רי"ף ערובין דף ל.
גמ' ערובין דף פט.- צא.
אורך השיעור הקולי ברי"ף ור"י הוא 43:45דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 11:10 דקות
אין להעתיק או לצלם את התמונות
1)גגין, וחצרות, וקרפיפות, כולן רשות
א' הם
2)ספינה, מותר לטלטל בכולה, אפילו היא
יותר מבית סאתים
1)
גגין, וחצרות, וקרפיפות, כולן רשות א' הם
רמב"ם הלכות עירובין
פרק ג הלכה יח
כל גגות העיר אע"פ שזה גבוה וזה
נמוך עם כל החצרות ועם כל הקרפיפות שהוקפו שלא לשם דירה שאין בכל אחד מהן יתר על בית
סאתים עם עובי הכתלים שבין החצרות עם המבואות שיש להן לחי או קורה כולן רשות אחת הן
ומטלטלין בכולן בלא עירוב כלים ששבתו בתוכן, אבל לא כלים ששבתו בתוך הבית אלא אם כן
עירבו.
בית יוסף אורח חיים סימן
שעב אות א ד"ה חצר שפתוחה
א חצר שפתוחה לחצר אחרת וכו'. משנה ריש פרק [כל גגות] (פט.) כל גגות העיר
רשות אחת ובלבד שלא יהא גג גבוה מעשרה או נמוך מעשרה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים כל
אחד ואחד רשות בפני עצמו רבי שמעון אומר אחד גגות ואחד חצירות ואחד קרפפות רשות אחת
לכלים ששבתו בתוכן אבל לא לכלים ששבתו בתוך הבית ובגמרא (צא.) אמר רב הלכה כרבי שמעון
והוא שלא עירבו בני החצירות כל אחת לעצמה דהשתא לא שכיחי כלי הבתים בחצר אבל עירבו
לא גזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר ושמואל אמר בין עירבו בין שלא עירבו וכן
אמר רבי יוחנן ומשמע דהלכה כרבי יוחנן לגבי רב וכל שכן השתא דאיכא שמואל בהדיה וכן
פסקו הפוסקים ושלא כדברי בעל העיטור שכתב בהלכות מילה (כ:) דהלכה כרב וכתב רש"י
דטעמא דרבי שמעון משום דכיון דגגות חצירות וקרפפות כולם אין תשמישן מיוחד ותדיר רשות
אחת הן מטלטלין מזה לזה אפילו מחצר של רבים לחצר של רבים בלא עירוב ולית ליה לרבי שמעון
עירובי חצירות אלא משום היתר כלי הבית. ואיתא תו התם בגמרא עלה צ"ב (ע"א)
ומי אמר רבי יוחנן הכי דהלכה כרבי שמעון ואפילו עירבו והאמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה
ותנן (עו: ופז:) כותל שבין שתי חצירות וכו' היו בראשו פירות אלו עולים מכאן ואוכלין
ואלו עולין מכאן ואוכלין ובלבד שלא יורידו למטה מאי למטה לבתים:
ומ"ש רבינו חצר שפתוחה לחצר אחרת.
לאו דוקא פתוחה דאפילו אינה פתוחה לחצר אחרת נמי מותר לטלטל ממנה לחצר אחרת על ידי
גג וקרפף שביניהם אלא אורחא דמילתא נקט דכשהוא פתוח מטלטלין מזו לזו:
ומ"ש או למבוי שמתוקן בלחי או
קורה. ברייתא שם בגמרא עלה צ"א (ע"ב) שהיה רבי שמעון אומר כל זמן שהן של
רבים וכו' גג וחצר אכסדרה ומרפסת וקרפף ומבוי כולן רשות אחת הן:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שעב סעיף א
* (א) <א> גגין, וחצרות, (ב)
וקרפיפות, כולן (ג) רשות א' הם א לכלים (ד) ששבתו בתוכה שמותר לטלטלם מזה לזה אפי'
הם של בעלים הרב' (ה) ב ולא עירבו יחד, מותר לטלטל מחצר לחצר אחרת, (ו) או לגג, או
לראש כותל (ז) שביניהם, ומגג לגג אחר הסמוך לו, (ח) אפי' גבוה ממנו הרבה, (ט) ומהגג
לקרפף (י) שאינו יותר מסאתים, או שהוקף לדירה אפי' הוא יותר מסאתים, (יא) או למבוי
שמתוקן בלחי או קורה, (יב) אפי' לא עירבו בו, (יג) ואע"פ שעירבו בני חצר לעצמן
דשכיחי מאני דבתים בחצר, מותר לטלטל כלים ששבתו בחצר זו (יד) לחצר אחרת (טו) ולא חיישינן
* (טז) שמא יטלטל גם כלים ששבתו בבית * לחצר אחרת * או לגג וקרפף.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שעב סעיף א
(א) גגין - היינו על הגג שאין עוד
קירוי למעלה [דאלו על התקרה שהוא תחת הגג בכלל עלית הבית הוא וכבית דמיא] וגגין שלהן
חלקין היו וראויין להשתמש עליהן, ומיירי כשלא היו בולטות חוץ למחיצת הבית ואם היו בולטות
עיין לעיל בסימן שמ"ה סט"ז:
(ב) וקרפיפות - עיין לעיל בסימן שמ"ו
ס"ג:
(ג) רשות אחד הן - דכל אלו אין תשמישן
מיוחד ותדיר לפיכך אין בהם חילוק רשות ומותר לטלטל מאחד לחבירו בלי עירובי חצרות וכ"ש
שמותר לטלטל בגגין או בחצרות גופא מאחד לחבירו וכן מותר לטלטל בכל החצר [או בכל הגג]
אף שלא עירבו הדיורין יחד ולא הצריכו חכמים ע"ח אלא משום שיהיה מותר להוציא לתוכה
כלי הבית ששבתו בבית מבעוד יום וכן מחצר לבית:
(ד) ששבתו בתוכן - היינו שהיו מונחים
שם מבעוד יום ולאפוקי כששבתו בתוך הבית:
(ה) ולא עירבו יחד - היינו החצרות
בהדי הדדי או הגגין והחצרות דאלו בחצר גופא יותר רבותא הוא כשעירבו בהדדי כמו שמסיים
לבסוף:
(ו) או לגג - של חבירו:
(ז) שביניהם - שבין שתי חצרות ומבואר
היטב לקמן בס"ו:
(ח) אפילו גבוה וכו' - ולא אמרינן
שעי"ז יתחלק לשתי רשויות:
(ט) ומהגג לקרפף - וה"ה מחצר
לקרפף:
(י) שאינו יותר מסאתים - דאלו אם היה
יותר מסאתים בכלל כרמלית הוא כיון שלא הוקף לדירה ואסור להוציא מרה"י אליו וכמבואר
לעיל בסימן שנ"ח:
(יא) או למבוי וכו' - ר"ל שמותר
להוציא לו מחצרות וגגין וקרפיפות כלים ששבתו בתוכן והטעם דגם מבוי אין תשמישו מיוחד
ותדיר לפיכך הוא רשות אחד עמהן ולא הצריכו שיתופי מבואות אלא לכלים ששבתו בתוך הבית
שיהיה מותר להוציא למבוי:
(יב) אפילו לא עירבו בו - ר"ל
שלא נשתתפו החצרות יחד:
(יג) ואע"פ שעירבו וכו' - ר"ל
ולא מיבעי אם לא עירבו בני חצר לעצמן דאז אין מצוי בחצר כלי הבית כלל דהלא אסור להוציאן
שם בודאי מותר לטלטל מחצר לחצר כלים ששבתו בתוכן דהא לא שייך למיגזר אטו כלי הבית:
(יד) לחצר אחרת - וה"ה לגג וקרפף
וכנ"ל:
(טו) ולא חיישינן כו' - דהוי גזירה
לגזירה:
(טז) שמא יטלטל גם כלים וכו' - מזה
מבואר דכלים ששבתו בבית אף שבאו בהיתר לחצר זה מפני שעירבו בה אעפ"כ אסור להוליכן
לחצר אחרת שלא עירבו עמהן וה"ה אם הוציא מבתי החצר להחצר שלא עירבו בה והוציאן
שם דרך היתר כגון דרך מלבוש ופשטן שם ג"כ אסור לחזור ולהוציא משם לחצר אחרת אכן
אינו מבואר בהדיא מה דין כלים אלו בטלטול חצר זה עצמו אם מותר או לא ועיין בבה"ל
שביארנו שיש בזה מחלוקת הפוסקים ועכ"פ אם הביא משקין ע"י נכרי לבית אחר שלא
עירב עמה כיון שבית רשות יחיד הוא מותר לישראל לטלטל המשקין אח"כ בכל הבית לכו"ע:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שעב סעיף א
* גגין וחצרות וקרפיפות וכו' - בגמ'
איתא דגם מבוי רשות אחד עמהן והמחבר נקט לשון המשנה וסמך עצמו על מה שכתב בסוף דבריו:
* שמא יטלטל גם כלים ששבתו בבית לחצר
אחרת - ולענין אם מותר לטלטל כלים ששבתו בבית בחצר עצמה שאינה מעורבת כשעבר והוציאן
לשם מן הבית או שהוציאן דרך מלבוש יש לדון בזה מי נימא דלא אסרו אלא ההוצאה מרשות אחד
לחבירו אבל בחצר זה גופא אף ששבתו בבית לא אסרו בטלטול כשכבר הוציאן שם בין שהוציאן
דרך היתר כגון ע"י מלבוש או אפילו דרך איסור או אפשר דכיון שאינה מעורבת ורשות
כל בני החצר שולטין עליה עשאוה כעין ר"ה ואסור
לטלטל אף בחצר זה גופא יותר מד"א אח"כ מצאתי מחלוקת בזה בין הפוסקים בספר
אה"ע ריש סימן שס"ו החליט בזה לאיסור ושכן מבואר להדיא בעבוה"ק דאם
הוציא לחצר שאינה מעורבת אסור לטלטל בה יותר מד"א וכן משמע קצת מהרמב"ם ריש
הלכות עירובין דין א' וב' ודין ה' ע"ש אכן ברש"י שבת דף ק"ל ע"ב
ד"ה מותר מבואר דאם כבר הוציאן לחצר וכגון ע"י מלבוש אף שפשטן שוב אין איסור
בטלטול חצר גופא שמותר לטלטל בכל אותו החצר ורק מחצר לחצר אחרת אסור וכן הוא דעת התוס'
בעירובין בדף צ"א ע"ב ד"ה וכלים דבחצר עצמה מותר לטלטל בכולה אם כבר
הוציאן שם אף ששבתו בבית [ומתוס' משמע דאין חילוק בין הוציאן דרך היתר או דרך איסור
ומסתברא דגם רש"י ס"ל הכי ומה שכתב דרך מלבוש צייר באופן ההיתר בזה] וע"כ
דס"ל דגזירת חכמים לא היה אלא בהוצאה מרשות לרשות כגון מבית לחצר שאינה מעורבת
או מחצר לחצר אחרת בכלים ששבתו בבית אבל על חצר עצמו לא היה גזירת חז"ל כלל ומותר
לטלטל בכולו אף הכלים ששבתו בבית כשכבר מונחים שם [ובזה מתורץ קושית הגאון רעק"א
ז"ל בשבת ק"ל שם על רש"י הנ"ל וכן העתיק קושיא זו בחידושיו על
משניות וכן תירץ המהר"מ שי"ף שם וכעין מה שהביא הגרעק"א מדף פ"ז
בעירובין ראיה לדבריו וכן מהריטב"א בדף ע"ז שוב אינו ראיה לפי מה שביארנו
שיטתם] שוב מצאתי בספר בית מאיר סימן שמ"ו שכתב ג"כ דדין זה תלוי בפלוגתא
בין הפוסקים הנ"ל ועי"ש עוד שעכ"פ דבר זה פשוט וברור שמש"כ האה"ע
הנ"ל ועפ"ז יש להזהיר אותן שקונין משקין בשבת ע"י עכו"ם שמביאין
מחצר אחר שלא עירב עמהם אע"פ שהובא כבר לביתם אסורין בטלטול בביתו כ"א בתוך
ד"א טעות הוא כי מה ענין בית של יחיד לחצר שלא עירב שרשות רבים שם ושייך לתא דר"ה
ונתנו חכמים עליו דין ר"ה אבל בבית מה ענין לחלק ברה"י גמור בין תוך ד"א
לחוץ לד"א ובודאי היתר גמור הוא עכ"ל ואף הגרע"א דמתחלה היה דעתו להחמיר
גם בזה לדעת המחמירין לבסוף משמע שהודה להבית מאיר עי"ש:
* לחצר אחרת - עיין מ"ב שהעתקנו
בשם הגמרא דאם הוציא מבתי החצר להחצר שלא עירבו בה והוציאן שם דרך היתר כגון דרך מלבוש
ופשטן שם אסור לחזור ולהוציא משם לחצר אחרת וע' בבית מאיר בסימן הנ"ל שמצדד דזהו
דוקא אם בתחלת קדושת היום לא היה הבגד עליו אלא שלבשו אח"כ אבל אם היה לבוש בו
בביתו בתחלת קדושת השבת לא נחשב בכלל כלים ששבתו בבית דכיון שהיה לבוש בהם בטלים לגבי
גופו וכן מצדד בספר תוספת ירושלים:
* או לגג וקרפף - המ"א העתיק
מפרש"י דאסור להוציא מבית לקרפף שלא הוקף לדירה ואינה מחזקת יותר מסאתים אפילו
הם של אדם אחד וכן הוא ג"כ דעת התוס' [וכ"כ גם הריטב"א בשמם] והקשה
על הרמב"ם דמשמע דדעתו להקל בזה דמהגמרא משמע כפרש"י ועיין בחמד משה ובש"א
הרבה שכתבו דאין הכרח מהגמרא רק אליבא דרבנן דאסרי אפילו כלים ששבתו בתוכם משום דשתי
רשויות הם לגמרי לדידהו אבל לא אליבא דר"ש לענין כלים ששבתו בתוך הבית דלדידיה
קרפף שוה לחצר ממש וכדבריהם מבואר בריטב"א הובא בב"י סימן שנ"ח ומשמע
שם בריטב"א שכן דעתו נוטה להלכה ושכן ג"כ דעת מורו הרא"ה ז"ל.
והעיקר דיש בזה פלוגתא בין הראשונים דעת הרמב"ם וכן הסמ"ג [שהעתיק ג"כ
כלשון הרמב"ם המובא במ"א] והרא"ה והריטב"א להקל היכא דשניהם של
אדם אחד או שעירבו ביניהם [ומה שרצה המ"א לומר דאפשר דהרמב"ם לא קאי אקרפף
כבר השיג עליו הבית מאיר וש"א והכיחו כדבריהם מהרמב"ם בדין כ"ף] ודעת
רש"י והתוס' והרשב"א בחידושיו והרא"ש בפרק עושין פסין באות ב' לאסור
וכן סתם הטור והשו"ע לעיל בסימן שנ"ח סעיף יו"ד וכמש"כ שם המ"א
בסקי"ג וכתב בבית מאיר שם דלכתחילה בודאי יש להחמיר בזה כפסק השו"ע. ובשעת
הדחק נראה דיש לסמוך ולהקל:
2)
ספינה, מותר לטלטל בכולה, אפילו היא יותר מבית סאתים
רמב"ם הלכות שבת
פרק יד הלכה ב
אפילו כלים כגון א ספינה או מגדל של
עץ וכוורת וכיוצא בהן אם יש בהן ארבעה על ארבעה בגובה עשרה או יתר על זה הרי הן רה"י
גמורה.
בית יוסף אורח חיים סימן
שסב אות ד ד"ה ספינה מותר
ד ספינה מותר לטלטל בכולה. בפרק כל גגות עלה צ' (ע"א) אסיקנא (שם:)
דהלכתא כרב דאמר הכי ופירש רש"י מותר לטלטל בכולה ואפילו ישנה יותר מבית סאתיים
דהוקף לדירה הוא:
ומ"ש כפאה לדור תחתיה וכו' כפאה
לזפתה וכו'. גם זה שם ומודה רב שאם כפאה על פיה שאין מטלטלין בה אלא בארבע אמות כפאה
למאי אילימא לדור תחתיה מאי שנא מגג יחיד אלא שכפאה לזפתה ופירש"י מאי שנא מגג
יחיד. דאפילו לרבנן מותר לטלטל בכולו ואפילו יותר מבית סאתיים דכיון דמחיצות לדירה
נעשו אף על פי שלא לדירת מעלה נעשו כי אמרינן בהו גוד אסיק הוי כהיקף לדירה הכא נמי
כיון שכפאה לדור כפייתה זו עשיית מחיצתה לדירת מטן כי אמרת בהו גוד אסיק הוי היקף לדירה:
שכפאה לזפתה. שביטל מחיצותיה מתורת דירה דאינן עומדות כל זמן כפייתה לא לדירת מעלן
ולא לדירת מטן והוי כעמוד בעלמא וכי אמרינן בהו גוד אסיק הוי היקף יותר מבית סאתיים
שלא הוקף לדירה וכרמלית היא עד כאן לשונו נראה מדבריו דבבית סאתיים אפילו כפאה לזפתה
מותר לטלטל בכולה ולפי זה צריך לומר שמה שכתב רבינו כפאה לזפתה וכו' איותר מבית סאתיים
דקאמר ברישא קאי ועוד נראה מדברי רש"י דכי כפאה לזפתה אפילו תחתיה אסור שהרי כתב
דאינן עומדות כל זמן כפייתן לא לדירת מעלן ולא לדירת מטן אבל הרא"ש (סי' ב) כתב
שאם כפאה לזפתה שאין מטלטלין על גבה וכן כתב רבינו ונראה מדבריהם דתחתיה לעולם מותר
מאחר שעיקר המחיצות נעשו לדירה והרי"ף (ל.) השמיט הא דמודה רב שאם כפאה על פיה
אין מטלטלין בה אלא בארבע אמות ולא ידעתי למה:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שסב סעיף ד
ספינה, מותר לטלטל בכולה, אפילו היא
יותר מבית סאתים, דחשיב' מוקפת לדירה ((כז) וע"ל סי' שס"ו וסוף סימן שפ"ב).
כפאה לדור תחתיה, הוי רה"י (כח) ו אף עליה. כפאה לזופתה, ז אין מטלטלין בה (כט)
אלא בד' אמות אם הוא יותר מסאתים.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שסב סעיף ד
(כז) וע"ל סימן שס"ו - סעיף
ב' בהג"ה:
(כח) אף עליה - דאמרינן גוד אסיק
מחיצתא ואפילו היא יותר מבית סאתים ג"כ מותר לטלטל שם דכיון דלמטה מוקף לדירה
חשבינן כאלו למעלה ג"כ מוקף לדירה:
(כט) אלא בד' אמות - דבזה שכפאה לזופתה
ביטל מחיצותיה מתורת דירה ולכן אף תחתיה אין מטלטלין בה אלא בד"א כיון שהיא יותר
מב"ס וכ"ש למעלה: