רי"ף ערובין דף יח.
גמ' ערובין דף נט:- ס:
אורך השיעור הקולי ברי"ף ור"י הוא 37:25
דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 05:00 דקות
אין להעתיק או לצלם את התמונות
1)עיר של רבים שיש לו פתח א' וסולם
במקום אחר, מערבין את כולה
3)מי שהיה במזרח וביתו בשדה ואמר
לשלוחו לערב לו במערב
4)המניח עירובו בתוך העיר ששבת בה, לא
עשה כלום
5)נתן עירובו חוץ לתחום, אינו כלום
1)
עיר של רבים שיש לו פתח א' וסולם במקום אחר, מערבין את כולה
רמב"ם הלכות עירובין
פרק ה הלכה כב
מדינה של רבים שיש לה פתח אחד וסולם
במקום אחד מערבין את כולה ואינה צריכה שיור שאין הסולם שבחומה חשוב כפתח, הבתים שמניחין
אותן שיור אף על פי שאינן פתוחין לעיר אלא אחוריהן לעיר ופניהם לחוץ עושין אותן שיור
ומערבין את השאר.
בית יוסף אורח חיים סימן
שצב אות ב ד"ה ומ"ש ואם
ב ומ"ש ואם אין לעיר אלא פתח אחד חשובה כשל יחיד וכו'. פשוט שם בברייתא
(נט:):
ומ"ש אפילו העמיד לה סולם בצד
השני. גם זה שם בעלה הנזכר מימרא דרב נחמן משמיה דרב:
ומ"ש אפילו העמיד הרבה סולמות.
גם זה שם מימרא דשמואל בעלה ס' (ע"א):
ומ"ש ואם יש לה שני פתחים אם
יש אשפה בפני אחד מהם וכו'. פשוט שם בעלה נ"ט (ע"ב) בעובדא דרבי זירא ערבא
למתא דבי רבי חייא:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שצב סעיף ב
עיר של רבים שיש לו פתח א' וסולם
(יד) במקום אחר, מערבין את כולה ואינה צריכה שיור (טו) ה שאין הסולם שבחומה חשוב כפתח.
ואפילו העמיד הרבה סולמות זה בצד זה (טז) עד רוחב עשרה, לא חשיב כפתח. ואם יש לה שני
פתחים (יז) ויש ו אשפה לפני אחד מהם, (יח) כאילו אין שם אלא פתח א'.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שצב סעיף ב
(יד) במקום אחר - בצד שכנגדו שעולים
ויורדים בו חוץ לחומה והוי אמינא דחשיב כפתח:
(טו) שאין הסולם - ועיין לעיל ס' שע"ב
ס"ה דלקולא נחשב כפתח:
(טז) עד רוחב י' - ט"ס הוא וצ"ל
עד יותר מעשר והיינו דאפילו באופן זה לא מבטלין המחיצה להיות כפרוץ המקום ההוא וה"ה
דאפי' הסולמות לכל רוחב הכותל:
(יז) ויש אשפה וכו' - שסותם מקום הפתח
ואין רבים עוברים שם ודוקא אשפה של רבים שאין מצויה להנטל אבל אשפה של יחיד לא:
(יח) כאלו וכו' - ואם פנו את האשפה
חזר הפתח למקומו:
2)
הבתים שמניחים אותם שיור
בית יוסף אורח חיים סימן
שצב אות ג ד"ה ואיפליגו תנאי
ג ואיפליגו תנאי שם במשנה בשיעור השיור ובגמרא (ס.) אמר רבי יצחק אפילו
בית אחד בחצר אחת ופירש רש"י חצר ובית לתוכה סגי להיות שיור והתוספות פסקו שם
(ד"ה ושויה) כרבי שמעון דאמר שלש חצרות של ב' ב' בתים אבל הרי"ף (יח.) פסק
כרבי יצחק ונתן הרא"ש (סי' י) טעם לדבריו וכן פסק הרמב"ם בפרק ה' מהלכות
עירובין (ה"כ) וכן כתבו סמ"ג וסמ"ק (שם) וכך הם דברי רבינו והכי נקטינן:
ומ"ש רבינו ואפילו אינו פתוח
לעיר וכו' ואפילו הוא בית הבקר וכו'. פשוט שם (ס.) גבי בני קקינאי דאמרו לרב יוסף הב
לן גברא דליערב מאתין:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שצב סעיף ג
הבתים שמניחים אותם שיור, אע"פ
(יט) שאינם פתוחים לעיר אלא אחוריהם לעיר ופניהם לחוץ, ואפילו הוא (רק בית אחד אפי')
בית הבקר או בית התבן (כ) שאינם צריכים לערב, עושים אותם שיור ומערבין את השאר.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שצב סעיף ג
(יט) שאינם פתוחין לעיר וכו' - והוי
אמינא כיון דאי בעי לשתף אותן עם אנשי העיר ג"כ לא מצי א"כ אינן בכלל אנשי
העיר ולא מהני שיורא דידהו:
(כ) שאינם צריכין לערוב - ואע"פ
דבסי' ש"ע פסק דצריכים לערוב היינו כשאוכל שם ג"כ כמו שכתב ב"י שם:
3)
מי שהיה במזרח וביתו בשדה ואמר לשלוחו לערב לו במערב
רמב"ם הלכות עירובין
פרק ו הלכה ה
המניח עירובו בתוך המדינה ששבת בה
לא עשה כלום ואין מודדין לו ממקום עירובו אלא הרי הוא כבני המדינה כולן שיש להן אלפים
אמה לכל רוח חוץ למדינה, וכן אם נתן עירובו במקומות המצטרפין לעיר שמודדין התחום חוץ
מהם הרי זה כנותנו בתוך העיר, נתן עירובו חוץ לתחום אינו עירוב.
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תיא
סעיף א
מי שהיה (א) במזרח וביתו בשדה (ב)
ואמר לשלוחו לערב לו במערב, אם נתן (ג) העירוב מהלאה לביתו בענין שהוא רחוק ממנו יותר
מאלפים וביתו קרוב לו בתוך אלפים, העירוב אינו כלום * א <א> ונשאר לו שביתת ביתו.
נתן העירוב בענין שהוא לו בתוך אלפים, אע"פ שגם ביתו לו בתוך אלפים, (ד) קנה שביתה
במקום עירובו ולא בביתו.
משנה ברורה סימן תיא
(א) במזרח ביתו בשדה - ר"ל שהיה
בשדה במזרח ביתו בעת שקידש עליו היום:
(ב) ואמר לשלוחו - מבעוד יום:
(ג) העירוב וכו' אינו כלום ונשאר וכו'
- דכיון דקידש עליו היום רחוק מעירובו יותר מאלפים נמצא שאינו יכול לילך וליטלו
וכיון דאינו עירוב ממילא נשאר על שביתת ביתו ולא דמי לסימן ת"ט סי"א דאמרינן
לא יזוז ממקומו דהתם היה בא בדרך ולא ניחא ליה דליקני שביתה במקומו אבל עומד בביתו
או בתחום ביתו ודאי ניחא ליה דליקני שביתה בביתו כשאין עירובו עירוב וי"א דהכא
הטעם משום דהשליח פשע שהניח העירוב בחוץ לתחום מהמשלח ויכול לומר לו לתקוני שדרתיך
ולא לעוותי והוי ליה כאלו לא עירב כלל ולטעם זה אף אם היה בדרך בכה"ג ג"כ
לא הפסיד שביתת מקומו שהיה בה בעת שקידש היום ונראה דלעת הצורך יש לסמוך ע"ז להקל:
(ד) קנה שביתה וכו' - שהרי עשה שליחותו
ונחשב לו האלפים משם:
ביאור הלכה סימן תיא
* ונשאר וכו' - עיין במ"ב מש"כ
לחלק מהא דסימן ת"ט דכשעומד בביתו ודאי ניחא ליה דליקני וכו' ולטעם זה אפילו הניח
בעצמו העירוב חוץ לתחום ג"כ ניחא ליה דליקני שביתת ביתו כשלא יחול העירוב שהניח
מחוץ לתחום ומשא"כ לפירוש הי"א שהובא במ"ב והוא דעת הרבינו יונתן אם
הניח בעצמו העירוב חוץ לתחום לא יזיז ממקומו. והנה ראיתי בלבוש שמשום דעת רבינו יונתן
עם רש"י דהיינו שגם רבינו יונתן יסבור שכשהוא בתחום ביתו אפילו הניח בעצמו העירוב
חוץ לתחום ג"כ לא אבד שביתת ביתו ולענ"ד א"א לומר כן בדעת רבינו יונתן
ע"ש בד"ה חוץ לתחום ס"ד. ודע דבאור זרוע איתא שגם רב אחאי גאון ורבינו
שמואל בין נטרונאי ג"כ פליגי על רש"י בזה ודעתם דכשהניח בעצמו חוץ לתחום
אבד ג"כ שביתת ביתו ולא יזיז ממקומו והטעם בעניננו הוא משום דנעשה ע"י שליח
וכסברת רבינו יונתן ע"ש [ועיין בהג"ה דבריהם אלא שקיצר מאוד] וכן הוא ג"כ
דעת ראב"ן והובא בא"ר בסימן ת"ח ומ"מ למעשה נראה דיש להקל כסברת
רש"י שכן העתיקו הרמ"א להלכה בסימן ת"ח ס"ד וכהרב המגיד ואף דמהרמב"ם
שמציין שם אין ראיה מוכרחת דיסבור כן שלא כתב רק שאינו עירוב ומ"מ אפשר דאבד שביתת
ביתו ג"כ כי הראה שלא ניחא ליה מ"מ אין להחמיר שכן הוא ג"כ דעת התוספות
בדף מ"ט ע"ב ד"ה ואפילו ע"ש וכן הוא ג"כ דעת הריטב"א
כרש"י:
4)
המניח עירובו בתוך העיר ששבת בה, לא עשה כלום
רמב"ם הלכות עירובין
פרק ו הלכה ה
המניח עירובו בתוך המדינה ששבת בה
לא עשה כלום ואין מודדין לו ממקום עירובו אלא הרי הוא כבני המדינה כולן שיש להן אלפים
אמה לכל רוח חוץ למדינה, וכן אם נתן עירובו במקומות המצטרפין לעיר שמודדין התחום חוץ
מהם הרי זה כנותנו בתוך העיר, נתן עירובו חוץ לתחום אינו עירוב.
בית יוסף אורח חיים סימן
תח אות ג ד"ה ומ"ש הילכך
ג ומ"ש הילכך אם הניחו בתוך עיבורה של עיר לא עשה ולא כלום. גם זה
במשנה הנזכרת:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תח סעיף ג
המניח עירובו בתוך העיר ששבת בה,
(כז) לא עשה כלום (כח) אין מודדין ממקום עירובו אלא הרי הוא כבני העיר כולם שיש להם
אלפים אמה לכל רוח חוץ לעיר; ד וכן אם נתן עירובו במקומות (כט) המצטרפים לעיר שמודדין
התחום חוץ מהם, הרי זה כנותנו בתוך העיר.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תח סעיף ג
(כז) לא עשה כלום - שהרי בלא עירוב
נמי יש לו מן העיר אלפים לכל רוח וכל העיר לו כארבע אמות:
(כח) ואין מודדין - כצ"ל. והוא
דבר אחד:
(כט) המצטרפים לעיר - פי' בעבורה של
עיר [והוא תוך שבעים אמה ושיריים וכנ"ל בסימן שצ"ח] ואפילו אם נתן אותו באמה
אחרונה של העיבור אין נותנין לו הארבע אמות שנותנין לשאר מניח עירוב לצד חוץ כמבואר
לעיל דכשמניח תוך מחיצה או מקום שנחשב כד"א אין לו לצד חוץ כלום והרי הוא כשאר
בני העיר שמודדין תחומו תיכף מסוף העיבור והלאה [אחרונים]:
5)
נתן עירובו חוץ לתחום, אינו כלום
רמב"ם הלכות עירובין
פרק ו הלכה ה
המניח עירובו בתוך המדינה ששבת בה
לא עשה כלום ואין מודדין לו ממקום עירובו אלא הרי הוא כבני המדינה כולן שיש להן אלפים
אמה לכל רוח חוץ למדינה, וכן אם נתן עירובו במקומות המצטרפין לעיר שמודדין התחום חוץ
מהם הרי זה כנותנו בתוך העיר, נתן עירובו חוץ לתחום אינו עירוב.
בית יוסף אורח חיים סימן
תח אות א (א), ד ד"ה מפני שתחומין
א (א), ד מפני שתחומין דרבנן הקילו בהם וכו'. זה פשוט בכמה מקומות מהם בפרק
מי שהוציאוהו (מה:) ובפרק כיצד מעברין (נח:) [נט.]:
ומ"ש ומכל מקום מפסיד כנגדו האלפים
שמעבר לעירו. משנה בסוף פרק כיצד מעברין (ס.) נתנו חוץ לתחום מה שנשכר הוא מפסיד ובגמרא
(שם ע"ב) חוץ לתחום סלקא דעתך אלא אימא חוץ לעיבורה ופירש רש"י מה שנשכר
לרוח זה מפסיד מרוח שכנגדה. ובענין נותן עירובו חוץ לתחום ממש פירש רש"י (ד"ה
חוץ) שאינו עירוב אלא הרי הוא בתחום ביתו וכן דעת הרמב"ם בפרק ו' (מהל' עירובין
ה"ה) וכתב הרב המגיד שכן כתב הרשב"א בחידושיו ודלא כמו שכתב בספרו הארוך
דלא יזוז ממקומו ודברי חידושיו עיקר וכדעת רבינו עד כאן:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תח סעיף ד
נתן עירובו חוץ לתחום, (ל) אינו כלום
(ויש לו (לא) תחום מביתו) (מיימוני והמגיד פ"ו מהלכות עירובין).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תח סעיף ד
(ל) אינו כלום - כיון שא"א לו
להגיע שם בין השמשות שהוא זמן קניית עירוב מאחר שהוא חוץ לתחום ממקום שהוא עומד:
(לא) תחום מביתו - דכשהוא עומד בביתו
או בתחום ביתו אמרינן דמסתמא ניחא ליה לקנות שביתת ביתו כשאין עירובו עירוב ועיין מה
שכתבנו בסימן תי"א במ"ב ובה"ל: