רי"ף ערובין דף כט.
גמ' ערובין דף פז. – פז:
אורך השיעור הקולי ברי"ף ור"י הוא 34:53 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 10:00 דקות
אין להעתיק או לצלם את התמונות
2)גזוזטרא שהיא למעלה מן המים, וחלון
פתוח לה מן הבית
3)שתי כצוצטריות זו למעלה מזו שהן
למעלה מן המים
1)
אמת המים שהיא עוברת בחצר
רמב"ם הלכות שבת
פרק טו הלכה יא
אמת המים שהיא עוברת בחצר אם יש בגובהה
עשרה טפחים וברחבה ארבעה או יתר על כן עד עשר אמות אין ממלאין ממנה בשבת אלא אם כן
עשו לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים בכניסה וביציאה, ואם אין בגובהה עשרה או שאין ברחבה
ארבעה ממלאין ממנה בלא מחיצה.
בית יוסף אורח חיים סימן
שנו אות א ד"ה אמת המים
א אמת המים העוברת בחצר וכו'. משנה פרק כיצד משתתפין עלה פ"ז (ע"א)
אמת המים העוברת בחצר אין ממלאין ממנה מים בשבת אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוהה י' טפחים
בכניסה וביציאה אמר רבי יהודה מעשה באמה של אבל שהיו ממלאין ממנה מים בשבת על פי זקנים
אמרו לו מפני שלא היה בה כשיעור והאי שיעור מפורש בברייתא בגמרא דהיינו שלא היתה עמוקה
י' ורחבה ד' ופירש"י שאין מים נעשין רשות לעצמן בפחות מעומק עשרה ברוחב ארבעה
דכשהיא עוברת בר"ה אם אינה עמוקה עשרה ורחבה ארבעה [הוי] ר"ה כדתנן בהזורק
(שבת ק:) וכי הוי נמי בחצר הויא להו רשות היחיד וצריך מחיצה בכניסה כדי להבדיל בין
מים שחוץ לחצר שהן כרמלית למים שבתוך החצר וצריך מחיצה ביציאה להבדיל בין מים שבתוך
החצר למים שחוץ לחצר שהן כרמלית:
ומ"ש ויהיה טפח משוקע ממנה במים.
כן כתב הרמב"ם בפט"ו (שבת הי"ג) וכן כתבו הרי"ף (כח:) והרא"ש
(סי' ח) וזה לשונם פירוש מחיצה של אמת המים צריכה להיות משוקעת בתוך אמת המים כדי שתחלוק
בין המים שבר"ה למים שברשות היחיד כמו מחיצה של בור שצריכה להיות משוקעת בתוכה
לחלוק בין רשותו לרשות חבירו והטעם משום דסבירא להו דהלכה כרב יהודה (פו.) דאמר גבי
בור שבין שתי חצרות אין ממלאין ממנו מים בשבת אלא אם כן עשו לו מחיצה גבוה י' טפחים
בית שמאי אומרים מלמטה ובית הלל אומרים מלמעלה למטה למטה מן המים למעלה למעלה מן המים
ומפרש בגמרא אהא דאמר רב יהודה למעלה למעלה מן המים צריך שישקע במים ראשי קנים טפח
ומיהו לדברי הפוסקים בבור שבין ב' חצירות כרב הונא וכמו שיתבאר בסימן שע"ו (סעיף
א' ד"ה בור שבין) משמע שהוא הדין באמת המים דלא בעינן שישקע ראשי הקנים במים:
וכתב עוד הרמב"ם (שם) על דין זה דאמת המים העוברת בחצר ואם היתה המחיצה כולה יורדת
בתוך המים צריך שיהיה טפח ממנה יוצא למעלה מן המים וטעמו מדאמרינן התם בגמרא (פו.)
אהא דאמר רב יהודה למטה למטה מן המים דצריך שיראו ראשי הקנים למעלה מן המים טפח ומשמע
ליה זכרונו לברכה דהוא הדין למחיצת אמת המים העוברת בחצר:
ומ"ש ואם התחיל לעשות המחיצה
אצל השפה וכו'. כלומר שהמחיצה שהזכיר בתחלה היא מונחת לרוחב האמה והשתא קאמר שאם לא
עשה המחיצה לרוחב האמה אלא לארכה מצד אחד וכן מצד השני אם אין בין שתי המחיצות שלשה
טפחים מותר משום דכל פחות מג' כלבוד דמי ומצאתי להריטב"א (פז. ד"ה מתני'
אמת) שכתב על אמת המים זו שאם אין הנקבים שנכנסת ויוצאת בהם רחבים שלשה טפחים מותר
למלאות ממנה בלא עשיית מחיצה עד כאן לשונו ולפי זה צריך לומר דמה שרבינו מצריך שיעשו
מחיצות מן הצדדין בנקבים רחבים יותר משלשה טפחים היא שאם אינם רחבים שלשה טפחים בלא
מחיצות נמי שרי: וכתב הרמב"ם בפט"ו (הי"ב) דהוא הדין אם היה ברחבה שבתוך
החצר יותר מי' אף על פי שאין בגבהה י' שצריך מחיצה שכל יתר מעשר פרצה היא ומפסדת המחיצות
וכן כתב סמ"ג (הלכות עירובין רמד ע"ג) ופשוט הוא והוא מבואר בדין חצר שנפרצה
ולשון ים עובר על הפרצה שבסמוך:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שנו סעיף א
* אמת המים * (א) העוברת בחצר, (ב)
א <א> עמוקה עשרה ורחבה ארבעה, * ב אין ממלאין ממנה בשבת (ג) אלא אם כן עשו לה
מחיצה גבוה עשרה (ד) בכניסתה וביציאתה, <ב> ויהיה טפח ממנה (ה) ג משוקע במים,
ואם היתה המחיצה כולה יורדת בתוך המים צריך שיהי' טפח ממנה יוצא (ו) למעל' מן המים,
ואם התחיל לעשות המחיצ' (ז) <ג> אצל השפה מכל צד ולא חיבר אותה באמצע כדי שיהיו
המים נכנסים ויוצאים דרך שם, אם אין ביניהם ג' טפחים, שרי (ח) דאמרינן לבוד; יש ביניהם
ג' טפחים, אסור. הגה: <ד> ואם הנקבים שהאמה נכנס ויוצא בהם אינם רחבים ג',
(ט) אפי' מחיצה אינו צריך (ב"י בשם ריטב"א).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שנו סעיף א
(א) העוברת בחצר - ודוקא כשהיא עוברת
דהיינו שנכנסת לחצר מן צד האחד ויוצאת משם מן צד האחר בנקבים שיש תחת הכתלים אבל אם
יש לו בריכת מים בחצירו ואינה נמשכת מבחוץ א"צ שום תיקון אפילו רחבה ועמוקה הרבה
דכל מה שבתוך המחיצות בכלל רה"י הוא:
(ב) עמוקה עשרה ורחבה ד' - דבשיעור
זה נעשו המים רשות לעצמן ושם כרמלית עליהם כשאר ימים ונהרות ולפיכך כשעוברין דרך חצירו
אסור למלאות מהן בשבת אבל אם אין עמוקין עשרה או שאינם רחבים ד' מותר למלאות מהן בלי
שום תיקון דבטל הוא לגבי רה"י:
(ג) אא"כ עשו וכו' - דכיון שמבדילין
משאר המים שחוץ לחצר המים שבתוך החצר בטלין לגביה דבעלמא הלא קיי"ל דכל מה שבתוך
המחיצות רה"י הוא ורק בזה כשמחוברין עם המים שמבחוץ אמרינן דאינם בטילים ונעשו
רשות לעצמן משא"כ כשמבדילן שם רה"י עליהם ומחיצת החצר גופא אף אם שקוע הרבה
במים אינו מועיל בזה דבעינן שיהא נראה שנעשה בשביל המים:
(ד) בכניסתה וביציאתה - ר"ל במקום
כניסת המים לחצר ובמקום יציאת המים מן החצר והכל בפנים על פני רוחב אמת המים:
(ה) משוקע במים - לחלוק בין המים שבחוץ
שהם כרמלית למים שבפנים:
(ו) למעלה מן המים - כדי שיהיה ניכרת
קצת המחיצה המפסיקתן:
(ז) אצל השפה מכל צד וכו' - פירוש
שבצד הכניסה ובצד היציאה עשה מחיצה לרחב האמה אלא שלא עשה מחיצה בצד הכניסה כולה בחתיכה
אחת אלא בשתי חתיכות דבאמצע המחיצה הניח מקום פנוי וכן במחיצה של צד היציאה:
(ח) דאמרינן לבוד - ומטעם זה אפילו
הניח הרבה חללים ביניהם כגון שעשה המחיצה מקנים ובין כל אחד ואחד היה פחות מג' שרי
[ח"א]:
(ט) אפילו וכו' - דכל מה שפחות משלשה
אמרינן לבוד ונראה דבזה אפילו אם מצד השני הוא רחב שלשה אעפ"כ א"צ תיקון
כיון דמצד אחד הוא כסתום לגמרי וכעין לשון ים העוברת בתוך החצר המבואר לקמיה:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שנו סעיף א
* אמת המים - וה"ה נהר [מ"א]:
* העוברת בחצר - דע דלפי המבו' בפוסקים
לאו דוקא שעוברת פה מעולם דה"ה בשנפרץ מאיזה נהר שטף מים ועוברת דרך החצר משני
הצדדים כמו אמת המים ג"כ דינא הכי ומ"מ אפשר דאם הוא משער שיתעכב המים רק
משך יום או יומים לא גזרו ע"ז שיהיה כרמלית וצ"ע:
* אין ממלאין ממנה וכו' - אבל בחצר
מותר לטלטל אף אם לא עשו שום תיקון ולא אמרינן שיהיה אסור משום שפרוץ במלואו לכרמלית
משום דאמרינן דדופני האמת המים שהם עמוקים עשרה נעשו מחיצה להפסיק בינה ולחצר. ולענין
לטלטל בחצר אפילו אם היה נפרץ כותלי החצר כנגד האמת מים משני הצדדין ביתר מעשרה גם
כן שרי לטלטל בחצר שהרי החצר מוקף מארבעה רוחותיו [דהיינו ג' כותלי החצר ודופן הרביעי
הוא מאמת המים גופא כנ"ל] מ"א בשם הראב"ד ולפלא על הח"א בסימן
נ"ג שהעתיק דין זה רק בנפרץ מצד אחד מכותלי החצר דפשוט דלפי טעם הראב"ד אפילו
בנפרץ משני הצדדין. עוד כתב המ"א דהא דאמרינן שדופני האמת המים נחשב לדופן להתיר
הטלטול בחצר הוא אפילו במשופע אכן דוקא אם מתלקט עשרה טפחים מתוך ד' אמות אבל אם משופע
ביותר שמתלקט עשרה מתוך חמש אמות לא הוי כמחצה וממילא אסור לטלטל בחצר:
2)
גזוזטרא שהיא למעלה מן המים, וחלון פתוח לה מן הבית
רמב"ם הלכות שבת
פרק טו הלכה טו
כצוצרה שהיא למעלה מן הים וחלון בתוכה
על גבי המים, אין ממלאים ממנה בשבת אלא א"כ עשו מחיצה גבוהה עשרה טפחים על גבי
המים כנגד החלון שבכצוצרה, או תהיה המחיצה יורדת מן הכצוצרה כנגד המים ורואין אותה
כאלו ירדה ונגעה עד המים, וכשם שממלאין מזו שעשו לה מחיצה כך שופכין ממנה על הים, שהרי
על הכרמלית הן שופכין.
בית יוסף אורח חיים סימן
שנה אות א ד"ה גזוזטרא שהיא
א גזוזטרא שהיא למעלה מן המים וכו'. משנה בפרק כיצד משתתפין עלה פ"ז
(ע"ב) גזוזטרא כלומר דף יוצא מן הכותל על המים והוא נקוב באמצעיתו שהיא למעלה
מן המים אין ממלאין ממנה מים בשבת אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים בין מלמעלה
בין מלמטה. ופירש"י אלא אם כן עשו לה. כל סביבותיהן או סביב הנקב ד' על ד' החקוק
באמצעיתה דאמרינן גוד אחית מחיצתיה: בין מלמטה. מחובר לגזוזטרא מתחתיה עכ"ל. ומדבריו
נראה שמפרש מלמעלה למעלה מהגזוזטרא ובתוספות (ד"ה בין) נתנו טעם לדבריו משום דאפילו
במחיצות למעלה מהגזוזטרא איכא היכרא אבל הריטב"א (ד"ה בין) כתב בשם התוספות
דלמעלה היינו שהיא מחוברת בגזוזטרא מתחתיה ולמטה שהיא משוקעת במים ועולה כנגד הגזוזטרא
וכן כתב הרמב"ם בפרק ט"ו (הט"ו) ורבינו סתם הדברים כדעת רש"י:
ומ"ש והוא שיהא בו ד' על ד'.
שם בעלה פ"ו (ע"א) גבי קורה ד' מתרת בחורבה כתב רש"י דמחיצה העשויה
לפחות מחלל ד' אינה מחיצה וכן כתבו התוספות בפרק הנזכר (פז: ד"ה עושה):
ומ"ש שמותרין לשפוך ממנה. גם
זה שם עלה פ"ח (ע"א) פלוגתא דתרי לישני ופסקו הרי"ף (כט.) והרא"ש
(סי' ט) והרמב"ם (שם) כלישנא בתרא דשרי:
וכן ההולך בספינה אינו יכול למלאות
אלא אם כן יעשה דף וכו'. בהזורק עלה ק' (ע"ב) איתמר ספינה רב אמר מוציא ממנה זיז
כל שהוא וממלא רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי עושה מקום ד' וממלא כלומר ועושה נקב בתוכו
וממלא דרך שם ופסקו הרי"ף (לו:) והרמב"ם (פי"ד ה"ד ופט"ו
ה"כ) והרא"ש (סי' ב) כרב חסדא ורבה בר רב הונא ופירש"י מקום ד' חלל
ד' מוקף מחיצות ומחיצה תלויה מתרת במים וכן כתב שם הרא"ש אבל הרמב"ם בפרק
ט"ו לא הזכיר מחיצות וממה שכתב הרב המגיד שם והר"ן בפרק הזורק (לו: ד"ה
מוציא זיז) בשם רבינו האי מתבאר דלא בעינן מחיצות אלא אמרינן כוף הצדדין וגוד אחית
מחיצות כאילו הם על שפת הים והכל רשות היחיד ואף על פי שבכצוצרה שעל גבי מים צריך מחיצה
י' בספינה הקילו מפני שאינו יכול לעשות שם מה שיעשה בביתו:
והני מילי שהוא בתוך י' טפחים וכו'.
זה מדברי הרמב"ם בפט"ו (ה"כ) והא דמוציא זיז כל שהוא משמע שנוקבו באמצעיתו
וממלא דרך הנקב דומיא דמקום ד' כשהוא בתוך י' ויש לתמוה על רבינו איך כתב חילוק זה
סתם והוא סותר למה שכתב בסימן שמ"ו (קיז: סעיף א) דאסור להחליף דרך מקום פטור
אפילו ברשויות דרבנן שהרי כשדופני הספינה גבוהים י' שאינו מוציא אלא זיז כל שהוא נמצא
שהוא מוציא מכרמלית לרשות היחיד דרך מקום פטור ואפשר דכיון דלא שרינן ליה אלא על ידי
היכר דהוצאת זיז כל שהוא ברשויות דרבנן מיהו שרי ואין כן דעת הרב המגיד שכתב בפט"ו
דלדברי האומרים (רשב"א עבה"ק ש"ג סי' ו) שאסור להחליף אפילו ברשויות
דרבנן אפילו אם דופני הספינה למעלה מי' צריך שיהא בזיז ד' על ד':
ומ"ש ומימיו יכול לשפוך על דופני
הספינה וכו'. פשוט בפרק הזורק עלה ק' (ע"ב) טעמא דכיון דלא זרק להו להדיא לים
אלא מכחו הם באים כחו בכרמלית לא גזרו והא פשיטא שאם רוצה לשפוך דרך הזיז הרשות בידו
ורבותא אשמועינן דאף על גב דלית ליה זיז שופך על דופני הספינה וכן משמע בגמרא:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שנה סעיף א
(א) <א> גזוזטרא (פירוש דף
או בנין בולט מתוך הבתים חוצה) שהיא למעלה מן המים, * א וחלון פתוח לה מן הבית,
(ב) אין ממלאין ממנו אלא אם כן ב עשה לה מחיצה כל סביבה; (ג) או יעשה המחיצה ג סביב
הנקב שדולים דרך שם והוא שיהא בו <ב> ארבעה על ארבעה. ואין חילוק בין אם יעשנה
(ד) למטה מחוברת לה בין אם יעשנה (ה) על גבה, וכיון שעשה מחיצה <ג> מותרין גם
* (ו) ד לשפוך ממנה. וכן ההולך ה בספינה (ז) אינו יכול למלאות אא"כ יעשה לה דף
(ח) ארבעה על ארבעה, ועושה בו נקב וממלא דרך שם, * ואינו צריך לעשות לו מחיצות אלא
אמרינן כוף הצדדים וגוד אחית מחיצתא, (ט) <ד> שהקילו בספינה מפני שאינו יכול
לעשות שם מה שיעשה בבית. והני מילי (י) כשהוא בתוך ו י"ט, אבל אם דופני הספינה
(יא) גבוהים עשרה מעל המים מוציא * <ה> זיז כל שהוא (יב) ועושה בו נקב וממלא
דרך שם, שהרי דרך * ז אויר מקום פטור הוא ממלא * וסגי בהיכר זיז <ו> ומימיו
(יג) ח יכול לשפוך (יד) על דופני הספינה והם יורדים (טו) לים, דכיון דלא זרק להו להדיא
לים אלא מכחו הם באים, כחו בכרמלית לא גזרו. הגה: (טז) ועיין לקמן סוף סימן שנ"ז.
שתי ספינות זו אצל זו אסור לטלטל מזו לזו * (יז) אלא א"כ ט קשורות (יח) י זו בזו
או אא"כ הם (יט) יא גבוהים מן המים י', * (כ) וצריכים לערב ביחד אם הם של שני
בני אדם (מרדכי פרק הזורק).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שנה סעיף א
(א) גזוזטרא - פי' דף היוצא מן כותל
הבית שהיה סמוך לים או לנהר והיה הדף למעלה מן המים ויש שם נקב באמצעיתו וחלון הבית
פתוח לו וכשימלא מים דרך הנקב מטלטל מן המים שהם כרמלית [כדלעיל בסימן שמ"ה סי"ד]
לרה"י ע"כ צריך שיעשה מחיצה גבוה עשרה טפחים כל סביבה דהשתא הוי כל שכנגדה
עד למטה רה"י ואף שהמחיצה תלויה ואינה מגעת למים קל הוא שהקילו במים ואמרינן גוד
אחית מחיצתא:
(ב) אין ממלאין ממנו - להכניסו לבית
וכן להניחו ע"ג הגזוזטרא ג"כ אסור דהגזוזטרא ג"כ אסור דהגזוזטרא נחשב
רה"י כיון שהחלון פתוח לו וכדלעיל בסימן שמ"ה סט"ז:
(ג) או יעשה וכו' - ר"ל שאין
צריך לעשות דוקא סביב כל רוחב הגזוזטרא אלא סגי כשיעשה המחיצות סביב הנקב שהוא רחב
ד' על ד' טפחים דכל מחיצה העשויה לפחות מחלל ד' אינה מחיצה:
(ד) למטה מחוברת לה - אע"פ שרחוק
עוד הרבה מן המים וכ"ש אם עושה המחיצה של עשרה טפחים למטה אצל המים דמהני דאמרינן
גוד אסיק מחיצתא עד נגד הגזוזטרא:
(ה) על גבה - דגם בזה אמרינן גוד אחית
מחיצתא ויש מן הראשונים שחולקין בזה וס"ל דדוקא כשעושה המחיצות למטה מן הגזוזטרא
אז אמרינן גוד אחית מחיצתא אבל לא כשעושה ע"ג הגזוזטרא. ולכתחלה בודאי נכון ליזהר
בזה:
(ו) לשפוך ממנה - היינו דרך הנקב על
הנהר והים דאף שהשופכין ילכו חוץ למחיצת הגזוזטרא אפ"ה שרי ואפילו אם הוא סמוך
לרקק שהוא ר"ה כמבואר בסימן שמ"ה מ"מ כיון שאין כונתו להוציאן לר"ה
שרי ועיין בבה"ל:
(ז) אינו יכול למלאות - דהמים כרמלית
הם והספינה רה"י:
(ח) ארבעה על ארבעה - טפחים:
(ט) שהקילו בספינה - פי' שבגזוזטרא
הנזכר מקודם צריך דוקא מחיצות עשרה טפחים והקולא דאמרינן גוד אחית מחיצתא עד מיא אבל
בספינה מקילינן עוד דא"צ מחיצות כלל אלא אמרינן כוף הצדדים כאילו היה שם מחיצות
ואח"כ אמרינן גוד אחית עד מיא:
(י) כשהוא בתוך עשרה טפחים - ר"ל
שגובה דופן הספינה הבולט מעל המים היה פחות מעשרה טפחים אבל עומק הספינה בפנימה היה
גובה יו"ד טפחים דהויא רה"י וע"כ צריך לעשות מבחוץ דף של ארבעה על ארבעה
כמ"ש [דאם אין עמוק י' טפחים גם בפנימה של הספינה הלא הוי כרמלית ומותר לטלטל
מתוכה לים ומים לתוכה בלי שום תקון]:
(יא) גבוהים עשרה וכו' - ר"ל
ונמצא כשהוא ממלא ע"כ צריך להגביה קצת המים למעלה מדופני הספינה שהיא יותר מי'
דהוי מקום פטור וא"כ הוא מטלטל מכרמלית לרה"י דרך מקום פטור וע"כ הקילו
חכמים שדי שיוציא זיז כל שהוא חוץ לספינה משום היכר בעלמא:
(יב) ועושה בו נקב - והאחרונים הסכימו
דבזיז א"צ לעשות נקב כיון שאינו אלא להיכר בעלמא ויכול למלאות אפילו שלא במקום
הזיז:
(יג) יכול לשפוך וכו' - ר"ל דאין
מחוייב לשפוך שופכיו [דהיינו מי רחיצות כוסות וקערות וכה"ג] בתוך הדף של ארבע
על ארבע שעשהו למלאות המים דרך בו אלא יכול לשפוך על דופני וכו' ובזה אין חילוק בין
אם דופן הספינה גבוה י' טפחים מעל המים או לא ואפילו לא היה לו דף מיוחד של ארבע על
ארבע וגם לא עשה זיז כלל אפ"ה שרי לשפוך שופכיו על דופן הספינה ממש כיון דאין
כאן אלא כחו:
(יד) על דופני - דאם שופך קצת רחוק
מן הדופן הוי זורק מרה"י לכרמלית ממש אבל זהו דוקא בשאין הדופן גבוה י' מעל המים
דאם יש בו גבוה י' ואינו רוצה לשפוך על הדופן כגון שהם סרוחים והריח יכנס לתוך הספינה
ורוצה לשפוך מרחוק לכותל שרי אך בלבד שיעשה עכ"פ זיז להיכר:
(טו) לים - וה"ה דיכול להניח
עצמות וקליפין על ראש הדופן בעביו והם נופלין לים [אחרונים]:
(טז) ועיין לקמן - דשם כתב דלא בכל
כרמלית כחו מותר ע"ש:
(יז) אלא א"כ קשורות - דכשאינן
קשורות אע"פ שהן סמוכות זו לזו מ"מ עשויות להתרחק זו מזו ונמצא כרמלית מפסקת
ביניהן וחיישינן דילמא נפיל ואתי לאתויי מכרמלית לרה"י ומטעם זה אפילו שתי הספינות
שהם של אדם אחד ג"כ אסור ויש מתירין אם הם של אדם אחד דלא חיישינן דילמא נפיל
וכו' ורק בשהם של שני בני אדם אסורין כשאינן קשורות זו בזו דכיון שעשויין לנוד ולהתרחק
זו מזו לא מהני עירוב שיערבו ביניהן. איתא בגמרא דקשורות חשוב אפילו ע"י חוט ובלבד
שיהא חוט חזק שיוכל להעמידן שלא יתפרדו זו מזו:
(יח) זו בזו - וצריך שלא יהא ביניהם
ד' טפחים:
(יט) גבוהים מן המים עשרה - דאז מותר
אפילו אינם קשורות משום דקמטלטל מרה"י לרה"י דרך אויר מקום פטור ואע"ג
דמושיט אסור בדיוטא אחת אפילו למעלה מי' כמ"ש בסוף סימן שמ"ז הכא איירי בשתי
דיוטות זה כנגד זה דאפילו למטה מי' הוא רק איסור דרבנן ולמעלה שרי לגמרי להושיט או
דאיירי בזורק:
(כ) וצריכים לערב - קאי גם על ההיתר
דגבוהים עשרה אף כשאינם קשורות ובספר בית מאיר חולק ע"ז ודעתו דכשאינם קשורות
מכיון שעומדים להתפרד אף אם הם גבוהים עשרה אם הם של שני בני אדם אסורים בטלטול מזה
לזה ואין עירוב מועיל בהם:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שנה סעיף א
* וחלון פתוח וכו' - ודע שע"י
החלון שהוא יכול להשתמש ממנו על הגזוזטרא נחשב הגזוזטרא ג"כ כרה"י וכדלעיל
בסימן שמ"ה סט"ז וע"כ מן הבית מותר להוציא ולהניח ע"ג הגזוזטרא
בכל גווני אבל מן הים אסור לדלות ולהניח אף ע"ג הגזוזטרא אם לא עשו לה מחיצות
דמכרמלית לרה"י קמטלטל ואם לא היה חלון פתוח לה נחשב הגזוזטרא לכרמלית וע"כ
אף שהוא גבוה עשרה טפחים מן המים אסור להוציא מן הבית עלי' אבל מן הים מותר להביא עליה
דמכרמלית לכרמלית קמטלטל [כ"ז כתבתי לפי משמעות המ"א בסק"א דדמי זה
להא דסימן שמ"ה סט"ז ואף לפי משמעות איזה מן הראשונים (רמב"ם ותוס'
בתירוץ אחד) דגזוזטרא שהיא למעלה מן המים וגבוה יו"ד מהמים אם יש בה ד' על ד'
נחשב ע"ג כרה"י אף שאין לה מחיצות תחתיה משום דבקיעת דגים אינה בקיעה מ"מ
כתב התו"ש דמותר לטלטל מן הים על גגה דמדרבנן שם כרמלית עליה לענין טלטול] ועיין
בסימן שמ"ה במ"ב שם שהבאנו דעת כמה פוסקים דסוברין דהיכא שהזיז הוא למעלה
מעשרה נחשב למקום פטור כשאין חלון פתוח לה וא"כ בעניננו מותר לטלטל גם מן הבית
ע"ג גזוזטרא אם הוא למעלה מעשרה:
* לשפוך ממנה - עיין במ"ב במה
שכתבנו דאפילו אם הוא סמוך לרקק שהוא ר"ה כן כתבו המ"א וש"א בשם התוספות
מיהו בחידושי הרשב"א מוכח דלא שרי לשפוך כ"א כשאין בצדו ר"ה הא בסמוך
לר"ה אסור. ודע עוד דלענין לשפוך על דופני הבית תלוי נמי בפלוגתא ולהיפך דלדעת
הרשב"א שם מותר אם המי שופכין ירדו מדופן הבית לנהר ולים דכחו בכרמלית לא גזרו
וכמו בספינה לקמן בסוף הסעיף ולדעת התוספות אסור דכיון דהכא מכוין שירדו למטה לנהר
או לים גזרינן אטו שיזדמן לפעמים שישפוך על דופני הבית הסמוך לר"ה וגבי ספינה
שאני שאין מצוי שתהלך סמוך לר"ה ומלשון הרמב"ם פט"ו מהלכות שבת הלכה
ט"ו משמע ג"כ דשרי וכך סתם המחבר בסס"ג והרמ"א בסימן שנ"ז
הביא דעת האוסרין:
* ואינו צריך וכו' - ובספר אלי' רבה
הכריע לעיקר בשם כמה פוסקים דגם בזה צריך לעשות מחיצות ומ"מ נראה דהנוהג כדעת
השו"ע אין למחות בידו דגם הרמב"ן בחידושיו בשבת העתיק את דברי הגאונים שהוא
כדעת השו"ע וגם במאירי משמע שיש לסמוך על שיטה זו:
* זיז כל שהוא - וכ"ש אם יש לו
דף ד' על ד' שעשהו למלאות דרך בו אין לך היכר גדול מזה לענין שיהיה יכול למלאות מן
הים אפילו שלא על ידו וזהו לפי מה דאסיקנן לעיל לענין זיז דא"צ לעשות בו נקב ויכול
למלאות אפילו שלא כנגד הזיז:
* אויר מקום פטור וכו' - ואפילו למאן
דאוסר בסימן שמ"ו סוף ס"א הכא כיון דאיכא זיז כל שהוא הוי היכר ושרי [מ"א]
ובביאור הגר"א חולק ודעתו דזה קאי רק להמתירין שם וכן הגאון רע"א הקשה על
המ"א עי"ש ועיין בספר בית מאיר:
* וסגי בהיכר זיז - ואף דלעיל גבי
גזוזטרא שהוא ג"כ למעלה מעשרה טפחים מצרכינן דוקא מחיצות גבוה יו"ד ולא מקילינן
לומר דרך אויר מקום פטור הוא ממלא הכא בספינה הקילו ושם אמרינן גזירה אטו גזוזטרא שאין
גבוה יו"ד טפחים [פמ"ג בשם ד"מ עי"ש]:
* אלא אם כן קשורות זו בזו - איתא
בגמרא דאם נפסקו נאסרו [ופירשו בתוספות דהאי נפסקו היינו גם בשבת ולא אמרינן בזה הואיל
והותרה הותרה ע"ש הטעם וכ"כ בחידושי הריטב"א וכן הביא המ"מ בשם
הרשב"א [ויותר מזה מבואר בעבוה"ק שלו בשער הרביעי סוף אות חי"ת] אך
הרא"ש פ"ק דעירובין הביא דדוקא כשנפסקו בחול ועיין באו"ז פ"ק דעירובין
ועיין במ"א מה שכתב בזה ובלא"ה נראה שאין להקל אחרי שהרבה מחמירין] חזרו
ונתקשרו בין שוגגין בין מזידין חזרו להיתירן הראשון ועיין בפירש"י שם דלפי מסקנת
הגמרא אם נתקשרו במזיד אסורין לטלטל אכן לפי דעת התוספות והרא"ש וכפי מה שפסק
השו"ע בסימן שפ"ב ס"ג אפילו במזיד מותרין לטלטל:
* וצריכים לערב ביחד - כתב המ"א
דלמ"ד דשרי להחליף דרך מקום פטור ברשויות דרבנן מותר בכאן למעלה מיו"ד אפילו
לא עירבו ולמעשה אין לסמוך ע"ז חדא דרבים מאחרונים סברי דאין מותר אף לדעה זו
כמו בשנח באמצע וכמו שנכתוב לקמיה בס"ג בהג"ה במ"ב והכא הלא איירי בלא
נח ועוד בספר נהר שלום בסימן שנ"ג מפקפקין על העיקר סברא לגמרי וסובר דאינו תלוי
כלל זה בזה דהיכא דהאיסור הוא משום חסרון עירוב אין נ"מ כלל מה שמפסיק באמצע מקום
פטור דלא עדיף זה מאלו הוי שתי רשויות סמוכות זו לזו לגמרי:
3) שתי כצוצטריות זו
למעלה מזו שהן למעלה מן המים
רמב"ם הלכות עירובין
פרק ד הלכה כד
שתי כצוצטריות זו למעלה מזו שהן למעלה
מן המים אף על פי שעשתה כל אחת מהן מחיצה גבוהה עשרה טפחים יורדת מכל אחת ואחת, אם
היו שתי הכצוצטריות בתוך עשרה טפחים הרי אלו אסורין למלאות עד שיערבו שתיהן עירוב אחד
מפני שהן ככצוצטרא אחת, ואם היה בין העליונה והתחתונה יתר על עשרה טפחים ועירבה זו
לעצמה וזו לעצמה שתיהן מותרות למלאות. +/השגת הראב"ד/ שתי כצוצטראות זו למעלה
מזו וכו' ואם היה בין העליונה לתחתונה יותר על עשרה טפחים ועירבה זו לעצמה וזו לעצמה
שתיהן מותרות למלאת. א"א לא מיחוורא הא מילתא אלא בשעשו זו [שלא] כנגד זו.+
בית יוסף אורח חיים סימן
שנה אות ה ד"ה היו שתי
ה היו שתי גזוזטראות זו למעלה מזו וכו'. משנה בפרק כיצד משתתפין עלה פ"ז
(ע"ב) שתי גזוזטראות זו למעלה מזו עשו לעליונה ולא עשו לתחתונה שתיהן אסורות עד
שיערבו ופירש"י שתיהם אסורות. למלאות בנקב העליונה עד שיערבו והתחתונה בנקב שלה
אין צריך לומר שהיא אסורה דהא מכרמלית לרשות היחיד קא ממלא: ובגמרא (פח.) אמר רב הונא
אמר רב לא שנו אלא בסמוכה אבל במופלגת עליונה מותרת ורב לטעמיה דאמר אין אדם אוסר על
חבירו דרך אויר. ופירש"י בסמוכה. שאינה רחוקה מתחתונה במשך הכותל ארבעה טפחים
ואני שמעתי שאינה גבוהה ממנו עשרה ולא מצינו לשון הפלגה בתלמוד בגובה אלא במשך: עליונה
מותרת. כדאמרינן דאין תשמיש לתחתונה בעליונה אלא דרך אויר זריקת משך ארבעה טפחים ורב
לטעמיה דאמר אין אדם אוסר על חבירו דרך אויר. ולעיל בהאי פירקא עלה פ"ד (ע"ב)
מייתי האי מתניתין ופירש"י שם שאין השתי גזוזטראות מכוונות זו על זו אלא משוכות
זו מכנגד זו בתוך ד' ואקשינן בגמרא דאמאי קתני שתיהן אסורות הא רשותא דעליונה היא ותחתונה
שלא כדין משתמשת בה בחול ושני רב ששת דהא דקתני שתיהן אסורות כשעשו מחיצה בשותפות אי
הכי כי עשו לתחתונה נמי כיון דעשו לתחתונה גלויי גליא דעתיה דאנא בהדך לא ניחא לי.
ופירש"י שעשו. אותה מחיצה של עליונה בשותפות: אי הכי כי עשו. בני תחתונה לתחתונה
אם יש להם שותפות בעליונה נמי אסרי עלה: גלויי גליא דעתיה. תחתונה לעליונה דסילקה נפשה
בשבת מינה דהא מחיצה זו אינה נעשית אלא להיתר שבת:
ומ"ש וכל שכן עשו שתיהן לתחתונה
וכו'. כלומר דכיון דתחתונה אף על פי שאין יכולה להשתמש דרך העליונה אלא בזריקה שזורקין
הדלי לה אפילו הכי אסרה עלה וכל שכן עליונה שהיא משתמשת דרך התחתונה בנחת דאסרה עלה:
ומ"ש אבל כל אחת מהן שעשתה לבדה
וכו'. הוא מדאקשינן אמאי שתיהן אסורות הא רשותא דעליונה היא ושנינן בשעשו בשותפות משמע
בהדיא שכל שלא עשו בשותפות אם עשתה עליונה לבדה היא מותרת ותחתונה אסורה והוא הדין
אם עשתה תחתונה לבדה שהיא מותרת ועליונה אסורה:
ומ"ש וכן אם עשו בשתיהן בשותפות
וכו'. נראה לי שהוא מדאקשינן אי הכי כי עשו לתחתונה נמי ושנינן כיון דעשו לתחתונה גלויי
גליא דעתה וכו' ומשמע ליה דבעשו לשתיהן בשותפות נמי שייך האי טעמא דכיון דעשו לתחתונה
וכו' ומה שעשו בשותפות אפשר שהוא כדי להקל בהוצאה דיותר בזול עושין האומנים שנים ממה
שעושים אחד או מטעם אחר. אבל הרמב"ם בפ"ד מהלכות עירובין (הכ"ה) נראה
שמפרש שהגזוזטראות מכוונות זו כנגד זו ואין בני עליונה יכולין למלאות אלא אם כן יכנס
הדלי דרך התחתונה ומשום הכי אסרי אהדדי ומפרש (הכ"ד) מופלגת גבוהה עשרה דכל שהן
בתוך עשרה הרי הן כגזוזטרא אחת ולפיכך צריך שיערבו ואם היה ביניהם יותר על עשרה טפחים
ועירבה זו לעצמה וזו לעצמה שתיהן מותרות למלאות לא עשתה העליונה מחיצה ועשתה התחתונה
אף התחתונה אסורה למלאות מפני דלי של בני העליונה שהן אסורין שעובר עליה עשתה העליונה
מחיצה העליונה מותרת והתחתונה אסורה ואם נשתתפו בני התחתונה עם בני העליונה במחיצה
שעשו שתיהן אסורות למלאות עד שיערבו עירוב אחד עד כאן לשונו והרב המגיד רצה ליישב דבריו
על הגמרא ואיני רואה להם ישוב:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שנה סעיף ה
(מב) היו שתי גזוזטראות זו למעלה מזו,
(מג) משוכה זו מכנגד זו מעט (מד) יז <ז> ואינה רחוקה מכנגדה ארבעה טפחים, בין
אם עומדת תוך עשרה זו לזו בין יש ביניהם (מה) יותר מגובה עשרה אמות, עשו לעליונה מחיצה
בשותפות משל שניהם ולא עשו לתחתונה כלל, שתיהן אסורות בה עד שיערבו, (מו) וכל שכן אם
עשו שתיהן לתחתונ' ששתיהן אסורות עד שיערבו, אבל כל אחת מהן יח שעשתה לבדה, בשלה,
(מז) אין האחרת אוסרת עליה, (מח) אפי' לא עשתה האחרת בשלה; וכן (מט) אם עשו יט בשתיהן
בשותפות משל שניהם, אין אחת אוסרת על חברתה.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שנה סעיף ה
(מב) היו שתי וכו' - אבאר בקצרה והוא
דבית ועליה ע"ג העומדת אצל הנהר ויש להם לכל אחת גזוזטרא הבולטת לדלות על ידה
מים מן הנהר אם היו עושים כ"א מחיצות סביבה כדין המבואר בס"א היו שתיהן מותרות
בשבת כל אחד לדלות בשלו אפי' אם לא ערבו יחד ואם תקנו שתיהן בשותפות רק גזוזטרא אחת
כדין בין לעליונה בין לתחתונה נחשבין כשני אנשים הדרין בחצר אחת ואסורין שניהם לדלות
דרך הגזוזטרא ההיא כיון שרשות שניהם שולטת עליה אם לא שעירבו ביניהן. בד"א ששתי
הגזוזטרא העומדים זה ע"ג זה אינם רחוקים זה מזה במשך הכותל ד' טפחים שנוח תשמישתיה
אבל אם היו רחוקים ד' טפחים א"כ כשרוצה בעל התחתון להשתמש בגזוזטרא העליונה צריך
לזרוק דלי שלו באויר להלאה דרך ד' טפחים ותשמיש מופלג כזה אין חשיב לאסור על חבירו
אף כשלא עירבו ביניהן:
(מג) משוכה זו וכו' - ר"ל אפילו
משוכה וכ"ש אם עומדת זו כנגד זו בשוה:
(מד) ואינה רחוקה וכו' - דברחוקה מכנגדה
במשך רוחב הכותל ד' טפחים שוב לא אסרי אהדדי שאינה יכולה להשתמש אלא ע"י זריקת
הדלי באויר מרחוק ואינו חשוב תשמיש לאסור:
(מה) יותר מגובה וכו' - דאגובה לא
קפדינן אע"פ דהוכרח עי"ז להשתמש בדלי ע"י זריקה למעלה והיא תשמיש קשה
כיון שאינו משתמש דרך אויר ברוחב חשיבא תשמישתיה לאסור:
(מו) וכ"ש אם עשו שתיהן לתחתונה
- שתשמיש זה נוח יותר לעליונה שהוא דרך ירידה:
(מז) אין האחרת וכו' - היינו אפילו
רגילה להשתמש בשל חברתה בחול אעפ"כ אינה אוסרת עליה שבעצם הלא הרשות אין שייך
לה אם לא שהתנו ביניהן בפירוש שכל אחד ישתמש בשל חבירו אז צריכין עירוב [פמ"ג]:
(מח) אפילו לא עשתה וכו' - וכ"ש
אם כ"א עשתה לעצמה דמותרת כל אחת להשתמש בגזוזטרא שלה בלי עירוב אך י"א דכל
זה דוקא בשמשוכות הגזוזטרות זו מזו ואין צריכין לשמש אחת בחברתה אבל אם העליונה מכוונת
ממש נגד התחתונה וכשהיא צריכה לדלות מים יורד הדלי שלה דרך נקב גזוזטרא התחתונה ואין
ביניהן אויר של עשרה טפחים בגובה שתיהן אסורות למלאות [רמב"ם]:
(מט) אם עשו בשתיהן וכו' - ר"ל
דאף דאמרינן לעיל דאם תקנו לאחת בשותפות שתיהן אסורות למלאות שם כשלא עירבו הוא דוקא
אם תקנו רק אחת ובשניה לא עשו מחיצה כלל אבל אם עשו תיקון בשתיהן בשותפות מותרים כל
אחת בשלה משום דאמרינן דכל אחת סלקה נפשה מחברתה כיון שעשתה לה תיקון בפנ"ע [ומה
שעשתה בשותפות איזה טעם היה להם בדבר] וכ"ש אם עשו רק באחת בשותפות והשניה עשתה
מחיצה להגזוזטרא שלה לבדה בודאי מותר כ"א למלאות בלי עירוב דבהא בודאי סילקה נפשה
מחברתה: