רי"ף ערובין דף לה:
גמ' ערובין דף קב:- קה.
אורך השיעור הקולי ברי"ף ור"י הוא 38:08 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 6:00 דקות
אין להעתיק או לצלם את התמונות
1)השמעת קול בכלי שיר, אסור, אבל
להקיש על הדלת, מותר
2)יש מתירים לומר לעכו"ם לנגן
בכלי שיר בחופות
3)המשמר פירותיו וזרעיו מפני חיה ועוף,
לא יספוק כף אל כף
4)נשים המשחקות באגוזים ושקדים וכיוצא
בהן אסורות לשחק בהן בשבת
5)אסור לשאוב מן הבור בגלגל גזרה שמא
ימלא לגינתו ולחורבתו
רמב"ם הלכות שבת
פרק כג הלכה ד
כל דבר שהוא גמר מלאכה חייב עליו משום
מכה בפטיש, ומפני זה הגורר כל שהוא או המתקן כלי באיזה דבר שיתקן חייב, לפיכך אסור
להשמיע קול של שיר בשבת בין בכלי שיר כגון כנורות ונבלים בין בשאר דברים, אפילו להכות
באצבע על הקרקע או על הלוח או אחת כנגד אחת כדרך המשוררים או לקשקש את האגוז לתינוק
או לשחק לו בזוג כדי שישתוק כל זה וכיוצא בו אסור גזירה שמא ב יתקן כלי שיר.
בית יוסף אורח חיים סימן
שלח אות א ד"ה כל השמעת
א כל השמעת קול אסור וכו'. בסוף עירובין (קד.) עולא איקלע לבי רב מנשה
אתא חד גברא טרף אבבא אמר מאן האי ליתחל גופיה דקא מחיל שבתא אמר ליה רבא לא אסרו אלא
קול של שיר. ופירש רש"י דקא מחיל שבתא. דקסבר כל אולודי קלא אסיר: קול של שיר.
הנשמע כעין שיר בנעימה ובנחת. איתיביה מעלין בדיופי ומטיפין מי ארג לחולה בשבת לחולה
אין לבריא לא היכי דמי לאו דניים וקא בעי דליתער שמע מינה אולודי קלא אסיר לא דתיר
וקא בעי דלינם דמשתמע כי קלא דזמזומי. ופירש רש"י מי ארג. כלי הוא של מתכת ופיו
צר ומנוקב בתחתיתו נקבים דקים וממלא מים וסותם פיו העליון וכל זמן שפיו סתום אין המים
יוצאים בנקבים התחתונים וכשרוצה נוטל פקק העליון והמים יוצאים בנקבים טיף טיף אחר טיף
טיף ונותן כלי מתכת וכופהו תחתיו וקולו נשמע לחולה וקא בעי לאיתעורי. על ידי קול זה
וכיון דלהקיץ הוא לא בנעימה ונחת נשמע שהרי קול נעים מרדימו אפילו הכי לבריא לא. איתיביה
המשמר פירותיו מפני העופות ודלעיו מפני החיה משמר כדרכו ובלבד שלא יספק ולא יטפח ולא
ירקד מאי טעמא לאו משום דקא מוליד קלא אמר רב אחא בר יעקב גזירה שמא יטול צרור ופירש
רש"י שמא יטול צרור ויזרוק לרשות הרבים להבריח העופות ואלא הא דאמר רב יהודה אמר
רב נשים משחקות באגוזים אסור מאי טעמא לאו משום דקא מוליד קלא וכל אולודי קלא אסיר
לא דילמא אתי לאשוויי גומות דאי לא תימא הכי הא דאמר רב יהודה נשים המשחקות בתפוחים
אסור התם מאי אולודי קלא איכא אלא דילמא אתי לאשוויי גומות ופירש רש"י לאשוויי
גמות להכין דרך לגלגל האגוז תנן ממלאין מבור הגולה ומבור הגדול בגלגל בשבת במקדש אין
במדינה לא ומאי טעמא לאו משום אולודי קלא לא גזירה שמא ימלא לגנתו ולחורבתו: וכתב הרי"ף
(לה:) ומסתברא לן דהלכתא כוותיה דרבא דאמר לא אסרו אלא בקול של שיר בלבד מדתריץ רב
אחא בר יעקב כוותיה ועוד דהא אמימר שרא למימלא בגלגלא בשבתא במחוזא וחזינן למקצת רבוותא
דסבירי להו כעולא וסמכי אגמרא דבני מערבא (ירושלמי ביצה פ"ה ה"ב) דאמר רבי
אלעזר כל משמיעי קול בשבת אסורין רבי אילעא איעצר בסידרא סליק לביתיה ואשכחון דמכין
דמך על תרעא בגין דלא מיקש בשבתא ואנן לא סבירא לן הכי דכיון דסוגיא דגמרא דילן להיתרא
לא איכפת לן במאי דאסרי בגמרא דבני מערבא: והרא"ש (סי' כ) כתב שרבינו חננאל (עירובין
קד:) כתב אף על גב דשני רבא כל הני פירכי דפרכי עילויה אשינויי דחיקי לא סמכינן לדחויי
להא דעולא והרי"ף כתב מסתברא לן דהלכה כרבא דהא רב אחא בר יעקב פריק כוותיה וכו'
ואף על פי שלא הכריע הרא"ש בין שתי הסברות דבריו נוטים לדברי הרי"ף שהרי
כתבם באחרונה: ודעת הרמב"ם כדעת הרי"ף שהרי בפרק כ"א (ה"ג) כתב
שטעם איסור השחוק באגוזים משום אשוויי גומות וגם כתב שם (ה"ה) שמותר למלאות בגלגל
מבור שבחצר וכתב שטעם האיסור כשאינו בחצר הוא משום שמא ימלא לגנתו ולחורבתו ובפרק כ"ד
(ה"ט) גבי משמר פירותיו כתב שהטעם שלא יטפח ולא ירקד הוא גזירה שמא יטול צרור
ויזרוק ארבע אמות ברשות הרבים וכל דברים אלו הם שינויי דשני רבא ובהדיא כתב בפרק כ"ג
(ה"ד) אסור להשמיע קול של שיר בשבת משמע דוקא של שיר אבל קול שאינו של שיר מותר
וכן כתוב בהגהות (מיימונית ד"ק) פרק כ"ג (אות ב) בשם כמה גדולים דהלכה כרבא
אף על פי שר"י פסק כעולא:
ומ"ש רבינו ואפילו לפי זה כתב
הר"מ מרוטנבורק אי לא בעי לקלא שרי כגון טבעת חלולה שיש בה אבן המשמיע קול וכו'.
כתוב באורך בהגהות פרק כ"ג (שם):
ומ"ש רבינו והרי"ף התיר
כיון שאינו מכוין לשיר הילכך מותר להטיף מי ארג לחולה וכגון שאינו מכוין לשיר. דמשמע
דדוקא לדעת הרי"ף שרי מי ארג לחולה אבל לדעת רבינו חננאל אסור קשה לי היכי אפשר
לומר כן שהרי ברייתא שלמה היא מטיפין מי ארג לחולה בשבת וכך היה לו לכתוב הילכך מותר
להטיף מי ארג לבריא וכגון שאינו מכוין לשיר דכהאי גוונא להרי"ף שרי ולרבינו חננאל
אסור. והגאון מהר"ר יצחק אבוהב כתב דאפשר דהכי קאמר מותר להטיף מי ארג שעושין
לחולה אף לבריא ואורחא דמילתא נקט שעושין זה לחולה עכ"ל:
ומ"ש וכן התיר רבינו תם להקיש
על הדלת כשאינו דרך שיר. כך יש ללמוד ממה שהתיר (תוס' ד"ה גזרה) למלאות מים בגלגל
קטן בשבת כמו שאכתוב בסמוך (ד"ה אין דולין) בסייעתא דשמיא ואילו לדעת רבינו חננאל
ודאי אסור משום משמיע קול וכ"כ המרדכי בפרק משילין (סי' תרצו) דאיתא בירושלמי
(שם ה"ב) אמר רבי שמואל בר רב יצחק סבי אקושי דבי כנישתא הוה פירוש זקני היה חזן
הדופן לבית הכנסת כנהוג השמש בינינו ונראה דאהא סמכינן לדפוק על הפתחים בשבת להקיץ
את הקהל לבית הכנסת ולית הלכתא כאמוראי דפליגי עליה דרבי שמואל בר רב יצחק ע"כ:
כתב האגור (סי' תקיח) בשם מהר"י מולן (שו"ת מהרי"ל החדשות סי' לח אות
ד) דאסור לדפוק על הדלת בכלי המיוחד שם להשמיע קול עכ"ל ומדלא כתב המיוחד להשמיע
קול של שיר משמע דאפילו אינו מיוחד אלא להקיש על הדלת כדי שישמעו קולו ויבאו לפתוח
לו אסור ואיני יודע טעמו דאי סבירא ליה כעולא אפילו אם אינו מיוחד לכך אסור ואי סבירא
ליה כרבא אפילו אם מיוחד לכך שרי כיון שאינו מכוין לשיר ושמא י"ל דאע"ג דסבירא
ליה כרבא במיוחד לכך חיישינן שמא יכוין לשיר וכן נראה ממה שכתוב בפסקי התוספות של עירובין
(סי' ריג) קול שאינו של שיר אין לאסור אך טבעת הדלת אסור לקשקש בו. ולענין הלכה
כיון דהרי"ף והרמב"ם מסכימים לדעת אחת וכמה גדולים סברי כוותייהו וגם הכי
משמע דסבירא ליה להרא"ש הכי נקטינן:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שלח סעיף א
השמעת קול (א) א בכלי [א] שיר, אסור,
* (ב) אבל להקיש * על הדלת וכיוצא בזה, כשאינו דרך שיר, מותר. הגה: וכן אם לא עביד
מעשה, שרי. ולכן (ג) אלו שקורין לחבריהם ומצפצפים בפיהם ב כמו צפור, מותר לעשותו בשבת
(הגהות אלפסי). ואסור להכות בשבת על הדלת בטבעת הקבוע בדלת, אע"פ שאינו מכוין
לשיר, <א> מ"מ * הואיל והכלי (ד) מיוחד לכך, * (ה) אסור. (ו) ולכן ג אסור
לשמש להכות על הדלת לקרוא לבית הכנסת (ז) ע"י הכלי המיוחד לכך, אלא מכה בידו על
הדלת (אגור וב"י בשם פסקי תוספות דעירובין).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שלח סעיף א
(א) בכלי שיר - לאו דוקא בכלי שיר
אלא אף ביד כגון להכות כף אל כף היכא שהוא דרך שמחה ושיר אסור כמ"ש בסימן של"ט
ס"ג מטעם שמא יתקן כלי שיר [ומה דאסרו בס"ד להכות כף אל כף כשמשמר הפירות
כדי להבריח העופות אף שהוא אינו דרך שיר הטעם שמא יטול צרור ויזרוק לר"ה כשירצה
להבריחם וכדמפרש שם] ואם ירצה להכות כף אל כף כדי לשמח התינוק ולהשתיקו יראה לעשות
זה כלאחר יד דשרי וכמו שמבואר שם. ואם נותן מים בכלי מלא נקבים להטיף לתוך כלי מתכות
כדי להשמיע קול נעים ע"י הנטיפה אסור דזה הוי ג"כ ככלי שיר ולחולה כדי להרדימו
שיישן שרי ואם מטיף בחוזק כדי שיקיץ את הבריא משנתו שרי דלא הוי ככלי שיר כיון שאין
עושה בנעימה ובנחת דקול כזה אדרבה היה מרדימו יותר אלא עושהו בחוזק כדי שייקץ ע"י
הקול וע"כ שרי:
(ב) אבל להקיש וכו' - ר"ל אף
שכונתו להשמיע קול כדי שיפתחו לו מותר ואפילו אם מקיש בכלי כיון שאינו דרך שיר:
(ג) אלו שקורין לחבריהם וכו' - היינו
אפילו אם מנעים הקול כעין שיר שרי דלא גזרו בזה היכי דעביד בפה:
(ד) מיוחד לכך - ר"ל שמיוחד להשמיע
קול חיישינן שמא יכוין לשיר וכ"ש להשמיע קול בכלי [שקורין קאמער טאן] פשיטא דאסור
דכלי שיר הוא וגם הוא מכוין לשיר ובברזל שהפתח ננעל ונפתח בו נראה דמותר להקיש בו על
הדלת כדי שישמעו אנשי הבית לפתוח לו שזה הברזל מיוחד רק לפתוח בו את הדלת או לנעול:
(ה) אסור - עיין בא"ר ופמ"ג
דמזה נשמע דה"ה דאסור למשוך בחוט העינבל בשבת כדי שישמעו אנשי הבית והחצר ויפתחו
לו שזה הכלי מיוחד להשמיע קול והוא כונתו ג"כ לזה ועיין בה"ל ולענין אם מותר
לפתוח הדלת כשיודע שיש בו עינבל עיין לקמיה:
(ו) ולכן אסור לשמש וכו' - כתב הט"ז
כאן וביו"ד סימן רפ"ב דמזה מוכח דאסור לתלות בשבת אותן הפרוכות שיש בהן פעמונים
להשמיע קול כשפותחין הארון וכן לתלות הפעמונים על העצי חיים של הס"ת כיון דעיקר
עבידתיה לקלא והש"ך שם חולק עליו מטעם דהא קי"ל דלצורך מצוה שרי כמ"ש
סימן של"ט דמותר לרקד בשמחת תורה לכבוד התורה והכא נמי צורך מצוה הוא כדי שישמעו
העם ויקומו ולא דמי לקריאת בהכ"נ דאסור דהתם אפשר בענין אחר ותו דאותו הפותח הפרוכת
אין מכוין להשמיע הקול כלל כ"א ליטול הס"ת [מ"א] ועיין בשער אפרים שער
יו"ד ס"ג שדעתו שם דלכתחלה אין לעשות כן בשבת ובמקומות שנהגו היתר בזה כדעת
המ"א אין למחות בידם עכ"ל וכן לענין אם מותר לפתוח הדלת כשיודע שיש בה עינבל
תלוי ג"כ בסברת הט"ז והמ"א הנ"ל דלהט"ז אסור ולהמ"א
[כאן וכן בסימן ש"א סקל"ה ע"ש] שרי דהרי כשפותח הדלת בשבת אין מכוין
להשמיע קול ומדברי הגר"א שם בסימן ש"א סוף סכ"ג מוכח דהוא סובר ג"כ
כהט"ז דכיון דהעינבל מיוחד להשמיע קול אין נ"מ במה שהוא אינו מכוין לזה וגם
בא"ר מצדד דאין להקל מטעם זה לחוד אלא גבי פרוכת דהוא מילתא דמצוה וע"כ בודאי
מהנכון שיסיר מע"ש העינבל מע"ג הפתח או שיפקקנו בצמר או במוכין שלא ישמע
קולו אך במקום הדחק [כגון ששכח ולא הסירו מע"ש וכל כי האי גוונא] נראה דיכול לסמוך
על הסברא הנ"ל להקל כיון שאינו מכוין להשמיע קול:
(ז) ע"י כלי המיוחד - ויש מקומות
שלוקח השמש בשבת כלי אחר להכות בשבת. ומה שמכה השמש בבהכ"נ על השלחן ומשמיע קול
כדי להשקיט העם לחזרת הש"ץ אין בזה איסור אפילו אם הוא מכה באיזה דבר כיון שאינו
מכה בכלי מיוחד לזה:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שלח סעיף א
* אבל להקיש על הדלת וכו' - ובבאור
הגר"א כתב דהעיקר בזה כדעת הירושלמי שמחמיר בזה והנה דעתו כדעת הר"ח המובא
בהרי"ף ע"ש אך העולם נוהגין להקל כדעת השו"ע אך זה קשה לי שכתב דאינו
מותר רק אם אינו מתכוין לקול כלל כמו בור הגלגל וכדומה לזה והנה רצה לתרץ בזה דלא יהיה
ראיה מאמימר דשרי מתחלה במחוזא ולא חשש לאולודי קלא ומה יתרץ סתמא דגמרא שם מתחלה שהביא
ראיה שם מתחלה לעולא מהמשנה דממלאין מבור הגולה והו"ל למימר וליטעמיך הא לא איכוין
לקלא וע"כ כמו שכתב בהג"מ שם בפכ"ג דאפשר שיש צורך קול בזה ע"ש
ואולי דזה הוי רק לס"ד דגמרא שם אבל למסקנא דגמרא תו לא צריכינן לכ"ז ועיקר
הטעם לכו"ע הוא רק משום שמא ימלא לגינתו ולחורבתו ומ"מ נראה דלהקיש על הדלת
כלאחר יד מותר לכו"ע אף שכונתו להשמיע הקול דלא עדיף מלהכות כף אל כף דגם שם כונתו
כדי להשמיע קול ואפ"ה מיקל השו"ע בשל"ט ס"ג ע"ש:
* על הדלת וכו' - הנה בב"י הביא
זה בשם האגור ונתקשה שם בטעם הדבר אי ס"ל כעולא אפילו באינו מיוחד לכך אסור ואי
כרבא אפילו במיוחד נמי הואיל ואינו קול של שיר ותירץ דהטעם שמא יכוין לשיר וקשה דהלא
מוכח בעירובין ק"ד דהיכא שהוא מכוין להעיר לחבירו ולהקיצו אינו עושה הכאה בנעימה
כדרך שיר דהכאה כזה אדרבה מרדימו אלא עושה בחוזק ובזה מקיצו ומעוררו ואמאי שייך שמא
יכוין לשיר ואי נימא דחיישינן אם נתירו בזה יבוא בעלמא לעשות הכאות בנעימה כדרך שיר
א"כ אמאי מתיר שם הגמרא להטיף בבריא מי ארג בחזקה כדי להקיצו ניחוש שמא יטיף פעם
אחרת בנעימה ואמנם יש לומר דהכא שהוא כלי שהוא מיוחד להשמיע קול חיישינן לזה משא"כ
התם. ואולם דע דבפירוש המשנה להרמב"ם משמע דמותר להקיש על הדלת אפילו בשלשלת הקבוע
שם הואיל ואינו עושה כדרך שיר:
* הואיל והכלי מיוחד לכך - עיין במ"ב
מה שכ' בשם הא"ר ופמ"ג ובזה גם המ"א מודה שאסור הואיל שכונתו להשמיע
קול והנה ראיתי בספר כלכלת שבת שכתב דבמקום הדחק כשאינו יכול לכנוס לבית או לחצר בלא
זה יש להקל מטעם דנוכל לסמוך על שיטת הרי"ף דכשאינו דרך שיר מותר ולא ידענא מאי
קאמר דהא לפי מאי דמסיק הב"י והעתיקו הרמ"א דבכלי המיוחד לכך שאני גם לשיטת
הרי"ף דפסק כרבא אסור [ואולי י"ל דס"ל מדסתם המחבר בסתמא דלהקיש על
הדלת מותר ולא התנה דדוקא בכלי שאינו מיוחד מסתמא ס"ל דלדעת הרי"ף דפסק כרבא
בכל גווני שרי והרמ"א דהביא דעת האגור פליג ע"ז ומה דלא כתב בשם י"א
מצינו עוד בכ"מ כעין זה אבל הוא דוחק] ומה דהביא עוד מסתם המשנה דבני מלכים יוצאין
בזגין ג"כ קשה מאד לסמוך ע"ז דהרמ"א בסימן ש"א סכ"ג סתם שם
לאיסורא וכתב שם הגר"א דהמשנה מיירי בפקוק הזג שלא ישמע קול העינבל ואפילו לפי
דעת המ"א שם בסקל"ה דמתיר אפילו באינו פקוק הא טעמיה התם משום דלא בעי לקלא
משא"כ בעניננו שמתכוין להשמיע הקול כדי שיפתחו לו גם להמ"א אסור וכמו שכתב
הפמ"ג במ"ז בסימן זה ואמנם י"ל דזה הלא הוא רק לפי מה שפסק הרמ"א
דבכלי המיוחד להשמיע קול אסור אפילו אינו קול של שיר וע"כ אפשר דבשעת הדחק נוכל
לסמוך על מה שהבאנו לעיל בשם פירוש המשנה להרמב"ם דמשמע דס"ל דגם זה מותר
הואיל ואינו קול של שיר וגם בהגה"מ שם דמשמע דמיקל בזה עם עינבל הואיל דלא בעי
לקלא הוא צריך לזה רק לפיר"ח משא"כ לפסק הרי"ף יהיה מותר בזה בכל גווני
הואיל ואינו קול של שיר ועוד יש לומר באופן אחר דהא דפסק רמ"א דבכלי המיוחד להשמיע
קול אסור לאו משום דהוא שבות גמור אלא משום דמיחזי כעובדא דחול וכן משמע קצת בפמ"ג
סק"ג וכן בספר תוספות שבת שמתיר להקיש על הדלת בכלי המיוחד רק לשבת [עיין בסימן
שכ"ז ס"ד במ"א ובטור שם] וא"כ לפי מאי דמבואר בסימן של"ג
ס"א בהג"ה דשבות מותר לצורך מצוה והיינו דבר שהוא רק משום עובדא דחול וכמו
שכתב הפמ"ג שם [דבשבות גמור בודאי אסור לעשות בעצמו] וא"כ בעניננו כשאינו
יכול לכנוס לביתו בלילה לישן אין לך צורך שבת יותר מזה [ואין לסתור דבר זה ממה דאיתא
בירושלמי והובא ברא"ש וב"י דרבין היה ישן על השער מפני שלא רצה להקיש על
הדלת דהתם הלא סבר דאולודי קלא ג"כ אסור ולאו דוקא כלי שיר ממש וא"כ הוי
שבות גמור ולא שרינן משום צורך שבת משא"כ לדידן דפסקינן כרבא דלא אסרו אלא קול
של שיר אבל אולודי קלא לא אסרו כלל נוכל לומר בפשיטות דמה שאסרו בכלי המיוחד להשמיע
קול הוא רק משום עובדא דחול וא"כ לצורך מצוה שרי] אך כ"ז כתבנו למצוא אופן
במקום הדחק אבל לכתחלה צריך לזרז את עצמו שלא יבוא לזה וגם בדיעבד אם יכול למשוך את
החוט ע"י איזה שינוי טוב יותר שיעשה כן וכמבואר בשל"ט ס"ג דלספק כלאחר
יד מותר ואף דלענין קשקוש בזוג משמע שם דאין להקל בזה וכמבואר שם בבה"ל עכ"ז
במקום הדחק אין להחמיר. היוצא מכל זה דלמתוח החוט של עינבל בשבת מבואר בכמה אחרונים
בהדיא [היינו בא"ר ופמ"ג וגם מהגר"א מוכח כן] לאיסור אך כשאינו יכול
לכנוס לחצרו לישן בלא זה נוכל לסמוך להקל משום כבוד שבת אך למתוח חוט העינבל שעשוי
בביתו כדי להשמיע למשרתת אין להקל בזה כלל דאפשר לו בלא"ה ויש בזה זילותא דשבת:
* אסור ולכן וכו' - ולענין אם מותר
לטלטל אותו הכלי אם מקרי כלי שמלאכתו לאיסור עיין בפמ"ג שמסתפק בזה:
בית יוסף אורח חיים סימן
שלח אות ב ד"ה וכתב עוד
ב וכתב עוד שמותר לומר לגוי לנגן בכלי שיר וכו'. כן כתוב במרדכי (שם) ובהגהות
אשיר"י (סי' ב אות ו) בפרק משילין:
ומ"ש רבינו אני כתבתי למעלה שאין
להתיר אמירה לגוי וכו'. הוא ממה שכתב בסימן ש"ז (סא:) בשם התוספות:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שלח סעיף ב
יש מתירים (ח) לומר לעכו"ם לנגן
בכלי שיר בחופות. הגה: ואפי' (ט) לומר לעכו"ם ד לתקן הכלי שיר, שרי משום כבוד
חתן וכלה, (י) אבל בלא"ה, אסור (מרדכי פרק משילין). ומיהו בזמן הזה (יא) נהגו
להקל, מטעם שיתבאר בסי' שאחר זה (יב) ה לענין טפוח ורקוד.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שלח סעיף ב
(ח) לומר וכו' - דאיסור השמעת קול
בכלי שיר אינו אלא איסור דרבנן גזירה שמא יתקן כלי שיר ואמירה לא"י ג"כ אינו
אלא איסור דרבנן והוי שבות דשבות ובמקום מצוה היא דאין שמחת חתן וכלה אלא בכלי שיר
ושרי וכנ"ל בסימן ש"ז ס"ה ע"ש ויש מקומות שנהגו להחמיר בזה אם
לא שהכינום לזה מע"ש ולא יאמר לו בשבת כלום או שבא מעצמו לנגן [כה"ג]:
(ט) לומר לא"י לתקן - ס"ל
דשמחת חתן וכלה עדיף יותר משאר סתם דבר מצוה וע"כ מותר האמירה אפילו בתיקון הכלי
שיר דהוא מלאכה דאורייתא [ובבאור הגר"א כתב דדעה זו סברה כדעת המתירין לעיל ברע"ו
ס"ב בכל מלאכה דאורייתא ע"י א"י לצורך מצוה וא"כ לדידן דסוברין
להלכה כדעת רוב הפוסקים שאוסרין גם בזה אסור]:
(י) אבל בלא"ה - ר"ל בשאר
שמחה של מצוה כגון בסעודת מילה או בשמחת תורה אסור אפילו לומר לא"י לנגן אם לא
שבאין מעצמן או שהכינו אותם מע"ש ועיין בשו"ת מהרי"א ח"א סימן
נ"ט שאוסר לנגן במנים ועוגב בשעת התפלה ע"י א"י ועיין בשו"ת ח"ס
חלק ששי סימן פ"ו שהביא ראיות לאסור אף בחול לנגן בבהכ"נ בשעת התפלה ובפרט
בשבת אין שום היתר:
(יא) נהגו להקל - ר"ל האמירה
לנגן בשאר שמחה של מצוה ובלבוש משמע דאסור כ"א בשמחת חתן וכלה ועא"ר שם:
(יב) לענין טיפוח וריקוד - פי' כיון
דמדינא י"א דהוי לן למישרי לנגן בזמנינו בכלי שיר דאין אנו בקיאין בעשייתן וליכא
למיגזר שמא יתקן ולכן עכ"פ שרי האמירה לא"י לנגן ועיין במ"א שהסכים
דעכ"פ אסור לומר לא"י לתקן הכלי שיר ואפילו משום כבוד חתן וכלה:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שלח סעיף ד
המשמר פירותיו וזרעיו מפני חיה ועוף,
לא יספוק כף אל כף, ולא יטפח כפיו על ירכו, (טז) ולא ירקד להבריחם, גזירה שמא יטול
צרור (יז) ו ויזרוק להם.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שלח סעיף ד
(טז) ולא ירקד - ברגל להשמיע קול להבעית
העופות:
(יז) ויזרוק להם - לר"ה. ולהפוסקים
דבזמן הזה ליכא ר"ה אפשר דשרי בכל זה דגזירה לגזירה היא וכ"ש לספק כף אל
כף כלאחר יד בודאי שרי לכו"ע ואין לחוש שמא יטול צרור מאחר שיש לו היכר שאין מספק
להדיא:
רמב"ם הלכות שבת
פרק כא הלכה ג
נשים המשחקות באגוזים ושקדים וכיוצא
בהן אסורות לשחק בהן בשבת שמא יבאו להשוות גומות, ואסור ב לכבד את הקרקע שמא ישוה גומות
אלא א"כ היה רצוף באבנים, ומותר לזלף מים על גבי הקרקע ואינו חושש שמא ישוה גומות
שהרי אינו מתכוין לכך, אין סכין את הקרקע ואפילו היה רצוף באבנים ואין נופחין אותו
ואין מדיחין אותו אפילו ביום טוב כל שכן בשבת, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ויבא להשוות
גומות בזמן שהוא עושה כן במקום שאינו רצוף.
בית יוסף אורח חיים סימן
שלח אות ה ד"ה אין שוחקים
ה אין שוחקים באגוזים בשבת. גם זה נתבאר בסמוך ונ"ל שרבינו סובר דלרבינו
חננאל נמי אסור לשחוק באגוזים משום אשוויי גומות אלא שמוסיף לאסור גם משום משמיע קול
ומפני כך לא הוצרך לכתוב דאסור לשחוק בתפוחים דכיון דלכולי עלמא איכא בשוחק באגוזים
משום אשוויי גומות פשיטא דהוא הדין לתפוחים שאם לא כן לא היה לו להשמיטו דאליבא דרבינו
חננאל לא שמעינן דאסור לשחוק בתפוחים מדאסור לשחוק באגוזים אי טעמא דאסור לשחוק באגוזים
לא שייך בשחוק דתפוחים: כתב רבינו ירוחם בחלק ז' (ני"ב עו.) דלדברי הפוסקים כעולא
אסור לשחוק באגוזים אפילו על גבי מחצלת ולדברי הפוסקים כרבא מותר על גבי מחצלת דליכא
אשוויי גומות וכן כתב הרמב"ם ולא גזרינן שמא ישחוק בהם על גבי קרקע דאם כן הויא
גזירה לגזירה עד כאן ואני לא מצאתי כן דברי הרמב"ם בפירוש אבל יש לדקדק כן מדבריו
שהתיר בפרק כ"א (ה"ג) לכבד קרקע המרוצף ולא גזר אטו שאינו מרוצף: כתב האגור
(סי' תקכא) בשם ה"ר אליעזר שאסור לשחוק בשבת בתם וחסר עכ"ל ואפשר שטעמו משום
דגזרינן שמא יבוא לשחוק על גבי קרקע וסובר כדברי האומרים דאסור לכבד קרקע המרוצף אטו
שאינו מרוצף שכתבתי בסימן של"ז (קיב. ד"ה וכתב עוד בשם), ואפשר שטעמו משום
דכל שחוק שעשוי להרויח את של חבירו אסור בשבת משום דמיחזי כמקח וממכר וכמו שכתב הרמב"ם
בפרק כ"ג (הי"ז) ולפי זה מה שאסרו לשחוק בתפוחים משום אשוויי גומות ולשחוק
באגוזים משום אשוויי גומות או משום משמיע קול צריך לומר דבמשחק שלא להרויח אלא דרך
שחוק בעלמא אמרו כן דאילו משחקים להרויח בלאו הנך טעמי אסור משום דמיחזי כמקח וממכר
אי נמי במשחקים להרויח נמי אמרו דבלאו טעמא דמיחזי כמקח וממכר נמי אסור משום אשוויי
גומות או משום משמיע קול: אם מותר לשחוק בכדור כתבתי בסוף סימן ש"ח (סז: ד"ה
כתב באגור). אהא דאמר רב יהודה נשים המשחקות באגוזים אסור כתבו התוספות (עירובין קד.
ד"ה הכי גריס בקונטרס) מיהו אין למחות בנשים ותינוקות דמוטב שיהו שוגגין ואל יהו
מזידין וכן כתוב בסמ"ג (לאוין סה כב:) וכן כתוב בהגהות (מיימוניות) פרק כ"א
(דפוס קושטא ה"ג) בשם ספר המצות:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שלח סעיף ה
(יח) אין שוחקים באגוזים, <ג>
ולא בתפוחים וכיוצא בהן, משום (יט) אשווי גומות. הגה: ודוקא על גבי קרקע, אבל (כ)
על גבי ז שלחן שרי דליכא למגזר שם משום גומות (רבינו ירוחם ח"ז). ומותר לשחוק
(כא) ח בעצמות שקורין טשי"ך, אע"פ שמשמיעים קול, הואיל ואינו מכוונין לשיר
(הגהות אלפסי סוף עירובין). וכל זה בשוחק דרך צחוק בעלמא (ב"י), אבל בשוחק כדי
להרויח, אסור, אפי' שוחק (כב) ט בתם ובחסר, דהוי כמקח וממכר (אגור ורמב"ם פכ"ג).
ומ"מ אין למחות בנשים וקטנים, דמוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין (תוס' וסמ"ג
והגהות מיימוני פכ"א). ולשחוק בכדור, ע"ל סי' ש"ח סעיף מ"ה.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שלח סעיף ה
(יח) אין שוחקין וכו' - שמגלגלין אותן
ומכין זו את זו כדרך שמשחקין הנערות:
(יט) אשויי גומות - שיכין דרך לגלגל
האגוז:
(כ) ע"ג שלחן וכו' - וה"ה
ע"ג מחצלת או בגד או טבלא ולא גזרינן בכל זה אטו ע"ג קרקע דגזירה לגזירה
היא אבל ע"ג קרקע אפילו היא מרוצפת דלא שייך אשויי גומות ג"כ אסור דקרקע
בקרקע מיחלף וגזרינן אטו קרקע שאינו מרוצף:
(כא) בעצמות וכו' - ונוהגין לעשותן
של כסף שיהיו מיוחדין לשבת דאל"כ מחזי כעובדא דחול ומהר"א ששון חולק וס"ל
כיון שאין תועלת בידיעת חכמת השחוק ההוא וה"ה כל מיני שחוק אסור ואף בחול יזהר
משום מושב לצים וכמ"ש בסימן ש"ז סט"ז ועיין בברכי יוסף שהביא עוד בשם
כמה גדולים שהחמירו בזה:
(כב) בתם ובחסר - פי' גרא"ד או
או"ם גרא"ד בל"א:
רמב"ם הלכות שבת
פרק כא הלכה ה
המשקה את הזרעים חייב משום זורע, לפיכך
אסור לשאוב מן הבור בגלגל גזרה שמא ימלא לגינתו ולחורבתו, ומפני זה אם היה הבור של
גלגל בחצר מותר למלאות ממנו בגלגל.
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שלח סעיף ו
אסור לשאוב מים בגלגל, גזירה (כג)
שמא ימלא לגנתו וחורבתו או למשרה של פשתן. לפיכך אם לא היה שם לא גינה, ולא חורבה,
ולא בריכה לשרות בה פשתן, מותר. (כד) ויש אומרים שלא אסרו אלא בגלגל גדול שמוציא מים
הרבה ביחד בלא טורח, והם גלגלים הקבועים בהם דליים הרבה סביב, אבל גלגלים שלנו שאין
ממלאים בהם אלא מעט, מותר, דליכא למיחש למידי.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שלח סעיף ו
(כג) שמא ימלא - מתוך שממלאים בלא
טורח:
(כד) ויש אומרים וכו' - כתב א"ר
דכן עיקר:
רמב"ם הלכות ביאת
המקדש פרק ג הלכה כ
כל מקום שחייבים על זדונו כרת ועל
שגגתו קרבן, אם נמצאת שם טומאה בשבת מוציאין אותה, ושאר המקומות כופין עליו כלי עד
אחר שבת, וכשהן מוציאין אין מוציאין אותה אלא בפשוטי כלי עץ שאין מקבל טומאה שלא לרבות
את הטומאה.