רי"ף ערובין דף כד:
גמ' ערובין דף עו.- עז.
אורך השיעור הקולי ברי"ף ור"י הוא 34:27 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 8:00 דקות
אין להעתיק או לצלם את התמונות
1)כותל שבין שתי חצרות פחות מעשרה
טפחים מערבין עירוב אחד ואין מערבין שנים
2)להחליף דרך מקום פטור ברשויות
דרבנן, יש אוסרים ויש מתירים
3)נפרץ הכותל הגבוה שביניהן, אם היתה
הפרצה עד עשר אמות מערבין שני עירובין
4)חריץ שבין שתי חצרות, עמוק עשרה
ורחב ארבעה, אין יכולין לערב יחד
5)אם החריץ עמוק לא' עשרה ולשני אינו
עמוק עשרה
1)
כותל שבין שתי חצרות פחות מעשרה טפחים מערבין עירוב אחד
ואין מערבין שנים
רמב"ם הלכות עירובין
פרק ג הלכה ג
כותל שבין שתי חצרות או מתבן שבין
שתי חצרות פחות מעשרה טפחים מערבין עירוב אחד ואין מערבין שנים, היה גבוה עשרה או יתר
על כן מערבין שני עירובין אלו לעצמן ואלו לעצמן, ואם היה ביניהם סולם מכאן וסולם מכאן
הרי הן כפתח, ואם רצו מערבין אחד, ואפילו היה הסולם זקוף וסמוך לכותל שהרי אין יכולין
לעלות בו עד שימשך ויתרחק מתחתיו מן הכותל הרי זה מתיר, ואפילו לא היה מגיע ב ראש הסולם
לראש הכותל אם נשאר ביניהן פחות משלשה הרי זה מתיר ומערבין אחד אם רצו.
בית יוסף אורח חיים סימן
שעב אות ו ד"ה וכתב עוד
ו וכתב עוד שתי חצירות ובית אחד ביניהם והבית פתוח לשתי החצירות והבית
עירב עם שתיהן אבל החצירות לא עירבו שתיהן זה עם זה פשיטא שאין לטלטל מחצר לחצר על
ידי בית האמצעי שביניהם:
היה בין החצירות כותל גבוה עשרה טפחים
וכו'. משנה שם (עו:):
ומ"ש או שהיה קרקעיתו של אחד
גבוה מחבירו ה' וכו'. הוא על הכלל שהעלו בפרק כל גגות (צג:) גידוד ה' ומחיצה ה' מצטרפין
וכמו שכתבתי בסימן שס"ב (קכה: סע' ב ד"ה תל שגבוה):
היה כותל לשניהם גבוה י' ובראשו פירות
וכו'. משנה שם עלה ע"ו (ע"ב) כותל שבין ב' חצירות גבוה י' ורחב ד' מערבין
ב' ואין מערבין אחד היו בראשו פירות אלו עולין מכאן ואוכלין ואלו עולין מכאן ואוכלין
ובלבד שלא יורידו למטה וכתבו התוספות (ד"ה ובלבד) ובלבד שלא יורידו למטה דוקא
לפי שאין פתח ביניהם שאין החצירות יכולין לערב יחד אבל אם יש פתח בכותל זה ועירבו מותר
להוריד ולהביא מן הבתים לחצר ומן הבתים מעלין על הכותל. ובגמרא אין בו ארבע אמות מאי
אמר רב אויר ב' רשויות שולטות בו לא יזיז בו אפילו מלוא נימא ורבי יוחנן אמר אלו מעלין
מכאן ואוכלין ואלו מעלין מכאן ואוכלין תנן אלו עולין מכאן ואלו עולין מכאן ואוכלין
עולין אין מעלין לא הכי קאמר יש בו ד' על ד' עולין אין מעלין לא אין בו ד' מעלין נמי
ואזדא רבי יוחנן לטעמיה (ט. ושבת ח:) דכי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן מקום שאין בו ד'
על ד' מותר לבני רשות הרבים ולבני רשות היחיד לכתף עליו ובלבד שלא יחליפו ופירש רש"י
מעלין מחצירן לראשו והוא הדין דמורידין דמקום פטור הוא ובטל לכאן [ולכאן] אבל התוספות
(עז. ד"ה ור' יוחנן) פירשו אלו מעלין מן הבית דמן החצר אפילו ברחב ד' שרי דכרבי
שמעון מוקי לה רבי יוחנן בריש כל גגות (צב.). והרי"ף (כד:) והרא"ש (סי' א)
כתבו הא דקתני ובלבד שלא יורידו למטה אוקימנא בפרק כל גגות למטה לבתים אבל לחצירות
מורידין דקיימא לן כרבי שמעון דאמר גגות חצירות וקרפפות רשות אחת הן ואם כן רישא דקתני
עולין אין מעלין לא מבית לכותל קאמר וטעמא משום דרחב ד' אבל אם אין בו ד' מעלין מבית
לכותל לרבי יוחנן דאמר אין בו ד' אלו מעלין מכאן לרבי שמעון דקיימא לן כוותיה ולכן
תמיהני על רבינו שכתב אבל אין יכולין להעלות מפירות הבית וכו' אפילו אין בו רוחב ד'
והא ליתא אלא ברחב ד' דוקא אבל אם אינו רחב ד' מותר וצריך עיון:
ומ"ש ובלבד שלא יחליפו. כבר כתבתי
בסימן שמ"ו (קיז: סע' א ד"ה ומ"ש ואפי' אם) דהיינו לדעת הרשב"א
(עבה"ק ש"ג סי' ו) אבל לדעת הרי"ף (שם) והרמב"ם (שבת פט"ו
ה"כ) כל כהאי גונא מותר להחליף דהא רשויות דרבנן הם:
היה לאחד מהחצירות [כותל] גבוה עשרה.
כלומר הכותל שבין שתי חצירות היה גבוה י' לאחד מהחצירות שהיה קרקע שאצלו גבוה ה' ובנה
עליו כותל גבוה ה' שנמצא לחצר אחד גבוה י' ולשני אינו גבוה אלא ה' אינן יכולין לערב
יחד כדפרישית בסמוך:
ומ"ש ועיקר תשמיש הכותל נותנין
אותו וכו'. בפרק חלון עלה ע"ז (ע"א) אמר רב הונא אמר רב נחמן כותל שבין ב'
חצירות צידו אחד גבוה י' טפחים וצידו אחד שוה לארץ נותנין אותו לזה ששוה לארץ משום
דהוה ליה לזה תשמישו בנחת ולזה תשמישו בקשה ונותנין אותו לזה שתשמישו בנחת. ופירש רש"י
כל כמה דלא גבוה י' קרי ליה שוה לארץ: נותנין אותו. להעלות ולהוריד מעליו וחבירו אסור.
והרמב"ם בפ"ג (עירובין הט"ו) התנה בזה שיהא הכותל רחב ד' וכתב הרב המגיד
שאם אין ברחבו ד' מותר לשניהם להשתמש בו אפילו מן הבתים אף על פי שעירבו כל אחת לעצמה
וכן מבואר שם בגמרא שמקום שאינו רחב ד' הוא מקום פטור [ומקום] שרחב ד' על ד' ולא עירבו
יחד זו שתשמישה בנחת מותר לו אפילו מן הבתים כיון שעירבה לעצמה וזו שתשמישה קשה אסורה
אף מן החצר וכשתשמיש שניהם שוים מותרים בו שניהם מן החצירות ואסורים מן הבתים אלא אם
כן עירבו יחד עד כאן לשונו:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שעב סעיף ו
בית שבין שתי חצרו' והוא פתוח לשניהם
ועירב עם שתיהם, אבל החצרו' לא עירבו זה עם זה, (מ) אין לטלטל כלים ששבתו בבתים מחצר
לחצר ע"י בית זה שביניהם. (מא) היה בין שתי חצרו' כותל (מב) גבוה י"ט, או
שהיה קרקעה של א' מהחצרו' גבוה מחברו ה' טפחים (מג) ח ועשו עליו מחיצה חמשה להשלימו
לעשרה, (מד) אין יכולים לערב יחד. ואם היה הכותל גבוה לשניהם עשרה, והיו בראשו פירות,
בני שתי החצרות (מה) ט יכולים להורידם לחצרות וכן להעלות עליו מפירות ששבתו בחצרות
(מו) ולהורידם ממנו לחצר אחרת, בין שהכותל רחב ד' או אינו רחב ד'. אבל פירות ששבתו
בבית, אם (מז) הכותל רחב ד' אסור להעלות לו * ולא להוריד ממנו; (מח) י ואם אינו רחב
ד', מותר, (ובלבד (מט) שלא יחליפו כדלעיל סי' שמ"ו ס"א). ואם היה
הכותל גבוה לאחת מהחצרות עשרה ולשנייה אינו גבוה עשרה, כגון שקרקעו של א' גבוה משל
חבירו, מי שאינו גבוה לו עשרה (נ) מותר להשתמש בו יא אף בכלים (נא) ששבתו בבית,
<ד> והשני יב אסור להשתמש בו (נב) אף בכלים ששבתו בחצר, והוא שיהא הכותל רחב
ד', אבל אם אינו רחב ד' (נג) יג מותר לשתיהן להשתמש בו אף מן הבתים, * אפילו עירבה
כל אחת לעצמה.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שעב סעיף ו
(מ) אין לטלטל - ר"ל אע"ג
דכלים ששבתו בבית אמצעי מותר לטלטל לשתי החצרות וכן מהבתים שבשתי החצרות אליו מ"מ
מהבתים שבחצר זה לחצר זה ע"י בית האמצעי אסור דהא החצרות לא עירבו בהדדי. ודוקא
שהעירובין שעשו לא היה מונח בבית האמצעי כ"א בשארי בתים שבחצרות אבל אם הניחו
שתי העירובין בבית האמצעי נעשו עי"ז משותפין הכל יחד ומותר לטלטל גם מחצר זה לחצר
זה וכעין ההיא דלקמן בסימן שע"ח ס"א עי"ש [מחה"ש]:
(מא) היה בין שתי חצרות כותל וכו'
- ובזה אין נ"מ אם הכותל רחב ד' או לא דאפילו מחיצה דקה מפסקת בין החצרות כיון
שגבוה עשרה:
(מב) גבוה י"ט - דפחות מזה לא
חשיב הפסק והוי כחצר אחד ומערבין אחד ואין מערבין שנים:
(מג) ועשו עליו וכו' - דקי"ל
דהמחיצה מצטרף להתל להשלימן לעשרה:
(מד) אין יכולים וכו' - וה"ה
כשגבוה מחבירו עשרה בלא מחיצה:
(מה) יכולים להורידם לחצרות - כדקי"ל
בראש הסימן דגגין וחצרות רשות אחת הן וראש זה הכותל לא עדיף מגג ודוקא לחצרות אבל לא
לבתים אם הוא רחב ארבע:
(מו) ולהורידם ממנו וכו' - בין שערבו
כ"א בפני עצמו או לא ערבו כלל דכל החצרות רשות אחת הן וכנ"ל בס"א:
(מז) הכותל רחב ארבע - פירוש ארבע
טפחים והטעם דכיון דהוא רחב ארבע הוא מקום חשוב בפני עצמו ואינו בטל לגבי שני החצרות
ולפיכך אסור להעלות עליו מן הבתים וגם לא להוריד מן הכותל לבתים:
(מח) ואם אינו רחב וכו' - דבפחות מד'
מקום פטור הוא ומותר להעלות מן הבתים עליו ולהוריד ממנו לבתים:
(מט) שלא יחליפו - היינו להעלות מן
הבתים על הכותל ולחזור ולהורידם לחצר השני משום דלמא אתי לאפוקי להדיא מן הבתים לחצר
השני בלא הנחה בינתים ועיין לעיל בסימן שמ"ו סוף סעיף א' דהמחבר הביא שם שתי דעות
בזה ומלשון הרמ"א כאן משמע דחשש להחמיר:
(נ) מותר וכו' אף בכלים - ומיירי כשעירבה
לעצמה דאם לא עירבה אסור מבית לחצר וכש"כ למחיצה:
(נא) ששבתו בבית - דלדידיה נחשב ראש
הכותל כקרקע החצר כיון שאינו גבוה י"ט וניחא ליה להשתמש שם:
(נב) אף בכלים וכו' - דהואיל שחבירו
מותר מבית למחיצה דהוי ליה כחצרו אם ישמש גם השני על המחיצה ויהיה רשות שניהם שולטת
במחיצה זו ממילא יאסר הראשון להוציא מבית למחיצה כיון שעירבו כל אחד ואחד לעצמו וע"כ
אי אפשר שיהיו שניהם יכולים להשתמש עליו ונותנין הרשות להשתמש לזה שהתשמיש ניחא לו
ביותר ולהראשון מפני שהכותל נמוך אצלו ניחא ליה ביותר ובספר אבן העוזר בשם הרשב"א
מקיל לשני להשתמש בו בכלים ששבתו בחצר:
(נג) מותר לשתיהן להשתמש - דהוי מקום
פטור:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שעב סעיף ו
* ולא להוריד ממנו - פי' אף פירות
ששבתו על ראש הכותל למעלה אסור להורידו לבתים ולחצרות מותר [גמרא]:
* אפילו עירבה וכו' - לכאורה דוקא
בעירבו דבלא עירבו כלל אסור לשתיהן להוציא מן הבתים לחצר [ומסתברא אף להוליך להדיא
למחיצה אסור עיין פמ"ג] וי"ל דהכי קאמר אף מן הבתים וכש"כ מן החצרות
וע"ז קאי מה שמסיים המחבר אפילו עירבו וכו' דבלא עירבו כש"כ דמותר לשתיהן
להעלות מן החצרות על הכותל:
2)
להחליף דרך מקום פטור ברשויות דרבנן, יש אוסרים ויש מתירים
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שמו סעיף א
מן התורה אין חייב אלא במוציא, ומכניס,
וזורק, (א) ומושיט מרשות היחיד לרשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד; (ב) <א>
וחכמים אסרו מכרמלית לרשות היחיד או לרשות הרבים, או מהם לכרמלית; אבל מקום פטור,
(ג) מותר להוציא ולהכניס ממנו לרשות היחיד ולרשות הרבים, ומהם לתוכו. (ד) <ב>
אבל העומד ברשות היחיד ומוציא, או מכניס או מושיט וזורק, לרשות הרבים דרך מקום פטור
או איפכא, (ה) חייב. (ו) וכן לא יעמוד אדם על מקום פטור (ז) ויקח חפץ מיד מי שעומד
ברשות הרבים ויתננו למי שעומד ברשות היחיד, או איפכא. (ח) ולהחליף דרך מקום פטור *
ברשויות דרבנן, (ט) יש אוסרים (י) ויש מתירים (ע"ל סימן שע"ב סעיף ו').
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שמו סעיף א
(א) ומושיט - היינו שגופו עומד ברשות
אחד ומושיט בידו החפץ לרשות אחר ועיין לקמן בסימן שמ"ז במ"ב סק"ח לענין
מושיט מרה"י לרה"י דרך ר"ה:
(ב) וחכמים אסרו וכו' - דהוא דמיא
קצת לר"ה שאין מחיצות ומ"מ אינו ר"ה דלאו להילוכא דרבים עבידא. ולכן
גזרו עליו חכמים שלא להוציא ולהכניס ממנו בין לר"ה ובין לרה"י כדי שלא יבאו
להתיר אף מרה"י לר"ה:
(ג) מותר להוציא ולהכניס - וה"ה
להושיט ולזרוק:
(ד) אבל העומד - ר"ל שהיה עומד
והלך והוציא או הכניס או שנשאר עומד אלא שהושיט או זרק:
(ה) חייב - דכיון שעשה עקירה ברה"י
והנחה בר"ה או איפכא לא איכפת לן מה שהעביר בינתים דרך מקום פטור. ודוקא שלא עמד
במקום פטור אבל עמד מעט שם ואח"כ חזר והוציא לרשות האחר פטור כיון שעשה הנחה במקום
פטור ומ"מ איסורא דרבנן איכא אף בזה דגזרינן דילמא אתי לאקולי ולאפוקי להדיא מרה"י
לר"ה וה"ה דאסור להוציא מטעם זה מרה"י למקום פטור דרך ר"ה אף אם
יזהר שלא לעמוד בר"ה:
(ו) וכן לא יעמוד וכו' - האי וכן לאו
דוקא דחיובא ליכא בזה [דכיון שהוא בעצמו עומד ונייח במקום פטור מיד שהגיע החפץ נגדו
נעשה כמו שהניח שם מעט] ונקט וכן משום איסורא משום דעכ"פ נעשה על ידו הוצאה מרה"י
לר"ה ואתי לאקולי להוציא מרה"י לר"ה להדיא:
(ז) ויקח חפץ מיד וכו' - וה"ה
ליקח מקרקע רה"י וליתן לקרקע ר"ה:
(ח) ולהחליף וכו' - ר"ל שעומד
על מקום פטור ונוטל מיד מי שעומד ברה"י ונותן ליד העומד בכרמלית או איפכא וה"ה
אם נוטל חפץ מרה"י ומניחו במקום פטור וחוזר ונוטל ממ"פ ומניחו בכרמלית:
(ט) י"א - ס"ל דאין לחלק
בין רשויות דאורייתא לרשויות דרבנן לענין זה:
(י) ויש מתירים - ס"ל דדוקא ברשויות
דאורייתא גזרינן משא"כ ברשויות דרבנן דהוי גזירה לגזירה:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שמו סעיף א
* ברשויות דרבנן - עיין במ"ב
שכ' ר"ל שעומד על מקום פטור וכו' דע דלפי המבואר בסוף הסימן דמקום פטור העומד
אצל כרמלית אמרינן דמצא מין את מינו ודינו ככרמלית [והוא כדעה ראשונה הנזכר בהג"ה
סוף סימן שמ"ה ע"ש] יהיה צריך לפרש המקום פטור דכאן שהוא גבוה עשרה [ואין
רחב ארבעה] דאז לכו"ע לא נוכל לחשבו לכרמלית אף דהוא בסמוך לו דאין כרמלית תופס
למעלה מעשרה דאי בפחות מיו"ד אף דאינו רחב ארבעה יש לו דין כרמלית לדעה ראשונה
הנ"ל:
3)
נפרץ הכותל הגבוה שביניהן, אם היתה הפרצה עד עשר אמות מערבין
שני עירובין
רמב"ם הלכות עירובין
פרק ג הלכה י
נפרץ הכותל הגבוה שביניהן, אם היתה
הפרצה עד עשר אמות מערבין שני עירובין, ואם רצו מערבין אחד מפני שהיא כפתח, ואם היתה
יתר מעשר מערבין עירוב אחד ואין מערבין שני עירובין.
בית יוסף אורח חיים סימן
שעב אות ז ד"ה נפרץ הכותל
ז נפרץ הכותל עד עשר אמות חשיב כפתח נפרץ ביתר מעשר. משנה בפרק חלון (עו:)
וכתב הרב רבינו יהונתן (כד. ד"ה נפרץ) נפרץ הכותל עשר אמות ונשאר משהו מכאן ומשהו
מכאן או מצד אחד לבדו ונשאר ד"ט רוחב בגובה י' מערבין ב' אם ירצו אלו לעצמן ואלו
לעצמן ואין אוסרין זה על זה שהרי לא נפרצה במילואה ואותה פרצה אינה נחשבת אלא כפתח
נפרץ יתר מי' אמות אף על פי שנשאר מן הכותל מכאן ומכאן כפלי כפלים ממה שנפל הכל חשוב
כנפול ואין זה פתח אלא פרצה והוו כולהו כדיורי חצר אחד ואם עירבה כל אחת לעצמה היו
כחולקין את עירובן ואוסרים אלו על עלו עד כאן ודברים ברורים הם:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שעב סעיף ז
נפרץ הכותל (נד) עד עשר אמות, (נה)
הרי הוא כפתח; והוא (נו) <ה> שלא יהא נפרץ (נז) יד במילואו. * ואם נפרץ (נח)
ביותר מעשר, חשוב כחצר אחת וצריכים לערב (נט) יחד. (וכל שכן (ס) אם אין ביניהם מחיצה
גבוהה י' דצריכין לערב יחד). (הר"ר יהונתן פרק חלון).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שעב סעיף ז
(נד) עד עשר וכו' - ועד בכלל:
(נה) הרי הוא כפתח - וע"כ אם
רצו מערבין שנים ואם רצו מערבין יחד וכנ"ל בסעיף ד':
(נו) שלא יהא נפרץ - דאם נפרץ במלואה
אפילו פחות מעשר אמות צריכות לערב יחד דוקא:
(נז) במילואו - וע"כ בעינן שישתייר
מכל צד משהו או מצד אחד פס ד"ט רוחב בגובה עשרה דבלא"ה הרי הוא כמו שנפרץ
במלואו [מ"א] ועיין לעיל בסימן שס"ג סעיף ב' במ"ב מה שכתבנו בזה:
(נח) ביותר מעשר וכו' - פי' ואז אפילו
נשאר מן הכותל מכאן ומכאן כפלי כפלים ממה שנפל הכל חשוב כנפול ואין זה פתח אלא פרצה:
(נט) יחד - דאם עירבו כ"א לעצמו
אוסרים זה על זה. אכן אם עשו צורת הפתח במקום הפרצה חשוב כפתח ואם רצו מערבין שנים:
(ס) אם אין ביניהם וכו' - וה"ה
אם כל המחיצה גבוה י"ט אלא שיש בתוכה מקום רחב יותר מעשר אמות שאין בגובהן י"ט
הרי הוא חשוב כפרצה גמורה וצריכות לערב יחד דוקא:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שעב סעיף ז
* ואם נפרץ ביותר מעשר וכו' - ואפילו
נשארו מן הכותל גידודים סמוך לארץ כל שאינם גבוהים עשרה טפחים לא חשיבי:
4)
חריץ שבין שתי חצרות, עמוק עשרה ורחב ארבעה, אין יכולין
לערב יחד
רמב"ם הלכות עירובין
פרק ג הלכה טו
כותל שבין שתי חצרות שהוא רחב ארבעה
והיה גבוה עשרה טפחים מחצר זו ושוה לקרקע חצר שניה נותנין רחבו לבני החצר שהוא שוה
להן ויחשב מחצרן, הואיל ותשמישו בנחת לאלו ותשמישו בקשה לאלו נותנין אותו לאלו שתשמישו
להן בנחת, וכן חריץ שבין שתי חצירות עמוק עשרה טפחים מצד חצר זו ושוה לקרקע חצר שניה
נותנין רחבו לחצר שהוא שוה לה, מפני שתשמישו נחת לזה וקשה לזה נותנין אותו לאלו שתשמישו
להן בנחת.
בית יוסף אורח חיים סימן
שעב אות טז ד"ה היה בין
טז היה בין החצרות חריץ עמוק עשרה וכו'. גם זה משנה שם (עח:):
ומ"ש בתבן וקש כל זמן שלא ביטלו
ובעפר וצרורות אפילו סתמא. הכי איתא התם בגמרא וכתוב בהגהות אשירי (עלה קכ"ה)
(סי' ה) ואם מילא פירות אפילו סתמא בטלי להו הואיל ודרכם לעשות מהם אוצר: כתב הרב רבינו
יהונתן (כד: ד"ה מתני') אפילו לא נסתם מכל אותו חריץ אלא עשר אמות לבד ונשאר חריץ
מכאן ומכאן כפתח הוי ואם רצו מערבין אחד ואם רצו מערבין ב' אלא משום דלא שכיח למיהוי
כענין זה לא הוזכר במשנה עד כאן ואיני יודע למה הצריך עשר אמות וגם למה כתב שלא הוזכר
במשנה דכל כהאי גונא משמע דבארבעה טפחים סגי מכל שכן דנתן עליו נסר דסגי בארבעה טפחים:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שעב סעיף טז
* (קיז) <ט> חריץ שבין שתי חצרות,
(קיח) עמוק עשרה (קיט) ורחב ארבעה, אין יכולין לערב יחד אפילו מלא (קכ) תבן וקש, * (קכא) כל זמן שלא בטלו; [א*] ואם היה (קכב)
מלא עפר וצרורות, (קכג) אפילו כז סתמא שלא בטלו, צריכים לערב יחד (קכד) (וע"ל
סי' שנ"ח סעיף ב'). הגה: י"א דאם מלאם בפירות סתמא בטלו לה, דדרכן (קכה)
לעשותן שם כח אוצר (הגהות אשירי).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שעב סעיף טז
(קיז) חריץ שבין שתי חצרות - פי' שלא
היה ביניהן שום מחיצה המפסקת רק חריץ בעלמא:
(קיח) עמוק עשרה וכו' - שכשם שמחיצה
שגבוה עשרה מפסקת בין הרשויות כן חריץ שהוא עמוק שיעור זה ג"כ מחלק הרשויות. ומיירי
שהחריץ הולך בכל אורך החצרות מקצה אל קצה דאם נחסר ד' טפחים נחשב אותו מקום כפתח וכדלקמיה
בסי"ז:
(קיט) ורוחב ד' - טפחים דפחות מכאן
נוח לפסען משפתו אל שפתו ולא חשוב הפסק וגם זה מיירי שהיה כל שטח החריץ רוחב ד"ט
וכדמוכח לקמיה בסי"ז:
(קכ) תבן וקש - שראוי למאכל בהמה דאם
היה תבן וקש סרוח שאין ראוי למאכל בהמה דינו כעפר ואפילו סתמא נמי מבוטל:
(קכא) כ"ז שלא ביטלו - בפירוש
ואמר לא שקילנא מהכא וי"א שאפילו לא אמר בפיו רק שהסכים בלבו לזה ג"כ ממילא
מתבטל:
(קכב) מלא עפר וכו' - היינו כל אורך
החריץ או עכ"פ ביותר מעשר אמות [דאל"ה הוי כפתח ואם רצו מערבין שנים] ודע
דמה שכתב מלא עפר הוא לאו דוקא דאם מיעט עומקו מעשרה ג"כ דינא הכי:
(קכג) אפילו סתמא - דעפר וצרורות בחריץ
מסתמא מבוטלין הן:
(קכד) וע"ל סי' שנ"ח ס"ב
- בהג"ה דשם הביא שתי דיעות אם ביטלו לשבת אחת ודעתו לפנותו אח"כ אם חשיב
בטול די"א דכיון דדעתו שלא ישאר שם לעולם לא חשיב בטול וגרע מסתמא ואין יכולין
לערב יחד ולדינא נראה דכיון שהוא ד"ס יש לסמוך להקל אם רצו מערבין יחד ואם רצו
מערבין שנים:
(קכה) לעשותן שם אוצר - לאיזה זמן
ולא להסתפק ממנו ועיין במ"א שמפקפק על דין זה וכן בביאור הגר"א הסכים לדבריו
דדוקא בפירות טבלים שהוא דבר שאין ניטל בשבת ולכן סתמא מבוטל הא שאר פירות שמותר להסתפק
מהם סתמא אינו מבוטל:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שעב סעיף טז
* חריץ שבין שתי חצרות - וה"ה
אם היה חריץ כזה מפסיק בחצר אחד על פני כל ארכו ויש בו דיורין מכאן ומכאן דנעשה עי"ז
כשהי חצרות [רש"י] ופשוט הוא:
* כ"ז שלא ביטלו - ר"ל אפילו
ידוע לנו שאין עתיד לפנותו מפני שאין צריך לו כ"ז שלא ביטלו בפיו לפירש"י
ולפיר"ח כ"ז שלא הסכים בלבו לזה [כן מוכח בסוכה ובפוסקים שם] ועוד מבואר
בסוגיא שם דבכרים וכסתות אפילו ביטלו לא מהני דבטלה דעתו אצל כל אדם:
5) אם החריץ עמוק לא'
עשרה ולשני אינו עמוק עשרה
בית יוסף אורח חיים סימן
שעב אות יח ד"ה ואם החריץ
יח ואם החריץ לאחד עמוק עשרה וכו'. שם עלה ע"ז (ע"א) אמר רב שזבי
אמר רב נחמן חריץ שבין ב' חצירות צדו אחד עמוק עשרה וצדו אחד שוה לארץ נותנין אותו
לזה ששוה לארץ:
ומ"ש ואם הוא לשניהם שוה וכו'.
פשוט הוא:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שעב סעיף יח
אם החריץ עמוק לא' עשרה ולשני אינו
עמוק עשרה, או שהוא שוה לשניהם, (קלב) דינו ככותל.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שעב סעיף יח
(קלב) דינו ככותל - המבואר כל פרטיו
בס"ו שמערבין שנים ואין מערבין אחד וכן לענין אם היה מונח פירות בחריץ שהוא עמוק
עשרה ורחב ד' טפחים שאין יכולין להוציא משם לבית ולא מבית לתוכו אך אם לאחד עמוק עשרה
ולשני אינו עמוק עשרה כגון שקרקעו של אחד היה נמוך מחבירו נותנין לזה להשתמש בו שלו
ניחא תשמישתיה ביותר והכל כנ"ל עי"ש: