רי"ף ערובין דף ג:
גמ' ערובין דף יג: - יד.
אורך השיעור הקולי ברי"ף ור"ן הוא 50:10 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 9:30 דקות
אין להעתיק או לצלם את התמונות
2)מעמידים,י"א שאין צריך שיהיו חזקים אלא כדי לקבלה בלבד.
3)היתה יוצאה מכותל זה ואינה נוגעת בכותל זה, אם אין ביניהם שלשה, כשרה
5)היתה עקומה, ועקמימותה נוטה חוץ למבוי או למעלה מארבעה או למטה מעשרה
6)אם היתה הקורה עגולה, צריך שיהיה בהקיפה ג' טפחים
1)
שיעור הקורה רחבה טפח
רמב"ם הלכות שבת פרק יז הלכה יג
בכל
עושין קורה אבל לא נ באשרה לפי שיש לרוחב הקורה שיעור, וכל השיעורין אסורים מן האשרה,
וכמה רוחב הקורה אין פחות מטפח ועביה כל שהוא, והוא שתהיה ס בריאה לקבל אריח שהוא חצי
לבינה של שלשה טפחים על שלשה טפחים, ומעמידי קורה צריכין שיהיו בריאין כדי לקבל קורה
וחצי ע לבינה.
בית יוסף אורח חיים סימן שסג אות יז (א) ד"ה ושיעור הקורה
יז
(א) ושיעור הקורה רחבה טפח. משנה
בפרק קמא דעירובין עלה י"ג (ע"ב) הקורה שאמרו רחבה לקבל אריח והאריח חצי
לבינה של שלשה טפחים דיה לקורה שתהא רחבה טפח כדי לקבל אריח לארכו רחבה לקבל אריח ובריאה
לקבל אריח רבי יהודה אומר רחבה אע"פ שאינה בריאה ואף על פי שהמרדכי (סי' תפב)
כתב שרבינו מאיר (פסקי עירובין סי' כו) פסק כרבי יהודה הרי"ף (ג:) פסק דאין הלכה
כרבי יהודה וכן פסק הרמב"ם (פי"ז הי"ג) וכן נראה שהוא דעת הרא"ש
(סי' יח) והכי נקטינן. ופירש רבינו יהונתן (ג: ד"ה ובריאה כדי) בריאה כדי לקבל
אריח כלומר אריחים הרבה כשיעור רוחב פתח המבוי מדובקים שם בטיט כפי מה שצריך להם שאם
לא כן לא תהא בה היכרא דסבורים בני רשות הרבים דלפי שעה ניתנה שם אבל כשהיא בריאה ועבה
וראויה לקבל בנין כזה ניכר ומפורסם לכל שלקביעות הושמה שם ואית בה היכרא וכתב הרב המגיד
בפי"ז (הל' שבת הי"ג) בירושלמי (עירובין פ"א ריש ה"ג) נראה שצריך
שתהא בריאה לקבל דימוס של אריחין שוכבין ארכן לאורך הקורה ואילו קורה של עשר אמות צריך
שתהא בריאה לקבל עשרים אריחין שאורך האריח שלשה טפחים ורחבו טפח וחצי וכן כתב הר"א
ז"ל ולזה הסכים הרשב"א ז"ל (שם סי' ה) עוד כתב (בעבה"ק שם) ויראה
לי שדי אם יכולה לקבל י"ח אריחים לפי שקורה תשע אמות ושני משהויין מתרת מבוי רחב
עשר אמות מדין לבוד. עד כאן ואין בגמרא שלנו מכל זה כלל ולזה לא כתב רבינו [הרמב"ם]
רק לשון המשנה. עכ"ל:
ומ"ש
ועביה כל שהוא. כן כתב הרמב"ם בפי"ז (הי"ג) ונראה לי דהיינו מדלא יהיב
בגמרא שיעור לעביה לא עדיף מלחי דעביו כל שהוא ואע"ג דלענין רוחב צריך בקורה שיעור
אע"פ שאינו צריך בלחי התם היינו טעמא לפי שהיא משום היכר ובקצרה ליכא היכר אבל
עביה שאינו ענין להיכר בכל דהו סגי:
יז
(ב) ומ"ש ואם היא רחבה ארבעה
טפחים וכו'. בפרק קמא דעירובין עלה י"ד (ע"א) מתני ליה רב יהודה לחייא בר
רב קמיה דרב רחבה אע"פ שאינה בריאה אמר ליה אתנייה רחבה ובריאה והאמר רבי אלעאי
אמר רב רחבה ארבעה אע"פ שאינה בריאה רחבה ארבעה שאני והרא"ש כתבה להא דרבי
אלעאי בריש עירובין עלה קי"ג (סי' א) וגם המרדכי (סי' תפב) כתב שכן פסק הר"מ
(שם) וכתב הרב המגיד בפי"ז (הי"ג) שכן דעת הרשב"א (שם) ושאין נראה כן
דעת הרי"ף והרמב"ם: כתב רבינו יהונתן (ד. ד"ה גבהן) דקורה שהניחה למטה
מעשרה טפחים צריך להגביהה. וכן משמע בגמרא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן שסג סעיף יז
שיעור
הקורה, (נח) רחבה טפח ועביה כל שהוא, * רק שתהא * חזקה כדי (נט) טז לקבל אריח שהיא
חצי לבנה של ג"ט, ואם היא רחבה ד"ט א"צ להיות חזקה לקבל אריח.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן שסג סעיף יז
(נח)
רחבה טפח - ואף שצריכה שיעור לקבל עליה אריח שהוא רחב טפח ומחצה יוכל לחבר כרביע טפח
ממנו בטיט בכאן ורביע טפח ממנו בכאן [גמרא]:
(נט)
לקבל אריח וכו' - ר"ל אריחים שכל אחד מהם מחזקת בארכו ג' טפחים וברחבו טפח
ומחצה שוכבים עליה בכל ארכה כשיעור רוחב פתח אותו המבוי [ומ"מ אם היה רוחב פתח
המבוי עשר אמות א"צ שתהא ראויה לקבל אריחים לכל ארכה ממש אלא דיה אם תקבל אריחים
באורך ט' אמות ושני משהויין שהן י"ח אריחים לאורכן לפי שקורת ט' אמות ושתי משהויין
מתרת במבוי של רוחב עשר אמות מדין לבוד דהיינו שלא תגיע פחות מג' טפחים לכותל זה ופחות
מג"ט לכותל זה כדלקמיה בסכ"א] והטעם שצריכה לקבלת אריחים שאל"כ לא יהיה
בה היכר כ"כ שסבורים בני ר"ה שלפי שעה הניחו שם אבל כשהיא בריאה וחזקה לקבל
בנין כזה ניכר לכל שלקביעות בנין הונחה לשם:
ביאור הלכה על שולחן ערוך אורח חיים סימן שסג סעיף יז
*
רק שתהא וכו' - עיין ב"י שמצדד לומר דאם עשה של קשים וקנים אפילו היתה חזקה לקבל
אריח פסול משום דלא פלוג ע"ש אכן בריטב"א מוכח בהדיא דבאופן זה כשר אפילו
של קש וקנים והובאו דבריו בביאור הגר"א ד"ה וי"א שצריך:
*
חזקה וכו' - עיין הטעם במ"ב שתהא ניכר לכל שלקביעות בנין בא כ"כ רש"י
במשנה י"ג ע"ב ורבינו יהונתן אמנם ברש"י דף ג' פירש הטעם כדי שלא תהיה
קורה הניטלת ברוח וכן משמע בפיר"ח שם ע"ש. והנה ברחבה ד' טפחים דפסק השו"ע
דא"צ להיות חזקה לקבל אריח יש לעיין אם היה דק כ"כ שניטלת ברוח אי מהני דלפי
פרש"י שם בדף ג' ע"כ דברחבה ד' דחשיב אין חוששין לזה אבל לפרש"י דכאן
ורבינו יהונתן י"ל דאף שברחבה ד' א"צ בריאה כדי לקבל אריח עכ"פ צריכה
שלא יהיה דק כ"כ שתהיה ניטלת ברוח וצ"ע:
2)
מעמידים,י"א שאין צריך
שיהיו חזקים אלא כדי לקבלה בלבד.
בית יוסף אורח חיים סימן שסג אות יח ד"ה ומעמידיה אין
יח ומעמידיה אין צריך שיהיו חזקים וכו'. בפרק
קמא דעירובין עלה י"ד (ע"א) פלוגתא דאמוראי וכתב הרא"ש (סי' יח) שרבינו
מאיר (שם) פסק לקולא וכן מסתבר והרמב"ם בפי"ז (שם) פסק כדברי המחמיר וכן
כתב סמ"ג (הל' עירובין רמה:) וכתב הרב המגיד שמעמידי קורה יש מפרשים שמעמידים
הכותל שהקורה עומדת עליו ויש מפרשים יתדות היוצאות מן הכותל שאין ברחבן טפח ולא בארכן
שלשה והקורה קצרה ונשענת עליהן וזה עיקר וכן פירש רבינו שלמה:
שולחן ערוך אורח חיים סימן שסג סעיף יח
מעמידים,
דהיינו אם היא נסמכת על יתדות היוצאים מן הכותל (ס) <י> שאין ברחבן טפח ולא בארכן
שלש, יש אומרים <יא> שצריך שיהיו חזקים לקבלה (סא) ולקבל חצי לבנה. וי"א
שאין צריך שיהיו חזקים (סב) אלא כדי לקבלה בלבד.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן שסג סעיף יח
(ס)
שאין ברחבן טפח וכו' - דאל"ה היו המעמידין בעצמן תורת קורה עליהם וגם לא היה בארכן
שלש כדי שתהיה הקורה לבוד להכותל וכמבואר הכל בסכ"ה:
(סא)
ולקבל חצי לבנה - וכפי המבואר בסעיף י"ז:
(סב)
אלא כדי לקבלה - דהא אין נותנין אריח עליה ובקורה הוא דבעינן קביעות כי היכי דתהוי
הכירא מעליא אבל מעמידיה לא תלי הכירא בדידהו [רש"י] ולכתחלה נכון להחמיר כדעה
הראשונה:
3)
היתה יוצאה מכותל זה ואינה נוגעת
בכותל זה, אם אין ביניהם שלשה, כשרה
רמב"ם הלכות שבת פרק יז הלכה כד
קורה
היוצאה מכותל זה ואינה נוגעת בכותל השני וכן שתי ה קורות אחת יוצאה מכותל זה ואחת יוצאה
מכותל זה ואין מגיעות זו לזו פחות משלשה אינו צריך להביא קורה אחרת, היה ביניהן שלשה
צריך להביא קורה אחרת.
בית יוסף אורח חיים סימן שסג אות כא ד"ה היתה יוצאה
כא היתה יוצאה מכותל זה ואינה נוגעת בכותל זה
וכו'. ברייתא שם בעלה הנזכר וכתב הרב המגיד בפי"ז (הכ"ד) דאפילו במרוחקת
משני הכתלים אמרינן לבוד מתרי רוחי:
שולחן ערוך אורח חיים סימן שסג סעיף כא
היתה
יוצאה מכותל זה (סז) יז ואינה נוגעת בכותל זה, כגון שסמכה על עמודים, וכן שתי קורות
א' יוצאה מכותל זה וא' יוצאה מכותל זה ופגעו זו בזו באמצע המבוי, אם אין ביניהם שלשה,
כשרה; יש ביניהם שלשה, (סח) פסולה.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן שסג סעיף כא
(סז)
ואינה נוגעת וכו' - ואפילו מרוחקת משני הכתלים כה"ג כגון שנעץ עץ באמצע המבוי
והניח קורה עליה אמרינן לבוד משני רוחות:
(סח)
פסולה - אלא יביא קורה אחרת או יראה למלא הריוח ההוא בחתיכת קורה:
4)
הניח שתי קורות זו בצד זו
רמב"ם הלכות שבת פרק יז הלכה כה
וכן
שתי קורות המתאימות לא בזו כדי לקבל אריח ולא בזו כדי לקבל אריח אם יש ו בשתיהן כדי
לקבל אריח אינו צריך להביא קורה אחרת, היתה אחת למטה ואחת למעלה רואין ז את העליונה
כאילו היא למטה והתחתונה כאילו היא למעלה, ובלבד שלא תהיה עליונה למעלה מעשרים ולא
תחתונה למטה מעשרה, ולא יהיה ביניהן שלשה טפחים כשרואין אותה שירדה זו ועלתה זו בכונה
עד שיעשו זו בצד זו. +/השגת הראב"ד/ וכן שתי קורות המתאימות לא בזו כדי לקבל
אריח. א"א לשון הגמר' (עירובין יד) אם מקבלות אריח לרחבו פי' דבעינן שיהיו סמוכות
בתוך טפח ומחצה.+
בית יוסף אורח חיים סימן שסג אות כב ד"ה הניח שתי
כב הניח שתי קורות זו בצד זו וכו'. גם זה
שם ברייתא בעלה הנזכר וכן שתי קורות המתאימות לא בזו כדי לקבל אריח ולא בזו כדי לקבל
אריח אם מקבלות אריח לרחבו טפח ומחצה אין צריך להביא קורה אחרת ואם לאו צריך להביא
קורה אחרת ומפרש רבינו דאם מקבלות אריח לרחבו היינו שהן קרובות זו לזו פחות מטפח אין
צריך להביא וכו' ותימה הוא למה נשתנה דין לבוד זה משאר לבוד דהוי בפחות משלשה ויותר
נראים דברי הרמב"ם שכתב בפי"ז (הכ"ה) אם יש בשתיהן כדי לקבל אריח אינו
צריך להביא קורה אחרת וכתב הרב המגיד ופירש רבינו אם יש בין שתיהן רוחב טפח וכשאין
בין זו לזו שלשה טפחים ואח"כ מצאתי בהגהות מימוניות החדשות (שם אות ה) שכתבו וכן
שתי קורות המתאימות וכו' נראה למהר"ם (פסקי עירובין סי' כח) דהיינו דוקא כשנוגעות
זו בזו אבל אם אינן נוגעות אפילו אין ביניהן שלשה טפחים אין מצטרפין דלא אמרינן לבוד
דזיל הכא ליכא שיעורא וזיל הכא ליכא שיעורא עכ"ל ורבינו יהונתן (ג: ד"ה
שתי קורות) גם כן פירש שאע"פ שהניחן בתוך שלשה לא אמרינן בהו לבוד ויצטרפו זה
עם זה לשיעור טפח דלא לקביעות הושמו שם שניהם אלא אם כן הם כל כך סמוכים בתוך טפח שאם
ינתן האריח שרחבו טפח ומחצה בין שתי הקורות ולא יפול לארץ שיסמוך באצבע מכאן ואצבע
מכאן מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין עד כאן. ואע"פ שבברייתא אמרו אם מקבלין אריח
לרחבו טפח ומחצה כתבו רבינו והרמב"ם טפח לבד משום דבפרק קמא דעירובין עלה י"ד
(ע"א) אמתניתין דקתני הקורה שאמרו רחבה לקבל אריח והאריח חצי לבינה של שלשה טפחים
דיה לקורה שתהא רחבה טפח כדי לקבל אריח לרחבו פריך טפח טפח ומחצה בעי ומשני כיון דרחבה
לקבל טפח אידך חצי טפח מלבין ליה בטינא משהו מהאי גיסא ומשהו מהאי גיסא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן שסג סעיף כב
הניח
שתי קורות זו בצד זו, ולא בזו לקבל אריח ולא בזו לקבל אריח, אם יש בשתיהן כדי לקבל
אריח לרחבו, (סט) דהיינו טפח, (ע) ואין בין זו לזו שלשה טפחים, אינו צריך להביא קורה
אחרת; ואם לאו, צריך להביא קורה אחרת. (עא) ויש אומרים * שצריך שיהיו קרובות זו לזו
* (עב) יח <יב> בתוך טפח.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן שסג סעיף כב
(סט)
דהיינו טפח - ר"ל שיהיו שניהן רחבין ביחד טפח:
(ע)
ואין בין זל"ז ג"ט - חשבינן להו כאלו סמוכות זו לזו מטעם לבוד:
(עא)
וי"א וכו' - ס"ל דלא שייך כאן להתיר משום לבוד דהא בעינן שיהיה הקורה ראויה
לקבל אריח לרחבה וכשהן פרודות הרבה אין יכולת לקבל אריח עליהן:
(עב)
בתוך טפח - דהא האריח לרחבו היא מחזקת טפח ומחצה וצריך שיהיה עכ"פ נסמך ממנו כרבע
טפח על קורה זו וכרבע על השניה וא"כ לא ישאר פירוד ביניהן אלא כשיעור טפח ולא
יותר:
ביאור הלכה על שולחן ערוך אורח חיים סימן שסג סעיף כב
*
שצריך שיהיו קרובות וכו' - מפשטות דברי השו"ע משמע דאפילו לדעה זו בעינן ג"כ
ששתי הקורות ביחד יהיה בין שניהן שיעור טפח כמו לדעה ראשונה וכן מוכח להמעיין בדברי
רבינו יהונתן ע"ש וגם מדברי הריטב"א אין ראיה להיפך דמה שכתב בתירוץ השני
ואצבע בזו ואצבע בזו וכו' היינו שדיה שיהא מונחת על הקורה שיעור זה אבל הקורות עצמן
כ"א רחבה חצי טפח [אכן לתירוץ הראשון שהובא בריטב"א וזה הביאור תפס הרשב"א
בחידושיו ובעבוה"ק איתא דאין צריכין שיהא בשתי הקורות בעצמן שיעור טפח משום דאויר
שביניהן מצטרף לזה ובא"ר הבין להשוות דעת כל הראשונים העומדים בשיטה שניה דלא
בעינן שיעור טפח בשני הקורות אבל באמת זהו רק דעת הרשב"א אבל דעת שארי הראשונים
אין מוכח דסברי כן ואדרבא מפשטיות לשונם משמע להיפך דשיעור טפח צריך לעולם] ודברי הריטב"א
הזה מובא בביאור הגר"א א"כ דברי השו"ע הכונה כפשוטו וכמו שכתבנו ודע
דאף שהמחבר כתב על דעה שניה בשם י"א לאו דעת יחידאה היא שכן הוא דעת התוספות ורבינו
יהונתן והרשב"א והריטב"א ורש"י והגה"מ מחמירין יותר דאפילו בתוך
טפח לא מהני ודוקא כשנוגעות עיין ב"ח:
*
בתוך טפח - ואפילו אם הם ביחד ד' טפחים [כגון שכל קורה מחזיק ג' רביעי טפח ובינתים
האויר שביניהם יש שני טפחים וחצי] ג"כ לא מהני לדעת הי"א ואף דשם בסי"ז
פסק דברחבה ד' אין צריכה להיות חזקה כדי לקבל אריח דוקא חזקה לא בעינן אבל ראוי להניח
עליהן בעינן [מ"מ וש"א] וגם בלא"ה י"ל דעד כאן לא שרינן כחבה ד'
טפחים אעפ"י שאינה בריאה אלא ברחבה ממש דאז הוי היכר מעליא אע"פ שאינה בריאה
אבל לא בזה דרק ע"י צירוף האויר נעשה ד"ט:
5)
היתה עקומה, ועקמימותה נוטה
חוץ למבוי או למעלה מארבעה או למטה מעשרה
רמב"ם הלכות שבת פרק יז הלכה כו
היתה
הקורה ח עקומה רואין אותה כאילו היא פשוטה, עגולה רואין אותה כאילו היא מרובעת, ואם
היה בהקיפה שלשה טפחים יש בה רוחב טפח, היתה הקורה בתוך המבוי ועקומה חוץ למבוי, או
שהיתה עקומה למעלה מעשרים או למטה מעשרה, רואין כל שאילו ינטל העיקום ישארו שני
ראשיה אין בין זה לזה שלשה אינו צריך להביא קורה אחרת, ואם לאו צריך להביא קורה אחרת.
בית יוסף אורח חיים סימן שסג אות כ ד"ה היתה עקומה
כ היתה עקומה ועקמומיתה נוטה חוץ למבוי וכו'.
בפרק קמא דעירובין (יג:) תנן היתה של קש וכו' עקומה רואין אותה כאילו היא פשוטה ובגמרא
עלה י"ד (ע"א) פשיטא קמ"ל כדרבי זירא דאמר רבי זירא היא בתוך המבוי
ועקמומיתה חוץ למבוי היא בתוך עשרים ועקמומיתה למעלה מעשרים היא למעלה מעשרה ועקמומיתה
למטה מעשרה רואין כל שאילו ינטל עקמומיתה ואין בין זה לזה שלשה אין צריך להביא קורה
אחרת וכתב הרא"ש בעלה קט"ו (סי' יח) אע"ג דרבנן פליגי עליה דרבי
יהודה בהיתה של קש ושל קנים בהא דעגולה ועקומה מודו דאמרינן רואין וכן דעת הרמב"ם
בפי"ז (הכ"ו) וכתב שם הרב המגיד שכן הוא דעת הרשב"א ז"ל. (עבה"ק
ש"א סי' ה, וחי' יד: ד"ה מתני' עקומה) ורבינו כתב מימרא דרבי זירא דמכשיר
בעקמומיתה נוטה חוץ למבוי או למעלה מעשרים וכל שכן להיכא דגם עקמומיתה בתוך המבוי ותוך
עשרים והרמב"ם בפי"ז (שם) שכתב מימרא דרבי זירא כתב קודם לכן לשון המשנה
כמנהגו:
שולחן ערוך אורח חיים סימן שסג סעיף כ
היתה
עקומה, ועקמימותה (סד) נוטה חוץ למבוי או למעלה מארבעה או למטה מעשרה, (סה) רואין כל
שאלו ינטל העקמימות ואין בין זה לזה שלשה, כשרה; (סו) ואם לאו, פסולה.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן שסג סעיף כ
(סד)
נוטה חוץ למבוי וכו' - דכל אלו דברים שפוסלים בקורה:
(סה)
רואים כל שאלו ינטל וכו' - והטעם דאמרינן לבוד:
(סו)
ואם לאו פסולה - היינו דוקא באופן זה שקצת קורה העקומה הוא חוץ לשיעור הכשר מבוי
אבל אם היא כולה בתוך המבוי כדין אפילו אם העיקום הוא הרבה יותר מג' טפחים כשרה דאמרינן
רואין כאלו היתה פשוטה [כן מוכח מסתימת לשון הרמב"ם בפי"ז הלכה כ"ו
ע"ש וכן משארי הראשונים אמנם בספר גאון יעקב וכן בחידושי אה"ע מפקפקין בזה
עי"ש]:
6)
אם היתה הקורה עגולה, צריך שיהיה
בהקיפה ג' טפחים
רמב"ם הלכות שבת פרק יז הלכה כו
היתה
הקורה ח עקומה רואין אותה כאילו היא פשוטה, עגולה רואין אותה כאילו היא מרובעת, ואם
היה בהקיפה שלשה טפחים יש בה רוחב טפח, היתה הקורה בתוך המבוי ועקומה חוץ למבוי, או
שהיתה עקומה למעלה מעשרים או למטה מעשרה, רואין כל שאילו ינטל העיקום ישארו שני ראשיה
אין בין זה לזה שלשה אינו צריך להביא קורה אחרת, ואם לאו צריך להביא קורה אחרת.
בית יוסף אורח חיים סימן שסג אות יט ד"ה היתה עגולה
יט היתה עגולה צריך שיהא בהיקפה שלשה טפחים
וכו'. משנה בפרק קמא דעירובין עלה י"ג (ע"ב) ואף על גב דלכאורה משמע דכרבי
יהודה אתיא דאית ליה רואין ואנן קיימא לן כרבנן דפליגי עליה כבר דייק הרא"ש (שם)
מסוגיית הגמרא דמודו רבנן בהא:
היתה
של קש או של קנים פסולה וכו'. גם זה משנה שם בעלה הנזכר רבי יהודה אומר רחבה אע"פ
שאינה בריאה היתה של קש או של קנים רואין אותה כאילו היא של מתכת ופירש רש"י היתה
של קש. וכו' רבי יהודה קאמר לה: כלומר דסתם קורה של קש וקנים אינה בריאה ולפי זה לא
היה צריך רבינו לכתוב דשל קש ושל קנים פסולה שכבר כתב למעלה שצריך שתהא חזקה לקבל חצי
לבינה ואפשר שרבינו מפרש דשל קש ושל קנים אע"פ שעשו אותה חזקה ובריאה פסולה לרבנן
כיון דרוב קורות של קש ושל קנים אינן בריאות:
שולחן ערוך אורח חיים סימן שסג סעיף יט
אם
היתה (סג) הקורה עגולה, צריך שיהיה בהקיפה ג' טפחים שאז יש ברחבה טפח.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן שסג סעיף יט
(סג)
הקורה עגולה וכו' - ואף דהשתא כשהיא עגולה אינה יכולה לקבל עליה אריח אפ"ה כשרה
דחשבינן אותה כאלו היתה מתחלקת לשנים [רש"י]:
7)
היתה אחת למעלה ואחת למטה
בית יוסף אורח חיים סימן שסג אות כג ד"ה היתה אחת
כג היתה אחת גבוהה ואחת נמוכה וכו'. גם זה שם
בעלה הנזכר ברייתא דרבי יוסי ברבי יהודה:
ומ"ש
ולא יהיו ביניהם שלשה טפחים. אינו בברייתא אלא מדברי הרמב"ם בפי"ז (שם) ופשוט
הוא והרא"ש (סי' יח) כתב בשם (ר"ת) [ר"ם] דלית הלכתא כרבי יוסי בר רבי
יהודה דסבר כאבוה דאית ליה רואין ולית הלכתא כוותיה ומה שהביאה הרי"ף (ג:) משום
סיום הברייתא הביאה ולא להלכתא עכ"ל וזהו שכתב רבינו שהר"מ והרא"ש כתבו
בזה שהוא פסול כלומר משום דלית להו רואין ובנוסחת הרי"ף דידן כתוב בהדיא דלית
הלכתא כרבי יוסי ברבי יהודה אבל הרמב"ם פסקה בפרק י"ז וכתב הרב המגיד מתוך
דברי רבינו נראה שכל שהן תוך עשרים אמה ולמעלה מעשרה אפילו יש ביניהן במרחק גובה יותר
משלשה מצטרפות וקשה לי בזה שהרי רבינו פסק בפ"ה מהלכות סוכה (הכ"א) כרבא
דאמר בפרק הישן (כב.) דכל דבר שאין בגגו טפח אין רואין אותו כאילו ירד ושם הקשו עליו
מברייתא זו ואמר תריץ ואימא הכי ובלבד שלא תהא תחתונה למטה מעשרה אלא למעלה מעשרה ועליונה
סמוכה לה פחות משלשה אי נמי ובלבד שלא תהא עליונה למעלה מעשרים אלא בתוך עשרים והתחתונה
סמוכה לה פחות משלשה אבל שלשה כיון דלית בה טפח לא אמרינן חבוט רמי והיאך הביא [רבינו]
ברייתא כפשטה ולא כתב אוקימתא זו והרשב"א פסק בספרו (עבה"ק ש"א סי'
ה) כדברי האוקימתא ועיקר עד כאן לשונו. [נראה] שהוא ז"ל מפרש מה שכתב הרמב"ם
ולא יהיה ביניהם שלשה טפחים במרחק משך דוקא קאמר כדמשמע סיפא דלישניה ועל כן הקשה עליו
מדאותבינן מהאי ברייתא לרבא דאמר כי לית ביה טפח לא אמרינן חבוט רמי ושני תריץ ואימא
הכי ובלבד שלא תהא תחתונה למטה מעשרה וכו' ואפשר לדחוק שבכלל מה שכתב ולא יהיה ביניהם
שלשה טפחים הוא שגם במרחק הגובה לא יהא יותר משלשה ואם זאת היתה כוונתו יפה עשה שפסקה
כיון דלא קאמר רבי יוסי ברבי יהודה רואין אלא בפחות משלשה ליכא מאן דפליג בהא ואף על
גב דאביי אמר בפרק קמא דעירובין עלה י"ד (ע"א) דרבי יוסי ברבי יהודה סבר
לה בהא כאבוה דאית ליה רואין נקטינן כרבא דפרק הישן דאוקמה בפחות משלשה ואם נפשך לומר
שלא נתכוין אלא למרחק המשך ולא למרחק הגובה אכתי איכא למימר דשפיר פסק כרבי יוסי ברבי
יהודה דאע"ג דאמר אביי דסבר לה כאבוה דאית ליה רואין ולא קיימא לן כאבוה שאני
התם שהקורה פיסולה מחמת עצמה שהיא של קש או של קנים הילכך לא אמרינן רואין אותה כאילו
היא של מתכת אבל בדרבי יוסי ברבי יהודה שאין פיסולה מחמת עצמה אלא מחמת מקומה אפשר
דאמרינן בה רואין וכדאמרינן בעלמא גוד אסיק גוד אחית והא דאוקימנא לה בפרק ב' דסוכה
בפחות משלשה לרווחא דמילתא הוא דתריץ הכי אבל הוה אפשר ליה לתרוצי דכי אמר רבא דלא
אמרינן חבוט רמי אלא ביש בגגה טפח הני מילי כשהוא צריך לאוהל כגון גבי סוכה או גבי
טומאה אבל כשאינו צריך אלא להיכר בעלמא כגון גבי קורה אפילו אין בו טפח אמרינן ביה
חבוט רמי:
שולחן ערוך אורח חיים סימן שסג
סעיף כג
(עג) היתה
אחת למעלה ואחת למטה, רואים את העליונה כאלו היא למטה (עד) ואת התחתונה כאלו היא למעלה,
(עה) ובלבד שלא תהא העליונה למעלה מעשרים ולא תחתונה למטה מעשרה. ולא יהי' ביניהם ג'
טפחים לא בגובה ולא במשך כשרואין אותה שירדה זו ועלתה זו (עו) בכוונה עד שיעשו זו בצד
זו. (עז) יט ויש פוסלים.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן שסג סעיף כג
(עג) היתה
וכו' - כאן בא להוסיף רבותא על סעיף הקודם דאפילו אם לא היו שתי הקורות שאין בכל אחת
לקבל אריח עומדות בשוה אלא אחת גבוהה מחברתה עד ג' טפחים ג"כ כשירה דאמרינן רואין
וכו':
(עד) ואת
התחתונה וכו' - ר"ל או את התחתונה [רש"י]:
(עה) ובלבד
וכו' מעשרים - דאם היא למעלה מעשרים אז אפילו התחתונה סמוכה לה בתוך ג' טפחים לא אמרינן
כאלו היא למטה מעשרים כיון דעתה עומדת במקום פסול וכן אם התחתונה למטה מיו"ד והעליונה
סמוכה לה בתוך ג' טפחים לא אמרינן רואין את התחתונה כאלו היתה עומדת בשוה עם העליונה
כיון דעכשיו אין בה הכשר קורה:
(עו) בכוונה
- ר"ל מכוונת והיינו דאפילו אם נחשוב שכבר עלתה זו למטה קצת והתחתונה עלתה למעלה
קצת עד שנעשו זו כנגד זו בשוה לא יהיו אז מרוחקין רק פחות מג' טפחים דאז שייך לומר
לבוד וכנ"ל בסעיף הקודם בדעה ראשונה:
(עז) ויש
פוסלין - משום דס"ל דלא אמרינן רואין את העליונה וכו' ואע"ג דלקמן בהל' סוכה
בסימן תרל"א פסק המחבר בפשיטות בס"ה דאם הסיכוך הוא מבולבל ואחד למעלה ואחד
למטה דאם אין ביניהם ג"ט דאמרינן לבוד שאני הכא דבעינן שיהו ראויין לקבל אריח
ובאחד למעלה ואחד למטה אין ראויין לקבל אריח [עו"ש] והיינו דאפילו אם גבוהות טפח
אחד מחבירו ג"כ לא מהני ואפילו אם עומדות בשוה ממש ס"ל להדעה זו כדעה שניה
הנ"ל דבעינן דוקא שיהא סמוכות אחד לחבירו לא יותר מטפח וכתב בא"ר דיש להחמיר
כדעה זו: