רי"ף ערובין דף כב.
גמ' ערובין דף עב.-עב:
אורך השיעור הקולי ברי"ף ור"י הוא 18:37 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 8:00 דקות
אין להעתיק או לצלם את התמונות
1)חמש חבורות ששבתו בטרקלין אחד, אם
היה מפסיק בין כל חבורה וחבורה מחיצה המגעת לתקרה
2)חמשה שגבו את העירוב להוליכו למקום
שמניחין בו העירוב כשהם מוליכין אינן צריכין להוליך על ידי חמשתן
1)
חמש חבורות ששבתו בטרקלין אחד, אם היה מפסיק בין כל חבורה
וחבורה מחיצה המגעת לתקרה
רמב"ם הלכות עירובין
פרק ד הלכה ז
חמש חבורות ששבתו בטרקלין אחד, אם
היה מפסיק בין כל חבורה וחבורה ב מחיצה המגעת לתקרה הרי כל חבורה מהן כאילו היא בחדר
בפני עצמו או בעלייה בפני עצמה לפיכך צריכין פת מכל חבורה וחבורה ואם אין המחיצות מגיעות
לתקרה ככר אחד לכולן שכולן כאנשי בית אחד הן חשובין.
בית יוסף אורח חיים סימן
שע אות ג ד"ה חמש חבורות
ג חמש חבורות ששבתו בטרקלין וכו'. משנה בפרק הדר (עב.) חמש חבורות ששבתו
בטרקלין אחד בית שמאי אומרים עירוב לכל חבורה וחבורה ובית הלל אומרים עירוב א' לכולן
ואסיקנא בגמרא דהלכה כמאן דאמר לא נחלקו במחיצות המגיעות לתקרה שהם צריכין עירוב לכל
חבורה וחבורה על מה נחלקו על מחיצות שאינן מגיעות לתקרה אמר רב נחמן בר יצחק מתניתין
נמי דיקא דקתני ומודים בזמן שמקצתן שרויים בחדרים ובעליות שצריכים עירוב לכל חבורה
וחבורה מאי חדרים ומאי עליות אילימא חדרים חדרים ממש ועליות עליות ממש פשיטא אלא לאו
כעין חדרים כעין עליות ומאי ניהו מחיצות המגיעות לתקרה שמע מינה ופירש רש"י חדרים
ממש שלא היו מחוברים מעולם וכתב הרב המגיד בפ"ד מהלכות עירובין (ה"ז) בשם
הרשב"א (עבה"ק ש"ד סי' ב) שאם המחיצות מגיעות תוך ג' לתקרה חשיבי מגיעות
דכל פחות מג' כלבוד דמי וכתבו רש"י והתוספות (ד"ה ומודין) דהכא במאי עסקינן
בשכל חבורה יש לה פתח לחצר שאל"כ לא היו צריכים לתת עירוב אלא ב' הפנימיים כרבי
יוחנן דאמר (עה:) הכי גבי י' בתים זה לפנים מזה וכן כתב הרא"ש (סי' יז) וכן כתב
סמ"ג (הל' ערובין רמד:) ובסמ"ק (סי' רפ"ב עמ' שח) כתב פסק ר"י
על הבחורים והמלמדים בחדרים לבדם וכו' והשר מקוצי היה מצריך תפיסת יד או עירוב בלא
ברכה וצ"ע אי מצריך אפילו בפתח אחד לרשות הרבים דהא משמע דלא מהני פתח אחד כי
אם לאחשובי החיצונה בית שער וכן נהגו בבירה גדולה שמשכירים בני אדם הרבה כל אחד ואחד
בחדר לבדו ואין להם כי אם פתח אחד לרשות הרבים אפ"ה נהגו לערב עד כאן לשונו ונראה
לי דכשאין הבתים פתוחים זה לזה מיירי כגון שכל הבתים פתוחים לבית אחד ואותו בית שער
פתוח לחצר ומשום הכי קאמר דלא מהני פתח אחד אלא להיכא שהבתים פתוחים זה לזה שתחשב החיצונה
כבית שער אבל כהאי גוונא שאינם פתוחים זה לזה אף על פי שאין להם אלא פתח אחד צריכין
לערב זה עם זה ואין לפרש דאבתים הפתוחים זה לזה קאי דאם כן היכי אפשר לשר מקוצי להצריך
תפיסת יד הא אפילו לרבי יוחנן שנים הפנימיים לבד נותנין עירובן וכל השאר חשיבי בית
שער ואינם אוסרים כמו שיתבאר בסוף סימן זה (סע' ז) והוא כתב שמשכירים בני אדם הרבה
דמשמע דביותר משנים נמי נהגו לערב ומשמע דאכל הדרים בבירה קאמר ולפי זה מ"ש מהרי"ק
בשורש מ"ח אפילו אם תימצי לומר דהלכה כרבי יוחנן כמ"ש בסמ"ק דלכאורה
צריכין לערב וכן נהגו בבירה גדולה צריך לומר דוכן נהגו בבירה גדולה שכתב מהרי"ק
לא מדברי סמ"ק הם דהא סמ"ק לא כתב כן בבתים הפתוחים זה לזה ויש לכל אחד מהם
דריסת רגל על חבירו אלא דברי מהרי"ק עצמו הם ואם באנו לומר דמדברי סמ"ק הם
צריך לומר שמהרי"ק מפרש דאבתים הפתוחים זה לזה קאי והכי קאמר דהא משמע דלא מהני
בהו פתח אחד אלא לאחשובי החיצונה בית שער כלומר חיצונה דחיצונה דהיינו השלישית אבל
השנייה חשיבה בית וכרבי יוחנן דאמר אפילו חיצון של פנימי וכן נהגו בבירה גדולה שמשכירים
בני אדם הרבה כל א' בחדר לבדו ואין להם כי אם פתח א' לרשות הרבים אפילו הכי נהגו לערב
כלומר שנים הפנימיים מערבין אבל החיצונים פשיטא דאין צריכין לתת עירוב כלל דהוו בית
שער והיינו כרבי יוחנן דאילו לשמואל לא היו צריכין לערב כלל אם אין עמהם דיורין אחרים
חוץ לטרקלין שהרי אין כאן בית אלא הפנימי וכל שאר הבתים חשיבי בית שער ואינם אוסרים
עליו:
ומ"ש רבינו אפילו הן של יריעות.
כן כתבו שם התוספות (ד"ה במחיצות) והרא"ש (שם) והמרדכי (סי' תקיח) והגהות
בפרק ד' מהלכות עירובין (אות ב) בשם ס"ה ולא כמו שכתב המרדכי שנראה (לרבי) [לבית]
הלל דמחיצות דיריעות גריעי:
ומ"ש רבינו אבל אם נתנו בזה הטרקלין
אין צריכין ליתן כלל וכו'. שם (ע"ב) בגמרא תנא במה דברים אמורים בשמוליכין עירובן
למקום אחר אבל אם היה עירוב בא אצלם דברי הכל עירוב אחד לכולן וכתבו התוספות (ד"ה
אבל) ואם תאמר טעמא דבית שמאי אתי לאשמועינן ויש לומר דלבית הלל נמי נפקא מינה בכעין
חדרים ועליות דדוקא במוליכין עירובן קאמר דמודי שצריכין עירוב לכל חבורה וחבורה אבל
בעירוב בא אצלן עירוב אחד לכולן דכעין חדרים ועליות לבית הלל כמו מחיצות שאין מגיעות
לתקרה לבית שמאי ומיהו בחדרים ועליות ממש אין נראה לחלק בין מוליכין עירובן לעירוב
בא אצלן מדפשיטא ליה לתלמודא דקאמר אילימא חדרים ועליות ממש פשיטא וכן כתב הרא"ש
(שם) גם כן ורבינו כתב כשיטתם אבל מדברי הרמב"ם בפ"ד מהלכות עירובין (ה"ז)
משמע דכל שהמחיצות מגיעות לתקרה הם כחלוקים לכל דבר שהם צריכים לטלטל מזה לזה ואפילו
עירוב בא אצלן צריך כל אחד ואחד לתת עירוב כאילו היו שרויים בעליות וחדרים ממש וכן
כתב שם הרב המגיד בהדיא וכתב הרב המגיד שדקדק הרשב"א (עב. ד"ה ומודים, עבה"ק
שם) בלשון המשנה שאם עשו מקצתן מחיצות מגיעות לתקרה ומקצתן לא עשו אותן שעשו הם כמחולקין
ושלא עשו הם כמשותפין:
ומ"ש רבינו אבל מי שיש לו סופר
או מלמד בביתו וכן תלמידים הלומדים וכו'. כן כתבו שם התוספות (ד"ה ומודים) והרא"ש
(שם) והמרדכי (שם) וסמ"ג (רמד ע"ד) וסמ"ק והגהות בפ"ד (שם) אלא
שבתוספות ושאר הספרים כתבו בין יש להם פתח לרשות הרבים בין אין להם פתח לרשות הרבים
ובפסקי הרא"ש כתב לחצר במקום לרשות הרבים ורבינו כתב כלשון הרא"ש וכן כתב
גם כן רבינו ירוחם (ני"ב חט"ו פט:) ונראה לי דלהרא"ש נמי אפילו יש לכל
אחד פתח פתוח לרשות הרבים שרי ולא הזכיר פתוח לחצר אלא משום דאם אינם פתוחים לחצר בעל
הבית לא הוו שייכי אהדדי כי היכי דלימא בהו שאינם אוסרים עליו וטעמא דהני אינם אוסרים
על בעל הבית ולא זה על זה נתבאר בספרים הנזכרים וזה לשון התוספות כיון שכולם משתמשים
בתוך הבית בכל עסקי תשמישיהן באפייה ובישול ובכל דבר חשיבי כולהו כאילו אוכלים וישנים
במקום אחד ואף על פי שיש לה פתח לצד רשות הרבים הכל נקראים על שם בעל הבית ועוד דאין
משאיל להם רשותו לאסור עליו ולא זה על זה ומצי לסלוקינהו והוה ליה כה' שכירים וה' לקיטים
דלא אמרינן בהו להחמיר כדאמרינן לעיל (סו.) אחד נותן עירוב ודיו. ודבר פשוט הוא דלא
איצטרכינן להני טעמי אלא כדי להתיר כשאין לבעל הבית תפיסת יד במקום שהשאיל להם שאם
היה לו שם תפיסת יד בלאו הני טעמי הוה שרי כמו שנתבאר בסמוך (ד"ה בע"ה שיש
לו). ובסמ"ק (שם) כתב בשם ר"י על מי שיש לו סופר ומלמד בביתו כפסק התוספות
והספרים הנזכרים ואח"כ כתב והשר מקוצי היה מצריך תפיסת יד או עירוב בלא ברכה עד
כאן. ומשמע דהשר מקוצי היה מסופק בדין זה ומשום הכי כתב שצריך שיהיה לבעל הבית תפיסת
יד באותם חדרים או שיערב בלא ברכה וכתב סמ"ק על דברי השר מקוצי וצ"ע אי מצריך
אפילו בפתח א' לרשות הרבים דהא משמע דלא מהני פתח אחד כי אם לאחשובי החיצונה בית שער
וכו' וכבר ביארתי דבריו בסמוך (ד"ה חמש חבורות): ואם שנים או שלשה אנשים דרים
כל אחד בביתו המושכר או הקנוי לו אף על פי שכל הבתים פתוחים לטרקלין ומקום אפייתם ובישולם
ותשמישם ביחד נראה דלכולי עלמא אוסרים זה על זה ולא דמו לסופרים ומלמדים הדרים בבית
בעל הבית שאינם אוסרים דאיכא למימר שאני התם דאיכא נמי טעמא דלא השאיל להם רשותו לאסור
עליו וכן כתב מהרי"ק בשורש מ"ח וזה לשונו ואשר כתבת שאין אתם מקפידים זה
על זה בענין תשמיש הבית נראה לפי עניות דעתי דמשום כן לא יועיל שלא תאסרו זה על זה:
כתב מהרי"ק בשורש מ"ח על שנים שדרים בבירה א' שאם כל אחד משניהם יש לו פתח
פתוח לחצר ואין לאחד דריסת רגל על חבירו דפשיטא דאין לדמותו כלל לההיא דפסק ר"י
על הבחורים ועל המלמדים לא מיבעיא דאם אין להם אלא פתח א' לרשות הרבים וכו' דפשיטא
דהתם בחדרים ועליות שהם פתוחות לטרקלין ואין להם דרך לצאת לא לחצר ולא לרשות הרבים
אלא דרך הטרקלין אבל היכא שיש לכל אחד דרך יציאה לחצר מבלתי יצטרך עבור דרך הטרקלין
פשיטא שהיו אוסרים על הבעל הבית אם לא מטעם שאפייתם ובישולם ביחד או משום שלא השאיל
להם רשותו וכו' אבל אם היו בב' בתים זו לפנים מזו באנו למחלוקת שמואל ורבי יוחנן (עה:)
ונסתפקו הפוסקים הלכה כדברי מי ומכל מקום אפילו אם תימצי לומר דהלכה כר"י כמ"ש
בסמ"ק (שם) דלכאורה צריכין לערב וכן נהגו בבירה גדולה ופשיטא דאין להתירה בלא
עירוב וטוב לערב בלא ברכה אמנם לענין לטלטל בכל העיר מאחר שאין הדבר ברור כל כך להצריך
עירוב בשנים זו לפנים מזו אפשר דבזה יש לסמוך על דברי רבינו אשר (פרק הדר סו"ס
א) ובנו הרב יעקב בספר אורח חיים (סי' שצא סע' א) שכתבו להתיר לטלטל בכל העיר היכא
שאין כי אם חצר אחד של יהודים בכל העיר ואף על גב דיש הרבה בתים פתוחים לאותו חצר ואוסרים
זה על זה לטלטל באותו חצר בלא עירוב עד כאן לשונו ומ"ש דהתם בחדרים ועליות שהם
פתוחות לטרקלין ואין להם דרך לצאת לא לחצר ולא לרשות הרבים אלא דרך הטרקלין תימה דהא
בחורים ומלמדים אפילו אינם פתוחים לטרקלין נמי לא אסרי אהדדי כמו שנתבאר וכמו שכתב
הוא מטעם שאפייתם ובישולם כאחד או שלא השאיל להם רשותו וכו' ונראה דמשום דלשון סמ"ק
הכי איתא ופסק ר"י על הבחורים והמלמדים הדרים בחדרים לבדם לא מיבעיא אם אין להם
אלא פתח אחד לרשות הרבים דאין צריכין לערב אלא אפילו יש לכל אחד ואחד פתחו לרשות הרבים
אין צריך לערב ולא מיבעיא היכא שאוכלים מככר של בעל הבית אלא אפילו כל אחד ואחד אוכל
מככרו במקומו בחדרו אפילו בשבת כיון שאפייתן ובישולם ביחד אין צריך לערב ועוד שאין
בעל הבית משאיל להם רשותו כדי שיאסרו עליו עד כאן לשונו. וממה שכתב לא מיבעיא אם אין
להם אלא פתח אחד לרשות הרבים דאין צריכין לערב משמע דבלאו טעמא דאפייתן ובישולם כא'
או שלא השאיל להם רשותו וכו' אין צריכין לערב מטעם שאין להם אלא פתח אחד לרשות הרבים
והיה נראה דאפילו באין להם דריסת רגל זה על זה שרי מטעם שאין להם אלא פתח א' לרשות
הרבים ואם כן באותה בירה כיון שלא היה להם אלא פתח אחד לרשות הרבים היה עולה על הדעת
להתיר משום הכי כתב מהרי"ק דליתא דעד כאן לא קאמר ר"י דבלאו טעמא דאפייתן
ובישולם כא' או שלא השאיל להם רשותו וכו' אין צריכין לערב מטעם שאין להם אלא פתח אחד
לרשות הרבים אלא כשהחדרים והעליות פתוחין לטרקלין וכו' עד או מפני שלא השאיל להם רשותו:
ומ"ש אפילו אם תימצי לומר דהלכה כר"י וכו' פירושו דבסוף פרק הדר (עה:) איתא
אמר רב יהודה אמר שמואל עשרה בתים זה לפנים מזה פנימי נותן את עירובו ודיו ורבי יוחנן
אמר אפילו חיצון חיצון בית שער היא חיצון של פנימי במאי קא מיפלגי מר סבר בית שער דיחיד
שמיה בית שער ומר סבר לא שמיה בית שער ופירש רש"י י' בתים זו לפנים מזו חיצון
פתוח לחצר וכולן דריסת רגלו עליו ופנימי דורס על כולן שאין לו יציאה אלא דרך זו כולן
נעשין בית שער לו ואינם אוסרין על בני חצר אלא פנימי לבדו כדאמרן בפרק כיצד (פה:) והדר
שם אינו אוסר הילכך כשבאים שאר דיורים הפתוחין לחצר לערב את חצירן פנימי זה נותן פת
והשאר אין צריכין: אפילו חיצון. צריך ליתן את הפת: חיצון של פנימי בית התשיעי לחצר.
עד כאן לשונו ואם כן בשני בתים הפתוחים זה לזה לשמואל אין צריך לתת פת אלא הפנימי ואידך
הוי בית שער ואינו צריך לתת פת ולרבי יוחנן גם השני צריך לתת פת דהוי בית שער דיחיד
ולא שמיה בית שער והשתא קאמר מהרי"ק דלא מיבעיא אי פסקינן הלכתא כשמואל דאין השני
צריך לתת פת דיש להתיר לטלטל בכל העיר שאף על פי שיש כאן שני בתים לא חשיבי אלא בית
אחד דאידך הוי בית שער אלא אפילו אם תימצי לומר דהלכה כרבי יוחנן כדכתב בסמ"ק
אפילו הכי איכא למישרי לטלטל בכל העיר דמאחר דלא פסיקא לן אי הלכתא כשמואל או כרבי
יוחנן בהא סמכינן על דברי הרא"ש והטור שאף על פי שדרים יהודים בהרבה בתים מאחר
שכולם פתוחים לחצר אחד מותר לטלטל בכל העיר: ומ"ש אפילו אם תימצי לומר דהלכה כרבי
יוחנן כמ"ש בסמ"ק וכו' וכן נהגו בבירה גדולה כבר נתבאר בסמוך (ד"ה חמש
חבורות):
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שע סעיף ג
חמש חבורות (יח) ששבתו בטרקלין וחלקוהו
במחיצות, אם עוברים כולם זה על זה, שאין פתח פתוח
לחצר אלא החיצון וכולם עוברין דרך עליו, אין צריכים ליתן בעירוב (יט) <ב> אלא
שנים הפנימיים, וכל האחרים חשובים כבית שער להם. (כ) ואם היה <ג> לכל א' פתח
פתוח לחצר, הגה: * (כא) ז או שאין עוברים זה על זה, רק כל אחד יש לו פתח פתוח לבית
שער שלפניהם, והבית שער פתוח לחצר (ב"י), אם המחיצות מגיעות לתקרה (כב)
בתוך שלושה טפחים, דהוי כל א' הדר בפני עצמו אפילו הן (כג) של יריעות, אם בני החצר
נותנים העירוב בא' משאר בתי החצר * (כד) <ד> צריך כל אחת ואחת מחבורות שבטרקלין
ליתן עירוב; אבל אם נתנו העירוב בזה הטרקלין, (כה) אין צריכין ליתן עירוב כלל (כו)
שכולם דרים בבית זה, ובית שמניחים בו העירוב אין צריך ליתן עירוב. וכן אם אין דיורין
אחרים בחצר אינם צריכים עירוב. חלקוהו (כז) במחיצות שאין נוגעות לתקרה, (אפילו) אם
בני החצר נותנים עירובן בא' משאר בתי החצר (כח) די בעירוב א' לכל החמש חבורות.
הגה: אם מקצתן (כט) עשו מחיצות ומקצתן לא עשו, אותן שעשו הם מחולקים, ואותן שלא עשו,
(ל) <ה> הם כמשותפין. (המגיד פרק ד'). * ואם היו דיורין (לא) בעליות
ממש, אפילו נתנו בני החצר העירוב בטרקלין, (לב) צריכה כל חבורה וחבורה לתת עירוב.
(לג) אבל מי שיש לו ח מלמד או סופר בביתו, וכן תלמידים הלומדים בפני הרב ודרים בביתו
כל א' בחדרו, <ו> אפילו יש לכל א' (לד) פתח פתוח לחצר ואוכל וישן בחדרו, * (לה)
אינם אוסרים.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שע סעיף ג
(יח) ששבתו בטרקלין - ר"ל שדירתם
בטרקלין:
(יט) אלא שנים הפנימים - דאף דהשני
הוא ג"כ בית שער לראשון שהראשון עובר דרך עליו מ"מ לא מקרי בית שער לפטרו
מן העירוב דבית שער דיחיד [דהיינו שרק יחיד עובר דרך עליו] לא מקרי בית שער כדלקמן
בס"ז וע"כ כל אחד ואחד מהן חייב בעירוב ומיירי באופן שהמחיצות שביניהן מגיעות
לתקרה ואי אין המחיצות מגיעות לתקרה נחשבין שנים כבית אחד ואין צריכין ליתן רק עירוב
אחד בין שניהן אם יש עמהן עוד דיורין בחצר:
(כ) ואם היה לכ"א - ר"ל
שאינם עוברים זה ע"ז רק שיש לכ"א מחדרו פתח פתוח לחצר:
(כא) או שאין עוברין וכו' - ר"ל
דהמחבר צייר אינם עוברים בגווני שהיה לכ"א מחדרו פתח לחצר והרמ"א מוסיף דאפילו
כל הפתחים לא היו פתוחים לחצר אלא שהיו פתוחים כ"א בפני עצמו להבית שער שהיה נגד
כל החדרים ובבית שער היה פתח אחד שממנו יוצאים לחצר ואשמעינן דלא תימא כיון שכולם יוצאים
לחצר דרך פתח אחד דהיינו פתח של בית שער מקרי מחוברים כולם וכעוברים זה ע"ז דמי
קמ"ל דלא משגחינן בזה כיון שאינם עוברים זה על זה. ולפ"ז בבתים שלנו שדרים
כמה שכנים בבית וכ"א בחדרים מיוחדים אע"פ שעוברים לחוץ דרך הבית שלפניהם
שהוא להם כבית שער מ"מ חייבים כולם בעירוב ולפיכך אם נתקלקל העירוב של עיר אסורים
לטלטל כ"א מחדרו לחדר חבירו [אם לא שיש לבעה"ב תפיסת יד בחדריהם כגון דברים
שאינם ניטלין וכו' וכדעיל בס"ב שאז נחשב כאלו כל הבית והחדרים שלו והם רק כאורחים
אצלו וא"צ לעירוב] ולענין טלטול מחדר לבית עיין לקמן בסעיף זיי"ן ועיין בבה"ט
ובבה"ל מה שכתבנו בזה:
(כב) בתוך ג"ט - דהוי לבוד וכסתום
עד למעלה דמי:
(כג) של יריעות - אכן באופן שקשורות
היטב מלמטה שלא ינידם הרוח וכדלעיל בסי' שס"ב ס"א [אחרונים]:
(כד) צריך כל א' וא' וכו' - דכיון
דאסרו הנך דיורין שבחצר אם לא עירבו אסרי נמי הנך שבטרקלין כיון שהמחיצות שבהן מחולקות
אף שהן מחיצות גרועות:
(כה) אין צריכים וכו' - ומיירי במחיצות
עראי כעין מחיצות של יריעות דאלו חלקוהו במחיצות גמורות כגון של נסרים וכדומה בוודאי
אין נ"מ בין עירוב בא אצלן וכו' ובין יש דיורין אחרים בחצר או אין דיורין דבכולהו
צריכין ליתן חלק בעירוב וכדמסיים המחבר בסוף אם היו דיורין בעליות ממש וכו':
(כו) שכולם דרין בבית זה - היינו אף
שהעירוב מונח בחדר אחד דמי כמאן שהעירוב היה מונח אצל כולם דהתקרה מחברן לבית אחד כיון
שתחתיו הם מחיצות גרועות:
(כז) במחיצות שאין נוגעות לתקרה -
אפי' הם מחיצות קבועות של נסרים ואבנים ואפילו גבוהות יותר מעשרה:
(כח) די בעירוב א' וכו' - דכבית אחד
דמי:
(כט) עשו מחיצות - המגיעות לתקרה:
(ל) הם כמשותפין - פי' ואז כולם נותנין
עירוב א':
(לא) בעליות ממש - כבר כתבנו דה"ה
כשנתחלקו החבורות ע"י מחיצות קבועות כגון של נסרים וכדומה כיון שהם מגיעות לתקרה:
(לב) צריכה כל חבורה וכו' - ואפי'
כשאין דיורין אחרים בחצר צריכין לעשות עירובי חצרות:
(לג) אבל מי שיש לו וכו' - הטעם כיון
שכולם משתמשין בשל בעה"ב באפיה ובישול ובכל דבר חשיבי כולהו כאלו אוכלים וישנים
במקום אחד ואע"פ שיש להם פתח לצד חצר נקראים ע"ש בע"ה ועוד דאין משאיל
להם רשותו לאסור עליו. וכ"ז בשהיה שאול להם אבל אם היה מקום החדרים קנוי או מושכר
להם או אפילו בשאול רק שמשתמשין כל אחד בפ"ע בחדרו אוסרין דדוקא בצירוף שני הטעמים
ביחד מקילינן. וכ"ז בשלא היה לבעה"ב אצלם תפיסת יד דאל"ה מותר בכל גווני
וכנ"ל בס"ב:
(לד) פתח פתוח לחצר - והו"א דיכול
לאסור על בני החצר כשלא עירבו:
(לה) אינם אוסרים - על אנשי החצר ולא
זה על זה:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שע סעיף ג
* או שאין עוברין וכו' - עיין במ"א
מה שכתב דמחדר לבית אסור אם הם שנים [ור"ל אפילו אם אין להחדר פתח אחר לצאת בו
כ"א דרך הבית ומשום דבית שער דיחיד לא שמיה בית שער וכדלקמן בס"ז] ומוכח
מדבריו דכשם שחכמים אסרו לטלטל מבית לחצר בלי עירוב כמו כן אסרו להוציא מבית לבית וכ"כ
בעצמו בריש סימן שס"ו וכל האחרונים שם ועין בבה"ט שכתב בשם ספר דבר שמואל
שנסתפק בדין זה וכבר השיגו עליו בספר מאמר מרדכי ובברכי יוסף שאינו כן ואדרבה בספר
הנ"ל הסכים בפירוש לאיסור אכן יש מאיזה אחרונים שגמגמו בזה מחמת לשון הרמב"ם
פ"א מה"ע דמשמע מיניה דעיקר הגזירה מבית לחצר כדי דלא ליתי לאיחלופי מרה"י
לרה"ר אך כבר כתב התוי"ט בריש פרק חלון דגם הוא מודה לאיסור ורק דתחלת הגזירה
היתה במבית לחצר ואח"כ אסרו אף מבית לבית ואף דבשושנים לדוד האריך בזה לחלוק על
התוי"ט מ"מ לדינא העיקר כמ"א ושארי אחרונים שהסכימו לאיסור וכן מבואר
בפירוש בעבוה"ק להרשב"א בשער השלישי סעיף ט' וז"ל הבתים אע"פ שתשמישן
אחד אסור לטלטל מביתו של זה לביתו של זה עד שיערבו ולא עוד אלא אפילו מביתו לבית המשותפת
בינו ובין חבירו ומבית לחצר המשותפת לו עם חבירו אסור עד שיערבו בו' ע"כ הרי דלדידיה
עיקר הגזירה היתה מבית לבית ואח"כ הוסיפו דאפילו מבית לחצר אסור וא"כ עכ"פ
מבית לבית לא גריעא ולמה נשוה מחלוקת בינו ובין הרמב"ם וכן משמע בעירובין י"ז
ע"א ברש"י במשנה ד"ה ומלערב גם בסמ"ג בשם בה"ג בריש הלכות
עירובין וכן באורחות חיים בריש ה"ע משמע מפשטא דלישנא דגזירת חכמים היתה אף במבית
לבית ע"ש:
* צריך כל אחת ואחת מחבורות כו' -
דוקא כשנעשו החבורות קבועות פה דהיינו יותר משלשים יום דפחות מזה הם בכלל אורחים ובטילי
לגבי בע"ה בקבועים וא"צ ליתן חלק בעירוב וכדלקמן בסוף הסימן וכ"כ בשע"ת
שם עי"ש:
* ואם היו דיורין כו' צריכה כל חבורה
כו' - מלבד אותה חבורה שאצלה מניחין העירוב א"צ לתת חלק בעירוב:
* אינם אוסרים - עיין מ"ב ס"ק
ל"ג והוא מט"ז ומ"א וכפי שפירשו המפרשים כדברי המ"א דגם הוא ס"ל
דתרתי בעינן דוקא. [ולכאורה יפלא על הט"ז ומ"א שלא הזכירו בטעם השני רק משום
דאין משאיל רשותו כדי לאסור עליו ולא סיימו משום דמצי לסלוקינהו וכמו שמוזכר בתוספות
אכן לפי מה שהובא שיטת התוספות בחידושי הרשב"א והריטב"א ובאורחות חיים ניחא
דהם לא סיימו בשיטת התוספות משום דמצי לסלוקינהו וכן מוכח עוד שם וגם בעבוה"ק
שלו דבמצי לסלוקינהו גם הרשב"א דפליג אשיטת התוספות מודה להקל וכמו שנכתוב לקמיה]
וכן נראה עיקר לדינא שהרי הרשב"א בעבוה"ק ובחידושיו וריטב"א פליגי אעיקר
דינא דמחבר עי"ש וא"כ אף אם ננקוט כדעת התוס' להקל בשאלה משום דלא השאילו
על דעת לאסור עליו ואפילו בהשאילו לזמן מרובה וכמו שמשמע בחידושי הרשב"א לשיטת
בעלי התוס' וכנ"ל היינו עכ"פ היכי דאיכא גם טעם ראשון דאפיה ובישול [ובאפיה
ובישול לחוד בודאי לא סגי כמו שכתב בב"י ועוד שהרי הרשב"א והריטב"א
שהביאו שיטה זו של התוספות להתיר לא העתיקו כלל האי טעמא רק טעם שני משום דאין משאיל
כדי לאסור עי"ש] ונראה דעד כאן לא הצריכו תרתי אלא במקום דמשאיל לו לזמן דלא מצי
לסלוקינהו בכל שעה ולהכי אי לאו טעם הראשון דאופין ומבשלין במקום אחד בודאי יכול לאסור
וכמו דמבואר במחבר בס"ב וכן מבואר בח"א דהיכי דאיכא תרתי טעמים אפילו השאילו
לזמן ארוך שרי אבל היכי דמצי לסלוקינהו בכל שעה כגון שלא השאילו לזמן מיוחד לא יכול
לאסור עליו אפילו אופה ומבשל בפני עצמו וכן מצאתי בא"ר בתירוץ שני שמצדד כן דהיכי
דמצי לסלוקינהו בכל שעה לא בעינן טעם הראשון כלל וכן משמע מהגר"ז עי"ש וקצת
משמע כן גם בביאור הגר"א [שלא הביא רק טעם שני המוזכר בתוספות וע"כ דמצי
לסלוקינהו דאל"ה הרי סותר לדברי המחבר בס"ב] וכן מצאתי בחידושי הרשב"א
ובעבוה"ק להדיא דדוקא היכי דמשאילו לזמן מרובה אבל לזמן מועט הו"ל כאורח
ואינו אוסר ומובן לפ"ז דה"ה וכ"ש היכי דמצי לסלקו בכל עת דלא עדיף מזמן
מועט. ודע דדעת הגר"ז דתלוי רק במצי לסלוקינהו והיכי דלא מצי לסלוקינהו משמע מיניה
דצריך עירוב אפילו אופין ומבשלין ביחד והוא ממש כשיטת הרשב"א והריטב"א וכנ"ל
וכן משמע קצת בביאור הגר"א והמחבר סתם בזה. ודע עוד דאף דמסקינן דע"י אפיה
ובישול יחד בלחודא לא מהני להתיר מ"מ היכי שגם כולם עוברים דרך הבית לחצר או לר"ה
ואין לכל אחד פתח מיוחד לצאת בו חשיבי כולם כבית אחד כן מוכח בב"י בסוף דבור המתחיל
כתב הרמב"ם עי"ש ואף דב"י גופיה בסימן זה הביא בשם הסמ"ק והעתיקו
גם הרמ"א בהג"ה ראשונה דמה שכולם יוצאים דרך בית שער אחד לא מהני לחברם הואיל
שכל חדר יש לו פתח בפני עצמו מ"מ הכא שהבית שעוברין דרך בו הוא ג"כ מקום
אפיה ובישול לכולם חשוב כבית אחד ועדיין צ"ע:
2)
חמשה שגבו את העירוב להוליכו למקום שמניחין בו העירוב כשהם
מוליכין אינן צריכין להוליך על ידי חמשתן
רמב"ם הלכות עירובין
פרק ד הלכה ד
חמשה שגבו את העירוב להוליכו למקום
שמניחין בו העירוב כשהם מוליכין אינן צריכין להוליך על ידי חמשתן אלא ככר אחד שכיון
שגבו כולן נעשו כאנשי בית אחד.