רי"ף ערובין דף כח:
גמ' ערובין דף פו.-פז.
אורך השיעור הקולי ברי"ף ור"י הוא 35:50 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 10:00 דקות
אין להעתיק או לצלם את התמונות
3)גומא ברשות הרבים אם אינה עמוקה שלש
הוי ר"ה
1)
אמת המים העוברת בחצר
רמב"ם הלכות עירובין
פרק ג הלכה כא
בור שבין שתי ה חצרות אין ממלאין ממנו
בשבת אלא אם כן עשו לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים כדי שיהיה כל אחד ואחד דולה מרשותו,
והיכן מעמידין את המחיצה, אם היתה למעלה מן המים צריך שיהיה טפח מן המחיצה יורד בתוך
המים, ואם היתה המחיצה כולה בתוך המים צריך שיהיה טפח ממנה יוצא למעלה מן המים כדי
שתהיה ניכרת רשות זה מרשות זה.
רמב"ם הלכות שבת
פרק טו הלכה יא
אמת המים שהיא עוברת בחצר אם יש בגובהה
עשרה טפחים וברחבה ארבעה או יתר על כן עד עשר אמות אין ממלאין ממנה בשבת אלא אם כן
עשו לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים בכניסה וביציאה, ואם אין בגובהה עשרה או שאין ברחבה
ארבעה ממלאין ממנה בלא מחיצה.
בית יוסף אורח חיים סימן
שנו אות א ד"ה אמת המים
א אמת המים העוברת בחצר וכו'. משנה פרק כיצד משתתפין עלה פ"ז (ע"א)
אמת המים העוברת בחצר אין ממלאין ממנה מים בשבת אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוהה י' טפחים
בכניסה וביציאה אמר רבי יהודה מעשה באמה של אבל שהיו ממלאין ממנה מים בשבת על פי זקנים
אמרו לו מפני שלא היה בה כשיעור והאי שיעור מפורש בברייתא בגמרא דהיינו שלא היתה עמוקה
י' ורחבה ד' ופירש"י שאין מים נעשין רשות לעצמן בפחות מעומק עשרה ברוחב ארבעה
דכשהיא עוברת בר"ה אם אינה עמוקה עשרה ורחבה ארבעה [הוי] ר"ה כדתנן בהזורק
(שבת ק:) וכי הוי נמי בחצר הויא להו רשות היחיד וצריך מחיצה בכניסה כדי להבדיל בין
מים שחוץ לחצר שהן כרמלית למים שבתוך החצר וצריך מחיצה ביציאה להבדיל בין מים שבתוך
החצר למים שחוץ לחצר שהן כרמלית:
ומ"ש ויהיה טפח משוקע ממנה במים.
כן כתב הרמב"ם בפט"ו (שבת הי"ג) וכן כתבו הרי"ף (כח:) והרא"ש
(סי' ח) וזה לשונם פירוש מחיצה של אמת המים צריכה להיות משוקעת בתוך אמת המים כדי שתחלוק
בין המים שבר"ה למים שברשות היחיד כמו מחיצה של בור שצריכה להיות משוקעת בתוכה
לחלוק בין רשותו לרשות חבירו והטעם משום דסבירא להו דהלכה כרב יהודה (פו.) דאמר גבי
בור שבין שתי חצרות אין ממלאין ממנו מים בשבת אלא אם כן עשו לו מחיצה גבוה י' טפחים
בית שמאי אומרים מלמטה ובית הלל אומרים מלמעלה למטה למטה מן המים למעלה למעלה מן המים
ומפרש בגמרא אהא דאמר רב יהודה למעלה למעלה מן המים צריך שישקע במים ראשי קנים טפח
ומיהו לדברי הפוסקים בבור שבין ב' חצירות כרב הונא וכמו שיתבאר בסימן שע"ו (סעיף
א' ד"ה בור שבין) משמע שהוא הדין באמת המים דלא בעינן שישקע ראשי הקנים במים:
וכתב עוד הרמב"ם (שם) על דין זה דאמת המים העוברת בחצר ואם היתה המחיצה כולה יורדת
בתוך המים צריך שיהיה טפח ממנה יוצא למעלה מן המים וטעמו מדאמרינן התם בגמרא (פו.)
אהא דאמר רב יהודה למטה למטה מן המים דצריך שיראו ראשי הקנים למעלה מן המים טפח ומשמע
ליה זכרונו לברכה דהוא הדין למחיצת אמת המים העוברת בחצר:
ומ"ש ואם התחיל לעשות המחיצה
אצל השפה וכו'. כלומר שהמחיצה שהזכיר בתחלה היא מונחת לרוחב האמה והשתא קאמר שאם לא
עשה המחיצה לרוחב האמה אלא לארכה מצד אחד וכן מצד השני אם אין בין שתי המחיצות שלשה
טפחים מותר משום דכל פחות מג' כלבוד דמי ומצאתי להריטב"א (פז. ד"ה מתני'
אמת) שכתב על אמת המים זו שאם אין הנקבים שנכנסת ויוצאת בהם רחבים שלשה טפחים מותר
למלאות ממנה בלא עשיית מחיצה עד כאן לשונו ולפי זה צריך לומר דמה שרבינו מצריך שיעשו
מחיצות מן הצדדין בנקבים רחבים יותר משלשה טפחים היא שאם אינם רחבים שלשה טפחים בלא
מחיצות נמי שרי: וכתב הרמב"ם בפט"ו (הי"ב) דהוא הדין אם היה ברחבה שבתוך
החצר יותר מי' אף על פי שאין בגבהה י' שצריך מחיצה שכל יתר מעשר פרצה היא ומפסדת המחיצות
וכן כתב סמ"ג (הלכות עירובין רמד ע"ג) ופשוט הוא והוא מבואר בדין חצר שנפרצה
ולשון ים עובר על הפרצה שבסמוך:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שנו סעיף א
* אמת המים * (א) העוברת בחצר, (ב)
א <א> עמוקה עשרה ורחבה ארבעה, * ב אין ממלאין ממנה בשבת (ג) אלא אם כן עשו לה
מחיצה גבוה עשרה (ד) בכניסתה וביציאתה, <ב> ויהיה טפח ממנה (ה) ג משוקע במים,
ואם היתה המחיצה כולה יורדת בתוך המים צריך שיהי' טפח ממנה יוצא (ו) למעל' מן המים, ואם התחיל לעשות המחיצ' (ז) <ג> אצל השפה מכל צד ולא חיבר אותה
באמצע כדי שיהיו המים נכנסים ויוצאים דרך שם, אם אין ביניהם ג' טפחים, שרי (ח) דאמרינן
לבוד; יש ביניהם ג' טפחים, אסור. הגה: <ד> ואם הנקבים שהאמה נכנס ויוצא בהם
אינם רחבים ג', (ט) אפי' מחיצה אינו צריך (ב"י בשם ריטב"א).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שנו סעיף א
(א) העוברת בחצר - ודוקא כשהיא עוברת
דהיינו שנכנסת לחצר מן צד האחד ויוצאת משם מן צד האחר בנקבים שיש תחת הכתלים אבל אם
יש לו בריכת מים בחצירו ואינה נמשכת מבחוץ א"צ שום תיקון אפילו רחבה ועמוקה הרבה
דכל מה שבתוך המחיצות בכלל רה"י הוא:
(ב) עמוקה עשרה ורחבה ד' - דבשיעור
זה נעשו המים רשות לעצמן ושם כרמלית עליהם כשאר ימים ונהרות ולפיכך כשעוברין דרך חצירו
אסור למלאות מהן בשבת אבל אם אין עמוקין עשרה או שאינם רחבים ד' מותר למלאות מהן בלי
שום תיקון דבטל הוא לגבי רה"י:
(ג) אא"כ עשו וכו' - דכיון שמבדילין
משאר המים שחוץ לחצר המים שבתוך החצר בטלין לגביה דבעלמא הלא קיי"ל דכל מה שבתוך
המחיצות רה"י הוא ורק בזה כשמחוברין עם המים שמבחוץ אמרינן דאינם בטילים ונעשו
רשות לעצמן משא"כ כשמבדילן שם רה"י עליהם ומחיצת החצר גופא אף אם שקוע הרבה
במים אינו מועיל בזה דבעינן שיהא נראה שנעשה בשביל המים:
(ד) בכניסתה וביציאתה - ר"ל במקום
כניסת המים לחצר ובמקום יציאת המים מן החצר והכל בפנים על פני רוחב אמת המים:
(ה) משוקע במים - לחלוק בין המים שבחוץ
שהם כרמלית למים שבפנים:
(ו) למעלה מן המים - כדי שיהיה ניכרת
קצת המחיצה המפסיקתן:
(ז) אצל השפה מכל צד וכו' - פירוש
שבצד הכניסה ובצד היציאה עשה מחיצה לרחב האמה אלא שלא עשה מחיצה בצד הכניסה כולה בחתיכה
אחת אלא בשתי חתיכות דבאמצע המחיצה הניח מקום פנוי וכן במחיצה של צד היציאה:
(ח) דאמרינן לבוד - ומטעם זה אפילו
הניח הרבה חללים ביניהם כגון שעשה המחיצה מקנים ובין כל אחד ואחד היה פחות מג' שרי
[ח"א]:
(ט) אפילו וכו' - דכל מה שפחות משלשה
אמרינן לבוד ונראה דבזה אפילו אם מצד השני הוא רחב שלשה אעפ"כ א"צ תיקון
כיון דמצד אחד הוא כסתום לגמרי וכעין לשון ים העוברת בתוך החצר המבואר לקמיה:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שנו סעיף א
* אמת המים - וה"ה נהר [מ"א]:
* העוברת בחצר - דע דלפי המבו' בפוסקים
לאו דוקא שעוברת פה מעולם דה"ה בשנפרץ מאיזה נהר שטף מים ועוברת דרך החצר משני
הצדדים כמו אמת המים ג"כ דינא הכי ומ"מ אפשר דאם הוא משער שיתעכב המים רק
משך יום או יומים לא גזרו ע"ז שיהיה כרמלית וצ"ע:
* אין ממלאין ממנה וכו' - אבל בחצר
מותר לטלטל אף אם לא עשו שום תיקון ולא אמרינן שיהיה אסור משום שפרוץ במלואו לכרמלית
משום דאמרינן דדופני האמת המים שהם עמוקים עשרה נעשו מחיצה להפסיק בינה ולחצר. ולענין
לטלטל בחצר אפילו אם היה נפרץ כותלי החצר כנגד האמת מים משני הצדדין ביתר מעשרה גם
כן שרי לטלטל בחצר שהרי החצר מוקף מארבעה רוחותיו [דהיינו ג' כותלי החצר ודופן הרביעי
הוא מאמת המים גופא כנ"ל] מ"א בשם הראב"ד ולפלא על הח"א בסימן
נ"ג שהעתיק דין זה רק בנפרץ מצד אחד מכותלי החצר דפשוט דלפי טעם הראב"ד אפילו
בנפרץ משני הצדדין. עוד כתב המ"א דהא דאמרינן שדופני האמת המים נחשב לדופן להתיר
הטלטול בחצר הוא אפילו במשופע אכן דוקא אם מתלקט עשרה טפחים מתוך ד' אמות אבל אם משופע
ביותר שמתלקט עשרה מתוך חמש אמות לא הוי כמחצה וממילא אסור לטלטל בחצר:
2)
בור שבין שתי חצרות
בית יוסף אורח חיים סימן
שעו
א בור שבין שתי חצירות ואין ביניהם פתח או חלון וכו'. משנה בפרק כיצד משתתפין
דף פ"ו (ע"א) בור שבין שתי חצירות אין ממלאין ממנו מים בשבת אלא אם כן עשו
לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים בין מלמטה בין מתוך אוגנו ארשב"ג בית שמאי אומרים מלמעלה
ובית הלל אומרים מלמטה ובגמרא אמר רב הונא למטה למטה ממש למעלה למעלה ממש וזה וזה בבור
ופירש רש"י למטה דקאמרי בית שמאי למטה ממש סמוך למים ואין צריך ראשי קנים ליגע
במים למעלה דקאמרי בית הלל למעלה ממש סמוך משפתו מלמעלה אם ירצה דיו בכך ורב יהודה
אמר למטה למטה מן המים למעלה למעלה מן המים ופירש רש"י למטה דבית שמאי למטה מן
המים שתהא המחיצה תחובה בקרקעית הבור למעלה דבית הלל למעלה מן המים ובהא מקילי שאין
קנים צריכים ליגע במים אבל למעלה ממש לא ופסקו ר"ח (בגליון פו:) והתוספות (ד"ה
אלא) והרי"ף (כח:) והרא"ש (סי' ז) כרב יהודה וכן דעת הרמב"ם בפ"ג
מהלכות עירובין (הכ"א, ושבת פט"ו הי"ג) וכן כתב סמ"ג (הל' עירובין
רמד ע"ג) ורש"י (ד"ה אלא קל) פסק כרב הונא וכן דעת הראב"ד והרז"ה
(כח:) וכיון דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש מסכימים לדעת אחת הכי נקטינן: ואיתא
תו בגמרא לרב יהודה דאמר למטה מן המים הא עריבי מיא ופירש"י הא עריבי מיא על המחיצה
פעמים שהמים עמוקים מי' אמר ליה לא שמיע לך הא דאמר רב יהודה אמר רב צריך שיראו ראשין
של קנים למעלה מן המים טפח ופירש"י צריך שיראו ראשי הקנים העליונים ומשמע דרב
יהודה כי אמר צריך שיראו אבית הלל אמרה דלבית הלל נמי אם הכניס המחיצה בתוך המים וראשי
קני המחיצה יוצאין טפח חוץ למים שרי ומיניה ילפינן בגמרא אליבא דבית שמאי וכן נראה
מדברי הרי"ף (שם) וגם מדברי ר"מ שכתב הרא"ש וכן דעת הרמב"ם בפ"ג
מהלכות עירובין (שם) ולא ידעתי למה השמיטו רבינו: ואמרינן בגמרא לרב יהודה דאמר למעלה
למעלה מן המים מאי שנא למעלה דלא דעריבי מיא למטה מן המים נמי הא עריבי מיא ופירש רש"י
מאי שנא למעלה ממש דהוא רחוק מן המים דלא שאין מחיצת הפסק ניכרת במים ועריבי מיא להדיא
למטה נמי מאי הפסק איכא הרי אין נוגעין במים אמר ליה לא שמיע לך הא דתני יעקב קרחינאה
צריך שישקע ראשי הקנים במים טפח ופירש"י שישקע ראשי הקנים התחתונים ובהא פליגי
דבית שמאי בעו מחיצה המפסקת עד התהום ובית הלל בעו היכר מחיצה:
ומ"ש או יעשו קורה רחבה ארבעה
טפחים. שם מימרא דרב נחמן וטעמא לפי שאנו רואים כאילו קורה זו מחיצה שנמשכה ירדה עד
המים וחלק חלק כל רשות לעצמו וכתב הרב המגיד בפ"ג (הכ"ב) בשם הרשב"א
(עבה"ק סוף ש"ג) ויראה לי שהמחיצה י' בזמן שהיא רחבה ד' מותרת לדברי הכל
משום שאין הדלי הולך יותר מארבעה טפחים ולפיכך מותר אע"פ שאין אומרים במחיצה פי
תקרה יורד וסותם:
ומ"ש ולרש"י שרי אפילו המחיצה
למעלה וכו'. לאו אקורה קאי אלא ארישא קאי והוא אשר כתבתי דרש"י פסק כרב הונא:
ומ"ש ובלבד שתהא עשויה לכך וכו'.
הוא לאפוקי מרבי יהודה דאמר שם באותה משנה לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל שביניהם ואמרינן
בסוף פרק חלון (פא:) הלכה כרבי יהודה בעירובין ולא במחיצות:
ומ"ש ואין ביניהם פתח או חלון
שיוכלו לערב. הוא על פי מה שנזכר בסימן שע"ב (קמא. סע' ד): כתב הרב רבינו יהונתן
(כח: סוד"ה גמ') אהא דאמרינן דבעינן קורה כדי שלא ילך הדלי לחלק חבירו צ"ע
דהא בגזוזטרא (פז:) חזינן דניתרת במחיצה שאין בעביה ד' ולא חיישינן דילמא אזיל דלי
לבראי עכ"ל ונראה דשאני גזוזטרא דכי אזיל דלי לבראי לא אזיל לרשות אדם אחר: ואם
הבור בין ב' חצרות שחצר א' דר בו גוי וחצר א' דרים בו כמה ישראלים כתב הרא"ש בתשובה
(כלל כא סי' ד) דבין יש ביניהם פתח או חלון ד' על ד' בתוך י' בין אם הוא פחות מד' על
ד' או למעלה מי' ממלאין ממנו ואין צריך לשכור מגוי דכיון שאין לגוי דריסת רגל עליהם
אינו אוסר עליהם והר"מ (פסקי עירובין סי' קעד) נראה שחולק על זה כמ"ש בסימן
שפ"ב (קמט. סע' ג ד"ה חצר): ודין בור שבחצר ובמרתף סמוך לחצר דר אדם אחד
ודולה מהבור דרך חלון ביאר הרא"ש בתשובה (שם סי' ו) כל פרטי וחילוקי דיניו יפה:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שעו סעיף א
* בור שבין שתי חצרות (א) ואין ביניהם
פתח או חלון שיוכלו לערב, או שיש ביניהם ולא עירבו, (ב) אין ממלאים ממנו בשבת (ג) אלא
אם כן עשו מחיצה עשרה למעלה מן המים. * (ד) וצריך שיהיה (ה) טפח מן המחיצה יורד בתוך
המים, <א> ואם היתה (ו) המחיצה כולה בתוך המים, צריך שיהיה טפח יוצא ממנה למעלה
מן המים כדי א שתהיה (ז) ניכרת רשות זה מרשות זה. * (ח) וכן אם עשו על פי הבור ב קורה
רחבה ד"ט, (ט) זה ממלא מצד הקורה וזה ממלא מצד האחר. הגה: ודוקא אם בא למלאות
בכלים של בית, אבל בכלים של חצר (י) ג לא בענין שום תיקון דהא חצירות רשות אחת הן כדלעיל
סי' שע"ב (הג"מ פט"ו).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שעו סעיף א
(א) ואין ביניהם וכו' - ר"ל שבכותל
המפסיק בין החצרות העומד ע"ג הבור אין פתח וחלון:
(ב) אין ממלאין וכו' - שהרי כ"א
ממלא מרשות חבירו:
(ג) אא"כ עשו מחיצה י' - כדי
להפסיק בין הרשויות ויהא כ"א דולה מרשותו ומחיצת הכותל שעומד ע"ג הבור אין
מועיל לזה כלל דבעינן דוקא שתהא עשויה לשם כך ובתוך אוגן הבור:
(ד) וצריך שיהיה וכו' - כדי שיהיה
ניכר הפסק המחיצה המחלקת בתוך המים ואע"פ שאינה מגעת המחיצה עד קרקע הבור קל הוא
שהקילו במים להתיר במחיצה כזו דבעינן רק שלא יכנס הדלי בהדיא לחלק חבירו:
(ה) טפח מן המחיצה - וכ"ש אם
מחציתה למטה ומחציתה למעלה:
(ו) המחיצה כולה - היינו של העשרה
טפחים וה"ה אפילו אם היתה ארוכה יותר ומגעת עד קרקע הבור צריך ג"כ היכר הפסק
מלמעלה:
(ז) ניכרת - ההפרשה ובזה הטפח לבד
סגי שלא ילך הדלי לרשות חבירו:
(ח) וכן אם עשו וכו' - ר"ל שהניחו
לכתחלה מלמעלה על שפת הבור כדי להתיר המים אבל כשלא נעשה כדי להתיר לא:
(ט) זה ממלא מצד הקורה וכו' - וטעמא
לפי שאנו רואים כאלו קורה זו נמשכת ויורדת עד המים וחולקת כל רשות לעצמו וכאן אין לחוש
לומר שזה דולה מרשות חבירו לפי ששיערו חכמים שאין דלי מהלך יותר מד"ט וא"כ
לא יחצוב מים מצד הבור שהוא ברשות חבירו ואף שחוצב מתחת הקורה ושם רשות שניהם שולטות
קל הוא שהקילו חכמים במים וא"צ אלא שלא יהא ניכר להדיא שחוצב מרשות חבירו:
(י) לא בעינן שום תיקון - ועכ"פ
אסור להכניס המים לבית אם לא עשו שום תיקון דהא לא עירבו שתי החצרות ביחד:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שעו סעיף א
* בור שבין שתי חצרות וכו' - אפילו
אין מימיו עמוקין י' טפחים [תו"ש]:
* וצריך שיהיה טפח וכו' - ומה דבסימן
שנ"ה גבי גזוזטרא לא מצרכינן לזה עיין בב"י וב"ח ומ"א וש"א
והרבה מדבריהם כבר קדמום בחידושי הרשב"א והריטב"א עי"ש:
* וכן אם עשו ע"פ הבור קורה רחבה
ד"ט - עיין בב"י שהביא בשם הרשב"א דה"ה אם היה המחיצה רחב בעוביה
ארבעה טפחים ג"כ דינה כפי תקרה וא"כ די אם הורידה בתוך הבור ונמדד היו"ד
טפחים משפת פי הבור ולמטה ודע דלשון השו"ע שכתוב אם עשו ע"פ הבור הוא מועתק
מלשון הרמב"ם ובעבודת הקודש ראיתי שכתב אם הקורה בתוך אוגן הבור וכן ג"כ
דעת רבינו ירוחם בנתיב י"ב חלק י"ז עי"ש וצ"ע למעשה:
3) גומא ברשות הרבים
אם אינה עמוקה שלש הוי ר"ה
רמב"ם הלכות שבת
פרק יד הלכה ד
איזו היא כרמלית תל שיש בו ארבעה על
ארבעה או יתר על כן וגבהו משלשה ועד עשרה, שהכרמלית אינה תופשת אלא עד עשרה ואינה רחבה
פחות מארבעה על ארבעה, וכן חריץ שיש בו ארבעה על ארבעה או יתר על כן ועמוק משלשה עד
עשרה, וכן מקום שהוקף בארבע מחיצות גובהן משלשה ועד עשרה וביניהן ארבעה על ארבעה או
יתר על כן, וכן קרן ב זוית הסמוכה לרה"ר והוא המקום שמוקף שלש מחיצות והרוח הרביעית
רה"ר כגון מבוי שאין לו לחי או קורה ברוח רביעית וכן הימים והבקעה בין בימות החמה
בין בימות הגשמים כל אלו כרמלית הן.
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שמה סעיף יא
גומא ברשות הרבים אם (לט) אינה עמוקה
שלש הוי ר"ה. משלש (מ) עד עשרה, אם רחבה ארבעה הוי כרמלית; ואם לאו, הוי מקום
פטור; ואם היא (מא) עמוקה עשרה, י הוי רה"י והוא (מב) שתהא רחבה ארבעה.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שמה סעיף יא
(לט) אינה עמוקה שלש - אע"ג דרחבה
כמה טפחים:
(מ) עד עשרה - ואפילו היו רבים משתמשין
בו בגומא ההיא תשמיש ע"י הדחק הוא ולא שמיה תשמיש [גמרא]:
(מא) עמוקה עשרה - ואפילו מלאה מים
או שאר דברים שאדם מסתכל בהם ורואה מה שבתוך המחיצות אבל אם מלאה פירות לא הוי רה"י
כיון דאין המחיצות נכרות ואפילו דעתו לפנותן ופטור הזורק לתוכו מר"ה [ומ"מ
איסורא יש בזה כיון דהפירות הוא דבר שיכול ליטלו משם בשבת לא נתבטל לגמרי הבור משמו]
ולרשב"א דוקא פירות טבלים או שאר דבר שאסור לטלטל מבטל המחיצות:
(מב) שתהא רחבה ד' - ואם לאו הוי מקום
פטור ואפילו עמוקה כ' אמה [א"ר]: