רי"ף ערובין דף לב:
גמ' ערובין דף צט.-צט:
אורך השיעור הקולי ברי"ף ור"י הוא 23:30 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 2:24
דקות
אין להעתיק או לצלם את התמונות
1)לא יעמוד אדם ברה"י וישתה
ברה"ר
2)עומד אדם ברה"ר וקולט מן האויר
מן המים המקלחין מן הצנור
1)
לא יעמוד אדם ברה"י וישתה ברה"ר
רמב"ם הלכות שבת
פרק טו הלכה ב
לא יעמוד אדם ברה"י וישתה ברה"ר,
ברה"ר וישתה ברה"י, אלא א"כ הכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה, במה
דברים אמורים כשהיה שותה בכלים נאים שהוא צריך להן, גזירה שמא יוציאם, אבל אם היו כלים
שאינן נאים שאינו צריך להן, או שהיה הבור בכרמלית אע"פ שהכלים נאים, מכניס ראשו
בלבד א ושותה במקומו ואף על פי שלא הכניס ראשו ורובו.
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שנ סעיף א
עומד אדם ברה"י ומוציא ידו לרשות
הרבים ומטלטל שם חפצים (א) שאינם צריכים לו במקום שהוא עומד שנוטלן מכאן ומניחן כאן,
<א> ובלבד (ב) א שלא יעבירם ארבע אמות; ולא חיישינן שמא יביאם אליו, כיון שאינם
צריכים לו במקום שהוא עומד שם. הילכך מותר לעמוד, ברשות הרבים (ג) ליטול מפתח ברשות
היחיד (ד) ולפתוח שם, (ה) וכן מרשות היחיד לרשות הרבים, אבל לא יעמוד ברשות היחיד
ויוציא ראשו לרשות הרבים וישתה שם, או איפכא, אלא אם כן יכניס ראשו ורובו ב למקום שהוא
שותה דכיון (ו) שהוא צריך לאלו המים חיישינן שמא יביאם אליו. אבל מותר לעמוד ברשות
היחיד או ברשות הרבים ולשתות (ז) בכרמלית, או איפכא. (ח) ויש מפרשים דחפצים הצריכים
לו היינו כלים נאים שהוא צריך להם, אבל אם הם כלים שאינם נאים מותר לשתות מהם אף ע"פ
שלא הוציא ראשו ורובו אלא שהושיט צוארו לבד. ושאר טלטולים, חוץ משתיה, אפילו כלים נאים
מותר לטלטל, שלא גזרו אלא בכלים נאים ובשותה בהם שהוא מקרבן לפיו.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שנ סעיף א
(א) שאינם צריכים לו במקום וכו' -
ואפילו הם כלים נאים:
(ב) שלא יעבירם ד"א - פי' אע"פ
שהוא עומד ברה"י רק שבידו מוליך חפץ ד"א ממקום שהוא מונח עד סוף ד"א
בר"ה ואם העביר חייב ואפילו אם הגביהו למעלה מעשרה טפחים כיון שלבסוף הניחו על
הארץ:
(ג) ליטול מפתח ברה"י - היינו
שהמפתח מונח שם מכבר ונוטלו משם ופותח הדלת ומיירי באופן שע"י נטילת המפתח ממקומו
אינו עובר על איסור הוצאה כגון שיש (גאנאק) מבחוץ לבית והגאנאק עשוי במחיצות כדין רה"י
או שהמפתח תחוב שם במנעול הקבוע בדלת ועיין לעיל בסימן שמ"ו ס"ב בהג"ה
מה שכתבנו במ"ב:
(ד) ולפתוח שם - ולא חיישינן שיוציאנו
אצלו דלמה יוציאו כיון שאין צריך לו מבחוץ כלל:
(ה) וכן מרה"י לר"ה - ר"ל
שעומד ברה"י ונוטל מפתח המונח בר"ה ופותח שם החנות והנה יש בזה חלוקי דינים
ואין כאן מקומו להאריך בזה וכבר ביארנו לעיל בשמ"ו ס"ג בהג"ה במ"ב:
(ו) שהוא צריך וכו' - ובין שהמים נתונים
בכלים נאים או אינם נאים וכן כל כיו"ב באוכלין ומלבושין לפי שהן חפצים הצריכין
לו במקומו:
(ז) בכרמלית וכו' - דבר"ה גופא
הוא רק מטעם גזירה שמא יביאנו אצלו ולא גזרינן גזירה לגזירה:
(ח) ויש מפרשים וכו' - והעיקר כסברא
ראשונה [א"ר]:
2)
עומד אדם ברה"ר וקולט מן האויר מן המים המקלחין מן
הצנור
רמב"ם הלכות שבת
פרק טו הלכה ג
עומד אדם ברה"ר וקולט מן האויר
מן המים המקלחין מן הצנור או מן הכותל ושותה, ובלבד שלא יגע בצנור או בכותל ויקלוט
מעל גבן, ואם נגע אם היה מקום שנגע בו למעלה מעשרה בפחות משלשה סמוך לגג הרי זה אסור,
שנמצא כעוקר מעל הגג שהוא רה"י, וכן אם היה בצנור ארבעה על ארבעה, בין שהיה הצנור
בתוך עשרה בין שהיה למעלה מעשרה וקלט ממנו מים הרי זה אסור, ולמה אינו חייב מפני שלא
נחו המים אלא הרי הן נזחלין והולכין.
מגיד משנה הלכות שבת פרק
טו הלכה ג
עומד אדם ברה"ר וכו'. (שם צ"ט:)
משנה קולט אדם מן המזחילה למעלה מעשרה טפחים ומן הצינור ומכל מקום ושותה כך היא הגרסא
בהלכות +גירסתנו, מן הצינור מכל מקום שותה+. ובגמרא קולט אין אבל מצרף לא. מ"ט
אמר ר"נ הכא במזחילה פחות משלשה סמוך לגג עסקינן דכל פחות משלשה סמוך לגג כגג
דמי תנ"ה וכו'. תניא אידך לא יעמוד אדם ברה"ר ויגביה ידיו למעלה מעשרה
בפחות משלשה סמוך לגג ויצרף אבל קולט הוא ושותה מן הצינור ומכל מקום ושותה תנא ואם
יש בצינור ארבעה על ארבעה אסור מפני שמוציא מרשות לרשות, ע"כ. וזהו הפירוש לדעת
רבינו. קולט תופס כלומר מקבל את המים היורדין מן האויר ושותה. ושתיה זו בכל גונא מותרת
בין למטה מעשרה בין למעלה מעשרה ולא הזכירו במשנה למעלה אלא משום דאיכא למידק מינה
מצרף לא ואינו אסור הצרוף אלא דוקא בלמעלה כמו שהזכיר. ומכל מקום בא לרבות הכותל.
ושאלו בגמרא מ"ט אסור הצרוף שהרי זה המקום אחר שאין בצינור ובמזחילה רחב ארבעה
מקום פטור הוא. ותירצו הכא במזחילה פחות משלשה וכו'. פירוש מכותל שאין בו אלא י"ג
טפחים שכל שהמזחילה למעלה מעשרה היא תוך שלשה סמוך לגג ודינה כגג. אבל כשהמזחילה
תוך עשרה אפילו היא תוך שלשה לגג אין דינה כגג. ונ"ל טעם הדבר לפי שרה"ר
תופס עד עשרה ואין פחות משלשה לגג ממעט דין רה"ר שאין זה לבוד גמור ואם באנו לדונו
כגג נמצא חומרו קולו לענין הזורק מרה"י אבל כל שהוא למעלה מעשרה והוא פחות משלשה
נחמיר בו כגג. תאנא ואם יש בצינור ד' על ד' בין שהוא למעלה מעשרה בין שהוא תוך עשרה
בין רחוק בין סמוך לגג ה"ז אסור שדין הצינור כרשות בפני עצמו ונמצא מוציא מרשות
לרשות. וביאר רבינו למה אינו חייב כשהצינור רחב ד' והוא למעלה מעשרה שהרי היא רה"י
גמורה ותירץ לפי שהמים נזחלין כמ"ש. כנ"ל פירוש סוגיא זו נכון ויש שיטות
אחרות ומדבריהם שכל תוך שלשה סמוך לגג אפילו תוך עשרה סמוך לרה"ר אסור לצרף. וכ"כ
הרשב"א ז"ל בספרו:
בית יוסף אורח חיים סימן
שנ אות א ד"ה עומד אדם
א עומד אדם ברשות היחיד ומוציא ידו לרשות הרבים וכו'. משנה בפרק המוצא
תפילין עלה צ"ח (ע"ב) עומד אדם ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים בר"ה
ומטלטל ברשות היחיד ובלבד שלא יוציא חוץ לארבע אמות ואף על גב דרבי מאיר פליג (קא.)
ואמר לא יעמוד אדם בר"ה ויפתח ברשות היחיד ברשות היחיד ויפתח בר"ה כתנא קמא
קיימא לן והכי משמע בגמרא. ומה שהתנה שיהיו חפצים שאין צריכין לו כלומר שאין צריכין
לו במקום שהוא עומד כגון שנוטל מפתח שברשות אחרת ופותח שם באותה רשות אחרת שאינו צריך
למפתח ברשות שהוא עומד אבל חפצים שצריכים לו ברשות שהוא עומד אסור לטלטלם דחיישינן
שמא ישכח וימשכם אצלו וכתב כן מדתנן בההוא פירקא בתר הכי (צט.) לא יעמוד אדם ברשות
היחיד וישתה בר"ה ברשות הרבים וישתה ברשות היחיד אלא אם כן הכניס ראשו ורובו במקום
שהוא שותה ופריך בגמרא רישא רבנן וסיפא רבי מאיר כלומר דרישא קתני עומד אדם ברשות היחיד
ומטלטל בר"ה וכו' כרבנן דלא גזרי וסיפא קתני לא יעמוד ברשות היחיד וישתה בר"ה
וכו' כרבי מאיר דגזר ושני רב יוסף בחפצים הצריכין לו ודברי הכל ופירש"י בחפצים
הצריכין לו אפילו רבנן מודו דגזרינן בהו דמתוך שהוא צריך להם יכניסם אצלו הילכך משקים
הללו צריכין לו וגזרינן וכתב הר"ן בפרק קמא דשבת (ה. ד"ה אבל בתוס') שכן
דעת התוספות (עירובין כ. ד"ה לא יעמוד) והרב המגיד כתב בפרק ט"ו (ה"ב)
שכן דעת הרשב"א (עבה"ק ש"ג סי' ח) ושכן נראה שהוא דעת הרי"ף (עירובין
לב:) אבל יש מפרשים דחפצים הצריכין לו היינו כלים נאים שהוא צריך להם אבל אם הם כלים
שאינם נאים מותר לשתות בהם אף על פי שלא הוציא ראשו ורובו אלא שהושיט צוארו לבד וזה
דעת הרמב"ם בפט"ו: ונראה מדבריו דשאר טלטולין חוץ משתייה אפילו כלים נאים
מותר לטלטל לפי שלא גזרו אלא בכלים נאים ובשותה בהם שהוא מקרבן לפיו וכן כתב הרב המגיד
לדעתו ורבינו כתב כדברי רש"י:
אבל לא יעמוד אדם ברשות היחיד ויוציא
ראשו לר"ה וכו'. כבר נתבאר בסמוך:
ומ"ש אבל מותר לעמוד ברשות היחיד
או בר"ה ולשתות בכרמלית. שם פלוגתא דאביי ורבא ופסק כרבא:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שנא
סעיף א
לא יעמוד אדם ברשות הרבים (א) ויחבר
ידו (ב) למזחילה, שהוא צנור ארוך מונח לאורך הגג, * (ג) <א> בתוך ג' טפחים סמוך
לגג ולקבל המים ממנה שכיון שהוא בתוך ג' סמוך לגג א חשוב כגג ואסור, בין אם הוא למעלה
מעשרה * או למטה מעשרה; אבל מותר לקלוט (ד) ב מן האויר אפילו אם ידו * (ה) תוך ג' למזחילה.
(ו) היתה מזחילה בולטת ג' מן הגג, וכן סתם צנור ג שבולט ג', (ז) יכול לחבר ידו אליהם
ולקבל המים, וכגון (ח) <ב> שאין בהן ד' על ד' והן למטה מעשרה; אבל אם (ט) ד יש
בהן ד' על ד', או * (י) אפילו אין בהם ד' על ד', והן ה למעלה מעשרה, אסור.
משנה ברורה סימן שנא
(א) ויחבר ידו - וה"ה פיו או
כלי:
(ב) למזחילה - וכ"ש לקלוט מים
מע"ג הכותל דאסור:
(ג) בתוך ג' טפחים - פי' המזחילה מונחת
סמוך לגג תוך ג' טפחים ואמרינן לבוד ושם גג ע"ז והוי כמוציא מן הגג לר"ה
ואפילו אין המזחילה רחבה ד' טפחים:
(ד) מן האויר - את המים היורדין מן
המזחילה או מן הגג דאויר שלמעלה מיו"ד מקום פטור הוא ואם הוא למטה מעשרה הוי ר"ה
וידו הלא ג"כ בר"ה היא:
(ה) תוך ג' למזחילה - דלא אמרינן בזה
לבוד וגם דלא הוי עקירה ממקום ד' על ד':
(ו) היתה מזחילה וכו' - מזחילה נקרא
הצינור המונח לאורך הגג וצינור נקרא כשהוא עומד בצד אחד מן הגג וסתמו בולט להלן הרבה
כדי שלא יפלו המים על הכותל:
(ז) יכול לחבר ידו - דכיון שבולט ג'
תו לא חשיב כגג:
(ח) שאין בהם וכו' - דחשיב מקום פטור:
(ט) יש בהן וכו' - דהוי ככרמלית:
(י) אפילו אין בהם וכו' והן למעלה
וכו' - דגזרינן שמא יהיה בהן רחב ד' על ד' והוי רה"י ואסור:
ביאור הלכה סימן שנא
* תוך ג' טפחים - עיין במ"ב דהוי
כמוציא מרה"י לר"ה ועיין בב"י שהביא בשם הרמב"ם דמ"מ לית
בזה רק איסורא ולא חיובא דהא אין המים נחו שם דנזחלין והולכין ולרש"י יש בזה איסורא
דאורייתא ועיין בבגדי ישע שמפקפק בזה ודעתו דגם לרש"י לית חיוב חטאת בזה:
* או למטה מעשרה - ואף שלדעת הרמב"ם
מותר למטה מעשרה לא הביא השו"ע דעתו שדעת רש"י והתוספות והרא"ש והרשב"א
והריטב"א להחמיר בזה:
* תוך ג' למזחילה - עיין בט"ז
שהביא דעת רבינו יהונתן דאסור בזה ועיין בביאור הגר"א שהביא מקור לדברי השו"ע
מגירסת ר"ח וגם מצאתי בעה"ק בהדיא שמקיל בזה וגם מלשון הריטב"א ורבינו
ירוחם משמע שאין לאסור רק אם דוקא נוגע בפי המזחילה עי"ש וע"כ הסומך על הטוש"ע
בזה בודאי לא הפסיד:
* אפילו אין בהן דע"ד והן למעלה
מעשרה אסור - עיין במ"ב דגזרינן אטו מקום שיש בו ד' על ד' ועיין בב"י דלדעת
הרמב"ם מותר בזה למעלה מעשרה כיון שהוא רחוק שלשה מן הגג אך השו"ע אזיל בזה
למעלה מעשרה כיון שהוא רחוק שלשה מן הגג אך השו"ע אזיל לטעמיה דפסק כשיטת רש"י
והתוספות שמחמירין בזה וכנ"ל ולכאורה קשה לדברי השו"ע אמאי לא גזרינן בכל
מקום בעמוד שאין בו ד' על ד' העומד בר"ה לאסור הטלטול ממנו לר"ה משום גזירה
דיש בו ד' על ד' ואפשר לומר דבזה חיישינן טפי משום דלמטה אין בו מחיצות ויבואו להקל
בזה: