רי"ף
ערובין דף יד:
גמ'
ערובין דף נ:-נא:
אורך השיעור הקולי ברי"ף
ור"ן הוא 41:23 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 08:24 דקות
אין להעתיק או לצלם את התמונות
1)בכל מקום שקדש עליו היום, אם הוא
מוקף לדירה אפילו אין בו עתה דיורין, חשוב כולו כד' אמות
2)היו שנים, אחד מכיר ואחד אינו מכיר
3)ודוקא לבא בדרך התירו לו כהאי גוונא
אבל לא למי שהוא בביתו
1)
בכל מקום שקדש עליו היום, אם הוא מוקף לדירה אפילו אין
בו עתה דיורין, חשוב כולו כד' אמות
רמב"ם הלכות שבת
פרק כז הלכה ט
מי שהיה בא בדרך ליכנס למדינה בין
שהיה בא בים בין שהיה בא בחרבה, אם נכנס בתוך אלפים אמה קרוב לעיר קודם שיכנס השבת
אף על פי שלא הגיע למדינה אלא בשבת הרי זה יכנס ויהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה
לכל רוח.
רמב"ם הלכות
עירובין פרק ז הלכה ד
מי שעמד מבעוד יום ברשות היחיד
וקנה שם שביתה או שהיה בא בדרך ונתכוין לשבות ברשות
היחיד הידועה אצלו וקנה שם שביתתו הרי זה מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל
רוח, ואם היתה רשות היחיד זו מקום שלא הוקף לדירה או תל
או נקע אם היה בה בית סאתים או פחות מהלך את כולה וחוצה
לה אלפים אמה לכל רוח, ואם היתה יתר על בית סאתים אין לו בה אלא ארבע אמות וחוצה מהן אלפים אמה לכל רוח,
וכן אם הניח עירובו במקום שלא הוקף לדירה.
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שצו סעיף ב
בכל מקום שקדש עליו היום, אם הוא
(יא) מוקף לדירה (יב) אפילו אין בו עתה דיורין, (יג) חשוב כולו כד' אמות.
ואם אינו מוקף לדירה, (יד) עד סאתים חשוב כולו כד'
אמות. ואפילו שבת (טו) בתל גבוה, ובקמה קצורה (טז) ושבלים מקיפות אותה, (יז) חשיבי כד' אמות עד סאתים.
משנה ברורה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן שצו סעיף ב
(יא) מוקף לדירה - כגון ששבת בעיר
או שאר מקום שהוקף לדירה:
(יב)
אפילו אין בו עתה דיורין - כגון שנחרבה מדיוריה אבל
חומתה קיימת:
(יג) חשיב כולו כד"א - אפילו אותו מקום גדול כאנטוכיא ומונה אלפים אמה מחוץ אותו המקום:
(יד) עד סאתים
- ואם היה ההיקף יותר מסאתים אין לו אלא אלפים אמה לכל
רוח ממקום ד"א שהוא עומד בה בעת שקידש היום:
(טו)
בתל גבוה - עשרה טפחים וה"ה בשבלים:
(טז)
ושבלים מקיפות אותה - שהניח גבוליה סביב מלקצור
[רש"י] והוא שקשר השבלים יחד בענין שאין רוח מצויה
מנידה אותן שכל מחיצה שרוח מניד אותה אינה מחיצה [סוכה כ"ה]:
(יז) חשיבי כארבע אמות - דאע"ג דהיא עשויה מאליה שמה מחיצה ותל אע"ג דאין לה למעלה היקף סביבה מ"מ נחשב בכלל מחיצה כיון שהיא
גבוה עשרה טפחים וכדלעיל בסימן שמ"ה ס"ב:
2)
היו שנים, אחד מכיר ואחד אינו מכיר
רמב"ם הלכות
עירובין פרק ז הלכה ז
לפיכך צריך להתכוין
לשבות בעיקרו או בארבע אמות שבדרומו או שבצפונו, ואם היה תחתיו פחות משמונה אמות ונתכוין לשבות תחתיו קנה שהרי אין שם שיעור שני מקומות והרי
מקצת מקומו מסויים. היו שנים באים בדרך אחד מהן מכיר
אילן או גדר או מקום שהוא קובע בו שביתה והשני אינו מכיר, זה שאינו מכיר מוסר
שביתתו למכיר והמכיר מתכוין לשבות הוא וחבירו במקום שהוא מכיר.
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תט סעיף יב
היו שנים, אחד מכיר ואחד אינו
מכיר, שאינו מכיר (עב) מוסר שביתתו למכיר ואומר: שביתתנו במקום פלוני.
משנה ברורה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן תט סעיף יב
(עב) מוסר שביתתו למכיר - שאומר
לו שביתתי עמך והמכיר אומר שביתתנו במקום פלוני:
3) אמר לשנים:
עירבו עלי, א' עירב עליו לצפון וא' לדרום, אם הניח כל
אחד עירובו בסוף אלפים (ב) לא יזוז ממקומו
רמב"ם הלכות
עירובין פרק ח הלכה א
אין מניחין
שני עירובין אחד במזרח ואחד במערב כדי שיהלך במקצת היום על אחד משני העירובין ובשאר היום על העירוב השני, שאין מערבין שני עירובין ליום אחד, טעה ועירב לשתי רוחות כמדומה
הוא שמערבין לשתי רוחות, או שאמר לשנים צאו וערבו עלי
אחד עירב עליו לצפון ואחר עירב עליו לדרום מהלך כרגלי שניהם.
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תיב
סעיף א
עירב חצי היום הא' לרוח צפון,
והב' לרוח דרום שטעה (א) והיה סבור שאפשר לעשות כן, או שאמר לשנים: עירבו עלי,
א' עירב עליו לצפון וא' לדרום, אם הניח כל אחד עירובו
בסוף אלפים (ב) לא יזוז ממקומו, שאין ידוע איזה עירוב קנה לו. ואם לא נתנו
העירובים בסוף אלפים, הולך מה שאפשר לו לילך מכח שניהם.
כיצד, נתן כל א' עירובו לסוף אלף מביתו, (ג) יש לו אלף אמה מביתו לכל א'
מהעירובים. נתן אחד למזרח לסוף אלף, והשני למערב לסוף ת"ק, הולך למערב אלף מכח מה ששייר לו העירוב שבמזרח, ולמזרחו אלף ות"ק מכח מה ששייר לו העירוב שבמערב.
משנה ברורה סימן תיב
(א) והיה סבור שאפשר וכו' - ר"ל לילך שחרית כאן וערבית כאן אבל באמת אין
עירוב לחצי שבת וכיון שהוא הניח בשני מקומות ונתכוין
לשתיהן והאחת הוא דקנתה לו ואינו יודע אי זו היא נותנין עליו חומרי זו וחומרי זו:
(ב) לא יזוז ממקומו - מביתו
ואפילו כבני עירו אינו דהא לא נתכוין
לקנות שביתה אלא במקום העירובין ואינו יודע איזה מהן
קנה וע"כ עירוב הדרום מפסידו אלפים של צפון ועירוב הצפון מפסידו אלפים של
דרום:
(ג) יש לו אלף אמה וכו' - דממ"נ מאיזו עירוב
שקנה יש לו אלפים אמה וכאן אין מעירוב זה לעירוב זה אלא אלפים וחוץ להעירובין אינו יכול ללכת אפילו פסיעה אחת דבכל אחד נאמר שמא העירוב שכנגדו קנה לו וכלה כאן האלפים:
4)
ודוקא לבא בדרך התירו לו כהאי גוונא אבל לא למי שהוא בביתו
רמב"ם הלכות
עירובין פרק ז הלכה ב
וכן אם נתכוין
לקבוע שביתתו במקום ידוע אצלו כגון אילן או בית או גדר שהוא מכיר מקומו ויש בינו
ובינו כשחשכה אלפים אמה או פחות והחזיק בדרך והלך כדי שיגיע לאותו מקום ויקנה בו
שביתה אף על פי שלא הגיע ולא עמד שם אלא החזירו חבירו
ללון אצלו או שחזר מעצמו ללון או נתעכב, למחר יש לו להלך עד מקום שנתכוין לו ומאותו המקום אלפים אמה לכל רוח, שכיון שגמר בלבו
לקבוע שם שביתתו והחזיק בדרך נעשה כמי שעמד שם או שהניח עירובו שם.
רמב"ם הלכות
עירובין פרק ז הלכה ג
במה דברים אמורים ב בעני שאין מטריחין אותו להניח עירוב או ברחוק כגון מי שהיה בא בדרך והיה
ירא שמא תחשך, והוא שישאר מן היום כדי להגיע לאותו מקום
שקנה בו שביתה קודם שתחשך אם רץ בכל כחו, והיה בינו
ובין אותו מקום כשתחשך אלפים אמה או פחות, אבל אם לא היה רחוק ולא עני או שלא נשאר
מן היום כדי שיגיע אפילו רץ ג בכל כחו או שהיה בין
המקום שנתכוין לשבות בו ובין המקום שהוא עומד בו כשחשכה
יתר מאלפים אמה או שלא כיון המקום שקנה בו שביתה, הרי זה לא קנה שביתה ברחוק מקום
ואין לו אלא אלפים אמה לכל רוח ממקום שהוא עומד בו כשחשכה. +/השגת הראב"ד/ ואין לו אלא אלפים אמה לכל רוח ממקום שהוא עומד
בו כשחשכה. א"א אם יש בין המקום שהוא עומד משחשכה ומקום שנתכוין
לשבות בו יותר מאלפים אמה הרי הוא כמי שיצא חוץ לתחום ואין לו אלא ארבע אמות
במקומו.+
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תט סעיף יג
* ודוקא
(עג) לבא בדרך התירו לו כהאי
גוונא אבל לא למי שהוא בביתו; ואם אמר כן, לא עלה לו
ואין לו אלא (עד) שביתת ביתו.
משנה ברורה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן תט סעיף יג
(עג)
לבא בדרך וכו' - דמשום דהוא יגע בדרך הוא דהקילו שקונה
שביתה בדבור בעלמא מה שאמר שביתתי במקום פלוני משא"כ
מי שהיה בביתו אין קונה שביתה אלא כשהולך ברגליו ויושב שם עד שתחשך או שמניח שם
מזון שתי סעודות:
(עד) שביתת ביתו - בזה אפילו דעה
ראשונה דלעיל בסי"א [דס"ל
שם לא יזוז ממקומו] מודה דיש לו שביתה בביתו דכיון דעומד בביתו ודאי ניחא ליה דליקני
שביתה בביתו כשלא יועיל אמירתו לקנות שביתה במקום אחר וכמ"ש
לעיל סוף סימן ת"ח במ"ב:
ביאור הלכה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן תט סעיף יג
* ודוקא
לבא בדרך התירו לו - ואפילו אם יש בידו פת סגי ליה במה
שיאמר שביתתי במקום פלוני כיון שיצא מעירו ע"ד שלא לערב [ר"ל זה מקרי בא
בדרך] כ"כ א"ר בשם מלבושי יו"ט וכדעת הרשב"א המובא בב"י וכתב הב"י
שכ"מ ג"כ מהרמב"ם דסבר
הכי [וכ"ה ג"כ משמעות הר"ח והריא"ז המובא בשה"ג
וכ"כ הריטב"א] ודלא כרש"י דסבר דבעינן תרתי בא בדרך ואין עמו
פת ובדרישה כתב דגם רש"י מודה להרמב"ם ורשב"א עי"ש וכן מוכח מפשטיות הסוגיא דרק אם אחז בדרך יכול לומר שביתתי במקום פלוני ומשום דרובא אין לו פת לא פלוג רבנן
וכעני חשוב אף שיש לו פת אצלו וכמש"כ הריטב"א ועיין לקמיה בסי'
ת"י בבה"ל בס"א:
1)
דעיקר התקנה הוא ברגל
רמב"ם הלכות
עירובין פרק ז הלכה א
מי שיצא מערב שבת חוץ למדינה ועמד
במקום בתוך התחום או בסופו ואמר שביתתי במקום זה וחזר לעירו ולן שם, יש לו להלך
למחר מאותו מקום אלפים אמה לכל רוח, וזה הוא עיקר עירובי תחומין
לערב ברגליו, א ולא אמרו לערב בהנחת מזון שתי סעודות בלבד במקום אף על פי שלא יצא
ולא עמד שם אלא להקל על העשיר שלא יצא אלא ישלח עירובו ביד אחר ויניחו לו.
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תט סעיף ז
כיצד עשיית עירוב, אם רוצה לילך
בסוף התחום או בתוכו (כו) י ולהחשיך שם, (כז) זה הוא עיקר (כח) מצותו. ואפילו לא אמר:
שביתתי במקומי, אלא החשיך שם ושתק, (כט) לא שנא מי
שיוצא מביתו להחשיך על התחום ולא שנא מי שבא בדרך וחשכה לו, קונה אלפים אמה בלא
אמירה. * ואם אינו רוצה לטרוח להחשיך שם, ילך מבע"י
ויניח שם מזון <ז> שתי סעודות, כל אחד ואחד * (ל) יא כפי מזונו. ואם הוא
חולה (לא) או רעבתן, שיעורו שתי סעודות בינוניות <ח> שהם (לב) כששה ביצים, (וע"ל (לג) סימן שס"ח
סעיף ג'), (לד) מפת או יב מכל דבר (לה) שמשתתפין בו שיתופי מבואות; (לו) ואם הוא ליפתן,
בכדי לאכול בו שתי סעודות סגי. (לז)
ואומר: בזה העירוב אהיה מותר לילך למחר אלפים אמה, וחוזר ולן בביתו ואפילו הכי
מודדים לו תחומו ממקום עירובו שאנו רואים (לח) יג כאילו
דר שם. אבל התלמידים האוכלים אצל בעלי בתים, שבתיהם בשדה וחוזרים ולנים בבית רבם, מודדין להם תחומם מבית רבם שהוא מקום לינתם (לט) שהוא להם עיקר, (מ) יד ששם היו חפצים גם לאכול אילו היה
שם מזונם.
משנה ברורה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן תט סעיף ז
(כו)
ולהחשיך שם - היינו שיהא יושב שם כל ביה"ש עד
שחשיכה ודאי [ח"א וראיה מלקמן סימן תט"ו
ס"ב]:
(כז)
זהו עיקר וכו' - ר"ל שקונה שביתתו ברגליו שהוא
עומד שם בעת שנכנס השבת:
(כח) מצותו - וה"ה דיכול לערב בפת
אפילו לכתחלה אלא דעיקר
התקנה הוא ברגל וכדי להקל עליו שלא יצטרך לילך שם בעצמו דוקא
ולישב שם עד שתחשך התירו לערב בפת שא"צ לישב שם עד שחשיכה וגם יוכל לשלוח
ע"י שליח וכדלקמיה:
(כט)
לא שנא וכו' - היינו דבשניהם
א"צ אמירה ודי בשתיקה אבל מ"מ יש נ"מ דכשיוצא
מביתו הוא דוקא ביוצא ע"מ להחשיך על התחום כדי
לקנות שם שביתה אבל סתמא דהיינו שיצא מן העיר וחשכה לו
תוך תחומו ולא נתכוין לקנות שם שביתה אינו קונה שם
שביתה אלא בביתו כיון שהוא סמוך לביתו אבל הבא בדרך וחשכה לו אפילו לא נתכוין לקנות שם שביתה ממילא קנה שם שביתה ויש לו אלפים לכל
רוחותיו ואפילו הוא ישן כמו שנתבאר לעיל סימן ת"א [אחרונים]:
(ל) כפי מזונו אם הוא חולה -
כצ"ל. ור"ל דלחולה משערין
בסעודות שלו כפי אכלו ולא בעינן אפילו כששה ביצים וה"ה דלזקן
משערין ג"כ כפי אכלו אבל לאדם בריא משערין לעולם בסעודות בינוניות וכדלקמיה:
(לא) או רעבתן - צ"ל ורעבתן
דלא קאי אדלעיל רק דין אחר אשמועינן דאף דבחולה
בדידיה משערינן מ"מ ברעבתן משערינן
בסעודה בינונית כשאר אדם והוא משום דבשניהם אזלינן להקל:
(לב) כששה ביצים - עם קליפתן:
(לג)
סימן שס"ח - דשם הביא המחבר דעת י"א שהם
כשמונה ביצים וכאן סתם כדעה ראשונה ועיין מש"כ שם דלכתחלה
נכון לנהוג כדעת הי"א:
(לד) מפת או מכל דבר וכו' - וכמבואר בסימן שפ"ו עי"ש
ולא כעירובי חצרות דאין מערבין
אלא בפת:
(לה) שמשתתפין
בו - והנשבע שלא יהנה מככר
אע"ג דתו לא חזי לשיתוף כמבואר לעיל בסימן שפ"ו סוף ס"ח לדעת הי"א לעירובי תחומין חזי לכו"ע דהא אין מערבין ע"ת אלא לדבר מצוה
והנאת מצוה לא חשיבא הנאה דמצות לאו ליהנות ניתנו:
(לו) ואם הוא ליפתן
- ומה נכלל בכלל ליפתן נתבאר הכל
בסימן שפ"ו. והנה לענין שיעור שתי הסעודות בכאן
צריך מזון שתי סעודות מאכל או ליפתן לכל אחד ואחד
בפ"ע ואפילו בעה"ב עם ב"ב צריך להניח לכל אחד שיעור עירוב חוץ מבנו
קטן הצריך לאמו וכדלקמן בסימן תי"ג ותי"ד ולא הוי בזה דומיא דשיתופי מבואות דשם מערבין במזון שתי סעודות לכל
העיר [ועיין בב"י שכתב בשם הג"א עצה לערב בחומץ דבמעט
חומץ סגי להרבה אנשים לטבל בו ירק מזון שתי סעודות דזהו השיעור בחומץ כמבואר בסימן שפ"ו ס"ו. אכן לפי
מה שכתב שם הא"ר בשם פוסקים דלטבל
שתי סעודות צריך רביעית חומץ א"כ לפי שיעור האנשים שמניח עבורם העירוב כן
צריך ליתן חשבון הרביעיות]:
(לז) ואומר
וכו' - אבל בהניח בשתיקה אף
שכוון בלבו לקנות שם שביתה לא הוי עירוב כשעירב בפת מיהו אף אם לא אמר כל הנוסח
הזה ורק שאמר זה יהיה לעירוב סגי [ח"א]:
(לח) כאלו דר שם - דאנן סהדי אלו היה לו שם מקום לדור היה ג"כ לן שם
[גמרא]:
(לט)
שהוא להם עיקר - ומסתברא בפשיטות דאף
אם היו כל בין השמשות בבית הבע"ב שם מ"מ לא
קנו שביתה שם ורק בבית רבם אם לא שכוונו בפירוש לקנות שביתתם שם:
(מ) ששם היו חפצים - וכן הרועים
הלנים בשדה אף שאוכלין בבית הולכין
אחר מקום לינתן ששם היו חפצים לאכול ג"כ אלו היה ביכלתם
וכן הקייצים ושומרי פירות:
ביאור הלכה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן תט סעיף ז
* ואם אינו רוצה לטרוח להחשיך וכו' - דעירוב ברגל אינו יכול
לעשות ע"י שליח כ"א ע"י עצמו [אחרונים]:
* כפי מזונו אם הוא חולה - היינו
דלא בעינן לדידיה אפילו כששה ביצים כיון דמזונו הוא בפחות. ויש מאחרונים שמצדדין
להחמיר דאפילו חולה וזקן שיעורם בשתי סעודות בינוניות
והיינו כששה ביצים כשאר כל אדם [עיין בתו"ש ות' חתם סופר סימן צ"ח] ודע דאפילו
לדעת השו"ע בעינן עכ"פ שיהיה אותו המזון ראוי
לאכול לחולה ואם אינו ראוי לו בעינן עכ"פ שיהיה שתי סעודות דאז הוי עירוב
משום דחזי לאחרינא [מחצית
השקל]: