רי"ף ערובין דף לב.
גמ' ערובין דף צז:-צט.
אורך השיעור הקולי ברי"ף ור"י הוא33:09 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 11:00 דקות
אין להעתיק או לצלם את התמונות
1)הקורא בספר על האסקופה ונתגלגל ראש
האחד מהספר מידו
2)אסור להפוך אותו על פניהם, וכשמצאו
כך צריך להפכן
3)היה קורא בו על הגג ונתגלגל ראשו
האחד מידו
4)זיז, למעלה מעשרה ויש בו ד' על ד'
וחלון הבית פתוח לו, משתמשין עליו
5)כל זיז היוצא על אויר רה"ר אין
נותנין עליו ואין נוטלין ממנו אלא כלי חרס וזכוכית וכיוצא בהן
6)עומד אדם ברה"י ומוציא ידו
לרשות הרבים ומטלטל שם חפצים
7)רוקו שנתלש בפיו ומוכן לזרקו, יש מי
שאומר שלא ילך ד' אמות ברשות הרבים עד שירוק
8)היה אוכל ויוצא מרשות לרשות וחישב
להוציא האוכל שבפיו מרשות לרשות חייב
10)לא יעמוד אדם ברשות הרבים וישתין
או ירוק ברשות היחיד
11)רק בפני רבו, הוא בכלל כל משנאי
אהבו מות
1)
הקורא בספר על האסקופה ונתגלגל ראש האחד מהספר מידו
רמב"ם הלכות שבת
פרק טו הלכה כא
הקורא בספר בכרמלית ונתגלגל מקצת הספר
לרה"ר ומקצתו בידו, אם נתגלגל * חוץ לארבע אמות הופכו על הכתב ומניחו, גזירה שמא
ישמט כולו מידו ויעבירנו ארבע אמות, נתגלגל לתוך ארבע אמות גוללו אצלו, וכן אם נתגלגל
לרה"י גוללו אצלו, היה קורא ברה"י ונתגלגל לרה"ר אם נח בה הופכו על
הכתב, ואם לא נח אלא היה תלוי באויר רה"ר ולא הגיע לארץ גוללו אצלו.
בית יוסף אורח חיים סימן
שנב אות א ד"ה הקורא בספר
א הקורא בספר על האסקופה וכו'. משנה בפרק בתרא דעירובין עלה צ"ז
(ע"ב) היה קורא בספר על האסקופה ונתגלגל הספר מידו גוללו אצלו ופירש"י כל
ספריהם עשויין בגליון כעין ספר תורה: גוללו אצלו הואיל וראשו אחד בידו: ואוקמה רבה
באסקופת רשות היחיד ואפילו הכי גוללו אצלו מאחר שראשו אחד בידו ולא גזרינן אטו כשנפל
לגמרי מידו דהוי איסורא דאורייתא משום דבאסקופה נדרסת עסקינן כלומר דרגל הרבים עוברת
דרך לה ומשום בזיון כתבי הקודש שרו ליה לגללו ואותביה אביי מדתניא תוך ארבע אמות גוללו
אצלו חוץ לארבע אמות הופכו על הכתב ואי אמרת באסקופה נדרסת עסקינן מה לי תוך ארבע אמות
מה לי חוץ לארבע אמות אלא אמר אביי באסקופת כרמלית ור"ה עוברת לפניה עסקינן תוך
ארבע אמות דאי נפיל ומייתי ליה לא אתי לידי חיוב חטאת שרו ליה רבנן חוץ לארבע אמות
דאי מייתי אתי לידי חיוב חטאת לא שרו ליה רבנן ומשמע דלא שרו אלא באגדו בידו אבל אם
אין אגדו בידו לא יחזירנו לאסקופה אף על פי שהיא כרמלית דמכל מקום איסור שבות איכא
וקיימא לן כרבי יהודה דסבר דאיסור שבות עומד בפני כתבי הקודש כדבסמוך וכתב הרא"ש
(סי' ג) בשם הרז"ה (לב.) דלא קיימא לן כההיא ברייתא אלא כסתמא דמתניתין ונתן טעם
לדבריו ונראה לי שזהו דעת הרי"ף (שם) שכתב המשנה כצורתה לבד אבל הרמב"ם בפט"ו
(הכ"א) פסק כאביי ולענין הלכה כיון דהרי"ף והרא"ש מסכימים לדעת אחת
הכי נקטינן: וכתב הרב המגיד ומתוך הסוגיא דדוקא כתבי הקודש אבל שאר דברים מכי נחו להו
אסור אפילו תוך ארבע אמות וכן כתב הרשב"א ז"ל (שבת ה: ד"ה היה קורא)
אבל בהגהות אשיר"י כתב בריש שבת (סי' ה) דהא דתנן נתגלגל הספר מידו גוללו אצלו
לאו דוקא ספר אלא אפילו דבר אחר לרבא דלא גזר גזירה לגזירה עד כאן לשונו ולדעת הרשב"א
והרב המגיד קשה דהוה ליה גזירה לגזירה וצריך עיון ומכל מקום אין להקל ראש במה שהם החמירו:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שנב סעיף א
(א) <א> הקורא בספר (ב) על האסקופה
(ג) ונתגלגל ראש האחד מהספר מידו, ונשאר ראש השני בידו, <ב> גוללו אצלו. (ד)
אפילו נתגלגל חוץ לד' אמות, (ה) א אפילו ברשות הרבים והאסקופה (ו) ברשות היחיד, (ז)
ב משום בזיון כתבי הקדש התירו. הגה: * (ח) ג דרבים דרסי על האסקופה. ודוקא כתבי
הקדש, (ט) אבל בשאר דברים אסור, אפילו לא נפלו (י) אלא לכרמלית. (המגיד פט"ו והרשב"א).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שנב סעיף א
(א) הקורא בספר - כל ספרים שלהם עשויים
בגליון כס"ת שלנו:
(ב) על האיסקופה - היינו אפילו היתה
רה"י כגון שהיא גבוה עשרה טפחים ורוחב ד"ט ולפניה הולכת ר"ה וכדלקמיה
והו"א דנגזור שלא להקל בזה לגלול הספר אצלו משום דלמא נפל מידו כולו ואתי ג"כ
לאתויי אצלו דשם איכא חיוב חטאת בזה קמ"ל דלא גזרינן בזה משום בזיון כתבי הקודש
ואף דמבואר בס"ב היכא דעומד בראש הגג ולפניה הולך ר"ה ונתגלגל ראש אחד מן
הספר מידו על הארץ דאסור לגול אצלו משום גזירה זו הכא מיירי באסקופה שרבים דורסים עליה
כמבואר בהג"ה ואיכא בזיון טפי לכתבי הקודש לכך הקילו:
(ג) ונתגלגל ראש האחד וכו' - ר"ל
ונח על הארץ דאם מסולק מן הארץ אפילו מעט לא דמי כלל לנפילה וליכא למיגזר משום נפילה:
(ד) אפילו נתגלגל וכו' - ג"כ
מותר לגלול הספר אצלו ולא חיישינן דלמא אתי לאקולי לאתויי הארבע אמות אפילו היכא דנפל
כולו מידו דאיכא איסורא דאורייתא:
(ה) אפילו רשות הרבים - ודוקא היכא
דצד אחד אוגדו בידו הא אם נפל גם ראש השני לארץ אפילו היכא דנפל לכרמלית ג"כ אסור
לאתויי אצלו ולא התירו בזה משום בזיון כתבי הקודש [ב"ח ומ"א]:
(ו) ברשות היחיד - צ"ל רשות היחיד:
(ז) משום בזיון - דמדאורייתא אם זרק
דבר לר"ה וראש השני בידו מותר להביאו אצלו [דאין כאן הנחה כיון שראש השני בידו
ויכול להביאו אצלו וא"כ במה שמושכו ומגביהו מן הארץ לא נחשב עקירה] אלא דרבנן
גזרו שלא יבואו להקל אפילו היכא דנפל לגבי והכא משום בזיון התירו:
(ח) דרבים דרסי - ואיכא בזיון טפי:
(ט) אבל בשאר וכו' - היינו נמי אפילו
כשראשו אחד נשאר בידו אסור להביאו אצלו:
(י) אלא לכרמלית - והטעם דגם בזה גזרינן
שמא יפול לגמרי על הארץ ואפ"ה יביאנו אצלו ודע שיש כמה אחרונים שמקילין בזה מ"מ
נראה דבר"ה שלנו אין להקל דכמה פוסקים סוברין דגם אצלנו יש ר"ה דאורייתא
וכדלעיל בסימן שמ"ה ס"ז:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שנב סעיף א
* דרבים דרסי - הנה המחבר לא זכר רק
אוקימתא ראשונה דרבה דמתני' מיירי באסקופת רה"י וכשהיא נדרסת ולכן התירו ואזיל
לשיטתו בב"י שהסכים לדעת הרז"ה דמדחי תירוצא דאביי מהלכה וסובר דאפילו תוך
ד' אמות אסור באסקופה שאינה נדרסת ואפילו באסקופת כרמלית וארוכה וטעמו משום דהרא"ש
סובר כהרז"ה מדהעתיק דבריו וגם מסתימת הרי"ף משמע ג"כ קצת הכי. אמנם
חפשתי ומצאתי הרבה ראשנים שהולכים בשיטת הרמב"ם שהעתיק תירוצא דאביי להלכה שמוקי'
למתני' באסקופת כרמלית דהיינו שאינה גבוה י"ט ואין דורסים עליה [ויש נ"מ
בין נתגלגל לתוך ד' אמות ובין נתגלגל חוץ לד' אמות] הלא המה התוספות והרשב"א בחידושיו
על שבת והמאירי שם וכן הוא באור זרוע ומצאתי שגם הר"ח בעירובין כתב תירוצא דאביי
לעיקר וכן הסכים הגר"א בביאורו עי"ש. והנה לתירוצא דאביי מוקי הגמרא דדוקא
באסקופה ארוכה דאז לא חיישינן שיעייל מר"ה לרה"י דרך האיסקופה בלא הנחה בינתים
אבל בלא"ה אסור ותמה הט"ז על הרמב"ם ואמאי לא זכר תנאי זה ועיין בב"ח
ובביאור הגר"א ובית מאיר שתירצו דהרמב"ם מיירי בשלא היה רה"י מצד אחר
של הכרמלית וכדמשמע קצת מלשונו שלא זכר שם איסקופה כלל [אמנם עדיין ק"ק אמאי השמיט
מהלכותיו אוקימתא דגמרא דאיסקופת כרמלית הסמוכה לרה"י אינו מותר רק דוקא בארוכה
ולפי מה שזכינו כעת לפירוש הר"ח ניחא הכל שהוא גורס שם בגמרא עוד תירוצא דאפילו
בשאינה ארוכה שרי תוך ד"א ויתכן מאוד שהיה להרמב"ם גירסא זו ופסק כן משום
דמתני' סתמא קתני] ומ"מ דינא דהמחבר שהעתיק תירוצא דרבה נראה ג"כ שאין לדחות
דהא הרז"ה והרא"ש והטור הסכימו כן וגם באור זרוע כתב בהדיא דלהלכה נקטינן
כתירוצא דרבה דמשום בזיון כתבי קודש התירו ואפי' חוץ לד"א וכמו שפסק המחבר:
2)
אסור להפוך אותו על פניהם, וכשמצאו כך צריך להפכן
רמב"ם הלכות שבת
פרק יב הלכה יד
המוציא משאוי על ראשו, אם היה משאוי
כבד כגון שק מלא או תיבה ומגדל וכיוצא בהן שהוא משים על ראשו ותופש בידו חייב, שכן
דרך המוציאין ונמצא כמוציא על כתיפו או בידו, אבל אם לקח חפץ קל כגון שהניח בגד או
ספר או סכין על ראשו והוציאו והוא אינו אוחז בידו הרי זה פטור שלא הוציא כדרך המוציאין,
שאין דרך רוב העולם להוציא החפצין מונחין על ראשיהם, המעביר חפץ מתחלת ארבע לסוף ארבע
ברשות הרבים אף על פי שהעבירו למעלה מראשו חייב. +/השגת הראב"ד/ המעביר חפץ
מתחלת ארבע לסוף ארבע ברשות הרבים אף על פי שהעבירו למעלה מראשו חייב. א"א אין
זה הפירוש נכון למה שאמרו (שבת ט) דרך עליו אלא כך פירושו האדם עומד במקומו ונוטל חפץ
מצד ימינו ומניחו בצד שמאלו לסוף ארבע אמות אע"פ שכשהגיע כנגד עצמו הרי הוא כמי
שהניחו באמצע שהוא מקום פטור כיון שלא הניחו חייב, ואם הניחו או שעכבו בידו שם מעט
פטור כמו שאמרו (שם /שבת/ ח) אדם עומד על האסקופה נוטל מבעה"ב וכו'.+
רמב"ם הלכות תפילין
ומזוזה וספר תורה פרק י הלכה ג
ספר תורה שבלה או שנפסל נותנין אותו
בכלי חרש וקוברין אותו אצל תלמידי חכמים וזו היא גניזתו, מטפחות ספרים שבלו עושין אותן
תכריכין למת מצוה וזו היא גניזתן.
שולחן ערוך יורה דעה סימן
רפב סעיף ה
אין (ו) זורקין כתבי הקדש, טו] ואפילו
הלכות ואגדות. (טז] ואסור להפוך אותו על פניהם, וכשמצאו כך צריך להפכן) (מהרי"ל).
רמב"ם הלכות תפילין
ומזוזה וספר תורה פרק א הלכה יז
כותבי ספרים תפילין ומזוזות אסור להם
להפך היריעה על פניה אלא פורש עליה בגד או כופלה.
3)
היה קורא בו על הגג ונתגלגל ראשו האחד מידו
רמב"ם הלכות שבת
פרק טו הלכה כא
הקורא בספר בכרמלית ונתגלגל מקצת הספר
לרה"ר ומקצתו בידו, אם נתגלגל * חוץ לארבע אמות הופכו על הכתב ומניחו, גזירה שמא
ישמט כולו מידו ויעבירנו ארבע אמות, נתגלגל לתוך ארבע אמות גוללו אצלו, וכן אם נתגלגל
לרה"י גוללו אצלו, היה קורא ברה"י ונתגלגל לרה"ר אם נח בה הופכו על
הכתב, ואם לא נח אלא היה תלוי באויר רה"ר ולא הגיע לארץ גוללו אצלו.
בית יוסף אורח חיים סימן
שנב אות ב ד"ה היה קורא
ב היה קורא בו על הגג וכו'. גם זה שם במשנה הנזכרת היה קורא בראש הגג ונתגלגל
הספר מידו עד שלא הגיע לעשרה טפחים גוללו אצלו משהגיע לעשרה טפחים הופכו על הכתב ופירש"י
י' טפחים התחתונים שבר"ה: רבי יהודה אומר אפילו אינו מסולק מן הארץ אלא מלוא החוט
גוללו אצלו ובגמרא פריך הופכו על הכתב והא לא נח כלומר ויגללנו אצלו דאפילו שבות ליכא
ומוקי לה בכותל משופע כלומר דכיון דבולט למטה נח על בליטתו ומתניתין כולה רבי יהודה
היא וחסורי מיחסרא והכי קתני במה דברים אמורים בכותל משופע אבל בשאינו משופע אפילו
פחות משלשה טפחים גוללו אצלו שרבי יהודה אומר אפילו אינו מסולק מן הארץ אלא מלוא החוט
גוללו משום דבעי הנחה על גבי משהו כלומר דאפילו נפל כולו מידו לא מחייב אלא אם כן נח
ומשום הכי השתא דראשו אחד בידו דאפילו נח אינו אסור אלא מדרבנן כל היכא דלא נח לא גזרינן:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שנב סעיף ב
היה קורא בו (יא) <ג> על הגג
ונתגלגל ראשו האחד מידו, עד שלא הגיע לעשרה טפחים התחתונים הקרובים לארץ, (יב) ד גוללו
אצלו; הגיע לעשרה טפחים התחתונים, * (יג) אם הכותל משופע * ה <ד> בענין (יד)
שנח עליו, אסור * לגוללו אצלו; וכדי שלא יעמוד בבזיון, הופכה על הכתב. ואם אינו משופע,
כל זמן (טו) שלא הגיע לארץ (טז) גוללו אצלו.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שנב סעיף ב
(יא) על הגג - מיירי בגג שהוא רה"י
היה לפניו ר"ה אכן כל שלא הגיע לעשרה טפחים התחתונים הוי האויר מקום פטור וע"כ
גללו אצלו:
(יב) גוללו אצלו - ואפילו אם היה כותל
הבית משופע ונח עליו או שהיה נח שם ע"ג זיז בין שהיה הזיז רחב ד' ובין שלא היה
ד' ובכל זה מותר לכו"ע אפילו בשאר דברים שאינם כתבי הקודש כגון שהיה בידו סדין
ונתגלגל ראש האחד מידו דלמעלה מעשרה טפחים אין שום חשש משום ר"ה:
(יג) אם הכותל משופע - ר"ל דאז
הוי כמונח ראש אחד על הארץ וע"כ אם נקיל בזה יש חשש שמא יפול כולו מידו שם ויבוא
ג"כ לאתויי מר"ה לרה"י:
(יד) שנח עליו - ודוקא כשרבים מכתפים
עליו הא לאו הכי הוי כרמלית וכיון דאגודו בידו שרי להביאו אצלו בכתבי הקודש לכו"ע
ועיין בביאור הלכה:
(טו) שלא הגיע לארץ - ואפילו יש רק
כמלא מחט בינו ובין הארץ כיון שלא נח ממש על הארץ ותלוי באויר לא מיקרי הנחה וגוללו
אצלו. ודוקא בכתבי הקודש מקילינן אבל בשאר דברים כל שהגיע לאויר העשרה טפחים שהוא אויר
ר"ה אף שלא נח אסור להביאו אצלו דגזרינן שמא יפול כולו לארץ ויבוא ג"כ לאתויי
אצלו ויש מקילין בזה. וכל זה באויר ר"ה אבל אם נפל לאויר כרמלית מותר לכו"ע
להביאו אצלו כיון שאוגדו עדיין בידו:
(טז) גוללו אצלו - ובביאור הגר"א
חולק ע"ז דכל שהגיע תוך ג' סמוך לארץ חשוב כמונח על הארץ ועיין בביאור הלכה:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שנב סעיף ב
* אם הכותל משופע - ואם נח ע"ג
זיז שאין רחב ד' הוי מקום פטור ומותר להביאו אצלו:
* בענין שנח עליו - עיין מ"א
מה שהעתיק בשם התוספות ועיין בחידושי הרשב"א שהביא בשם הרמב"ן שחלק על התוספות
ודעתו דאפילו בשאין רבים מכתפין עליו מקרי הנחה בר"ה אכן הוא כתב דמסתברא כדברי
התוספות עי"ש ובחידושי הריטב"א על עירובין משמע לכאורה דהוא סובר ג"כ
כהרמב"ן עי"ש:
* גוללו אצלו - עיין במ"ב מש"כ
בשם הגר"א והנה דעתו הוא דעת הר"ח והרמב"ן שהובא בהרה"מ פי"ג
הלכה ט"ז עי"ש ודעת המחבר שלא הביא כ"ז פשוט משום דהרי"ף והרא"ש
והרמב"ם כולם העתיקו מסקנת הגמרא דעירובין לדינא וטעמייהו נראה דס"ל כמו
שכתב הרשב"א [בשבת דף צ"ז] בשם רב האי גאון דאף דקאמר הגמרא תניא כוותיה
דרב חלקיה מברייתא הראשונה משמע דלא כוותיה עי"ש וסוגית הגמרא בעירובין משמע דנקטא
לדינא כמסקנת רבא דכולה ר' יהודה היא בדקאמר שם בדף צ"ח ריש ע"א רישא וסיפא
ר"ש ומציעתא ר"י ולא שכר הגמרא דברי ת"ק כלל ע"ש:
4)
זיז, למעלה מעשרה ויש בו ד' על ד' וחלון הבית פתוח לו, משתמשין
עליו
רמב"ם הלכות שבת
פרק טו הלכה ז
כל זיז היוצא על אויר רה"ר שמותר
להשתמש עליו, כשהוא משתמש בו אין נותנין עליו ואין נוטלין ממנו אלא כלי חרס וזכוכית
וכיוצא בהן שאם יפלו לרה"ר ישברו, אבל שאר כלים ואוכלין אסור שמא יפלו לרה"ר
ויביאם.
בית יוסף אורח חיים סימן
שנג אות ב - ג ד"ה זיז הבולט
ב - ג זיז הבולט מן הכותל לרשות הרבים. משנה בפרק המוצא תפילין עלה צ"ח
(ע"ב) זיז שלפני החלון נותנין עליו ונוטלין הימנו בשבת ובגמרא האי זיז דמפיק להיכא
אילימא דמפיק לר"ה ליחוש דילמא נפיל ואתי לאתויי ושני אביי מאי נותנין עליו דקתני
כלים הנשברים תניא נמי הכי זיז שלפני החלון היוצא לר"ה נותנין עליו קערות וכוסות
ומשתמש בכל הכותל עד עשרה התחתונים כלומר שאם הוא בתוך י' טפחים של ר"ה אסור להשתמש
בו ומשמע דאפילו אין בו ד' אף על גב דמקום פטור הוא אסור דכיון שהוא בתוך ר"ה
זכו בו רבים ואסור להשתמש בו בעל הבית ואי נמי מטעמא דמפרש בגמרא בסמוך דאין משתמשין
בזיז שאין בו ד' אפילו הוא למעלה מי': ותו תני ואם יש זיז אחד למטה ממנו משתמש בו ובעליון
אין משתמש בו אלא כנגד חלונו האי זיז היכי דמי אילימא דלית ביה ד' מקום פטור הוא ואפילו
כנגד חלונו לא ישתמש ואי אית ביה ד' בכוליה כותל לישתמש אמר אביי תחתון דאית ביה ד'
ועליון דלית ביה ד' וחלונו משלימתו לד' כנגד חלון משתמש דחורי חלון הוא דהאי גיסא והאי
גיסא אסור. ופירש"י מקום פטור הוא. נהי דבמקום פטור הוא ומותר לכתף עליו בני ר"ה
ובני רשות היחיד מיהו תשמיש תדיר לא משתרי ביה דלא חזי לתשמיש ושכיחי כלים למיפל לר"ה
ואף על גב דאוקמינן בכלים הנשברים הני מילי בדאית ביה ד' דלא שכיחי למיפל כולי האי
אבל הכא דרובא נפלי מיחזי כמאן דשדי להדיא לר"ה: חורי חלון הוא. כלומר זוית החלון
והרחבתו הוא ולשון חורי דנקט משום דגבי שבת שייך למימר חורי ר"ה וחורי רשות היחיד:
וכתבו התוספות (ד"ה אי דלית) והרא"ש בעלה קכ"ח (סי' ה) דמשמע מדברי
רש"י דבאינו רחב ארבעה אינו משתמש אפילו בכלים הנשברים וברחב ארבעה משתמש בכלים
הנשברים דוקא וקשה דאם כן איזה שיעור נתן לזיז להשתמש עליו כלים שאינם נשברים כיון
דברוחב ד' אסור הוא הדין ברוחב ארבע אמות דלענין שבת חשיב רשות ארבעה טפחים כמו ד'
אמות או יותר וגג העומד אצל ר"ה שאין לו מעקה יהא אסור להשתמש עליו בכלים שאינם
נשברים לפיכך פירשו דברוחב ד' שרי אפילו כלים שאינם נשברים וכי אוקמינן מתניתין בכלים
הנשברים דוקא באינו רוחב ד' וכתב הרב המגיד (פט"ו ה"ד) שכן דעת הרשב"א
(שם) אבל דעת הרמב"ם בפט"ו (ה"ז) כדעת רש"י ורבינו סתם הדברים
כדעת הרא"ש. ועל מה שהקשו התוספות על פירש"י דאם כן גג שאין לו מעקה העומד
אצל ר"ה יהא אסור להשתמש עליו כתב הריטב"א (שם ד"ה הא זיז דנפיק) שאין
זו קושיא כל כך שלא נאמרו דברים אלו אלא בזיז הבולט באויר דרוחב ד"ט אינה הנחה
חשובה לדבר העומד באויר ולפיכך לא התירו בשום זיז להשתמש בכלים שאינם נשברים אבל בגג
העומד לעצמו שהמשתמש שם עומד עם כליו במקום אחד הנחתו עומדת טפי וכל שהוא גג רחב ד"ט
מותר להשתמש שם אפילו בכלים שאינם נשברים עד כאן לשונו. ומאחר שלא הזכיר רבינו דין
שני זיזין זה למעלה מזה נראה שהוא סובר דכי תניא ואם יש זיז אחר למטה ממנו משתמש בו
ובעליון אין משתמש בו אלא כנגד חלונו לאו למימרא דמשום דאיכא זיז אחר למטה ממנו הוא
דאינו משתמש דכל מילתא תליא באם הוא רחב ארבעה או אינו רחב ארבעה כדמפרש ואזיל ולא
תני ואם יש זיז אחר למטה ממנו אלא לגלות לן דטעמא דאינו משתמש אלא כנגד חלונו הוא משום
דלית ביה ד' שהרי בתחתון משתמש בכולו ואם כן על כרחך טעמא דאינו משתמש בעליון אלא כנגד
חלונו אינו אלא משום דאינו רחב ארבעה ואילו לא הוה תני הכי אלא הוה תני זיז שלפני החלון
נותנין עליו קערות וכו' ומשתמש בכל הכותל עד י' התחתונים ואינו משתמש בו אלא כנגד חלונו
הוה משמע דבשום זיז אינו מותר להשתמש אלא כנגד חלונו ומשום הכי איצטריך למיתני ואם
יש זיז למטה ממנו לאשמועינן דכשרחב ארבעה משתמש בכולו אבל הרמב"ם בפט"ו
(ה"ו) סובר דמשום זיז שלמטה ממנו הוא דאינו משתמש בעליון אלא כנגד חלונו לפי שהתחתון
אוסר עליו וגם גירסתו היא היפך מגירסת רש"י שהוא זכרונו לברכה גורס היכי דמי אי
דאית ביה ארבעה אפילו כנגד חלונו לא ישתמש אי דלית ביה ד' מאי איריא כנגד חלון אפילו
בכותל כולו נמי אמר אביי תחתון דאית ביה ד' עליון דלית ביה ד' וחלונו משלימתו לד' וכו'
ופירש הרב המגיד הסוגיא לדעתו וכתב גם כן דברי הרשב"א (שם) ומהם מתבאר שגם הוא
הולך בדרך הרמב"ם דטעמא דלא ישתמש הוא מפני שהם שני זיזין זה על זה ומכל מקום
כתב שיש חילוק בין הרשב"א והרמב"ם דלהרמב"ם זיזים אלו אוסרים זה על
זה אפילו אינם זה כנגד זה ולדעת הרשב"א דוקא בזה כנגד זה ועוד חילוק אחר במה שאמרו
נגד חלון עכ"ל כלומר שהרשב"א כתב היה התחתון רחב ארבעה והעליון אינו רחב
ארבעה אם הוא כנגד החלון ותוך ג' לחלון החלון משלימתו לד' והרי הוא כחורי רשות היחיד
ואם לא היה כנגד החלון אסור להשתמש עליו ועל כרחך לומר דמשמע מדבריו שהוא מפרש שמה
שאמר אביי כנגד חלונו אינו נמשך למשתמש הכתוב אחריו ויהיה גזרת המאמר כנגד חלונו משתמש
אלא כנגד חלונו הוא עומד בעצמו והוא תנאי ומלת משתמש לבדה היא גזרת המאמר והכי קאמר
אם הזיז יוצא מכנגד חלונו או מתוך ג' סמוך לו דכל פחות משלשה כלבוד דמי משתמש בו כלומר
בכולו דכיון דחלונו משלימתו לד' מה שמן הצדדין הוה ליה כחורי חלון דהאי גיסא ודהאי
גיסא כלומר אבל כשהזיז יוצא מצדדי החלון כלומר חוץ לשלשה סמוך לחלון אסור דתו לא אפשר
לחלון להצטרף עמו להשלים וברייתא דתני אינו משתמש בו אלא כנגד חלונו הכי פירושה אינו
משתמש בו אלא אם כן יוצא מכנגד חלונו או מתוך ג' סמוך לה אבל הרמב"ם מפרש דכנגד
חלונו משתמש בו הכל הוא גזרת המאמר וכפשטא דשמעתא כלומר שאינו משתמש בזיז אלא בחלק
שהוא כנגד החלון אבל במה שהוא מתרחב יותר מהחלון לצדדין אינו משתמש בו ואפשר שנדחק
הרשב"א בפירוש זה כדי ליישב מאי דאמר אביי דחורי חלון הוא דלדידיה שפיר מיקרי
חורי חלון: וכתב עוד הרב המגיד (שם) בשם הרשב"א (שם) דאפילו היו כמה זיזין לאדם
אחד משתמש בכל הכותל ופירוש אם יש שם זיז אחד לאדם אחד ואפשר שאף רבינו לכך נתכוין
עד כאן לשונו וכן כתב הריטב"א (שם ד"ה האי זיז) וכתב ועוד יש לומר כשאין
בעלים אחרים לתחתון ואף על פי כן הזיזין הבולטין מן הכותל כלפי ר"ה אינם שלו דבזכות
בני ר"ה עומדים ונהי דמדינא דאורייתא אין אויר ר"ה עולה עד לרקיע [מ"מ]
כל אותם הזיזין שלהם הם ויש רשות לכל אחד מבני ר"ה להשתמש בהם וכשיש שני זיזין
זה למעלה מזה בני ר"ה משתמשין בתחתון ומניחין העליון לבעל החלון וכן כשאין בו
אלא זיז אחד הרי הוא לבני החלון שתשמישן תדיר בו: וכתב עוד הרב המגיד בשם הרשב"א
(שם) שאם היה דף אחד לבדו יוצא על אויר כרמלית כל שהוא גבוה י' מותר בין רחב בין קצר
ואפילו כלים שאינם משתברים שאין גוזרין בכרמלית ובזה יודה רבינו ועיקר עד כאן לשונו
וכן כתבו גם התוספות בפרק הנזכר עלה צ"ח (ע"ב) (ד"ה ניחוש):
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שנג סעיף ב
זיז, דהיינו דף הבולט מן הכותל (ז)
לרשות הרבים, (ח) ד למעלה מעשרה (ט) ויש בו ד' על ד' * וחלון הבית פתוח לו, משתמשין
עליו, אם היו שני זיזים זה למטה מזה (י) והם של
שני אנשים, אע"פ ששניהם למעלה מעשרה, אם יש בזיז העליון שלפני החלון רוחב ד' על
ד' (יא) ה אסור להשתמש עליו מפני שהוא רשות בפני עצמו והזיז שתחתיו רשות אחרת ו ואוסרין
(יב) זה על זה, ואם אין בעליון ד' וגם אין בתחתון ד', משתמש בשניהם ובכל הכותל עד עשרה
טפחים התחתונים. היה בתחתון ארבעה * ובעליון אין בו ארבעה, אינו משתמש בעליון אלא
(יג) ז כנגד חלונו בלבד, אבל בשאר הזיז שבשני צדדי החלון אסור להשתמש מפני זה שתחתיו
(יד) שחלק רשות לעצמו.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שנג סעיף ב
(ז) לר"ה - נקט לר"ה לרבותא
דאפילו לר"ה מותר דאין ר"ה תופס למעלה מעשרה וכ"ש אם הוא בולט לרשות
כרמלית דשרי ועיין בס"ג דיש חילוק בין ר"ה לכרמלית לענין ליתן עליו כלים
שאין נשברים בנפילתן:
(ח) למעלה מעשרה - ולא מבעי אם היה
החלון פתוח לו בסמוך להזיז בתוך ג' טפחים בודאי מותר להשתמש על הזיז מתוך החלון ליתן
עליו ולטול ממנו דהוא בכלל חורי רה"י וכרה"י דמי אלא אפילו אם היה החלון
מופלג ממנו הרבה אעפ"כ מותר להשתמש על הזיז דכל שהוא למעלה מעשרה חשבינן ליה כמקום
פטור ומשמע מסתימת המחבר דאם היה הזיז למטה מעשרה אפילו אם היה חלון הבית פתוח לו בסמוך
לו בתוך ג' אפ"ה אסור להשתמש על הזיז והטעם דכיון שהוא בתוך עשרה נוח גם לבני
רה"ר להשתמש על הזיז ולא הוי בכלל חורי רה"י כ"א בכלל כרמלית ואסור
להשתמש עליו ליתן עליו וליטול ממנו בין מר"ה ובין מתוך החלון:
(ט) ויש בו ד' על ד' - לפי מה שפסק
המחבר בס"ג דבכלים שאינם נשברים אסור שמא יפולו ואתי לאתויי מר"ה וע"כ
הכא מיירי בכלים שישברו ע"י נפילתן וא"כ אפילו אין בהזיז ד' על ד' שמצוי
שיפלו ממנו ג"כ מותר להשתמש עליו ויש לומר בדוחק דנקט ד' על ד' משום דמסיים והחלון
פתוח לו ובאין בהזיז ד' על ד' א"צ שיהיה החלון פתוח לו דהוא מקום פטור ובכל גווני
מותר להשתמש עליו:
(י) והם של וכו' - אבל של איש אחד
שרי כיון שהם של רשות אחד. ואם ערבו יחד אפילו של שני אנשים שרי [פמ"ג]:
(יא) אסור להשתמש - דוקא בכלים ששבתו
בתוך הבית אבל אם שבתו בין השמשות על גבי הזיז מותר לטלטל מזיז לחברו:
(יב) זה על זה - ר"ל בין העליון
ובין התחתון והלבוש מיקל בתחתון. כתב המ"א בשם המגיד משנה דאפילו אין בתחתון ד'
ג"כ אוסרין אלו על אלו ובלבוש מיקל בזה וכתב בא"ר שכן הוא ג"כ בעה"ק:
(יג) כנגד חלונו - בלבד שהוא כזוית
החלון והרחבתו:
(יד) שחלק רשות לעצמו - וממילא אסור
להשתמש גם בזיז התחתון שאוסרים זה על זה וכנ"ל ולדעת הלבוש הנ"ל הכא בודאי
מותר בתחתון:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שנג סעיף ב
* וחלון הבית פתוח לו - עיין בביאור
הגר"א דכ"כ הטור לפי שיטתו בסימן שמ"ה הט"ז ור"ל אבל לפי
דעת הרמב"ם ויתר הפוסקים שהביאם בסוף הסימן זה אפילו אין הזיז נגד החלון כיון
שהוא למעלה מעשרה טפחים איננו בכלל כרמלית אלא בכלל מקום פטור וממילא מותר להניח עלי'
מר"ה ג"כ כדאיתא בירושלמי שהובא בתוספות עירובין פ"ט ע"ב ע"ש:
* ובעליון אין בו ארבעה - נ"ל
דר"ל שאין בו ארבעה מצד עצמו אבל בצירוף החלון יש בו ארבעה ולכך אסור בשני צדדי
החלון כשאר זיז שיש בו ארבעה ומה דמותר כנגד חלונו משום דהוי כחורי חלון דאי אין בו
ארבעה אף ע"י צירוף החלון מותר להשתמש בכל הכותל כן איתא בהדיא בגמרא בתירוצא
דאביי וכן מוכח במגיד משנה דלא נשתנית הגירסא לפי דעת הרמב"ם רק בקושית הגמרא
ה"ד ע"ש אבל בתירוצא דאביי לא נשתנית כלום:
5)
כל זיז היוצא על אויר רה"ר אין נותנין עליו ואין נוטלין
ממנו אלא כלי חרס וזכוכית וכיוצא בהן
רמב"ם הלכות שבת
פרק טו הלכה ז
כל זיז היוצא על אויר רה"ר שמותר
להשתמש עליו, כשהוא משתמש בו אין נותנין עליו ואין נוטלין ממנו אלא כלי חרס וזכוכית
וכיוצא בהן שאם יפלו לרה"ר ישברו, אבל שאר כלים ואוכלין אסור שמא יפלו לרה"ר
ויביאם.
בית יוסף אורח חיים סימן
שנג אות ב - ג ד"ה זיז הבולט
ב - ג זיז הבולט מן הכותל לרשות הרבים. משנה בפרק המוצא תפילין עלה צ"ח
(ע"ב) זיז שלפני החלון נותנין עליו ונוטלין הימנו בשבת ובגמרא האי זיז דמפיק להיכא
אילימא דמפיק לר"ה ליחוש דילמא נפיל ואתי לאתויי ושני אביי מאי נותנין עליו דקתני
כלים הנשברים תניא נמי הכי זיז שלפני החלון היוצא לר"ה נותנין עליו קערות וכוסות
ומשתמש בכל הכותל עד עשרה התחתונים כלומר שאם הוא בתוך י' טפחים של ר"ה אסור להשתמש
בו ומשמע דאפילו אין בו ד' אף על גב דמקום פטור הוא אסור דכיון שהוא בתוך ר"ה
זכו בו רבים ואסור להשתמש בו בעל הבית ואי נמי מטעמא דמפרש בגמרא בסמוך דאין משתמשין
בזיז שאין בו ד' אפילו הוא למעלה מי': ותו תני ואם יש זיז אחד למטה ממנו משתמש בו ובעליון
אין משתמש בו אלא כנגד חלונו האי זיז היכי דמי אילימא דלית ביה ד' מקום פטור הוא ואפילו
כנגד חלונו לא ישתמש ואי אית ביה ד' בכוליה כותל לישתמש אמר אביי תחתון דאית ביה ד'
ועליון דלית ביה ד' וחלונו משלימתו לד' כנגד חלון משתמש דחורי חלון הוא דהאי גיסא והאי
גיסא אסור. ופירש"י מקום פטור הוא. נהי דבמקום פטור הוא ומותר לכתף עליו בני ר"ה
ובני רשות היחיד מיהו תשמיש תדיר לא משתרי ביה דלא חזי לתשמיש ושכיחי כלים למיפל לר"ה
ואף על גב דאוקמינן בכלים הנשברים הני מילי בדאית ביה ד' דלא שכיחי למיפל כולי האי
אבל הכא דרובא נפלי מיחזי כמאן דשדי להדיא לר"ה: חורי חלון הוא. כלומר זוית החלון
והרחבתו הוא ולשון חורי דנקט משום דגבי שבת שייך למימר חורי ר"ה וחורי רשות היחיד:
וכתבו התוספות (ד"ה אי דלית) והרא"ש בעלה קכ"ח (סי' ה) דמשמע מדברי
רש"י דבאינו רחב ארבעה אינו משתמש אפילו בכלים הנשברים וברחב ארבעה משתמש בכלים
הנשברים דוקא וקשה דאם כן איזה שיעור נתן לזיז להשתמש עליו כלים שאינם נשברים כיון
דברוחב ד' אסור הוא הדין ברוחב ארבע אמות דלענין שבת חשיב רשות ארבעה טפחים כמו ד'
אמות או יותר וגג העומד אצל ר"ה שאין לו מעקה יהא אסור להשתמש עליו בכלים שאינם
נשברים לפיכך פירשו דברוחב ד' שרי אפילו כלים שאינם נשברים וכי אוקמינן מתניתין בכלים
הנשברים דוקא באינו רוחב ד' וכתב הרב המגיד (פט"ו ה"ד) שכן דעת הרשב"א
(שם) אבל דעת הרמב"ם בפט"ו (ה"ז) כדעת רש"י ורבינו סתם הדברים
כדעת הרא"ש. ועל מה שהקשו התוספות על פירש"י דאם כן גג שאין לו מעקה העומד
אצל ר"ה יהא אסור להשתמש עליו כתב הריטב"א (שם ד"ה הא זיז דנפיק) שאין
זו קושיא כל כך שלא נאמרו דברים אלו אלא בזיז הבולט באויר דרוחב ד"ט אינה הנחה
חשובה לדבר העומד באויר ולפיכך לא התירו בשום זיז להשתמש בכלים שאינם נשברים אבל בגג
העומד לעצמו שהמשתמש שם עומד עם כליו במקום אחד הנחתו עומדת טפי וכל שהוא גג רחב ד"ט
מותר להשתמש שם אפילו בכלים שאינם נשברים עד כאן לשונו. ומאחר שלא הזכיר רבינו דין
שני זיזין זה למעלה מזה נראה שהוא סובר דכי תניא ואם יש זיז אחר למטה ממנו משתמש בו
ובעליון אין משתמש בו אלא כנגד חלונו לאו למימרא דמשום דאיכא זיז אחר למטה ממנו הוא
דאינו משתמש דכל מילתא תליא באם הוא רחב ארבעה או אינו רחב ארבעה כדמפרש ואזיל ולא
תני ואם יש זיז אחר למטה ממנו אלא לגלות לן דטעמא דאינו משתמש אלא כנגד חלונו הוא משום
דלית ביה ד' שהרי בתחתון משתמש בכולו ואם כן על כרחך טעמא דאינו משתמש בעליון אלא כנגד
חלונו אינו אלא משום דאינו רחב ארבעה ואילו לא הוה תני הכי אלא הוה תני זיז שלפני החלון
נותנין עליו קערות וכו' ומשתמש בכל הכותל עד י' התחתונים ואינו משתמש בו אלא כנגד חלונו
הוה משמע דבשום זיז אינו מותר להשתמש אלא כנגד חלונו ומשום הכי איצטריך למיתני ואם
יש זיז למטה ממנו לאשמועינן דכשרחב ארבעה משתמש בכולו אבל הרמב"ם בפט"ו
(ה"ו) סובר דמשום זיז שלמטה ממנו הוא דאינו משתמש בעליון אלא כנגד חלונו לפי שהתחתון
אוסר עליו וגם גירסתו היא היפך מגירסת רש"י שהוא זכרונו לברכה גורס היכי דמי אי
דאית ביה ארבעה אפילו כנגד חלונו לא ישתמש אי דלית ביה ד' מאי איריא כנגד חלון אפילו
בכותל כולו נמי אמר אביי תחתון דאית ביה ד' עליון דלית ביה ד' וחלונו משלימתו לד' וכו'
ופירש הרב המגיד הסוגיא לדעתו וכתב גם כן דברי הרשב"א (שם) ומהם מתבאר שגם הוא
הולך בדרך הרמב"ם דטעמא דלא ישתמש הוא מפני שהם שני זיזין זה על זה ומכל מקום
כתב שיש חילוק בין הרשב"א והרמב"ם דלהרמב"ם זיזים אלו אוסרים זה על
זה אפילו אינם זה כנגד זה ולדעת הרשב"א דוקא בזה כנגד זה ועוד חילוק אחר במה שאמרו
נגד חלון עכ"ל כלומר שהרשב"א כתב היה התחתון רחב ארבעה והעליון אינו רחב
ארבעה אם הוא כנגד החלון ותוך ג' לחלון החלון משלימתו לד' והרי הוא כחורי רשות היחיד
ואם לא היה כנגד החלון אסור להשתמש עליו ועל כרחך לומר דמשמע מדבריו שהוא מפרש שמה
שאמר אביי כנגד חלונו אינו נמשך למשתמש הכתוב אחריו ויהיה גזרת המאמר כנגד חלונו משתמש
אלא כנגד חלונו הוא עומד בעצמו והוא תנאי ומלת משתמש לבדה היא גזרת המאמר והכי קאמר
אם הזיז יוצא מכנגד חלונו או מתוך ג' סמוך לו דכל פחות משלשה כלבוד דמי משתמש בו כלומר
בכולו דכיון דחלונו משלימתו לד' מה שמן הצדדין הוה ליה כחורי חלון דהאי גיסא ודהאי
גיסא כלומר אבל כשהזיז יוצא מצדדי החלון כלומר חוץ לשלשה סמוך לחלון אסור דתו לא אפשר
לחלון להצטרף עמו להשלים וברייתא דתני אינו משתמש בו אלא כנגד חלונו הכי פירושה אינו
משתמש בו אלא אם כן יוצא מכנגד חלונו או מתוך ג' סמוך לה אבל הרמב"ם מפרש דכנגד
חלונו משתמש בו הכל הוא גזרת המאמר וכפשטא דשמעתא כלומר שאינו משתמש בזיז אלא בחלק
שהוא כנגד החלון אבל במה שהוא מתרחב יותר מהחלון לצדדין אינו משתמש בו ואפשר שנדחק
הרשב"א בפירוש זה כדי ליישב מאי דאמר אביי דחורי חלון הוא דלדידיה שפיר מיקרי
חורי חלון: וכתב עוד הרב המגיד (שם) בשם הרשב"א (שם) דאפילו היו כמה זיזין לאדם
אחד משתמש בכל הכותל ופירוש אם יש שם זיז אחד לאדם אחד ואפשר שאף רבינו לכך נתכוין
עד כאן לשונו וכן כתב הריטב"א (שם ד"ה האי זיז) וכתב ועוד יש לומר כשאין
בעלים אחרים לתחתון ואף על פי כן הזיזין הבולטין מן הכותל כלפי ר"ה אינם שלו דבזכות
בני ר"ה עומדים ונהי דמדינא דאורייתא אין אויר ר"ה עולה עד לרקיע [מ"מ]
כל אותם הזיזין שלהם הם ויש רשות לכל אחד מבני ר"ה להשתמש בהם וכשיש שני זיזין
זה למעלה מזה בני ר"ה משתמשין בתחתון ומניחין העליון לבעל החלון וכן כשאין בו
אלא זיז אחד הרי הוא לבני החלון שתשמישן תדיר בו: וכתב עוד הרב המגיד בשם הרשב"א
(שם) שאם היה דף אחד לבדו יוצא על אויר כרמלית כל שהוא גבוה י' מותר בין רחב בין קצר
ואפילו כלים שאינם משתברים שאין גוזרין בכרמלית ובזה יודה רבינו ועיקר עד כאן לשונו
וכן כתבו גם התוספות בפרק הנזכר עלה צ"ח (ע"ב) (ד"ה ניחוש):
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שנג סעיף ג
(טו) כל זיז היוצא על אויר רשות הרבים
שמותר להשתמש עליו, כשהוא משתמש בו אין נותנין עליו ואין נוטלים ממנו אלא כלי חרס וזכוכית
וכיוצא בהם שאם יפלו לרשות הרבים ישברו, אבל שאר כלים, אסורים, שמא יפלו לרשות הרבים
ויביאם. הגה: * ודוקא זיז וכיוצא בו, אבל אם הוא דבר רחב כגג שהמשתמש עומד שם עם
הכלי, מותר להשתמש בכל הכלים (ב"י בשם הריטב"א). ואם היה זיז אחד לבדו
יוצא על אויר כרמלית (טז) כל שהוא גבוה י' לעולם מותר * בין רחב בין קצר', ואפילו כלים
שאין משתברין, שלא גזרו בכרמלית.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שנג סעיף ג
(טו) כל זיז וכו' - היינו בין שהוא
רחב ד' או לא:
(טז) כל שהוא גבוה יו"ד - דשם
אין אויר כרמלית תופס וכנ"ל בסימן שמ"ה סי"ח ולכן מותר להשתמש עליו
דרך החלון אבל למטה מעשרה הוי כמוציא מרשות היחיד לכרמלית:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שנג סעיף ג
* ודוקא זיז וכו' - דסתמו אינו רחב
והמשתמש אינו עומד שם עם הכלי ולכן לא חלקו חכמים שאפילו אם היה הזיז רחב ג"כ
אסור ובגג ג"כ לא חילקו שאפילו אם היה רוחב רק ד' טפחים ג"כ מותר להשתמש
עליו בכל מיני כלים כן מוכח בריטב"א שהוא בב"י:
* בין רחב ובין קצר - לפי מה שפסק
המחבר מתחלה גם ביוצא לאויר ר"ה מותר בין רחב ובין קצר ועיקר החידוש הוא דהכא
מותר אפילו בכלים שאינם משתברין. והאמת הוא דדין זה הוא מלשון הרשב"א ואיהו ס"ל
שם כדעת התוספות דבקצר אסור לר"ה בכלים שאינם שבורין וקאמר דלכרמלית מותר:
6)
עומד אדם ברה"י ומוציא ידו לרשות הרבים ומטלטל שם חפצים
רמב"ם הלכות שבת
פרק טו הלכה א
עומד אדם ברשות הרבים ומטלטל ברשות
היחיד כולה, ועומד ברה"י ומטלטל ברה"ר ובלבד שלא יוציא חוץ לארבע אמות, ואם
הוציא פטור מפני שהוא ברשות אחרת, וכן עומד אדם ברשות היחיד ופותח ברשות הרבים, ברשות
הרבים ופותח ברשות היחיד, בהמה שהיתה רובה בחוץ וראשה בפנים אובסין אותה, ובגמל עד
שיהא ראשו ורובו בפנים הואיל וצוארו ארוך. +/השגת הראב"ד/ ובלבד שלא יוציא
חוץ לד' אמות ואם הוציא פטור מפני שהוא (כרשות) [ברשות] אחרת. א"א שבוש הוא זה
ובגמרא (עירובין צט) מסייע מזה לרבא דאמר המעביר חפץ מתחלת ארבע לסוף ארבע אע"פ
שהעבירו דרך עליו חייב, וכבר פירשתי למעלה (/הלכות שבת/ פי"ב הי"ד) דברי
רבא שהם דומין למשנתנו זו.+
בית יוסף אורח חיים סימן
שנ אות א ד"ה עומד אדם
א עומד אדם ברשות היחיד ומוציא ידו לרשות הרבים וכו'. משנה בפרק המוצא
תפילין עלה צ"ח (ע"ב) עומד אדם ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים בר"ה
ומטלטל ברשות היחיד ובלבד שלא יוציא חוץ לארבע אמות ואף על גב דרבי מאיר פליג (קא.)
ואמר לא יעמוד אדם בר"ה ויפתח ברשות היחיד ברשות היחיד ויפתח בר"ה כתנא קמא
קיימא לן והכי משמע בגמרא. ומה שהתנה שיהיו חפצים שאין צריכין לו כלומר שאין צריכין
לו במקום שהוא עומד כגון שנוטל מפתח שברשות אחרת ופותח שם באותה רשות אחרת שאינו צריך
למפתח ברשות שהוא עומד אבל חפצים שצריכים לו ברשות שהוא עומד אסור לטלטלם דחיישינן
שמא ישכח וימשכם אצלו וכתב כן מדתנן בההוא פירקא בתר הכי (צט.) לא יעמוד אדם ברשות
היחיד וישתה בר"ה ברשות הרבים וישתה ברשות היחיד אלא אם כן הכניס ראשו ורובו במקום
שהוא שותה ופריך בגמרא רישא רבנן וסיפא רבי מאיר כלומר דרישא קתני עומד אדם ברשות היחיד
ומטלטל בר"ה וכו' כרבנן דלא גזרי וסיפא קתני לא יעמוד ברשות היחיד וישתה בר"ה
וכו' כרבי מאיר דגזר ושני רב יוסף בחפצים הצריכין לו ודברי הכל ופירש"י בחפצים
הצריכין לו אפילו רבנן מודו דגזרינן בהו דמתוך שהוא צריך להם יכניסם אצלו הילכך משקים
הללו צריכין לו וגזרינן וכתב הר"ן בפרק קמא דשבת (ה. ד"ה אבל בתוס') שכן
דעת התוספות (עירובין כ. ד"ה לא יעמוד) והרב המגיד כתב בפרק ט"ו (ה"ב)
שכן דעת הרשב"א (עבה"ק ש"ג סי' ח) ושכן נראה שהוא דעת הרי"ף (עירובין
לב:) אבל יש מפרשים דחפצים הצריכין לו היינו כלים נאים שהוא צריך להם אבל אם הם כלים
שאינם נאים מותר לשתות בהם אף על פי שלא הוציא ראשו ורובו אלא שהושיט צוארו לבד וזה
דעת הרמב"ם בפט"ו: ונראה מדבריו דשאר טלטולין חוץ משתייה אפילו כלים נאים
מותר לטלטל לפי שלא גזרו אלא בכלים נאים ובשותה בהם שהוא מקרבן לפיו וכן כתב הרב המגיד
לדעתו ורבינו כתב כדברי רש"י:
אבל לא יעמוד אדם ברשות היחיד ויוציא
ראשו לר"ה וכו'. כבר נתבאר בסמוך:
ומ"ש אבל מותר לעמוד ברשות היחיד
או בר"ה ולשתות בכרמלית. שם פלוגתא דאביי ורבא ופסק כרבא:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שנ סעיף א
עומד אדם ברה"י ומוציא ידו לרשות
הרבים ומטלטל שם חפצים (א) שאינם צריכים לו במקום שהוא עומד שנוטלן מכאן ומניחן כאן,
<א> ובלבד (ב) א שלא יעבירם ארבע אמות; ולא חיישינן שמא יביאם אליו, כיון שאינם
צריכים לו במקום שהוא עומד שם. הילכך מותר לעמוד, ברשות
הרבים (ג) ליטול מפתח ברשות היחיד (ד) ולפתוח שם, (ה) וכן מרשות היחיד לרשות הרבים,
אבל לא יעמוד ברשות היחיד ויוציא ראשו לרשות הרבים וישתה שם, או איפכא, אלא אם כן יכניס
ראשו ורובו ב למקום שהוא שותה דכיון (ו) שהוא צריך לאלו המים חיישינן שמא יביאם אליו.
אבל מותר לעמוד ברשות היחיד או ברשות הרבים ולשתות (ז) בכרמלית, או איפכא. (ח) ויש
מפרשים דחפצים הצריכים לו היינו כלים נאים שהוא צריך להם, אבל אם הם כלים שאינם נאים
מותר לשתות מהם אף ע"פ שלא הוציא ראשו ורובו אלא שהושיט צוארו לבד. ושאר טלטולים,
חוץ משתיה, אפילו כלים נאים מותר לטלטל, שלא גזרו אלא בכלים נאים ובשותה בהם שהוא מקרבן
לפיו.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שנ סעיף א
(א) שאינם צריכים לו במקום וכו' -
ואפילו הם כלים נאים:
(ב) שלא יעבירם ד"א - פי' אע"פ
שהוא עומד ברה"י רק שבידו מוליך חפץ ד"א ממקום שהוא מונח עד סוף ד"א
בר"ה ואם העביר חייב ואפילו אם הגביהו למעלה מעשרה טפחים כיון שלבסוף הניחו על
הארץ:
(ג) ליטול מפתח ברה"י - היינו
שהמפתח מונח שם מכבר ונוטלו משם ופותח הדלת ומיירי באופן שע"י נטילת המפתח ממקומו
אינו עובר על איסור הוצאה כגון שיש (גאנאק) מבחוץ לבית והגאנאק עשוי במחיצות כדין רה"י
או שהמפתח תחוב שם במנעול הקבוע בדלת ועיין לעיל בסימן שמ"ו ס"ב בהג"ה
מה שכתבנו במ"ב:
(ד) ולפתוח שם - ולא חיישינן שיוציאנו
אצלו דלמה יוציאו כיון שאין צריך לו מבחוץ כלל:
(ה) וכן מרה"י לר"ה - ר"ל
שעומד ברה"י ונוטל מפתח המונח בר"ה ופותח שם החנות והנה יש בזה חלוקי דינים
ואין כאן מקומו להאריך בזה וכבר ביארנו לעיל בשמ"ו ס"ג בהג"ה במ"ב:
(ו) שהוא צריך וכו' - ובין שהמים נתונים
בכלים נאים או אינם נאים וכן כל כיו"ב באוכלין ומלבושין לפי שהן חפצים הצריכין
לו במקומו:
(ז) בכרמלית וכו' - דבר"ה גופא
הוא רק מטעם גזירה שמא יביאנו אצלו ולא גזרינן גזירה לגזירה:
(ח) ויש מפרשים וכו' - והעיקר כסברא
ראשונה [א"ר]:
7)
רוקו שנתלש בפיו ומוכן לזרקו, יש מי שאומר שלא ילך ד' אמות
ברשות הרבים עד שירוק
בית יוסף אורח חיים סימן
שנ אות ג ד"ה ורוקו שנתלש
ג ורוקו שנתלש מפיו וכו'. משנה בפרק בתרא דעירובין (צח:) רבי יהודה אומר
אף משנתלש רוקו מפיו לא יהלך בו ארבע אמות עד שירוק. ופירש"י משנתלש רוקו. משנתעגל
ונאסף לצאת: לא יהלך ארבע אמות. דכיון דלמישדייה קאי משאוי הוא. ומשמע לרבינו דתנא
קמא לא פליג אהא דקאמר רבי יהודה אבל הרמב"ם סובר בפירוש המשנה דפליג ולפיכך כתב
ואין הלכה כרבי יהודה וכן כתב הרב המגיד בפי"ג (ה"ג):
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שנ סעיף ג
* רוקו שנתלש בפיו (יב) ומוכן לזרקו,
(יג) יש מי שאומר (יד) שלא ילך ד' אמות * ברשות הרבים עד שירוק.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שנ סעיף ג
(יב) ומוכן לזרקו - עיין בא"ר
שכתב דדוקא כשכבר נתהפך הרוק בפיו ועומד לצאת:
(יג) יש מי שאומר וכו' - אע"ג
דהמחבר כתב יש מי שאומר אין לזוז מזה שכן דעת כמה ראשונים [א"ר עי"ש]:
(יד) שלא ילך ד"א - וה"ה
שלא ילך אז מרשות לרשות עד שירוק והטעם בכל זה כיון דלמשדייה קאי משאוי הוא:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שנ סעיף ג
* רוקו וכו' ומוכן וכו' - עיין במ"ב
דדוקא בהיפך ואפשר שזהו ג"כ כונת הטוש"ע במש"כ ומוכן לזרקו:
* בר"ה - מסתפקנא אם מדאורייתא
הוא או מדרבנן שהם אמרו שהוא דומיא דנושא משא בשבת ונ"מ לענין שנגזור ד"ז
גם בכרמלית אולם מדקאמר ר"י אף רוקו וכו' משמע דהוא מוסיף את"ק דלא מיבעי
לזרוק הרוק מרשות לרשות דאסור אלא אפילו קודם שהוציא מפיו נמי אסור להעבירו ד"א
וה"ה להוציאו מרשות לרשות ולפ"ז משמע דלר"י הוא דאורייתא וגם בכרמלית
דומיא דרישא ועוד מדקא מיפלגי אביי ורבא לענין כרמלית במשנה שניה מכלל דבמשנה זו לכו"ע
אסור אף בכרמלית. ומ"מ לדינא יש לעיין בדבר דכיון דיש חולקין וסוברין דאף בר"ה
מותר [עיין בב"י] יש לסמוך אשיטתם לענין כרמלית וכן מצדד הגר"ז ומ"מ
נראה דאין להקל בזה רק בדבר שהוא לכו"ע כרמלית כגון בקעה וקרפף אבל לא בר"ה
שלנו דלכמה פוסקים הוא ר"ה דאורייתא:
8)
היה אוכל ויוצא מרשות לרשות וחישב להוציא האוכל שבפיו מרשות
לרשות חייב
רמב"ם הלכות שבת
פרק יג הלכה ג
היה אוכל ויוצא מרשות לרשות וחישב
להוציא האוכל שבפיו מרשות לרשות חייב, מפני שמחשבתו משימה פיו מקום ארבעה אע"פ
שלא הוציא כדרך המוציאין, וכן מי שהיה עומד באחת משתי רשויות אלו והשתין מים או רקק
ברשות שניה חייב שהרי עקר מרשות זו והניח ברשות שניה ומחשבתו עושה אותו כאילו עקר מעל
גבי מקום ארבעה, היה עומד ברשות זו ופי אמה ברשות שניה והשתין בה פטור.
9)
קלטו אחר בידו או קלטו כלב או נשרף פטור, מפני שאין זו הנחה
שנתכוין לה, לפיכך אם נתכוין בשעת זריקה לכך חייב.
רמב"ם הלכות שבת
פרק יג הלכה יג
הזורק חפץ מרשות לרשות או מתחלת ארבע
לסוף ארבע ברשות הרבים וקודם שינוח קלטו אחר בידו או קלטו כלב או נשרף פטור, מפני שאין
זו הנחה שנתכוין לה, לפיכך אם נתכוין בשעת זריקה לכך חייב.
10)
לא יעמוד אדם ברשות הרבים וישתין או ירוק ברשות היחיד
בית יוסף אורח חיים סימן
שנ אות ב ד"ה לא יעמוד
ב לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתין וכו'. משנה בפרק בתרא דעירובין עלה
צ"ח (ע"ב):
ומ"ש אפילו אם הוציא פיו ואמתו
לחוץ. שם עלה צ"ט (ע"א) בעי רבא הוא ברשות היחיד ופי אמה בר"ה מהו תיקו
והרא"ש בפרק הנזכר אמתניתין דלא יעמוד אדם בר"ה וישתה ברשות היחיד וכו' עלה
קכ"ח (סי' ו) והתוספות בריש עושין פסין עלה כ"ג (כ. ד"ה לא יעמוד) כתבו
דלפי דברי רש"י שם מותר להוציא ראשו לר"ה ולרוק דפיו הוי מקום פטור ולא דמי
לפי אמה בר"ה משום דמי רגלים כיון שנעקרו מגופו שוב אין נחין בפי אמה אבל קשה
מפרק קמא דשבת ויש לומר דלא חשיב הנחה במקום פטור אלא בדבר שהוא נוטל ממקומו אבל התם
שהכלי נח מאליו לא חשיב הנחה במקום פטור ולפי זה אסור להוציא ראשו בר"ה ולרוק.
וכתב הרא"ש בפרק במה אשה יוצאה (עלה קפ"א) (סי' יג) דבהא דלא יעמוד בר"ה
וישתין ברשות היחיד וכן לא ירוק מודו כולי עלמא דהוא הדין בכרמלית:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שנ סעיף ב
לא יעמוד אדם ברשות הרבים * (ט) וישתין
ג או ירוק * ברשות היחיד (י) או בכרמלית, או איפכא, אפילו אם ד הוציא (יא) פיו ואמתו
לחוץ.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שנ סעיף ב
(ט) וישתין או ירוק וכו' - דמה שמוציא
השתן או הרוק מגופו זה מקרי עקירה ואם השתין או רק חייב חטאת דמחשבתו שהוא צריך לזה
משוי ליה מקום והוי כאלו עקר ממקום שהוא ד' טפחים [גמרא]:
(י) או בכרמלית - דכיון דמרשות לרשות
הוא איסור דאורייתא ממילא בכרמלית נמי אסור עכ"פ מדרבנן. וה"ה אם השתין או
רק בר"ה או בכרמלית ברחוק ד' אמות [א"ר]:
(יא) פיו ואמתו לחוץ - דלא אזלינן
בתר מקום יציאת השתן אלא בתר מקום שהשתן נעקר ממנו והוא הגוף העומד ברשות אחר ובפיו
נמי שדינן ליה בתר הגוף שעומד ברשות אחר והוי כאלו הוציא מרשות לרשות והנה מלשון השו"ע
משמע דבכרמלית נמי אסור אפילו כשהוציא פיו ואמתו לחוץ אמנם בביאור הגר"א כתב דכיון
דזה הדין דאסרינן מרשות לרשות ברשויות דאורייתא הוא רק מטעם ספיקא דאסיק הגמרא בתיקו
יש לנו להקל בזה בכרמלית דהוא ספיקא דרבנן וכעין שפסק השו"ע בכעין זה לעיל בסימן
ש"ג סכ"ג עי"ש:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שנ סעיף ב
* וישתין או ירוק וכו' - עיין במ"ב
וה"ה אם זרק בפי הכבשן כדי לשרף או בפי הכלב לאכלו מחשבתו משוי ליה מקום ד' טפחים
וחייב אבל זרק על המקלות או על שום דבר אפילו במתכוין שיפול על המקום ההוא לא נחשב
עי"ז למקום ד' טפחים [תוספות]:
* ברה"י וכו' - וה"ה אם
עמד ברה"י ומשתין ומתגלגלין ויורדין לר"ה וכן כשמשתין בר"ה ומתגלגלין
ויורדין לרה"י ג"כ אסור. אמנם אם מתגלגלין לכרמלית מותר שלא גזרו כחו בכרמלית
[א"ר בשם הריא"ז]:
11)
רק בפני רבו, הוא בכלל כל משנאי אהבו מות
שולחן ערוך יורה דעה סימן
רמב סעיף כט
רק בפני רבו, הוא בכלל כל משנאי אהבו
מות (משלי ח, לו). הגה: מז סז] ודוקא כיחו, שהוא דבר שיצא מגופו בכח, אבל רוק בעלמא,
מותר, דאנוס לרוק. (תא"ו נתיב ב').
ש"ך על שולחן ערוך
יורה דעה סימן רמב סעיף כט
מז ודוקא כיחו כו' - כן פי' ר' ירוחם
אמאי דאמרינן בש"ס כיח ורק קאמרינן כו' אבל רש"י פי' שם כיח ורק קאמרינן
שרק אותו בפני רבו והיה לו להסתלק משם או להבליע בכסותו עכ"ל ומביאו ב"י
משמע אפילו רוק בעלמא אסור לרוק בפני רבו אלא יסתלק משם או יבליעו בכסותו, ובנדרים
ריש פ' הנודר מן המבושל אמרינן כל מידי לא תפלוט קמיה רבך לבר קרא ודייסא שהן דומין
לפתילה של אבר ופרש"י כל מידי לא תרוק רוק בפני רבך כדאמרינן במס' עירובין הרק
לפני רבו חייב מיתה שנאמר כל משנאי אהבו מות אבל אם אכלת דלעת ודייסא ונזדמן לך הרוק
בפיך פלוט בפני רבך וזרוק אותו לחוץ שיש בו סכנות נפשות ע"כ: