וגם אם ירוץ משעת אמירה יכול להגיע לעיקרו של אילן קודם
שחשיכה לא מהני אבל מלשון הרמב"ם משמע דאפילו אם בשעת אמירה היה יתר מאלפים לעיקרו
של אילן כיון דבשעה שקידש היום הגיע ברגליו לתוך אלפים וגם דאם היה רץ משעת אמירה היה
יכול להגיע עד עיקרו של אילן קודם שחשיכה מהני אמירתו [מספר בית מאיר עי"ש שצידד
להלכה כהרמב"ם]:
* אבל אם לא וכו' - אינו מדוקדק כ"כ
דגם מעיקרא מיירי שאין כל האילן בתוך אלפים שהענפים שהם מעבר לעיקרו הם חוץ לאלפים
אלא שהוא ייחד למקום שביתתו בעיקרו והו"ל לומר בקיצור אבל אם לא ייחד מקום תחתיו
וכו' אלא הלשון מסורס קצת וכאלו אמר אבל אם לא ייחד מקום תחתיו אם אין כל האילן בתוך
אלפים [דהיינו כמו שצייר מעיקרא] לא קנה שביתה ואם כולו עומד תוך אלפים וכו' ולאפוקי
מדעת הרמב"ם שכתב לקמיה:
* מבעוד יום - ואם יכול להגיע ביה"ש
אם מהני בדיעבד מסתבר דתלוי בפלוגתא המבואר לקמן בסימן תט"ו ס"ג והמחבר מילתא
דפסיקא נקט:
* ולהרמב"ם הקונה שביתה ברחוק
מקום - ריחוק מקום נקרא כשאינו יושב בביתו והולך שם לערב ברגליו אלא כשבא בדרך וחשכה
לו ואומר שביתתי למקום רחוק מכאן [אף שהוא בתוך אלפים אמה]:
* וכן דעת הרי"ף - עיין מ"ב
מש"כ בשם הא"ר דעיקר כדעה הראשונה שהוא דעת הרשב"א והרא"ש והטור
והמרדכי והם ראו דברי הרמב"ם ופליגי עליה וכן הביא בשם האגודה דס"ל כן [ומש"כ
מרבינו יונתן לכאורה אין מדבריו שום הכרע דאף דפירש כרש"י אבל שמא פסק כרב וכדעת
הראב"ד] וכן ראיתי גם בריטב"א וכ"כ ג"כ בספר המלחמות. ומ"מ
עדיין אין דין זה ברור דהרמב"ם ג"כ לאו יחידאה הוא בזה דיש עוד הרבה פוסקים
העומדים בשטתו אך לא בכל הענינים ואבאר דברי. היינו מה שכתב המחבר דלדעת הרמב"ם
באומר סתם שביתתי תחתיו לא קנה שביתה שם ואין לו מאילן ולהלן כלום לאו יחידאה הוא דגם
פירוש השני שכתב רש"י הוא ג"כ הכי דאפילו לשמואל אין לו רק ממקומו עד תחת
האילן מספק וממ"נ דבין שקנה שביתה במקומו ובין שקונה תחת האילן קונה שטח ההוא
אבל מהאילן ולהלאה לא ואף דרש"י הקשה על פירוש זה בר"ח שלפנינו פירש כן וא"כ
מוכח לפיר"ח דאפילו אם נפסוק כשמואל עכ"פ אין לו מאילן ולהלן כלום וגם
דעת הרי"ף מוכח דס"ל כהרמב"ם בזה כמ"ש בשו"ע [וכמו שדייק
הב"י דמדהביא המימרא דרב הונא דדוקא ארבעה מתוך זיי"ן דמקצת ביתו מסויים
קנה שביתה שם ולדעה ראשונה הלא לשמואל בכל גווני קונה שביתה תחת האילן ויש לו ארבעה
אלפים אמה פחות מקום רוחב האילן כמבואר בשו"ע והרי"ף הלא פוסק כשמואל אלא
ע"כ דס"ל דלשמואל היכא דאין מקצת ביתו ניכר אין לו מהאילן ולהלן כלום ונראה
דמפרש כפיר"ח ודברי הא"ר שכתב דמהרי"ף אין מוכח אינם מבוררים] ועיין
בהרה"מ שכתב דקרוב לדברי הרמב"ם כתב ג"כ בספר העתים וכן הוא ג"כ
לדעת הראב"ד דלדידיה הלא הלא ס"ל דלא יזוז ממקומו כלל דפוסק כרב וכן משמע
בריא"ז המובא בשה"ג דפוסק ג"כ כרב וא"כ הר"ח ורי"ף ורמב"ם
והראב"ד והריא"ז כולהו בחדא שיטתא קיימי לאסור עכ"פ ממקום האילן ולהלן
ועיין באו"ז שהביא ג"כ דעות אי הלכה כרב או כשמואל [וכנראה דהוא עצמו סובר
שם דהלכה כרב עי"ש]. אמנם במה שכתב הרמב"ם דיש לו שביתה במקומו אלפים לכל
רוח בין באומר שביתתי תחתיו שלא סיים המקום ובין כשמכוין לקנות שביתה ברחוק יותר מאלפים
בזה י"ל דיחידאה הוא דלא מיבעיא כל אלו הנ"ל העומדים בשיטת הרשב"א בודאי
ס"ל דכבר עקר דעתיה ואין לו ממקום רגליו לעבר השני [דהיינו שלא לצד האילן]
כלום וכן להראב"ד והריא"ז והאו"ז דפוסקים כרב דלא יזוז ממקומו בודאי
הכי הוא ולא נשאר לנו רק הר"ח והרי"ף הנה בפיר"ח מבואר דלא ס"ל
כן ע"ש דלדעת רב היכא דאמר שביתתי תחתיו דלא סיים אתריה לא יזוז ממקומו ואף לדעת
שמואל הלא אין לו רק ממקומו עד האילן מטעם ספק אבל לא לאחריו כלום וכנ"ל וכן היכא
שאמר שביתתי ברחוק מאלפים מפורש בהדיא בר"ח בדף נ' ע"ב דלכו"ע לא יזוז
ממקומו וכדעת שארי מפרשים בסוגיא זו [ועיין בביאור הגר"א שיישב בדוחק הסוגיא גם
לשיטת הרמב"ם] וגם מהרי"ף אינו מוכח דס"ל כהרמב"ם בזה די"ל
דקאי בשיטת הר"ח דנ"מ בין מקצת מקומו מסויים או לא דבאינו מסויים כלל אינו
קונה שביתה ודאי ורק יש לו ממקומו עד האילן מכח ממ"נ כנ"ל ובמקצת ביתו מסויים
קונה שביתה שם ויש לו אף מאילן ולהלן אבל לענין קניית שביתה במקומו כשלא סיים שביתתו
וכ"ש היכא שהרחיק שביתתו בפירוש חוץ לתחום אינו מוכח כלל מהרי"ף דס"ל
כן ופשטיות הסוגיא בדף נ' ע"ב דבהרחיק שביתתו תרי אלפי וארבע גרמידי ממקום רגליו
לא יזוז ממקומו מוכח להיפך וכן הוא בפיר"ח שם ונ"ל שמה שכתב המחבר וכן דעת
הרי"ף בזה בכונה כתב כן דהיינו רק בשני דינים האחרונים [שהוא מימרא דר"ה
שם] שהעתיקם הרי"ף בהלכותיו אבל בשני דינים הראשונים שהעתיק משם הרמב"ם דקנה
שביתה במקום שהיה עומד בו כשחשיכה אין לנו ראיה מהרי"ף דס"ל כן דאפשר דס"ל
רק דלא קנה שביתה שם להיות מותר מעבר להאילן אבל גם מעבר לרגליו ס"ל דאינו מותר
וכדעת ר"ח הנ"ל:
2)
כל אדם יש לו אלפים אמה לכל רוח
רמב"ם הלכות שבת
פרק כז הלכה ב
נמצאת למד * שמותר לאדם בשבת להלך
את כל העיר כולה אפילו היתה כנינוה, בין שהיתה מוקפת חומה בין שלא היתה מוקפת חומה,
וכן מותר לו להלך חוץ לעיר אלפים אמה לכל רוח מרובעות ב כטבלה מרובעת כדי שיהיה נשכר
את הזויות, ואם יצא חוץ לאלפים אמה מכין אותו מכת מרדות עד שנים עשר מיל, אבל אם יצא
והרחיק מן העיר יתר על שנים עשר מיל אפילו אמה אחת לוקה מן התורה.
בית יוסף אורח חיים סימן
שצז אות א ד"ה כל אדם
א כל אדם יש לו אלפים אמה לכל רוח. זה פשוט בכמה מקומות במסכת עירובין
(מה. מט: נא.) ושבת וכתב הרא"ש בסוף פרק מי שהוציאוהו (סי' יג) אהא דתנן (מט:)
אם אינו מכיר וכו' ואמר שביתתי במקומי זכה לו מקומו אלפים אמה לכל רוח הא דקתני ואמר
שביתתי במקומי לאו דוקא אמר דהוא הדין בלא אמירה נמי הוי קנה כדאמרינן בפרק בכל מערבין
(לח:) אבל נעור דאי בעי למימר מצי אמר אע"ג דלא אמר כמאן דאמר דמי ולעיל (מה.)
נמי מוכח בגמרא דקנה שביתה גבי עובדא דרבי טרפון והא דקתני ואמר שביתתי במקומי משום
דבעי למיתני סיפא זהו שאמרו העני מערב ברגליו וכו' ורב יהודה נמי דאמר אחד עני ואחד
עשיר על כרחך מיירי בדאמר להכי תנא ברישא ואמר שביתתי במקומי דעשיר העומד בעירו והחשיך
על התחום אינו קונה משם אלפים אמה לכל רוח אא"כ נתכוין לקנות משם שביתה עכ"ל:
ומ"ש חוץ מארבע אמותיו. גם זה
שם פשוט בכמה מקומות מהן סוף פרק מי שהוציאוהו עלה נ' (ע"ב) כגון דאיכא ממקום
רגליו ועד עיקרו תרי אלפים וד' גרמידי וגרסינן תו התם (נב.) אמר רמי בר חמא הרי אמרו
שבת יש לו ארבע אמות ופירש רש"י יש לו ארבע אמות לקניית בית לבד מאלפים אמה לכל
רוח וכן משמע בפרק בכל מערבין עלה ל"ה (ע"א) דקתני נתגלגל חוץ לתחום ומסיק
חוץ לארבע אמות:
ומ"ש כדדרשינן אל יצא איש ממקומו.
הוא בפרק מי שהוציאוהו עלה נ"א (ע"א) גמרא אם אינו מכיר או שאינו בקי בהלכה:
ומ"ש ואינו אלא מדרבנן. כן כתבו
הרי"ף (ה.) והרא"ש בסוף פרק קמא דעירובין (סי' כד) ומיהו חוץ לי"ב מיל
כתב הרי"ף דבירושלמי (עירובין פ"ג סוף ה"ד, ופ"ה ה"ד) קאמר
דהוי מדאורייתא וכן כתב הרמב"ם בפרק כ"ז (מהל' שבת ה"א) וכתב שם הרב
המגיד שכן היא הסכמת הגאונים. אבל הרא"ש (שם) והמרדכי (סי' תפד) כתבו דלגמרא דידן
אפילו חוץ לי"ב מיל לא מיתסר אלא מדרבנן וכתב הרב המגיד שלדעת זו הסכימו הרמב"ן
(בחידושים עירובין יז: ובמלחמות ה.) והרשב"א (בחידושים עירובין יז: ד"ה אמר
רב אשי, ועבה"ק ריש ש"ה) זכרונם לברכה:
ומ"ש וכל אדם אסור לילך וכו'
אפילו הולכי מדברות שאין צריכין לערב בחצרות. כלומר שפטרום חכמים מעירובי חצרות כמ"ש
בסימן שס"ו (קלה. סעיף ב') עם כל זה לא פטרום מעירובי תחומין וזה פשוט בסוף פרק
קמא דעירובין (יז:) אמתניתין דתני דפטורים מלערב אמרי דבי רב ינאי לא שנו אלא עירובי
חצרות אבל עירובי תחומין חייבין:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שצז סעיף א
[א*] כל אדם יש לו (א) אלפים אמה לכל
רוח, (ב) חוץ מארבע אמותיו או (ג) מהמקום ששבת בו.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שצז סעיף א
(א) אלפים אמה - והוא תקנת חכמים דמן
התורה מותר להלך עד י"ב מיל כשיעור מחנה ישראל במדבר שהחזיקה י"ב מיל וביותר
מזה אסור וכדכתיב אל יצא איש ממקומו והאי ממקומו קאי על המחנה והרבה פוסקים חולקים
ואומרים דגם חוץ לי"ב מיל אינו אסור מה"ת והאי אל יצא אינו אלא אזהרה לענין
הוצאת כלים מרשות לרשות [אחרונים]:
(ב) חוץ מארבע אמותיו - דמקומו של
אדם בכל מקום ששובת הוא ד"א כדלעיל ומשם יש לו אלפים לכל רוח נמצא דיכול להלך
מעמידת רגליו אלפים וד"א:
(ג) מהמקום ששבת בו - פי' דאם שבת
במקום מוקף מחיצות חשיב כולו כד"א ויש לו אלפים סביב המקום ההוא:
3)
עושין התחומין כטבלא מרובעת
רמב"ם הלכות שבת
פרק כז הלכה ב
נמצאת למד * שמותר לאדם בשבת להלך
את כל העיר כולה אפילו היתה כנינוה, בין שהיתה מוקפת חומה בין שלא היתה מוקפת חומה,
וכן מותר לו להלך חוץ לעיר אלפים אמה לכל רוח מרובעות ב כטבלה מרובעת כדי שיהיה נשכר
את הזויות, ואם יצא חוץ לאלפים אמה מכין אותו מכת מרדות עד שנים עשר מיל, אבל אם יצא
והרחיק מן העיר יתר על שנים עשר מיל אפילו אמה אחת לוקה מן התורה.
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שצט סעיף י
עושין התחומין * <ד> כטבלא מרובעת,
דהיינו שמודד על פני כל אורך העיר למזרח אלפים אמה לחוץ, וכן לצפון, ואח"כ רואים
כאילו היתה טבלא מרובעת (מ) בקרן למלאותו ונמצא התחום בקרן אלפים ואלכסונן, (מא) שהם
אלפים ות"ת. אבל לא ימדוד מאמצע הקרן אלפים באלכסון וכן בקרן שכנגדו ויתן החוט
מזה לזה, שא"כ מפסיד הת"ת שבקרן וגם לא יהיה התחום כנגד העיר (מב) אלא אלף
ותכ"ח.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שצט סעיף י
(מ) בקרן למלאותו - דהיינו שיהיה בקרן
אלפים על אלפים מרובע כמדת התחום:
(מא) שהם אלפים ות"ת - היינו
אם הולך באלכסון נגד הקרן מותר לילך עד שיעור זה משום דכל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי
באלכסונא ונמצא משיעור אלפים ניתוסף עוד שמונה מאות וכן יש לו שיעור זה לכל קרן וקרן
לבד מה שיש לו אלפים אמה נגד רוחב העיר מכל צדדיו. ודע דאורך האלפים והזויות הוא שייך
לכל עיר ועיר בשוה בין גדולה או קטנה אמנם רוחב של האלפים תלוי לפי מדת העיר שאם היא
גדולה ברחבה מתרחב התחום שכנגדה ואם היא קצרה התחום ג"כ קצר ברחבו:
(מב) אלא אלף ותכ"ח - שבחשבון
זה אם יתוסף עליהם האלכסון שלהם שהוא על כל אמה שני חומשי אמה ממילא יהיו אלפים כי
מאלף וארבע מאות יתוסף עוד תק"ס ומן התכ"ח יתוסף עוד לערך י"ב סך הכל
הוא תקע"ב השלם אותם על האלף ותכ"ח א"כ ס"ה הוא אלפים:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שצט סעיף י
* כטבלא מרובעת - לאו דוקא מרובעת
ממש קאמר שיהיה ארכה כרחבה דהא לפעמים כשהעיר רחב אלף אמה ואורך אלפים למצא עיר עם
התחומין אורך ששת אלפים ורוחב חמשת אלפים אלא הא דקאמר שיהא כטבלא מרובעת לאפוקי שלא
תהא עגול כדי שיהיה נשכר לזוית [אחרונים]: