רי"ף ערובין דף ב.
גמ' ערובין דף ו.-ח.
אורך השיעור הקולי ברי"ף ור"ן הוא 38:50 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 13:00 דקות
2)איזהו רשות הרבים, רחובות ושווקים
הרחבים ט"ז אמה
3)מבוי המפולש בשני ראשיו לרשות הרבים
4)רשות הרבים עצמה אינה ניתרת אלא
בדלתות
1)
מבוי עקום כמין דלי"ת
רמב"ם הלכות שבת
פרק יז הלכה ג
והיאך מתירין מבוי מפולש, עושה לו
צורת פתח מכאן ולחי או קורה מכאן, ומבוי ב עקום תורתו כמפולש.
רמב"ם הלכות שבת
פרק יז הלכה יט
מבוי שהיו ת לו שבילים מצד זה ושבילים
מצד האחר שנמצאו מפולשין לרה"ר אע"פ שאינן מכוונין זה כנגד זה הרי כל אחד
מהן מבוי מפולש, כיצד מכשירין אותו עושה צורת פתח לכל אחד ואחד מן השבילים שבצד האחד,
וכן לפתח הגדול ועושה לכל השבילים שבצד השני לחי או קורה.
בית יוסף אורח חיים סימן
שסג
ג (א) ואם הוא מבוי שיש לו שלש מחיצות וכו'. בפרק קמא דעירובין עלה י"א
(ע"ב) תנן הכשר מבוי בית שמאי אומרים לחי וקורה ובית הלל אומרים לחי או קורה ומפרש
בגמרא דבמבוי סתום משלש רוחות עסקינן:
ומ"ש בלחי שעביו ורחבו כל שהוא.
גם זה שם משנה עלה י"ד (ע"ב) לחיים שאמרו גבהם עשרה טפחים ורחבם ועביים כל
שהוא רבי יוסי אומר רחבן שלשה טפחים ושקלינן וטרינן בגמרא אי הלכה כרבי יוסי ואסיקנא
פוק חזי מאי עמא דבר ופירש רש"י וכבר נהגו העם בלחי משהו:
ג (ב) ומכל דבר שיעשנו כשר אפילו מבעלי חיים. משנה פרק קמא דערובין עלה ט"ו
(ע"א) בכל עושין לחיים אפילו בדבר שיש בו רוח חיים רבי מאיר אוסר והלכה כתנא קמא:
ומ"ש ובלבד שיהא קשור שמה. נלמד
מדין מחיצה שנתבאר בסימן שס"ב (קכו. סעיף ה') וכן כתב הרב המגיד בפי"ז (שם)
ורבינו יהונתן (ד. ד"ה בכל עושין) כתב אפילו בדבר שיש בו רוח חיים כגון אדם ובהמה
ולא חיישינן שמא תמות דמיתה לא שכיחא ולשמא תברח נמי ליכא למיחש דבקשורה מיירי ולשמא
תרבץ תחתיה וליכא מחיצה עשרה ליכא למיחש נמי דמיירי דמתוחה באשלי מלעיל כלומר שקשורה
בחבלים לכתלי המבוי ביתדות שיוצאות מן הכתלים או מן התקרה ואינה יכולה לרבוץ תחתיה
והכי מפרשינן בסוכה פרק הישן (כג.):
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שסד סעיף ג
ג <ב> מבוי (ט) עקום כמין דלי"ת,
* דינו (י) כאלו היה [א] מפולש בעקמימות * וצריך צורת פתח (יא) בעקמימותו ובשני ראשיו,
לכל א' לחי, או קורה, או צורת פתח בכל א' משני ראשיו * (יב) ולחי, או קורה, בעקמימות,
* ואם עשוי כמין חי"ת, צריך צורת פתח (יג) בשני עקמימותיו ולחי, או קורה, בשני
ראשיו.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שסד סעיף ג
(ט) עקום כמין דלית - והיה פתוח משני
ראשיו לר"ה או לכרמלית:
(י) כאלו היה מפולש - אחרי שעוברין
מצד זה לצד זה לר"ה:
(יא) בעקמימותו - דהפילוש שהוא מפולש
לחבירו דומה כאלו מפולש לר"ה ולכרמלית אותו מקום וע"כ צריך לעשות שם בעקמימות
צוה"פ וכדמסיים:
(יב) ולחי או קורה בעקמימות - ואין
להקשות מאי גריעה זה מאלו היה מפולש משני צדדיו ביושר דהיה די בצוה"פ מצד אחד
ולחי או קורה בקצה השני די"ל דכיון דהפילוש שבאמצע נראה משני הצדדים צריך לסתמו
שלא יראה לא מצד זה ולא מצד זה. והנה במבואות שלנו שיש להם דין חצרות כמבואר לעיל בסימן
שס"ג סכ"ו ע"כ דעת כמה אחרונים דאף אם הם עקומות ומפולשות משני צדדיהן
לר"ה א"צ שום תיקון בעקמימות כמ"ש לעיל בסימן הנ"ל במ"ב ס"ק
קי"א ע"ש ונוכל לסמוך ע"ז להקל כמו שביררנו בה"ל:
(יג) בשני עקמימותיו - דחשבינן לכל
עקמימות כאלו הוא מפולש אחרי שבם עוברין מצד זה לצד זה לר"ה. וה"ה שיכול
לעשות שני צורות הפתח בשני ראשיו ושני לחיים בשני עקמימות:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שסד סעיף ג
* דינו כאלו היה מפולש בעקמימות -
הנה בדין זה יש באמת פלוגתא דרבוותא במה שאמר בגמרא מבוי עקום דינו כמפולש דדעת רש"י
ועוד הרבה ראשונים [תוספות ורבינו יהונתן והאשכול והאור זרוע (קצת פלא ראיתי שם שהוא
הביא שהר"י היה מצדד יותר לבסוף כשיטת רש"י ובשארי ראשונים נזכר דעת הר"י
היפך מדעת רש"י) והרא"ש מהר"מ (הגם בב"י כתב שדעתו כדעת ר"י
המעיין במרדכי יראה בהדיא שדעתו כדעת רש"י וכבר העיר עליו בזה בפרישה ע"ש)
ורי"ו והטור] דצריך תקון בעקמימותו הן שיעשה בעקמימות צוה"פ ובשני צדדיו
לחי או קורה או בצדדיו צוה"פ ובאמצעיתו לחי או קורה ודעת הר"י והרשב"א
דא"צ תיקון בעקמימותו ודינו כשאר מבוי מפולש דעושה צוה"פ בראשו אחד ולחי
או קורה בקצה השני ובעקמימותו א"צ כלום וכתב בב"י דלהלכה נקטינן כמו שסתם
הטור כדעת רש"י לפי שהסכימו אליו התוספות והרא"ש ועיין בתשובת ר"ע איגר
סימן ל"ג דדעת הר"י והרשב"א ג"כ לאו דעת יחידאה היא דהרבה גדולים
חקרי לב עומדים בשיטתם והם הרמב"ם [גם באור זרוע וברי"ו כתבו שדעת הרמב"ם
כהר"י] והריטב"א והריב"ש והתשב"ץ והר"ן [וגם מגירסת הר"ח
בדף חי"ת דגרס כרכו לי' בודיא בשפתיה משמע ג"כ קצת דס"ל כהר"י
ע"ש] עיין שם בתשובת ר"ע וע"כ נלענ"ד דבשעת הדחק שאין יכול לעשות
תיקון בעקמימות יכול לסמוך על שיטת הר"י וזהו אפילו במבוי שבזמן הש"ס ובפרט
לענין מבוי שלנו שיש לו דין חצר מפני שאין בתים וחצרות פתוחות לתוכו כמבואר לעיל בסימן
שס"ג סכ"ו בהג"ה בודאי יש לסמוך להקל כדעת האחרונים המקילין [היינו
המ"א וש"א הרבה העומדים בשיטתו וכמבואר לעיל בשעה"צ שם ודלא כט"ז
בסימן זה] דא"צ לעשות תיקון בעקמימותו [אלא בשני צדדין צוה"פ וכנ"ל
בהג"ה שם וזה מהני אפילו היה רחב המבוי יותר מעשר אמות] משום דאפילו במבוי גמור
שהוא עקום דעת כמה ראשונים דא"צ תיקון בעקמימות וגם מעיקר הדין אפילו לדעת רש"י
נראה שהתיקון ההוא אינו אלא מדרבנן:
* וצריך צורת פתח בעקמימותו - ומהני
אפילו היה שם באותו מקום רחב יותר מעשר אמות כמש"כ התו' בדף וי"ו ד"ה
רב אכן מש"כ שבשני ראשיו לכ"א לחי או קורה ע"כ מיירי בשלא היה שם המבוי
רחב יותר מעשר אמות דברחב יותר מעשר בודאי צריך שם ג"כ צוה"פ וכן במה דמסיים
דיכול לעשות צוה"פ בשני ראשיו ובעקמימותו לחי או קורה מיירי ג"כ שלא היה
רחב יותר מעשרה בעקמימותו דבזה צריך לעשות צוה"פ וזהו רק לתשובת הרא"ש בכלל
כ"א ולדעת הר"מ שהובא במרדכי ובב"י אפילו היה בעקמימות יותר מעשרה די
ג"כ בלחי או קורה וכ"ז הובא בד"מ בקצרה ונראה דיכול לסמוך להקל כדעת
הר"מ דבלא"ה דעת הרבה ראשונים דסברי דמבוי עקום דינו כמפולש לגמרי וא"צ
שום תיקון בעקמימותו כנ"ל ובמפולש ביושר בודאי דינו הוא דא"צ להסתכל על אמצעית
המבוי אף דרחב יותר מעשרה וא"צ רק לעשות לחי וקורה בסוף המבוי כיון דשם אינו רחב
יותר מעשרה וכ"ש בעניננו דעשה בשני ראשיו צוה"פ:
* ולחי או קורה בעקמימות - ולענין
שיתופי מבואות צריכין שניהם לעשות יחד דוקא ואין יכולין להתחלק זה מזה כמבואר לקמן
בסימן שצ"ב ס"ו ורק באופן הראשון שעושין צוה"פ באמצע אז יכולין להתחלק
ולערב אלו לעצמן ואלו לעצמן וכמבואר שם [ממ"א ובית מאיר במסקנתו ע"ש]:
* ואם עשוי כמין חי"ת כו' - עיין
בב"י שכתב שדעת הרשב"א בזה דדינו כמבוי סתום מצד אחד אפילו לרב וא"צ
כ"א לחי או קורה בשני ראשיו ולהלכה כתב דנקטינן כרש"י ועיין בתשובת ר"ע
הנ"ל דתמה על הב"י במה שהתפלא על דברי הרשב"א וע"ש עוד שהרבה להוכיח
דהרבה עומדים בשיטת הרשב"א בזה הלא המה הרמב"ם והריטב"א [וע"ש
בריטב"א שהביא פירוש זה בשם ר"ת וממילא מוכח דגם ר"ת סבר הכי] והריב"ש
והריצב"א (הובא בדף יו"ד ע"ב בתוד"ה עושה) וע"ש דמוכח מדבריו
דכשיצטרף עוד איזה סניף יש לסמוך על הני רבוותא להקל ולפ"ז במבואות שלנו שיש להם
דין חצרות כנ"ל [או במקום הדחק שא"א לעשות תיקון בעקמימות] יכול לסמוך להקל
כהני רבוותא ונעשות רק שני לחיים בכל אחד מקצותיו כדין חצר שנפרצה במלואה ומ"מ
מצד המנהג צריך לעשות שם צוה"פ בכל אחד מקצותיו משום דלפעמים יקרה שיהיה שם רוחב
יותר מעשר אמות וכנ"ל בסימן שס"ג סכ"ו בהג"ה ע"ש:
2)
איזהו רשות הרבים, רחובות ושווקים הרחבים ט"ז אמה
רמב"ם הלכות שבת פרק יד הלכה א
ארבע רשויות לשבת: רשות היחיד ורשות
הרבים וכרמלית ומקום פטור, איזו היא רה"ר מדברות ויערים ושווקים ודרכים המפולשין
להן, ובלבד שיהיה רוחב הדרך ט"ז אמה ולא יהיה עליו תקרה, ואי זו רה"י תל
שגבוה עשרה טפחים ורחב ארבעה טפחים על ארבעה טפחים או יתר על כן, וכן חריץ שהוא עמוק
עשרה ורחב ארבעה על ארבעה או יתר על כן, וכן מקום שהוא מוקף ארבע מחיצות גובהן עשרה
וביניהן ארבעה על ארבעה או יתר על כן אפילו יש בו כמה מילין אם הוקף לדירה כגון מדינה
המוקפת חומה שדלתותיה ננעלות בלילה ומבואות שיש להן שלשה כתלים ולחי ברוח רביעית, וכן
חצר ודיר וסהר שהוקפו לדירה כולן רה"י גמורה הן.
בית יוסף אורח חיים סימן
שמה
ז ורשות הרבים הוא רחובות ושווקים וכו'. שרוחב רשות הרבים הוא ט"ז
אמה פשוט בהזורק עלה צ"ט (ע"ב) דגמרי לה ממשכן ותניא בפרק קמא דשבת (ו.)
ואי זו היא רשות הרבים סרטיא ופלטיא גדולה ומבואות המפולשין ופירש רש"י סרטיא.
מסילה שהולכין בה מעיר לעיר: פלטיא. רחבה של עיר ששם מתקבצים לסחורה: ומבואות. של עיר
רחבים ט"ז אמה: המפולשות. משני ראשיהם לפלטיא: ובריש עירובין (ו.) גבי כיצד מערבין
רשות הרבים פירש רש"י רשות הרבים ט"ז אמה ועיר שמצויים בה ס' רבוא ואין בה
חומה או שהיה רשות הרבים שלה מכוון משער לשער שיהא מפולש דומה לדגלי מדבר. ובפרק כיצד
מעברין (נט.) גבי עיר של יחיד ונעשית של רבים כתב גם כן דכל שאין נכנסין בה תמיד ס'
רבוא לא חשיב רשות הרבים דלא דמיא לדגלי מדבר והרא"ש בפרק קמא דעירובין (עלה קי"ד)
(סי' ח) כתב דברי רש"י בלא מחלוקת משמע דהכי סבירא ליה וכן נראה ממה שכתב בפרק
אין צדין (ביצה פ"ג סי' ב) ואין לחוש שמא הביאו הגוי דרך רשות הרבים דלא שכיח
האידנא רשות הרבים דס' רבוא בוקעין בו וכן דעת סמ"ג (לאוין סה יז.) וסמ"ק
(סי' רפב עמ' רצו) וספר התרומה (סי' ריד) וכן כתב הרוקח בסימן קע"ה וגם התוספות
כתבו בריש שבת (ו: ד"ה כאן) גבי הא דאמרינן כאן בזמן שישראל שרויים במדבר דמשמע
קצת דאינה רשות הרבים אלא אם כן מצויין שם ס' רבוא כמו במדבר וכן כתבו גם בפרק במה
אשה (סד: ד"ה רבי ענני) גבי הא דאמר רב כל שאסרו לצאת בו לרשות הרבים אסור לצאת
בו לחצר. ואין כן דעת הרמב"ם שלא הזכיר תנאי זה בפי"ד וכתב הרב המגיד (שם
ה"א) שכן דעת הרמב"ן (עירובין נט. ד"ה מתני' (והלאה) ושבת נז. סד"ה
מתני') והרשב"א (תשובות ח"א סי' תשכב) ז"ל וגם הוא ז"ל הסכים על
ידם וכתב שאין לזה רמז בגמרא ואינו עיקר וכן כתב בהגהות מרדכי ממסכת שבת שבסוף עירובין
(נדפס במס' שבת דף פג ע"ג) וגם הר"ן כתב בריש פרק במה אשה (כו. ד"ה
אבל קשה) דלא מחוורא האי סברא שלא מצינו שהזכירו חכמים ברשות הרבים דבעינן שיהו עוברים
שם ס' רבוא בכל יום ואף על פי שרש"י מפרש כן בהרבה מקומות אם איתא אי אפשר דלא
משתמיט תלמודא לאדכורי הכי בחד דוכתא וכן הסכים הריב"ש בתשובה (סי' תה):
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שמה סעיף ז
איזהו רשות הרבים, (יז) ה [ה] רחובות
ושווקים (יח) הרחבים ט"ז אמה (יט) ואינם מקורים ואין להם חומה, ואפי' יש להם חומה
* אם הם (כ) ו מפולשים משער לשער ((כא) <ה> ואין דלתותיו (כב) נעולות בלילה)
(טור) הוי רשות הרבים. * (כג) ז <ו> ויש אומרים שכל * שאין ששים רבוא עוברים
בו (כד) בכל יום אינו רשות הרבים.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שמה סעיף ז
(יז) רחובות - ודרכים שעוברין מעיר
לעיר הוי ג"כ ר"ה משום דשכיחי בם רבים:
(יח) הרחבים ט"ז אמה - דילפינן
מדגלי מדבר שמקום הילוך העגלות היה מחזיק ט"ז אמה וע"כ אם היה פחות מזה השיעור
אינו ר"ה מן התורה אלא כרמלית:
(יט) ואינם מקורים - דדגלי מדבר לא
היו מקורים:
(כ) מפולשים משער לשער - פי' שהשערים
מכוונים זה כנגד זה ויש לאותו דרך המכוון משער לשער כל דין ר"ה (מ"א) ועיין
בבה"ל:
(כא) ואין דלתותיו וכו' - ואם דלת
אחת ננעלת בלילה עיין לקמן בסימן שס"ד במ"ב סק"ה:
(כב) נעולות - מלשון זה משמע דאם לא
היו נעולות ממש אע"פ שראויות לנעול לא נתבטל עי"ז שם ר"ה והוא כדעה
ראשונה המובא לקמן בסי' שס"ד ס"ב ע"ש:
(כג) וי"א שכל שאין ששים רבוא
וכו' - סבירא להו דגם לזה בעינן דומיא דדגלי מדבר שהיו ששים רבוא ואף שהיה שם עוד ערב
רב ונשים וטף לא חשבינן אלא מה שנמצא בכתוב בפירוש. ולענין הלכה מדעת המחבר דכתב דעה
זו רק בשם י"א משמע דלהלכה לא ס"ל כן ומ"מ אין בנו כח למחות ביד הסומכין
על דעה זו דדעה זו ג"כ לא דעת יחידאה היא כמו שכתבתי בביאור הלכה וכן צדדו כמה
אחרונים וכל בעל נפש יחמיר לעצמו ועיין בסימן שס"ד במשנה ברורה סק"ז ובביאור
הלכה כאן ושם:
(כד) בכל יום - חפשתי בכל הראשונים
העומדים בשיטה זו ולא נזכר בדבריהם תנאי זה רק שיהיו מצויין שם ששים רבוא. ועיין מה
שכתבנו בבה"ל בשם הרמב"ן והריטב"א:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שמה סעיף ז
* אם הם מפולשין משער לשער - עיין
במ"ב סק"כ מש"כ בשם המ"א דיש לאותו דרך המפולש כל דין ר"ה
ונראה פשוט דגם כל הרחוב והשוק יש עליו דין ר"ה אף שהוא מתרחב הרבה מכנגד הפילוש
דאפילו קרן זוית הסמוכה לר"ה היה ר"ה אי לאו משום דלא ניחא תשמישתא כדאיתא
בשבת זיי"ן וכ"ש בזה דכל עיקר מקום קיבוץ הרבים הוא במקום שנתרחב וגם ראיה
ברורה ממש"כ הב"ח והעו"ש בדעת הרמב"ם דאפילו יערות הסמוכין לדרכים
ג"כ ר"ה הם משום דשכיחי רבים המסתלקין מן הדרך והולכין שם וכ"ש בזה
ומש"כ המ"א דיש לאותו דרך כל דין ר"ה נראה דכונתו דבעינן שיהא רוחב
הדרך ט"ז אמה וגם שלא יהיה מקורה כדי שיהיה חל עליה שם ר"ה וממילא חל על
שאר מקום השוק אף שאינו מכוון נגד הפילוש וכנ"ל דאל"ה אין חל שם ר"ה
על כל השוק:
* וי"א שכל וכו' - וטעם הדעה
הראשונה שאין לנו ללמוד מדגלי מדבר אלא לענין ר"ה ממש שלא תהא מקורה ושיהיה בה
שש עשרה אמה ושתהא מפולשת אבל לא למנין הדורסים בה:
* שאין ששים רבוא וכו' - עיין במ"ב
מש"כ דמדעת המחבר משמע דלא ס"ל כן והיינו מדכתב דעה זו רק בשם י"א והנה
המ"א כתב דמסימן ש"ג בסי"ח שם משמע בהמחבר דס"ל כן להלכה וכבר
דחו דבר זה כמה וכמה אחרונים דהביא שם רק דעת המלמדים זכות ואדרבה יש ראיה מכמה מקומות
בשו"ע דדעתו לפסוק דיש ר"ה מן התורה אפילו בפחות מששים רבוא והוא בסימן רנ"ב
סתם המחבר דלא יצא החייט במחטו סמוך לחשיכה בע"ש וכתב המ"א דלדידן דל"ל
ר"ה שרי וכן בסימן ש"ה כתב המחבר כל הנהו דאסורה הבהמה לצאת לר"ה וכתב
שם המ"א דלכרמלית שרי דכל שבחבירו פטור אבל אסור בבהמה מותר עי"ש וכן בסימן
שצ"ב לגבי עיר של יחיד ונעשית של רבים פירש רש"י של יחיד שלא היו בה ששים
רבוא ולבסוף נוספו בה דיורין והרמב"ם פירש עיר שהיה קנין יחיד ופשוט דהרמב"ם
אזיל לשיטתו בעניננו דלא ס"ל כלל תנאי דששים רבוא וכ"כ שם הגר"א בביאורו
והנה השו"ע העתיק שם רק פירוש הרמב"ם ופשוט דאזיל לשיטתו כאן דהעתיק פירש"י
רק בשם י"א ולדינא לא ס"ל כן דאי ס"ל להלכה כמש"כ המ"א היה
לו להעתיק שם פירוש רש"י. וכ"כ העולת שבת בשם כנה"ג וכן בא"ר ובתוספת
שבת דמדכתב המחבר דעה ראשונה בסתמא משמע דדעתו כן. ועתה נבוא להתבונן אודות מה שכתבו
המ"א והט"ז דרוב פוסקים ס"ל כהי"א הנה באמת כפי מה שהעתיק הב"י
בקיצור נמרץ את עקרי השיטות דימו הם שרק אלו הם החולקים בזה [וכונת הב"י היה כיון
שאנו מוצאים כמה מגדולי הראשונים שמחמירין בזה ע"כ בודאי עכ"פ נכון להחמיר]
אבל כאשר חפשנו דבר זה בפוסקים מצאנו עוד הרבה מגדולי הראשונים המחמירים בענין זה.
אכן מתחלה אחשב דעת המקילין בזה ראשון לכולם הביא זה בשם בה"ג [ואינו בבה"ג
שלפנינו] ורש"י בעירובין [דף ו' ודף נ"ט] וסמ"ג וסמ"ק וספר התרומה
ורבינו מאיר ורוקח ותוספות פרק במה אשה [ולר"י משמע שם דלא פסיקא ליה כולי האי
דבר זה] והרא"ש פ"א דעירובין והא"ז והטור ורי"ו אכן לעומת זה יש
הרבה שסוברין שר"ה הוא מן התורה כשרבים בוקעין במקום הזה אם הוא מפולש ולא בעינן
ס' רבוא הלא המה הרמב"ם והר"ת והרמב"ן והרשב"א והריטב"א והרה"מ
והר"ן בפרק במה אשה והגהת מרדכי במסכת שבת והרשב"ם [בהגה"ה פ"ק
דשבת בשם הרשב"ם בדין האסקופה שהחמיר שם מאוד נגד דינא דגמרא וכתב שאין לנו וכו'
ויבוא לידי איסור תורה עי"ש הרי דס"ל שגם בזמה"ז שאין בנמצא ס"ר
ג"כ יש מן התורה ר"ה] וכן ר"א ממיץ בספר יראים שלו [שלא הזכיר כלל בתנאי
ר"ה שישים רבוא] והריב"ש והמאירי פ"ו דשבת כולם ס"ל דלא בעינן
ס' רבוא ועיין בריטב"א פרק כיצד מעברין כתב שם שרוב הגאונים סוברין כן וגם בודאי
מסתברא כן דאלו אם היה ר"ה דוקא מס' רבוא לא היה משתמיט הגמרא להשמיענו ד"ז
וגם בדף ז' ע"א דקמקשה הגמרא אטו כל הני לאו כרמלית נינהו אמאי לא תירץ דאתו לרבות
היכא דלא היה ס' רבוא וגם דידוע שגזרו חז"ל לענין תקיעת שופר בשבת [וכן לענין
קריאת המגילה] וביטלו עשה דאורייתא לכלל ישראל כדי שלא יבוא לידי חילול שבת שיביא אותו
אצל חכם וילמדנו ואי אמרת דהוא דוקא כשיש באותה העיר ס' רבוא הוא דבר שאין מצוי כלל
וכלל כ"א איזה עיר יחידה בעולם. וע"כ בודאי יש להחמיר כסברא הראשונה וכמו
שכתב הרש"ל והמשאת בנימין ומה שהביא הט"ז ראיה מדברי הרמ"א בסימן רמ"ו
שכתב שם שכל רשויות שלנו כרמלית הם כתב הבית מאיר דאינו ראיה כלל דשם איירי לענין להחמיר
וכן מה שמסתפק שם בדברי הרשב"א גופא כבר דחו דבריו כמה אחרונים דמה שכתב הב"י
זו הקושיא היינו קושיא ראשונה שמתיירא להוציא וגם הראו בכמה מקומות בתשובותיו בסימן
תקכ"ב ובסימן תש"ח בקיצור וכן העידו הריטב"א והריב"ש בשמו שסובר
דלא בעינן ס' רבוא ועיין בספר גאון יעקב שכתב בשם הגר"א ז"ל ג"כ המחמירין
מכל זה מוכח שיש להחמיר כדעה הראשונה [אך במקום שיש עוד צד להקל יש לסמוך על הסברא
אחרונה כ"כ א"ר עי"ש] ומ"מ אין בנו כח למחות ביד המקילין שהם סומכין
על הפוסקים העומדים בשיטת בה"ג ורש"י הנ"ל אבל כל י"ש בודאי יש
להחמיר לעצמו דבזמנינו יש ג"כ ר"ה מן התורה וממילא אין לסמוך על עירוב של
צוה"פ דבעינן דוקא דלתות וכמו שנתבאר הכל לקמן בסימן שס"ד עי"ש במ"ב
ובה"ל וכ"כ הח"א בכלל מ"ט סי"ג והבית מאיר בסימן שס"ד
עי"ש ודע עוד דאף שיטת רש"י הנ"ל שסובר דבעינן ס' רבוא יש לעיין בזה
טובא לדינא דיש מן הפוסקים שנקטו דבר זה בפשוטו ויש מן הראשונים שהסבירו לדבריו באופן
אחר ואעתיק את לשונם ממש וז"ל הריטב"א בעירובין נ"ט רש"י ז"ל
אינו מצריך שיתיישבו בעיר ס' רבוא אלא שיכנסו בה סמ"ך כאלו הכרכים והעיירות שהם
פתוחים למקומות הרבה ורגילין בה סוחרים וכיוצא בהם ותדע שאף ירושלים לא היו בה ששים
רבוא תדיר ואעפ"כ יש בה משום ר"ה אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה ומעתה כל שבתחלתה
נתיישבה ככרכים ושווקים גדולים להיות רוכלת העמים זו היא של רבים עכ"ל וכעין זה
כתב ג"כ הריא"ז והביאו הש"ג בפ"ק דעירובין וז"ל מבואות של
כרכים המפולשין חוץ לעיר מצד זה ומצד זה ורחבין ט"ז אמה והן מעבר לס' רבוא כדרך
הכרכים שכל באי עולם עוברין שם הרי המבואות הללו ר"ה גמורה הן עכ"ל. והנה
הרמב"ן ז"ל בחידושיו על עירובין הקשה ג"כ על בה"ג ורש"י בעלי
שיטה זו וז"ל מדקאמרינן מדבר בזמן שהיו ישראל שם הוי ר"ה ובזמן הזה כרמלית
מכלל דעיר ואיסטרטיאות אע"פ שאין בהם ששים רבוא הוו ר"ה כיון שהדרכים כבושין
ובני אדם עוברין בהם דטעמא דמדבר משום שאין שם דרך כבושה ולא מכוונת לילך בה לשום מקום
ודמי לבקעה שהיא רה"י לשבת ורש"י עצמו כתב שם מדבר בזמן הזה אין מקום הלוך
לרבים דהולכי מדברות לא שכיחי ומינה דדרכים ועיירות דשכיחי אע"ג דלא הוו תמן ששים
רבוא ושמא דעת הראשונים לומר שהאיסטרטיא שהיא כבושה חוץ לעיירות והולכים ממנה מעיר
לעיר וממדינה למדינה עד סוף כל העולם אין מדקדקים בה בעוברין עליה ששים רבוא דהא דכ"ע
היא אבל בתוך העיר אין שם רשות הרבים בלא ששים רבוא דתהוי כדגלי מדבר [וסיים שם דלדעתו
גם זה אינו מחוור וכו' וסוף דבר אין לנו אלא מה שמוזכר בתלמוד י"ו אמה ומפולש
משני ראשין וכו'] וז"ל חידושי הר"ן בשם הרא"ה על מה שאמר בגמרא כאן
בזמן שהיו ישראל שרויין במדבר וכו' כתב שם בתירוץ השני דאפשר לומר דבאותו זמן אפילו
שאר מדברות שהיה להם דרך לשם לאותו מדבר הוי ר"ה דאע"ג דפירש רש"י ובה"ג
דלא הוי ר"ה אלא של ששים רבוא לאו דבעינן ששים רבוא אלא שיש כאן דרך לששים רבוא
כלומר שיהא רגילין לילך שם אנשים רבים תדיר כששים רבוא וכאן הרי היו השיירות מצויות
של ששים רבוא ואע"פ שלא היו כולם כאן בדרך כאחד עכ"ל [ודע דבדבריו מתורצין
לשיטה זו אמאי אמרו בגמרא לענין מקושש דמעביר ד"א בר"ה הוה הרי בודאי לא
עשה המלאכה בפירסום בפני כל רק רחוק מן המחנה מדכתיב וימצאו ובודאי לא היה שם הס"ר
ישראל אכן לפי מה שכתב הרא"ה ניחא]:
3)
מבוי המפולש בשני ראשיו לרשות הרבים
רמב"ם הלכות שבת
פרק יז הלכה ג
והיאך מתירין מבוי מפולש, עושה לו
צורת פתח מכאן ולחי או קורה מכאן, ומבוי ב עקום תורתו כמפולש.
בית יוסף אורח חיים סימן
שסד
א מבוי המפולש בשני ראשים לרשות הרבים וכו'. בפרק קמא דערובין עלה ו'
(ע"א) תנו רבנן כיצד מערבין רשות הרבים עושה צורת פתח מכאן ולחי או קורה מכאן
חנניא אומר [בית שמאי אומרים] עושה דלת וכו' ובית הלל אומרים עושה דלת מכאן ולחי וקורה
מכאן ורשות הרבים מי מערבא והתניא וכו' אמר רב יהודה הכי קאמר כיצד מערבין מבואות המפולשים
לרשות הרבים איתמר רב אמר הלכה כתנא קמא ושמואל אמר הלכה כחנניה ופסקו הרי"ף
(ב.) והרא"ש (סי' ח) הלכה כרב וכן דעת הרמב"ם בפרק י"ז (ה"ג) וכן
כתב סמ"ג (הל' ערובין רמה.) וסמ"ק (רפב עמ' שיא) ודלא כרוקח (סי' קעג) שהצריך
דלת מכאן ודלת מכאן וגם דלא כר"ח (בגליון ו:) והרשב"א (עבה"ק ריש ש"ב)
והריב"ש (סי' תה) שפסקו כחנניא אליבא דבית הלל. ומדברי הרי"ף והרא"ש
משמע דאפילו במפולשים בשני ראשיהן לרשות הרבים בהכי סגי וכן נראה מדברי הרמב"ם
בפרק י"ז אבל הרב המגיד כתב שם שיש חולקים ואומרים שאין הכשרו בכך אלא כשהאחד
מהצדדים מפולש לכרמלית אבל אם מפולש בשני צדדיו לרשות הרבים צריך דלת ראויה לנעול אף
על פי שאינה ננעלת ולחי או קורה מכאן ולזה הסכים הרשב"א (שם). וכתב עוד הרב המגיד
שם ופירוש מפולש לרשות הרבים מכאן ומכאן בשאינו רחב שש עשרה אמות אבל רחב זו היא רשות
הרבים גמורה עכ"ל ובסמוך (סע' ב) כתב רבינו בשם ר"י שמבוי שרחב שלש עשרה
אמות ושליש ושני ראשיו מפולשין לרשות הרבים הרחב שש עשרה אמה דינו כרשות הרבים. ובסימן
שמ"ה (קטז. סע' ח ד"ה ור"ה) כתבתי סברת מי שאומר שיש רשות הרבים גמורה
בלא רוחב שש עשרה כשאורך המבוי לאורך רשות הרבים. ולענין הלכה כיון דהרי"ף והרמב"ם
והרא"ש מסכימים לדעת אחת הכי נקיטינן: וזה לשון הריב"ש בתשובה (סי' תה) אם
היו ראשי מבואות העיר פתוחים משני ראשיהם לסרטיא שהיא מסילה שהולכים בה מעיר לעיר אף
אם היו עקומים דינם כמפולשים וכן אם היו בעיר פלטיאות שהן הרחבות שמתקבצים שם לסחורה
והיו המבואות מפולשים להם אם ביושר אם בעקמימות הרי הם נקראים מפולשים לרשות הרבים
ואף אם המבואות ההם אינם רחבים שש עשרה כיון שמפולשים לרשות הרבים משני ראשיהם נקראים
מפולשים לרשות הרבים אבל אם הם רחבים שש עשרה הם עצמם רשות הרבים וכן כתב הרשב"א
(שם) וגם דעת התוספות (ו: ד"ה וכי תימא) דכשאינן רחבים שש עשרה אמה והן מפולשים
לרשות הרבים וארכן לארך רשות הרבים הרי הם עצמם רשות הרבים וכשהעמידו בגמרא ההיא דכיצד
מערבין רשות הרבים (כ)[ב]מפולשים לרשות הרבים דלא הוי דינן כרשות הרבים היינו בשאין
רחבים שש עשרה אמה ומפולשין לרשות הרבים ארכן לרוחב רשות הרבים ואחר שאין בעירכם מבואות
רחבים שש עשרה אמה ולא פלטיא שהיא רשות הרבים ולא מבואות מפולשים לרשות הרבים אם כן
כל העיר דינה ככרמלית ואין צריך להתירה בדלתות ננעלות כירושלים שהיא עצמה היתה רשות
הרבים אבל זו שאינה אלא כרמלית אף אם תהיה מפולשת לסרטיא די לה בהכשר מבואות המפולשין
לרשות הרבים. וכתב עוד בתשובה הנזכרת שאותה העיר היתה מוקפת חומה ובה פרצות [ש]מפני
הפרצות שיש בה בטל הכשרה אם הרבים בוקעים בהם ואף על פי שאין בה פרצה יתרה על עשר דאפילו
רב חנן בר אבא דאמר דמבוי שנפרץ מצידו בעשר מודה דאי בקעי ביה רבים פרצתו בארבע כדאיתא
בפרק קמא (ו.) ומעתה כיון שהעיר ככרמלית הנה כל המבואות המפולשין הרי הן מפולשין (כ)[ל]כרמלית
וצריכין צורת פתח מכאן ולחי או קורה מכאן כדאמר רב (ז.) מחלוקת בסרטיא מכאן וסרטיא
מכאן אבל סרטיא מכאן ובקעה מכאן או בקעה מכאן ובקעה מכאן עושה צורת פתח מכאן ולחי וקורה
מכאן ובודאי דהלכתא היא דליכא מאן דפליג עליה בהא ומה שלא הביאה הרי"ף לפי שלא
היה צריך דהא דרב לחנניא הוא דאיצטריך לומר דהא איהו דלא סגי ליה בצורת פתח ובעי דלת
היינו דווקא במפולשים לרשות הרבים אבל במפולשים לכרמלית סגי בצורת פתח אבל לתנא קמא
דאפילו במפולשין לרשות הרבים סגי ליה בצורת פתח לא הוה צריך לאשמועינן מידי ואם כן
הרי"ף שפסק במפולשין [כתנא קמא] מפולש לכרמלית הוי כמפולש לרשות הרבים וצריך צורת
פתח גם הרמב"ם שפסק כתנא קמא כתב דין מבוי סתום ואחריו דין מבוי מפולש ולא פירש
אם לרשות הרבים אם לכרמלית נראה מדבריו דכרמלית ורשות הרבים שוים במפולש כמו בסתום
ואל תשיבני מההיא (שם) דמבוי שכלה לרחבה דלא אצריכוה מידי דרחבה אינה כרמלית אלא רשות
היחיד גמורה שהרי מוקפת היא בארבע מחיצות ואינה יתירה על סאתים ומותר לטלטל בכולה ואפילו
היא של רבים דהא לית בה דיורין ואפילו עירוב אינה חסרה ואפילו אם היתה חסרה עירוב כגון
שהיה בה דיורין עדיין אינה כרמלית ואף על פי שאסור לטלטל בכולה רשות היחיד גמורה היא
במחיצותיה אלא שמפני חסרון השיתוף אסור לטלטל בכולה ככרמלית והויא כירושלים שקראוה
כרמלית בפרק המוצא תפילין (קא.) והרמב"ם לא חשש להזכיר כי אם ההכשר הנעשה מצד
זה כדי להכשיר הרחבה עצמה אבל הכשר המבוי מראשו האחד מצד מה שהוא מפולש בזה לא היו
דבריו בזה הפרק עכ"ל: וכתב עוד העיר הזו שמוקפת חומה סביב בדלתות ראויות לנעול
זולתי בפתח אחד שאין דלתות כולה ניתרת במחיצות אלה שהרי זה הפתח שאין בו דלתות לא גרע
מלחי או קורה וכל העיר כמבוי אחד שיש לחי בראשו שאין מערבין אותו לחצאין אמנם נראה
שמפני הפרצות שיש בה בטל הכשרה אם הרבים בוקעים בהן וכיון שאין כל העיר מוכשרת במחיצותיה
הנה יכולין להכשיר חציה במחיצה ולערב אותה עכ"ל: וזה לשון הר"ן בתשובה (סי'
עב באריכות) אף על פי (שעירבן) [שעירכם] דין רשות היחיד עליה כיון שיש לה חומה ודלתותיה
ננעלות בלילה אף על פי כן כיון שלא הוכשר כל המבוי נמצא משני ראשיו פתוח למקום האסור
לו והוי ליה כההיא דפרק קמא דעירובין (שם) דמבוי המפולש שיש בקעה מכאן ומכאן עושה צורת
פתח מכאן ולחי או קורה מכאן ועכשיו שפתוחים לתוכו שני מבואות קטנים צריך עוד תיקון
להכשיר שני המבואות וגם המבוי הגדול מחמתם דקיימא לן כרב דאמר מבוי עקום תורתו כמפולש.
ולענין אותה הפרצה אם יש בתחתיה גדודי דהיינו שפה שמעכבת את הרבים מלעבור להדיא אינה
צריכה שום תיקון דקיימא לן כרב חנן ואם אין שום גדודי כלל הרי נעשת פרצה זו כמבוי עקום
ולפיכך צריכה פרצה זו צורת פתח בראשו האחד שאינו פתוח למבוי אם רצונכם לתקן גם מקום
הבתים שנפלה או בראשו הסמוך לגדול אם אינכם רוצים לתקן מקום הבתים עכ"ל:
ומ"ש רבינו אבל אם צד אחד פתוח
לרשות הרבים וצדו השנית לחצר וכו'. כן כתב סמ"ק בהגהות (סי' רפב עמ' שיא אות י):
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שסד סעיף א
* (א) מבוי המפולש בשני ראשיו לרשות
הרבים, או צד א' לרשות הרבים וצדו השני לכרמלית, הגה: או שני ראשיו פתוחין לכרמלית
(ריב"ש סימן ת"ה), (ב) <א> צריך צורת הפתח מכאן ולחי או קורה מכאן.
אבל אם צדו א' פתוח לרשות הרבים * (ג) וצדו השני לחצר * שאינה מעורבת,
* אין צריך אלא לחי א או קורה בשני ראשיו. הגה: וכל זה שיש לו תנאים המבוארים לעיל
סי' שס"ג סכ"ו בדין מבוי, (ד) אבל אם אינו רק בחצר, צריך תקון חצר משני צדדיו.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שסד סעיף א
(א) מבוי המפולש וכו' - ומיירי שאותו
המבוי לא היה ברחבו שיעור ר"ה ועיין לעיל סימן שמ"ה ס"ח וטי"ת
ובמ"ב שם:
(ב) צריך צורת הפתח וכו' - והטעם דע"י
צורת הפתח נעשה כסתום במחיצה מההוא צד והוי כמבוי סתום מג' צדדין וסגי בצד השני בלחי
או קורה:
(ג) וצדו השני לחצר וכו' - דכיון דהחצר
יש לו מחיצות הרי אין המבוי מפולש וא"צ צורת הפתח אלא לחי או קורה כדי לחלק בין
דיורי החצר למבוי שלא יאסרו אלו על אלו ויש מחמירין דדוקא לחי לצד החצר בעינן ולא קורה
וכ"ז כשהחצר אינה רגילה במבוי זה כגון שיש לה פתח למבוי אחר אבל אם היא רגילה
בו מכבר אפילו צורת הפתח ודלתות אינן מועילות להתיר שם אם לא נשתתפה מבוי זה עם שארי
החצרות הפתוחות לו ואם נשתתפה בו א"צ לערב כלל כמ"ש בסימן שפ"ז:
(ד) אבל אם אינו וכו' - ר"ל כשאין
להמבוי תנאין המבוארים לעיל ממילא דינו רק כחצר וע"כ אפילו אם היה מפולש משני
צדדין לר"ה ורבים נכנסין דרך אותו החצר לר"ה אין צריך רק תיקון חצר משני
צדדין דהיינו מכל צד שני פסין או פס רוחב ד':
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שסד סעיף א
* מבוי המפולש וכו' - עיין במ"ב
דמיירי שלא היה שיעור ר"ה דהיינו פחות מט"ז אמה כ"כ הפוסקים ומה דמהני
בצד השני לחי מיירי שעושה לחי רחב עד שיתמעט ביותר מעשר אמה [תוספות]:
* וצדו השני לחצר וכו' - עיין מ"ב
ומ"מ כשהוא מפולש מצד אחד לקרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה דינו בפחות לכרמלית
[פמ"ג]:
* שאינה מעורבת - עיין בט"ז שכתב
דבמעורבת א"צ שום תיקון לצד החצר [והיינו אפילו בלא נשתתפו עם בני המבוי דבנשתתפו
אפילו כשהחצר אינה מעורבת א"צ אפילו ללחי] ובביאור הגר"א הוכיח מסימן שס"ג
סל"א להיפך דדוקא כשאינה מעורבת שאינם יכולים לטלטל בפני עצמם מחמת חסרון העירוב
אינם יכולים לאסור על בני המבוי כשעשו לחי אבל אם היא מעורבת דמותרין לטלטל בפני עצמם
אוסרים אלו על אלו עד שישתתפו יחד עם בני המבוי אז יעשו תיקון חצר כדין דהיינו שני
פסין משני הצדדין או פס אחד רוחב ד' וכן מצדד ג"כ בפמ"ג עיי"ש:
* א"צ אלא לחי או קורה וכו'
- עיין במאמר מרדכי שכתב דמתשובת הר"ן המובא בב"י משמע שחולק על דין זה:
4) רשות הרבים עצמה אינה ניתרת
אלא בדלתות
רמב"ם הלכות שבת
פרק יד הלכה י
חורי רה"י הרי הן כרה"י,
ט אבל חורי רשות הרבים אינם כרה"ר אלא הרי הן כפי מדתן, כיצד חור בצד רה"ר
אם יש בו ארבעה על ארבעה וגבוה עשרה הרי הוא רה"י, ואם אין גבוה עשרה הרי זה כרמלית,
ואם אין בו ארבעה על ארבעה הרי זה מקום פטור, והוא שגבוה שלשה, שכל הפחות משלשה הרי
הוא כארץ.
בית יוסף אורח חיים סימן
שסד
ב ורשות הרבים עצמה דהיינו רחב שש עשרה אמה וכו'. הדעות שיש בגדר רשות
הרבים כתבתי בסימן שמ"ה (קטז סע' ז - ט). ולענין מה שכתב כאן רבינו להתיר לטלטל
ברשות הרבים שצריכה דלתות כלומר משני הצדדין בפרק קמא דעירובין עלה ו' (ע"ב) אהא
דתניא כיצד מערבין רשות הרבים וכו' ורשות הרבים מי מערבא והתניא יתר על כן אמר רבי
יהודה וכו' אמר ליה אין מערבין רשות הרבים בכך וכי תימא בכך הוא דלא מערבא הא בדלת
מערבא והאמר רבה בר בר חנה ירושלים אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום רשות
הרבים אמר רב יהודה הכי קאמר וכו' הרי מפורש שאין רשות הרבים מתערבת אלא בדלתות וכתבו
הרי"ף (ב.) והרא"ש (סי' ח) דדוקא בננעלות בלילה וכדאמר רבי יוחנן ירושלים
אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום רשות הרבים אבל הרמב"ם בפרק י"ז
(ה"י) כתב שאין צריך לנעלן אלא בראויות להינעל שלא יהיו משוקעות בעפר סגי וטעמו
מדאמרינן שם בגמרא דשמואל אמר הלכה כחנניא דאמר במבואות המפולשין לרשות הרבים צריך
לבית הלל דלת מכאן ולחי או קורה מכאן איבעיא להו לחנניא אליבא דבית הלל צריך לנעול
או אין צריך תא שמע דאמר רב יהודה אמר שמואל אינו צריך לנעול בעו מרב ענן צריך לנעול
או לא אמר להו תא חזי הני אבולי דנהרדעא דטימן עד פלגייהו בעפרא ועייל ונפיק מר שמואל
ולא אמר להו ולא מידי אמר רב כהנא הנך מגופות הווין כי אתא רב נחמן אמר פניוה לעפרייהו
לימא קסבר רב נחמן צריך לנעול לא כיון דראויות לנעול אף על פי שאינן ננעלות וסובר הרמב"ם
דכיון דלא קיימא לן כחנניא לא בעינן בגמרא אליביה אלא משום דנפקא מינה לדידן בהכשר
רשות הרבים וכיון דאמרינן דסבר רב נחמן דבראויות לנעול אף על פי שאינן ננעלות מערבין
לדידן רשות הרבים נמי מערבא בכך וזהו שכתב רבינו וכן נראה מסוגיית ההלכה וכתב הרב המגיד
בפרק י"ז שכדברי הרמב"ם נראה לו עיקר. ולענין הלכה כיון שהרי"ף והרא"ש
מסכימים לדעת אחת הכי נקטינן: וכתב עוד הרב המגיד שבהכשר רשות הרבים כתב הרשב"א
(עבה"ק סוף ש"ב) כיצד הוא מכשירו עושה לו דלתות ננעלות בלילה והרי זה רשות
היחיד ויראה לי שאין צריך דלתות ננעלות מכאן ומכאן אלא כל שיש כאן לחי או קורה ודלת
ננעלת בלילה הרי זה רשות היחיד שאין רשות הרבים אלא המסור לרבים בכל עת והואיל ויש
לזה דלת ננעלת בלילה וחוסמת היא את העוברים שם בלילה אין זה רשות הרבים עכ"ל:
ומ"ש רבינו ור"י כתב מבוי
שרחב י"ג אמות וכו'. כן כתב הרא"ש בפרק קמא דעירובין (עלה קי"ד) (סי'
ח). ואף על פי שמקומו המיוחד לו היה למעלה בסימן שמ"ה כשהזכיר גדר רשות הרבים
כתבו כאן מפני שהוא דין מבוי ובסימן זה הוזכרו דיני מבוי:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שסד סעיף ב
(ה) ב רשות הרבים עצמה אינה ניתרת
(ו) אלא בדלתות, * והוא (ז) שננעלות בלילה. (ח) ויש אומרים אע"פ שאין ננעלות אבל
צריך שיהיו ראויות לינעל, שאם היו משוקעות בעפר מפנה אותן ומתקנן שיהיו ראויות לינעל.
* ואחר שעשה לה תיקון דלתות חשובה כולה כחצר אחד ואין מבואותיה צריכין תיקון.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שסד סעיף ב
(ה) ר"ה עצמה - דהיינו רחובות
ושווקים הרחבים ט"ז אמה ומפולשים משער לשער וכדלעיל בסימן שמ"ה ס"ו
ועי"ש בס"ח וטי"ת דיש עוד מיני ר"ה:
(ו) אלא בדלתות - מכאן ומכאן דעי"ז
נעשית כחצר של רבים אבל צורת הפתח לא מהני [אפילו אם יעשהו משני צדדיו] ויש פוסקים
דס"ל דסגי בדלת מצד אחד כשננעלת בלילה דאין זה ר"ה כיון שמונע רבים מלעבור
משער לשער וסגי מצד השני בלחי או קורה וכמו בעלמא היכא שיש ג' מחיצות שלימות:
(ז) שננעלות בלילה - שעי"ז נתבטל
ממנה שם ר"ה שאינה דומה לדגלי מדבר שהיה פתוח כל שעה:
(ח) וי"א וכו' - מדהעתיק המחבר
דעה ראשונה בסתמא ודעה השניה בשם י"א משמע דדעתו כדעה הראשונה. והנה מדברי השו"ע
מוכח דאין מערבין ר"ה כ"א בדלתות. ובעיירות שלנו שמנהג העולם לתקן ע"י
צורת הפתח אף שרחובותיה רחבין הרבה ומפולשין משער לשער וגם פעמים רבות הולך דרך המלך
תוך העיר ומדינא הוי ר"ה גמור עי"ז וכדלעיל בסימן שמ"ה וע"כ דסומכין
על הי"א שבסימן שמ"ה דר"ה לא הוי אא"כ ששים רבוא בוקעין בו וזה
אין מצוי [פמ"ג] אמנם באמת הרבה ראשונים חולקין על הי"א הנ"ל כמו שכתבנו
שם בסימן שמ"ה וע"כ אף דאין למחות לאחרים הנוהגין להקל ע"י צורת הפתח
שכן נהגו מעולם ע"פ דעת הפוסקים המקילין בזה מ"מ כל בעל נפש יחמיר לעצמו
שלא לטלטל ע"י צורת הפתח לבד ועיין בביאור הלכה:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שסד סעיף ב
* והוא שננעלות בלילה - ואם לא
היו נעולות וכ"ש צוה"פ לבד חייב חטאת לדעה זו דאתו רבים ומבטלי מחיצתא והוא
דעת הרי"ף והרא"ש והסמ"ג ועוד פוסקים שהביאו דברי ר' יוחנן להלכה ודעה
שניה הוא דעת הרמב"ם ולהרמב"ם אפילו לא היו דלתות כלל כ"א צוה"פ
ג"כ אין חייב חטאת דפסק כר' אלעזר דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא כן כתבו האחרונים
ואעפ"כ מדרבנן צריך דלת גם לדעתו:
* ואחר שעשה לה וכו' - הנה מבואר בסעיף
זה דבר"ה בעי דלתות לכו"ע ולדעה קמייתא צריך לנעול ואי לא"ה אסור לטלטל
מדאורייתא ולדעה בתרייתא די בראויות לנעול וא"כ קשה על מנהג העולם שמסתפקין בצוה"פ
בר"ה שהוא רחב י"ז אמה ומפולש משער לשער ולסמוך על שיטה דלדידן לית לן ר"ה
ג"כ קשה מאוד דבאמת רוב ראשונים סוברין דגם בדידן איכא ר"ה עיין במשכנ"י
שהאריך בזה וא"כ קשה לסמוך ע"ז באיסור סקילה והנכון דסומכין על שיטת הרמב"ם
דפסק כר"א דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא ולדידיה בודאי מן התורה סגי בצוה"פ
ולא נשאר לנו כ"א איסור דרבנן דיש גם לר"א בלא דלתות וכדמוכח מהרמב"ם
ובזה אפשר דיש לסמוך אדעה דאין ר"ה אלא בששים ריבוא ולא הוי אלא כרמלית ולהכי
סגי בצורת הפתח ומ"מ לאו דרך כבושה היא דרוב הפוסקים העתיקו כר' יוחנן דבלא דלתות
נעולות יש חיוב חטאת וגם קולא זו דאין ר"ה בלא ששים ריבוא הרבה ראשונים פליגי
עלה וע"כ אף דאין למחות ביד העולם שנהגו להקל אבל בעל נפש יחמיר לעצמו כי יש בזה
גררא דחיוב חטאת וכ"כ בספר בית מאיר עי"ש:
5)
מבוי שנפרץ במילואו לחצר
רמב"ם הלכות שבת
פרק יז הלכה יח
נפרץ המבוי במלואו לחצר ונפרצה חצר
כנגדו לרה"ר הרי זה אסור מפני שהוא מבוי מפולש, והחצר מותרת שהחצר שרבים בוקעין
בה ונכנסין בזו ויוצאין בזו הרי היא רה"י גמורה.
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שסה סעיף ג
(יב) מבוי (יג) שנפרץ במילואו לחצר,
ונפרץ החצר מצד השני לרשות הרבים, (יד) אם לא עירבו בני חצר עם בני המבוי, (טו) ה חצר
מותר (טז) אפי' נפרץ נגד פרצת המבוי (יז) <ג> ואפילו בקעי בה רבים, (יח) ובלבד
שלא יהא יותר מעשר; ומבוי אסור, (יט) אפי' אינו כנגד פרצת החצר, דכיון שלא עירבו עם
המבוי אוסרת עליו; * וכגון (כ) שנכנסו כתלי המבוי בחצר, בענין שאין הגיפופין שנשארו
בחצר נראין * ו למי שעומד במבוי, אבל אם נראים, עולים
לו * משום לחי * ז ומותר. ואם עירבו בני החצר עם בני המבוי, והפרצה שבמבוי לחצר (כא)
אינו <ד> מצד החצר, ופרצות החצר מצד השני אינן מכוונות כנגד פרצת המבוי, והחצר
של רבים, גם המבוי מותר. אבל אם לא עירבו, או אפילו עירבו ופרצת החצר למבוי ח מצדו,
או אפילו באמצע החצר ופרצת החצר (כב) מצד השני כנגדה, או אפי' אינה כנגדה <ה>
והחצר הוא (כג) ט של יחיד, אסור. ואם נפרץ לרחבה פחותה מסאתים, או יותר על סאתים והוקף
לדירה, דינו כאילו נפרץ לחצר. אבל אם יתירה על סאתים ולא הוקפה לדירה, הוי * (כד) כאילו
נפרץ לכרמלית וצריך תיקון.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שסה סעיף ג
(יב) מבוי וכו' - מפני שסעיף זה
יש בו הרבה פרטים לכן אקדים הקדמה קצרה והוא. ידוע מסימן שס"ד דמבוי המפולש לר"ה
חמור משאינו מפולש דצריך בו צורת הפתח מצד אחד. ויבואר בסעיף זה אם מפסיק חצר בין קצה
המבוי לר"ה ונפרץ החצר משני צדדיו כעשר אמות [ונשארו גיפופין מכאן ומכאן] דנמצא
העומד במבוי רואה ר"ה כנגדו דלא היה לחצר דופן אחר כ"א דופן המבוי הנכנס
בתוכו מהו דינו של המבוי וחצר אם מותר לטלטל בם אולי נידון המבוי מחמת זה כמפולש לר"ה
[ויבואר בו שיש חילוק אם פרצת החצר שלצד ר"ה מכוון כנגד פרצת החצר שלצד המבוי
אז נידון כמפולש ואי לא לא] וגם הלא אנשי החצר יכולין לאסור עליו אם לא ערבו יחד ואיך
הדין לענין חצר הלא פרוץ לר"ה:
(יג) שנפרץ במילואו - לאפוקי כשנשארו
בו גיפופין נידון כלחי ואין יכול החצר לאסור עליו אף כשלא ערבו יחד:
(יד) אם לא ערבו וכו' - נקט לא ערבו
לרבותא דאפילו בזה דבמבוי אסור לטלטל וכדלקמיה אפי' הכי בחצר מותר ואין המבוי יכול
לאסור עליו:
(טו) חצר מותר - דהפרצות שיש בכתליו
לצד המבוי ולצד ר"ה כיון שאין בהם יותר מעשר אמות הוו כפתחים ובני המבוי ג"כ
אין יכולים לאסור עליו כיון שאין להמבוי דריסת הרגל על החצר:
(טז) אפילו נפרץ נגד וכו' - ור"ל
אף דלגבי מבוי איתא לקמיה דאם היה פרצתה מכוונת נגד פרצת החצר חשבינן ליה כמפולש לר"ה
ואסור בכל גווני מ"מ לענין חצר לא מחמרינן בזה:
(יז) ואפילו בקעי בה רבים - אע"ג
דלעיל במבוי פוסל בקעי רבים כאן לענין חצר לא משגחינן בבקעי רבים:
(יח) ובלבד וכו' - ר"ל בין הפרצה
שלצד ר"ה ובין הפרצה שלצד המבוי דאז חשיבי כפתחים אבל אם היה הפרצה יותר מעשר
אמות חשוב פרצה גמורה והרי נפרץ למקום האסור לה ואינו ניתר אלא בצורת הפתח וכדלעיל
בסימן שס"ג ס"ב:
(יט) אפילו אינו כנגד - ר"ל אפילו
אם הפרצה שלצד ר"ה לא היה מכוון נגד פרצת החצר שכנגדו וא"כ אין אנו יכולים
לאסור לטלטל במבוי משום מפולש לר"ה אפילו הכי אסור מטעם חסרון העירוב וכמו שמפרש
והולך ואסור אפילו לא בקעי רבים מר"ה למבוי דרך החצר:
(כ) שנכנסו כותלי המבוי בחצר - היינו
שקצה כותלי אורך המבוי נכנסין להלן בתוך החצר ועי"ז נראו גיפופי החצר מכאן ומכאן
שהם רק כותלי החצר משו"ה לא נוכל לצרף הגיפופין להמבוי אבל אם לא נכנסו לפנים
חשבינן הגיפופים גם להמבוי ונחשבין כלחיים מכאן ומכאן ושוב אין החצר יכול לאסור עליו:
(כא) אינו מצד החצר - אלא באמצע החצר
דאלו היה כן שכותל המבוי שוה באורך כותל החצר אפילו מצד אחד נראה כמבוי ארוך ומושך
עד ר"ה שכנגדו ומפולש ואסור:
(כב) מצד השני כנגדה - דעי"ז
נידון המבוי כמפולש ונמשך עד ר"ה שכנגדו:
(כג) של יחיד אסור - דשמא ימלך ויבנה
בתים ברוחב החצר העודף על המבוי והו"ל מבוי נפרץ מצדו של חצר ואסור וכנ"ל:
(כד) כאלו נפרץ לכרמלית - וע"כ
אפילו אם אין נכנסין כותלי המבוי בפנים בתוך הרחבה והגיפופין נראין מבחוץ אפ"ה
אסור לטלטל בתוך המבוי דהשתא לרחבה גופא לא מהני הגיפופין להיות מותר לטלטל בה דהא
כרמלית היא איך יועיל זה להמבוי. מבוי שפתוח רוח רביעית שלו לצד הנהר אם שפת הנהר שאצל
הבתים הוא עמוק יו"ד טפחים או עכ"פ הוא משופע כ"כ שבתוך שיפוע ד"א
עולה לשיעור יו"ד טפחים א"כ נחשב המדרון הזה למחיצה וא"צ שום תיקון
דמיא לא מבטלי מחיצתא אבל אם מצד העיר אין משופע כ"כ אע"פ שמצד השני של הנהר
הוא עמוק עשרה אם הוא רחב יותר מעשר אמות בין הבתים למקום הזה פשיטא דאסור שהרי יש
פרצה המפסקת בין המחיצה להבתים ואפילו בפחות משיעור זה אפשר ג"כ שיש לאסור שלא
יעלה על דעתם שההיתר הוא מפני השפה שמעבר הנהר שמתלקט יו"ד טפחים מתוך ד"א
ויבואו להתיר אף במפולש לגמרי בלי שום תיקון ועיין בבה"ל שביארנו שבמקום הצורך
יש להקל בזה:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שסה סעיף ג
* וכגון שנכנסו וכו' - ומיירי שמופלגין
כותלי המבוי מכותלי החצר ג"ט אבל בפחות מג' טפחים אמרינן לבוד והרי הוא כאלו לא
נכנסו מבפנים [פרישה ותו"ש ופמ"ג] ועיין בפמ"ג דשיעור כניסת המבוי לתוך
החצר לכל היותר די בג' טפחים:
* למי שעומד במבוי - עיין במ"א
שלשון זה אינו מדוקדק ועיין בפרישה:
* משום לחי - וקאי אאינו כנגד פרצת
החצר שכתב למעלה דאל"ה הרי הוא בכלל מפולש ומה תהני ליה לחי וכן מוכח בגמרא במסקנא:
* ומותר - ואפילו אם רגילים בני החצר
לעבור דרך שם כיון דיש להם לבני החצר דרך אחר לר"ה כופין על מדת סדום שלא תעבור
דרך המבוי [מ"א בשם תוספות]:
* כאלו נפרץ לכרמלית - עיין מ"ב
מה שכ' דמבוי הכלה לנהר ואין בשפתו גבוה יו"ד טפחים ומעבר השני יש בשפתו גובה
י"ט דאפשר שיש לאסור וכו' והוציא מ"א דין זה מדברי התוספות [ואף דלפי דעתם
מותר במסקנא בגמרא אף בהשביל של כרמים הכלה לנהר דסמכינן אהיתר מחיצות של עבר הנהר
נקט בזה לענין הלכה כדעת רש"י והג"א בשם או"ז דלפי המסקנא אסור בשביל]
ובאמת יש לפקפק בזה הרבה דאפילו אם נסבור דבשביל יש לאסור אין ראיה לכאן בין לפירש"י
ובין לפירוש התוספות דהתם שאני שעיקר ההיתר בא ע"י לחי [עיין ברשב"א שזהו
טעם רש"י האוסר בשביל אף למסקנא] ויטעו שהלחי מתיר אף במקום שהשביל מפולש ואין
בו מחיצה מהנהר משא"כ כאן דאין במה לטעות ועל כרחך יבינו שההיתר הוא מצד גידודים
שמעבר הנהר ובלא"ה הלא הרשב"א והריטב"א מסכימים לדעת התוספות דלמסקנא
מותר גם השביל ולא חיישינן כלל שיבואו לטעות דלא מצינו זה בגמרא רק היכא שההיתר בא
ע"י לחי שעושה אצל השביל עי"ש ובודאי יש לסמוך עליהם להקל במלתא דרבנן:
6)
מבוי העשוי כנדל
רמב"ם הלכות שבת
פרק יז הלכה יט
מבוי שהיו ת לו שבילים מצד זה ושבילים
מצד האחר שנמצאו מפולשין לרה"ר אע"פ שאינן מכוונין זה כנגד זה הרי כל אחד
מהן מבוי מפולש, כיצד מכשירין אותו עושה צורת פתח לכל אחד ואחד מן השבילים שבצד האחד,
וכן לפתח הגדול ועושה לכל השבילים שבצד השני לחי או קורה.
בית יוסף אורח חיים סימן
שסה
ה ומ"ש רבינו ואף על גב דמותר להשתמש תחת הקורה וכו'. בסוף פרק תולין
(קמא.) ובביצה (ל.) אמר רבא לא ליתוב אינש אפומא דלחייא דילמא מיגנדר ליה חפץ ואתי
לאתוייה וכתב הרא"ש (שבת פ"כ סי' יג) אבל על פתח חצר הפתוח לרשות הרבים או
לכרמלית נראה דמותר דמינכר מילתא ולא אתי לאתויי. וכן נראה מדברי רש"י (שבת ד"ה
אפומא, ביצה ד"ה ואתי לאתויי):
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שסד סעיף ה
מבוי (טו) העשוי <ג> כנדל, דהיינו
מבוי גדול שהרבה מבואות קטנים פתוחים לו, (טז) וראשי השניים פתוחים לרשות הרבים, (יז)
ד אפילו אין פתחי הקטנים שמכאן ומכאן מכוונים זה כנגד זה, (יח) עושה לכל א' (יט) במקום
פתיחתו למבוי גדול צורת פתח, ובראשו השני הפתוח לרשות הרבים לחי, או קורה. ובמבוי הגדול,
אם הוא מפולש עושה צורת פתח מצד א' ומצדו השני לחי או קורה. ואם הוא סתום, עושה לחי,
או קורה, בראשו.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שסד סעיף ה
(טו) העשוי כנדל - הוא שרץ שיש לו
רגלים הרבה משני צדדיו ואינם מכוונים זה כנגד זה כן הוא מבוי זה שפתוחין לו מבואות
קטנים הרבה משני צדדיו זה שלא כנגד זה:
(טז) וראשי השניים - צ"ל וראשם
השניה והיינו שכל אחד ואחד מהמבואות הקטנות שראשו אחד פתוח למבוי הגדול ראשו השניה
פתוח לר"ה וה"ה לכרמלית:
(יז) אפילו אין וכו' - מלשון המחבר
משמע דגם במכוונים הפתחים של מבואות הקטנות זה כנגד זה ג"כ צריך תיקון במקום פתיחתן
למבוי הגדול ואין לחשבן כמבוי אחד ארוך מפולש ביושר דהא מ"מ כל אחד כמבוי עקום
הוא עם הגדול:
(יח) עושה לכל אחד וכו' - היינו בכל
מבואות הקטנות שמצד זה וכן מצד השני וה"ה אם ליכא מבואות קטנות אלא מצד אחד של
מבוי הגדול ג"כ צריך תיקון זה:
(יט) במקום פתיחתו וכו' - אזיל לטעמיה
שפסק לעיל דמבוי עקום צריך תיקון במקום עקמימותו והכא כל אחת מהמבואות הקטנות בכלל
מבוי עקום הוא שנכנס ממנה למבוי הגדול וממנו יוצא לר"ה: