רי"ף ערובין דף טו:
גמ' ערובין דף נב:- נה.
אורך השיעור הקולי ברי"ף ור"ן הוא 14:10 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 04:00 דקות
אין להעתיק או לצלם את התמונות
1)הבא למדוד אלפים אמה של תחום העיר
2)היתה עגולה, עושין לה זויות ורואים
אותה כאילו היא בתוך המרובע
3)כשהוא מרבעה, מרבעה בריבוע העולם
4)היתה רחבה מצד א' וקצרה מצד א'.
היתה עשויה כמין גם או כקשת
1)
הבא למדוד אלפים אמה של תחום העיר
בית יוסף אורח חיים סימן
שצח
א (א) הבא למדוד אלפים אמה וכו'. משנה בריש פרק כיצד מעברין (נב:) כיצד מעברין
את הערים בית נכנס ובית יוצא פגום נכנס ופגום יוצא וכו' מוציאין את המדה כנגדן ופירש
רש"י אם היתה מחיצתה שור איגר שאינה חומה חלקה אלא בתים סמוכין ומחוברין ויש בית
נכנס לתוך העיר יותר מחבירו ונראית כניסתו פגומה מבחוץ ויש בית בולט ויוצא לחוץ מחבירו
או פגום נכנס שהיתה מוקפת חומה ויש מגדלים עגולים בולטים בחומה פעמים שבולטים מבפנים
פעמים שבולטים בחוץ מוציאין את המדה כנגדן אם בליטות הללו אצל קרן מזרחית צפונית רואים
כאילו יש בליטה אחרת כנגדה בקרן מזרחית דרומית וחוט מתוח מזו לזו ומודד מן החוט לחוץ
כדי שיהא התחום שוה לשתי קרנות:
א (ב) ומ"ש אבל אם היא מרובעת וכו'. גם זה שם בברייתא הנזכרת ארוכה כמות
שהיא מרובעת אין עושין לה זוית ובגמרא ארוכה כמות שהיא פשיטא לא צריכא דאריכא וקטינא
מהו דתימא ליתן לה פותיא אארכה קמ"ל מרובעת אין עושין לה זויות פשיטא לא צריכא
דמרבעא ולא מרבעא כריבוע עולם מהו דתימא לירבע כריבוע עולם קמ"ל. ופירש רש"י
דאריכא וקטינא. קצרה ברחבה: מהו דתימא. ירחיבנה למזרח ולמערב עד שתהא מרובעת יפה: קמ"ל.
כמות שהיא מניחין אותה שהרי יש לה פאות: דמרבעא אבל לא מרבעא כריבועו של עולם. שיהא
צפונה לצפון עולם ודרומה לדרום עולם אלא עומדת באלכסון:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שצח סעיף א
הבא למדוד אלפים אמה של תחום העיר,
אם היתה העיר (א) א אריכא וקטינא או שהיתה מרובעת (ב) ולא לרבוע העולם, הואיל ויש להם
(ג) ארבע זויות שוות מניחים אותה (ד) כמות שהיא ומודדים לה אלפים אמה לכל רוח מארבע
רוחותיה.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שצח סעיף א
(א) אריכא וקטינא - פי' שאין רחבה
כארכה:
(ב) ולא לריבוע העולם - היינו שאין
עומדת צפונה לצפון העולם ודרומה לדרום העולם אלא באלכסון:
(ג) ארבע זויות שוות - לאפוקי כשהיא
רחבה מצד אחד וקצרה מצד אחר אין זה זויות שוות ואין זה ריבוע ומרבעין אותה כמבואר בס"ד:
(ד) כמות שהיא - היינו באריכא וקטינא
אין מוסיפין על רחבה להשוותה לארכה וכן כשאינה מרובעת לריבוע העולם אין מוסיפין עליה
לרבע אותה בריבוע העולם כמו בסעיף ג':
2)
היתה עגולה, עושין לה זויות ורואים אותה כאילו היא בתוך
המרובע
בית יוסף אורח חיים סימן
שצח
ב (א) ומ"ש אפילו יש לה בליטה לצד מזרח. גם זה שם (נה.) ת"ר כיצד
מעברין את הערים וכו' היה בית אחד יוצא כמין פגום או ב' בתים יוצאין כמין שתי פגומים
רואין אותם כאילו חוט מתוח עליהם ומודד ממנו ולהלן אלפים אמה ובגמרא (שם) השתא בית
א' אמרת ב' מיבעיא לא צריכא מב' רוחות מהו דתימא מרוח אחד אמרינן מב' רוחות לא אמרינן
קמ"ל ופירש רש"י זכרונו לברכה לב' רוחות א' לצפון וא' לדרום:
ב (ב) וכתב הרמב"ם בפרק כ"ח מהלכות שבת (ה"ז) שהוא הדין אם
היתה משולשת או שיש לה צלעות רבות מרבעים אותה:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שצח סעיף ב
היתה עגולה, עושין לה זויות ורואים
אותה כאילו היא בתוך המרובע, ומודדין חוץ מצלעות אותו מרובע אלפים אמה לכל רוח שנמצא
משתכר הזויות; וכן אם היתה העיר (ה) משולשת או שיש לה (ו) צלעות רבות, מרבעים אותה
ואח"כ מוציאין חוץ למרובע אלפים אמה לכל רוח.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שצח סעיף ב
(ה) משולשת וכו' מרבעין אותה - שמושכין
הריבוע להשוות צד הקצר כפי אורך צד הארוך:
(ו) צלעות רבות - שיש לה ששה זויות
או שמונה מושכין החוט לרבעה כנגד המקומות היותר רחבין בה ומהמרובע ואילך מודדין האלפים
אמה לכל צד:
3)
כשהוא מרבעה, מרבעה בריבוע העולם
בית יוסף אורח חיים סימן שצח
ג והריבוע שמוסיפין עליה לריבוע העולם.
ברייתא שם:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שצח סעיף ג
סעיף ג
[א*] כשהוא מרבעה, מרבעה (ז) בריבוע
העולם, כדי שתהא כל רוח ממנו משוכה כנגד רוח מרוחות העולם ומכוונת כנגדם.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שצח סעיף ג
(ז) בריבוע העולם - היינו שאינו
יכול לעשות הריבוע כמו שירצה אלא דוקא לפי רוחות העולם דרום כנגד דרום וצפון כנגד צפון
ומשם ולהלן מודדין האלפים אמה:
4)
היתה רחבה מצד א' וקצרה מצד א'. היתה עשויה כמין גם או כקשת
בית יוסף אורח חיים סימן
שצח
ד (א) היתה רחבה מצד א' וכו' או עגולה וכו'. גם זה שם עלה נ"ה (ע"א)
ת"ר כיצד מעברין את הערים וכו' עגולה עושין לה זויות היתה רחבה מצד א' וקצרה מצד
א' רואין אותה כאילו היא שוה כלומר כשבא למדוד התחומין ברוח הצר אינו מודד מן החומה
אלא רואין כאילו חוט משוך מצדה הרחב לצדה הצר וממקום החוט מתחיל למדוד כאילו היה הצד
השני רחב כחבירו:
ד (ב) היתה עשויה כמין גם וכו'. גם זה שם בברייתא הנזכרת היתה עשויה כמין קשת
או כמין גם רואין אותה כאילו היא מלאה בתים וחצרות ומודד ממנה ולהלן אלפים אמה ופירש
רש"י כשבא למדוד תחומין מן הצפון מודד מן היתר כאילו היתה מוקפת בתים והדר בקשת
לא יתחיל למדוד מביתו ולצפון אלפים אלא כל העיר עד היתר חשובה לו כארבע אמות וכן העשויה
כמין גם היוצא ממזרח למערב אע"פ שאין בתים במערב רואין כאילו מלא כל החלל בתים
וכן מן הדרום לצפון והיוצא מביתו אין חלל חלק של עיר עולה לו מן המדה: ואיתא תו בגמרא
בעלה הנזכר אמר רב הונא עיר העשויה כקשת אם יש בין ב' ראשיה פחות מד' אלפים אמה מודדין
לה מן היתר ואם לאו מודדין לה מן הקשת ופירש רש"י בין ב' ראשיה היינו אורך מקום
היתר פחות מד' אלפים אמה שתחום ראש הזה נבלע בתוך תחום ראש האחר נעשה עיר אחת ומודדין
לה מן היתר ורואין כאילו היא מלאה בתים ואם יותר אין מצטרפין אותם להיות אחד ומודדין
לה מן הקשת לכל אחד מפתח ביתו וחלק העיר החלק שאין בו בתים מן המדה הוא ואמרינן תו
(שם ע"ב) כמה יהא בין יתר לקשת רב הונא אמר אלפים אמה רבא בריה דרבה בר רב הונא
אמר אפילו יתר מאלפים אמה אמר אביי כוותיה דרבא בריה דרבה בר רב הונא מסתברא דאי בעי
הדר אתי דרך בתים וכיון דאמר אביי דמסתבר כוותיה משמע דהלכתא כוותיה ופירש רש"י
וכמה. יהא אויר החלק מן היתר לקשת דאמרו מודדין לה מן היתר כי ליכא ד' אלפים אמה בין
ב' ראשיה: אלפים. אבל יותר מאלפים כיון דמכי נפיק מביתו הולך לו תחום שלם מקמי דלימטי
ליתר לא משחינן ליה מן היתר: דאי בעי הדר אתי. למקום היתר דרך הבתים סביב הקשת יכול
להלך עד שמגיע לאחד מן הראשים ומשם יכול להלך לראשו האחר שהרי תחומיהם נבלעים זה בזה
וכיון דבהיתר יכול להלך למקום היתר תו לא אסר ליה אורך החלק לשווייה כשתי עיירות ורואין
אותו כאילו היא מלאה בתים וחצרות: וכתבו התוספות (נה. ד"ה פחות) דלרבא בריה דרבה
בר רב הונא דאמר אפילו יתר מאלפים בין יתר לקשת מודדין לה מן היתר משום דאי בעי הדר
אתי דרך בתים ולא חש שיהו מובלעים רק מצד אחד נראה דהוא הדין נמי לדידיה אם אין בין
יתר לקשת אלא אלפים דמודדין לו מן היתר אפילו יותר מארבעת אלפים אמה בין ב' ראשי הקשת
דהא מצו אתו דרך היתר מהראש האחד לראש האחר כיון דהיתר מובלע תוך הקשת וכן כתב הרא"ש
זכרונו לברכה (פ"ה סי' ב) וכך הם דברי רבינו וכן נראה מדברי רבינו ירוחם (ני"ב
חי"ח צז ע"ד) אבל הרי"ף השמיט מחלוקת זו דרב הונא ורבא בריה דרבה בר
רב הונא וגם הרמב"ם לא הזכיר דין זה בפרק כ"ח מהלכות שבת אפשר דס"ל
ז"ל דאע"ג דאמר אביי כוותיה דרבא בריה דרבה בר רב הונא מסתברא לא נקטינן
כוותיה אלא כרב הונא דפליג עליה אי משום דאיהו קדים ואין הלכה כתלמיד במקום הרב ואי
משום דכיון דדין עיר העשויה כקשת רב הונא הוא דאמר לה איהו הוה בקי בהלכותיה טפי מרבא
בריה דרבה בר רב הונא וא"ת מכל מקום ה"ל לכתוב דין זה להודיענו שצריך שלא
יהא בין יתר לקשת יותר מאלפים אמה יש לומר דהא לא איצטריכא להו דממילא משמע כל היכא
דלא שמעינן טעמא דאי בעי הדר אתי דרך בתים [בדק הבית] ואפשר לומר דמדסתמו ולא חילקו
משמע דאפילו יש בין יתר לקשת יותר מאלפים אמה נמי וכדמסתבר לאביי [עד כאן]: ואע"ג
דהני מימרי לא איתמרו אלא אהיתה עשויה כמין קשת משמע לרבינו דהוא הדין להיתה עשויה
כמין גם וכן דעת הרמב"ם בפכ"ח (שבת ה"ח) וכן כתב הרב המגיד וכתב הוא
שם בשם הרשב"א (עבה"ק ש"ה סי' יב) דהא דאמרינן אין מודדין לה אלא מן
הקשת כיצד היה הולך מביתו של צד הימיני שבקשת לבית שבצלע השמאלי שבקשת דרך חלל הקשת
מודדין מפתח ביתו כאילו כל צלע מב' צלעי הקשת עיר לעצמה ולפיכך חלל הקשת עולה לו מן
החשבון בא לצאת מביתו אל היתר וממנו ולחוץ מודדין לו מצד היתר הסמוך לצלע אשר שם ביתו
אלפים אמה לכל רוח שכל צלע וצלע כעיר אחת עד כאן ובספר העתים (סי' סב) כתב שהן כיושבי
צריפין ומודדין לכל אחד מפתח ביתו וכן נראה מדברי רש"י (נה: ד"ה אלפים) זכרונו
לברכה עכ"ל ודעת רבינו לא כדברי זה ולא כדברי זה שהרי כתב אין מודדין לה מן היתר
אלא ממקום שלא נשאר מן הקשת עד שם יותר מאלפים או שנתקצרה עד שלא נשאר ביניהם ד' אלפים
ודעת זו כתבו הרא"ש (שם) וגם הגהות בפרק כ"ח מהלכות שבת (ה"ב) וזה לשונו
אין מודדין אלא מן הקשת לאו דוקא מן הקשת ממש אלא מן היתר ולפנים במקום שהוא פחות מד'
אלפים אמה עכ"ל ומינה למד רבינו דהוא הדין למקום שלא נשאר מן הקשת עד שם יותר
מאלפים דשניהם שוים לדעת התוספות (נז: ד"ה התם) והרא"ש כדבסמוך: ולענין אם
באים בני ראש קשת זה לילך לצד ראש קשת האחר כתבו התוספות (ד"ה כתב) והרא"ש
(סי' ד) גבי שלשה כפרים המשולשים לחד פירושא דנותנין להם כל אויר שבין ב' ראשי הקשת
ובלבד שלא יהא בין יתר לקשת יותר מאלפים ולפירוש השני כתבו דאין נותנין להם האויר שביניהם
ורבינו ירוחם (ני"ב חי"ח צח:) כתב ב' הפירושים ולא הכריע ודברי הרשב"א
שכתבתי הם כדברי הפירוש הראשון:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שצח סעיף ג
סעיף ד
היתה רחבה מצד א' וקצרה מצד א', רואין
אותה (ח) כאילו כולה רחבה. היתה עשויה (ט) כמין גם (י) או כקשת, אם יש בין שני ראשיה
(יא) פחות מארבע אלפים אמה (יב) מודדין לה מן היתר (יג) ורואין את כל הרוחב שבין היתר
והקשת (יד) כאלו הוא מלא בתים; ואם היה בין שני ראשיה ד' אלפים, אין מודדין לה (טו)
אלא ב מן הקשת. הגה: * ויש אומרים (טז) ג מן המקום
שנתקצר שם הקשת שאין בו ארבע אלפים אמה. וכל זה שיש בין הקשת והיתר יותר מאלפים, אבל
(יז) אם אין ביניהם אלפים מודדין (יח) בכל ענין ד מן היתר, וכן נראה להקל. (הגהות מיימוני
פרק כ"ה מהלכות שבת והרא"ש והטור).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שצח סעיף ד
(ח) כאלו כולה רחבה - היינו כשבא למדוד
התחומין אצל מקום הקצר אין מודדין מן החומה אלא מוסיפין מתחלה על העיר עד שיהא שוה
עם מקום הרחב ומשם ולהלן מודדין האלפים אמה:
(ט) כמין גם - הוא אות יונית וצורתה
כמין כ"ף פשוטה:
(י) או כקשת - שבתיה בנויים כחצי עיגול
ובין שני ראשיה המקום פנוי:
(יא) פחות מד' אלפים אמה - שתחום ראשה
של זו מובלע בתוך תחום ראשה האחר נעשית עיר אחת עי"ז ורואין כאלו היה מלא בתים
במקום החלל ומודדין האלפים מקצות הקשת והלאה:
(יב) מודדין לה מן היתר - יתר נקרא
חבל הקשור בשני קצות הקשת ומשם והלאה מודדין האלפים אמה:
(יג) ורואין את כל הרוחב וכו' - וה"נ
לענין עשויה כמין גאם רואין כאלו מלאה בתים בריבוע ממזרח למערב ומצפון לדרום וגם בזה
דוקא אם אין בין שני ראשי הגאם באלכסון מזוית לזוית רק פחות מארבע אלפים אמה:
(יד) כאלו הוא מלא בתים - וע"כ
יכול לילך כל החלל שמן ראש הקשת עד היתר ואין עולה לו בחשבון אלפים וכן לענין הרוחב
יכול לילך מדרומו של הקשת לצפונו דרך חללו ונותנין לו אלפים אמה שלמים מן צד הצפון
והלאה דכל הקשת וחללו רק כד' אמות דמיא:
(טו) אלא מן הקשת - הטעם דכיון דאין
מובלעין התחומין זה בזה וא"א להלך מקצה הקשת האחד לקצה השני ע"כ א"א
לחשוב החלל בכלל עיר ועולה בתוך שיעור אלפים והסכימו הפוסקים דכ"ז כשרוצה לילך
דרך החלל של הקשת עד היתר ולהלאה אבל מותרים לילך סביב דרך הבתים שבקשת עד קצה הקשת
ומשם ואילך מודדין לו אלפים אמה מאחר שהולך הכל בעיר חשיב כולה כד"א:
(טז) מן המקום וכו' - דס"ל דאף
דבראשי הקשת היה רחב ד' אלפים ויותר אפ"ה כיון שבאמצע הקשת מתקצר עד שאין בין
זה לזה ד' אלפים אמה נחשב עד אותו מקום כאלו מלא בתים ומתחילין למדוד האלפים אף לאותן
שדרין בגג הקשת רק מאותו מקום ולהלאה שמשם הולך ומתרחב ליותר מד' אלפים אמה:
(יז) אם אין ביניהם אלא אלפים - כצ"ל:
(יח) בכל ענין מן היתר - כיון דהיתר
מובלע תוך התחום ויכול להגיע אליו מן הקשת רואין כאלו הוא מלא בתים כל החלל ועיין במ"א
שדעתו דלא מהני זה רק להיושבין בראשי הקשת שיהיו יכולין לילך מראש זה לראש אחר אף שהוא
יותר מארבע אלפים אבל לא ליושבין בגג הקשת למעלה שימדדו מן היתר אבל האחרונים חולקין
עליו ודעתם דמהני גם ליושבין בגג הקשת שימדדו מן היתר התחום שבת. ודע דלכו"ע מותרים
בעלי הקשת לילך אלפים אמה מבתיהם ולמעלה בכל ענין:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שצח סעיף ד
* וי"א מן המקום שנתקצר - עיין
בטור שדעתו דאפילו במקום שלא נתקצר עדיין כל שאין מן המקום ההוא עד גג הקשת רק אלפים
חשיב כל אותו המקום כאלו מלא בתים ומודדין האלפים של תחום משם ולחוץ והעתיקו המ"א
אבל לשון הגמרא דחוק מאוד לפ"ז דהא קאמר דאם רחב במקום היתר יותר מד' אלפים מודדין
מן הקשת ולדבריו הו"ל לומר ממרחק אלפים מן הקשת וגם מרש"י משמע דהמדידה צריך
להיות מראש הקשת וכן מאור זרוע ומספר העתים שהובא בב"י [ומה דפסק הרמ"א ממקום
שנתקצר עיין בריטב"א שיישב זה אף לפירש"י וגם מה דקאמר הגמרא מן הקשת] ומה
שכתב הב"י דהטור למד זה ממה שהקילו התוס' והרא"ש לענין כשאין בין יתר לקשת
יותר מאלפים דה"ה כשיש יותר מאלפים דעכ"פ מודדין ממקום שהוא בתוך אלפים וכמו
דמקילינן בנתקצר יש לחלק בפשיטות ובפרט דדין זה גופא כשאין בין יתר לקשת יותר מאלפים
שהובא ברמ"א להקל אינו דין ברור כלל עיין בנהר שלום ומאמר מרדכי וגאון יעקב שכתבו
דהרי"ף והרמב"ם לא ס"ל דבר זה מדסתמו ולא חילקו בזה וברשב"א וריטב"א
בחידושיהם כתבו בהדיא דאין הלכה כהתוספות בזה ואף דאפשר לסמוך על הפוסקים שהביא הרמ"א
משום דהלכה כדברי המקיל בעירוב עכ"פ במה שהמציא עוד הטור ללמוד מזה עוד קולא קשה
מאוד לסמוך ע"ז ונ"ל שמן הטעם הזה השמיט הרמ"א והלבוש דין זה בהעתקתם
את דברי הטור וכן בח"א השמיט האי דינא: