רי"ף ערובין דף כו.
גמ' ערובין דף פ:- פא.
אורך השיעור הקולי ברי"ף ור"י הוא 36:05 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 11:50 דקות
אין להעתיק או לצלם את התמונות
1)שיעור האוכל שמשתתפין בו כגרוגרת
לכל אחד
2)נתמעט משיעורו אחר שנכנס שבת ראשונ'
ונשתייר בו אפי' כל שהוא
3)אין מערבין בפרוסה, אפי' היא גדולה
הרבה
4)מערבין בפת אורז ועדשים, אבל לא בפת
דוחן.
רמב"ם הלכות עירובין
פרק א הלכה ט
וכמה שיעור האוכל שמשתתפין בו כגרוגרת
לכל אחד ואחד מבני המבוי או מבני המדינה, והוא שיהיו שמונה עשר או פחות, אבל אם היו
מרובים על זה שיעורו שתי סעודות שהן כשמונה עשר גרוגרות שהן כששה ביצים בינוניות, אפילו
היו המשתתפין אלפים ורבבות שתי סעודות לכולן.
בית יוסף אורח חיים סימן
שסח אות ג ד"ה וכמה שיעור
ג וכמה שיעור העירוב בתחלתו וכו'. משנה וגמרא בפרק חלון עלה פ' (ע"ב)
וכתב הרמב"ם בפרק א' מהלכות עירובין (ה"ט) די"ח גרוגרות הם כששה ביצים
בינונים ולדעת רבינו בסימן ת"ט (קסג:) הם כ"ח ביצים:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שסח סעיף ג
כמה הוא שיעור העירוב בתחלתו, בזמן
שהם שמונה עשרה או פחות שיעורו כגרוגרות לכל א'; (י) ואם הם יותר משמונה עשרה, אפילו
הם אלף או יותר, שיעורו מזון שתי סעודות, שהם שמונ' עשרה גרוגרות, (יא) ב שהם כששה
ביצים, (יב) וי"א שהם כשמנה ביצים.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שסח סעיף ג
(י) ואם הם יותר וכו' - ר"ל דשיעור
שמנה עשר גרוגרות הוא שיעור היותר גדול שהוא שיעור שתי סעודות ובשיעור הזה די אפילו
לאלף ומה שכתב שיעורו שתי סעודות ר"ל שיעורו ג"כ שתי סעודות:
(יא) שהם כששה ביצים - היינו בקליפתן:
(יב) וי"א שהם כשמנה ביצים -
ולכתחלה נכון לנהוג כן ובדיעבד די כששה ביצים:
בית יוסף אורח חיים סימן
שסח אות ד ד"ה ומ"ש היה
ד ומ"ש היה בה כשיעור ונתמעט וכו'. גם זה שם משנה אמר רבי יוסי במה
דברים אמורים בתחלת עירוב אבל בשיורי עירוב כל שהוא וכתב הרב רבינו יהונתן (כו.
ד"ה מתני') בשיורי עירוב שנתמעט משיעורו משנכנס בשבת ראשון כל שהוא ואין צריך
להוסיף עליו אפילו לשבת הבאה ואם נתמעט קודם שנכנס שבת ראשון תחלת עירוב קרינן ביה:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שסח סעיף ד
ג נתמעט (יג) משיעורו (יד) אחר שנכנס
שבת ראשונ' ונשתייר בו <ג> אפי' כל שהוא, (טו) כשר * (טז) אף לשאר (יז) שבתות.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שסח סעיף ד
(יג) משיעורו - גרוגרת לכל אחד או
שתי סעודות למרובין:
(יד) אחר שנכנס - דאלו נתמעט קודם
שקידש עליו היום הו"ל כתחלת עירוב אף שכבר הניחו לשם עירוב וכדלעיל בריש הסימן:
(טו) כשר - דלא צריכא שיעור אלא בתחלה
ובין בע"ח ובין בשיתופי מבואות:
(טז) אף לשאר וכו' - דאלו לשבת זה
כשר אפילו לא נשתייר כלל כיון שהיה העירוב קיים בין השמשות. ועיין במ"א שכתב דדינא
דנשתייר כשר הוא רק בזמן הש"ס שהיו עושין עירובי חצרות ושיתופי מבואות כ"א
בפני עצמו משא"כ לדידן דנהגינן לעשות שיתוף ועירוב ביחד וכמבואר בסימן שפ"ז
פסול לשבת שניה אם אין בו שיעור עירוב ועיין בבה"ל שיש חולקין בזה ולכתחלה בודאי
צריך ליזהר להוסיף עד כשיעור:
(יז) שבתות - ואף שקי"ל לעיל
בסימן שס"ו ס"ו שאין מערבין בפרוסה היינו כשהיתה פרוסה בשעה שהניחה לשם עירוב
משא"כ הכא שנפרסה אח"כ לית לן בה ומ"מ יש מחמירין בשנפרסה קודם בין
השמשות כיון שיש שהות עדיין להניח ככר אחר שלם:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שסח סעיף ד
* אף לשאר שבתות - עיין מ"ב מ"ש
בשם מג"א ולאו דברי עצמו הוא דבאמת מבואר כן בדברי ר' יהונתן בסוגיא זו וכן הוא
דעת רש"י במתני' שם דהאי ולא אמרו אדברי ר' יוסי קאי ומ"ש שיש חולקין הוא
דעת הטור שפסק בסי' שפ"ז דסומכין על שיתוף במקום עירוב והכא פוסק כר"י דשיורו
בכל שהוא אלמא דס"ל דבכל גווני כשר בנשתייר דליכא למימר דמיירי שהיה שיתופי מבואות
דא"כ אפילו לא נשתייר כלל מעירובי חצירות נמי כשר דהא סומכין על שיתוף במקום עירוב
וכ"כ הב"ח ומהרלנ"ח בהגהותיו בדעת הטור וכן נראה דעת הרשב"א בעה"ק
שהעתיק בסתמא דשיורו בכל שהוא ולא חילק דמיירי כשהיה השיתוף קיים וכן באו"ז הגדול
מביא הרבה פירושים דמפרשים בהאי ולא אמרו דלא כפירש"י ולפירושם אינו מוכרח דין
זה וכן הוא בתוס' ד' מ"ו ע"ב עיי"ש וכבר נתעורר בזה בעל חמד משה ועיין
במחה"ש שיישב קצת ועיין באו"ז שם ומשמע דלדעתו הוא מילתא בפני עצמו וע"כ
נראה דיש להקל בזה בשעת הדחק וכ"כ בס' שולחן עצי שיטים ולכתחלה בודאי נכון ליזהר
בזה והט"ז כתב עוד טעם שלא לסמוך לכתחלה על עירוב שנתמעט דשמא יתוספו אח"כ
דיורין באותה עיר ואז בודאי צריך להוסיף בשבילם כמ"ש סימן שס"ו ס"ט
(אכן מה שסיים הט"ז עוד עצה לזה שיאמר כל אדם בשעת ברכה ולכל מי שיתוסף בעיר הזה
וזה מהני אפילו כשיתמעט משיעורו כבר השיגו ע"ז כמה אחרונים):
רמב"ם הלכות עירובין
פרק א הלכה ח
אין מערבין ג בחצירות אלא בפת שלמה
בלבד אפילו ככר מאפה סאה והיא ד פרוסה אין מערבין בה, היתה שלמה והיא כאיסר מערבין
בה, וכשם שמערבין בפת תבואה כך מערבין בפת אורז ובפת עדשים אבל לא בפת דוחן, ושתוף
בין בפת בין בשאר אוכלים, בכל אוכל משתתפין חוץ מן המים בפני עצמן או מלח בפני עצמו,
וכן כמהין ופטריות אין משתתפין בהן שאינן חשובין כאוכלים, ערב מים עם מלח נעשה כמורייס
ומשתתפין בו.
רא"ש מסכת עירובין פרק ז סימן יב
ולפי הסברא נראה לי דכיון דטעמא משום איבה דאין חילוק בין דניטל
לשם חלה ובין לא ניטל לשם חלה. דמה יודעין [שכניו] אם ניטל לשם חלה או שלא לשם חלה.
אלא בכדי שיעור חלה והם תולין דלשם חלה ניטל וליכא איבה. ומתני' מאפה סאה והיא פרוסה
יותר מכדי חלה:
בית יוסף אורח חיים סימן
שסו אות ו ד"ה ואין מערבין
ו ואין מערבין אלא בפת שלמה וכו'. משנה בסוף פרק חלון עלה פ' (ע"ב)
בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח דברי רבי אליעזר רבי יהושע אומר ככר הוא
עירוב אפילו מאפה סאה והיא פרוסה אין מערבין בה ככר כאיסר והוא שלם מערבין בו ומפרש
בגמרא (פא.) טעמא דאין מערבין בפרוסה משום איבה ופירש רש"י שבאין לידי מחלוקת
שאומר אני נותן שלמה ואתה פרוסה ואסיקנא דאפילו עירבו כולם בפרוסות נמי לא שמא יחזור
הדבר לקלקולו כלומר שיבואו ליתן זה פרוסה וזה שלם:
ומ"ש ובלבד שיהא בה כשיעור. יתבאר
בסימן שס"ח (סע' ג):
ומה שכתב ומיהו אם נטל ממנה כדי חלת
נחתום וכו'. מבואר שם בגמרא וכתבו התוספות (ד"ה כדי) דנראה לר"י דדוקא
בטבולה לחלה דאי לא בעיא תיקון איכא איבה ומיהו לשון כדי קשה ואומר ר"י דנקט כדי
לאשמועינן דאפילו ניטל לשם חלה אם הפריש יותר מכדי צורך איכא איבה והרא"ש (סי'
יב) כתב ולפי הסברא נראה לי דכיון דטעמא משום איבה אין חילוק בין ניטל לשם חלה לניטל
שלא לשם חלה דמה יודעים שכניו אם ניטל לשם חלה או שלא לשם חלה אלא בכדי שיעור חלה והם
תולים דלשם חלה ניטל וליכא איבה עד כאן. וזהו שכתב רבינו או שיעור כדי חלת נחתום:
נפרסה וחיברה בקיסם וכו'. שם אמר רב
חסדא תפרה בקיסם מערבין לו בה והתניא אין מערבין לו בה הא דידיע תפרה הא דלא ידיע תפרה
ופירוש תפרה בקיסם שלקח קיסם אחד והכניס הקצה האחד בתוך הפת והקצה השני בתוך הפרוסה:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שסו סעיף ו
* אין מערבין (לז) יא <ה> בפרוסה,
אפי' היא גדולה הרבה, אבל בשלימה, אפי' קטנה מאד מערבין, ובלבד שיהא בהם כל כך * שיהא
בהם כשיעור. ומיהו אם נוטל ממנו (לח) יב כדי חלת נחתום, שהוא א' ממ"ח, מערבין
בה אפי' לא היתה טבולה לחלה. (לט) ואם נפרסה וחיברה בקיסם, שהכניס הקצה הא' בתוך הפת
והקצה השני בתוך הפרוסה, (מ) אם אינו ניכר שנפרסה, מערבין בה. הגה: ויש שפירשו הא
דאין מערבין רק בפת שלם (מא) היינו שכל העירוב ביחד יהיה פת שלם; ולכן נהגו לקבץ (מב)
מכל בית ובית מעט קמח, * ועושין חלה אחת שלימה ומערבין בה (המגיד והגהות הראב"ד
פ"א מהל' עירובין). וכן המנהג פשוט בכל מדינות אלו. (מג) וצריך ליזהר שיהא בחלה
השיעור המפורש לקמן סי' שס"ח סעיף ג'. (מד) ואע"פ שנשתייר מן הקמח ולא נעשה
מכולו חלה, אפ"ה הוי עירוב (מה) דלא גרע מאילו אחד מזכה לכולם יג ואדעתא דהכי
נתנו קמחם מתחלה, כן נראה לי.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שסו סעיף ו
(לז) בפרוסה - משום איבה שיבואו
לידי מחלוקת שיאמר אני נותן שלימה ואתה פרוסה ואפילו ירצו כולם ליתן פרוסה חיישינן
שיחזור הדבר לקלקולו ועיין בפמ"ג דמסתפק לומר דאפשר דאפילו בדיעבד לא מהני העירוב
כשעשאו בפרוסה ואם עשאו מתחלה בשלימה ואח"כ לשבת אחרת נפחתה ונשתייר ממנה מעט
עיין לקמן בסימן שס"ח ס"ד ע"ש:
(לח) כדי חלת - פי' אפילו אינו שלם
שרי שהשכנים סוברים שניטל חלה מן הפת:
(לט) ואם נפרסה וכו' - ר"ל שנפרס
מן הככר מעט:
(מ) אם אינו ניכר וכו' - הטעם אע"ג
דבאמת אינה שלמה מ"מ כיון דאינו ניכר לא יבוא לידי מחלוקת:
(מא) היינו שכל העירוב ביחד וכו'
- ר"ל דבזה ג"כ מקיים מה שתקנו חז"ל לע"ח שיהיה בפת שלם דוקא אבל
גם הם מודים דיכול כ"א ליתן פת שלם ואפילו אם הככר של זה גדול משל חבירו ג"כ
מותר וכן מודים ג"כ לדעה ראשונה דאין מערבין בפרוסה אפילו אם יתנו כולם פרוסות
שוות:
(מב) מכל בית ובית מעט קמח - וה"ה
כשנותנים מעות לקנות בהם קמח ואפילו אם לא נתנו איזה בע"ב ג"כ אין קפידא
בדבר וכדמסיים לבסוף דכל אחד נותן קמחו לעירוב בשביל כולם:
(מג) וצריך ליזהר וכו' - אשמועינן
דאף שמצטרפין יחד להביא פת שלמה למצות עירוב וס"ד דזה חשוב טפי ולא בעי שיעור
קמ"ל:
(מד) ואע"פ וכו' - ר"ל וא"כ
יש בני אדם שאין להם חלק בפת העירוב וא"כ יאסרו אלו על אלו:
(מה) דלא גרע וכו' ואדעתא דהכי וכו'
- ר"ל אף הכא כשנתן כ"א מבע"ב מעט קמח להשמש בשביל כולם נתן ואע"פ
שהנותן עירוב בעד חבירו צריך לזכות לו ע"י אחר כמו שיתבאר לקמיה בס"ט מ"מ
כאן כשנותן כ"א קמחו להשמש לערב בו אנו חושבין כאלו נותנים לו שיזכה בו בשביל
כולם ואין השמש צריך לזכות להם ע"י אחר או ע"י עצמו בפירוש ויש מי שאומר
שאם לא זיכה השמש להם ע"י אחר או ע"י עצמו בפירוש אינו עירוב ונכון לחוש
לדבריו לכתחלה [ובפרט אם השמש עשהו מקמח שלו בודאי צריך לזכות להקהל ע"י אחר]
וכן נוהגין שהשמש נותן העירוב להרב בערב פסח שיזכה בו בשביל כל הקהל ואם חשכה ליל יו"ט
ראשון ולא זיכה אין לזכות אלא על תנאי דהיינו שיאמר אם היום חול אני מזכהו לכל העיר
ואם קודש אין בדברי כלום וכן יאמר למחר בליל יו"ט שני. וכ"ז אם היו"ט
היה סמוך לשבת דאם יש ימי חול בינתיים ימתין מלזכות עד ע"ש ואם שכח גם בע"ש
מלזכות עד שחשכה סומכין על הפוסקים הנ"ל דס"ל דמותר לטלטל אף בלי זיכוי כיון
שכבר נגבה בשביל כולם [אחרונים]:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שסו סעיף ו
* אין מערבין בפרוסה - ר"ל
עירובי חצרות אבל שיתופי מבואות כיון דמערבין בכל מיני אוכלין ומשקין לא תקנו חז"ל
בזה דדוקא בשלמין כ"מ מהרמב"ם ולכאורה לפי מה שכתב הרמ"א בסוף ס"ג
לענין בית דירה דכהיום שאנו עושין ע"ח ושיתופי מבואות ביחד אמרינן מיגו דמהני
לשיתוף מהני נמי לע"ח וכמו שפירש הגר"א שם אפשר דהכא נמי נימא כן אבל מדלא
הזכיר הרמ"א גם בזה לחלק בזה משמע דאף כהיום אין מערבין בפרוסה ואולי אפשר לומר
דס"ל להרמ"א כשארי הראשונים [עיין בספר גאון יעקב שם בסוגיא] דאפילו שיתופי
מבואות אין מערבין בפרוסה כשמערב בפת:
* שיהא בהם כשיעור - היינו המבואר
לקמן סימן שס"ח:
* ועושין חלה אחת שלמה - אף דלכאורה
לא שייך כאן משום איבה כיון שאין לוקחין מכ"א כ"א קמח וליתכשר אף בפרוסה
צ"ל כיון דעכ"פ כ"א נותן חלק בעירוב וחל עלייהו התקנתא שאין מערבין
בפרוסה משא"כ בס"ז שאחד נותן משלו ומזכה לכולם לא שייך גביה האי תקנתא כלל:
בית יוסף אורח חיים סימן שסו אות ז ד"ה ומה שכתב
ז ומה שכתב ואם אחד מזכה לכולם וכו'.
כן כתבו הרא"ש (שם) והמרדכי שם (סי' תקכד) וטעמו משום דתו ליכא איבה וכן כתבו
הגהות בפרק א' (אות ד) בשם הר"מ זכרונו לברכה (פסקי עירובין סי' קצט):
שולחן ערוך אורח חיים סימן שסו סעיף ז
אם אחד מזכה לכולם (מו) יכול לערב בפרוסה.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן שסו סעיף ז
(מו) יכול לערב בפרוסה - דלא שייך כאן כלל משום איבה:
רמב"ם הלכות עירובין
פרק א הלכה ח
אין מערבין ג בחצירות אלא בפת שלמה
בלבד אפילו ככר מאפה סאה והיא ד פרוסה אין מערבין בה, היתה שלמה והיא כאיסר מערבין
בה, וכשם שמערבין בפת תבואה כך מערבין בפת אורז ובפת עדשים אבל לא בפת דוחן, ושתוף
בין בפת בין בשאר אוכלים, בכל אוכל משתתפין חוץ מן המים בפני עצמן או מלח בפני עצמו,
וכן כמהין ופטריות אין משתתפין בהן שאינן חשובין כאוכלים, ערב מים עם מלח נעשה כמורייס
ומשתתפין בו.
בית יוסף אורח חיים סימן
שסו אות ח ד"ה מערבין בפת
ח מערבין בפת אורז ועדשים וכו'. גם זה שם בעלה פ"א (ע"א) מימרות
אמוראים:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שסו סעיף ח
מערבין * (מז) בפת אורז ועדשים, אבל
לא בפת דוחן.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שסו סעיף ח
(מז) בפת אורז ועדשים - שדרך העולם
לאפותו ולאכלו משא"כ בדוחן ועיין לעיל סימן ר"ח סקכ"ה במ"ב מה
הוא אורז ודוחן:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שסו סעיף ח
* בפת אורז ועדשים - וה"ה בפת
טאטארק"י ופת טערקעס"י ווי"ץ [פמ"ג]: