רי"ף בבא בתרא דף יא
גמרא בבא בתרא דפים כא. – כב:
אורך השיעור אודיו הוא דקות
1. אחד מבני המבוי או החצר שביקש ליעשות רופא וכדו'
2. מותר לחנוני
לחלק קליות ואגוזים.
3. כופין בני מבוי שלא להושיב ביניהן בעלי אומניות
4. אין השכנים יכולים למחות במלמד תינוקות תורה
5.רוכלין המחזירין בעיירות אין בני המדינה יכולין לעכבן
6. הסוחרים שמביאין סחורתם למכור בתוך העיירות בני העיר
מעכבין עליהם
7. ראובן שהיה כותלו סמוך לכותל שמעון
8. דיני חלונות הסמוכין לחצר או לבית חבירו
11. מרחיקין את הכותל מן המזחילה:
רמב"ם הלכות שכנים פרק ו הלכה יא
אחד מבני מבוי שאינו מפולש שביקש להעשות
רופא אומן או גרדי או מלמד תינוקות של עכו"ם בני מבוי מעכבין עליו מפני שמרבה
עליהם הנכנסין והיוצאין, וכן מי שיש לו בית
בחצר השותפין לא ישכירנו לא לרופא ולא לאומן ולא לגרדי ולא לסופר יהודי שכותב השטרות
ולא למלמדי תינוקות של עכו"ם.
שולחן ערוך חושן משפט סימן קנו סעיף א
אחד מבני המבוי שאינו מפולש, (וי"א
דבמבוי אינם יכולים למחות ואין דינין אלו אמורים רק בחצר) (טור וב"י בשם קצת הפוסקים), שבקש ליעשות רופא או אומן (פי' אומן
להקיז דם) או גרדי (פי' גרדי אורג בגדים) או סופר שטרות או מלמד תינוקות לימוד שאינו של תורה
בני המבוי מעכבין עליו, מפני שמרבה עליהם הנכנסים
והיוצאים. ואפילו נתרצו לו כולם חוץ מאחד, אותו אחד מעכב עליו. וכן מי שיש לו
בית בחצר השותפין לא ישכירנו לאחד מאלו. הגה:
אבל למכרו י"א דשרי, ואחר כך ישתעו דינא
בהדי לקוח, ובלבד שלא ימכרנו לעובד כוכבים דלא ציית דינא (מרדכי ריש פרק לא יחפור).
רמב"ם הלכות מכירה פרק יח הלכה ד
ומותר לחנוני לחלק קליות ואגוזים לתינוקות ולשפחות כדי להרגילן לבא אצלו, ופוחת משער שבשוק
כדי להרבות במקיפין ממנו, ואין בני השוק יכולין לעכב עליו ואין בזה גניבת הדעת.
שולחן ערוך חושן משפט סימן רכח סעיף יח
מותר לחנוני לחלק קליות ואגוזים לתינוקות,
כדי להרגילם שיקנו ממנו. וכן יכול למכור בזול יותר מהשער, כדי שיקנו ממנו, ואין בני
השוק יכולים לעכב עליו (וע"ל סימן קנ"ו סעיף ה').
רמב"ם הלכות שכנים פרק ו הלכה ח
כופין בני מבוי זה את זה שלא להושיב
ביניהן לא חייט ולא בורסי ולא אחד מבעלי אומניות, היה שם במבוי אחד מבני מבוי אומן
ולא מיחו בו, או שהיתה שם מרחץ או חנות או
רחיים ובא חבירו ועשה מרחץ אחרת כנגדו או טחון אחרת, אינו יכול למנעו ולומר לו אתה
פוסק חיי, ואפילו היה מבני מבוי אחר אינן יכולין
למנעו שהרי יש ביניהם אותה אומנות, אבל גר ממדינה אחרת שבא לעשות חנות בצד חנותו של
זה, או מרחץ מצד מרחץ של זה יש להן למנעו,
ואם היה נותן עמהם מנת המלך אינו יכול למנעו.
שולחן ערוך חושן משפט סימן קנו סעיף ה
כופין בני מבוי זה את זה שלא להושיב ביניהם לא
חייט ולא בורסי ולא אחד מבעלי אומניות. היה שם במבוי אחד מבני מבוי אומן ולא מיחו בו,
או שהיתה שם מרחץ או חנות או רחים ובא חבירו
ועשה מרחץ אחרת כנגדו, אינו יכול למונעו ולומר לו: אתה פוסק חיי; ואפילו היה מבני מבוי
אחר, אינם יכולים למונעו, שהרי יש ביניהם אותה
אומנות. הגה: ורבים האומרים דבני החצר או המבוי שאינו מפולש
אפילו בכי האי גוונא יכולים למחות, אלא דבעל האומן אינו יכול למחות לומר: אתה פוסק חיי. (בית יוסף בשם הרבה פוסקים). אבל גר ממדינה אחרת שבא לעשות חנות בצד חנותו של
זה, או מרחץ בצד מרחצו של זה, יש להם למונעו.
ואם היה נותן עמהם מנת המלך, אינם יכולים למנעו.
הגה: ורבים האומרים דאפילו הכי אין
לו רשות ליכנס למבוי שיש שם בני אומנתו, דבעל האומנות יכול לעכב עליו שלא ליכנס למבוי שלו, הואיל והוא מעיר אחרת. אבל
במבוי אחר אינו יכול למחות בו, הואיל ונותן מס (טור והמגיד פ"י משכנים ובית יוסף
בשם רש"י ותוס'). ובני העיר יכולין למחות בכל ענין ויכולין לומר: אין אנו יכולין לישן מקול הנכנסים,
אף על פי שיש להן כבר אותו אומנות. ואם לא נתן מס עד עכשיו ובא לעסוק במלאכתו ולתת
מס, י"א דבר אומנתו יכול לעכב עליו, עד שישכור לו בית ויהיה כבני העיר (תה"ד סי' שמ"ב) . ויש אומרים דלא מקרי נתינת מס במה שנותן מנת המלך,
אלא עד שיתן מס שלו למושל העיר הזאת דשייך לגבול שלהן (בית יוסף בשם רש"י). ואין
חילוק בכל זה בין תלמיד חכם לאחר, דאין חילוק
אלא ברוכלין, כמו שיתבאר בסמוך (טור). ויש אומרים דאם בני העיר צריכין לתורתו, אינן
יכולין למחות בידו אף על פי שיש תלמיד חכם אחר בעיר, דקנאת סופרים תרבה חכמה (בית יוסף בשם הגהות אשירי). תלמיד
חכם המביא סחורה לעיר, חייבין למנוע לכל אדם למכור, עד שהוא ימכור שלו (טור). ואי איכא
עובדי כוכבים דמזבני, דליכא רווחא לת"ח,
מותר כל אדם למכור (טור בשם הרמ"ה). ועיין ביורה דעה סימן רמ"ג. אדם שיש
לו עובד כוכבים מערופיא יש מקומות שדנין שאסור לאחרים לירד לחיותו ולעסוק עם העובד
כוכבים ההוא, ויש מקומות שאין דנין. ויש מתירין
לישראל אחר לילך להעובד כוכבים ההוא להלוות לו ולעסוק עמו ולשחודיה ליה ולאפוקי מיניה,
דנכסי עובד כוכבים הם כהפקר, וכל הקודם זוכה. ויש אוסרין (כל זה במרדכי פרק לא יחפור והגהות מיימוני פרק
ו' דשכנים וע' לקמן סי' שע"ו). ואפילו ישראל שעושה מלאכה אצל עובד כוכבים, ורגיל
בכך, אסור לישראל אחר ליכנס שם ולהוזיל המלאכה, ואם רוצה לעשות גוערין בו. מיהו אם עבר ועשה, אין מוציאין
מידו (בית יוסף בשם הרשב"א). ועיין לקמן סימן רל"ז. שני בני אדם הדרים ביחד,
והאחד רוצה להוזיל בהלוואת הרבית לעובד כוכבים, אין חבירו יכול למחות בו (רבינו ירוחם נ' נ"א ח"ו).
והוא הדין בכל כיוצא בזה, ועיין לקמן סימן רכ"ח סעיף י"ח.
רמב"ם הלכות שכנים פרק ו הלכה יב
חנות שבחצר יכולין השכנים למחות בידו
ולומר לו אין אנו יכולין לישן מקול הנכנסים והיוצאין אלא עושה מלאכתו בחנותו ומוכר
בשוק, אבל אינן יכולין למחות בידו ולומר לו
אין אנו יכולין לישן מקול הפטיש או מקול הרחיים שהרי החזיק לעשות כן, וכן יש לו ללמד
תינוקות של ישראל תורה בתוך ביתו ואין השותפין
יכולין למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולין לישן מקול התינוקות של בית רבן.
רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ב הלכה ז
אחד מבני מבוי שביקש להעשות מלמד אפילו
אחד מבני החצר אין יכולין שכניו למחות בידו, וכן מלמד תינוקות שבא חבירו ופתח בית ללמד
תינוקות בצדו כדי שיבואו תינוקות אחרים לו
או כדי שיבואו מתינוקות של זה אצל זה אינו יכול למחות בידו, שנאמר ה' חפץ למען צדקו
יגדיל תורה ויאדיר.
שולחן ערוך חושן משפט סימן קנו סעיף ג
וכן יש לו ללמד תינוקות ישראל תורה בתוך ביתו, ואין
השכנים יכולים למחות בידו ולומר לו: אין אנו יכולים לישן מקול התנוקות של בית רבן.
והוא הדין לכל מילי דמצוה, שאינם יכולים למחות
בידו.
שולחן ערוך יורה דעה סימן רמה סעיף כב
אחד מבני החצר או מבני מבוי שביקש
ליעשות מלמד תינוקות, אין שכניו יכולים
למחות בידו. וכן מלמד תינוקות שבא חבירו ופתח בית ללמד תינוקות בצדו, כדי שיביאו לו תינוקות אחרים או כדי
שיבואו התינוקות שאצל זה לזה, אין יכולים למחות בידו, שנאמר: ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר (ישעיהו מב, כא). הגה: רב היושב בעירו
ולומד לרבים, יכול חכם אחר לבא וללמוד גם
כן שם, אפילו מקפח קצת פרנסת הראשון, כגון שהקהל קבלו הראשון עליהם לרב ונוטל
פרס מהם על זה, אפילו הכי יכול השני לבא לדור שם ולהחזיק רבנות בכל דבר, כמו הראשון, אם הוא גדול וראוי לכך. (מהרי"ו סי' קנ"א ומהרא"י בפסקיו סימן קנ"ח /קכ"ח/ ע"ש תשו' הגדולים). אבל אם בא חכם אכסנאי לעיר, אין לו לקפח שכר הרב הדר שם לעשות חופות וקידושין וליטול השכר
הבא מהם, הואיל והוא פרס הרב הדר שם; אבל מותר
לעשות החופה ולתת השכר לרב הקבוע. וכן
הותר לו לדון בין שני בעלי דינין שבעיר הבאים לפניו לדון, דלמא הרב שבעיר אין ממוצע
להם. אבל אין לו להורות איסור והיתר, או לדרוש
לנהוג שררה, באתריה דחבריה. ( מהרי"ק שורש ק"ע ומהר"ד בתשובה כ"ב). ומי שהוחזק לרב
בעיר, אפילו החזיק בעצמו באיזה שררה, אין להורידו
מגדולתו אף על פי שבא לשם אחר גדול ממנו (ריב"ש
סימן רע"א) . אפילו בנו ובן בנו לעולם
קודמים לאחרים, כל זמן שממלאים מקום אבותיהם
ביראה והם חכמים קצת. (רמב"ם פ"א מהלכות מלכים). ובמקום שיש מנהג לקבל רב
על זמן קצוב, או שמנהג לבחור במי שירצו, הרשות
בידם, (כל בו). אבל כל שקבלו הקהל עליהם, וכל שכן אם עשו ברצון השררה, אין לשום גדול בעולם להשתרר עליו
ולהורידו (שם בריב"ש ).
רמב"ם הלכות שכנים פרק ו הלכה ט
רוכלין המחזירין בעיירות אין בני המדינה
יכולין לעכבן שתקנת עזרא היא שיהיו מחזירין כדי שיהיו הבשמים מצויין לבנות ישראל, אבל
אינן קובעין מקום ויושבין בו אלא מדעת בני
העיר ואם תלמיד חכם הוא קובע מקום בכ"מ שירצה.
שולחן ערוך חושן משפט סימן קנו סעיף ו
רוכלים המחזרים בעיירות, אין בני המדינה
יכולין לעכבן, שתקנת עזרא היא שיהיו מחזרין כדי שיהיו הבשמים מצויין לבנות ישראל. הגה: ולכן נראה לי דוקא מוכרי בשמים וכי האי גוונא, אבל בשאר דברים
אין חילוק בין רוכל לאחר. אבל אינם קובעים
מקום ויושבים בו, אלא מדעת בני העיר. ואם תלמיד חכם הוא, קובע בכל מקום שירצה. הגה: והוא הדין מלמדי תינוקות, דינן כתלמיד חכם
(טור).
רמב"ם הלכות שכנים פרק ו הלכה י
הסוחרים שמביאין סחורתם למכור בתוך
העיירות בני העיר מעכבין עליהם, ואם מכרו ביום השוק בלבד אין מונעין אותם, והוא שימכרו
בשוק אבל לא יחזרו על הפתחים אפילו ביום השוק,
ואם יש להן מלוה בעיר מוכרין כדי פרנסתם אפילו בלא יום השוק עד שיפרעו חובן וילכו להן.
שולחן ערוך חושן משפט סימן קנו סעיף ז
הסוחרים שמביאים סחורתם למכור בתוך העיירות, בני
העיר מעכבין עליהם מלמכור יד על יד כדרך חנונים. ואם מכרו ביום השוק בלבד, אין מונעים אותם, והוא שימכרו בשוק אבל לא יחזרו על הפתחים,
אפילו ביום השוק. ואם יש להם מלוה בעיר,
מוכרים כדי פרנסתם אפי' בלא יום השוק, עד
שיפרעו חובם וילכו להם. הגה: וכן לענין
הלוואת רבית לעובדי כוכבים, יכולין לעכב בידן. אבל אינן יכולין לעכב בידן אם באים ביום
השוק ומלוים ברבית לבני עיירות המתקבצים שם לבא
בשוק (טור והגהות מיימוני פ"ו דשכנים). ואם יש להן מלוה בעיר, יכולין ללות
עד שישתכר כדי פרנסתו כדי שיגבה חובותיו (טור וב"י בשם תוס' והרא"ש). י"א
הא דבני העיר יכולין למחות בבני עיר אחרת,
היינו דוקא בדליכא פסידא ללקוחות, שמוכרין כשאר בני העיר וגם סחורתם אינה טובה יותר
משל בני העיר, אבל אם נותנין יותר בזול, או שהיא יותר טובה, שאז נהנין הלוקחין מהן,
אין מוכרי הסחורות יכולים למחות (הרא"ש
וטור בשם הר"י הלוי), ובלבד שיהיו הלוקחים ישראלים, אבל בשביל עובדי כוכבים הנהנים,
לא (רבינו ירוחם נל"א ת"ו והמ"מ בפ"ו משכנים). וכשמביאים סחורה אחרת שאין לבני העיר, אע"פ דלא מוזלי
במקח ואינה יותר טובה, אינם יכולין למחות (ב"י מדברי הפוסקים). בני העיר שברחו
ליישוב מפני חשש סכנה, אין בני הישוב יכולין לעכב בידן מלהרויח כשיעור חיותם עד שיעבור זעם, וכפי מיעוט
עסקן שנושאין ונותנין ישאו בעול עם הקהל. ואם שייכים במס העיר, לא יכולין לעכב (שם
בשם המרדכי פרק לא יחפור). וכן מי שבאו להוציאו מן העיר, שאין לו חזקת ישוב, אין יכולים להוציאו עד
שיגבה חובותיו ויכול להרויח בכדי כך כדי חיותו
(ת"ה סימן ש"מ /שמ"ב/)
. ויש אומרים הא דאינו צריך לתת מס רק כפי עסקיו היינו כשאינם רוצים להתיר לו הישוב, אבל אם רוצים להתיר לו הישוב
לגמרי, צריך לתת מס כפי אחד מבני העיר מיד, או ילך לדרכו (שם). ויש מי שחולק בזה (תשובת רשב"א סימן תרס"ו /תרס"ד/) . בני העיר
שעוסקין בסחורה בעיר אחרת, אינן ברשותן לכוף אותן ליתן מס כפי רצונם, אלא אומרים
להם: תנו כך וכך או מוחין בידן מלעסוק בעירם
(רשב"א הנ"ל) . בני עיר אחרת
שבאין לפזר בעיר ואין מרויחין, אין בני העיר
יכולין למחות בהם, אע"פ שמייקרים השער
(מהרי"ק שורש קע"ג /קע"ב/)
. וכל זה לא מיירי אלא כשבאים אחרים לעסוק בעיר שאינן דרים שם, ולכן יכולין
למחות בידן אף על פי שרוצים ליתן מס, הואיל
ולא היו שייכים במס עד הנה; אבל אם רוצים לדור במקום ההוא וליתן מס ולהיות כאחד מבני
העיר, י"א דהרשות בידם, דיוכל אדם לדור בכל מקום שירצה ואין הראשונים קנו העיר בחזקה (טור בשם הרא"ש ומרדכי
פרק הנ"ל ועיין בב"י). ויש חולקין ואומרים דיכולין למחות בידם, בפרט בזמן הזה שדרים תחת האומות ויש לחוש שאם
יתוספו הדיורין שיבא לידי קלקול מן הגויים,
ולכן הבא לדור הוי כרודף. ולכולי עלמא אם בני העיר יכולים לסגור הדלת ולגרום עם המושלים
שימחו בבאים לגור, או ע"י מונע אחר, הרשות בידם (מהרי"ק שורש קצ"ה /קצ"א/) . ויש מקומות שנוהגין לעשות חרם חזקת ישוב (כ"כ
המרדכי), ואז יכולין לכוף (על פי החרם) ולא מדינא. ויכולין לגזור שלא לישא וליתן עם
הבאים לדור בלא רשותם. ואם יש רב בעיר יכול
לגזור על הבא לדור, אם הוא תלמידו (מרדכי פ' הנ"ל ותוס'). וי"א דאין חרם
חזקת ישוב חל על תלמיד חכם, כי הוא יכול לדור בכל מקום שירצה ( מהרי"ו סימן קנ"א והגהות המרדכי ישן). ואם התירו לאחד החרם על זמן ונתנו לו רשות לדור, לא
אמרינן שהותר כולו, ויכולין לגרשו אחר כך (מרדכי פ' חזקת). ראובן ובניו שהיו דרין בישוב
אחד וטוענין חזקה שיש עמה טענה, חזקתם חזקה
ויכולין למחות בשמעון הבא לגור שם. ואם שמעון טוען בעדים שהיה ירא למחות משום
שראובן ובניו מוסרין, אין חזקתן חזקה. אבל אם ראובן מוסר ובניו אינן מוסרים, יש לבניו
חזקה, דבן גזלן יש לו חזקה (מרדכי פרק חזקת).
וכן דנין בחזקת ישוב כמו בחזקת קרקע לענין שאר דברים. נהגו הקדמונים שאם אחד נסע מן
העיר י"ב חדש וגילה בדעתו שאין דעתו לחזור, אבד חזקתו. אבל אם לא גילה בדעתו בכך, לא אבד חזקתו עד שלש שנים. ואם
גילה שדעתו לחזור, לא אבד חזקתו אפילו בשלש שנים
(מהרי"ק שורש קצ"ב /קצ"א/)
. ויש אומרים דאפילו בסתם לא אבד חזקתו (וכן משמע מתשובת רשב"א סימן אלף קל"ג). בני העיר
שהיה להם חזקת ישוב, אם נתייאשו פעם אחת מן העיר ואחר כך חזרו מקצתן והשתדלו הישוב,
אין לאחרים עליהם כלום (מהרי"ק שורש הנ"ל) . עיין סוף
סימן קמ"ט מדין מי שהחזיק במצוה עם הקהל.
רמב"ם הלכות שכנים פרק ט הלכה ט
ראובן שהיה כותלו סמוך לכותל שמעון
כמין גם ובא ראובן לעשות כותל שני כנגד כותל שמעון עד שיעשה השלשה כותלין כמין בי"ת
הרי שמעון מעכב עליו עד שירחיק מכנגדו ארבע
אמות כדי שיהיה המקום בין שני הכותלים רחב כדי שידושו בו רבים ותתחזק הארץ, בד"א
בכותל גינה או בכותל חצר בעיר חדשה, אבל בעיר
ישנה כבר נתחזקה ובונה כנגדו בלא הרחקה, וכן אם לא היה באורך כותל שמעון שבונה כנגדו
ארבע אמות אינו מרחיק אע"פ שמונע הרגל
מלהלך שם, שהכותל שהוא פחות מארבע אמות אינו צריך חיזוק הארץ. +/השגת הראב"ד/ ראובן שהיה כותלו סמוך לכותל
שמעון עד ותתחזק הארץ. א"א לא מחוור לענין
הגמרא שאם ראובן סמך לשמעון כמין גם דהיינו מן הצד אמאי אקשי בגמרא וקמא היכי סמך והלא
מן הצד ליכא משום דוושא כדאיתא בשמעתא עכ"ל. /השגת הראב"ד/ בד"א בכותל גינה וכו' עד חיזוק הארץ. א"א סברא יפה היא
עכ"ל.+
שולחן ערוך חושן משפט סימן קנה סעיף יב
ראובן שהיה כותלו סמוך לכותל שמעון
כמין גם, ובא ראובן לעשות כותל שני כנגד כותל שמעון עד שיעשה השלשה כתלים כמין בי"ת,
הרי שמעון מעכב עליו עד שירחיק מכנגדו ד' אמות,
כדי שיהיה המקום בין הכותלים רחב, כדי שידושו בו רבים ותתחזק הארץ. הגה: ואפילו עמדה שם הכותל ימים רבים ונפלה, כשחוזר ובונאה צריך להרחיק (טור).
שולחן ערוך חושן משפט סימן קנה סעיף יג
במה דברים אמורים, בכותל גנה, או בעיר
חדשה בכותל חצר; אבל בעיר ישנה כבר נתחזקה, ובונה כנגדו בלא הרחקה. הגה:
ועד חמשים שנה מקרי העיר חדשה (מרדכי
פרק לא יחפור). ובית דירה דינו ככותל גינה (טור בשם רבינו תם).
רמב"ם הלכות שכנים פרק ז הלכה א
מי שהיתה לו חלון בכותלו ובא חבירו
ועשה חצר בצדו אינו יכול לומר לבעל החלון סתום חלון זה כדי שלא תביט בי שהרי החזיק
בהיזק זה, ואם בא חבירו לבנות כותלו כנגד החלון
כדי שיסור היזק ראייתו צריך להרחיק את כותלו מכנגד החלון ארבע אמות כדי שלא יאפיל עליו.
רמב"ם הלכות שכנים פרק ז הלכה ב
היתה החלון למטה בכותל כופה את חבירו
לבנות כנגדה ברחוק ארבע אמות ולהגביה הבנין ארבע אמות כדי שלא יביט בו מן החלון.
רמב"ם הלכות שכנים פרק ז הלכה ג
היתה החלון למעלה בכותל ובנה חבירו
כותל כנגד החלון מלמטה אם היה מראש הכותל שבנה עד החלון גובה ארבע אמות או יותר אינו
יכול למנעו אע"פ שלא הרחיק מכותל החלון
כלום שהרי לא האפיל עליו ואינו מזיקו בראייה, אבל אם נשאר גובה מראש הכותל עד החלון
פחות מארבע אמות כופהו למעט הכותל כדי שלא
יעמוד על ראש הכותל וישקיף מן החלון או יגביה הכותל על החלון ארבע אמות ויהיה הכותל
רחוק מן החלון ארבע אמות כדי שלא יאפיל ולא
יציץ ויראה.
שולחן ערוך חושן משפט סימן קנד סעיף ג
לא יפתח אדם חלון לחצר חבירו; ואפילו אחד מהשותפים
בחצר שבקש לפתוח לו חלון בתוך ביתו לחצר, מעכב עליו שותפו, מפני שמסתכל בו ממנו. ואם פתח, יסתום. ואם נתנו לו השותפים בחצר רשות
לפתוח חלון או פתח, רשאי, והוא שלא יפתח פתח כנגד פתח או חלון כנגד חלון. הגה: ובפתח כנגד פתח לא מהני חזקה. והוא הדין בחלון נגד חלון (ב"י
בשם רשב"ם). וי"א בחלון נגד חלון מהני (טור בשם הרמ"ה). ואם באו שניהם
לפתוח בבת אחת פתח נגד פתח או חלון נגד חלון, אם אחד מהן אינו חסר וחבירו נהנה, כופין על מדת סדום. ואם שניהם
כאחד חסרים, יעשו פשרה ביניהם (נ"י פרק חזקת); אלא ירחיק משהו זה מכנגד זה. ואם הוא לחצר אחרת
שנתנו לו רשות לפתוח פתח או חלון, צריך להרחיק
מכנגד פתחו או חלונו של חבירו עד שלא יוכל לראות בו כלל. אבל פותח אדם לר"ה פתח
בית כנגד פתח בית וחלון כנגד חלון, אם אינם גבוהים ד' אמות, מפני שאומר לו: הריני
כאחד מבני ר"ה שרואים אותך. הגה: והבא
לבנות ראשון בעלייה, אם חבירו שכנגדו יכול לעכב עליו לומר: היום או מחר אפתח ג"כ ותעכב עלי, ע"ל סי' זה סעיף י"ד ט"ו וט"ז
וי"ז. ולמבוי, כל שיש למטה ממנו ג' בתים, יש מי שאומר שדינו כר"ה, וי"א שכל
שאינו מפולש אין דינו כרשות הרבים. פתח לר"ה ויש בזה היזק ראייה לחצר שבצד
רה"ר שכנגדו, חבירו יכול למחות בו (נ"י ומרדכי פ"ק דב"ב וד"ע
מדקדוק הפוסקים). ואע"פ כן לא יפתח אדם חנות כנגד פתח או חלון חבירו, מפני שזה
היזק קבוע תמיד, שבני ר"ה עוברים ושבים ואינם מביטים בו תמיד, וזה יושב בחנותו
כל היום ומביט בפתח או בחלון חבירו; לפיכך
צריך להרחיק עד כדי שלא יהא יכול לראות בו כלל.
(י"א שצריך ליזהר אדם מלהסתכל בבית חבירו, עד שהוא נתפס כגנב בראייה ההיא כיון שאין לו טענה) (נ"י פ' חזקת).
שולחן ערוך חושן משפט סימן קנד סעיף כב
בנה כותל בצד החלון, צריך להרחיק מהחלון טפח, ומגביה
הכותל ארבע אמות על החלון, או כונס ראש הכותל, כדי שלא ישב עליו ויציץ ויראה. הגה: ומודדין
טפח זו מן החלון עצמו ולא מן השקיפה, וכל מי שיש לו חלון יכול לשקפו אחר כך בין מבחוץ
בין מבפנים ואין חבירו יכול לעכב, ולכן השקיפה אין לה חזקה (מרדכי פרק לא יחפור).
רמב"ם הלכות
שכנים פרק ז הלכה ד
בנה כותל אחד בצד החלון צריך להרחיק
מן החלון טפח ומגביה הכותל ארבע אמות על החלון או כונס ראש הכותל כדי שלא ישב עליו
ויציץ ויראה.
רמב"ם הלכות שכנים פרק ז הלכה ה
בנה שני כותלין משני צידי החלון, צריך
להיות ביניהן רחב ארבע אמות והחלון באמצע הארבע, ולא יסכך על גביהן אלא א"כ הרחיק
הסיכוך מן הכותל שיש בו החלון ארבע אמות כדי
שלא יאפיל עליו, לפיכך מי שבא לפתוח חלון לחצר חבירו בין חלון גדולה בין חלון קטנה
בין למעלה בין למטה בעל החצר מעכב עליו, שהרי
אומר לו תזיק לי בראייה ואע"פ שהיא גבוהה תעלה בסולם ותראה.
שולחן ערוך חושן משפט סימן קנד סעיף כד
עשה גג משופע אצל חלון חבירו, אע"פ
שאין עליו תשמיש קבוע, צריך להשפיל ממנו ד' אמות.
.
רמב"ם הלכות שכנים פרק ט הלכה ז
מרחיקין את הסולם מהשובך ארבע אמות
כדי שלא תקפוץ הנמיה בעת שמניח הסולם ותעלה לשובך ותאכל הגוזלות.
שולחן ערוך חושן משפט סימן קנה סעיף טז
מרחיקין את הסולם מהשובך של חבירו
ארבע אמות, כדי שלא תקפוץ הנמיה (פי' הערוך
חיה קטנה כעין חתול, והר"ן פי' בפרק אלו טריפות מרטינה בלע"ז), בעת שמניח
הסולם, ותעלה לשובך ותאכל את הגוזלות.
רמב"ם הלכות שכנים פרק ט הלכה ח
ומרחיק את הכותל מן המזחילה של חבירו של חבירו ארבע אמות כדי שיהיה
מקום לבעל המזחילה לזקוף סולם ולתקן מזחילה שלו הואיל והחזיק בה.
שולחן ערוך חושן משפט סימן קנה סעיף יז
מרחיקין את הכותל מן המזחילה של חבירו
ארבע אמות, כדי שיהיה מקום לבעל המזחילה לזקוף סולם ולתקן מזחילה שלו, הואיל והחזיק
בה. הגה: יש אומרים לענין שאם קנה ממנו מקום כדי לעלות למזחילתו
צריך להניח לו מקום ארבע אמות שיעור זקיפת סולם. (טור בשם ר"י וב"י בשם הרא"ש).
רמב"ם הלכות גזלה ואבדה פרק ו הלכה ט
מרחיקין את השובך מן העיר חמשים אמה
ולא יעשה אדם שובך בתוך שדהו אלא אם כן יש לו חמשים אמה לכל רוח כדי שלא ימשכו הגוזלות
ויפסידו בשדות ויאכלו משל אחרים, ואם לקחו
מאחר אפילו היה בינו ובין תחילת שדה חבירו בית רובע בלבד הרי הוא בחזקתו ואין מחייבין
אותו להרחיק
שולחן ערוך חושן משפט סימן קנה סעיף כד
מרחיקין השובך מהעיר חמשים אמה, ולא
יעשנו בתוך שלו אלא אם כן יש לו חמשים אמה לכל רוח. ואם לקחו כמו שהוא, אפילו הוא בתוך
(בית) רובע, הרי הוא בחזקתו. ואף אם יפול,
יכול לחזור לבנותו, שטוענים ללוקח לומר ראשון עשאו ברשות, לא שנא נגד יחיד לא שנא נגד
רבים.
[ אין
פורשין נשבין ליונים אלא אם כן הרחיק מן הישוב
רמב"ם הלכות גזלה ואבדה פרק ו הלכה ח
וכן אסרו חכמים לצוד יונים בתוך הישוב
מפני שהן של אחרים ואין פורשין נשבין ליונים אלא אם כן הרחיק מן הישוב ארבעה מילין,
ואם היה ישוב כרמים אפילו מאה מיל לא יפרוש
שהיונים של בעלי כרמים הם, וכן לא יפרוש בתוך השובכין אע"פ שהן שלו או של גוי
או של הפקר ואף על פי שהרחיק מן הישוב מאה
מיל מפני שהיונים באות לישוב השובכין.
טור חושן משפט סימן שע
כתב הרמב"ם דברים רבים אמרו חכמים
שיש בהן משום גזל והעובר עליהן פסול מדרבנן כגון מפריחי יונים ומשחקי בקוביא. מפריחי
יונים כגון שמשלח בישוב יונה זכר להביא נקבה
עמו או משלח נקבה שתביא זכר עמה ונמצא שגוזל מאחרים ולא ביונים בלבד אלא הוא הדין בכל
מיני בהמה בישוב אסור לעשות כן: וכן אסרו לצוד
יונים בישוב דשל אחרים הן: ואין פורסין רשתות ליונים אא"כ הרחיק לתוך המדבר ארבע
מילין ובמקום כרמים אפילו הרחיק מאה מילין
לא יפרוש לפי שהולכין למרחוק על ידי הכרמים וכן אם יש שובכין אפילו הם שלו או של עכו"ם
לא יפרוש אפילו ברחוק מאה מיל לפי שהולכין
למרחוק על ידי שובכין: ומרחיקין השובכין מן העיר נ' אמה: ולא יעשנו בתוך שלו אלא אם
כן מרחיק נ' אמה לכל רוח]