רי"ף ערובין דף ד:
גמ' ערובין דף טז:- יז.
אורך השיעור הקולי ברי"ף ור"ן הוא 29:35 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 8:06 דקות
אין להעתיק או לצלם את התמונות
1)בכל עושים מחיצה, בכלים ובאוכפות,
בין של ערב, מותרים עד סאתים אפי' ליחיד בישוב
2)יחיד ששבת בבקעה והקיף מחיצות
גרועות, כגון שתי בלא ערב או ערב בלא שתי, עד סאתים מותר לטלטל בכולו
1)
בכל עושים מחיצה, בכלים ובאוכפות, בין של ערב, מותרים עד
סאתים אפי' ליחיד בישוב
רמב"ם הלכות שבת
פרק טז הלכה יח
כיצד הרי שהקיף בקנים ואין בין קנה
לחבירו שלשה טפחים, או שהקיף בחבלים ואין בין חבל לחבירו שלשה טפחים, הרי זו מחיצה
גמורה, אף על פי שהיא שתי בלא ערב או ערב בלא שתי, וצריך שיהיה גובה הקנה עשרה או שיהיה
מן הארץ עד סוף עובי החבל העליון עשרה אם הקיף בחבלים, שאין מחיצה פחותה מעשרה, וכל
השיעורין האלו הלכה למשה מסיני הן.
בית יוסף אורח חיים סימן
שסב אות ה ד"ה בכל עושין
ה בכל עושין מחיצה וכו'. משנה בפרק קמא דעירובין (טו.) בכל עושים לחיים
אפילו בדבר שיש בו רוח חיים:
ומ"ש בין של שתי לבד וכו'. גם
זה שם במשנה בעלה י"ו (ע"ב) פלוגתא דתנאי ופסק כחכמים:
ומ"ש אפילו ליחיד בישוב. גם זה
שם בעלה הנזכר פלוגתא דתנאי ופסק כחכמים:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שסב סעיף ה
בכל עושים מחיצה, (ל) בכלים ובאוכפות,
בין של ערב לבד (לא) כגון של חבלים, או של שתי לבד כגון קנים נעוצים בארץ, ומותרים
* (לב) עד סאתים (לג) אפי' ליחיד בישוב, (לד) ובלבד שלא יהא בין חבל לחבירו (לה) ובין
קנה לחבירו ג"ט; ואפי' בבעלי חיים, (לו)
ובלבד ח שיהו כפותים, * ואפי' באנשים שעומדים זה אצל זה (לז) ט בפחות מג', <ב>
ואפי' כשהם י מהלכים (לח) חשובים מחיצה וביניהם רה"י; (לט) יא <ג> והוא
שלא ידעו שהועמדו לשם מחיצה; ואפילו אחת מהם יודע, אסור. ואפי' אם לא הודיעם שעושה
מחיצה עתה, אם קרוב הדבר שידעו, כגון שעשה מהם מחיצה פעם אחת (מ) יב לא יעשה מהם (מא)
יג מחיצה עוד.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שסב סעיף ה
(ל) בכלים ובאוכפות - אף שהם עתידים
לינטל אחר השבת:
(לא) כגון של חבלים - המתוחים על יתדות
התקועות בארץ:
(לב) עד סאתים - ולא יותר אפילו אם
הקיף לדור ולהשתמש שם כיון שהיא מחיצה גרועה שתי בלא ערב וערב בלא שתי ועיין לעיל סימן
ש"ס בבה"ל:
(לג) אפילו ליחיד בישוב - ר"ל
אף שבישוב יכול להשיג ממה לעשות מחיצה טובה אפ"ה מקילינן בה עד ב"ס וכ"ש
כשהוא בבקעה:
(לד) ובלבד שלא יהא בין חבל וכו'
- ולפ"ז יכול לעשות מחיצה של עשרה טפחים בארבעה חבלים ואם בשלשה חבלים מחזיק עוביין
יותר מטפח יכול לעשות מחיצה ע"י ג' חבלים כגון שמניח חבל התחתון בפחות משלשה סמוך
לארץ וכן ממנו לחבל השני וכן ממנו להשלישי ובצירוף עוביין יהיה עשרה טפחים [ש"ס]:
(לה) ובין קנה לחבירו וכו' - ולא אמרינן
בזה שפרוץ מרובה על העומד דלבוד כסתום דמיא:
(לו) ובלבד שיהיו כפותים - היינו שהוא
כופתה מבע"י ומניחה ואז מותר לטלטל עי"ז בשבת והטעם דבעינן כפיתה אחד שלא
יברחו וגם דאל"ה יהיה הפסק בין חלל שבין רגלי הבהמה להארץ אבל כשהיא כפותה שוכבת
בגופה על הקרקע ומיירי שיש עשרה טפחים בגובה אף כשהיא שוכבת:
(לז) בפחות משלשה - עיין בבה"ל:
(לח) חשובים מחיצה וביניהם רה"י
- וכגון שהיו מוקפים מארבעה רוחות ומחיצה גמורה היא ומועלת אפילו בר"ה ועיין לקמן
ס"ז בהג"ה. וה"ה דמחיצה כזו הוי הפסק לענין לדבר ד"ת נגד מקום
שאינו נקי [אחרונים]:
(לט) והוא שלא ידעו וכו' - אף דבמחיצה
כזו אין בה משום בנין בשבת מ"מ אסור כשידעו כדי שלא יבואו לזלזל באיסור שבת. ואפילו
בדיעבד אסור ודינו כמחיצה הנעשית במזיד בס"ג:
(מ) לא יעשה מהם - ואם אדם אחר רשאי
לעשות מהם מחיצה הוי ספק דשמא ירגישו בזה [מ"א בשם הב"י] ובא"ר מיקל
בזה:
(מא) מחיצה עוד - ואפילו בשבת אחרת
דמאחר שקרוב שירגישו הו"ל כמעמיד מתחלה לדעת ולא דמי לסעיף ו' דהתם מתחלה לא היה
לו לחוש שידע ואפילו בפעם הראשון אם לא היה לו אנשים כדי צרכו והעמידן במקום אחד ואח"כ
אמר להם שילכו והוא הולך ביניהם אסור שקרוב הדבר שירגישו ומה דאמרינן דגם כשהם מהלכין
מותר הוא כשמהלכין מעצמן או שיש סיעה גדולה של אנשים שהולכין ואין ניכר מה שהוא הולך
ביניהם:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שסב סעיף ה
* עד סאתים - קאי רק אשתי וערב ולא
על מה שכתב בכל עושים מחיצה:
* ואפילו באנשים וכו' בפחות משלשה
- הקשה הב"ח הא סתם אדם רחבו אמה וא"כ אפילו יש ביניהם הרבה יותר מג"ט
ג"כ יהיה שרי משום דעומד מרובה על הפרוץ ותירץ המ"א דלפיכך בעינן שיהיה פחות
משלשה משום רגליו דהם כקנים דעלמא ומסתמא אין הרגלים דבוקים זה בזה ובפרט כשהם מהלכים
דיש בין רגל לרגל כשיעור חצי אמה כדאיתא בסימן ש"א ע"ש ובתו"ש כתב דהדין
עם המ"א כשהוא מהלך אבל לא כשהוא עומד ע"ש ולענ"ד קשה אפילו אם הוא
מהלך הלא השיעור ג' טפחים שיש ביניהם הוא רק בסוף הרגל ולא למעלה מזה דהא הריוח שביניהם
מתקצר והולך למעלה וא"כ אף שלמטה יש חלל בין רגל לרגל ג"ט הלא כשנמדד קצת
למעלה מזה בתוך ג"ט בגובה לא יהיה ג"ט חלל רחב בין רגל לרגל ונימא לבוד וצ"ע:
2)
יחיד ששבת בבקעה והקיף מחיצות גרועות, כגון שתי בלא ערב
או ערב בלא שתי, עד סאתים מותר לטלטל בכולו
רמב"ם הלכות שבת
פרק טז הלכה יב
י יחיד ששבת בבקעה ועשה מחיצה סביב
לו אם יש בה עד בית סאתים מותר לטלטל בכולה, ואם היתה יתר על בית סאתים אינו מטלטל
בה אלא בארבע אמות, וכן אם היו שנים, אבל שלשה ישראלים או יתר עליהן ששבתו בבקעה הרי
הן שיירה ומותר להם לטלטל בכל צרכן אפילו כמה מילין, והוא שלא ישאר מן המחיצה שהקיפו
בית סאתים פנוי בלא כלים, אבל אם נשאר בית סאתים פנוי בלא כלים ולא היו צריכים לו אסורים
לטלטל בכל המחיצה אלא בארבע אמות ואין הקטן משלים לשיירה.
בית יוסף אורח חיים סימן
שס אות א ד"ה יחיד ששבת
א יחיד ששבת בקעה והקיף מחיצות גרועות. בסוף פרק קמא דעירובין (עלה י')
(יו:) תנן מקיפין ג' חבלים זו למעלה מזו ובלבד שלא יהא בין חבל לחבירו שלשה טפחים ומקיפין
בקנים ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו שלשה טפחים בשיירא דיברו דברי רבי יהודה וחכמים
אומרים לא דיברו בשיירא אלא בהווה כל מחיצה שאינה של שתי ושל ערב אינה מחיצה דברי רבי
יוסי ברבי יהודה וחכמים אומרים א' משני דברים ובגמרא דרש רב נחמן וכו' ברם כך אמרו
יחיד נותנין לו בית סאתיים שנים נותנין להם בית סאתיים שלשה נעשו שיירא ונותנין להם
כל צרכן ופירש"י נותנין לו בית סאתיים. במחיצה זו אבל במחיצה מעלייתא כמה דבעי:
עד כאן: והא דאמרינן שנים נותנין להם בית סאתיים מספקא לי אם רצה לומר דלשנים נמי אין
נותנין לשניהם אלא בית סאתיים כיון ששבתו יחד או אם רצונו לומר דאין נותנין לכל אחד
מהם אלא בית סאתיים ובפרק כל גגות (צג.) גבי הא דאמר רב יהודה ג' קרפפות זה בצד זה
וכו' משמע דלכל אחד נותנין בית סאתיים דקאמר אמצעי מגופף וכו' אין נותנין להם אלא בית
שש ושמא יש לחלק דשאני התם ששבתו כל א' בקרפף שלו אבל היכא ששבתו שנים בקרפף א' אפשר
שאין נותנין לשניהם יותר מבית סאתיים וצריך עיון:
ומ"ש ובלבד שלא יקיפו יותר מכדי
צרכם שלא ישאר בית סאתיים פנוי וכו'. גם זה שם ומיהו כתב שם המרדכי (סי' תפג) דהיינו
בשהקיפו יותר על שש אבל אם לא הקיפו יותר על שש ואף על פי שיש סאתיים פנוי כיון שהם
ג' שרי וכן משמע שם בגמרא (יז.) מדאמר רב גידל ג' בה' אסורין וכו' ואסיקנא דהכי קאמר
לא הוצרכו אלא לה' והקיפו ז' אפילו בה' אסורין ואם איתא לאשמועינן דאם לא הוצרכו אלא
לד' והקיפו ששה אפילו בד' אסורין אלא ודאי כדאמרן:
ומ"ש דהיינו במחיצות גרועות כגון
שתי בלא ערב וכו'. אבל במחיצות גמורות שהם שתי וערב אפילו ליחיד נותנין לו כל צרכו
כן פירש רש"י שם:
כתב הרמב"ם בפי"ו (הי"ב)
שאין הקטן מצטרף וכו'. וכתב הרב המגיד דהכי איתא בירושלמי (עירובין פ"ה ה"י)
אין הגוי משלים בשיירא קטן מהו שישלים ונקטה הרמב"ם לחומרא ולא ידעתי למה דהא
קיימא לן כדברי המיקל בעירוב ואם כן בספיקו נמי נקטינן להקל:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שס סעיף א
(א) יחיד ששבת בבקעה והקיף א מחיצות
גרועות, * (ב) כגון ב שתי בלא ערב (ג) או ערב בלא שתי, (ד) עד סאתים מותר לטלטל בכולו,
(ה) מסאתים ואילך, אין מטלטלין בו אלא בארבע. (ו) <א> וכן הדין ג אם הם שנים.
ואם הם שלשה ישראלים, חשובים כשיירא ומותר לטלטל בכולו אפילו הוא גדול הרבה, ובלבד
שלא יקיפו יותר מכדי צרכם, שלא ישאר בית סאתים פנוי שאין צריכים לו לתשמיש, אבל אם
נשאר בית סאתים פנוי, אין מטלטלין (ז) בכל המוקף אלא בד' אמות. במה דברים אמורים,
(ח) כשהקיפו יותר על שש סאין, <ב> אבל אם לא הקיפו יותר על שש סאין, אף על פי
שיש סאתים פנוי, כיון שהם שלשה, מותר. הגה: א"י אינו מצטרף לשיירא. וי"א
דה"ה קטן אינו מצטרף (רמב"ם פרק י"א).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שס סעיף א
(א) יחיד ששבת בבקעה - ה"ה דאפילו
במקום ישוב ג"כ מותר עד סאתים וכדלקמן בסימן שס"ב ס"ה ונקט בקעה לאשמועינן
דאפילו בבקעה שאין מצוי לו ממה לעשות מחיצות מעולות אפ"ה החמירו רבנן ואסרו אם
הוא מחזיק יותר מסאתים:
(ב) כגון שתי וכו' - היינו כגון שנעץ
קנים בקרקע פחות פחות מג"ט זה אצל זה ומ"מ מיירי שתקועים בארץ בחוזק שלא
ינידם הרוח דאל"ה לא נחשב למחיצה כלל כמש"כ בסימן שס"ב ס"א:
(ג) או ערב בלא שתי - כגון שהקיף כמה
חבלים זה למעלה מזה ואין בין חבל לחבל ג"ט ועיין בספר גאון יעקב שהביא משם הרשב"א
והריטב"א דה"ה בעומד מרובה על הפרוץ ג"כ מחיצה גרועה מקרי כמו בשתי
בלא ערב אבל שארי פוסקים לא הזכירו ד"ז וכן בירושלמי לא משמע הכי ע"ש:
(ד) עד סאתים - ועד בכלל אבל יותר
מסאתים לא אפילו הוא צריך לתשמישיו:
(ה) מסאתים ואילך - ר"ל שההיקף
היה מחזיק יותר מב"ס החמירו רבנן ואסרו לטלטל בו כמו בשאר כרמלית ומ"מ לא
נחשב ככרמלית גמור שיהא מותר להוציא ממנו לכרמלית אחר דבאמת רה"י גמור הוא ע"י
לבוד אלא שהחמירו בו חז"ל לכתחלה משום דהוי מחיצה גרועה. ובמחיצות גמורות מותר
לטלטל בכולה אפילו היה מחזיק יותר מב"ס הרבה דהוקפו לדירה שהרי הקיפם לדור בהם
בשבת ואפילו הוא רק על שבת אחת [אחרונים]:
(ו) וכן הדין אם הם שנים - ר"ל
דגם בזה אין נותנים לשניהם ביחד רק עד בית סאתים:
(ז) בכל המוקף - דחשבינן לכל המחיצה
כאילו אינה:
(ח) כשהקיפו יותר על שש וכו' - דשש
סאין הוא לג' אנשים לכ"א בית סאתים והם הקיפו יותר כגון שבע ולא הוצרכו אלא לחמש
ונשאר סאתים פנוי וע"כ אסור אבל אם לא הקיפו יותר על שש וכו' כיון דשש הוא השיעור
לג' אנשים לכ"א ב"ס לא מחמרינן אפילו נשאר ב"ס פנוי ועיין בט"ז
וא"ר וכ"כ בספר גאון יעקב שכל הראשונים חולקין ע"ז ודעתם דאף בפחות
משש כל שיש סאתים פנוי אסור:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שס סעיף א
* כגון שתי בלא ערב וכו' - עיין בתו"ש
שמצדד לומר דאם היו ג' מחיצות מעולות דמה"ת הוי רה"י גמור אפילו אם המחיצה
הרביעית הוא שתי או ערב לבד נמי סגי בהכי ושרי לטלטל אפי' מחזרת יותר מב"ס: