רי"ף ערובין דף לא.
גמ' ערובין דף צד.-צה.
אורך השיעור הקולי ברי"ף ור"י הוא 42:32 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 15:00 דקות
אין להעתיק או לצלם את התמונות
1)חצר שנפרצה במילואה, או ביותר מי',
לרשות הרבים
2)מבוי שנטלו קורותיו או לחייו בשבת
3)נפרץ המבוי במלואו לחצר ונפרצה חצר
כנגדו לרה"ר
4)שני כתלים ברשות הרבים והעם עוברים
ביניהם
1)
חצר שנפרצה במילואה, או ביותר מי', לרשות הרבים
בית יוסף אורח חיים
סימן שסא אות ב ד"ה חצר שנפרצה
ב חצר שנפרצה במילואה וכו'. משנה בפרק כל גגות עלה צ"ד
(ע"א) חצר שנפרצה לר"ה המכניס מתוכה לרשות היחיד וכו' וחכמים אומרים
מתוכה לר"ה או מר"ה לתוכה פטור מפני שהיא ככרמלית ופירש"י חצר
שנפרץ לר"ה. במילואה או יתר מי': פטור. אבל מותר לכתחלה לא אפילו תוך ארבע
אמות דלאו ר"ה היא אלא כרמלית והוא הדין נמי מתוכה לרשות היחיד: ומוקי לה
בגמרא במקום מחיצה וסבירא להו לחכמים דצידי ר"ה לאו כר"ה דמו:
ואם נפרץ בקרן זוית וכו'. גם זה
משנה שם עלה צ"ד (ע"א) חצר שנפרצה מב' רוחותיה וכן בית שנפרץ מב'
רוחותיו מותרים באותה שבת ואסורים לעתיד לבוא דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר אם
מותרים באותה שבת מותרים לעתיד לבוא ואם אסורים לעתיד לבוא אסורים באותה שבת
ואמרינן בגמרא דרבי יוסי לחומרא פליג והכי קאמר כשם שאסורים לעתיד לבוא כך אסורים
היום וקיימא לן כרבי יוסי כמו שהתבאר בסימן שס"ה (קלד: סעיף ז') ובגמרא במאי
עסקינן אילימא בי' מאי שנא מרוח אחת דאמרינן פתחא הוא מב' רוחות נמי פתחא הוא אלא
ביתר מי' אי הכי אפילו מרוח אחת נמי אמר רב לעולם בעשרה וכגון שנפרצה בקרן זוית
דפתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי ופירש"י בקרן זוית שתופסת ב' רוחותיה ואבית
שנפרץ מב' רוחותיו אמרינן בגמרא (שם:) מאי שנא מרוח אחת דאמרינן פי תקרה יורד
וסותם משני רוחות נמי לימא פי תקרה יורד וסותם אמרי דבי רב משמיה דרב כגון שנפרץ בקרן
זוית וקירויו באלכסון דליכא למימר פי תקרה יורד וסותם ופירש רש"י אמרי בי רב
הא נמי בקרן זוית אף על גב דבעשרה אוקימנא לא אמרינן פתחא הוא דפתחא בקרן זוית לא
עבדי משום פי תקרה נמי לא כגון שקירויו באלכסון בשיפוע כעין גגים שלנו דליכא פה:
וכתבו התוספות (ד"ה וקירויו) והרא"ש (סי' ג) דלא נהירא אלא היינו שנפרץ
הקירוי באלכסון עם המחיצות בקרן זוית וכתב עוד הרא"ש ובכהאי גונא לא אמרינן
פי תקרה דטעמא דפי תקרה משום דדמי לפתחא ופתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי וכתב הרב
המגיד בפי"ז (הל"ה) שיש מפרשים בהיפך שאם נפרץ גם הקירוי אמרינן פי תקרה
יורד וסותם אבל הכא הוא שהתקרה נשארה שלימה ולא אמרינן אמצע התקרה שהוא באלכסון
יורד ורבינו המחבר סתם דבריו כהרא"ש והרמב"ם כתב בפי"ז (שם) וזה
לשונו בית או חצר שנפרץ קרן זוית שלה בי' אמות הרי זה אסור לטלטל בכולו אף על פי
שכל פרצה שהיא עד י' אמות כפתח אין עושין פתח בקרן זוית ואם היתה שם קורה מלמעלה
על אורך הפרצה רואין אותה שירדה וסתמה ומותר לטלטל בכולו והוא שלא תהיה באלכסון עד
כאן לשונו וכתב הרב המגיד שכוונתו אינה מבוארת. ולי נראה לדקדק בדבריו דמדלא כתב
שנפרץ בקרן זוית וכתב שנפרץ קרן זוית שלה נראה שאינו מפרש קרן זוית שאוכל בשתי
רוחות כדברי רש"י אלא שנפרץ מן הצד קרי ליה קרן זוית וכמו שכתב הרי"ף
בפרק קמא דעירובין (דף ב:) ומדכתב שנפרץ קרן זוית שלה ועל זה כתב והוא שלא תהיה
באלכסון נראה עוד דקרן זוית לאו היינו אלכסון כפירוש התוספות שהרי על שהפרצה היא
בקרן זוית כתב שאם היתה קורה מלמעלה לאורך הפרצה מותר והוא שלא תהיה הקורה באלכסון
ולדבריהם כיון שהפרצה היא בקרן זוית אי אפשר להיות קורה לאורך הפרצה כי אם בקרן
זוית דסתם חצר אינו מקורה גם אינו מפרש כיש מפרשים שכתב הרב המגיד שהרי אחצר נמי
קאי כדכתב בהדיא ודברי היש מפרשים לא שייכי אלא בבית ומהאי טעמא נמי יש להוכיח
שאינו מפרש לא כפירוש התוספות ולא כפירש"י ועוד יש להוכיח מטעם אחר שאינו
מפרש כפירש"י דאם כן הוה ליה למימר והוא שלא יהיה הקירוי באלכסון דבקורה לא
שייכי דברי רש"י אלא נראה לי שהוא מפרש דקירוי באלכסון היינו שהקורה מונחת
לאורך הפרצה באלכסון:
אבל פרצה שאינה בקרן זוית אמרינן
בה פי תקרה וכו'. גם זה שם בעלה צ"ד (ע"ב) איתמר אכסדרה בבקעה רב אמר
מותר לטלטל בכולו דאמרינן פי תקרה יורד וסותם ושמואל אמר אין מטלטלין אלא בארבע
אמות דלא אמרינן פי תקרה יורד וסותם בי' כולי עלמא לא פליגי כלומר דבלאו סתימת פי
תקרה נמי פתחים הם כי פליגי ביתר מי' ואיכא דאמרי ביתר מי' כולי עלמא לא פליגי כי
פליגי בי' וכתב הרא"ש (סי' ג) הרז"ה (דף לא:) פסק כלישנא בתרא ולכאורה
נראה דבשל סופרים הלך אחר המיקל וידוע דהלכה כרב באיסורי (בכורות מט:) וכן נראה שהוא
דעת הרי"ף (לא.) לפסוק כלישנא קמא וכן כתב סמ"ג (הל' עירובין רמד
ע"ג) וכתב שכן דעת ר"ח (בגליון צה.) וכן נראה שהוא דעת הרמב"ם
בפי"ז (הל"ה) וכתב הרב המגיד שם שדעת הרשב"א (עבה"ק ש"א
סי' טו) כדעת הרז"ה אבל הוא הסכים לדעת הרי"ף והרמב"ם זכרונם לברכה
והכי נקטינן:
ומ"ש אבל אם הוא משופע וכו'.
הוא מדאמרינן בפ"ב דעירובין עלה כ"ה (ע"א) אפלוגתא דרבה ורבי זירא
אי אויר קירויו מייתרו או אינו מייתרו לימא בפלוגתא דרב ושמואל קא מיפלגי דאיתמר
אכסדרה בבקעה וכו' רב אמר פי תקרה יורד וסותם וכו' אי דעביד כי אכסדרה הכי נמי הכא
במאי עסקינן דעביד כי אורזילא ופירש"י גג משופע דליכא פה ומשמע לרבינו דכיון
דליכא פה לכולי עלמא לא שייך למימר פי תקרה ומאן דשרי התם לאו משום פי תקרה הוא
אלא משום דכיון דמקורה לא חשיב קרפף ואף על פי שהתוספות והרא"ש חולקים בפרק
כל גגות על רש"י שפירש קירויו באלכסון בשיפוע וכמו שכתבתי בסמוך (ד"ה
ואם נפרץ) לאו למימרא דסבירא ליה שאף על פי שהוא בשיפוע אמרינן פי תקרה יורד וסותם
[ו]דעביד כי אורזילא דאמרינן בפרק עושין פסין (כה:) דלא אמרינן ביה פי תקרה יורד
וסותם לכולי עלמא היינו גג משופע ולא פליגי עליה אלא בפירוש אלכסון: ואין בו ארבעה
טפחים פירוש שאם אין בקורה רוחב ארבעה טפחים אף על פי שאינו משופע לא אמרינן פי
תקרה יורד וסותם וכתב רבינו וא"ו במקום או ודין זה מבואר בדברי התוספות
(ד"ה קורה) והרא"ש (סי' ז) בעירובין עלה פ"ו (ע"א) גבי הא
דאמר רב יהודה קורה ד' מתרת בחורבה וכן כתב סמ"ג (שם) ושלא כדברי רש"י
שנראה מהם שם שאף על פי שאין בקורה ד' אמרינן פי תקרה יורד וסותם מרוח אחד אם היו
שאר מחיצות מוקפות מחיצה והרמב"ם בפי"ז (שם) גבי פי תקרה יורד וסותם לא
הזכיר רוחב הקורה משמע דסבירא ליה כרש"י והכי נקטינן: כתב סמ"ג (שם) פי
תקרה מועיל אפילו גבוה מכ':
אפילו נפרצו שתי מחיצות שלמות
אמרינן פי תקרה וכו'. בסוף פרק כל גגות בעלה צ"ד (ע"ב) אמרינן ומי אית
ליה לשמואל פי תקרה יורד וסותם והא איתמר אכסדרה בבקעה רב אמר מותר לטלטל בכולה
משום דפי תקרה יורד וסותם ושמואל אמר אסור דלא אמרינן פי תקרה יורד וסותם ומשני כי
לית ליה בד' אבל בג' אית ליה ופירש"י כי לית ליה בד'. במקום שצריך לעשות ד'
מחיצות בסתימות פי תקרה יורד וסותם כגון אכסדרה: אבל בג'. דאי היתה בה מחיצה
כהלכתה ופי תקרה לג' מחיצות מכשיר ולפי דבריו לרב אפילו אין שם שום מחיצה כלל כגון
שאכסדרה זו עומד קירויה על ד' יתדות נותן ד' קורות מיתד ליתד ועליהם מסדרים הנסרים
לסיכוך אמרינן פי תקרה יורד וסותם מד' רוחות אבל הרי"ף (לא.) כתב וזה לשונו
איתמר אכסדרה בבקעה רב אמר מותר לטלטל בכולה ואף על גב דליכא אלא ג' מחיצות אמרינן
פי תקרה יורד וסותם והלכתא כוותיה עד כאן לשונו וכן כתב הרמב"ם בפי"ז
(הל"ה) וזה לשון הרא"ש (סי' ג) רש"י פירש דפליגי באכסדרה פרוצה מד'
רוחותיה אבל לשון אכסדרה משמע כהרי"ף דסתם אכסדרה יש לה ג' מחיצות וכן
פר"ח (צד:) דדוקא ברוח רביעית אמרינן פי תקרה יורד וסותם וגריס כי לית ליה
בג' אבל בד' אית ליה פירוש כשאין שם אלא ג' מחיצות והרביעית פרוצה במילואה אבל בד'
פירוש שיש שם ד' מחיצות כגון שיש ברביעית שני לחיים דאיכא שם מחיצה אף על פי
שפרוצה יתר מי' אמרינן פי תקרה יורד וסותם ור"ת פירש דסתם אכסדרה הוי נמי
מוקפת משני רוחות ובההיא נמי איירי רב והעלה הרא"ש דנראה כדברי ר"ת
דבשתי מחיצות נמי מהני פי תקרה מדאמרינן בפרק קמא דסוכה (יח.) בההיא מודינא לך
דהוי כמבוי מפולש פירוש ולא מהני פי תקרה גבי שבת במפולש כדאשכחן (עירובין צה.)
דאסרי רבנן עלייה על ב' בתים משמע הא בלא פילוש מהני פי תקרה בשתי מחיצות ורבינו
כתב כדעת הרא"ש זכרונו לברכה וצריך לומר שיש בדברי רבינו טעות סופר וצריך
להגיה דוקא כשנפרצו שתים זו בצד זו אבל כשנפרצו שתים זו כנגד זו לא:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שסא סעיף ב
חצר שנפרצה במילואה, * או ביותר
מי', לרשות הרבים, (ו) מקום המחיצה נידון כצדי רשות הרבים שהוא כרמלית (ז) (כמו)
שהוא החצר. (ח) ואם נפרץ בקרן זוית, אפילו (ט) ד בפחות מי' (י) אסור. (יא) וכן בית
שנפרץ בקרן זוית, אפי' בפחות מי', ונפרץ גם הקירוי * (יב) עד שנשאר באלכסון, אסור.
אבל פרצה שאינה בקרן זוית, אמרינן בה: פי תקרה יורד וסותם (יג) אפילו ביותר מי', <ב>
והוא (יד) שלא יהא פי תקרה משופע דליכא פה. הגה: * (טו) וי"א (טז) דבעינן
ג"כ ה ברוחב הקירוי ארבעה טפחים (תוס' והרא"ש פרק כיצד משתתפין
וסמ"ג וטור). * ואמרי' פי תקרה יורד וסותם אפי' בב' מחיצות, (יז) אם יש כאן
ב' מחיצות שלימות דבוקות זו בזו; אבל (יח) זו כנגד זו לא (טור).
משנה ברורה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן שסא סעיף ב
(ו) מקום המחיצה נידון כצידי
ר"ה - צידי ר"ה בעלמא נקרא כשמעמידין אבנים גדולות או שנועצין יתדות
סמוך לכותל שלא יזיקוהו קרונות וההוא אויר שביניהם נקרא צידי ר"ה ודינו
ככרמלית ואסור לטלטל מתוכו לר"ה וקמ"ל דאף בעניננו אף דליכא שום הפסק
בין החצר לר"ה ועיילי ביה רבים להדיא ודרסי ליה אפ"ה אין דינו רק כצידי
ר"ה ושם כרמלית עליה ואסור לטלטל ממקום זה לחוץ שהוא ר"ה ואם כרמלית
סמוך לחצר מותר דמכרמלית לכרמלית קמטלטל. ובר"ה שלנו יש להחמיר:
(ז) כמו שהוא החצר - ר"ל כמו
שהחצר גופא שם כרמלית עליה מחמת שהוא פרוץ ברוח רביעית כן הוא ג"כ מקום
המחיצה ונמצינו למידין מלשון זה שני דברים אחד דבחצר זה אסור לטלטל כ"א בתוך
ד"א שנית דממקום המחיצה לתוך החצר מותר לטלטל בתוך ד"א דתרוייהו שם כרמלית
עלה וכדלעיל בסימן שמ"ו ס"ב וג':
(ח) ואם נפרץ בקרן זוית -
ר"ל שהפרצה אכלה בשתי הכתלים של החצר בסופן זה אצל זה. ומשמע בגמרא דאם הפרצה
נעשה בשאר מקומות של הכתלים אפילו היו בשתי כתלים כל שאין בכל פרצה יותר מעשר אמות
שרי וע"ש בתוספות דדוקא אם היה העומד מרובה על הפרוץ הא לא"ה אסור
כשהפרצה הוא בשתי כתלים וכ"כ הרשב"א בעבודת הקודש:
(ט) בפחות מעשרה וכו' - דלא נוכל
לכנות הפרצה ההיא בשם פתח דפתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי ודוקא לענין פרצה אמרינן
כן אבל אם עשה צורת פתח וכ"ש אם עשה שתי מזוזות ומשקוף ממש בודאי שם פתח עליה
ושרי:
(י) אסור - ומסתברא דאם היה הפרצה
פחות מאמה אין להחמיר [פמ"ג] אכן בעה"ק להרשב"א מצאתי דמשלשה טפחים
ועד ארבעה צריכה שני לחיים ואם היה ארבעה אין לה הכשר עד שימעטנה מארבע וכו'
ע"ש:
(יא) וכן בית וכו' - כלומר דלא
תימא שאני בית דאע"פ דאין להתיר מחמת פתח מפני שהוא בקרן זוית מ"מ איכא
משום פי תקרה שעל גבו יורד וסותם קמ"ל דפעמים ליכא משום פי תקרה ומפרש היכי
דמי:
(יב) עד שנשאר באלכסון אסור -
דבזה שאין הקירוי שוה לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם:
(יג) אפילו ביותר מעשרה - ואפילו
אם היה זה ג"כ במלוא כל הכותל שלא נשארו גיפופין כלל והנה בדברי המחבר לא
נתבאר אם דוקא בדופן אחד כשהוא פרוץ אמרינן פי תקרה יורד וסותם או אפילו בשתי
דפנות משום דלא פסיקא ליה ד"ז כדמשמע בב"י אכן הרמ"א בהגהתו העתיק
לדינא דברי הטור דסתם כשיטת הפוסקים דס"ל דאפילו פרוץ שתי מחיצות אמרינן פי
תקרה יורד וסותם וכדלקמיה:
(יד) שלא וכו' משופע - ר"ל
דלא אמרינן דיורד וסותם רק כשהתקרה חלק אבל לא כשהוא משופע כעין גגין שלנו שעומדים
בשיפוע אם לא היה תקרה תחתיה:
(טו) וי"א וכו' - וכן הלכה
כמו שכתבתי בבה"ל:
(טז) דבעינן וכו' ארבעה טפחים -
ר"ל דאז אמרינן פי תקרה יורד וסותם ולא דמי לקורת מבוי בעלמא דסגי בטפח דקורת
מבוי אינו אלא להכירא בעלמא אבל כל היכי דבעינן מחיצה אז צריך שיהא בה דוקא ד'
טפחים ואז אמרינן פ"ת יורד וסותם:
(יז) אם יש כאן ב' מחיצות שלמות -
פי' והמחיצות הנסתרים נשאר עליהם הקירוי שלא נסתר עמהם:
(יח) זו כנגד זו לא - דאז הלא
נראה מפולש ואין פי תקרה מועיל לזה:
ביאור הלכה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן שסא סעיף ב
* או ביותר מעשרה - כלומר דאם
נפרץ במלואה אפילו פחות מעשר או שנפרץ יותר מעשר ונשאר מקצת הכותל והטעם דפחות
מעשר או עשר אמות שם פתח עליו ורה"י הוא אבל יותר מעשר דאין דרך עולם לעשות
פתח רחב יותר מעשר אמות פרצה הוא ואסור לטלטל לשם מן הבית וגם משם לר"ה אוסר
דשם כרמלית עליו. והנה כאן מפרש המחבר דין חצר דמסתמא אינו מקורה מלמעלה ולא שייך
לומר פי תקרה יורד וסותם ובסיפא מפרש דין בית המקורה דאיכא למימר בו פי תקרה יורד
וסותם וכמו שיבאר לקמיה:
* עד שנשאר באלכסון אסור - אבל אם
הקירוי לא נפרץ ועודף על מקום הפרצה אמרינן דיורד וסותם עד למטה בארץ:
* וי"א דבעינן ג"כ
ברוחב הקירוי ד' טפחים - כתב בלשון וי"א משום דמסתימת המחבר בזה משמע דדעתו
כדעת רש"י דאפילו אין בקורה ד' אמרינן פי תקרה יורד וסותם ובאמת כתב כן בעצמו
בב"י דמסתימת הרמב"ם בפי"ז מהלכות שבת בדין ל"ה גבי קורה שם
משמע ג"כ דסובר כרש"י והכי נקטינן עכ"ל והרמ"א אזיל לשיטתו
במה שכתב בד"מ דאין לדחות דברי התוספות והרא"ש והסמ"ג והטור מחמת
דברי רש"י והרמב"ם וכן סתם הרמ"א לעיל ביסמן שמ"ו ס"ג
בהגה"ה ואני מצאתי עוד פוסקים דעומדים בשיטה זו של התוספות והרא"ש וכו'
הלא המה המאור והרמב"ן בפרק כיצד משתתפין וכן משמע ג"כ בחידושי
הרשב"א והריטב"א [בדף פ"ו ע"ש] וע"כ אין לזוז מדברי הרמ"א.
ולדעת בעלי שיטה זו אפילו היה בשלשה רוחות מחיצות גמורות ג"כ אין אומרים על
מחיצה רביעית פי תקרה יורד וסותם אא"כ היה רוחב הקירוי ד' טפחים [כן משמע
בתוספות שם דף פ"ו ד"ה קורה וברא"ש שם עי"ש]. ודע עוד דעת
הרמב"ם דפי תקרה לא מהני רק שיהא מותר לטלטל בתוכו אבל לא נעשה רה"י
גמור עי"ז והזורק מר"ה לתוכה פטור והראב"ד פליג ע"ז וכן הוא
ג"כ דעת התוספות והרא"ש דפי תקרה יורד וסותם הוא מדאורייתא והעתיקו דברי
התוספות גם הרשב"א והריטב"א בחידושיהם:
* ואמרינן פ"ת וכו' אפילו
בשתי מחיצות וכו' - ג"ז לאו דעת כו"ע הוא דדעת הרי"ף והר"ח
והרמב"ם דפלוגתייהו דרב ושמואל לענין פי תקרה הוא דוקא בשיש ג' מחיצות שלימות
ואנו דנין על ענין רוח רביעית אך הרמ"א העתיק דעת הר"ת משום שהרא"ש
עומד בשיטתו והביא ראיה לדבריו וגם הטור העתיק בסתמא את דעתו ואולי דדעת
הרמ"א רק להכניס דעה זו בתוך הי"א אבל לא להחליט כדבריו:
2)
מבוי שנטלו קורותיו או לחייו בשבת
רמב"ם הלכות שבת
פרק יז הלכה לה
אכסדרה בבקעה מותר לטלטל בכולה
ואע"פ שהיא שלש מחיצות ותקרה, שאנו רואין כאילו פי תקרה יורד וסותם רוח
רביעית, והזורק מרה"ר לתוכה פטור כזורק למבוי סתום שיש לו קורה, בית או חצר
שנפרץ קרן זוית שלה בעשר אמות הרי זה אסור לטלטל בכולו אע"פ שכל פרצה שהיא עד
עשר אמות כפתח, אין עושין פתח בקרן זוית, ואם היתה שם קורה מלמעלה על אורך הפרצה
רואין אותה שירדה וסתמה ומותר לטלטל בכולו והוא שלא תהיה באלכסון. +/השגת
הראב"ד/ אכסדרה בבקעה וכו' והזורק מרה"ר לתוכה פטור. א"א זה שבוש.+
בית יוסף אורח חיים סימן
שסה אות ז ד"ה מבוי שניטלה
ז מבוי שניטלה קורתו או לחיו וכו'. בסוף פרק כל גגות במשנה עלה
צ"ד (ע"א) וכן מבוי שניטלו קורותיו או לחיו מותרים באותה שבת ואסורין
לעתיד לבוא דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר אם מותרים באותה שבת מותרים לעתיד לבוא
ואם אסורים לעתיד לבוא אסורים באותה שבת ומפרש בגמרא (צה.) דרבי יוסי לאסור פליג
והכי קאמר כשם שאסורין לעתיד לבוא אסורין באותה שבת ופסקו הרי"ף (לא.)
והרא"ש (סי' ד) כרבי יוסי ואמרינן בגמרא עלה צ"ה (ע"א) דלרב דקיימא
לן כוותיה לגבי שמואל אפילו בנפרץ לכרמלית אסר רבי יוסי וכן כתבו הרי"ף
והרא"ש וכן כתב גם כן הרמב"ם בפרק י"ז (הל"ד): וכתוב בתרומת
הדשן (סי' עג) דהיינו בעיר שאינה מוקפת חומה אבל בעיר המוקפת חומה דכולה חשיבה
רשות היחיד גמור על ידי היקף חומה סביב [חשיב] שפיר איתנהו למחיצות כיון דעדיין אף
לאחר שניטל הכשר המבואות רשות היחיד גמורה היא והביא ראיה לדבריו וכתב שאף על פי
שיש חולקים על חילוק זה שיש לסמוך עליו להתיר אמנם נראה שאם הענין כך שעושין הכשר
מבוי לצורך שעה כגון לחופה ואז רגילות הוא כמה פעמים שקרוב לודאי שהעכו"ם
שוברים ההכשר באותו הלילה מחמת שלא הורגלו בו בכי הא לא אמרינן הואיל והותרה הותרה
הואיל ועומד לסתור והביא ראיה לדבר. וכתב עוד שאם הכשר המבוי נמצא שבור ואין ידוע
אם נשבר מבעוד יום דשרי משום דמוקמינן ליה אחזקתיה והשתא הוא דנשבר:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שסה סעיף ז
מבוי (לא) שנטלו קורותיו או לחייו
בשבת, אף על פי שהותר למקצת שבת (לב) <ז> אסור משם ואילך, בין פתוח לרשות
הרבים בין פתוח לכרמלית. ויש מי שאומר דהני מילי בעיר שאינה מוקפת חומה, *
<ח> אבל בעיר (לג) יג מוקפת חומה, מותר. הגה: ויש לסמוך על זה ולהתיר.
וכל זה שהיה ראוי לעמוד כל השבת, <ט> אבל אם היה (לד) יד עומד לסתור מע"ש,
אסור לאחר שנסתר. (לה) ואם ספק אם נסתר מע"ש או לא, (לו) אזלינן לקולא
(תה"ד סימן ע"ג).
משנה ברורה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן שסה סעיף ז
(לא) שנטלו קורותיו או לחייו -
ר"ל לחי או קורה שלו דאין במבוי אלא קורה אחד ולחי אחד וה"ה כשניטל
צוה"פ לפי מנהגנו שאנו עושין צוה"פ:
(לב) אסור משם ואילך - לטלטל אלא
בתוך ד"א וכן אסור להוציא מבית לשם ולא אמרינן כאן שבת הואיל והותרה הותרה
כמו בסימן ש"ס ס"ב הואיל וליתנהו למחיצות:
(לג) מוקפת חומה מותר - דהרי
ע"י החומה הויא כל העיר רה"י גמור ותיקון המבוי לא היה אלא כדי לסלק
דיורי הנכרים מעליהן ולכן אף שנסתר תיקון המבוי בשבת מותר דהוי כשתי חצירות שלא
עירבו יחד ונפל כותל המפסיק ביניהן דאמרינן שבת הואיל והותרה הותרה משום דמחיצות
החיצונות קיימות וה"נ בכהאי גוונא. וכתב הט"ז דוקא ישבה ולבסוף הוקפה
בסתם עיירות שלנו דאז הוי רה"י אבל אם הוקפה ולבסוף ישבה דיש עליה דין כרמלית
מדרבנן ועשו תיקון במבוי להתיר הטלטול ונפל התיקון אסור דהרי מיחסרא מחיצתא ופתוח
לכרמלית:
(לד) עומד ליסתר - כגון במקומות
שמצויים נכרים שמקלקלים אותם בליל שבת וקרוב לודאי הוא שיקלקלוהו:
(לה) ואם ספק וכו' - אאין עומד
לסתור קאי:
(לו) אזלינן לקולא - דמוקמינן ליה
אחזקתיה והשתא הוא דנשבר [ב"י]:
ביאור הלכה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן שסה סעיף ז
* אבל בעיר מוקפת חומה מותר - ואם
חל יו"ט א' ביום וי"ו ונפסק בו העירוב לא אמרינן הואיל והותר ליו"ט
הותר לשבת דיו"ט ושבת שתי קדושות הן [מ"א בסימן שס"ג סק"ד
וש"א]:
3)
נפרץ המבוי במלואו לחצר ונפרצה חצר כנגדו לרה"ר
רמב"ם הלכות שבת
פרק יז הלכה יח
נפרץ המבוי במלואו לחצר ונפרצה
חצר כנגדו לרה"ר הרי זה אסור מפני שהוא מבוי מפולש, והחצר מותרת שהחצר שרבים
בוקעין בה ונכנסין בזו ויוצאין בזו הרי היא רה"י גמורה.
בית יוסף אורח חיים
סימן שסד אות א ד"ה מבוי המפולש
א מבוי המפולש בשני ראשים לרשות הרבים וכו'. בפרק קמא דערובין עלה ו'
(ע"א) תנו רבנן כיצד מערבין רשות הרבים עושה צורת פתח מכאן ולחי או קורה מכאן
חנניא אומר [בית שמאי אומרים] עושה דלת וכו' ובית הלל אומרים עושה דלת מכאן ולחי
וקורה מכאן ורשות הרבים מי מערבא והתניא וכו' אמר רב יהודה הכי קאמר כיצד מערבין
מבואות המפולשים לרשות הרבים איתמר רב אמר הלכה כתנא קמא ושמואל אמר הלכה כחנניה
ופסקו הרי"ף (ב.) והרא"ש (סי' ח) הלכה כרב וכן דעת הרמב"ם בפרק
י"ז (ה"ג) וכן כתב סמ"ג (הל' ערובין רמה.) וסמ"ק (רפב עמ'
שיא) ודלא כרוקח (סי' קעג) שהצריך דלת מכאן ודלת מכאן וגם דלא כר"ח (בגליון
ו:) והרשב"א (עבה"ק ריש ש"ב) והריב"ש (סי' תה) שפסקו כחנניא
אליבא דבית הלל. ומדברי הרי"ף והרא"ש משמע דאפילו במפולשים בשני ראשיהן
לרשות הרבים בהכי סגי וכן נראה מדברי הרמב"ם בפרק י"ז אבל הרב המגיד כתב
שם שיש חולקים ואומרים שאין הכשרו בכך אלא כשהאחד מהצדדים מפולש לכרמלית אבל אם
מפולש בשני צדדיו לרשות הרבים צריך דלת ראויה לנעול אף על פי שאינה ננעלת ולחי או
קורה מכאן ולזה הסכים הרשב"א (שם). וכתב עוד הרב המגיד שם ופירוש מפולש לרשות
הרבים מכאן ומכאן בשאינו רחב שש עשרה אמות אבל רחב זו היא רשות הרבים גמורה
עכ"ל ובסמוך (סע' ב) כתב רבינו בשם ר"י שמבוי שרחב שלש עשרה אמות ושליש
ושני ראשיו מפולשין לרשות הרבים הרחב שש עשרה אמה דינו כרשות הרבים. ובסימן
שמ"ה (קטז. סע' ח ד"ה ור"ה) כתבתי סברת מי שאומר שיש רשות הרבים
גמורה בלא רוחב שש עשרה כשאורך המבוי לאורך רשות הרבים. ולענין הלכה כיון
דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש מסכימים לדעת אחת הכי נקיטינן: וזה לשון הריב"ש
בתשובה (סי' תה) אם היו ראשי מבואות העיר פתוחים משני ראשיהם לסרטיא שהיא מסילה
שהולכים בה מעיר לעיר אף אם היו עקומים דינם כמפולשים וכן אם היו בעיר פלטיאות שהן
הרחבות שמתקבצים שם לסחורה והיו המבואות מפולשים להם אם ביושר אם בעקמימות הרי הם
נקראים מפולשים לרשות הרבים ואף אם המבואות ההם אינם רחבים שש עשרה כיון שמפולשים
לרשות הרבים משני ראשיהם נקראים מפולשים לרשות הרבים אבל אם הם רחבים שש עשרה הם
עצמם רשות הרבים וכן כתב הרשב"א (שם) וגם דעת התוספות (ו: ד"ה וכי תימא)
דכשאינן רחבים שש עשרה אמה והן מפולשים לרשות הרבים וארכן לארך רשות הרבים הרי הם
עצמם רשות הרבים וכשהעמידו בגמרא ההיא דכיצד מערבין רשות הרבים (כ)[ב]מפולשים
לרשות הרבים דלא הוי דינן כרשות הרבים היינו בשאין רחבים שש עשרה אמה ומפולשין
לרשות הרבים ארכן לרוחב רשות הרבים ואחר שאין בעירכם מבואות רחבים שש עשרה אמה ולא
פלטיא שהיא רשות הרבים ולא מבואות מפולשים לרשות הרבים אם כן כל העיר דינה ככרמלית
ואין צריך להתירה בדלתות ננעלות כירושלים שהיא עצמה היתה רשות הרבים אבל זו שאינה
אלא כרמלית אף אם תהיה מפולשת לסרטיא די לה בהכשר מבואות המפולשין לרשות הרבים.
וכתב עוד בתשובה הנזכרת שאותה העיר היתה מוקפת חומה ובה פרצות [ש]מפני הפרצות שיש
בה בטל הכשרה אם הרבים בוקעים בהם ואף על פי שאין בה פרצה יתרה על עשר דאפילו רב
חנן בר אבא דאמר דמבוי שנפרץ מצידו בעשר מודה דאי בקעי ביה רבים פרצתו בארבע
כדאיתא בפרק קמא (ו.) ומעתה כיון שהעיר ככרמלית הנה כל המבואות המפולשין הרי הן
מפולשין (כ)[ל]כרמלית וצריכין צורת פתח מכאן ולחי או קורה מכאן כדאמר רב (ז.)
מחלוקת בסרטיא מכאן וסרטיא מכאן אבל סרטיא מכאן ובקעה מכאן או בקעה מכאן ובקעה
מכאן עושה צורת פתח מכאן ולחי וקורה מכאן ובודאי דהלכתא היא דליכא מאן דפליג עליה
בהא ומה שלא הביאה הרי"ף לפי שלא היה צריך דהא דרב לחנניא הוא דאיצטריך לומר
דהא איהו דלא סגי ליה בצורת פתח ובעי דלת היינו דווקא במפולשים לרשות הרבים אבל
במפולשים לכרמלית סגי בצורת פתח אבל לתנא קמא דאפילו במפולשין לרשות הרבים סגי ליה
בצורת פתח לא הוה צריך לאשמועינן מידי ואם כן הרי"ף שפסק במפולשין [כתנא קמא]
מפולש לכרמלית הוי כמפולש לרשות הרבים וצריך צורת פתח גם הרמב"ם שפסק כתנא
קמא כתב דין מבוי סתום ואחריו דין מבוי מפולש ולא פירש אם לרשות הרבים אם לכרמלית
נראה מדבריו דכרמלית ורשות הרבים שוים במפולש כמו בסתום ואל תשיבני מההיא (שם)
דמבוי שכלה לרחבה דלא אצריכוה מידי דרחבה אינה כרמלית אלא רשות היחיד גמורה שהרי
מוקפת היא בארבע מחיצות ואינה יתירה על סאתים ומותר לטלטל בכולה ואפילו היא של
רבים דהא לית בה דיורין ואפילו עירוב אינה חסרה ואפילו אם היתה חסרה עירוב כגון
שהיה בה דיורין עדיין אינה כרמלית ואף על פי שאסור לטלטל בכולה רשות היחיד גמורה
היא במחיצותיה אלא שמפני חסרון השיתוף אסור לטלטל בכולה ככרמלית והויא כירושלים
שקראוה כרמלית בפרק המוצא תפילין (קא.) והרמב"ם לא חשש להזכיר כי אם ההכשר
הנעשה מצד זה כדי להכשיר הרחבה עצמה אבל הכשר המבוי מראשו האחד מצד מה שהוא מפולש
בזה לא היו דבריו בזה הפרק עכ"ל: וכתב עוד העיר הזו שמוקפת חומה סביב בדלתות
ראויות לנעול זולתי בפתח אחד שאין דלתות כולה ניתרת במחיצות אלה שהרי זה הפתח שאין
בו דלתות לא גרע מלחי או קורה וכל העיר כמבוי אחד שיש לחי בראשו שאין מערבין אותו
לחצאין אמנם נראה שמפני הפרצות שיש בה בטל הכשרה אם הרבים בוקעים בהן וכיון שאין
כל העיר מוכשרת במחיצותיה הנה יכולין להכשיר חציה במחיצה ולערב אותה עכ"ל:
וזה לשון הר"ן בתשובה (סי' עב באריכות) אף על פי (שעירבן) [שעירכם] דין רשות
היחיד עליה כיון שיש לה חומה ודלתותיה ננעלות בלילה אף על פי כן כיון שלא הוכשר כל
המבוי נמצא משני ראשיו פתוח למקום האסור לו והוי ליה כההיא דפרק קמא דעירובין (שם)
דמבוי המפולש שיש בקעה מכאן ומכאן עושה צורת פתח מכאן ולחי או קורה מכאן ועכשיו
שפתוחים לתוכו שני מבואות קטנים צריך עוד תיקון להכשיר שני המבואות וגם המבוי
הגדול מחמתם דקיימא לן כרב דאמר מבוי עקום תורתו כמפולש. ולענין אותה הפרצה אם יש
בתחתיה גדודי דהיינו שפה שמעכבת את הרבים מלעבור להדיא אינה צריכה שום תיקון
דקיימא לן כרב חנן ואם אין שום גדודי כלל הרי נעשת פרצה זו כמבוי עקום ולפיכך
צריכה פרצה זו צורת פתח בראשו האחד שאינו פתוח למבוי אם רצונכם לתקן גם מקום הבתים
שנפלה או בראשו הסמוך לגדול אם אינכם רוצים לתקן מקום הבתים עכ"ל:
ומ"ש רבינו אבל אם צד אחד
פתוח לרשות הרבים וצדו השנית לחצר וכו'. כן כתב סמ"ק בהגהות (סי' רפב עמ' שיא
אות י):
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שסד סעיף א
* (א) מבוי המפולש בשני ראשיו
לרשות הרבים, או צד א' לרשות הרבים וצדו השני לכרמלית, הגה: או שני ראשיו
פתוחין לכרמלית (ריב"ש סימן ת"ה), (ב) <א> צריך צורת הפתח
מכאן ולחי או קורה מכאן. אבל אם צדו א' פתוח לרשות הרבים * (ג) וצדו השני לחצר *
שאינה מעורבת, * אין צריך אלא לחי א או קורה בשני ראשיו. הגה: וכל זה שיש לו
תנאים המבוארים לעיל סי' שס"ג סכ"ו בדין מבוי, (ד) אבל אם אינו רק בחצר,
צריך תקון חצר משני צדדיו.
משנה ברורה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן שסד סעיף א
(א) מבוי המפולש וכו' - ומיירי
שאותו המבוי לא היה ברחבו שיעור ר"ה ועיין לעיל סימן שמ"ה ס"ח
וטי"ת ובמ"ב שם:
(ב) צריך צורת הפתח וכו' - והטעם
דע"י צורת הפתח נעשה כסתום במחיצה מההוא צד והוי כמבוי סתום מג' צדדין וסגי
בצד השני בלחי או קורה:
(ג) וצדו השני לחצר וכו' - דכיון
דהחצר יש לו מחיצות הרי אין המבוי מפולש וא"צ צורת הפתח אלא לחי או קורה כדי
לחלק בין דיורי החצר למבוי שלא יאסרו אלו על אלו ויש מחמירין דדוקא לחי לצד החצר
בעינן ולא קורה וכ"ז כשהחצר אינה רגילה במבוי זה כגון שיש לה פתח למבוי אחר
אבל אם היא רגילה בו מכבר אפילו צורת הפתח ודלתות אינן מועילות להתיר שם אם לא
נשתתפה מבוי זה עם שארי החצרות הפתוחות לו ואם נשתתפה בו א"צ לערב כלל
כמ"ש בסימן שפ"ז:
(ד) אבל אם אינו וכו' - ר"ל
כשאין להמבוי תנאין המבוארים לעיל ממילא דינו רק כחצר וע"כ אפילו אם היה
מפולש משני צדדין לר"ה ורבים נכנסין דרך אותו החצר לר"ה אין צריך רק
תיקון חצר משני צדדין דהיינו מכל צד שני פסין או פס רוחב ד':
ביאור הלכה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן שסד סעיף א
* מבוי המפולש וכו' - עיין
במ"ב דמיירי שלא היה שיעור ר"ה דהיינו פחות מט"ז אמה כ"כ
הפוסקים ומה דמהני בצד השני לחי מיירי שעושה לחי רחב עד שיתמעט ביותר מעשר אמה
[תוספות]:
* וצדו השני לחצר וכו' - עיין
מ"ב ומ"מ כשהוא מפולש מצד אחד לקרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה
דינו בפחות לכרמלית [פמ"ג]:
* שאינה מעורבת - עיין בט"ז
שכתב דבמעורבת א"צ שום תיקון לצד החצר [והיינו אפילו בלא נשתתפו עם בני המבוי
דבנשתתפו אפילו כשהחצר אינה מעורבת א"צ אפילו ללחי] ובביאור הגר"א הוכיח
מסימן שס"ג סל"א להיפך דדוקא כשאינה מעורבת שאינם יכולים לטלטל בפני
עצמם מחמת חסרון העירוב אינם יכולים לאסור על בני המבוי כשעשו לחי אבל אם היא
מעורבת דמותרין לטלטל בפני עצמם אוסרים אלו על אלו עד שישתתפו יחד עם בני המבוי אז
יעשו תיקון חצר כדין דהיינו שני פסין משני הצדדין או פס אחד רוחב ד' וכן מצדד
ג"כ בפמ"ג עיי"ש:
* א"צ אלא לחי או קורה וכו'
- עיין במאמר מרדכי שכתב דמתשובת הר"ן המובא בב"י משמע שחולק על דין זה:
4)
שני כתלים ברשות הרבים והעם עוברים ביניהם
רמב"ם הלכות שבת פרק יז הלכה
י
שני כתלים ברשות הרבים והעם עוברים ביניהם
כיצד מכשיר ביניהם עושה דלתות מכאן ט ודלתות מכאן ואחר
כך יעשה ביניהם רה"י, ואינו צריך לנעול הדלתות בלילה אבל צריך שיהיו ראויות
להנעל, היו משוקעות י בעפר מפנה אותן ומתקנן להנעל, אבל צורת פתח או לחי וקורה
אינן מועילין בהכשר רה"ר.
בית יוסף אורח חיים
סימן שסד אות ב ד"ה ורשות הרבים
ב ורשות הרבים עצמה דהיינו רחב שש עשרה אמה וכו'. הדעות שיש בגדר רשות
הרבים כתבתי בסימן שמ"ה (קטז סע' ז - ט). ולענין מה שכתב כאן רבינו להתיר
לטלטל ברשות הרבים שצריכה דלתות כלומר משני הצדדין בפרק קמא דעירובין עלה ו'
(ע"ב) אהא דתניא כיצד מערבין רשות הרבים וכו' ורשות הרבים מי מערבא והתניא
יתר על כן אמר רבי יהודה וכו' אמר ליה אין מערבין רשות הרבים בכך וכי תימא בכך הוא
דלא מערבא הא בדלת מערבא והאמר רבה בר בר חנה ירושלים אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה
חייבין עליה משום רשות הרבים אמר רב יהודה הכי קאמר וכו' הרי מפורש שאין רשות
הרבים מתערבת אלא בדלתות וכתבו הרי"ף (ב.) והרא"ש (סי' ח) דדוקא בננעלות
בלילה וכדאמר רבי יוחנן ירושלים אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום רשות
הרבים אבל הרמב"ם בפרק י"ז (ה"י) כתב שאין צריך לנעלן אלא בראויות
להינעל שלא יהיו משוקעות בעפר סגי וטעמו מדאמרינן שם בגמרא דשמואל אמר הלכה כחנניא
דאמר במבואות המפולשין לרשות הרבים צריך לבית הלל דלת מכאן ולחי או קורה מכאן
איבעיא להו לחנניא אליבא דבית הלל צריך לנעול או אין צריך תא שמע דאמר רב יהודה
אמר שמואל אינו צריך לנעול בעו מרב ענן צריך לנעול או לא אמר להו תא חזי הני אבולי
דנהרדעא דטימן עד פלגייהו בעפרא ועייל ונפיק מר שמואל ולא אמר להו ולא מידי אמר רב
כהנא הנך מגופות הווין כי אתא רב נחמן אמר פניוה לעפרייהו לימא קסבר רב נחמן צריך
לנעול לא כיון דראויות לנעול אף על פי שאינן ננעלות וסובר הרמב"ם דכיון דלא
קיימא לן כחנניא לא בעינן בגמרא אליביה אלא משום דנפקא מינה לדידן בהכשר רשות
הרבים וכיון דאמרינן דסבר רב נחמן דבראויות לנעול אף על פי שאינן ננעלות מערבין
לדידן רשות הרבים נמי מערבא בכך וזהו שכתב רבינו וכן נראה מסוגיית ההלכה וכתב הרב
המגיד בפרק י"ז שכדברי הרמב"ם נראה לו עיקר. ולענין הלכה כיון שהרי"ף
והרא"ש מסכימים לדעת אחת הכי נקטינן: וכתב עוד הרב המגיד שבהכשר רשות הרבים
כתב הרשב"א (עבה"ק סוף ש"ב) כיצד הוא מכשירו עושה לו דלתות ננעלות
בלילה והרי זה רשות היחיד ויראה לי שאין צריך דלתות ננעלות מכאן ומכאן אלא כל שיש
כאן לחי או קורה ודלת ננעלת בלילה הרי זה רשות היחיד שאין רשות הרבים אלא המסור
לרבים בכל עת והואיל ויש לזה דלת ננעלת בלילה וחוסמת היא את העוברים שם בלילה אין
זה רשות הרבים עכ"ל:
ומ"ש רבינו ור"י כתב
מבוי שרחב י"ג אמות וכו'. כן כתב הרא"ש בפרק קמא דעירובין (עלה
קי"ד) (סי' ח). ואף על פי שמקומו המיוחד לו היה למעלה בסימן שמ"ה
כשהזכיר גדר רשות הרבים כתבו כאן מפני שהוא דין מבוי ובסימן זה הוזכרו דיני מבוי:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שסד סעיף ב
(ה) ב רשות הרבים עצמה אינה ניתרת
(ו) אלא בדלתות, * והוא (ז) שננעלות בלילה. (ח) ויש אומרים אע"פ שאין ננעלות
אבל צריך שיהיו ראויות לינעל, שאם היו משוקעות בעפר מפנה אותן ומתקנן שיהיו ראויות
לינעל. * ואחר שעשה לה תיקון דלתות חשובה כולה כחצר אחד ואין מבואותיה צריכין
תיקון.
משנה ברורה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן שסד סעיף ב
(ה) ר"ה עצמה - דהיינו
רחובות ושווקים הרחבים ט"ז אמה ומפולשים משער לשער וכדלעיל בסימן שמ"ה
ס"ו ועי"ש בס"ח וטי"ת דיש עוד מיני ר"ה:
(ו) אלא בדלתות - מכאן ומכאן
דעי"ז נעשית כחצר של רבים אבל צורת הפתח לא מהני [אפילו אם יעשהו משני צדדיו]
ויש פוסקים דס"ל דסגי בדלת מצד אחד כשננעלת בלילה דאין זה ר"ה כיון
שמונע רבים מלעבור משער לשער וסגי מצד השני בלחי או קורה וכמו בעלמא היכא שיש ג'
מחיצות שלימות:
(ז) שננעלות בלילה - שעי"ז
נתבטל ממנה שם ר"ה שאינה דומה לדגלי מדבר שהיה פתוח כל שעה:
(ח) וי"א וכו' - מדהעתיק
המחבר דעה ראשונה בסתמא ודעה השניה בשם י"א משמע דדעתו כדעה הראשונה. והנה
מדברי השו"ע מוכח דאין מערבין ר"ה כ"א בדלתות. ובעיירות שלנו שמנהג
העולם לתקן ע"י צורת הפתח אף שרחובותיה רחבין הרבה ומפולשין משער לשער וגם
פעמים רבות הולך דרך המלך תוך העיר ומדינא הוי ר"ה גמור עי"ז וכדלעיל
בסימן שמ"ה וע"כ דסומכין על הי"א שבסימן שמ"ה דר"ה לא
הוי אא"כ ששים רבוא בוקעין בו וזה אין מצוי [פמ"ג] אמנם באמת הרבה
ראשונים חולקין על הי"א הנ"ל כמו שכתבנו שם בסימן שמ"ה וע"כ
אף דאין למחות לאחרים הנוהגין להקל ע"י צורת הפתח שכן נהגו מעולם ע"פ
דעת הפוסקים המקילין בזה מ"מ כל בעל נפש יחמיר לעצמו שלא לטלטל ע"י צורת
הפתח לבד ועיין בביאור הלכה:
ביאור הלכה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן שסד סעיף ב
* והוא שננעלות בלילה - ואם לא
היו נעולות וכ"ש צוה"פ לבד חייב חטאת לדעה זו דאתו רבים ומבטלי מחיצתא
והוא דעת הרי"ף והרא"ש והסמ"ג ועוד פוסקים שהביאו דברי ר' יוחנן
להלכה ודעה שניה הוא דעת הרמב"ם ולהרמב"ם אפילו לא היו דלתות כלל
כ"א צוה"פ ג"כ אין חייב חטאת דפסק כר' אלעזר דלא אתו רבים ומבטלי
מחיצתא כן כתבו האחרונים ואעפ"כ מדרבנן צריך דלת גם לדעתו:
* ואחר שעשה לה וכו' - הנה מבואר
בסעיף זה דבר"ה בעי דלתות לכו"ע ולדעה קמייתא צריך לנעול ואי לא"ה
אסור לטלטל מדאורייתא ולדעה בתרייתא די בראויות לנעול וא"כ קשה על מנהג העולם
שמסתפקין בצוה"פ בר"ה שהוא רחב י"ז אמה ומפולש משער לשער ולסמוך על
שיטה דלדידן לית לן ר"ה ג"כ קשה מאוד דבאמת רוב ראשונים סוברין דגם
בדידן איכא ר"ה עיין במשכנ"י שהאריך בזה וא"כ קשה לסמוך ע"ז
באיסור סקילה והנכון דסומכין על שיטת הרמב"ם דפסק כר"א דלא אתו רבים
ומבטלי מחיצתא ולדידיה בודאי מן התורה סגי בצוה"פ ולא נשאר לנו כ"א
איסור דרבנן דיש גם לר"א בלא דלתות וכדמוכח מהרמב"ם ובזה אפשר דיש לסמוך
אדעה דאין ר"ה אלא בששים ריבוא ולא הוי אלא כרמלית ולהכי סגי בצורת הפתח
ומ"מ לאו דרך כבושה היא דרוב הפוסקים העתיקו כר' יוחנן דבלא דלתות נעולות יש
חיוב חטאת וגם קולא זו דאין ר"ה בלא ששים ריבוא הרבה ראשונים פליגי עלה
וע"כ אף דאין למחות ביד העולם שנהגו להקל אבל בעל נפש יחמיר לעצמו כי יש בזה
גררא דחיוב חטאת וכ"כ בספר בית מאיר עי"ש: