רי"ף ערובין דף טז.
גמ' ערובין דף נה.- נה:
אורך השיעור הקולי ברי"ף ור"ן הוא 12:45 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 10:50 דקות
אין להעתיק או לצלם את התמונות
1)עשויה כקשת, אם יש בין שני ראשיה
פחות מארבע אלפים אמה מודדין לה מן היתר.
3)יושבי צריפין אין מודדין להן אלא
מפתח בתיהן
4)כשהוא מרבעה, מרבעה בריבוע העולם
1)
עשויה כקשת, אם יש בין שני ראשיה פחות מארבע אלפים אמה מודדין
לה מן היתר
רמב"ם הלכות שבת
פרק כח הלכה ח
היתה רחבה מצד אחד וקצרה מצד אחד רואין
אותה כאילו היא כולה רחבה, היתה עשויה כמין ג"ם או שהיתה עשויה כקשת אם יש בין
שני ראשיה פחות מארבעת אלפים אמה מודדין לה מן היתר ורואין את כל הרוחב שבין היתר והקשת
כאילו הוא מלא בתים, ואם היה בין שני ראשיה ארבעת אלפים ב אין מודדין לה אלא מן הקשת.
בית יוסף אורח חיים סימן
שצח אות ד (א) ד"ה היתה רחבה
ד (א) היתה רחבה מצד א' וכו' או עגולה וכו'. גם זה שם עלה נ"ה (ע"א)
ת"ר כיצד מעברין את הערים וכו' עגולה עושין לה זויות היתה רחבה מצד א' וקצרה מצד
א' רואין אותה כאילו היא שוה כלומר כשבא למדוד התחומין ברוח הצר אינו מודד מן החומה
אלא רואין כאילו חוט משוך מצדה הרחב לצדה הצר וממקום החוט מתחיל למדוד כאילו היה הצד
השני רחב כחבירו:
ד (ב) היתה עשויה כמין גם וכו'. גם זה שם בברייתא הנזכרת היתה עשויה כמין קשת
או כמין גם רואין אותה כאילו היא מלאה בתים וחצרות ומודד ממנה ולהלן אלפים אמה ופירש
רש"י כשבא למדוד תחומין מן הצפון מודד מן היתר כאילו היתה מוקפת בתים והדר בקשת
לא יתחיל למדוד מביתו ולצפון אלפים אלא כל העיר עד היתר חשובה לו כארבע אמות וכן העשויה
כמין גם היוצא ממזרח למערב אע"פ שאין בתים במערב רואין כאילו מלא כל החלל בתים
וכן מן הדרום לצפון והיוצא מביתו אין חלל חלק של עיר עולה לו מן המדה: ואיתא תו בגמרא
בעלה הנזכר אמר רב הונא עיר העשויה כקשת אם יש בין ב' ראשיה פחות מד' אלפים אמה מודדין
לה מן היתר ואם לאו מודדין לה מן הקשת ופירש רש"י בין ב' ראשיה היינו אורך מקום
היתר פחות מד' אלפים אמה שתחום ראש הזה נבלע בתוך תחום ראש האחר נעשה עיר אחת ומודדין
לה מן היתר ורואין כאילו היא מלאה בתים ואם יותר אין מצטרפין אותם להיות אחד ומודדין
לה מן הקשת לכל אחד מפתח ביתו וחלק העיר החלק שאין בו בתים מן המדה הוא ואמרינן תו
(שם ע"ב) כמה יהא בין יתר לקשת רב הונא אמר אלפים אמה רבא בריה דרבה בר רב הונא
אמר אפילו יתר מאלפים אמה אמר אביי כוותיה דרבא בריה דרבה בר רב הונא מסתברא דאי בעי
הדר אתי דרך בתים וכיון דאמר אביי דמסתבר כוותיה משמע דהלכתא כוותיה ופירש רש"י
וכמה. יהא אויר החלק מן היתר לקשת דאמרו מודדין לה מן היתר כי ליכא ד' אלפים אמה בין
ב' ראשיה: אלפים. אבל יותר מאלפים כיון דמכי נפיק מביתו הולך לו תחום שלם מקמי דלימטי
ליתר לא משחינן ליה מן היתר: דאי בעי הדר אתי. למקום היתר דרך הבתים סביב הקשת יכול
להלך עד שמגיע לאחד מן הראשים ומשם יכול להלך לראשו האחר שהרי תחומיהם נבלעים זה בזה
וכיון דבהיתר יכול להלך למקום היתר תו לא אסר ליה אורך החלק לשווייה כשתי עיירות ורואין
אותו כאילו היא מלאה בתים וחצרות: וכתבו התוספות (נה. ד"ה פחות) דלרבא בריה דרבה
בר רב הונא דאמר אפילו יתר מאלפים בין יתר לקשת מודדין לה מן היתר משום דאי בעי הדר
אתי דרך בתים ולא חש שיהו מובלעים רק מצד אחד נראה דהוא הדין נמי לדידיה אם אין בין
יתר לקשת אלא אלפים דמודדין לו מן היתר אפילו יותר מארבעת אלפים אמה בין ב' ראשי הקשת
דהא מצו אתו דרך היתר מהראש האחד לראש האחר כיון דהיתר מובלע תוך הקשת וכן כתב הרא"ש
זכרונו לברכה (פ"ה סי' ב) וכך הם דברי רבינו וכן נראה מדברי רבינו ירוחם (ני"ב
חי"ח צז ע"ד) אבל הרי"ף השמיט מחלוקת זו דרב הונא ורבא בריה דרבה בר
רב הונא וגם הרמב"ם לא הזכיר דין זה בפרק כ"ח מהלכות שבת אפשר דס"ל
ז"ל דאע"ג דאמר אביי כוותיה דרבא בריה דרבה בר רב הונא מסתברא לא נקטינן
כוותיה אלא כרב הונא דפליג עליה אי משום דאיהו קדים ואין הלכה כתלמיד במקום הרב ואי
משום דכיון דדין עיר העשויה כקשת רב הונא הוא דאמר לה איהו הוה בקי בהלכותיה טפי מרבא
בריה דרבה בר רב הונא וא"ת מכל מקום ה"ל לכתוב דין זה להודיענו שצריך שלא
יהא בין יתר לקשת יותר מאלפים אמה יש לומר דהא לא איצטריכא להו דממילא משמע כל היכא
דלא שמעינן טעמא דאי בעי הדר אתי דרך בתים [בדק הבית] ואפשר לומר דמדסתמו ולא חילקו
משמע דאפילו יש בין יתר לקשת יותר מאלפים אמה נמי וכדמסתבר לאביי [עד כאן]: ואע"ג
דהני מימרי לא איתמרו אלא אהיתה עשויה כמין קשת משמע לרבינו דהוא הדין להיתה עשויה
כמין גם וכן דעת הרמב"ם בפכ"ח (שבת ה"ח) וכן כתב הרב המגיד וכתב הוא
שם בשם הרשב"א (עבה"ק ש"ה סי' יב) דהא דאמרינן אין מודדין לה אלא מן
הקשת כיצד היה הולך מביתו של צד הימיני שבקשת לבית שבצלע השמאלי שבקשת דרך חלל הקשת
מודדין מפתח ביתו כאילו כל צלע מב' צלעי הקשת עיר לעצמה ולפיכך חלל הקשת עולה לו מן
החשבון בא לצאת מביתו אל היתר וממנו ולחוץ מודדין לו מצד היתר הסמוך לצלע אשר שם ביתו
אלפים אמה לכל רוח שכל צלע וצלע כעיר אחת עד כאן ובספר העתים (סי' סב) כתב שהן כיושבי
צריפין ומודדין לכל אחד מפתח ביתו וכן נראה מדברי רש"י (נה: ד"ה אלפים) זכרונו
לברכה עכ"ל ודעת רבינו לא כדברי זה ולא כדברי זה שהרי כתב אין מודדין לה מן היתר
אלא ממקום שלא נשאר מן הקשת עד שם יותר מאלפים או שנתקצרה עד שלא נשאר ביניהם ד' אלפים
ודעת זו כתבו הרא"ש (שם) וגם הגהות בפרק כ"ח מהלכות שבת (ה"ב) וזה לשונו
אין מודדין אלא מן הקשת לאו דוקא מן הקשת ממש אלא מן היתר ולפנים במקום שהוא פחות מד'
אלפים אמה עכ"ל ומינה למד רבינו דהוא הדין למקום שלא נשאר מן הקשת עד שם יותר
מאלפים דשניהם שוים לדעת התוספות (נז: ד"ה התם) והרא"ש כדבסמוך: ולענין אם
באים בני ראש קשת זה לילך לצד ראש קשת האחר כתבו התוספות (ד"ה כתב) והרא"ש
(סי' ד) גבי שלשה כפרים המשולשים לחד פירושא דנותנין להם כל אויר שבין ב' ראשי הקשת
ובלבד שלא יהא בין יתר לקשת יותר מאלפים ולפירוש השני כתבו דאין נותנין להם האויר שביניהם
ורבינו ירוחם (ני"ב חי"ח צח:) כתב ב' הפירושים ולא הכריע ודברי הרשב"א
שכתבתי הם כדברי הפירוש הראשון:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שצח סעיף ד
היתה רחבה מצד א' וקצרה מצד א', רואין
אותה (ח) כאילו כולה רחבה. היתה עשויה (ט) כמין גם (י) או כקשת, אם יש בין שני ראשיה
(יא) פחות מארבע אלפים אמה (יב) מודדין לה מן היתר (יג) ורואין את כל הרוחב
שבין היתר והקשת (יד) כאלו הוא מלא בתים; ואם היה בין שני ראשיה ד' אלפים, אין מודדין
לה (טו) אלא ב מן הקשת. הגה: * ויש אומרים (טז) ג מן המקום שנתקצר שם הקשת
שאין בו ארבע אלפים אמה. וכל זה שיש בין הקשת והיתר יותר מאלפים, אבל (יז) אם אין ביניהם
אלפים מודדין (יח) בכל ענין ד מן היתר, וכן נראה להקל. (הגהות מיימוני פרק כ"ה
מהלכות שבת והרא"ש והטור).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שצח סעיף ד
(ח) כאלו כולה רחבה - היינו כשבא למדוד
התחומין אצל מקום הקצר אין מודדין מן החומה אלא מוסיפין מתחלה על העיר עד שיהא שוה
עם מקום הרחב ומשם ולהלן מודדין האלפים אמה:
(ט) כמין גם - הוא אות יונית וצורתה
כמין כ"ף פשוטה:
(י) או כקשת - שבתיה בנויים כחצי עיגול
ובין שני ראשיה המקום פנוי:
(יא) פחות מד' אלפים אמה - שתחום ראשה
של זו מובלע בתוך תחום ראשה האחר נעשית עיר אחת עי"ז ורואין כאלו היה מלא בתים
במקום החלל ומודדין האלפים מקצות הקשת והלאה:
(יב) מודדין לה מן היתר - יתר נקרא
חבל הקשור בשני קצות הקשת ומשם והלאה מודדין האלפים אמה:
(יג) ורואין את כל הרוחב וכו' - וה"נ
לענין עשויה כמין גאם רואין כאלו מלאה בתים בריבוע ממזרח למערב ומצפון לדרום וגם בזה
דוקא אם אין בין שני ראשי הגאם באלכסון מזוית לזוית רק פחות מארבע אלפים אמה:
(יד) כאלו הוא מלא בתים - וע"כ
יכול לילך כל החלל שמן ראש הקשת עד היתר ואין עולה לו בחשבון אלפים וכן לענין הרוחב
יכול לילך מדרומו של הקשת לצפונו דרך חללו ונותנין לו אלפים אמה שלמים מן צד הצפון
והלאה דכל הקשת וחללו רק כד' אמות דמיא:
(טו) אלא מן הקשת - הטעם דכיון דאין
מובלעין התחומין זה בזה וא"א להלך מקצה הקשת האחד לקצה השני ע"כ א"א
לחשוב החלל בכלל עיר ועולה בתוך שיעור אלפים והסכימו הפוסקים דכ"ז כשרוצה לילך
דרך החלל של הקשת עד היתר ולהלאה אבל מותרים לילך סביב דרך הבתים שבקשת עד קצה הקשת
ומשם ואילך מודדין לו אלפים אמה מאחר שהולך הכל בעיר חשיב כולה כד"א:
(טז) מן המקום וכו' - דס"ל דאף
דבראשי הקשת היה רחב ד' אלפים ויותר אפ"ה כיון שבאמצע הקשת מתקצר עד שאין בין
זה לזה ד' אלפים אמה נחשב עד אותו מקום כאלו מלא בתים ומתחילין למדוד האלפים אף לאותן
שדרין בגג הקשת רק מאותו מקום ולהלאה שמשם הולך ומתרחב ליותר מד' אלפים אמה:
(יז) אם אין ביניהם אלא אלפים - כצ"ל:
(יח) בכל ענין מן היתר - כיון דהיתר
מובלע תוך התחום ויכול להגיע אליו מן הקשת רואין כאלו הוא מלא בתים כל החלל ועיין במ"א
שדעתו דלא מהני זה רק להיושבין בראשי הקשת שיהיו יכולין לילך מראש זה לראש אחר אף שהוא
יותר מארבע אלפים אבל לא ליושבין בגג הקשת למעלה שימדדו מן היתר אבל האחרונים חולקין
עליו ודעתם דמהני גם ליושבין בגג הקשת שימדדו מן היתר התחום שבת. ודע דלכו"ע מותרים
בעלי הקשת לילך אלפים אמה מבתיהם ולמעלה בכל ענין:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שצח סעיף ד
* וי"א מן המקום שנתקצר -
עיין בטור שדעתו דאפילו במקום שלא נתקצר עדיין כל שאין מן המקום ההוא עד גג הקשת רק
אלפים חשיב כל אותו המקום כאלו מלא בתים ומודדין האלפים של תחום משם ולחוץ והעתיקו
המ"א אבל לשון הגמרא דחוק מאוד לפ"ז דהא קאמר דאם רחב במקום היתר יותר מד'
אלפים מודדין מן הקשת ולדבריו הו"ל לומר ממרחק אלפים מן הקשת וגם מרש"י משמע
דהמדידה צריך להיות מראש הקשת וכן מאור זרוע ומספר העתים שהובא בב"י [ומה דפסק
הרמ"א ממקום שנתקצר עיין בריטב"א שיישב זה אף לפירש"י וגם מה דקאמר
הגמרא מן הקשת] ומה שכתב הב"י דהטור למד זה ממה שהקילו התוס' והרא"ש לענין
כשאין בין יתר לקשת יותר מאלפים דה"ה כשיש יותר מאלפים דעכ"פ מודדין ממקום
שהוא בתוך אלפים וכמו דמקילינן בנתקצר יש לחלק בפשיטות ובפרט דדין זה גופא כשאין בין
יתר לקשת יותר מאלפים שהובא ברמ"א להקל אינו דין ברור כלל עיין בנהר שלום ומאמר
מרדכי וגאון יעקב שכתבו דהרי"ף והרמב"ם לא ס"ל דבר זה מדסתמו ולא חילקו
בזה וברשב"א וריטב"א בחידושיהם כתבו בהדיא דאין הלכה כהתוספות בזה ואף דאפשר
לסמוך על הפוסקים שהביא הרמ"א משום דהלכה כדברי המקיל בעירוב עכ"פ במה שהמציא
עוד הטור ללמוד מזה עוד קולא קשה מאוד לסמוך ע"ז ונ"ל שמן הטעם הזה השמיט
הרמ"א והלבוש דין זה בהעתקתם את דברי הטור וכן בח"א השמיט האי דינא:
2)
בית הכנסת שיש בו בית דירה לחזנים, ובית תפלה לא"י
שיש בו בית דירה לכהניהם
רמב"ם הלכות שבת
פרק כח הלכה ד
ואלו שאין מצטרפין עמה, שתי מחיצות
שאין עליהן תקרה אף על פי שדרין ביניהן, והגשר והקבר ובית הכנסת ובית ע"ז והאוצרות
שאין בהן בית דירה והבור והשיח והמערה והשובך ובית שבספינה כל אלו וכיוצא בהן אין מצטרפין
עמה.
בית יוסף אורח חיים סימן
שצח אות ו (א) ד"ה ומ"ש רבינו
ו (א) ומ"ש רבינו וכן הדין אם אחד מאלו שמתעברין עמה קרוב לה וכו'. שם
אהא דאמר רב הונא עיר העשויה כקשת וכו' כתבו התוספות (נה. ד"ה עיר) הא דלא נקט
רב הונא מילתיה אב' פגומין משום דסתם פגום הוי תוך ע' אמה ושירים מעיקר העיר וכיון
דהוי תוך עיבור העיר אפילו יש בין פגומין יותר מד' אלפים רואין כאילו חוט מתוח עליהם
והרא"ש (סי' ב) כתב על הא דאמר רב הונא עיר העשויה כקשת וכו' משמע מלשון ר"ח
(בגליון שם) שהיה רב הונא יכול להשמיענו דין זה בב' פגומין היוצאין מצד אחד דבעי שיהא
בינייהו פחות מד' אלפים אמה והא דלא נקט מילתיה בב' פגומין שהוזכרו בברייתא קודם עיר
עשויה כקשת משום דב' פגומין דברייתא איירי ביוצאין בב' רוחות ונראה דלרבא בריה דרבה
בר רב הונא דאמר אפילו ביתר מאלפים אמה בין קשת ליתר מודדין לה מן היתר לא הוה מצי
למימר למילתיה על ב' פגומין דאפילו בעיר העשויה כקשת אם אין בין יתר לקשת אלא אלפים
אמה מודדין מן היתר אפילו אם יש יותר מד' אלפים אמה בין שני ראשי הקשת כדמפרש טעמא
משום דאי בעי אתי לה דרך בתים ואפילו לרב הונא דאמר אלפים ולית ליה טעמא דאי בעי אתי
לה דרך בתים נראה דגבי פגום היוצא בתוך ע' אמה ושירים (על ע') מעיקר העיר אפילו יש
ביניהם ד' אלפים רואים כאילו חוט מתוח עליהן אבל אם יש בראש האחד הרבה פגומין זה אצל
זה כל אחד בתוך ע' אמה ושירים של חבירו וכן בראש האחר דהשתא החיצונים הם חוץ לעיבורה
של עיקר העיר בזה צריך לדקדק אם רואין כאילו חוט מתוח עליהן מזה לזה אפילו יש ביניהם
ד' אלפים לפי שבטלים אגב העיר אבל בעיר העשויה כקשת שעיקר העיר כך יש חשיבות בראש הקשת
כמו באמצע היכא דהוי ד' אלפים בין ראשיה אין מודדין לה מן היתר וגם צריך לדקדק ברחבה
מצד אחד וקצרה מצד אחר שזו היא עיקר העיר שכך היא עשויה אם נאמר רואין אותה כאילו היא
שוה אפילו אורך העיר ד' אלפים אמה עכ"ל:
ו (ב) היה בתוך ע' אמה וארבעה טפחים בית וכו'. גם זה שם במשנה (נב: נג.) כיצד
מעברין את הערים היו שם גדודיות גבוהות עשרה טפחים גשרים ונפשות שיש בהם בית דירה מוציאין
את המדה כנגדן ופירש רש"י גדודיות שברי חומה של חורבות בתים וישנן בתוך ע' אמה
ושירים כדמפרש לקמן או גשרים או נפשות כעין שעושין על הקבר מוציאין את המדה כנגדן אם
בליטות הללו אצל קרן מזרחית צפונית רואין כאילו יש בליטה אחרת בקרן מזרחית דרומית וחוט
מתוח מזו לזו ומודד מן החוט ולחוץ כדי שיהא התחום שוה לשתי הקרנות ולא יהא כאן קצר
וכאן ארוך ובגמרא (נה:) מאי גדודיות אמר רב יהודה ג' מחיצות שאין עליהן תקרה:
ומ"ש או שיש שם בנין שעושין על
הקבר וכו' עד או בית שבים. שם בברייתא וכתב רש"י נפש בנין שעושין על הקבר וסתמיה
לדירת שומר הקבר עביד הילכך אע"ג דלא דייר ביה בית דירה הוא ואמרינן בגמרא בית
שבים למאי חזי אמר רב פפא בית שעשוי לפנות בו כלים שבספינה ואע"פ שלא הוזכר בברייתא
ארבע אמות על ארבע אמות אלא בבנין שעל גבי הקבר הוא הדין לאינך כדמשמע בגמרא וכן כתבו
התוספות (ד"ה נפש) וכן כתב הרמב"ם בפרק כ"ח מהלכות שבת (ה"ג):
ומ"ש היה עוד בית אחר בתוך ע'
אמה ושירים לראשון מודדין שבעים אמה ושירים מן השני וכן עד לעולם. כן כתב הרמב"ם
בפכ"ח (ה"ב) וזה לשונו היה בית זה קרוב למדינה בע' אמה ובית שני קרוב לבית
ראשון בע' אמה ובית ג' קרוב לבית שני בע' אמה וכן עד מהלך כמה ימים הרי הכל כמדינה
אחת וכשמודדין מודדין מחוץ לבית האחרון והכי משמע בפרק עושין פסין (כא.) אהא דהוו אתו
מברניש לבי כנישתא דדניאל תלת פרסי בשבתא משום מתוותא דמיבלען בע' אמה ושירים וכן כתבו
התוספות בפרק כיצד מעברין (נז. ד"ה רב הונא) גבי הא דאמר רב הונא נותנין קרפף
לזו וקרפף לזו. וכתב הרא"ש בפרק כיצד מעברין (סי' ג) גרסינן בירושלמי מהו ליתן
עיבור לעיבור מילתיה דרשב"י אמר נותנין דאמר רשב"י יכול אני לעשות שיהו מהלכין
מצור לצידן ומטבריא לציפורי ע"י מערות וע"י בורגנין רבי חייא אמר איתפלגון
רבי חייא רבה ובר קפרא חד אמר הדין דתימא בעיר גדולה אבל בעיר קטנה לא שלא תהא תוספת
יתרה על העיקר וחד אמר בין בעיר גדולה בין בעיר קטנה דין אלפים ומיהו בתלמודא דידן
קאמר הוו אזלין מברניש לבי כנישתא דדניאל תלתא פרסי וכדי שלא יחלוק גמרא דידן אירושלמי
איכא למימר דברניש עיר גדולה היתה מהלך ג' פרסי וטפי נראה דגמרא דידן סבירא כרשב"י
דהלכה כדברי המיקל בעירובין: וכתב הרב המגיד בפכ"ח (ה"א) בשם הרשב"א
(עבה"ק ש"ה סי' ו) לא היה עשוי לדירה או שהיה עשוי לדירת עראי אין עושין
אותו עיבור לעיר לפיכך הבורגנין שעושין שומרי הפירות בגנות ופרדסין ושומרי העיר חוץ
לעיר אינם נמדדין עם העיר מפני שהם עראי מפני הגנבים ומפני הגשמים ששוטפים אותם עכ"ל
ותמה עליו הרב המגיד דא"כ למה אמרו (כא.) אין בורגנין בבבל דמשמע דוקא בבל ועוד
שבפירוש שנינו בברייתא (נה.) והבורגנין אלא ודאי לא אמרו אלא בבבל דוקא ולזה לא כתב
רבינו דבר זה עד כאן. ואין ספק שנעלם מעיני הרב המגיד הא דאיתא בפרק עושין פסין (כא.)
אמר רב ירמיה בר אבא אין בורגנין ולא פסי ביראות לא בבבל ולא בשאר ארצות בורגנין בבבל
משום דשכיחי בידקי דמיא בשאר ארצות נמי לא דשכיחי גנבי וההיא ברייתא דבורגנין איכא
לאוקמה באתרא דלא שכיחי גנבי:
ומ"ש אבל בית שנפרץ מב' רוחותיו
וכו'. הכל פשוט בברייתא בפרק כיצד מעברין (נה:) ואיבעיא לן בגמרא שתי מחיצות שיש עליהן
תקרה מהו ולא איפשיטא ופסקה הרמב"ם לקולא בפרק כ"ח מהלכות שבת (ה"ג)
משום דהלכה כדברי המיקל בעירוב ויש לתמוה על רבינו שלא הזכירה:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שצח סעיף ו
היה בית קרוב לעיר בשבעים אמה, ובית
שני קרוב לבית הראשון בשבעים אמה, ובית שלישי קרוב לשני בשבעים אמה וכן עד מהלך כמה
ימים, הרי הכל (כג) כעיר אחת וכשמודדין מודדין (כד) מחוץ לבית האחרון; והוא שיהיה בית
דירה זה * ד' אמות על ד"א או יותר. וכן בית הכנסת שיש בו בית דירה (כה) לחזנים,
ובית תפלה לא"י שיש בו בית דירה (כו) לכהניהם, * (כז) והאוצרות (כח) שיש בהם בית
דירה, והגשר והקבר שיש בהם בית דירה, (כט) ושלש מחיצות שאין עליהם תקרה ויש בהם ד"א
ו על ד"א, והבית (ל) ז הבנוי בים, (לא) ושתי מחיצות שיש עליהם * תקרה (לב) ומעזיבה,
(לג) ח [ה] ומערה * שיש בנין על פיה ויש בה בית דירה, כל אלו מצטרפין עמה ואם היו בתוך
שבעים אמה ושיריים, ומאותו הבית היוצא רואים כאלו חוט מתוח על פני כל העיר ומודדין
חוץ מאותו החוט אלפים אמה. אבל שתי מחיצות שאין עליהם תקרה אע"פ שדרים ביניהם,
והגשר והקבר ובהכ"נ ובית תפלה לא"י והאוצרות שאין בהן בית דירה, והבור והשיח
והמערה והשובח (לד) י ובית שבספינה, כל אלו וכיוצא בהם אין מצטרפין עמה. הגה: *
ואם היו (לה) שני בתים כאלו נגד העיר, ט דינם כעיר העשויה כקשת. (טור).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שצח סעיף ו
(כג) כעיר אחת - שבתיה מפוזרין:
(כד) מחוץ לבית האחרון - אזיל לטעמיה
בס"ה ולרמ"א שם נותנין בתחלה בסוף בית האחרון שבעים אמה ושיריים ואח"כ
מודדין התחום ולמעשה העיקר בזה כדעת המחבר כמו שכתבנו בבה"ל:
(כה) לחזנים - דסתם בית הכנסת לאו
לדירה עביד:
(כו) לכהניהם - דלענין הצטרפות לעיבור
לא בעינן דוקא דירת ישראל:
(כז) והאוצרות - לתבואה וליין ולשמן
ולאו לדירה מקרי הלכך בעינן שיהיה בהן בית דירה לשומרים וכל הנך בית דירה בעינן שיהיה
בהן ד"א על ד"א [תוספות]:
(כח) שיש בהם בית דירה - לשומר הגשר
[ליטול מהם מכם] ובית הקברות:
(כט) ושלש מחיצות וכו' - שהיה שם בית
דירה מתחלה ונהרס וה"ה בכל הני דקחשיב מקודם אם נהרס ונשארו עדיין ג' מחיצות ובלא
תקרה או שתים עם תקרה וכדלקמיה:
(ל) הבנוי בים - שעשוי לפנות בו כלים
שבספינה לכך נחשב בית דירה וגם זה מיירי שיש בה ד"א על ד"א ועומדת בתוך שבעים
אמה ושיריים לעיר:
(לא) ושתי מחיצות וכו' - איירי ג"כ
שהיה בית דירה מתחלה ונהרס:
(לב) ומעזיבה - ט"ס וליתא בגמרא
ופוסקים (הגר"א):
(לג) ומערה שיש וכו' - דאל"ה
אין מערה נחשבת לבית דירה. הבורגנין [סוכות] שעושין שומרי גנות ושומרי העיר לשמור העיר
והפירות אין נמדדין עמה ודוקא במקום דשכיחי גנבי דגנבי להו או גשמים ששוטפין אותן הלכך
לא חשיבי מידי אבל בעלמא נמדדין עמה. ועיין בשע"ת דבורגנין אין צריך להיות בהן
ד"א ועיין עוד מה שכתב בזה:
(לד) ובית שבספינה - דלא קביעא ופעמים
שהולכת חוץ לשבעים אמה [רש"י]:
(לה) שני בתים כאלו נגד העיר - ט"ס
הוא וצ"ל בתים כאלו נגד שני ראשי העיר וכו'. ור"ל שאם הרבה בתים יוצאין זה
אחר זה עד רחוק מאלפים מן העיר וכן בצד השני דינה כעיר העשויה כקשת והיינו דאם היה
בין שני הצדדין ארבע אלפים אמה אין מודדין התחום אלא מעצם העיר ולא מן אלו הבתים וכ"ש
אם בצד אחד יוצאין בתים עד חוץ לאלפים אם העיר ארוכה יותר מארבע אלפים אין מותחין המדה
נגד הבית בצד השני. ודע דעכ"פ מותר לילך עד הבית האחרון כמש"כ ריש הסעיף:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שצח סעיף ו
* ארבע אמות על ד"א - עיין במ"א
שכתב דאם אין בה רוחב ד"א אף ע"פ שארוכה כמה לא מקרי בית ולא העתקתיו כי
האחרונים השיגו עליו ודעתם דדבר זה תלוי בפלוגתא המובא ביו"ד סימן רפ"ו סי"ג
ובש"ך שם לענין מזוזה ע"ש:
* והאוצרות - וה"ה אורוות סוסים
שיש בהן בית דירה [גמרא]:
* תקרה ומעזיבה - הגר"א כתב דלא
גרסינן מעזיבה כי בגמרא ליתא וכן בפוסקים ע"ש. ואני בעניי מצאתי זה הלשון בסמ"ג
ובעבוה"ק:
* שיש בנין על פיה - בגמרא פריך ותיפוק
ליה משום בנין ומשני לא צריכא אלא להשלים פי' הבנין והמערה מצטרפין לד"א [רש"י]
וכתבו התוספות והוא שיהא רוב הד"א מן הבנין א"נ קמשמע לן שמתחילין למדוד
מסוף המערה ואיירי שיש בבנין לבד ד"א עכ"ל התוספות והעתיקו המ"א והריטב"א
הוסיף עוד דאפילו הבנין היה עומד חוץ להשבעים אמה ושיריים והמערה בתוך השיעור הזה ג"כ
מהני כאלו היה הבית ומערה דבר אחד. והנה אף דבגמרא לא נזכר ענין השלמה אלא לגבי בנין
שע"ג מערה לכאורה נראה לומר דה"ה באינך ובפרט לפירוש התוס' וריטב"א
דהיינו לחשוב כל המערה במדידת השבעים אמה ושיריים מסתבר לומר דה"ה באינך דמ"ש
וגם הלשון משמע קצת כן דנקט' ביהכ"נ שיש בו בית דירה וכן באוצרות וכולהו ומשמע
דכל הבהכ"נ או האצרות נמדדין ע"י הבית דירה שבתוכם:
* ואם היו שני בתים וכו' - עיין במ"ב
מה שהגהנו והוא ממ"א וביאור הגר"א והוא כשיטת הר"י ור"ח המוזכר
בתוספות דפגום היוצא מהעיר יש לו דין קשת וכן הוא ג"כ דעת הראב"ד המובא בחידושי
הרשב"א אמנם דעת הרשב"א גופא והסכים עמו הריטב"א דפגום קיל מקשת ואפילו
החלל שבין שני שורות הבתים מחזיק יותר מארבעה אלפים ג"כ מודדין התחום של העיר
מבית האחרון וכן אם הוא יוצא מצד אחד לעולם מודדין התחום של העיר מבית האחרון [והיינו
אפילו כשהולך מצד השני שאין שם בתים] והוא כס"ד דהתוספות ועיין ברא"ש שגם
הוא לא הכריע בזה ואפשר שיש לסמוך עליהם להקל בשעת הדחק. ודע דאם הבתים שיוצאין זה
אחר זה הוא כנגד אמצע העיר גם דעת הראב"ד להקל בזה והביאו הרשב"א בחידושיו
ע"ש ואפשר שגם הר"י ור"ח מודים לו. ודע דמה שכתבנו דכ"ש אם בצד
אחד יוצאים בתים וכו' אם העיר ארוכה יותר מד' אלפים וכו' הגם שבמ"א כתב מאלפים
ט"ס הוא וכמו שהגיה בתו"ש ומחצית השקל שצ"ל יותר מד' אלפים וכן מוכח
בהדיא בדברי הר"ח והראב"ד [המובא בחידושי הרשב"א והריטב"א] שהם
בעלי שיטה זו וכ"כ בגאון יעקב ודלא כח"א והיד אפרים שרצו ליישב הגירסא במ"א
כמו שהיא לפנינו ואלו ראו ברשב"א דברי הר"ח והראב"ד לא כתבו זאת [ומה
שרצה היד אפרים לחדש במהדידה בין אם מודדין באלכסון או בשוה הוא נגד הרשב"א והריטב"א
שכתבו בהדיא דהיכא שהוא פחות מד' אלפים באלכסון לענין גאם אז צריך לרבע אותה אח"כ
בשוה וכמו שהעתקתי במ"ב ס"ק י"ג]:
3)
יושבי צריפין אין מודדין להן אלא מפתח בתיהן
רמב"ם הלכות שבת
פרק כח הלכה י
יושבי צריפין אין מודדין להן אלא מפתח
בתיהן, ואם יש שם שלש חצרות של שני שני בתים הוקבעו כולם ומרבעין אותה ונותנין להם
אלפים אמה לכל רוח כשאר העיירות.
בית יוסף אורח חיים סימן
שצח אות י - יא ד"ה יושבי צריפין
י - יא יושבי צריפין. מימרא דרב הונא בפרק כיצד מעברין עלה נ"ה (ע"ב):
ומ"ש ואם יש ביניהם ג' וכו'.
גם זה שם מימרא דרב חנינא בר רב כהנא צריפין אמר רב אסי ופירש רש"י ג' חצרות של
ב' בתים קבועים של אבן או של עץ בהכי חשיבי עיר וקובעת את כולן והרי"ף השמיט מימרא
זו דאם יש ביניהם ג' חצרות ולא ידעתי למה והרמב"ם פסקה בפרק כ"ח מהלכות שבת
(ה"י): כתוב בשבלי הלקט (סי' צז) אהא דיושבי צריפין פירש רש"י שאינם קבועים
במקום אחד אלא יושבים כאן עד שכלה המרעה ואח"כ הולכין למקום אחר הילכך אפילו יש
הרבה במקום אחד כשיעור מהלך ק' אמה אינם חשובים עיר להיות כולה כארבע אמות וכל אחד
מודד מפתח ביתו אלפים אמה לכל רוח מכאן נראה שאלו היהודים היוצאים במחנה לצור על העיירות
אע"פ שיש שם כמה וכמה אהלים אין מודדין להם אלא מפתח אהליהם לכל אחד מפתח אהלו
ודוקא שאין היקף מחיצות סביב למחנה אבל אם הוקף המחנה במחיצות גבוהות עשרה או בחריץ
כל המחנה חשוב כארבע אמות ויש להם אלפים אמה מחוץ למחיצות ואפילו מחיצה קלה של שתי
או של ערב חשובה מחיצה אך שלא יהא בין קנה לחבירו או בין חבל לחבירו ג' טפחים ולא תהא
שם פרצה יותר על י' אמות ולא יהא פרוץ מרובה על העומד עכ"ל: כתב הרמב"ם בפרק
כ"ח מהלכות שבת (ה"ה) עיר שהוקפה ולבסוף ישבה מודדין לה מישיבתה ישבה ולבסוף
הוקפה מודדין לה מחומותיה והדין הזה ברייתא בסוף פרק עושין פסין (כו.) עיר חדשה מודדין
לה מישיבתה ישנה מחומותיה איזו היא חדשה שהוקפה ולבסוף ישבה ישנה ישבה ולבסוף הוקפה
ופירש רש"י מודדין לה מישיבתה אם מוקפת חומה ואינה מיושבת כולה כשבא למדוד תחומיה
לא ימדוד לה מן החומה אלא מן הבתים דחומתה לאו חומה היא לשווייה כולה כארבע אמות הואיל
וישיבתה חדשה שקדמה חומתה לישיבתה אבל ישנה שישובה ישנה וקדם לחומתה מודדין לה מחומתה
וכתב הרב המגיד (שם) על דברי הברייתא ביאור זה לדעת רבינו שכיון שאין נותנין קרפף לעיר
א' אפילו תהיה החומה קרובה לישוב הבתים כיון שאין בחומה בית דירה אין מודדין אלא מישוב
הבתים ולדעת האומרים שנותנין קרפף לעיר אחת כמו שכתבתי בראש הפרק (ה"א) מודדין
מישיבתה ומוסיפין עד שיעור קרפף ואם החומה קרובה או רחוקה הרי היא כאילו אינה ועיר
שישבה ולבסוף הוקפה מודדין לה מן החומה ואין נותנין קרפף כדעת רבינו ולדעת אחרים נותנין
הקרפף מחוץ לחומה הארכתי בזה מפני דברים שראיתי לרשב"א זכרונו לברכה (עבה"ק
ש"ה סי' ו):
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שצח סעיף י
יושבי צריפים, דהיינו (מט) שיושבים
טו באהלים שעושין מהוצין וערבה, אין להם דין עיר * ולפיכך אין מודדין להם אלפים אמה
אלא (נ) מפתח בתיהם. ((נא) אם אין להם כמין היקף (נב) מחיצה י' או חריץ י' סביב
בתיהם) (ב"י בשם שבולי לקט). ואם יש שם שלש חצרות של שני בתים קבועים של אבן
או של נסרים, אלו עושים את כולם קבע ויש להם דין עיר ומרבעים אותה ונותנין לה אלפים
אמה לכל רוח כשאר העיירות.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שצח סעיף י
(מט) שיושבים באהלים - שאין קבועין
במקום אחד אלא יושבים כאן זמן מה ואח"כ כשכלה המרעה הולכים למקום אחר. ואם קבועים
במקום אחד הוי כעיר ועיין בפמ"ג שמסתפק בכמה זמן נקרא קבוע:
(נ) מפתח בתיהם - ר"ל שאין מצטרפין
יחד להיות כעיר אלא מודדין האלפים לכל אחד בפ"ע מפתח ביתו:
(נא) אם אין להם כמין היקף וכו' -
דאם יש להם היקף זה סביב למחניהם נחשב כל השטח כולו כד"א ומודדין האלפים מסביב
ההיקף:
(נב) מחיצה עשרה - ומיירי שישבה ולבסוף
הוקף וכדלקמיה:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שצח סעיף י
* ולפיכך וכו' אלא מפתח בתיהם - אין
הפירוש מפתח בתיהם כמו בסעיף הקודם דהתם לא בא אלא לאפוקי דאין הנחל נמדד עמה אבל הבתים
עצמם חשובין כשאר עיר דהוי כולם כד"א ומודדין אלפים סביבם משא"כ הכא אין
שם עיר עליהם ומודדן לכל בית בפנ"ע אלפים בסיבה דאין מצטרפין יחד כלל כעיר:
4) כשהוא מרבעה, מרבעה
בריבוע העולם
רמב"ם הלכות שבת
פרק כח הלכה ז
וכן אם היתה העיר משולשת או שיש לה
צלעות רבות מרבעין אותה ואחר כך מודדין חוץ למרובע אלפים אמה לכל רוח, וכשהוא מרבעה
מרבעה בריבוע העולם כדי שתהא כל רוח ממנה משוכה כנגד רוח מרוחות העולם ומכוונת כנגדה.
בית יוסף אורח חיים סימן
שצח אות ג ד"ה והריבוע שמוסיפין
ג והריבוע שמוסיפין עליה לריבוע העולם. ברייתא שם:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שצח סעיף ג
[א*] כשהוא מרבעה, מרבעה (ז) בריבוע
העולם, כדי שתהא כל רוח ממנו משוכה כנגד רוח מרוחות העולם ומכוונת כנגדם.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שצח סעיף ג
(ז) בריבוע העולם - היינו שאינו יכול
לעשות הריבוע כמו שירצה אלא דוקא לפי רוחות העולם דרום כנגד דרום וצפון כנגד צפון ומשם
ולהלן מודדין האלפים אמה: