רי"ף
בבא בתרא דף יב
גמרא בבא בתרא דפים כג. – כג:
אורך השיעור אודיו הוא דקות
2. אם הניזק קפדן או חולה אין למזיק חזקה
רמב"ם הלכות שכנים פרק יא הלכה ד
כל ההרחקות האמורות בפרקים של מעלה
אם לא הרחיק וראה חבירו ושתק הרי זה מחל ואינו יכול לחזור ולהצריכו ולהרחיקו, והוא
שיראה ממנו שמחל כגון שסייע עמו מיד או שאמר
לו לעשות או שראהו שעשה בצדו בלא הרחקה ושתק ולא הקפיד על זה זכה, שכל המחזיק בנזק
זכה בו כמו שביארנו, במה דברים אמורים בשהחזיק
בשאר נזקין חוץ מארבעה מיני נזקין אלו האמורים בפרק זה שהן העשן וריח בית הכסא והאבק
וכיוצא בו ונדנוד הקרקע שכל אחד מאלו אין לו
חזקה, ואפילו שתק הניזק כמה שנים הרי זה חוזר וכופהו להרחיק וכן היזק ראייה במקום שצריך
מחיצה כופהו לעשות מחיצה בכל עת שירצה כמו
שביארנו, ולמה שינו נזקים אלו משאר נזקין לפי שאין דעתו של אדם סובלת נזק מאלו וחזקתו
שאינו מוחל שהיזקו היזק קבוע, ואם קנו מידו
שמחל בנזקים אלו אינו יכול לחזור בו. +/השגת
הראב"ד/ כל ההרחקות האמורות בפרקים וכו' והוא שיראה ממנו שמחל וכו' עד כמו שביארנו.
א"א תמה אני ראה ושתק למה מיד הלא אף
מושיט לו צרורות אומרים לו לך יגע וסתום עכ"ל. /השגת הראב"ד/ בד"א בשהחזיק
בשאר נזקין וכו' וכן היזק ראייה וכו' כמו שביארנו. א"א צריך להביא ראיה לכל אלו מחיצת החצר שאין חזקה מבטלה מפני שזה
מזיק לזה וזה מזיק לזה יכול כל אחד לומר מפני כך לא מחיתי ועוד מפני ההוצאה שמגעת לחלקי
ויתרתי הקרקע, עכ"ל. /השגת הראב"ד/
וחזקתו שאינו מוחל שהיזקו היזק קבוע. א"א והלא החופר בורות בנכסי אשתו
שהם היזק קבוע ויש להם חזקה עכ"ל.+
שולחן ערוך חושן משפט סימן קנה סעיף לו
במה דברים אמורים, בשאר נזקים, חוץ מארבע שהם
העשן וריח בית הכסא ואבק וכיוצא בו ונדנוד הקרקע, שכל אחד מאלו אין לו חזקה, ואפילו שתק כמה שנים הרי זה חוזר וכופהו להרחיק. הגה: ואפילו סמך קודם שבא לשם דבר הניזק (טור בשם
הרא"ש ור"ת והרמב"ם). מיהו אם זכו שניהן בשל הפקר, כל הקודם, זכה, ואין השני אחריו יכול למחות בו. (ריב"ש סימן שכ"ב).
וכן היזק ראיה במקום שצריך מחיצה, כגון חצר
השותפין שיש בו דין חלוקה, יש לכל אחד מהם לכוף את חבירו לבנות הכותל באמצע, כדי שלא יראהו חבירו בשעה שמשתמש
בחלקו; ומאחר שממילא הם מזיקים זה את זה בלי עשיית שום מעשה, אין להם חזקה אלא אע"פ שעמדו כך שנים רבות בלא מחיצה כופהו
לעשות מחיצה בכל עת שירצה. ולמה שינו נזיקין אלו משאר נזיקין, לפי שאין דעתו של אדם סובלת נזיקין אלו, וחזקתו שאינו מוחל, שהזיקו היזק
קבוע. ואם קנו מידו שמחל בנזיקין אלו (או שמכרן
לו או נתנן לו) (טור בשם ר"י והרא"ש וב"י בשם הרשב"א), אינו יכול לחזור בו.
רמב"ם הלכות שכנים פרק יא הלכה ה
מי שהחזיק לעשות מלאכת דם או נבילות
וכיוצא בהן במקומן ויבואו העורבים וכיוצא בהן בגלל הדם ויאכלו והרי הן מצרין לחבירו
בקולם וצפצופם או בדם שברגליהם שהן יושבין
על האילנות ומלכלכין פירותיהם, אם היה חבירו קפדן או חולה שצפצוף הזה מזיקו או שפירות
שלו נפסדין לו בדם חייב לבטל אותה המלאכה או
ירחיק עד שלא יבא לו היזק מחמתו, שהיזק זה דומה לריח בית הכסא וכיוצא בו שאין לו חזקה,
וכן בני מבוי או בני חצר שנעשה אחד מהן אומן
ולא מיחו בו שהרי הוחזק והיו העם נכנסין ויוצאין לקנות ושתקו לא החזיק בדבר זה ויש
להם בכל עת לעכב ולומר אין אנו יכולין לישן
מקול הנכנסין והיוצאין שזה היזק קבוע הוא כמו העשן והאבק וכזה הורו הגאונים.
שולחן ערוך חושן משפט סימן קנה סעיף לט
מי שהחזיק לעשות מלאכת דם או נבילות וכיוצא בהן
במקומו, ויכנסו העורבים וכיוצא בהן בגלל הדם ויאכלו, והרי הם מצירים את חבירו בקולם ובצפצופם או בדם שברגליהם שהם יושבים על האילנות
ומכלים פירותיהם, אם היה קפדן או חולה שצפצוף הזה מזיקו, או שפירות שלו נפסדים לו בדם, חייב לבטל אותה המלאכה או ירחיק עד שלא יבא
לו נזק מחמתן, שהיזק זה דומה לריח בית הכסא וכיוצא בו שאין לו חזקה. וה"ה כל נזק גדול שאין אדם יכול לסבלו (טור בשם הרא"ש).
בית יוסף חושן משפט סימן תיז אות ג ד"ה לקח חצר
ג לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות בולטין לרשות הרבים
הרי הן בחזקתן. שם במשנה ופירש ר"ש הרי זה בחזקתן דטענינן ללוקח ואומרים אימור
כונס לתוך שלו היה:
שולחן ערוך חושן משפט סימן תיז סעיף ב, ג
אין מוציאין זיזין וגזוזטראות לר"ה, אא"כ
היו למעלה מגמל ורוכבו,
לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות יוצאות
לר"ה, ה"ז בחזקתה, ואם נפלה, חוזר ובונה אותה כשהיתה.
שולחן ערוך חושן משפט סימן קנה סעיף כד
מרחיקין השובך מהעיר חמשים אמה, ולא
יעשנו בתוך שלו אלא אם כן יש לו חמשים אמה לכל רוח. ואם לקחו כמו שהוא, אפילו הוא בתוך
(בית) רובע, הרי הוא בחזקתו. ואף אם יפול,
יכול לחזור לבנותו, שטוענים ללוקח לומר ראשון עשאו ברשות, לא שנא נגד יחיד לא
שנא נגד רבים.
בית יוסף חושן משפט סימן קמו אות י (א) ד"ה ואם
בא
י (א) ואם בא משום ירושה וכו'.
משנה שם (מא.) הבא משום ירושה אינו צריך טענה.
ומ"ש והוא יום אחד. לאו דוקא דהוא הדין אפילו לא דר כלל כיון
שהחזיק בה אביו ג' שנים שוב אינו יכול לערער עליו: עיין במישרים נתיב (כ"ג) [כ"ו] חלק ג' (עד ע"ד) תשובת הרא"ש ותשובת הגאונים:
וכתב הרשב"א בתשובה (ח"ב סי' רעג) הבא מחמת ירושה או מחמת מקח צריך להביא
ראיה שהוא יורש או לוקח הא לאו הכי אין טוענין
לו כך הסכימו הראשונים ומכללם הראב"ד ונראים דבריהם שאם לא הביא ראיה שהוא יורש
או לוקח מעמידים אותה ביד הראשון שיש לו עידי
אבות ויכול הוא לטעון לפירות הורדתיו ואילו היה כאן היה מודה. ומיהו הני מילי היכא
דלא החזיק בה האי בתרא ג' שנים אבל היכא דהחזיק
בה קמא אפילו חד יומא ואחזיק בה האי בתרא תלת שנין וטוען שהוא היורש או הלוקח מסתברא
שאינו צריך ראיה מכמה טעמים. [בדק הבית] ועיין
במה שכתב רבינו לקמן (סכ"ז) [עד כאן]: עיין בתשובות הרא"ש תחלת כלל צ"ט
(סי' א). וכתב בסוף כלל צ"ח (סי' י) כמו
שטוענים ליורש ולוקח כך טוענים לבעל חוב שנשתעבדו לו הנכסים בחייו ועיין בכלל
צ"ט סימן ז':
רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ט
הלכה ז
אע"פ שהולכין אחר הרוב מן התורה
והולכין אחר הקרוב הרוב עודף.
רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ט הלכה ו
אין העיר הקרובה מביאה אלא בזמן שמנין
העם שבה כמו מנין העיר הרחוקה ממנה אבל אם היו אלו שברחוקה מרובין על אנשי הקרובה ממנה הולכין אחר הרוב והמרובין מביאין העגלה.
רמב"ם הלכות גזלה ואבדה פרק טו הלכה יח
גוזל הנמצא קרוב לשובך בתוך חמשים
אמה הרי הוא של בעל השובך חוץ לחמשים אמה הרי הוא של מוצאו שאין הגוזל מדדה יתר על
חמשים אמה, נמצא בין שני שובכות הרי הוא של
קרוב, מחצה למחצה יחלוקו. במה דברים אמורים כשהיו יוני שני השובכות שוים במניינן אבל
אם היו יוני האחד רבים הלך אחר הרוב אע"פ
שהוא רחוק.
שולחן ערוך חושן משפט סימן רס סעיף ח
גוזל שמדדה (פי' שמתנודד) ואינו יכול לפרוח, הנמצא קרוב לשובך בתוך חמשים אמה,
הרי הוא של בעל השובך. חוץ לחמשים אמה,
הרי הוא של מוצאו, שאין הגוזל מדדה
יותר על חמשים אמה. (ובשביל של כרמים אפילו
חוץ לנ' אמה הוי של בעל השובך) (טור). נמצא
בין שובכות, הרי הוא של קרוב. מחצה למחצה,
יחלוקו. בד"א, כשהיו יוני שני השובכות
שוין במנין, אבל אם היו יוני האחד רבים, הלך אחר הרוב אע"פ שהוא רחוק. (וכל זה בגוזלות שאינן מפריחים, אבל אם הם מפריחים, בכל ענין של מוצאו)
(טור).