רי"ף ערובין דף לד.
גמ' ערובין דף קא.- קא:
אורך השיעור הקולי ברי"ף ור"י הוא 29:30 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 15:30 דקות
אין להעתיק או לצלם את התמונות
1)מותר לעמוד, ברשות הרבים ליטול מפתח
ברשות היחיד ולפתוח שם
2)מותר ליקח מפתח מכרמלית שלפני גינה
לפתוח ולנעול ולהחזיר המפתח אליו
1)
מותר לעמוד, ברשות הרבים ליטול מפתח ברשות היחיד ולפתוח
שם
רמב"ם הלכות שבת
פרק טו הלכה א
עומד אדם ברשות הרבים ומטלטל ברשות
היחיד כולה, ועומד ברה"י ומטלטל ברה"ר ובלבד שלא יוציא חוץ לארבע אמות, ואם
הוציא פטור מפני שהוא ברשות אחרת, וכן עומד אדם ברשות היחיד ופותח ברשות הרבים, ברשות
הרבים ופותח ברשות היחיד, בהמה שהיתה רובה בחוץ וראשה בפנים אובסין אותה, ובגמל עד
שיהא ראשו ורובו בפנים הואיל וצוארו ארוך. +/השגת הראב"ד/ ובלבד שלא יוציא
חוץ לד' אמות ואם הוציא פטור מפני שהוא (כרשות) [ברשות] אחרת. א"א שבוש הוא זה
ובגמרא (עירובין צט) מסייע מזה לרבא דאמר המעביר חפץ מתחלת ארבע לסוף ארבע אע"פ
שהעבירו דרך עליו חייב, וכבר פירשתי למעלה (/הלכות שבת/ פי"ב הי"ד) דברי
רבא שהם דומין למשנתנו זו.+
בית יוסף אורח חיים סימן
שנ אות א ד"ה עומד אדם
א עומד אדם ברשות היחיד ומוציא ידו לרשות הרבים וכו'. משנה בפרק המוצא
תפילין עלה צ"ח (ע"ב) עומד אדם ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים בר"ה
ומטלטל ברשות היחיד ובלבד שלא יוציא חוץ לארבע אמות ואף על גב דרבי מאיר פליג (קא.)
ואמר לא יעמוד אדם בר"ה ויפתח ברשות היחיד ברשות היחיד ויפתח בר"ה כתנא קמא
קיימא לן והכי משמע בגמרא. ומה שהתנה שיהיו חפצים שאין צריכין לו כלומר שאין צריכין
לו במקום שהוא עומד כגון שנוטל מפתח שברשות אחרת ופותח שם באותה רשות אחרת שאינו צריך
למפתח ברשות שהוא עומד אבל חפצים שצריכים לו ברשות שהוא עומד אסור לטלטלם דחיישינן
שמא ישכח וימשכם אצלו וכתב כן מדתנן בההוא פירקא בתר הכי (צט.) לא יעמוד אדם ברשות
היחיד וישתה בר"ה ברשות הרבים וישתה ברשות היחיד אלא אם כן הכניס ראשו ורובו במקום
שהוא שותה ופריך בגמרא רישא רבנן וסיפא רבי מאיר כלומר דרישא קתני עומד אדם ברשות היחיד
ומטלטל בר"ה וכו' כרבנן דלא גזרי וסיפא קתני לא יעמוד ברשות היחיד וישתה בר"ה
וכו' כרבי מאיר דגזר ושני רב יוסף בחפצים הצריכין לו ודברי הכל ופירש"י בחפצים
הצריכין לו אפילו רבנן מודו דגזרינן בהו דמתוך שהוא צריך להם יכניסם אצלו הילכך משקים
הללו צריכין לו וגזרינן וכתב הר"ן בפרק קמא דשבת (ה. ד"ה אבל בתוס') שכן
דעת התוספות (עירובין כ. ד"ה לא יעמוד) והרב המגיד כתב בפרק ט"ו (ה"ב)
שכן דעת הרשב"א (עבה"ק ש"ג סי' ח) ושכן נראה שהוא דעת הרי"ף (עירובין
לב:) אבל יש מפרשים דחפצים הצריכין לו היינו כלים נאים שהוא צריך להם אבל אם הם כלים
שאינם נאים מותר לשתות בהם אף על פי שלא הוציא ראשו ורובו אלא שהושיט צוארו לבד וזה
דעת הרמב"ם בפט"ו: ונראה מדבריו דשאר טלטולין חוץ משתייה אפילו כלים נאים
מותר לטלטל לפי שלא גזרו אלא בכלים נאים ובשותה בהם שהוא מקרבן לפיו וכן כתב הרב המגיד
לדעתו ורבינו כתב כדברי רש"י:
אבל לא יעמוד אדם ברשות היחיד ויוציא
ראשו לר"ה וכו'. כבר נתבאר בסמוך:
ומ"ש אבל מותר לעמוד ברשות היחיד
או בר"ה ולשתות בכרמלית. שם פלוגתא דאביי ורבא ופסק כרבא:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שנ סעיף א
עומד אדם ברה"י ומוציא ידו לרשות
הרבים ומטלטל שם חפצים (א) שאינם צריכים לו במקום שהוא עומד שנוטלן מכאן ומניחן כאן,
<א> ובלבד (ב) א שלא יעבירם ארבע אמות; ולא חיישינן שמא יביאם אליו, כיון שאינם
צריכים לו במקום שהוא עומד שם. הילכך מותר לעמוד, ברשות הרבים (ג) ליטול מפתח ברשות
היחיד (ד) ולפתוח שם, (ה) וכן מרשות היחיד לרשות הרבים, אבל לא יעמוד ברשות היחיד
ויוציא ראשו לרשות הרבים וישתה שם, או איפכא, אלא אם כן יכניס ראשו ורובו ב למקום שהוא
שותה דכיון (ו) שהוא צריך לאלו המים חיישינן שמא יביאם אליו. אבל מותר לעמוד ברשות
היחיד או ברשות הרבים ולשתות (ז) בכרמלית, או איפכא. (ח) ויש מפרשים דחפצים הצריכים
לו היינו כלים נאים שהוא צריך להם, אבל אם הם כלים שאינם נאים מותר לשתות מהם אף ע"פ
שלא הוציא ראשו ורובו אלא שהושיט צוארו לבד. ושאר טלטולים, חוץ משתיה, אפילו כלים נאים
מותר לטלטל, שלא גזרו אלא בכלים נאים ובשותה בהם שהוא מקרבן לפיו.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שנ סעיף א
(א) שאינם צריכים לו במקום וכו' -
ואפילו הם כלים נאים:
(ב) שלא יעבירם ד"א - פי' אע"פ
שהוא עומד ברה"י רק שבידו מוליך חפץ ד"א ממקום שהוא מונח עד סוף ד"א
בר"ה ואם העביר חייב ואפילו אם הגביהו למעלה מעשרה טפחים כיון שלבסוף הניחו על
הארץ:
(ג) ליטול מפתח ברה"י - היינו
שהמפתח מונח שם מכבר ונוטלו משם ופותח הדלת ומיירי באופן שע"י נטילת המפתח ממקומו
אינו עובר על איסור הוצאה כגון שיש (גאנאק) מבחוץ לבית והגאנאק עשוי במחיצות כדין רה"י
או שהמפתח תחוב שם במנעול הקבוע בדלת ועיין לעיל בסימן שמ"ו ס"ב בהג"ה
מה שכתבנו במ"ב:
(ד) ולפתוח שם - ולא חיישינן שיוציאנו
אצלו דלמה יוציאו כיון שאין צריך לו מבחוץ כלל:
(ה) וכן מרה"י לר"ה - ר"ל
שעומד ברה"י ונוטל מפתח המונח בר"ה ופותח שם החנות והנה יש בזה חלוקי דינים
ואין כאן מקומו להאריך בזה וכבר ביארנו לעיל בשמ"ו ס"ג בהג"ה במ"ב:
(ו) שהוא צריך וכו' - ובין שהמים נתונים
בכלים נאים או אינם נאים וכן כל כיו"ב באוכלין ומלבושין לפי שהן חפצים הצריכין
לו במקומו:
(ז) בכרמלית וכו' - דבר"ה גופא
הוא רק מטעם גזירה שמא יביאנו אצלו ולא גזרינן גזירה לגזירה:
(ח) ויש מפרשים וכו' - והעיקר כסברא
ראשונה [א"ר]:
2)
מותר ליקח מפתח מכרמלית שלפני גינה לפתוח ולנעול ולהחזיר
המפתח אליו
בית יוסף אורח חיים סימן
שמו
ג ...: כתב המרדכי בריש שבת (סי' רכב) דמשמע מהגמרא (ט.) דכשתינוק מביא
מפתח עמו מותר ליקח המפתח ולפתוח הפתח כיון דאין המשקוף בולט ארבע אמות ברשות הרבים
והוי כרשות הרבים אבל לאחר שנפתח המנעול צריך להסיר המפתח טרם שיפתח הפתח עצמו שהרי
מה שיש מן הפתח ולפנים רשות היחיד גמור הוא. וכתב בהגהות פרק קמא דשבת (סי' קנ) דאסקופות
שלנו מה שיש מן הפתח ולפנים כשהוא נעול רשות היחיד גמורה דהא אותו משקוף שבתקרה עליונה
מתיר כל מה שלפנים ומה שיש חוץ לפתח אסור להכניס מעליו לפנים דליכא לדקדק השתא בקירוי
שאין לנו קירוי רחב ארבעה והמדקדק שמא יכול לעבור על דברי תורה ואף אסור להוציא מעליו
לחוץ דשמא התקרה ארבעה ואסור להוציא מדאורייתא לחוץ: כתוב בשבלי הלקט (סי' קג) תשובה
זו מצאתי בשם רש"י ור"ת כל בית שהוא פתוח לרשות הרבים אסור להוציא ממנה שום
דבר חוצה ולא להכניס לה מבחוץ אלא אם כן למעלה באסקופה והוא שיש לה על פתח הבית מקום
גבוה מרשות הרבים כדי שיהו בני רשות הרבים נמנעים מלדחוק לפתח הבית ותניא (שבת ו.)
אסקופה אדם עומד עליה נוטל מבעל הבית ונותן לו ואמרינן עלה בגמרא (ח:) מאי אסקופה כגון
דלת שיש בה ארבעה טפחים על ארבעה טפחים ויש בגובהה שלשה טפחים ואמר רב יהודה (ט.) באסקופת
מבוי עסקינן אבל אסקופת בית פתוח לר"ה אסור דתניא (ג:) היתה ידו מליאה פירות והוציאה
לחוץ בשוגג אסור להחזירה ותניא אידך מותר להחזירה כאן באותה חצר כאן בחצר אחרת אסור
כל שכן בר"ה ואם היה באסקופה ארבעה טפחים על ארבעה טפחים ולא יוכלו בני רשות הרבים
ליכנס לתוכה הרי היא ככרמלית ותנו רבנן (ו.) לענין כרמלית אבל ים ובקעה וכו' אין נושאין
ונותנין לתוכה ואין מוציאין מתוכן לר"ה ולא לרשות היחיד וכו' ואם היה זה בצד זה
אפילו עשרה בתים ונסרים על פתחיהם לא מעלין ולא מורידין לענין איסור שבת שאין מועיל
אלא עומק עשרה או גובה עשרה או מחיצות שהעומד שבהם מרובה על הפרוץ אבל תקרה בלבד לא
מעלה ולא מוריד הגע עצמך אם היה ר"ה מקורה יש בו הנאה של כלום אין לתקרה הנאה
לענין איסור שבת זה מי שמוציא כלים מפתח הבית לחוץ או מחוץ לבית כל שכן אם מושיטין
מזה הבית לבית שבצדו או להעלות לעליות שום דבר שמא יהיו העליות על אותם הבתים ומעלין
ומורידין מהם חפצים שהוא איסור (הנאה) [הוצאה] מרשות לרשות ואל יעלה בדעתך שהעירוב
מועיל במקום שאין מבוי כלל ואם יהיה אותו המבוי המקורה ע"פ פתחי הבתים גבוה או
עמוק מר"ה אף על פי שיש בין בתים לר"ה נסרים עומדים כמו מחיצות ויש בהם עומד
מרובה על הפרוץ הרי דינו דין מבוי מפולש שאינו ניתר אלא בפתח מכאן ולחי או קורה מכאן
ואח"כ מערבין ואחר כל זה ניתר וראיה לכל זה שאמרנו הנך בבי דיציאות השבת (ב.)
פשט העני את ידו לפנים וכו' כל שכן המוציא חפצים מהבית שהוא רשות היחיד ומקום שחוצה
לה ועל פתחה רשות אחרת ואם יהיו קורות או עמודים עומדים לצד הבתים הפתוחים לר"ה
תחת אותו הקירוי שעל פתחי הבתים הרי אלו לא מעלין ולא מורידין וכי אמרינן (עירובין
טו:) שיירא שחנתה בבקעה וכו' מקיפין בקנים וכו' לא שנו אלא בבקעה שהיא עצמה כרמלית
והרבה דברים התירו לענין מחנה אבל מרשות היחיד לר"ה אפילו על ידי סטיו איסור גמור
וכל שכן אם יהיה בין הקורות והעמודים שכנגד פתחי הבתים יותר משלשה טפחים במקום שהוא
שוה עם ר"ה לא עומק ולא גובה ולא גדודיות ולא קרן זוית שהוא איסור ואין עירוב
מועיל אלא במבואות שאינן מפולשין ובחצרות וה"ר אביגדור כתב בתשובה ועל אסקופותינו
שאינן גבוהות מן הקרקע עשרה טפחים ולא רחבות ארבעה טפחים מותר להצניע המפתח בין הדלת
לאסקופה ומקום פטור הוא אך לא להצניעו לפנים מן הדלת עד כאן לשונו וצריך לי עיון בדברים
אלו. כתוב בכלבו סוף הלכות שבת (סי' לא לד:) שאין אדם יכול לעמוד בר"ה או כרמלית
ולנעול ביתו ולהכניס המפתח לפנים תחת הדלת או למעלה או מן הצדדין לפי שאפילו משהו אסור
להכניס ולהוציא מרשות לרשות:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שמו סעיף ג
* א קרפף (פי' מקום שמוקף מחיצות בלא
קרוי כמו חצר) (יד) יותר מבית סאתים (טו) <ג> שלא הוקף לדירה (טז) אסרו חכמים
לטלטל בו אלא תוך ארבע אמות, * (יז) ומותר להוציא ממנו לכרמלית אחר כגון בקעה העוברת
לפניו. הגה: (יח) <ד> ולכן מותר ליקח מפתח מכרמלית שלפני גינה (יט) לפתוח
ולנעול ולהחזיר המפתח אליו (טור), ובלבד (כ) שלא יהא ביניהם אסקופה שהיא רשות היחיד,
כגון (כא) שהיא גבוה עשרה ורחבה ארבעה, או שיש לה * (כב) ב ג שני מחיצות מן הצדדין
(כג) שהם רחבים ארבע * ד ומשקוף עליה רחבה ארבע, <ה> דאז הוי רשות היחיד אע"פ
(כד) שאינה גבוה עשרה. * <ו> מיהו אסור להכניס (כה) מאסקופה לרה"י או איפכא,
(כו) דחיישינן שמא לא יהיה התקרה ארבע, ואז אם אין האסקופה גבוה שלש יש לה * (כז) הדין
שלפניה; (כח) ואפילו אם גבוה שלש, מאחר שכל רשויות שלנו הם כרמלית אמרינן מצא מין את
מינו וניעור, כמו שנתבאר סימן שמ"ה. (כט) וכן אם התקרה רחבה הרבה ואין לה מחיצות
מן הצדדים, (ל) דינה כרשות שלפניה. * (לא) <ז> וכן בגגין שלנו * הבולטין לפני
הבתים, דינם כרשות שלפניהם (הגהות מרדכי פ"ק דשבת).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שמו סעיף ג
(יד) יותר מבית סאתים - ושיעור בית
סאתים מבואר לקמן בסימן שנ"ח שהוא שבעים אמה וד' טפחים על שבעים אמה וד' טפחים
בריבוע:
(טו) שלא הוקף לדירה - כגון שהיה דעתו
לנטוע או לזרוע וכה"ג וכמבואר לקמן בסי' שנ"ח:
(טז) אסרו חכמים וכו' - שכיון שהוא
גדול כ"כ אתי למיחלף בר"ה ועשאוהו חכמים ככרמלית:
(יז) ומותר וכו' לכרמלית אחר - אף
דמן התורה הוא רה"י לכל דבר כיון שיש לו מחיצות והזורק מתוכו לר"ה חייב ומרה"י
לכרמלית הלא אסור להוציא וכנ"ל מ"מ כאן התירו שאם נאסור זה יסברו שהוא רה"י
גמור ואין שם כרמלית עליו כלל ויבואו לטלטל בכולו כשאר רה"י ומתוך זה יבואו שאר
אנשים לטלטל גם בר"ה כי דומה זה קצת לר"ה כיון שהוא גדול ולא הוקף לדירה
וע"כ נתנו עליו חכמים דין שאר כרמלית לענין זה שמותר להוציא ממנו לכרמלית אחר
כגון בקעה וכיוצא בזה:
(יח) ולכן מותר ליקח וכו' - דאע"פ
שהגינה הוא רה"י מן התורה שמוקפת מחיצות כיון דרבנן עשאוהו ככרמלית לא אסרו הטלטול
ממנו לבקעה שלפניה והטעם כנ"ל:
(יט) לפתוח וכו' - היינו אף להכניס
הדלת של הגינה עם המפתח לפנים:
(כ) שלא יהא ביניהם וכו' - ר"ל
בפתח הגינה לא תהא אסקופה (שקורין שוועל) גבוה שיש עליה שם רה"י דאז אסור להכניס
המפתח או להוציא דהא מטלטל מכרמלית לרה"י ומרה"י לכרמלית:
(כא) שהיא גבוה עשרה - דאל"ה
איסקופה גופא כרמלית היא וכמו בקעה דמיא וכן אם לא היה רחבה ד' מקום פטור הוא ובודאי
מותר לעמוד עליה לפתוח ולסגור:
(כב) שתי מחיצות וכו' - והשלישית נעשה
ע"י המשקוף דאמרינן פי תקרה יורד וסותם:
(כג) שהן רחבין ארבע - דבפחות מזה
אפילו ד' מחיצות גמורות לא הוי רה"י וכנ"ל בסימן שמ"ה סי"ט:
(כד) שאינה גבוה עשרה - ר"ל האיסקופה
וה"ה כשאינה גבוה ג' או שאין בה איסקופה כלל דהרה"י נעשה ע"י המחיצות:
(כה) מאיסקופה לרה"י - אינו קאי
אדלעיל שהאיסקופה עומדת לפני הגינה אלא באיסקופת הבית שעומדת תחת המשקוף ואשמועינן
דאפילו אם המשקוף שעליה רחבה ד"ט ששם רה"י עליה וכנ"ל אפ"ה יש
להחמיר שלא להכניס מאותו מקום לבית או איפכא שמא לפעמים לא יהיה המשקוף רחבה ד"ט
ויבוא ג"כ לעשות כן:
(כו) דחיישינן שמא לא וכו' - וה"ה
דאסור להוציא מאסקופה לר"ה אפילו אם אינו רחב ד"ט דשמא יזדמן שיהיה המשקוף
ד"ט ואז הלא הוא רה"י גמורה (שם במרדכי):
(כז) הדין שלפניה - אם הוא ר"ה
זה המקום בטל לגביה ונעשה ג"כ ר"ה ואם כרמלית כרמלית:
(כח) ואפילו אם גבוה שלשה - ר"ל
וא"כ הוי אותו המקום מקום פטור דמסתמא כיון שאין המשקוף שעל האיסקופה רחב ד"ט
הוי ג"כ המזוזות שמן הצדדין וגם האיסקופה גופא ג"כ אין רחב ארבעה טפחים וממילא
הוי מקום פטור וממקום פטור הלא קי"ל דמותר לטלטל לרה"י ולר"ה מ"מ
כיון שכל רשויות שלנו הם כרמלית לדעת כמה פוסקים ואיסקופה זו סמוכה לו אמרינן מצא וכו'
ואין חילוק בכל זה בין פתח הבית פתוח או נעול לעולם אסור להכניס מהאיסקופה לפנים [מ"א].
והנה לפי המבואר בהגה זו יש לזהר באותן המקומות שאסור הטלטול מחמת שאין שם עירוב
ופתח ביהכ"נ הוא לצד הרחוב ואין שם חדר לפני הפתח והעכו"ם מביא המפתח שלא
יקח השמש המפתח מידו עד שיהיה עם העכו"ם יחד תחת משקוף שעל הפתח דשמא יש שם בתקרה
ד' טפחים והוי רה"י ומטלטל מכרמלית שלפני ביהכ"נ לתוך רה"י ע"כ
יקח המפתח מיד העכו"ם תחת המשקוף ואח"כ יפתח המנעול ולא יפתח הדלת עד שיסיר
המפתח ואח"כ יפתח דשמא אין בתקרה שחוץ לדלת ד"ט נמצא ששם הוא כרמלית והוא
מכניס מכרמלית לרה"י ע"כ יסיר תחלה המפתח ויתנהו לעכו"ם או יטמינהו
בתחתית האיסקופה או למעלה לפני שקיפת הדלת [וראוי לקהל שיעשו לפני הפתח איזה חדר שהוא
רה"י ויביא העכו"ם המפתח לשם דאל"ה קשה לצמצם שיעמדו שניהם במקום קצר
כזה] וכן צריך ליזהר שלא יטלטל מן הבית ולחוץ כשהוא פתוח לכרמלית רק עד שיעור שהדלת
שוקף שם ותו לא דשמא אין בחלק החיצון של האיסקופה שמחוץ לדלת ד"ט והוי כרמלית
ומטלטל מרה"י לכרמלית (ט"ז):
(כט) וכן אם התקרה - כעין שמצוי בגגין
שלפני החנויות שמוציאין הקורות לחוץ ומחפין עליהם בנסרים:
(ל) דינה כרשות שלפניה - וע"כ
אסור להכניס ממנה לפנים כיון שאין לה מחיצות ולענין להוציא לחוץ אם היה בצדה כרמלית
מותר ואם היה ר"ה בצדה אסור להוציא דכיון שמקורה יש עליה דין כרמלית וכנ"ל
בסימן שמ"ה סי"ד:
(לא) וכן בגגין וכו' - כתב הט"ז
בכאן מבואר הספק שמסתפקין בו הרבה אנשים בענין הבית שיש לפניו לצד הרחוב גג בולט לרחוב
שקורין בל"א פי"ר ליב"ן מה דינם אם יוכל לטלטל לשם מן הבית והרבה טועים
לומר תקרה הבולט לרחוב יורד וסותם והוי כאלו בנוי עד למטה בארץ ומכאן משמע להדיא דדרך
שתחת הגג כרשות שלפניהם ע"ש וכ"כ כל האחרונים. ומה תיקונם שאם יש לבליטת
הגג עמודים לצד הרחוב יעמיד מכוון כנגדם גם קנים לצד הבתים ויהיה להגג שעליהם דין צורת
הפתח ונמצא שיש צורת הפתח מכל הג' צדדים ואם הם של בתים רבים שעומדים זה אצל זה א"צ
לעשות לכל בית ובית אלא יעשה תיקון זה בשני בתים שעומדים בסוף מקצה מזה ומקצה מזה אך
צריכין לערוב עירובי חצירות ואז מותר להכניס ולהוציא מן הבתים לתחת הגגין וכן להיפך
[אחרונים] ובכל גוונא אסור להוציא ולהכניס מן רה"ר תחת הגגין וכן להיפך [ח"א]
והיינו כשהיה רחב הבליטה ארבעה טפחים דאז יש על שטח שתחתיה שם כרמלית ועיין בח"א
כלל נ"ג סעיף י"ד מה שכתב עוד לענין הגאנקע"ס שסמוכים לבתי האושפיזא
והגג נשען על העמודים:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שמו סעיף ג
* קרפף יותר מבית סאתים - עיין מ"א
דמדאורייתא היא רה"י גמורה וכדבריו מבואר בש"ס עירובין ס"ז ע"ב
עיי"ש והנה בסוגיא שם מבואר דאפילו הוא רוחב כור או כוריים נמי הוי רה"י
גמור מן התורה לכל מילי. ודע דדעת התוספות בדף כ"ב ע"ב בד"ה דלמא דל"ד
כור או כוריים אלא אפילו באלף כוריים נמי רה"י והא דמתמה שם הש"ס בכגון זה
בבל נמי מקיף ליה פרת וכו"ע נמי מקיף ליה אוקינוס דמשמע מזה דבמחיצות רחוקות הרבה
לא מקרי מוקף תי' בתוספות משום דהמחיצות נעשות שלא בידי אדם לא חשיבא מחיצא כולי האי
ואפילו רבנן מודו דאתו רבים ומבטלי מחיצתא ודעת הריטב"א בשם הרמב"ן אינו
כן ולדידיה הא דקמתמה בש"ס בבל נמי הא מקיף ליה פרת משום דס"ל להש"ס
דבמחיצות רחוקות כהני אין סברא דליהוי כמוקף מחיצות וכתב בשם הרמב"ן דכל שאין
המחיצה נראית לעומדין באמצע ואין נכרת להם לא מקרי מחיצה מן התורה ומסיים דלפ"ז
הא דאמרינן בדף ס"ז ואפילו כור או כוריים דוקא בכגון שיעור זה דעכ"פ מקרי
המחיצה נראית לעומדים באמצע ולא בנפישא טובא שאין המחיצה נכרת עיי"ש בריטב"א
ועיין ברשב"א שצידד ג"כ כדברי הריטב"א שמסוגיא זו מוכח ששיעור יש עד
כמה מקרי רה"י אלא דאסקא בצ"ע דא"כ כמה שיעורא וכפי הנראה לא ניחא ליה
להחליט כשיעורא דרמב"ן אכן כאשר נעיין בדברי הרמב"ן עצמו בסוגיא דעיר של
יחיד [שמשם הוציא הריטב"א שיטתו] נראה לכאורה דרך אחרת בשיטתו דהרמב"ן לא
כתב שם דבריו אלא במחיצות העומדים מאליהם כהרים ובקעות וע"ז כתב דכל היכי שהם
רחוקים טובא עד כדי שאינו מוצא א"ע בתוך מחיצות לא מקרי מחיצות וכדמוכח מההיא
דבבל נמי מקיף ליה פרת עי"ש ברמב"ן וסוגיא דדף ס"ז דכור או כוריים לא
הביא כלל בדבריו ושפיר י"ל דס"ל דשם אפילו אלף כורים ומטעם דשם המחיצות נעשין
בידי אדם אע"ג דמיחסרי דיורין וכשיטת התוספות אלא דבזה פליג אהתוספות דלדידהו
דוקא בהיתה דרך הרבים באמצע ומשום דאתו רבים ומבטלי למחיצתא הנעשה מאליה ולדידיה אפילו
לא היה עוברת דרך הרבים באמצע וכההיא דדף ס"ז לענין קרפף אם היו המחיצות נעשים
מאליהם לא מהני אם המחיצות היו רחוקות ולא הוי אלא מקום פטור מן התורה ובפרט לפי מה
שכתב שם הרמב"ן עוד תירוץ שני וז"ל וא"נ היכי שאין המחיצה מעכבת וממעטת
על הרבים כלום אין בה תורת מחיצה וה"ע משמע ההיא דעושין פסין גבי סולמא דצור ואוקינוס
עכ"ל בודאי י"ל דלענין קרפף מודה הרמב"ן לתוספות דאפילו רחב הרבה מאוד
שאין המחיצה נראית לעומדים באמצע הוי רה"י מן התורה כיון שעכ"פ מעכב את הרבים
מלעבור שם מחמת המחיצות המוקפות:
* ומותר להוציא ממנו לכרמלית אחר
- דע דמשמע מתוספות שבת ד"ט ד"ה אע"ג דה"ה דמותר להוציא ממקום
שיש ג' מחיצות אע"ג דמה"ת הוי רה"י גמורה לכרמלית כיון שעכ"פ מדרבנן
עשאוהו כרמלית וכמו לענין קרפף אח"כ מצאתי שכ"כ בספר בית מאיר מסברא ולפלא
שלא הביא לזה ראיה מתוספות הנ"ל:
* שתי מחיצות מן הצדדים וכו' - עיין
מ"ב והקשה המ"א דהא בסוף סימן שס"א פסק דבעינן דוקא שיהיו שתי המחיצות
דבוקות זו בזו כנגד זו לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם וא"ל דהפתח נחשב למחיצה א"כ
במחיצה אחת מן הצד סגי ועי"ש מה שתירץ ובא"ר תירץ דהכא כיון שאין מפולש לר"ה
דמצד אחד הדלת שבגינה די אף בשתי מחיצות זו כנגד זו והגר"א בביאורו כתב דע"פ
אמת די במחיצה אחת מן הצד והדלת ג"כ נחשב למחיצה נמצא דהוי כשתי מחיצות דבוקות
וכ"כ התו"ש דרמ"א נקט רק אורחא דמלתא אבל לדינא נעשה רה"י ע"י
מחיצה אחת ולדבריהם יהיה רה"י גמורה של ד' מחיצות דלשתי מחיצות האחרות נאמר פי
תקרה יורד וסותם ע"י המשקוף שלמעלה:
* ומשקוף רחבה ד' - ובפתח מבוי אפילו
אין מקורה כולה רק החצי החיצונה מקורה אמרינן פי תקרה יורד וסותם כיון שיש מקום ד'
משפת הקורה עד הדלת שם מבוי עלי' ומצטרף עם המבוי והקורה מתירתו [וזהו אם הוה דלת המבוי
נעול] ואם הפתח פתוח אפילו אין מקום ד' הוי כלפנים [מ"א] וצ"ע דהלא דברי
המ"א נובע מסוגית הגמרא שבת ט' ושם הלא איתא בהדיא בתוספות דאם פתוח לר"ה
אפילו אם הפתח נעול הוי כלפנים בשאין רחב ד' [וכיון דללחי מיקל התוספות פתוח לר"ה
בפתח נעול כ"ש לענין קורה] וע"כ מיירי המג"א בפתוח לכרמלית ואפ"ה
אם פתח פתוח הוי כלפנים וזהו סותר לפסק השו"ע לקמן בסימן שס"ה ס"ד דפסק
בהדיא דפתוח לכרמלית אסור תחת הקורה ובאמת מזו הסוגיא לשיטת התוספות והרא"ש וגם
לפירש"י מוכח בהדיא דס"ל כשיטת הראב"ד דס"ל דתחת הקורה מותר אף
בפתוח לכרמלית וא"כ לפלא על המ"א שסתם בזה ולא הזכיר דדעת השו"ע סותר
לזה וצ"ע:
* מיהו אסור וכו' - לאו בדין גינה
קמישתעי דהא גינה דין כרמלית יש לה אלא ה"ק מיהו כלומר אע"ג דאמרינן כשהאסקופה
הנזכרת היא אצל גינה אסור להכניס ולהוציא ממנה לגינה לפי שהיא רה"י וקמטלטל ממנה
לכרמלית ויחוייב מזה שאם איסקופה זו עומדת אצל רה"י גמור שרי להכניס ולהוציא ממנה
לתוכו דחיישינן וכו' [מאמר מרדכי]:
* הדין שלפניה - עיין במ"ב דאם
הוא ר"ה זה המקום בטל לגביה ונעשה ג"כ ר"ה ובביאור הגר"א הוכיח
דבזה אינו נעשה ר"ה כיון דיש לו מחיצות עי"ש ורק היכא דפתוח לכרמלית אמרינן
מצא מין את מינו וכמו שכתב רמ"א אח"ז לענין גבוה שלשה:
* וכן בגגין שלנו וכו' - כתב הגר"א
דבגגין שלנו שהם משופעים אפילו יש מחיצות מן הצדדים ג"כ לא מהני שיהא מותר להכניס
משם לפנים ואפילו אם המחיצות רחבות ד' דא"א פי תקרה יורד וסותם כיון שמשופע וכמבואר
בסימן שס"א ס"ב וא"כ אין כאן אלא שלש מחיצות דהוי כרמלית ועיין בסימן
שס"ב הנ"ל מה שכתבנו שם:
* הבולטין לפני הבתים - עיין במ"ב
מה שכתבנו בשם האחרונים תיקון לענין זה שיעשה צורת הפתח מכל הג' צדדים ואף דהט"ז
בסימן שס"ה כתב דאפילו צורת הפתח לא מהני בזה משום דחשש לדעת הרמב"ם המובא
בסימן שס"ב ס"י כל האחרונים [הא"ר בשם המ"ע ותו"ש והגר"ז
והח"א] העתיקו לדינא להקל כהמ"א והבית מאיר כתב דאך לדעת הרמב"ם יש
להקל בזה ע"ש טעמו ובפרט לפי מה שכתבנו בסימן שס"ב ס"י במ"ב דעד
עשר אמות אין להחמיר בפרוץ מרובה על העומד א"כ אותן צורות הפתח שמן הצדדים בודאי
כמחיצות גמורות הם שאין רחבים כ"כ וא"כ יש ג' מחיצות שלימות ולא נשאר כ"א
אותו הצד שלצד הרחוב ובצד אחד לכו"ע מהני צורת הפתח בכל גווני כמו שכתבנו שם.
ודע דמה שלא העתקנו דברי מהרי"ל שהובא במ"א משום שכל האחרונים השיבו על דבריו
כמו שהובא במחה"ש. וא"כ אם אין התקרה שבולט משופע אין צריך לשלשה צדדין צוה"פ
וסגי לשני צדדין ובשלישית יהיה ניתר ע"י פי תקרה: