רי"ף ערובין דף לג.
גמ' ערובין דף צט:- ק.
אורך השיעור הקולי ברי"ף ור"י הוא21:45 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 9:00 דקות
אין להעתיק או לצלם את התמונות
2)אשפה ברה"ר גבוהה עשרה טפחים
וחלון על גבה שופכין לה מים בשבת
3)אילן שהוא מיסך על הארץ אם אין נופו
גבוה מן הארץ שלשה טפחים
4)שרשי אילן הגבוהים מן הארץ ג'
טפחים, אסור להשתמש בהם
1)
בור ברה"ר וחלון על גביו
רמב"ם הלכות שבת
פרק טו הלכה ט
בור ברה"ר וחלון על גביו ב הבור
וחולייתו מצטרפים לעשרה וממלאין ממנו בשבת, במה דברים אמורים כשהיה סמוך לכותל בתוך
ארבעה טפחים שאין אדם יכול לעבור שם, אבל אם היה מופלג אין ממלאין ממנו אלא אם כן היתה
חולייתו גבוהה עשרה שנמצא הדלי כשיצא מן החוליא יצא למקום פטור.
בית יוסף אורח חיים סימן
שנד אות א ד"ה בור בר"ה
א בור בר"ה וחוליא סביבו וכו'. משנה בפרק בתרא דעירובין עלה צ"ט
(ע"ב) בור בר"ה [ו]חוליתו גבוהה י' חלון שעל גביו ממלאין ממנו מים בשבת ובגמרא
במאי עסקינן אילימא בסמוכה למה לי חוליא י' אמר רב הונא הכא במאי עסקינן במופלגת מן
הכותל ד' וטעמא דאיכא חוליא י' הא ליכא חוליא י' קא מטלטל מרשות היחיד לרשות היחיד
דרך ר"ה ורבי יוחנן אמר אפילו תימא סמוכה הא קא משמע לן דבור וחולייתו מצטרפין
לי' ופירש"י למה לי חוליא י'. בור גופיה רשות היחיד ועמוקה עשרה והרי אין רשות
הרבים מפסקת בנתיים: כלומר דכיון שההפסק שבין הבור והכותל אין בו ד' לא חזי לתשמיש
בני ר"ה ואם כן הוה ליה מקום פטור וכתב הריטב"א (ד"ה והא דתנן בור)
ואף על גב דמשמע במסכת שבת (ז.) דתל בר"ה שאין בו ד' לא הוי מקום פטור אלא כשהוא
גבוה ג' שאני הכא דכל הפסק פחות מד' בין בור וכותל לא דרסי ליה רבים כלל וכיון שכן
אף על פי שהוא סמוך לר"ה מקום פטור הוא ככל מקום שאין בו ד' שהוא גבוה ג'. במופלגת
מן הכותל ארבעה טפחים פירוש דהשתא לא הויא מקום פטור אלא או ר"ה או כרמלית כקרן
זוית הסמוכה לר"ה וכתב עוד הריטב"א (ד"ה אמר רב הונא) ואם תאמר ואפילו
במופלגת למה לי גבוה י' דהא כיון דאגדו בידו כי מייתי לה מרשות היחיד לר"ה נמי
אפי' שבות ליכא כדאיתא בסוף פירקין (קג.) ונראה לי כי דרך המשלשל דלי מלמעלה על הרוב
כשמוציא הדלי מן הבור ומושכו להביאו אצלו שהוא נח באמצע האויר וזימנין דמיגנדר ליה
דלי ונפל באמצע ונח בקרקע וכאילו הוא אינו מעמידו כלל מחמת כובדו דהוה ליה כמי שאין
אגדו בידו ומשום הכי בעינן שתהא סמוכה לכותל כדי שיהא המקום שבנתיים מקום פטור או שתהא
החוליא גבוהה י' דמסתמא לא מיגנדרא ליה כולי האי עד שתנוח בקרקע ומסיק ליה מן האויר
ואזיל עד כאן לשונו. ואמאי דאמר רבי יוחנן והא קא משמע לן דבור וחולייתו מצטרפין לי'
פירש"י ומתניתין לא כדסלקא דעתין דתיהוי חוליא עשרה לבר מבור אלא הכי קאמר בור
בר"ה וחולייתו וסך הכל גבוה י' מקרקעית הבור רשות היחיד הוי וממלאין ממנו לחלון
כלומר משום דממלא מרשות היחיד לרשות היחיד דרך מקום פטור דכל מלמעלה מי' בר"ה
מקום פטור הוא:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שנד סעיף א
בור ברשות הרבים (א) וחוליא סביבו,
(ב) <א> אם עומד (ג) א בתוך ד' טפחים לרשות היחיד מותר (ד) למלאות ממנו מרשות
היחיד (ה) אפילו אין החוליא גבוה עשרה; (ו) <ב> ואם הוא רחוק ד' מרה"י
(ז) ב אין ממלא ממנו * (ח) אלא אם כן תהא ג החוליא גבוה עשרה.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שנד סעיף א
(א) וחוליא - היינו קרקע סביבות הבור
נותן סביבותיו להקיף כמין חומה:
(ב) אם עומד - היינו הבור עצמה:
(ג) בתוך וכו' - דכיון שהוא הפסק פחות
מד"ט בין הבור להכותל לא דרסי בה רבים כלל וע"כ הוי מקום פטור:
(ד) למלאות ממנו לרה"י - פי'
מאותו צד שהוא סמוך לרה"י בין שהוא עומד בין הכותל לבור ומוציא המים מהבור ומניחו
ברה"י שאצלו ובין שהוא עומד בבית ומשלשל הדלי לבור דרך חלון הבית וחוזר ומכניסו
לבית והטעם בכל זה דמוציא מרה"י לרה"י דרך מקום פטור:
(ה) אפילו אין החוליא גבוה עשרה -
ר"ל כ"א בצירוף הבור אפ"ה הוי רה"י דבור וחוליתו מצטרפין לעשרה
וה"ה אם לא היה חוליא כלל והיה הבור בעצמו עמוק עשרה טפחים:
(ו) ואם הוא רחוק וכו' - דהשתא אותו
מקום לאו מקום פטור הוא אלא ר"ה:
(ז) אין ממלאין ממנו - אפילו דרך חלון
דקמטלטל מרה"י לרה"י דרך אויר ר"ה ואע"ג שאגידו בידו אסור:
(ח) אא"כ תהא וכו' - דאז ממילא
הדלי ששואב בו הולך למעלה מעשרה ששם מקום פטור וא"כ ממלא מרה"י לרה"י
דרך מקום פטור. ודוקא כשהחלון ג"כ גבוה יו"ד טפחים מן הקרקע דלא ראה הדלי
כלל אויר ר"ה והעומד בר"ה ומשלשל דלי בחבל לתוך הבור עמוק עשרה ורחב ד' וממלא
מים ומוציא לר"ה חייב ואף דעל הדלי אין לחייבו משום שלא הוציא החבל מת"י
כשהורידו לבור עכ"פ משום המים יש לחייבו דהא עקר המים מרה"י לר"ה ואפילו
אם סביב הבור לא היה ר"ה רק כרמלית ג"כ יש ליזהר מזה דעכ"פ איסורא איכא.
ודלי התלוי בעץ ארוך כמו שעושין לבארות שלנו לשאוב בו והוא תלוי בתוך הבאר או אפילו
למעלה מן הבאר נגד אוירו אף שהמים היה בדלי מבעוד יום שלא עקר אותם בשבת מן הבאר אפ"ה
יש ליזהר שלא להוציאו משם להורידו על הארץ שסביב הבאר דהא עכ"פ עשה הנחה בשבת
ואפילו לאוחזו באויר סביב הבאר ג"כ מסתפק הפמ"ג אם מותר:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שנד סעיף א
* אא"כ תהא החוליא גבוה יו"ד
- ואם הבור והחלון עומדים בדיוטא אחת [בשורה אחת] אסור להוריד הדלי מחלון לבור דהוי
הושטה דאסור מרה"י לרה"י דרך ר"ה אפילו למעלה מעשרה [מ"א] וצ"ע
דהא בירושלמי פרק הזורק איתא דמושיט לא הוי כ"א ע"י שנים כעין שהיה במשכן
אצל הלוים שהיו מושיטין הקרשים מזו לזו אבל לא באחד שהושיט מרה"י לרה"י דרך
ר"ה והובא ד"ז בשבת דף ג' תוד"ה בעשותה עי"ש ואולי דכונת הירושלמי
הוא רק לענין חיובא אבל איסורא איכא גם באחד שהושיט וכעין זה כתב ג"כ הפמ"ג
וע"כ המשנה דקאמרה היתר לכתחלה הוא מיירי דוקא בשתי דיוטות:
2)
אשפה ברה"ר גבוהה עשרה טפחים וחלון על גבה שופכין לה
מים בשבת
רמב"ם הלכות שבת
פרק טו הלכה י
אשפה ברה"ר גבוהה עשרה טפחים
וחלון על גבה שופכין לה מים בשבת, במה דברים אמורים באשפה של רבים שאין דרכה להפנות,
אבל של יחיד אין שופכין עליה שמא תתפנה ונמצאו שופכין כדרכן ברה"ר.
בית יוסף אורח חיים סימן
שנד אות ב ד"ה אשפה בר"ה
ב אשפה בר"ה וכו'. משנה וגמרא שם:
ומ"ש דשל יחיד אסור. נתנו טעם
בגמרא משום דיחיד עשוי לפנות אשפה שלו ויבואו לשפוך שם כדרכן ונמצאו שופכין בר"ה.
וכתב הרב המגיד בפט"ו (ה"י) בשם הרשב"א (שם) דהא דלא חיישינן שמא יתגלגל
מה שישליך בתוכה וילך ויטלנו כדחיישינן בב' בתים שבשני צדי ר"ה לפי שאין מטילין
לאשפה כלי אשר חפץ בו אלא מים או שברי כלים:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שנד סעיף ב
(ט) ד אשפה ברשות הרבים (י) שגובה
עשרה * ורחבה ארבעה, אם היא (יא) של רבים (יב) מותר לזרוק לה מרשות היחיד (יג) הקרוב
לה. הגה: ולא חיישינן שמא יתגלגל מן האשפה לרשות הרבים ואתי לאתויי, דאין דרך לזרוק
לאשפה אלא דברים (יד) ה מאוסים (המגיד פ' ט' בשם הרשב"א). ואם היא של יחיד,
אסור, משום דיחיד עשוי לפנות אשפה שלו ויבואו לשפוך שם (טו) כדרכן ונמצאו שופכים ברשות
הרבים.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שנד סעיף ב
(ט) אשפה בר"ה וכו' - ואם עומדת
בכרמלית עיין בפמ"ג:
(י) שגבוה עשרה - דאם לא היתה גבוה
עשרה שם כרמלית עליה ואסור לזרוק עליה מרה"י:
(יא) של רבים - דרבים משליכין שם שופכיהן
וזבליהן:
(יב) מותר לזרוק לה - ואפילו אם האשפה
מופלגת מן הכותל ד' טפחים ויש על ההפסק שביניהם שם ר"ה אפ"ה מותר לזרוק על
האשפה מחלון שבבית ורק שיהיה החלון גבוה עשרה מן הארץ כדי שתהיה הזריקה מרה"י
לרה"י דרך מקום פטור ומה שכתב המחבר הקרוב לה בא לאפוקי אם האשפה רחוק מרה"י
שלא יזרוק על האשפה שעלול ליפול בר"ה:
(יג) הקרוב לה - ואין צריך עירוב כיון
שאין בה דיורין:
(יד) מאוסים - כלומר שאין צריך להם
ולא אתי לאתויי אח"כ אפילו אם יפול:
(טו) כדרכן - שהיו רגילין שם מקודם
משא"כ באשפה של רבים לא ממלכי מעשותה אשפה ולעולם תהיה גבוה עשרה טפחים שהרי כל
היום משליכין כולם שופכיהן וזבליהן שם ולא תחסר גבהה:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שנד סעיף ב
* ורחבה ד' - באמת אפילו לא היתה רחבה
ד' ג"כ מותר דמקום פטור הוא [פמ"ג] ונ"ל דנקט משום דמשנה קאמרה אשפה
שגבוה יו"ד טפחים ואם לא מיירי ברחבה ד' אפילו לא היתה היתה גבוה יו"ד טפחים
ג"כ מותר דמקום פטור הוא:
3)
אילן שהוא מיסך על הארץ אם אין נופו גבוה מן הארץ שלשה טפחים
רמב"ם הלכות שבת
פרק טז הלכה כד
אילן שהוא מיסך על הארץ אם אין נופו
גבוה מן הארץ שלשה טפחים ממלא בין בדיו ועליו תבן וקש וכיוצא בהן וקושרן בארץ עד שיעמוד
ברוח מצויה ולא יתנדנד ומטלטל תחת כולו, והוא שיהיה תחתיו עד בית סאתים, אבל אם היה
יתר מבית סאתים אין מטלטלין תחתיו אלא בארבע אמות מפני שתחתיו מקום שלא הוקף לדירה
הוא.
בית יוסף אורח חיים סימן
שסב אות א ד"ה כל מחיצה
א כל מחיצה שלא נעשית לדור בתוכה וכו'. בסוף פרק ב' דעירובין עלה כ"ו
(ע"א) אמר ליה רב פפא לרבא והאמר רב אסי מחיצת אדרכלין לא שמה מחיצה משום דלצניעותא
עבידא ופירש"י אדרכלין בנאים שעושים מחיצה לכל סביבותיהם כשבונין בחמה כיון דלצניעותא
היא. ולמחר סותרין לה לאו כלום היא: ואמר רב הונא בריה דרב יהושע לרבא והאמר רב הונא
מחיצה העשויה לנחת לא שמה מחיצה ופירש רש"י לנחת שלא לדור שם אלא להשתמר מה שיניחו
שם: ומדברי הרמב"ם בפט"ז (שבת הט"ו) משמע דמחיצה העשויה לנחת או לצניעות
לאו מחיצה היא כלל ואפילו היא מקפת פחות מבית סאתיים אין מטלטלין בה דהא נקיט להו הרמב"ם
שם בהדי מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה ושאינה גבוהה י' והנהו לאו מחיצה נינהו
כלל וכבר כתב שם הרב המגיד שאין כן דעת הרשב"א (עבה"ק ש"ג סי' ג) דודאי
בפחות מבית סאתיים מחיצה היא וכן כתב גם כן ר"ת מחיצות גמורות הן ודעת רבינו כהרשב"א:
ומ"ש או לישב בה כדי לשמור השדות
וכו'. בפרק בתרא דעירובין ויתבאר בסמוך בסייעתא דשמיא:
הילכך אילן שענפיו יורדין למטה אם
אינם גבוהים ג' מן הארץ וכו'. משנה בפרק בתרא דעירובין עלה צ"ט (ע"ב) אילן
המיסך על הארץ אם אין נופו גבוה מן הארץ שלשה טפחים מטלטלין תחתיו. ופירש רש"י
מיסך. שנופו נוטה למטה מכל צדדין סביב סביב: מטלטלין תחתיו. דאמרינן לבוד והרי יש כאן
מחיצה י'. ובגמרא אמר רב הונא בריה דרב יהושע אין מטלטלין בו יתר מבית סאתיים מאי טעמא
משום דהוי דירה שתשמישה לאויר וכל דירה שתשמישה לאויר אין מטלטלין בה יותר מבית סאתיים
ופירש"י אלא בבית סאתיים. אם היה היקפו יתר על בית סאתיים אין מטלטלין בו אלא
בד' אפילו נטעו לכתחלה לכך דהוי מוקף לדירה: מאי טעמא משום דהוי דירה שתשמישה לאויר.
אינה לדור בה תמיד אלא להסתופף בה שומרי אויר השדה:
ומ"ש אבל יותר מסאתים לא אפי'
אם נטעו מתחלה לכך וכו'. הכי אמרינן בשלהי פרק קמא דעירובין עלה ט"ו (ע"א):
ומ"ש והוא שימלא האויר שבין הענפים
בעצים וכו' ויקשור הענפים וכו'. הכי מוקים לה רב אחא בר יעקב בפרק ב' דסוכה (כד:):
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שסב סעיף א
כל מחיצה שלא נעשית לדור בתוכה, (א)
אלא לצניעות * (ב) או לשמור מה שיתנו בתוכה או לישב בה * כדי א לשמור השדות, (ג) היא
מחיצה לטלטל מה שבתוכה, אבל אינה מחיצה לעשות מה שבתוכה מוקף לדירה אם הוא יותר מב'
סאתים. הילכך אילן שענפיו יורדים למטה, אם (ד) אינם גבוהים שלשה מן הארץ ב ועיקרן במקום
שמחוברין לאילן (ה) הוא גבוה עשרה, חשוב מחיצה (ו) ומותר לטלטל בכולו; (ז) והוא שימלא
האויר שבין הענפים בעצים או בקש, ויקשור הענפים שלא ינידם הרוח, שכל מחיצה * שאינה
יכולה לעמוד ברוח מצויה, אינה מחיצה. * ודוקא עד בית סאתים, (ח) אבל יותר מבית סאתים,
לא, (ט) אפי' נטעו לכך כיון (י) ג שאינו עשוי לדור בתוכו אלא להסתופף בצלו לשמור השדות.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שסב סעיף א
(א) אלא לצניעות - כגון מחיצה שעושין
לנוח שם לשעה חוצב אבנים והבנאים ושאוכלין ועומדים שם לשעה בהצנע דאין זה מחיצת דירה
אלא מחיצת הצניעות:
(ב) או לשמור מה שבתוכה - שעשויה להניח
שם פירות וכלים וכיוצא בהן ועיין בה"ל:
(ג) היא מחיצה לטלטל וכו' - ר"ל
שע"י היקף המחיצה מותר לטלטל בכל תוך שטח המחיצה אם איננה יותר מב"ס ומש"כ
הלכך אילן וכו' כונתו על מה שסיים לבסוף אבל יותר מבית סאתים וכו':
(ד) אינם גבוהים שלשה וכו' - דהוי
כלבוד לארץ:
(ה) הוא גבוה וכו' - וה"ה אם
אין גבוהין עשרה טפחים במקום שמחוברין לאילן אלא שבאמצע גבוהין י"ט שעשויה כקשת
אך בין כך ובין כך צ"ל ג"כ רחב ד"ט במקום שגבוהין י"ט דאם הוא
רחב ד"ט רק במקום נמוך מזה הו"ל כרמלית:
(ו) ומותר לטלטל בכולו - היינו אפילו
במקום שאין גבוה י' טפחים דהו"ל חורי רה"י וכרה"י דמי וכנ"ל בסי'
שמ"ה ס"ד:
(ז) והוא שימלא וכו' - היינו דע"י
המילוי מתחזק המחיצה שלא תתנדנד ע"י הרוח ואפ"ה בעינן ג"כ קשירת הענפים
בארץ בשביל זה:
(ח) אבל יותר וכו' - כגון שהיה ענפיו
ארוכין מאוד או שהיו הרבה אילנות סמוכין זה לזה:
(ט) אפילו נטעו לכך - להסתופף בצלו:
(י) שאינו עשוי לדור - ואם מילא הקש
לשם דירה ממש אפילו לא נטע האילן לכך אם רוב הדופן מן הקש הוי מוקף לדירה [מ"א
וש"א ועיין בתו"ש]:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שסב סעיף א
* או לשמור מה שיתנו בתוכה - עיין
מ"ב והנה לפ"ז לכאורה בנין שעושין להכניס שם תבואה או שארי סחורות [שקורין
מאגאזי"ן] אם הוא יתר מבית סאתים דינו כקרפף כיון שאין עשוי רק לשמור ולא לדור
בו והוא דומה לרחבה שאחורי הבתים שפירש הריטב"א בפרק בתרא בשם רש"י שעשוי
להכניס שם עצים לאוצר ואפ"ה אמרינן בדף כ"ד דבעינן ברחבה שיהיה הבית פתוח
לשם וגם שיהיה הפתח קודם ההיקף אבל בלא"ה לא אך יש לדון בזה דאולי כיון שהוא מקורה
הוא עדיף מרחבה אמנם ברש"י דף כ"ב ד"ה וכל דירה איתא בהדיא דבאינו עשוי
לדירה אפילו מקורה לא מהני אכן עיקר דיוקא דרש"י מהא דאמרו כל דירה שתשמישו לאויר
וכו' והמעיין ברמב"ם ריש פט"ז שכתב כגון גנות ופרדסים והמקיף מקום וכו' משמע
דאינו מפרש כפירש"י ולדידיה שפיר י"ל דבמקורה אין עליו שם קרפף בכל גווני.
וגם די"ל דבנין חשוב כמו מאגאזי"ן שאני אפילו לפירש"י דאין שייך בו
שם קרפף כלל. אח"כ מצאתי בפמ"ג ריש סימן שנ"ח שמסתפק לענין מקורה וע"ש
בא"א ובמשב"ז. ועכ"פ נראה פשוט דאם בבנין הנ"ל משתמש שם גם יתר
צרכי ביתו הוא בכלל דירת אדם בכל גווני:
* כדי לשמור השדות - עיין בב"ח
והובא בא"ר ותו"ש שמצדד דאם השומר יושב בה יום ולילה ואינו הולך ללון בביתו
הוא בכלל דירת אדם:
* שאינה יכולה לעמוד וכו' - אפי' עושה
אותה בביתו שאין שם רוח [תוס' שבת]:
* ודוקא עד בית סאתים - ובזה מותר
אפילו לא נטעו מתחלה לכך דמחיצה העשויה מאליו הוי מחיצה [גמרא]:
4)
שרשי אילן הגבוהים מן הארץ ג' טפחים, אסור להשתמש בהם
רמב"ם הלכות שבת
פרק כא הלכה ח
אילן שהיו שרשיו גבוהין מן הארץ שלשה
טפחים אסור לישב עליהן, ואם אינן גבוהין שלשה הרי הן כארץ, היו באין מלמעלה משלשה לתוך
שלשה מותר ו להשתמש בהן, היו גבוהין שלשה אף על פי שצדן אחד שוה לארץ או שיש חלל תחתיהן
שלשה אסור לישב עליהן.
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שלו סעיף ב
(טז) ג שרשי אילן הגבוהים מן הארץ
ג' טפחים, (יז) אסור להשתמש בהם; (יח) פחות מכאן, מותר להשתמש בהם (יט) דכקרקע חשיבי.
(כ) ואם באים מלמעלה ויורדים למטה במקום שגבוהים שלשה, אסורים; ובמקום שאין גבוהים
שלשה, (כא) מותרים. * (כב) <ה> היו גבוהים שלשה וחלל תחתיהם, (כג) אע"פ
ד שמצד אחד אין חלל תחתיהם והרי הן שוים לארץ, אסור לישב אפי' על צד השוה לארץ.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שלו סעיף ב
(טז) שרשי אילן - שיוצאים מן הקרקע
ונראים כמו באילנות הזקנים:
(יז) אסור להשתמש - ואע"ג דהכא
לא שייך כולי האי שמא יתלוש אפ"ה גזרו בו חכמים:
(יח) פחות וכו' להשתמש בהם - וה"ה
ענף של אילן אם הוא סמוך לקרקע פחות מג' טפחים:
(יט) דכקרקע חשיבי - ושרי לישב עליהן
וכ"ש בירק שאין גבוה ג"ט בודאי מותר וכן אילן קטן ובו פירות יאגדע"ס
וכדומה אפשר דמותר כל שהוא פחות מג"ט ויש לומר להיפך דכל שיש פירות בכל גווני
יש לגזור שלא להשתמש עליו שמא יתלוש [והיינו דקאמר שרשי אילן שאין בו פירות דהאיסור
הוא רק משום לא פלוג בזה מותר פחות מג"ט] וכן בירק הראוי לאכילה אפשר ג"כ
דאסור ואפילו בפחות מג"ט מטעם זה [פמ"ג]:
(כ) ואם באים וכו' - דלאחר שהוגבהו
שלשה חזרו ונכפפו:
(כא) מותרים - אע"ג שראש זה הנכפף
הוא גדל ובא ממקום האסור דהיינו מגבוה ג"ט וכשהיה שם מתחלה היה אסור להשתמש בו
אעפ"כ כשגדל יותר ונכפף למטה הותר במקום הנמוך דכקרקע חשיבי ולפ"ז כ"ש
שמותר להשתמש בעיקרו של אילן בפחות מג"ט לארץ אע"פ שהאילן גבוה מאד שהרי
מקום זה לא נאסר מעולם [אחרונים]:
(כב) היו גבוהים וכו' - ר"ל שענפים
יוצאים בצדו של האילן למטה ומהם עד הקרקע יש גובה ג"ט:
(כג) אע"פ שמצד אחד וכו' - כגון
שהקרקע היה גבוה באותו צד ואין ממנה עד למעלה מן הענף שיעור גובה ג"ט ודוקא מצד
אחד דבטל אותו צד לגבי השלשה צדדים ששם נראין גובה ג"ט אבל אם משני צדדין שוין
לארץ אותן הצדדין מותרין להשתמש עליהן:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שלו סעיף ב
* היו גבוהים שלשה וחלל תחתיהם וכו'
- בגמרא איתא שרשי אילן שגבוהין מן הארץ שלשה טפחים או שיש חלל תחתיהן ג"ט וכו'
והנה בטור ושו"ע קיצרו הדבר ולא העתיקו כלשון הברייתא ונ"ל דכונתם דאפילו
אם החלל בעצמו לא היה גובה שלשה טפחים כ"א בצירוף הענפים כיון שלמעלה במקום שהוא
יושב על הענף או משמש עליו יש גובה ג"ט אסור לשמש שם וכונת הברייתא הוא עם החלל
שתחתיו יהיה בס"ה ג"ט ואף שהוא דוחק מ"מ לדינא בודאי מסתברא כמותם: