רי"ף ערובין דף ל:
גמ' ערובין דף צב.-צד.
אורך השיעור הקולי ברי"ף ור"י הוא 39:40 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 14:00
דקות
אין להעתיק או לצלם את התמונות
1)עירבו דרך חלון או פתח שביניהם
ונסתם בשבת
2)היה כותל בין שתי חצרות ועירבה כל
אחת לעצמה, ונפרץ הכותל בשבת
3)חצר קטנה שנפרצה במלואה לחצר גדולה
מבעוד יום
4)גג קטן שנפרץ קודם שבת במילואו לגג
גדול
5)גג הבולט על מחיצות הבית בענין שאין
מחיצות הבית ניכרות לעומד על הגג, הוי כרמלית
1)
עירבו דרך חלון או פתח שביניהם ונסתם בשבת
רמב"ם הלכות
עירובין פרק ג הלכה כה
שתי חצרות שעירבו עירוב אחד דרך הפתח שביניהן או דרך החלון ו ונסתם הפתח
או החלון בשבת כל אחת ואחת מותרת לעצמה הואיל והותרה מקצת שבת הותרה כולה, וכן שתי
חצירות שעירבה זו לעצמה וזו לעצמה ונפל הכותל שביניהן בשבת אלו מותרים לעצמן
ומוציאין מבתיהן ומטלטלין עד עיקר המחיצה, ואלו מטלטלין כן עד עיקר המחיצה הואיל ז
והותרה מקצת שבת הותרה כולה, ואף על פי שנתוספו הדיורין שהדיורין הבאין בשבת אינן
אוסרין, נפתח החלון ונעשה הפתח בשגגה או שעשו גוים לדעתן חזרו להתירן, וכן שתי
ספינות שהיו קשורות זו בזו ועירבו ונפסקו אסור לטלטל מזו לזו ואפילו היו מוקפות
מחיצה, חזרו ונקשרו בשוגג חזרו להתירן. +/השגת הראב"ד/ כל אחת ואחת מותרת
לעצמה הואיל והותרה מקצת שבת. א"א זה שבוש דלעצמה לא צריכא למימר אלא אפילו
מזו לזו כמו שהיו קודם סתימה.+
בית יוסף אורח חיים
סימן שעד אות א ד"ה עירבו דרך
א עירבו דרך חלון וכו'. בסוף פרק כל גגות עלה צ"ג (ע"ב) בעו
מיניה דרב חסדא ובעו מרב יהודה עירב דרך הפתח ונסתם הפתח וכו' ואמר לי שבת כיון
שהותרה הותרה ופירש רבינו דמותרין לטלטל מזו לזו כמו שהיו כלומר מותר לטלטל מזו
לזו דרך גובה הכותל וחורין וסדקין וכן פירש רש"י אבל הרמב"ם בפ"ג
מהלכות עירובין (הכ"ה) כתב שכל אחת מותרת לעצמה וכתב הרב המגיד דקמ"ל
שאף על פי שהעירוב מונח באחת מהן ואי אפשר לחצר שניה ליטלו אבל מזו לזו דרך חורין
או דרך אויר על גבי הכותל לא:
ומ"ש ואפילו אם עירבו לשנה
וכו'. כן כתב הרא"ש בסוף פרק קמא דעירובין (עלה קט"ו) (סי' כג). וכתב
האגור (סי' תקנו) בשם מהר"י מולין (שו"ת מהרי"ל סי' קסב) שנשאל אם
סתם הפתח ואח"כ נמלך לפתחו אם חזר העירוב להיתרו הראשון לשבת הבאה או נאמר
דוקא כשנסתם הפתח מעצמו והשיב אין בידי לחלק (דין) [בין שוגג] למזיד כיון דחזר
העירוב למקומו:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שעד סעיף א
עירבו דרך חלון או פתח שביניהם *
(א) ונסתם בשבת, (ב) מותרים להשתמש (ג) דרך גובה הכותל וחוריו. * ואפי' אם עירב
לשנה * ונסתם הפתח בחול (ד) ונפתח בשבת, (ה) (א <א> ואפילו סתמה במזיד) (אגור),
חזר העירוב להיתרו. (ו) ולהרמב"ם אין מותר לטלטל אלא ב כל אחת לעצמה, אבל מזו
לזו לא.
משנה ברורה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן שעד סעיף א
(א) ונסתם בשבת - כגון שנפלה
מפולת כנגדו [רש"י]:
(ב) מותרים להשתמש - מזו לזו בשבת
זו וכ"ש כל אחת לעצמה דמותרת אף אותה שאין העירוב מונחת בתוכה:
(ג) דרך גובה הכותל וחוריו -
ר"ל אע"ג דעכשיו שנסתם אין ראויין להתערב יחד דהלא אין בחורין שיעור
חלון אפ"ה לא נתבטל העירוב על שבת זו דכיון שהותר בתחלת השבת הותר לכל השבת:
(ד) ונפתח בשבת - ר"ל לא
מיבעי אם נפתח קודם השבת בודאי הוי עירוב דהא בעת כניסת השבת היו כבר פתוחין מזו
לזו אלא אפילו אם נפתח בשבת גופא מ"מ כיון שבעת הנחת העירוב שהניח לכמה שבתות
או לשנה היה פתח מזו לזו וחל העירוב לכן אף שבשבת אחרת היה סתום מתחלת השבת ולא
היה אז העירוב מועיל לכולם מ"מ לא נתבטל ומיד שנפתח חזר העירוב להתירו
הראשון:
(ה) ואפילו סתמה במזיד - היינו
בכונה. ודע דמ"א וכמה אחרונים צידדו לאסור בזה כשחזר ונפתח בשבת דכיון שסתם
הפתח שבין שתי החצרות במזיד הוי כביטל העירוב בידים דהרי גלי דעתיה שאינו חפץ
בעירוב וא"כ כיון שביה"ש שהוא זמן חלות העירוב היה עדיין סתום לא מהני
כשנפתח אח"כ בשבת גופא ואין להקל כשסתמו במזיד אלא כשנפתח קודם השבת דאז
אמרינן אף שנתבטל מעיקרא כיון שחזר ונפתח הרי עכ"פ הם שותפין בפת של עירוב
וביה"ש שהוא זמן קניית העירוב הרי יש פתח ביניהם שראוי לערב ועיין בבה"ל
שביארנו שכן ראוי לנהוג למעשה. אכן אם בעת שסתמו היה בדעתו רק לפי שעה ואח"כ לחזור
ולפתחו מסתברא דמותר אף כשחזר ונפתח בשבת:
(ו) ולהרמב"ם וכו' - קאי
אריש הסעיף היכא שנסתם הפתח בשבת דלדעה הראשונה מותר להשתמש מזו לזו דרך חורין
ולדידיה אינו מותר אלא כל חצר לעצמה והרבותא הוא דאפילו אותה חצר שאין העירוב מונח
בתוכה מותרת ומ"מ אם חזר ונפתח לכו"ע מותר לטלטל מזו לזו כמו מתחלה.
ולענין הלכה העיקר כסברא הראשונה כ"כ האחרונים:
ביאור הלכה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן שעד סעיף א
* ונסתם בשבת - אבל אם נסתם מבעוד
יום אפילו חזר ונפתח בשבת אסורין לפי שעדיין לא קנו עירוב מעולם שקניית העירוב הוא
בה"ש וכאן לא היה עירוב ביה"ש כיון שהפתח סתום ואפילו אם עירבו כבר לפני
שבת שעברה לשבת אחת ואותו עירוב נשאר עדיין קיים אין יכולין לסמוך עליו בשבת זו
אחר שנפתח הפתח הואיל וכבר נתבטל מבעוד יום כשנסתם ואינו חוזר וניעור משתחשך ועירב
לשנה שאני שמערב מתחלה על כל השבתות וקנה העירוב בשבת ראשונה שהיה הפתח פתוח ולכן
אפילו אם אח"כ נסתם הפתח ונפתח בשבת אחרת ואפילו בסוף השנה חוזר העירוב
וניעור:
* ואפילו אם עירב לשנה וכו' -
עיין במ"א סימן שפ"ג שנשאר בדין זה בצ"ע אכן כמה אחרונים יישבו
קושיותיו שם ומ"מ אין דין זה ברור דהנה מקור זה הדין נובע מדברי הרא"ש
ספ"ק דעירובין דהביא ראיה מדין ספינות שנפסקו וחזרו ונתקשרו [שבת דף
ק"א] דחזרו להתירן הראשון והוכיח הרא"ש דמיירי שנפסקו בחול ואפ"ה
מהני כשחזרו ונתקשרו אח"כ בשבת דאי נפסקו בשבת אפילו לא חזרו ונתקשרו מותרין
משום דהותרה הותרה וה"ה בענינינו אכן לדברי התוספות [בשבת ק"א] וכן לכמה
ראשונים [הרמב"ם עי"ש ובהרה"מ ספ"ג והרשב"א
והריטב"א] שפירשו להך ברייתא דאפילו נפסקו בשבת אסור משום דכיון דבלא הקשר
שביניהם ניידי ממקומם הוי כמפסיק כרמלית ביניהם ולא שייך בזה לומר כיון שהותרה
הותרה א"כ אין שום מקור לדין זה דהתם הוא דאמרינן דחזר להתירו הראשון משום
שהיו קשורין בתחילת השבת וחל העירוב משא"כ בענינינו שהיה סתום ביה"ש
ונפתח בשבת וכבר העיר בזה העו"ש וכן המ"א בסק"א אלא דדעת התוספות
גופא אינה ברורה בזה דבעירובין דף י"ז כתבו התוספות בשם ר"י דין זה וגם
ראיה מהא דספינה ומשמע דלרבותינו בעלי התוספות היו בזה דעות חלוקות והרא"ש
העתיק לדינא כדברי התוספות פ"ק דעירובין [ומה שרצה המ"א לתרץ קצת דעות
התוספות להדדי לא נהירא דידוע דכל דברי הרא"ש הוא נובע מדברי התוספות כדרכו
תמיד ובהרא"ש מבואר להדיא דעיקר ראיתו הוא דאי מיירי הברייתא דספינות שנפסקו
בשבת היה מותר אפילו לא חזרו ונתקשרו והוא שלא כדברי התוספות דשבת הנ"ל וכבר
העיר בזה הנהר שלום] ועכ"פ אין דין זה ברור דלדעת הראשונים הנ"ל אין שום
מקור לזה ומסברא אין לומר כן שיועיל מה שחל בשבת אחת לשבת אחרת כיון שבה"ש של
אותו שבת היה בטול ועיין בסימן שפ"ג בבית מאיר שגם הוא מסכים שם עם המ"א
שכתב שיש להתיישב בדין זה. ומ"מ אחרי שהרא"ש והטור והמחבר והאחרונים
שאחרי השו"ע העתיקו דין זה בודאי אין לדחותו מהלכה ומ"מ לענין סתמו
במזיד שהמ"א הביא ממהרי"ל שלא התיר אלא דוקא בשנפתח קודם השבת וכן הסכים
בא"ר ותו"ש בודאי אין להקל בזה כיון דמעיקר הדין אפילו נפתח בשבת בשוגג
ג"כ אין הדין ברור להקל כנ"ל ואף שיש אחרונים שמיישבין בדוחק את סברת
הרמ"א דמתיר בכל גווני מ"מ למעשה נראה שאין להקל וכנ"ל ובספר נתיב
חיים לבעל ק"נ דעתו דאף הרמ"א עצמו לא הקיל בזה אלא בשנפתח אח"כ
בחול:
* ונסתם הפתח בחול וכו' - ונראה
דה"ה כשנתבטל הע"ח ע"י סיבה אחרת כגון שנתקלקל הצוה"פ שבמבוי
וממילא עי"ז נתבטל הע"ח שבמבוי זו וכמבואר בסימן שס"ה בסופו אם חזר
ונתקן הצוה"פ בשבת ע"י עכו"ם וכדומה אף שבה"ש היה פרוץ עדיין
מ"מ כשחזר ונתקן בשבת חוזר מע"ח למקומו כיון שהע"ח נעשה מתחלה לכל
השנה ואף דיש לחלק קצת דאפשר בנפרץ המחיצות גרע טפי ולא יועיל בזה מה שעירב לכל
השנה מ"מ בשעת הדחק יש להקל גם בזה וכן ראיתי בנ"א כלל ע"ב שמיקל
בזה אכן מה שמצדד שם להקל אף כשעירב לשבת אחת ונודע שמבעוד יום נתקלקל הצוה"פ
וחזר ונתקן הצוה"פ בשבת ע"י עכו"ם דהעירובי חצרות לא חל כלל עוד
בבין השמשות ומטעם דכיון שבאותו המקום רגילין לעשות צוה"פ תמיד א"כ עומד
להתקן ולכן כשמתקנים אותו אח"כ בשבת חל העירובי חצרות למפרע לא נהירין דבריו
כלל וראיה לזה דהלא לענין עירב דרך הפתח ונסתם בשבת פירש"י כגון שנפלה מפולת
כנגדו וזה הלא בודאי עומד להפנות ואפ"ה לא הותר רק כשנסתם בשבת גופא ומשום
דביה"ש חל הע"ח וכיון שהותר הותר ולא הנסתם מבע"י וע"כ דלא
היקל השו"ע אף כשעומד לפתוח אלא כשעירבו לשנה ומשום דהעירוב כבר חל בשבת
ראשונה ולכן מהני אף כשנסתם אח"כ ולא כשעירב לשבת אחת דעדיין לא חל העירוב
כלל פ"א בבין השמשות. ובפרט דעיקר הדין אינו ברור וכנ"ל א"כ הבו
דלא להוסיף עלה ומש"כ בנ"א דיש נ"א בתוספת דגרס לשניהן באו"ז
כתב ג"כ לשנה וכן ברא"ש:
2)
היה כותל בין שתי חצרות ועירבה כל אחת לעצמה, ונפרץ
הכותל בשבת
רמב"ם הלכות
עירובין פרק ג הלכה כה
שתי חצרות שעירבו עירוב אחד דרך
הפתח שביניהן או דרך החלון ו ונסתם הפתח או החלון בשבת כל אחת ואחת מותרת לעצמה
הואיל והותרה מקצת שבת הותרה כולה, וכן שתי חצירות שעירבה זו לעצמה וזו לעצמה ונפל
הכותל שביניהן בשבת אלו מותרים לעצמן ומוציאין מבתיהן ומטלטלין עד עיקר המחיצה,
ואלו מטלטלין כן עד עיקר המחיצה הואיל ז והותרה מקצת שבת הותרה כולה, ואף על פי
שנתוספו הדיורין שהדיורין הבאין בשבת אינן אוסרין, נפתח החלון ונעשה הפתח בשגגה או
שעשו גוים לדעתן חזרו להתירן, וכן שתי ספינות שהיו קשורות זו בזו ועירבו ונפסקו
אסור לטלטל מזו לזו ואפילו היו מוקפות מחיצה, חזרו ונקשרו בשוגג חזרו להתירן. +/השגת
הראב"ד/ כל אחת ואחת מותרת לעצמה הואיל והותרה מקצת שבת. א"א זה שבוש
דלעצמה לא צריכא למימר אלא אפילו מזו לזו כמו שהיו קודם סתימה.+
בית יוסף אורח חיים
סימן שעד אות ב ד"ה וכן אם
ב וכן אם היה כותל ביניהם וכו'. בסוף פרק כל גגות עלה צ"ג
(ע"ב) איתמר כותל שבין ב' חצירות שנפל רב אמר אין מטלטלין בו אלא בד' אמות
ושמואל אמר זה מטלטל עד עיקר מחיצה [וזה מטלטל עד עיקר מחיצה ופירש רש"י זה
מטלטל עד עיקר מחיצה] כדמעיקרא דאמרינן הואיל והותרה הותרה ובכלי הבית קאמר שמואל
דאי בששבתו בחצר אפילו מחצר לחצר נמי ופסקו הרי"ף (ל:) והרא"ש (סי' ג)
כשמואל וכן דעת הרמב"ם בפ"ג מהלכות עירובין (שם):
ומ"ש אבל חצר שנפרצה בשבת
לרשות הרבים וכו'. משנה שם עלה צ"ד (ע"א) חצר שנפרצה לרשות הרבים המכניס
מתוכה לרשות היחיד וכו' וחכמים אומרים מתוכה לרשות הרבים או מרשות הרבים לתוכה
פטור מפני שהיא ככרמלית:
ומ"ש או לכרמלית. הוא פשוט
בכמה מקומות במסכת עירובין (צד. וצה.) דחצר שנפרצה במילואה לכרמלית אסור לטלטל בה
ומשמע לרבינו דאפילו בנפרץ בשבת מיירי כדתנן פרק כל גגות (צב.) חצר שנפרצה משתי
רוחותיה וכו' ואיפסיקא התם הלכתא כרבי יוסי דאסר אפילו באותה שבת ואף על גב דבסוף
פרק הנזכר (צג:) בכותל שבין ב' חצרות שנפל פסקו הפוסקים כשמואל דשרי לטלטל כמו
קודם שנפל וטעמא ודאי משום דשבת הואיל והותרה הותרה שאני התם דלא נפרץ אלא לחצר
אחר שהוא רשות היחיד כמוהו ואין ביניהם אלא שזה של יחיד א' הוא וזה של יחיד אחר
אבל כשנפרץ לרשות אחרת ממש דהיינו לרשות הרבים או לכרמלית לא אמרינן ביה הואיל
והותרה הותרה וכבר נתבאר בסימן שמ"ו (קיז: סעיף ב') שאסור להעביר ארבע אמות
בכרמלית וכיון שחצר זו היא כרמלית אסור לטלטל יותר מארבע אמות אפילו בתוכה וכל שכן
חוצה לה ומיהו איכא חומרא בנפרצה לרשות הרבים או רשות היחיד מבנפרצה לכרמלית
דבנפרצה לרשות הרבים או רשות היחיד אסור לטלטל מהחצר להם אפילו בתוך ארבע אמות
ואילו בנפרצה לכרמלית מותר לטלטל מהחצר לכרמלית תוך ארבע אמות. ושיעור פרצה זו
ליאסר לטלטל בחצר מפניה נתבאר בסימן שס"א:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שעד סעיף ב
היה כותל בין שתי חצרו' ועירבה כל
אחת לעצמה, * ונפרץ הכותל בשבת, <ב> מותרים לטלטל כל השבת (ז) כל אחד בחצרו
(ח) אפי' כלי הבית. (ט) אבל חצר שנפרצה בשבת לרשו' הרבים או * ג לכרמלית, אסור.
משנה ברורה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן שעד סעיף ב
(ז) כל אחד בחצירו - דאף דכל חצר
נפרץ עתה לרשות אחרת שאין משותפין יחד והוי נפרץ למקום האסור לו מ"מ כיון
שבין השמשות היה מותר הותר לכל השבת:
(ח) ואפי' כלי הבית - דאלו כלי
החצר מותר לטלטל אף מחצר לחצר גם כשנפרץ דכל החצרות רשות אחת וכדלעיל בריש סי'
שע"ב:
(ט) אבל וכו' - לכרמלית אסור.
בזה לא אמרינן כיון שהותרה הותרה כמו דאמרינן מעיקרא דשם לא נפרץ אלא לחצר שהוא
רה"י כמוהו ואין ביניהם אלא שזה הוא של יחיד זה וזה הוא של אחר אבל זה שנפרץ
לרשות אחרת ממש לא אמרינן ביה הואיל והותרה הותרה ועיין בבה"ל:
ביאור הלכה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן שעד סעיף ב
* ונפרץ הכותל בשבת - היינו
במילואו או ביותר מעשר אמות:
* לכרמלית אסור - עיין בב"י
שכתב דהיינו שאסור לטלטל בתוך החצר יותר מד"א אבל בתוך ד"א מותר אפילו
לטלטל ממנו לכרמלית דהוא נמי ככרמלית דמיא ובמ"א מסתפק בזה דאפשר דאעפ"כ
שם חצר עליו. והנה בתו"ש הביא ראיה מתוספות שבת דף ט' דמותר וכן הביא בחידושי
רע"א ובספר נהר שלום הביא דבעבוה"ק שער הרשויות דין א' איתא בהדיא
לאיסור וכן בתו"ש הנ"ל הוכיח מרש"י דף כ"ד לאיסור ע"ש
וע"כ נראה שאין להקל:
3)
חצר קטנה שנפרצה במלואה לחצר גדולה מבעוד יום
רמב"ם הלכות
עירובין פרק ג הלכה כד
חצר קטנה שנפרצה במלואה לחצר
גדולה מבעוד יום, אנשי גדולה מערבין לעצמן ומותרים שהרי נשאר להן פסין מכאן ומכאן,
ואנשי קטנה אסורין להוציא מבתיהן לחצר שלהן עד שיערבו עם בני הגדולה עירוב אחד,
שדיורין של גדולה חשובין כקטנה ואין דיורי קטנה חשובין כגדולה.
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שעד סעיף ג
חצר קטנה (י) שנפרצ' קודם שבת
(יא) במילוא' לגדולה, (יב) ואין בפרצה יותר מי' אמות, (יג) גדולה מותרת (יד)
להוציא כלים ששבתו בבית לחצרה, (טו) אם עירבה לעצמה, * (טז) ד וקטנה אסורה להוציא
כלים ששבתו בבית לחצרה, אלא אם כן עירבו יחד. (יז) והיינו כשנכנסין כותלי קטנה
לגדולה * וכשכותלי קטנה (יח) מופלגים ג"ט מכותלי אורך הגדולה, (יט) דאם לא כן
היתה קטנה ניתרת ע"י נראה מבחוץ ושוה מבפנים.
משנה ברורה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן שעד סעיף ג
(י) שנפרצה קודם שבת - דאלו בשבת
אמרינן כיון שהותרה הותרה:
(יא) במילואה לגדולה - ר"ל
שהיו סמוכין זה לזה וכותל מפסיק ביניהן ונפרץ כל הכותל הזה:
(יב) ואין בפרצה יותר מעשר אמות -
דאלו יותר מעשרה לא שייך לומר דקטנה היא כפתחה של גדולה דפתחא יותר מעשר אמות לא
עבדי אינשי:
(יג) גדולה מותרת וכו' - ואין
הקטנה אוסרת עליה דהא הגדולה יש לה גיפופין ומקום פרצה הכותל של הקטנה הרי היא
כפתחה:
(יד) להוציא כלים ששבתו בבית וכו'
- דאלו כלים ששבתו בחצר מותר לכתחלה להוציא אף לחצר אחרת אפילו כשלא עירבו יחד:
(טו) אם עירבה לעצמה - אבל אם לא
עירבה אף היא אסורה:
(טז) וקטנה אסורה וכו' - דהרי
כותל שלה נפרצה במילואה לגדולה שהיא מקום האסור לה:
(יז) והיינו וכו' - ר"ל
אימתי הקטנה אסורה בשכותליה נכנסין ובולטין לתוך הגדולה בשתים וג' אמות כזה:
(יח) מופלגים ג' טפחים וכו' -
דהיינו מקום כניסת מחיצות הקטנה מופלגות מכותלי אורך הגדולה שבצדה והא דבעינן שלשה
טפחים דאל"ה אמרינן לבוד לאורך הגדולה והוי כאלו לא היה מופלג כלל:
(יט) דאל"כ היתה קטנה ניתרת
וכו' - ר"ל דאם לא היו נכנסין ובולטין כותלי קטנה לתוך הגדולה היתה גם קטנה
מותרת דאע"ג דשוה מבפנים שהעומד בתוכה רואה כל כותלי אורכה שוין שאין שם
מכותל רחבה לפאותיה כלום והוי הפרצה בכל מלואה הרי מבחוץ בתוך הגדולה נראין לה
שיורי כותל מכאן ומכאן [והיינו אותו עודף שהגדולה עודפת על הקטנה וניתרת בהם תשתרי
גם הקטנה] משא"כ כשבולטין כותלי קטנה לתוך הגדולה ניכר שאותן שיורי כותל של
הגדולה העומדין מאחורי פרצת הקטנה אין שייך לה:
ביאור הלכה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן שעד סעיף ג
* וקטנה אסורה - דנפרצה במילואה.
הכלל מלואה נקרא היכא דלית ליה פס ד' בחצר או פס משהו מכאן ומכאן [או טפח לדעה
אחת] נקרא מלואה ואסור אם נפרץ למקום האסור ואם נפרץ לחצר צריך עירוב אחד לשניהם
ואם הפרצה יותר מעשר אמות הוי פרצה ג"כ ואסור [פמ"ג]:
* וכשכותלי קטנה מופלגים ג"ט
וכו' - לאו דוקא דאף כותל אחד סגי [הגר"א] ור"ל דאף אם היה רק כותל אחד
מופלג ג"ט והשני היה פחות מזה ג"כ אסור דמה הני שנאמר לבוד מצד אחד הרי
בעינן דוקא פס משהו מכאן ומכאן או פס רחב ד' טפחים מצד אחד:
4)
גג קטן שנפרץ קודם שבת במילואו לגג גדול
בית יוסף אורח חיים
סימן שעד אות ד ד"ה ומ"ש וכן
ד ומ"ש וכן גג קטן שנפרץ במילואו וכו'. גם זה משנה בפרק כל גגות
(צב.) גג גדול סמוך לקטן הגדול מותר והקטן אסור ופירש רש"י כשקטן נפרץ
במילואו וכמ"ש רבינו:
ומ"ש והוא שיהו מחיצות הבית
ניכרות וכו'. שם לרב קתני גג דומיא דחצר מה חצר מנכרא מחיצתא אף גג מנכרא מחיצתא
ופירש רש"י אף גג נהי דשרינן ליה במחיצות התחתונות משום גוד אסיק מיהו מחיצות
ניכרות בעינן שלא יהיה גג בולט חוצה להם דאי לא מינכר לא אמרינן גוד אסיק וגדול
נמי אסור דאין לו שום מחיצה וכל שאין לו מחיצות אינו רשות היחיד. ומשמע מדברי
הרא"ש שם (סי' ב) דהכי קיימא לן:
ומ"ש אלא אם כן חלון מהבית
פתוח לו. כן כתב הרא"ש שם וטעמא משום דהוי כחורי רשות היחיד אלא שהרא"ש
הצריך שיהיה החלון ארבעה על ארבעה ורבינו כתב סתם חלון ונראה שסמך על שיעור חלון
שכתב בסימן שע"ב (קמא. סע' ד):
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שעד סעיף ד
(כ) גג קטן * (כא) שנפרץ (כב)
קודם שבת (כג) במילואו לגג גדול, (כד) (קטן) אסור להעלות עליו כלים (כה) ששבתו
בבית (כו) וגדול מותר; והוא שיהיו (כז) מחיצות הבית ניכרות למי שעומד על הגג, אבל
אם אינם ניכרות, כגון (כח) ה שהגג בולט עליהם, הוי כרמלית אלא אם כן (כט) פתוח לו
מהבית חלון ארבע על ארבע.
משנה ברורה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן שעד סעיף ד
(כ) גג קטן וכו' - אבל אם שני
הגגין שוין אוסרין זה על זה אפילו אם אינם יותר מעשר אמות דהרי נפרצו במילואן זה
לזה:
(כא) שנפרץ וכו' - לאו דוקא
והכונה שהיה פתוח לגג הסמוך לו דבגג לא איירי בשהיה מתחלה מחיצה ונקט לשון נפרץ
איידי דסעיף ג':
(כב) קודם שבת - דאי בשבת אמרינן
כיון שהותרה הותרה וכנ"ל:
(כג) במילואו לגג גדול - היינו
שכל גג הקטן היה מכוון נגד גג הגדול הסמוך לו ומיירי נמי שלא עירבו בעליהם יחד וגם
שאין גג הקטן מחזיק יותר מעשר אמות וכנ"ל בס"ג:
(כד) קטן אסור להעלות וכו' - דהרי
נפרץ לרשות חבירו האסור לו:
(כה) ששבתו בבית - דאלו כלים
ששבתו על הגג מותר לטלטלם אפילו לגג חבירו בלי עירוב כלל וכנ"ל בסימן
שע"ב ס"א:
(כו) וגדול מותר - להוציא כלי
הבית על גגו דגג הקטן לגביה נחשב כפתח בעלמא כיון שאין בו יותר מעשר אמות:
(כז) מחיצות הבית ניכרות וכו' -
שכל גגות שלהן חלקין היו ולא משופעין וכשאין בולט הגג מן הכתלים ולחוץ נראין
מחיצות הבית לעומדין על שפת הגג כשמסתכלין תחת רגליהם ואז אמרינן גוד אסיק מחיצתא
וכאלו מוקף מחיצות למעלה סביב הגג אבל כשהגג בולט מן הכתלים ולחוץ אין מחיצות הבית
נראין ואין אומרין גוד אסיק מחיצתא והוי כרמלית ואסור לטלטל בכל אחד שאין לו שום
מחיצות אפילו כלים ששבתו על הגג כ"א בתוך ד' אמות:
(כח) שהגג בולט - דוקא כשבולט
ד"ט אבל אם אין בולט ארבעה טפחים הוי כמחיצות ניכרות [מ"א וא"ר
ועיין במה שכתבנו לעיל בסימן שמ"ה סט"ז בבה"ל]:
(כט) פתוח לו וכו' - דמשתמשין בו
ונחשב כל הגג כחורי רה"י. ומ"מ לא מהני זה אלא להתיר להשתמש על גגו
בכלים ששבתו בתוכו דיש עליו עי"ז שם רה"י אבל להעלות עליו כלים ששבתו
בבית אסור כ"ז שלא עירבו יחד כיון שאין המחיצות ניכרות עליו:
ביאור הלכה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן שעד סעיף ד
* שנפרץ קודם שבת במילואו - הא
דלא מישתרי גג קטן בגיפופי גג גדול משום נראה מבחוץ ושוה מבפנים וכדלעיל בס"ג
דהלא לענין גג גדול אמרינן גוד אסיק מחיצתא והוי כאלו יש לו גיפופים וא"כ
ליהני ד"ז גם לגבי קטן י"ל דכי אמרינן גוד אסיק לגבי גג הגדול עצמו אבל
לא להתיר הגג קטן בגיפופי גדול [ריטב"א ובזה נסתלק קושית הדרישה והובא
בחידושי רע"א]:
5)
גג הבולט על מחיצות הבית בענין שאין מחיצות הבית ניכרות
לעומד על הגג, הוי כרמלית
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שמה סעיף טז
* (סד) <י> גג (סה) הבולט
על מחיצות הבית בענין שאין מחיצות הבית ניכרות לעומד על הגג, הוי כרמלית (סו)
ואפי' הוא גבוה ורחב הרבה; * ואם (סז) חלון פתוח לו מן הבית הוי כרה"י. (סח)
וכן זיזין הבולטים מן הכותל ויש בהם ד' על ד', הוי כרמלית אלא אם כן חלון הבית
(סט) פתוח להם.
משנה ברורה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן שמה סעיף טז
(סד) גג וכו' - כעין גג שלנו:
(סה) הבולט וכו' - הטעם דמה שנעשה
הגג רה"י היינו משום דאמרינן גוד אסיק מחיצות התחתונות למעלה ונמצא הבית מוקף
למעלה מארבעה צדדין וזה לא שייך אלא היכא שהמחיצות נכרות לעומד על הגג משא"כ
כשהגג מכסה על המחיצות לא שייך גוד אסיק וממילא כיון דאין לו מחיצות אינו
רה"י ואסור לטלטל עליו כ"א בתוך ד"א כשאר כרמלית:
(סו) ואפילו הוא גבוה וכו' - והא
דאיתא לקמן בסי"ח דאין כרמלית תופס רק עד עשרה ולמעלה מזה הוי מקום פטור
היינו דוקא היכא שהכרמלית מתחלת ממקום הנמוך מן הקרקע אז אמרינן שאינו תופס אוירה
רק עד עשרה טפחים אבל כאן דשם כרמלית עלה מחמת שאין לה מחיצות כשאר רה"י חל
עלה שם כרמלית אף שגבוה יותר מיו"ד מן הארץ [מיהו זה פשיטא דעל הגג גופא אינו
תופס שם כרמלית על אוירו רק עד עשרה טפחים כדין בקעה] ועיין בא"ר שמפקפק על
פסק השו"ע וכן הגר"א בביאורו הביא מכמה ראשונים דפליגי על דין זה וסברי
דבכל גווני אין שייך שם כרמלית למעלה מעשרה וכן לענין זיזין המבואר לקמיה ג"כ
דעתם דבכל גווני אין עליהם שם כרמלית כיון שהוא למעלה מיו"ד והסכים לדינא
עמהם:
(סז) חלון פתוח לו - לגג דאפשר
להשתמש על הגג דרך שם לכן נחשב כל הגג כחורי רה"י:
(סח) וכן זיזין וכו' - ר"ל
אף שהם גבוהים למעלה מיו"ד כיון שאין עליהם מחיצות סביבם דין כרמלית עליהם
ואסור להניח מר"ה וכן מרה"י עליהם:
(סט) פתוח להם - דאז נחשבים
הזיזים כחורי רשות היחיד:
ביאור הלכה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן שמה סעיף טז
* גג הבולט וכו' - הגה הנה
המ"א בסימן שע"ד סק"ה הביא דעת התוספות דדוקא בשבולט הגג לחוץ
כשיעור ד' טפחים דאז יש על אותו השטח שם כרמלית וממילא אסור בטלטול כל הגג משום
דנפרץ במלואו למקום האסור אבל בפחות מד' טפחים מותר על הבליטה וכ"ש בכל הגג
[והביא שם שכן הוא ג"כ דעת ההא"ש ובאמת ברא"ש לא משמע כן וכבר
השיגו בזה הבית מאיר וכן בנתיב חיים] אבל מסתימת הפוסקים משמע דאפילו בולט הגג
משהו לחוץ לכתלים אסור כל הגג בטלטול משום דכיון שלמעלה על הגג אין המחיצות ניכרות
אינו רה"י [פמ"ג] אכן במ"ב הבאתי דעת הגר"א וא"ר דמתירין
בכל גווני א"כ עכ"פ באין הבליטה רוחב ד"ט בודאי יש לסמוך להקל
בטלטול:
* ואם חלון פתוח וכו' -
ברא"ש איתא כשהחלון מחזיק ד' על ד' וכ"כ הש"ע בסי' שע"ד: