רי"ף ערובין דף לד:
גמ' ערובין דף קא:- קב:
אורך השיעור הקולי ברי"ף ור"י הוא 36:32 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 6:00 דקות
אין להעתיק או לצלם את התמונות
1)נגר שאין בראשו קלוסטרא אם היה קשור
ותלוי בדלת נועלין בו
2)כל כלי, אפי' הוא גדול וכבד הרבה,
לא נתבטל שם כלי ממנו
3)שידה תיבה ומגדל שפתחיהן מן הצד ויש
להם שני צירים
1)
נגר שאין בראשו קלוסטרא אם היה קשור ותלוי בדלת נועלין בו
רמב"ם הלכות שבת
פרק כו הלכה י
ה נגר שאין בראשו קלוסטרא אם היה קשור
ותלוי בדלת נועלין בו, וכן אם היה ניטל ואגדו עמו, אבל אם היה אגדו קבוע בדלת והיה
הנגר נשמט כמו קורה ומניחין אותו בזוית וחוזרין ונועלין בו בעת שרוצין הרי זה אסור
לנעול בו שאין עליו תורת כלי ואינו אגוד ואין בו אגד להוכיח עליו. +/השגת הראב"ד/
וכן אם היה ניטל ואגדו עמו. א"א אינו תופס לשון הגמרא (עירובין קב), אלא אם אינו
קשור בדלת והוא קשור בבריח יפה יפה שנטל עם הבריח מפני האגד אע"פ שנוטלין הבריח
והנגר ומניחין אותו בזוית מותר לנעול בו שדינו כדין בריח ואין בו לא משום מוקצה ולא
משום בונה, אבל אם אינו נאגד יפה יפה אלא פעמים שנשמטים זה מזה אין נועלין בו משום
מוקצה או משום בונה.+
בית יוסף אורח חיים סימן
שיג אות א ד"ה פקק החלון
א פקק החלון כגון לוח או שאר כל דבר שסותמין בו החלון יכולין לסתמו וכו'.
בפרק כל הכלים (קכה:) תנן רבי אליעזר אומר פקק החלון בזמן שהוא קשור ותלוי פוקקין בו
ואם לאו אין פוקקין בו וחכמים אומרים בין כך ובין כך פוקקין בו ואסיקנא בגמרא (קכו:)
דאע"ג דסתם לן תנא בסוף עירובין (קב.) כרבי אליעזר לא קיימא לן כוותיה משום דבסוף
שבת (קנז.) סתם לן כרבנן דקתני מעשה בימי אביו של רבי צדוק וכו' ומדבריהם למדנו שפוקקין
ומעשה רב. ובגמרא (קכה:) מאי בין כך ובין כך אמר רבי אבא בר כהנא בין קשור בין שאינו
קשור והוא שמתוקן אמר ליה רבי ירמיה ולימא מר בין תלוי בין שאינו תלוי והוא שקשור דאמר
רבה בר בר חנה כמחלוקת כאן כך מחלוקת בנגר הנגרר כלומר בתלייה הוא דפליגי ולא בקשירה
דמדמי' לה לפלוגתא דנגר הנגרר והתם לדברי הכל קשור בעינן אמר ליה אנא דאמרי כי האי
תנא דתניא קנה שהתקינו בעל הבית להיות פותח ונועל בו בזמן שקשור ותלוי בפתח פותח ונועל
בו אין קשור ותלוי אין פותח ונועל בו רבן שמעון בן גמליאל אומר מתוקן אע"פ שאינו
קשור. ופירש רש"י כי האי תנא דאפילו קשירה לא בעי כרבן שמעון בן גמליאל דאמר מתוקן
בהזמנה בעלמא ואע"פ שאינו קשור. וכתבו התוספות בין קשור בין שאינו קשור והוא שמתוקן
נראה לרבינו תם (ספר הישר חלק החידושים סי' רפד) דלאו בתיקון של מעשה אלא במחשבה בעלמא
כדמוכח לקמן דקאמר כרבן שמעון בן גמליאל סבירא לי דאמר מתוקן אע"פ שאינו קשור
דהיינו במחשבה ומשמע דלגמרי סבירא ליה כוותיה וכן כתב הרב המגיד בפרק כ"ב (ה"ל)
בשם הרשב"א (קכו. ד"ה הא דא"ר): ואיתא תו בגמרא (קכו.) אמר רב אסי אמר
רבי יוחנן הלכה כרבן שמעון בן גמליאל ומי אמר רבי יוחנן הכי והא תנן (קכו:) כל כיסויי
הכלים שיש להם בית אחיזה ניטלים בשבת ואמר רב אסי אמר רבי יוחנן והוא שיש תורת כלי
עליהם וכי תימא הכא נמי דאיכא תורת כלי עליהם ומי בעי רבן שמעון בן גמליאל תורת כלי
עליהם והתניא חריות של דקל שגדרן לשם עצים ונמלך עליהם לישיבה צריך לקשר רבן שמעון
בן גמליאל אומר אין צריך לקשר רבי יוחנן סבר לה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא ופירש
רש"י וכי תימא הכא נמי דאיכא תורת כלי עליו שראוי להפך בו זיתים או לפצוע בו אגוזים.
אבל התוספות (ד"ה וכי תימא) כתבו דאין נראה לרבינו תם כי למה יש לנו להצריך שלדבר
אחר יהא ראוי כיון שראוי לדבר זה אלא נראה לרבינו תם דהכי פירושו דאיכא תורת כלים עליהם
שתיקנו ועשה בו מעשה והכינו לכך שמאחר שתיקנו והכינו לכך יש תורת כלי עליו אפילו אינו
ראוי לדבר אחר כמו חריות של דקל שאינם ראויים לשום תשמיש אלא לישיבה אף על פי כן יכול
להכינם ולטלטלם בשבת. וכן נראה שהוא דעת הרב המגיד בפרק כ"ה (סוף הי"ג):
ולפסק הלכה כתב הרי"ף (מט:) הלכה כחכמים וכדפריש רבי אבא בר כהנא דבין קשור בין
שאינו קשור והוא שמתוקן ובקנה שהתקינו להיות פותח ונועל בו פסק כרבי יוחנן דאמר הלכה
כרבן שמעון בן גמליאל ודוקא בשיש תורת כלי עליו וכן פסק הרמב"ם בפקק החלון בפרק
כ"ב (ה"ל) דבמתוקן לכך סגי אף על פי שאינו קשור ובקנה שהתקינו להיות פותח
ונועל בו בפרק כ"ו (ה"ז) כרבן שמעון בן גמליאל ודוקא שיש תורת כלי עליו והרא"ש
(סי' ח) תמה על הרי"ף שפסק כרבי אבא בר כהנא דלא בעי בפקק החלון קשור אלא מתוקן
והאי מתוקן לאו בתיקון מעשה איירי אלא במחשבה בעלמא כמו שהוכיח רבינו תם ובעירובין
(לד:) פסק כרבי יהודה בנגר דבעי קשור. וכתב דצריך לומר דלית ליה הא דרבי יוחנן דאמר
כמחלוקת כאן כך מחלוקת בנגר הנגרר אלא סבר דבנגרר שתוחבו בקרקע דמי קצת לבנין הילכך
בעינן קשירה לאפוקי מאיסור בנין אבל פקק החלון לא שייך ביה בנין כלל וסגי במחשבה לאפוקי
מאיסור טלטול וכן צריך לחלק עוד לדעת הרי"ף דהכא פסק כרבי יוחנן דפליג עליה דרבן
שמעון בן גמליאל בחדא ומצריך תורת כלי בקנה שהתקינו להיות פותח ונועל בו ובפרק במה
טומנין (ריש כג.) פסק כרבן שמעון בן גמליאל בחריות של דקל דסגי במחשבה אלא היינו טעמא
לפי שקנה הוא לצורך נעילת בית ודמי קצת לנגר הנגרר חמיר טפי וצריך תיקון כלי והנה עתה
חילוקים שלשה בפסק זה לדעת הרי"ף בפקק החלון סגי במחשבה כמו בחריות של דקל ובנגר
הנגרר צריך קשירה לאפוקי מאיסור בנין ובקנה שהוא פותח ונועל בו צריך תיקון כלי עכ"ל
אבל הר"ן (מט: ד"ה בין קשור וד"ה ומסתברא) כתב דכי אמרינן גבי פקק החלון
והוא שמתוקן לא בהזמנה בלחוד קאמר אלא צריך שיהא עליו תורת כלי או שנשתמש בו מבעוד
יום דכל שכבר נשתמש בהם היינו תורת כלי עליהם ולפיכך לא הזכיר האלפסי בפקק החלון תורת
כלי דמסתמא נשתמש מבעוד יום שהרי צריך הוא להיות מכוון למדתו של חלון אבל בקנה שהתקינו
בעל הבית להיות פותח ונועל בו הוא שהזכיר תורת כלי משום דלא משמע שנשתמש בו עכ"ל.
ודעת רבינו כדברי הרא"ש: וכתב הרמב"ם (פכ"ו ה"ז) דקנה שהתקינו
להיות פותח ונועל בו אם יש עליו תורת כלי הרי הוא ככלי שמלאכתו להיתר. כלומר ולא דמי
לקנה שמוסקין בו זיתים ויש עליו תורת כלי שכתב (שם) שהרי הוא ככלי שמלאכתו לאיסור דשאני
הכא שהתקינו בידים אי נמי קנה שמוסקין בו זיתים הוי מלאכתו לאיסור ושנועלין בו הוי
מלאכתו להיתר:
ונגר שהוא יתד שנועלין בו וכו' וכיצד
יהא קשור אם יש בו גלוסטרא וכו'. בפרק בתרא דעירובין (קא:) תנן נגר שיש בראשו גלוסטרא
רבי אליעזר אוסר ורבי יוסי מתיר ובגמרא בניטל באגדו כולי עלמא לא פליגי כי פליגי בשאינו
ניטל באגדו. ופירש רש"י בניטל באגדו. כשהוא קשור ותלוי בחבל של קיימא וראוי לטלטלו
על ידי אותו חבל ואינו נפסק: כולי עלמא לא פליגי. דשרי דכיון דקשור ותלוי יפה מוכחא
מילתא דלנעול קאי ולא מיחזי כבונה: כשאין ניטל באגדו. שהחבל דק ואם היה רוצה ליטלו
משם (וטלטלו) [לטלטלו] על ידי אותו חבל מיד נפסק רבי אליעזר סבר כיון דאינו ניטל באגדו
הוי כמי שאינו קשור ומשום גלוסטרא לא שרי ליה ורבי יוסי סבר גלוסטרא מהני ליה דכיון
דכלי הוא לא הוי כבנין. ופסקו הפוסקים (רי"ף לד:, רמב"ם פכ"ו ה"ט,
רא"ש סי' טו) כרבי יוסי: ובתר הכי (קב.) תנן נגר הנגרר נועלין בו במקדש אבל לא
במדינה והמונח כאן וכאן אסור רבי יהודה אומר המונח מותר במקדש והנגרר במדינה. ופירש
רש"י נגר [הנגרר]. שקשור בדלת אבל אינו תלוי שהחבל ארוך ומתוך שנגרר אינו נראה
כקשור ובשאין בראשו קלוסטרא קאמר: נועלין בו במקדש. דשבות בעלמא הוא דאינו בונה ממש
(הוא) הואיל וקשור לכך: והמונח. שאינו קשור כלל הוי בנין ממש ורבי יהודה סבר לאו בנין
ממש אלא דומה לבנין ובמקדש לא גזרו שבות. ובגמרא תנו רבנן אי זהו נגר הנגרר שנועלין
בו במקדש אבל לא במדינה כל שקשור ותלוי וראשו מגיע לארץ רבי יהודה אומר אף זה במדינה
מותר אלא אי זהו נגר הנגרר שנועלין בו במקדש אבל לא במדינה כל שאינו לא קשור ולא תלוי
[ו]שומטו ומניחו בקרן זוית. ואע"ג דבנוסחא דידן בגמרא כתוב וראשו אחד מגיע לארץ
ועלה קאמר רבי יהודה אף זה במדינה מותר דמשמע דעד כאן לא שרי רבי יהודה אלא בשראשו
אחד לבד מגיע לארץ אבל במונח לגמרי בארץ מודה דאסור דכיון שאין שום צד ממנו גבוה מהארץ
לא מינכר שהוא קשור אי אפשר לומר כן דהא פירש רש"י במתניתין דנגר הנגרר דתנא קמא
היינו שהחבל ארוך ומתוך שנגרר אינו נראה כקשור ואם אין מגיע לארץ אלא ראשו האחד אין
ספק שהוא נראה כקשור ומאי טעמא אסר ליה במדינה לכך נראה לי שאין לגרוס אלא וראשו מגיע
לארץ וכן נראה בפרק כ"ו (ה"י) שהוא גירסת הרב המגיד ולפי זה ראשו דקאמר היינו
שני ראשיו כלומר שכולו מונח בארץ ואפילו בכי האי גוונא שרי רבי יהודה במדינה כיון שהוא
קשור ומשמע שאפילו אם החבל ארוך כמה אמות שרי דקישורו מוכח עליו ולא אסר אלא בשאינו
קשור כלל אלא שמדברי הרא"ש (סי' טו) אהא דאמרינן הלכה כרבי יהודה נראה דהוה גריס
וראשו אחד ומכל מקום משמע ליה דאע"ג דתנא קמא לא שרי במקדש אלא בשראשו אחד מגיע
לארץ רבי יהודה שרי במדינה אפילו מונח כולו בארץ דהא לא אסר אלא כשאינו לא קשור ולא
תלוי ושומטו וכו' אבל בקשור שאינו יכול לשומטו בקרן זוית שרי. ופסקינן בגמרא הלכה כרבי
יהודה בנגרר אמר רבא והוא שקשור בדלת והא רבי טבלא חזא לההוא דתלי בעברא דדשא ולא אמר
להו ולא מידי ההוא ניטל באגדו הוה. ופירש רש"י הלכה כרבי יהודה בנגרר. דמותר אפילו
במדינה אבל במונח דשרי ליה רבי יהודה במקדש לית הלכתא כוותיה דכיון שאינו קשור שם בנין
גמור הוא כשאר נגרים שנועצים בכתלים: והוא שקשור בדלת. עצמה דמוכח שפיר ולא שקשור במזוזה:
ניטל באגד[ו]. כלומר קשור היה (ו)בחבל חזק עכ"ל: ומשמע דכי שריא בשיש בראשו גלוסטרא
אפילו אינו ניטל באגדו בתלי בעברא דדשא נמי שרי דאי בקשור בדלת אפילו באין בראשו גלוסטרא
נמי שרי וכן כתבו התוספות (קא: ד"ה כי פליגי) ומיהו אם אינו קשור כלל נראה לכאורה
דאפילו יש בראשו גלוסטרא אסור דעד כאן לא שרי רבי יוסי אלא באינו ניטל באגדו אבל קשור
מיהא בעי וכך הם דברי רבינו בקצת נוסחאות אבל יש נוסחאות דגרסי בדברי רבינו גבי יש
בראשו גלוסטרא דהוא הדין דשרי אפילו אם אינו קשור כלל וכן התיר הרמב"ם בפרק כ"ו
(ה"ט) ביש בראשו קלוסטרא ולא חילק בין קשור לשאינו קשור ואע"פ שאין להכריע
דעת רבינו מדברי הרמב"ם דהרמב"ם לטעמיה דמפרש ניטל באגדו [דהאגד] קשור בנגר
כמו שיתבאר בסייעתא דשמיא מכל מקום כן משמע ודאי דלא גרע מקנה שהתקינו להיות פותח ונועל
בו דביש עליו תורת כלי שרי אפילו אינו קשור כלל. ואף על פי שהרא"ש מחלק ואומר
דנגר דמיחזי דרך בנין צריך קשירה ובקנה שאינו דרך בנין כל כך סגי בתיקון כלי היינו
דוקא בנגר שאין בראשו גלוסטרא דההוא הוי דומיא דקנה דכיון דאין בראשו גלוסטרא תורת
כלי דידיה לאו תורת כלי גמור הוא ומשום הכי בעי קשירה אבל ביש בראשו גלוסטרא אז הוי
עליה תורת כלי גמור ואפילו אינו קשור כלל שרי. והא דאמרינן כי פליגי בשאינו ניטל באגדו
משום רבי אליעזר נקט הכי לאשמועינן דאף על גב דקשרו אסר אבל לרבי יוסי שרי בכל גוונא.
ואע"פ שממה שכתב רבינו דנגר אין נועלין בו אלא אם כן יהא קשור וכיצד יהא קשור
אם יש בראשו גלוסטרא וכו' דמשמע דאף ביש בראשו גלוסטרא בעינן שיהא קשור צריך לומר דעיקר
מילתיה לא קאי אלא אאין בראשו גלוסטרא אלא דמשום דביש בראשו גלוסטרא לא איתמר בהדיא
בגמרא דלא בעי קשירה ואדרבה לכאורה משמע דקשירה בעי משום הכי נקט ביה קשירה אבל אין
הכי נמי דבלא קשירה נמי שרי וכדמסיק בהנך נוסחי: אלא שקשה על זה מדאיתא בגמרא (קב.)
בעא מיניה רב רחומי מאביי עשה לו בית יד מהו אמר ליה בוכנא קאמרת. ופירש רש"י
עשה לו בית יד. לנגר שאינו קשור כלל ותחב בית יד באמצעיתו ודומה למקבת דהשתא ודאי מוכחא
דכלי הוא מהו לנעול בו: בוכנא קאמרת. הא ודאי שרי בוכנא מקבת וכותשין בו חיטין ותבלין.
ואם איתא דביש בראשו גלוסטרא אפילו אינו קשור כלל שרי מאי קא מיבעיא ליה בעשה לו בית
יד ואע"ג דפשט ליה דשרי איכא למימר דשאני התם שעשה הבית יד בידים אבל ביש בראשו
גלוסטרא דלא עשה בו מעשה וכדמשמע מדקתני שיש בראשו גלוסטרא ולא קתני שעשה בו גלוסטרא
כל שאינו קשור אסור. ויש לומר דהך בעיא קאי אנקמז דהוי דרך בנין גמור כמו שכתב רבינו
בסמוך ובהא פשיטא דכל שאינו עושה בו מעשה אסור אפילו אם יש בראשו גלוסטרא וקא מיבעיא
ליה בעשה בו מעשה בידים שעשה לו בית יד ופשט לו דשרי דכיון דכלי הוא תו לא מיחזי כבונה
שאין דרך לשקע כלי בבנין לבטלו שם. ויש הוכחה לזה מדאיתא להך בעיא בתר הא דאמרינן הלכה
כרבי יהודה בנקמז וכן הרי"ף (לד:) כתב על נקמז ואם עשה לו בית יד מותר. והפוסקים
שלא פסקו דין זה דעשה לו בית יד נראה שהוא מפני שנראה להם דבר פשוט כיון דכלי הוא וכדאמר
ליה בתמיהא בוכנא קאמרת: ובענין נגר שאין בראשו גלוסטרא כתב הרמב"ם בפרק כ"ו
(ה"י) וזה לשונו אם היה קשור ותלוי בדלת נועלין בו וכן אם היה ניטל ואגודו עמו
אבל אם היה אגדו קבוע בדלת והיה הנגר נשמט כמו קורה ומניחין אותו בזוית וחוזרין ונועלין
בו בעת שרוצין הרי זה אסור לנעול בו שאין עליו תורת כלי ואינו אגוד ואין בו אגד להוכיח
עליו. נראה מדבריו שהוא מפרש דניטל באגדו היינו שמתיר ראש החבל שבדלת והנגר מיטלטל
עם החבל ואינו ניטל באגדו היינו שמתיר ראש החבל שבנגר שנמצא הנגר מיטלטל בלא חבל וכל
שהוא מיטלטל עם החבל הקשור בו אפילו אין ראש החבל השני קשור בשום מקום שרי דהיינו ניטל
באגדו ודאמרינן בעובדא דרבי טבלא דהוה תלי בעברא דדשא לאו דוקא אלא מעשה שהיה כך היה
וכן כתב הרב המגיד בשם התוספות ובשם הרשב"א דתלי בעברא לאו דוקא: ואחר שכתבתי
זה מצאתי שכתב הריטב"א (קא: ד"ה בניטל באגדו) בשם התוספות וה"ר ישעיה
(פסקי רי"ד קא:) דניטל באגדו היינו שעשו לו בראשו קשר אחד שהיו נוטלין אותו בקשר
ההוא ותולין אותו בכותל כשאר כלים ולפיכך מתיר בו דכלי גמור הוא וכל שהוא כלי לא מיחזי
כבונה הילכך אע"פ שאינו קשור לא בדלת ולא בעברא דדשא נועלין בו והא דאמרינן בעובדא
דרבי טבלא דניטל באגדו הוה ולהכי לא אמר להו ולא מידי אע"ג דאמרינן התם דהוה תלי
בעברא דדשא מעשה שהיה כך היה דבלאו הכי נמי שרי עכ"ל ונכון לומר שכן היה מפרש
הרמב"ם אלא (דקיימא) [דקשיא] לן הא דאמר רבא והוא שקשור בדלת ומשמע דדוקא דלת
מדפריך ליה מעובדא דתלי בעברא דדשא וכיון דכי קשור בדלת אגודו מוכיח עליו מאי איריא
דלת הא כל כי האי גוונא בכל דוכתא שרי כדמסיק ההוא ניטל באגדו הוה. ולכן נ"ל שדעתו
כמו שפירשתי תחלה וליישב קושיא זו נראה לי שענין הנגר הוא על שני דרכים האחד שראש החבל
הקשור בדלת אין מתירין אותו לעולם אבל ראש החבל השני קושרים אותו בנגר בעת שרוצים לנעול
בו וכשפותחים מתירין אותו ונוטלין הנגר לבדו ומניחין אותו בקרן זוית. השני שראש החבל
הקשור בנגר אין מתירין אותו לעולם אבל ראש החבל הקשור בדלת קושרין אותו בעת שרוצין
לנעול וכשפותחים מתירין אותו מהדלת ונוטלין הנגר ואגדו עמו ומניחין אותו בקרן זוית
ורבא איירי בנגר שהוא בדרך הראשון דכיון שהנגר ניטל בלא אגד אפילו קשור ותלוי במקום
אחר אסור דהא כיון שהוא עשוי ליטלו משם בלא אגד אין אגד זה מוכיח עליו ועובדא דרבי
טבלא קס"ד שהיה בנגר העשוי בדרך זה ומשום הכי פריך לרבא מיניה ושני דעובדא דרבי
טבלא לאו בנגר העשוי בדרך זה (היא) [היה] אלא בעשוי בדרך השני שהוא ניטל ואגדו עמו
ומשום הכי שרי בתלי בעברא דדשא והוא הדין למונח בקרן זוית כמו שנתבאר:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שיג סעיף א
(א) א [א] פקק החלון, כגון: לוח, או
שאר כל דבר שסותמין בו החלון, יכולים לסתמו * אפילו אם אינו קשור * (ב) ולא אמרינן
דהוי כמוסיף על הבנין; * (ג) והוא שיחשוב עליו * מע"ש לסתמו בו. ב וקנה (ד) שהתקינו
להיות נועל בו, (ה) א"צ שיקשרנו בדלת ומ"מ דמי לבנין יותר מפקק החלון ולא
סגי במחשבה שיחשוב עליו מאתמול וצריך (ו) שיתקננו לכך; לרש"י, היינו שיתקננו לשם
כלי שיהא ראוי לשום תשמיש * שיהא ראוי להפך בו זיתים או לפצוע בו אגוזים; (ז) ג ולר"ת
א"צ שיהא ראוי לדבר אחר, אלא כיון שתקנו ועשה בו מעשה והכינו לכך סגי. הגה:
(ח) ד ומיקרי (ט) ע"י כך כלי שמלאכתו להיתר, (י) ומותר לטלטלו כמו שנתבאר לעיל
סי' ש"ח ס"ב (ב"י והרמב"ם). ונגר שהוא יתד שנועלים בו ותוחבין
אותו באסקופה למטה ודומה טפי (יא) לבנין, לא סגי בהכי * ואין נועלים בו אא"כ
* יהא קשור. וכיצד יהא קשור, * אם יש בראשו גלוסטרא דהיינו שהוא עב באחד מהראשים וראוי
לכתוש בו (יב) שדומה לכלי, סגי <א> אפילו אם קשור * (יג) בחבל דק שאינו ראוי
להיות ניטל (יד) בו, (טו) ואפילו אם אינו קשור בדלת עצמו אלא (טז) בבריח הדלת, ואפילו
אם החבל ארוך ואינו תלוי כלל באויר אלא כולו מונח בארץ; (יז) ואם אין בראשו גלוסטרא,
אם הוא קשור בדלת עצמה, סגי אפי' בחבל דק שאינו ראוי לינטל בו ואפי' כולו מונח בארץ;
ואם אינו קשור בדלת אלא בבריח, צריך שיהא (יח) הקשר אמיץ שיהא ראוי לינטל בו, ואפי'
הכי א"צ שיהא תלוי, אלא אפי' כולו מונח בארץ, מותר (יט) שאין אסור אלא כששומטו
ומניחו בקרן זוית.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שיג סעיף א
(א) פקק החלון - ואפילו על ארובה שבגג
שרי ואינו נחשב לאהל דהאהל כבר עשוי וכשפוקקו אינו אלא מוסיף על האהל דהיינו שמכסה
החלל שהיה באהל וגם הוא עראי. הר"י הלוי כתב דהא דאיתא בש"ס שפקקו את החלון
בשבת מפני המת שלא יכנס הטומאה לבית ויטמאו הכלים היינו דוקא קודם שימות המת דלא הוי
אלא תוספת אהל עראי וגם לא מיקרי מתקן עדיין אבל לאחר מיתתו מיקרי תיקון גמור והמג"א
חולק עליו וסובר דזה לא מיקרי מתקן דהכלים שהיו בתוכו כבר נטמאו ואינו מועיל אלא להבא
שלא יטמאו כל אשר יהיה אח"כ בהבית ובשע"ת מצדד כהמג"א ועיין בפמ"ג:
(ב) ולא אמרינן וכו' - כיון שדרכו
בכך לפתוח ולסגור תמיד ועיין בבה"ל:
(ג) והוא שיחשוב וכו' - וזה מהני אפילו
אם לא נשתמש בו עדיין מעולם לזה וכ"ש אם נשתמש בו מכבר אפילו רק פ"א דכבר
ירדה עליהם תורת כלי ולא צריך תו אפילו מחשבה ודע דהא דבעינן דעתו מע"ש היינו
דוקא בדבר שדרך לבטלו שם אבל דבר שאין דרך לבטלו לעולם אלא לפי שעה כגון בגד וכי"ב
מותר לסתום בו אפילו לא היה דעתו עליו מע"ש [ח"א]:
(ד) שהתקינו וכו' - היינו שתוחבו אצל
הדלת בכותל [ולא שסוגר בו את המסגרת או ב' חצאי דלת] וע"כ דמי קצת לנגר המבואר
לקמיה דלא מהני ליה מחשבה:
(ה) א"צ שיקשרנו וכו' - צ"ל
נמי א"צ וכו':
(ו) שיתקננו לכך - היינו דכיון שתקנו
יש עליו תורת כלי ויוצא מתורת בנין רק דלרש"י בעינן דוקא שיהא ראוי לשום תשמיש
אחר ולר"ת א"צ שיתקננו אלא לנעול בו דבזה נמי יש תורת כלי עליו ויוצא מתורת
בנין:
(ז) ולר"ת וכו' - ולעת הצורך
יש להקל כר"ת דכן סתם השו"ע לעיל בסימן ש"ח ס"י:
(ח) ומקרי וכו' - דמלאכת הנעילה הוא
להיתר:
(ט) עי"כ וכו' - אבל קנה שמוסקין
בו זיתים אע"פ שנועלין בו מקרי מלאכתו לאיסור כיון שעיקרו עשוי לכך הולכין אחר
רוב תשמישו:
(י) ומותר לטלטלו - היינו אפילו
שלא לצורך גופו ומקומו רק צורך קצת וזהו שציין רמ"א כמו שנתבאר לעיל בסימן ש"ח
אבל בעניננו דאיירינן לענין לנעול בו דהוא לצורך גופו מותר כיון שיש עליו תורת כלי
אפילו עומד למסוק בו זיתים:
(יא) לבנין - ר"ל שנראה כשאר
נגרים ויתדות שנועץ בכותל דיש בזה משום בנין ולכך בעינן שיהא קשור:
(יב) שדומה לכלי - היינו דכיון דכלי
הוא לא הוי כבנין דנראה לכל דלפי שעה משימו שם:
(יג) בחבל דק - משמע דעכ"פ קשור
מיהו בעינן וכן פסק הט"ז דהקשירה הוא לעיכובא ובספר אליה רבא כתב דלעת הצורך יש
לסמוך על המקילין ע"י גלוסטרא כיון שהוא כלי אף בלי קשירה כלל אבל בביאור הגר"א
משמע דמצדד לדינא כהט"ז ואם הנגר מחובר לדלת ומושכין אותו ותוחבין בחור מותר לכו"ע
אף בלי קשירה [ח"א]:
(יד) בו - שאם רוצה לטלטלו ע"י
אותו חבל מיד נפסק:
(טו) ואפילו אם אינו וכו' - והו"א
דאינו מינכר כ"כ דהוא רק לנעילה:
(טז) בבריח הדלת - או במזוזה שאחורי
הדלת:
(יז) ואם אין בראשו וכו' - משום דכיון
דאין על הנגר תורת כלי בעינן שיהיה יותר היכר שהוא עומד רק לנעילה דלא יהיה נראה כבונה:
(יח) הקשר אמיץ - ובלא"ה אסור
אפילו אם הנגר תלוי באויר ואינו נגרר כלל בארץ:
(יט) שאין אסור וכו' - קאי אלעיל שכתב
דמותר אפילו בחבל דק וע"ז סיים וכתב שאין אסור אלא כששומטו היינו שאינו קשור כלל
וכששומטו ממקום החור שנועל שם הדלת מניחו בקרן זוית דאז אינו נראה כמוכן לנעול והוי
כבונה:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שיג סעיף א
* אפילו אם אינו קשור - ובקשור א"צ
אפילו מחשבה. ב"ח וא"ר:
* ולא אמרינן וכו' - עיין במ"ב
ואם אינו עומד לפתוח אלא לעתים רחוקות אסור כמוסיף על אהל קבוע כ"כ המ"א
בסק"ז והפמ"ג וע"כ בעינן שיהא הפקק קשור ותלוי מבעוד יום:
* והוא שיחשוב וכו' - עיין בב"י
דכן הוא מסקנת הרא"ש ודלא כהר"ן דבעי שיהיה תורת כלי כמו בקנה לקמיה אמנם
מצאתי דהרבה ראשונים ס"ל כוותיה הלא המה הרמב"ן במלחמות והרשב"א בחידושיו
במסקנתו והרא"ם בספר יראים שלו וע"כ צ"ע למעשה:
* מע"ש לסתמו בו - היינו דכיון
דהכינו לכך לית ביה איסור טלטול ובלא"ה אסור משום טלטול אבל משום בנין לא שייך
בפקק החלון כלל כ"כ הב"ח וכן הפמ"ג ולפ"ז מה שכתב השו"ע לסתמו
בו הוא לאו דוקא דה"ה אם הכין במחשבה לאיזה דבר שיהיה סגי וכן ביאר הפמ"ג
[וכתב עוד דאם הוא כלי אף אם הוא כלי שמלאכתו לאיסור כגון דף שעורכין עליו דהוא מותר
לצורך גופו תו א"צ אפילו מחשבה] וכן משמע בהרא"ש דהטעם הוא משום איסור טלטול
ובביאור הגר"א כתב דטעם השו"ע הוא כרש"י דאל"ה נראה כמוסיף על
הבנין:
* שיהא ראוי להפך וכו' - ואפילו אם
יחד רק לזה מ"מ נ"ל דלא מקרי עדיין כלי שמלאכתו לאיסור כיון שלא היה עדיין
רק הזמנה בעלמא לזה ומצאתי בא"א בסימן רע"ט אות ב' שמצדד ג"כ כמ"ש
וע"ש עוד מה שמחלק בזה:
* ואין נועלים בו אא"כ וכו'
- מיהו בקשור א"צ אפילו מחשבה שיחשב עליו מבעוד יום. ב"ח וא"ר:
* יהא קשור - אבל במחשבה בעלמא שחישב
עליו מע"ש איכא איסור דאורייתא לדעת רש"י דס"ל דהלכה דנגר המונח אסור
אף במקדש אבל לדעת הרא"ש שם [עירובין ק"ב ע"א] דס"ל דהלכה כר"י
דמונח מותר אף במקדש ומשום דכיון דמתוקן מאתמול להכי לאו בונה הוא [וכדפירש"י
בשבת קכ"ו ע"א] א"כ איסור זה הוא רק מדרבנן ובפרט לדעת ר"ת עיין
בשבת קכ"ו ע"א תוד"ה והמונח וכ"ז בנגר שאין בראשו גלוסטרא אבל
ביש בראשו גלוסטרא אפשר דלכו"ע הוא רק מדרבנן כיון דתורת כלי עליו. שוב ראיתי
בביאור הגר"א שכתב דלדעת רש"י מותר ע"י גלוסטרא אף בלי קשירה כלל ואעפ"כ
ספיקתנו נשאר במקומו אליבא דטוש"ע דאוסרים בלי קשירה אפילו ע"י גלוסטרא אם
בעלמא יסברו במונח כדעת רש"י דהוא מדאורייתא אפשר דאעפ"כ בכאן בגלוסטרא הוא
מדרבנן:
* אם יש בראשו גלוסטרא - היינו ממילא
אבל אם עשה גלוסטרא לראשו משמע בב"י דזה לכו"ע מותר אפילו בלי קשירה כלל
כיון דעשה בו מעשה שמוכיח עליו שהוא כלי לא מחזי כבונה כלל ויותר מזה שזה מותר אפילו
בנקמז [היינו כשהנגר נכנס בחור האסקופה נוקב תחתיו בארץ המבואר בסעיף ב' לאיסור ובזה
מותר] ומביאור הגר"א מוכח דס"ל דלדעת הטור אין לחלק בזה כלל דהא ס"ל
דדין בית יד הוא דין אחד דגלוסטרא דמתניתין וכ"ש דאין להתיר בזה בנקמז לדידיה
רק לדעת הרי"ף עי"ש ועיין מה שכתבנו בסמוך:
* בחבל דק - ועיין במ"ב בשם הט"ז
והגר"א ואף דהגר"א כתב בסמוך דלהטור מותר ע"י גלוסטרא אף באינו קשור
היינו באינו קשור בדלת אלא בבריח אבל עכ"פ קשור מיהו בעינן דאל"ה סותרים
דברי הגר"א אהדדי שכתב בהדיא דכן מוכח בטוש"ע דבעינן קשור ובזה ניחא מה שסיים
אח"כ דלרש"י מותר אפילו באינו קשור כלל היינו דלדידיה מותר אפילו אינו קשור
כלל לא בדלת ולא בבריח:
2)
כל כלי, אפי' הוא גדול וכבד הרבה, לא נתבטל שם כלי ממנו
רמב"ם הלכות שבת
פרק כה הלכה ו
וכל שאינו כלי כגון אבנים ומעות וקנים
וקורות וכיוצא בהן אסור לטלטלן, אבן גדולה או קורה גדולה אף על פי שהיא ניטלת בעשרה
בני אדם אם יש תורת כלי עליה מטלטלים אותה, דלתות הבית אע"פ שהן כלים לא הוכנו
לטלטל לפיכך אם נתפרקו אפילו בשבת אין מטלטלין אותן, וכן העפר והחול והמת אין מזיזין
אותן ממקומו, ובן שמונה חי הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו.
בית יוסף אורח חיים סימן
שח אות ב ד"ה וכל דבר
ב וכל דבר שהוא כלי אפילו הוא גדול וכבד וכו'. בעירובין (קב.) ההיא שריתא
פירוש קורה דהוה בי רבי פדת דהוה מדלו לה בי עשרה ושדו לה אדשא ולא אמר להו ולא מידי
אמר תורת כלי עליה ההיא אסיתא פירוש מכתש דהוה בי מר שמואל דהוה מחזקה אדריבא שרא מר
שמואל למישדייה אדשא אמר תורת כלי עליה פירוש אדריבא לתך וכתבום הרי"ף (מט:) והרא"ש
(סי' י) בפרק כל הכלים וכתב הרב המגיד בפרק כ"ה (ה"ו) שהקשו המפרשים מדאמרינן
בסוף פרק במה מדליקין (לה.) שנחלקו רבה ורב יוסף אם מותר לטלטל כוורת בת שלשה כורין
ובבת ארבעה שוין לאיסור ותירצו בתוספות (עירובין קב. ד"ה ההוא שריתא) דכוורת אין
דרכה לטלטלה וכל שגדולה כל כך אסור לטלטלה בשבת אבל קורה זו דרכן היתה לטלטלה בכל שעה
לסגור הדלת אף בשבת מטלטלין אותה הואיל ויש תורת כלי עליה, ומדברי ההלכות ורבינו שלא
הזכירו כלל הא דפרק במה מדליקין (לה.) נראה לי שהם סוברים שמימרות אלו אין להם עיקר
ורבה ורב יוסף הוא שמחמירין בטלטול ואין הלכה כמותן וכן עיקר עכ"ל:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שח סעיף ב
כל כלי, אפי' הוא גדול (ח) ד וכבד
הרבה, לא נתבטל שם כלי ממנו לא מפני גדלו (ט) ולא מפני כבדו.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שח סעיף ב
(ח) וכבד הרבה - וה"ה אבן
גדולה וקורה גדולה אם יש תורת כלי עליה דהיינו שמיוחדים לתשמיש שרי לטלטלן ובכלי מותר
אפילו אינו רגיל לטלטלה בימות החול מ"מ לא אמרינן דמפני כבדותה הוא קובע לה מקום
ומקצה אותה מדעתו מלטלטלה. ונראה דאם בימות החול הוא זהיר להניעה ממקומה כדי שלא תפסד
ותתקלקל ממילא הוא בכלל מוקצה מחמת חסרון כיס ואסור לטלטלה:
(ט) ולא מפני כבדו - ואפילו אם הוא
משוי של כמה בני אדם [עירובין ק"ב]:
3)
שידה תיבה ומגדל שפתחיהן מן הצד ויש להם שני צירים
רמב"ם הלכות שבת
פרק כב הלכה כה
התוקע חייב משום בונה לפיכך כל הדלתות
המחוברות לקרקע לא נוטלין אותן ולא מחזירין גזירה שמא יתקע, אבל דלת שידה תיבה ומגדל
ושאר דלתות הכלים נוטלין ולא מחזירין, ואם נשמט ציר התחתון שלהן דוחקין אותו למקומו,
ובמקדש מחזירין אותו, אבל ציר העליון שנשמט אסור להחזירו בכל מקום גזירה שמא יתקע.
בית יוסף אורח חיים סימן
שיג אות ה ד"ה שידה תיבה
ה שידה תיבה ומגדל שפתחיהן מן הצד וכו'. גם זה שם (עירובין קב:) תנו רבנן
ציר דלת שידה תיבה ומגדל במקדש מחזירין במדינה דוחקין והעליון כאן וכאן לא יחזיר שמא
יתקע. וכתב הרא"ש (סי' טז) רבינו תם נסתפק אם מותר לדחוק העליון במדינה מדקאמר
כאן וכאן לא יחזיר משמע דלדחוק מותר אף במדינה או דילמא האי דנקט לא יחזיר בשביל מקדש
נקט אבל במדינה אפילו לדחוק אסור מדקתני ברישא במדינה דוחקים התחתון מכלל דבעליון לדחוק
אסור עכ"ל ורבינו סתם הדבר לאיסור והרב המגיד כתב בפרק כ"ב (הכ"ה) שנראה
מדברי הרמב"ם שאסור לדחוק העליון במדינה ושכן העלו ז"ל: וכבר נתבאר בסימן
ש"ח (סד. בטור וב"י ד"ה דלת של שידה) דדלתות הכלים מותר ליטלם מהם בשבת
אבל לא דלתות מידי דמיחבר בארעא משום דהוי בונה ומשמע דהוי חייב חטאת בין על נטילתן
בין על חזרתן:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שיג סעיף ה
ט שידה תיבה ומגדל שפתחיהן מן הצד
ויש להם שני צירים אחד למעלה (לז) ואחד למטה, אם יצא התחתון כולו ממקומו, אסור להחזירו
(לח) שמא יתקע; אבל אם יצא מקצתו, דוחקו עד שמחזירו למקומו כיון שהעליון נשאר במקומו
בקל יכול להחזיר התחתון; (לט) אבל כשיצא העליון, <ה> אסור אפי' לדוחקו ולהחזירו
למקומו.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שיג סעיף ה
(לז) ואחד למטה - ויש חור במפתן שהציר
נכנס לתוכו וכנגדו יש למעלה חור אחד שהציר העליון הוא בתוך החור:
(לח) שמא יתקע - בחוזק בסכין וביתדות
שלא יוכל עוד לצאת משם והוי מכה בפטיש ואפילו היכי שהחור הוא באמצע פתח התיבה דלא שייך
למגזר כ"כ שמא יתקע אפ"ה אסור דגזרינן באמצע אטו מן הצד ואפילו בצירים שלנו
שהם מברזל אסור להחזיר דלתי הכלים דגזרינן שמא יראה שהציר אינו תקוע יפה ויחבר אותו
במסמרים:
(לט) אבל כשיצא העליון - דעי"ז
הוא נופל לגמרי גם הדחיקה אסור כמו חזרה: