רי"ף ערובין דף יז.
גמ' ערובין דף נח.-
אורך השיעור הקולי ברי"ף ור"י הוא
41:25 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 10:30 דקות
אין להעתיק או לצלם את התמונות
1)כשיגיע להר, אם הוא כ"כ זקוף שאם
יורידו חוט המשקולת מראשו לא יתרחק מכנגדו למטה בשיפולו ד' אמות
2)הגיע ד לגיא, אם חוט המשקולת מתרחק
מכנגדו למטה ד' אמות
1)
כשיגיע להר, אם הוא כ"כ זקוף שאם יורידו חוט
המשקולת מראשו לא יתרחק מכנגדו למטה בשיפולו ד' אמות
רמב"ם הלכות שבת
פרק כח הלכה יג
היה גיא מעוקם מקדד ועולה מקדד
ויורד, היה גיא רחב מחמשים שאינו יכול להבליעו הולך למקום שהוא יכול להבליעו
ומבליעו וצופה כנגד מדתו וחוזר.
בית יוסף אורח חיים
סימן שצט אות ד ד"ה ומ"ש ולא
ד ומ"ש ולא ימדוד אלא כנגד העיר וכו'. משנה שם אין מודדין אלא מן
המומחה וכתבו התוספות (ד"ה אין) והרא"ש (סי' ז) שפירש ר"ח (בגליון
נט ריש ע"א) דרך ישרה ומכוונת כנגד העיר ומומחה מלשון (במדבר לד יא) ומחה אל
כתף ים כנרת שלא ילך לצדי העיר למדוד שם אלפים לפי שפעמים יש שם קרקע חלקה ונוח
למדוד ואח"כ יהיה צופה ובא לו כנגד העיר וצופה כנגד מדתו אין לו לעשות כן
משום דפעמים יש כנגד העיר הרים וגאיות שיש לו להבליעו או לקדר וכן פירש הרי"ף
(יז:) וכן כתבו הגהות בפרק כ"ח מהלכות שבת (אות ה) והרב רבינו יהונתן (יז.
ד"ה מתני') כתב בשם גאון דמומחה הוא מלשון ומחה אל כתף ים כנרת והוא מלשון
הגעה והשגה כלומר אין מתחילין למדוד אלא ממקום שנוכל להגיע ממנו אל סוף התחום ולא
נצטרך להניח מקום מדידתינו ולילך למקום אחר כדי להבליע הגיא או הגדר שכנגדנו ומכל
מקום אם התחלנו למוד ופגענו בהם נדון הדין המפורש במשנה ואם לא נוכל בשום צד להמלט
מהם נעשה כאשר אמרנו עכ"ל אבל רש"י פירש מומחה בקי במדידה וכן פירש
הרמב"ם זכרונו לברכה (שבת פכ"ח הי"ז) ורבינו כתב כאן כפירוש
ר"ח וזהו שכתב אפילו אם יש הרים וגאיות כנגדה כלומר אפילו אינו קרקע חלק כל
כך ומפני כך רוצה למדוד שלא כנגד העיר וכמו שנתבאר ולקמן כתב גם כפירוש רש"י
והרמב"ם נראה שסובר דיש לחוש לדברי שני הפירושים והרב המגיד כתב בפרק
כ"ח מהלכות שבת (שם) דפירוש רש"י והרמב"ם נראה מן הירושלמי
(פ"ה הי"ד) וכן עיקר עכ"ל:
וכשיגיע להר אם הוא זקוף כל כך
וכו'. בפרק כיצד מעברין עלה נ"ז (ע"ב) תנן הגיע לגיא או לגדר מבליעו
וחוזר למדתו הגיע להר מבליעו וחוזר למדתו ואם אינו יכול להבליעו בזו אמר רבי
דוסתאי ב"ר ינאי משום רבי מאיר שמעתי שמקדרין בהרים ובגמרא (נח.) תניא הגיע
לכותל אין אומרין יקוב את הכותל אלא אומדו והולך לו ופריך והא אנן תנן מבליעו
וחוזר למדתו התם ניחא תשמישתיה הכא לא ניחא תשמישתיה אמר רב יהודה אמר שמואל לא
שנו אלא שאין חוט המשקולת יורד כנגדו אבל חוט המשקולת יורד כנגדו מודדו מדידה יפה
ואמרינן תו בגמרא (שם ע"ב) הגיע להר מבליעו אמר רבא לא שנו אלא בהר המתלקט י'
מתוך ה' אבל בהר המתלקט י' מתוך ד' אומדו והולך לו. ופירש רש"י לגדר. חומת
אבנים שנפלה ונעשה גל גבוה ומשופע ובני אדם מהלכין עליו: בדניחא תשמישתיה. נוח
להילוך קצת כגון מתלקט י' מתוך ד' התם קתני מבליעו אם יכול ואם לאו מקדר: הכא.
בכותל זקוף יותר מדאי דכיון דלא חזי להילוך אין גובה שיפועו עולה למדת התחום: שאין
חוט המשקולת יורד כנגדו. שכשמניח חוט משקולת הבנאים אצל שפתו והיא יורדת לעמקו
מנקפת בשיפועו ומעכבת המדרון מלירד כנגדו אלא מרחיקה מלמטה כנגדו משמע מכוון ולקמן
מפרש דעד ארבע אמות קרי ליה יורד כנגדו שירחיק השיפוע את המשקולת לקרקעיתו ארבע
אמות מכנגד שפתו העליונה. ואהא דתניא אין אומרים יקוב את הכותל פירש הרא"ש
(סי' ו) כלומר כעין נקיבה שיטריחו לזקוף כלונסאות ארוכים מכאן ומכאן ולמתוח חבל
מזה לזה להבליעו אלא הקילו חכמים לסמוך על אמידה בעלמא לשער כמה היה יכול להיות
מכלונס לכלונס על ידי אומד וכן כתבו התוספות (ד"ה אבל) וכתב עוד הרא"ש
ונראה דדוקא לענין הבלעה בכותל התירו על ידי אומד משום דיש טורח לעלות אבל אם לא
היה יכול להבליעו בחבל של חמשים וצריך לקדר לא התירו באומד כיון דאין בו טורח יותר
לקדר בכותל מבגיא ומיהו לא מיירי כשהכותל זקוף כל כך דחוט המשקולת יורד כנגדו דאם
לא כן לא היה צריך למדוד השיפוע בירידה ובעלייה אלא אם כן יש מישור בראש הכותל
ימדוד אותו מישור כדאמר שמואל מודדו מדידה יפה ופירש רש"י דאין מדרונו ממעט
התחום אלא נכנס לתוכו ומודד קרקעיתו ועולה לשפתו ומשלים מדתו והולך לו ובדבר זה יש
חילוק בין גיא לגדר דבגיא לא התירו אומד כיון דיכול להבליעו בחבל משפתו אל ואמאי
דאמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא שאין חוט המשקולת יורד כנגדו וכו' כתב
הרא"ש (סי' ו) פירש רש"י לא שנו שמקדרין ובשביל שהזכיר קידור ולא הזכיר
הבלעה פירשו התוספות (נח. ד"ה ואם היה) דקאי אגיא מעוקם וקשה למה שמואל יאמר
דבריו אברייתא ויניח משנה שלמה לכן אני אומר דשמואל אמתניתין אמרה למילתיה ומה
שהזכיר רש"י קידור ולא הזכיר הבלעה אע"ג דקאי אקידור והבלעה דמתניתין
אומר אני דמשום סיפא דמילתיה דשמואל נקט קידור ושבק הבלעה דהא דקאמר אבל חוט
המשקולת יורד כנגדו מודדו מדידה יפה פירוש ואין שיפוע העלייה והירידה עולה למדת
תחומה היינו דוקא לענין קידור דהקילו חכמים כיון דהשיפוע הוא פחות מארבע אמות וגם
יש טורח גדול בקידורו כיון שאין משופע אבל בהבלעה שהוא יכול להבליעו בקל בחבל של
נ' אמה משפתו אל שפתו לא הקילו חכמים: וכתב עוד ואיכא ג' חילוקי דינים בהר וכותל
אם חוט המשקולת יורד כנגדו אינו מודד השיפוע כלל אלא אם יש מישור בראשם מודדו
מדידה יפה כמו שאמרו בגיא ואם אין חוט המשקולת יורד כנגדו ומתלקט י' מתוך ה' מבליע
או מקדר והיינו ניחא תשמישתיה ואם מתלקט י' מתוך ד' אומדו והולך לו והיינו לא ניחא
תשמישתיה עכ"ל. ועתה אבאר דברי רבינו על הסדר:
מ"ש אם הוא כל כך זקוף שאם
יורידו חוט המשקולת וכו'. היינו מאי דאמר רב יהודה אבל חוט המשקולת יורד כנגדו:
ומ"ש לא יתרחק ד"א. הוא
כפירוש רש"י על זה:
ומ"ש אז אין צריך למדוד
וכו'. מבואר בדברי הרא"ש (שם) על מודדו מדידה יפה ועל הא דתניא אין אומרים יקוב
את ההר:
ומ"ש ואם החוט מתרחק מכנגדו
וכו'. הוא מאי דאמר רב יהודה לא שנו אלא שאין חוט המשקולת יורד כנגדו:
ומ"ש ומתלקט י' מתוך ה'.
היינו מימרא דרבא:
ומ"ש מבליעו בחבל של נ' אמה.
הוא כדתנן במתניתין:
ומ"ש שזוקף עץ גבוה וכו'.
הוא אופן הבלעתו ומבואר הוא בדברי הרא"ש (שם) והתוספות (ד"ה אין) גבי
אין אומרים יקוב את ההר:
ומ"ש ואם אינו יכול להבליעו
בחבל של חמשים אמה מודדו בחבל של ארבע אמות. הוא מאי דתנן אינו יכול להבליעו
מקדרין. וענין הקידור מבואר בגמרא שכתבתי (ד"ה וכשיגיע):
ומ"ש ואם הוא משופע יותר
וכו'. הוא מאי דתניא אין אומרים יקוב את הכותל אלא אומדו והולך לו ואוקימנא בדלא
ניחא תשמישתיה ופירש רש"י דהיינו במתלקט י' מתוך ד' וכדרבא:
ומ"ש ואם יש בו יותר מנ' אמה
מודדו וכו'. הם דברי הרא"ש שכתבתי (שם) על אומדו והולך לו:
ומ"ש רבינו ואם אינו יכול
להבליע בחבל של נ' אמה מודדו בחבל של ארבע אמות וכן יעשה אחד יעמוד ברגלי ההר למטה
וכו'. פשוט שם בגמרא פירוש למאי דתנן במתניתין מקדרין בהרים: והרמב"ם בפרק
כ"ח מהלכות שבת (הי"א - טז) כתב דינים אלו כלשון הגמרא כמנהגו אלא
שבמקום והא אנן תנן מבליעו וחוזר למדתו נראה דגריס והא תניא מודדו מדידה יפה ובמאי
דאמר רב יהודה לא שנו אלא שאין חוט המשקולת יורד כנגדו וכו' מפרש דלא קאי אלא למאי
דסמיך ליה דהיינו כותל דניחא תשמישתיה מודדו מדידה יפה ואי לא ניחא תשמישתיה אומדו
והולך לו אהא קאמר דהני מילי כשאין חוט המשקולת יורד כנגדו וכו' וכן נמי אמאי
דתניא בסמוך (נח.) הגיע לגיא מבליעו וכדמשמע מדבריו שאכתוב בסמוך אבל לא קאי אהר
שלא נזכר שם אלא במשנה (נז:). ונראה מדבריו דכותל והר דיניהם חלוקים ולפי זה נראה
דס"ל דכותל וגדר דאמרינן לא כשנפלו הוא דאם כן היינו הר אלא בעומדים בבניינם
הוא: ודע דבהא דהר המתלקט איכא תרי לישני בגמרא (נח:) ומשמע מדברי הרי"ף
(יז.) והרא"ש (סי' ו) שפסקו כלישנא בתרא וכן פסק הרמב"ם בפכ"ח
(הט"ו) וכן כתבו רבינו ורבינו ירוחם (ני"ב חי"ח צח ע"ג) וכתב
שם הרב המגיד דאפשר דהוא הדין למתלקט עשרה מתוך שש שמבליעו וי"א מודדו מדידה
יפה ורבינו לא הזכיר דין זה לפי שכתב בכותל שאם אפשר להשתמש בו מודדו מדידה יפה
ונראה דהוא הדין להר עכ"ל. והמרדכי שם (סי' תקד) והגהות מיימון בפרק כ"ח
מהלכות שבת (אות ד) כתב דלהר"מ (פסקי עירובין סי' קיט) נראה דקיי"ל
כלישנא קמא דאיתא בגמרא שהוא לחומרא ומשום דפשיטא דלא קיי"ל כהר"מ נגד
כל הנך רבוותא לא חששתי לכתוב ההוא לישנא:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שצט סעיף ד
לא ימדוד אלא ג כנגד העיר. אפילו
אם יש הרים וגאיות כנגדה, (ז) לא ילך מכנגדה (ח) בצדה שהוא ישר וימדוד שם ויחזור
כנגד העיר לפי מדה שמדד שם, (ט) אלא ימדוד כנגד העיר. וכשיגיע להר, אם הוא
כ"כ זקוף שאם יורידו חוט המשקולת מראשו לא יתרחק מכנגדו למטה בשיפולו ד'
אמות, * אז (י) אין צריך למדוד (כל כך) הירידה והעליה אלא אם יש מישור בראשו, ואם
אין מישור בראשו אינו מודד כלל. ואם חוט מתרחק מכנגדו ארבע אמות * ומתלקט י' מתוך
ה', דהיינו שבהילוך ה' אמות של שיפוע (יא) עולה עשרה טפחים, (יב) אז רואים אם אין
משפתו אל שפתו אלא נ' אמה (יג) מבליעו בחבל של נ' אמה (יד) שזוקף עץ גבוה בשפתו
מזה ועץ אחר כנגדו בשפתו מזה ומותח חבל מזה לזה; (טו) ואם אינו יכול להבליעו בחבל
של נ' אמה, מודדו בחבל של ד' אמות. וכן יעשה, אחד עומד ברגלי ההר למטה ואחד למעלה
ממנו ברחוק ד' אמות, ונותן התחתון החבל כנגד לבו (טז) והעליון כנגד רגליו, ועולה
התחתון למקום שעומד העליון והעליון עולה ד' אמות ומודדין כבתחלה, וכן יעשה עד
שימדוד כולו. ואם הוא משופע יותר, שבהילוך ד' אמות עולה י' טפחים, אז הקילו בו ולא
הטריחוהו להבליעו בחבל של נ' אמה ע"י קורות, אלא אם אין בו אלא חמשים אמה
ישער אותו כמה יש בו לפי אומד הדעת; * ואם יש בו יותר מנ' אמה, (יז) מודדו בחבל של
ארבע אמות.
משנה ברורה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן שצט סעיף ד
(ז) לא ילך מכנגדה וכו' - הטעם
דלפעמים יש כנגד העיר הרים וגאיות שיש לו לקדר או למדוד מדידה יפה וכדלקמיה:
(ח) בצדה שהוא ישר - ואף דלקמן
בס"ו כתב דכשהגיע להר או לגיא ואינו יכול להבליע מותר לילך מן הצד כאן מיירי
דהגיא וההר אינו רחב כ"כ ויכול להבליעו בהחבל של נ' אמה אלא שהוא רוצה לילך
ולמדוד מן הצד שנוח לו יותר כדי שלא יצטרך לזה [פרישה]:
(ט) אלא ימדוד כנגד העיר -
ומ"מ אם כנגד העיר גופא יש מקום מישור בלא הרים וגאיות צריך למדוד במקום
המישור:
(י) א"צ למדוד הירידה והעליה
אלא וכו' - ר"ל שימדוד המישור שלמעלה לבד והטעם כיון שהוא זקוף מאד שאין
רוחב השיפוע כ"א פחות מד"א וגם קשה לעשות שם קידור [היינו מה שאחד עומד
ברגלי ההר ואחד למעלה המבואר לקמיה] בשיפוע קצר כזה הקילו בו שלא ימדוד השיפוע
כלל:
(יא) עולה עשרה טפחים - בשטח
הגובה:
(יב) אז רואין וכו' - ר"ל
דוקא בשיפוע זה שהוא נוח להילוך לפיכך מודדין אותו ע"י הבלעה משא"כ היכא
שעולה עשרה טפחים בגובה ע"י ד"א שאינו נוח לילך ע"י הזקיפה
א"צ למודדו אלא באומד הדעת וכדלקמיה:
(יג) מבליעו בחבל של נ' אמה וכו'
- פי' מבליע השיפוע ואינו מודד כ"א כמו שרחב למטה בתחתית ההר ומבאר המחבר איך
לשער זה:
(יד) שזוקף עץ גבוה וכו' - ואם
ההר קצר ברחבו א"צ לזקיפת עצים אלא יעתיק עצמו מן ההר לצדו וימדוד שם בחבל על
הקרקע חלקה [מחי' הריטב"א]:
(טו) ואם אינו יכול להבליעו וכו'
- מיירי שההר ארוך הרבה ואינו מתקצר מחמשים אמה אף בתוך אלפים אמה שמצדדי העיר
דאל"ה הרי מבואר בס"ו שילך שם במקום שמתקצר ויבליעו שם [חי' רע"א]:
(טז) והעליון כנגד רגליו -
דעי"ז מתמעט מדרונו של כל ד"א חצי קומת אדם:
(יז) מודדו בחבל של ד"א -
והיינו כנ"ל שאחד עומד ברגלי ההר וכו' ועיין בבה"ל דדעת כמה פוסקים
דס"ל דאף בזה סגי המדידה ע"י אומד הדעת לבד כיון שמתלקט עשרה מתוך
ד"א:
ביאור הלכה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן שצט סעיף ד
* אז אין צריך למדוד וכו' - ואין
חילוק בזה בין אם הוא רחב חמשים או יותר:
* ומתלקט יו"ד מתוך ה' - ואם
מתלקטים מתוך ששה שנוח ההר מאוד להילוך דעת הרשב"א שבזה מודד ההר כשאר קרקע
חלקה והרה"מ מצדד שהרמב"ם ג"כ סובר הכי והעתיק הא"ר דברי
הרשב"א להלכה. וכן משמע ג"כ בריא"ז שהובא בש"ג ע"ש ודע
שאם יש ג"כ מקום מישור כנגד העיר א"צ כלל למדוד את ההר אלא מודד את מקום
המישור ונשכר מקום ההר [גאון יעקב בשם התוספתא] ואין חילוק בין ההר הוא גדול או
קטן:
* ואם יש בו יותר וכו' בחבל של
ד"א - דין זה הוא דעת הרא"ש והטור דס"ל דמה שאמר בגמרא אומדו
הוא רק בשהיה רחבו עד חמשים אמה דלא מטרחינן אותו להבליעו אבל לא בשהיה רחב יותר
דבעלמא בעינן קידור דוקא גם בזה דינא הכי וכן הוא ג"כ דעת הרמב"ם בפרק
כ"ח מהלכות שבת הלכה ט"ו אמנם דעת רש"י והרשב"א בעבוה"ק
ורבינו יונתן דאף בזה סגי ע"י אומדנא ועיין בביאור הגר"א וכן בחידושיו
על הש"ס שמצדד לדינא כהני רבוותא להקל:
משנה ברורה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן שצט סעיף ד
(ז) לא ילך מכנגדה וכו' - הטעם
דלפעמים יש כנגד העיר הרים וגאיות שיש לו לקדר או למדוד מדידה יפה וכדלקמיה:
(ח) בצדה שהוא ישר - ואף דלקמן
בס"ו כתב דכשהגיע להר או לגיא ואינו יכול להבליע מותר לילך מן הצד כאן מיירי
דהגיא וההר אינו רחב כ"כ ויכול להבליעו בהחבל של נ' אמה אלא שהוא רוצה לילך
ולמדוד מן הצד שנוח לו יותר כדי שלא יצטרך לזה [פרישה]:
(ט) אלא ימדוד כנגד העיר -
ומ"מ אם כנגד העיר גופא יש מקום מישור בלא הרים וגאיות צריך למדוד במקום
המישור:
(י) א"צ למדוד הירידה והעליה
אלא וכו' - ר"ל שימדוד המישור שלמעלה לבד והטעם כיון שהוא זקוף מאד שאין רוחב
השיפוע כ"א פחות מד"א וגם קשה לעשות שם קידור [היינו מה שאחד עומד ברגלי
ההר ואחד למעלה המבואר לקמיה] בשיפוע קצר כזה הקילו בו שלא ימדוד השיפוע כלל:
(יא) עולה עשרה טפחים - בשטח
הגובה:
(יב) אז רואין וכו' - ר"ל
דוקא בשיפוע זה שהוא נוח להילוך לפיכך מודדין אותו ע"י הבלעה משא"כ היכא
שעולה עשרה טפחים בגובה ע"י ד"א שאינו נוח לילך ע"י הזקיפה
א"צ למודדו אלא באומד הדעת וכדלקמיה:
(יג) מבליעו בחבל של נ' אמה וכו'
- פי' מבליע השיפוע ואינו מודד כ"א כמו שרחב למטה בתחתית ההר ומבאר המחבר איך
לשער זה:
(יד) שזוקף עץ גבוה וכו' - ואם
ההר קצר ברחבו א"צ לזקיפת עצים אלא יעתיק עצמו מן ההר לצדו וימדוד שם בחבל על
הקרקע חלקה [מחי' הריטב"א]:
(טו) ואם אינו יכול להבליעו וכו'
- מיירי שההר ארוך הרבה ואינו מתקצר מחמשים אמה אף בתוך אלפים אמה שמצדדי העיר
דאל"ה הרי מבואר בס"ו שילך שם במקום שמתקצר ויבליעו שם [חי' רע"א]:
(טז) והעליון כנגד רגליו -
דעי"ז מתמעט מדרונו של כל ד"א חצי קומת אדם:
(יז) מודדו בחבל של ד"א -
והיינו כנ"ל שאחד עומד ברגלי ההר וכו' ועיין בבה"ל דדעת כמה פוסקים
דס"ל דאף בזה סגי המדידה ע"י אומד הדעת לבד כיון שמתלקט עשרה מתוך
ד"א:
2)
הגיע ד לגיא, אם חוט המשקולת מתרחק מכנגדו למטה ד' אמות
בית יוסף אורח חיים
סימן שצט אות ה ד"ה הגיע לגיא
ה הגיע לגיא אם חוט המשקולת מתרחק מכנגדו למטה ארבע אמות וכו'. גם זה
שם במשנה עלה נ"ז (ע"ב) הגיע לגיא או לגדר מבליעו וחוזר למדתו ופירש
רש"י מבליעו אם אינו רחב חמישים אמה משפתו לשפתו מלמעלה אע"פ שיש
במדרונו הילוך רב אין אומרים תעלה מדת מדרונו למדת התחום אלא יעמוד זה על שפתו
מכאן וזה על שפתו מכאן ויבליע מדרונו בחבל אחד ותניא בגמרא עלה נ"ח
(ע"א) היה מודד והגיע לגיא אם יכול להבליעו בחבל של נ' אמה מבליעו ואם לאו
הולך למקום שיכול להבליעו ומבליעו וצופה וחוזר למדתו ואם היה גיא מעוקם מקדר ועולה
מקדר ויורד אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא שאין חוט המשקולת יורד כנגדו אבל
חוט המשקולת יורד כנגדו מודדו מדידה יפה ונראה מדברי הרא"ש (שם) דהכי פירושו
אם היה גיא מעוקם ואינו יכול להבליעו כלומר שרחבו יותר מחמשים מקדר והיינו דתנן
במתני' ואם אינו יכול להבליעו בזו אמר רבי דוסתאי בר רבי ינאי משום רבי מאיר שמעתי
שמקדרין בהרים ומשמע דלגאיות נמי קרי הרים אמר רב יהודה לא שנו דמבליע והיכא דאינו
יכול להבליע מקדר אלא שאין חוט המשקולת יורד כנגדו אבל חוט המשקולת יורד כנגדו אם יכול
להבליעו בחבל של חמשים אמה מבליעו ואם אינו יכול להבליעו אינו מקדר אלא מודדו
מדידה יפה כלומר שאין מדת מדרונו ממעט מדת התחום על ידי קידור אלא נכנס לתוכו
ומודד קרקעיתו מדידה יפה כקרקע חלקה ויוצא לשפתו ומשלים מדתו והולך: ואמרינן תו
בגמרא (שם ע"ב) וכמה עמקו של גיא אמר רב יוסף אלפים ופירש רש"י וכמה
עמקו של גיא דנימא מבליעו כשהוא רחב נ' אלפים אבל יותר מכן אפילו יכול להבליעו
אינו מבליע אלא מקדר אבל הרא"ש (שם) כתב וכמה עמקו של גיא שהקילו לו להבליע
או לקדר אלפים אמה אבל אם הוא יותר מודד ירידה ועלייה מדידה יפה ומשמע לי דמדידה
יפה דקאמר היינו שמודד כל השיפוע דכקרקע חלקה דמיא אתיביה אביי עמוק ק' אמה ורחב
נ' מבליעו ואם לאו אין מבליעו הוא דאמר כאחרים דתניא אחרים אומרים אפילו עמוק
אלפים ורחב נ' מבליעו ואיכא דאמרי אמר רב יוסף אפילו יתר מאלפים כמאן דלא כתנא קמא
ולא כאחרים התם שאין חוט המשקולת יורד כנגדו הכא בחוט המשקולת יורד כנגדו ולהאי
לישנא לא קאי רב יוסף אהבלעה כמו ללישנא קמא דהא השתא לא איירי רב יוסף אלא כשחוט
המשקולת יורד כנגדו דאמרינן ביה מודדו מדידה יפה וא"כ הכי קאמר הא דאמרינן
כמה יהא עמקו של גיא דכשחוט המשקולת יורד כנגדו ימדדנו מדידה יפה אמר רב יוסף יותר
מאלפים וכן כתבו התוספות (ד"ה איכא) ואמרינן תו בגמרא וכי אין חוט המשקולת
יורד כנגדו עד כמה אמר אבימי ד' וכן תני רמי בר יחזקאל ד' ופירש רש"י עד כמה
יתרחק המשקולת מכנגדו דקרי ליה אין יורד ונחמיר ביה. וכתב הרא"ש (שם) דכיון
דשיפועו מגיע עד ארבע אמות צריך להבלעה ולא שאני לן בין עמוק ק' לעמוק אלפים דכל
שיעורי חכמים כך הם לק' צריך ארבע אמות ולאלפים לא צריך אלא ארבע אמות אע"פ
שאין דומה שיפוע דבר מועט לשיפוע דבר מרובה דכיון שהגיע השיפוע לארבע אמות שהוא
דבר חשוב בכל מקום צריך לקדר: וכתב עוד הרא"ש (שם) ובגיא לא התירו אומד אלא
כשאין חוט המשקולת יורד כנגדו מקדר או מבליע וכשחוט המשקולת יורד כנגדו אם יכול
להבליעו בחבל של נ' אמה מבליע ואם לאו אינו מודד כלל שיפוע ירידה ועלייה אלא אם יש
מישור מודדו מדידה יפה משלים עליו תחומו. ועתה אבאר דברי רבינו על הסדר מ"ש
אם חוט המשקולת מתרחק מכנגדו למטה ארבע אמות הוא ממה שאמרו וכי אין חוט המשקולת
יורד כנגדו עד כמה אמר אבימי ד': ומ"ש אם יכול להבליעו פשוט במשנה ובברייתא:
ואם לאו מודדו בחבל של ארבע אמות זהו מקדר וכבר כתבתי שדעת הרא"ש שאם אינו
יכול להבליעו מקדר: ומ"ש והוא שלא יהיה עמוק יותר מאלפים הוא כלישנא קמא דרב
יוסף ואפילו ללישנא בתרא דלא איירי רב יוסף בהכי נקטינן כאחרים דהלכה כדברי המיקל
בעירוב:
ומ"ש אבל אם הוא עמוק יותר
מאלפים וכו'. כבר כתבתי שזהו דעת הרא"ש:
ומ"ש ואם אין החוט מתרחק
וכו' אם יכול להבליעו בחבל של נ' אמה. כבר כתבתי שזהו דעת הרא"ש דסבר דכל
שהוא יכול להבליעו לא הקילו בו חכמים למדדו מדידה יפה:
ומ"ש ואם לאו אינו מודד כלל
השיפוע וכו'. היינו מאי דאמר רב יהודה אבל חוט המשקולת יורד כנגדו מודדו מדידה
יפה:
ומ"ש ואפילו אם עמוק יותר.
היינו כלישנא בתרא דרב יוסף והרמב"ם כתב בפרק כ"ח מהלכות שבת (הי"א
- יג) וזה לשונו הגיע לגיא אם היה רחבו נ' אמה מבליעו והוא שהיה בעמקו פחות מד'
אלפים במה דברים אמורים כשהיה חוט המשקולת יורד כנגדו שאי אפשר להשתמש בו אבל אם
אין חוט המשקולת יורד כנגדו אינו מבליעו אלא אם כן היה עמקו אלפים או פחות מכן היה
גיא מעוקם מקדר ועולה מקדר ויורד עכ"ל וכתב הרב המגיד שהוא מפרש דכי אמר
בגמרא ועד כמה היינו לומר עד כמה יהיה עמקו של גיא ומפרש גם כן דמאי דאמר אבימי ד'
הוי כאילו אמר ארבעת אלפים ויותר דבריו הם כדברי הגמרא כפשטן ולהרשב"א
(עבה"ק ש"ה סי' יא) דעת אחרת בזה שלא כדעת הרא"ש והרמב"ם
וכתבו הרב המגיד בפרק כ"ח מהלכות שבת (שם) והוא דס"ל דגיא נמי בכלל מה
שאמרו מתלקט י' מתוך ה' או מתוך ד' ותמה עליו הרב המגיד זכרונו לברכה:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שצט סעיף ה
הגיע ד לגיא, אם חוט המשקולת
מתרחק (יח) מכנגדו למטה ד' אמות אז רואים (יט) אם יכול להבליעו בחבל של נ' אמה,
מבליעו; ואם לאו, מודדו (כ) בחבל של ד' אמות * והוא שלא יהא עמוק יותר מאלפים, אבל
אם הוא עמוק יותר מאלפים מודד הירידה והעליה (כא) של כל השיפוע. ואם אין החוט
מתרחק מכנגדו ד' אמות, אז (כב) אם יכול להבליעו בחבל של נ' אמה, מבליעו; ואם לאו,
(כג) אינו מודד כלל השיפוע של ירידה ועליה אלא המישור של מטה, ואפילו אם עמוק יותר
מאלפים.
משנה ברורה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן שצט סעיף ה
(יח) מכנגדו למטה ד"א -
דאין יורד הגיא בזקיפה למטה כ"כ לכן שייך בו בין הבלעה בין קידור וכדמסיים
משא"כ כשהשיפוע יורד בזקיפה הרבה שאין החוט מתרחק מכנגדו ד"א לא אמרינן
ביה דין קידור וכדלקמיה:
(יט) אם יכול להבליעו בחבל וכו' -
ובזה אפילו מתלקט בעומק השיפוע עשרה טפחים גובה מתוך משך ארבע אמות ג"כ
מבליעו ולא אמרינן אומדו כמו בהר בסעיף הקודם שאין טורח בהבלעה שא"צ לזקוף
עצים:
(כ) בחבל של ד"א -
וכנ"ל ע"י קידור:
(כא) של כל השיפוע - ר"ל
מדידה יפה כמו קרקע חלקה ואפילו אם יכול להבליעו בחבל של נ' אמה והטעם שכיון שהוא
עמוק יותר מאלפים שהוא שיעור תחום שבת חשבוהו בפ"ע [לבוש]:
(כב) אם יכול להבליעו וכו' -
והיינו נמי משום שאין טורח בגיא בהבלעה לאפוקי הר שיש טורח בהבלעה ע"י עצים
זקופים לכך א"צ למדוד אלא המישור כמ"ש ריש ס"ד ע"ש:
(כג) אינו מודד כלל וכו' -
ר"ל דלא מצרכינן לקדר בשיפוע זקוף כזה ורק למדוד את הקרקע השוה וכמו למעלה
לענין הר:
ביאור הלכה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן שצט סעיף ה
* והוא שלא יהא עמוק יותר מאלפים
- אבל עד אלפים אין חילוק בעמקו בין עשרים אמה או נ' או אלף ויותר הכל תלוי אם
מתרחק למטה מכנגדו ד"א אע"פ ששני אמות שיפוע של דבר מועט נוח להשתמש
יותר מארבע אמות שיפוע של דבר גדול והטעם דמדת חכמים כך הוא [תוספות]: