רי"ף בבא בתרא דף
י"ג
גמרא בבא בתרא דפים כד: - כז:
אורך השיעור אודיו הוא דקות
2. מרחיקין גורן קבוע
מהעיר חמשים אמה
5. אין מרחיקין את האילן מן הבור
6. הכותש חיטים ועי"ז מנדנד הכותל של חבירו
7. חיוב הרחקה גם באופן שרוח מסייעתו, ואעפ"כ פטור מלשלם:
9. ראובן שחפר בור וירד ומצא שרשי אילן של שמעון בתוך שדהו
11. מי שהיה אילן
חבירו נוטה לתוך שדהו
12. אילן שהוא נוטה לרשות הרבים
רמב"ם הלכות שכנים פרק י הלכה א
מרחיקין את האילן מן העיר כ"ה
אמה, ובחרוב ובשקמה חמשים אמה מפני נויי העיר, וכל אילן הנמצא קרוב לעיר פחות מזה קוצצין
אותו, ואם האילן קדם נותנין לו בני העיר דמיו,
ואם היה הדבר ספק ולא נודע אי זה מהם קדם אין לבעל האילן דמים אלא נוטל עציו והולך.
רמב"ם הלכות שכנים פרק י הלכה
ב
מרחיקין גורן קבוע מן העיר חמשים אמה
כדי שלא יוליך הרוח התבן בעת שזורה ויזיק לבני העיר, וכן לא יעשה אדם גורן קבוע בתוך
שלו אלא א"כ היה לו חמשים אמה לכל רוח
כדי שלא יזיק התבן לנטיעת חבירו או לנירו.
שולחן ערוך חושן משפט סימן קנה סעיף כב
מרחיקין את גורן קבוע מהעיר חמשים אמה, כדי שלא יוליך הרוח
התבן בעת שזורה, ויזיק לבני העיר. ואם
הגורן קודם לעיר, מסלקו ובני העיר נותנים
לו דמיו. ספק, מסלקו בלא דמים. ומזה יש מי
שלומד על דוכוס ממדינה שגזר על יהודים שיעשו עם היהודים הדרים תחת שרים קטנים בכפרים
שידורו תחתיו, ואם לא, יגרש. כולם צריכים לקיים דברי הדוכוס ולסלק היזק הרבים וליסע תחת הדוכס תחלה,
ולדון אח"כ עם הרבים אם יש להם היזק בזה (הגהות מרדכי דקידושין). וכן לא יעשה אדם גורן קבוע בתוך שלו, אלא אם כן היה לו חמשים אמה לכל רוח, כדי שלא יזיק התבן לנטיעת
חבירו או לנירו.
רמב"ם הלכות שכנים פרק י הלכה ג
מרחיקין את הנבילות ואת הקברות ואת
הבורסקי מן העיר חמשים אמה.
שולחן ערוך חושן משפט סימן קנה סעיף כג
מרחיק את הנבילות ואת הקברות ואת הבורסקי
ואת הכבשונות והדבורים מהעיר, חמשים אמה. ואין עושים בורסקי אלא למזרח העיר, מפני שרוח מזרחית חמה וממעטת היזק (ריח) עיבוד העורות.
רמב"ם הלכות שכנים פרק י הלכה ה
מי שבא לעשות משרה של פשתן בצד ירק
של חבירו שהרי מי המשרה נבלעין בארץ והולכין ומפסידין את הירק, או שנטע כרישין קרוב
מן הבצלים של חבירו שהן מפיגין טעמן, או שנטע
חרדל בצד כוורת דבורים שהרי הדבורים אוכלין העלין ומפסידין את הדבש וכל אלו וכיוצא
בהן אין צריך להרחיק בכדי שלא יזיק ועל הניזק
להרחיק את עצמו אם ירצה עד שלא יגיע לו הנזק שזה בתוך שלו הוא עושה והנזק בא לחבירו
מאליו, במה דברים אמורים שאינו מרחיק כשהיה
הנזק בא מאליו אחר שיפסקו מעשיו של מזיק אבל אם היו מעשיו של זה שעושה ברשותו מזיקין
את חבירו בשעת עשייתו הרי זה כמי שמזיק בידו,
הא למה זה דומה למי שעומד ברשותו ויורה חצים לחצר חבירו ואמר ברשותי אני עושה שמונעין
אותו, וכן כל הרחקות האמורות למעלה בענין זה
אם לא הרחיקו הרי זה כמי שהזיק בחציו לפיכך צריך שירחיק משדה מן הירק וכרישין מן הבצלים
וחרדל מן הדבורים שלשה טפחים או יתר מעט כדי
שלא יהיה היזק בידים אבל להרחיק עד שלא יבא הנזק מאליו אין צריך.
שולחן ערוך חושן משפט סימן קנה סעיף לא
מי שבא לעשות משרה (פי' חפירת מים שמשרין בה הפשתן) של פשתן בצד ירק של חבירו, שהרי מי המשרה נבלעים
בארץ והולכים ומפסידים את הירק, או שנטע כרישין
קרוב לבצלים של חבירו, שהם מפיגים טעמם, או שנטע חרדל בצד כוורת דבורים, שהרי הדבורים
אוכלים העלים ומפסידים הדבש, כל אלו וכיוצא
בהם אינו צריך להרחיק בכדי שלא יזיק. ומ"מ צריך שירחיק משרה מהירק, וכרישין מהבצלים,
וחרדל מהדבורים ג' טפחים או יותר מעט, כדי
שלא יהיה היזק בידים. (והוא הדין בכל כיוצא
בזה, שאין ההיזק בשעת מעשה אלא בא אחר כך, על הניזק להרחיק עצמו) (טור סמ"ח).
רמב"ם הלכות שכנים פרק י הלכה ז
מי שהיה לו אילן בתוך שדהו קרוב לבור
חבירו אין בעל הבור יכול לעכב עליו ולומר לו הרי שרשי האילן נכנסים לבור שלי ומפסידין
אותו שזה נזק הבא מאליו הוא לאחר זמן ובעת
שנטע אינו מזיקו וכשם שזה חופר בתוך שלו כך זה נוטע בתוך שלו, וכן ראובן שחפר בור וירד
ומצא שרשי אילן של שמעון בתוך שדהו קוצץ וחופר
והעצים שלו, ואם היה קרוב לאילן שמעון בתוך ט"ז אמה השרשים של שמעון וקוצצן ונותנן
לו, ואם אין צריך לחפר בור ויצאו השרשים של
שמעון בתוך שדהו הרי הוא מעמיק שלשה טפחים כדי שלא יעכב המחרישה וכל שורש שמצא בתוך
שלשה טפחים קוצצו ואינו חושש שמא יבש האילן
של חבירו שזה בתוך שלו הוא חופר.
שולחן ערוך חושן משפט סימן קנה סעיף לב
מי שהיה לו אילן בתוך שדהו קרוב לבור
חבירו (או בא לנטוע) (טור), אין בעל הבור יכול לעכב עליו ולומר לו: הרי שרשי
האילן נכנסים לבור שלי ומפסידים אותי, שזה
נזק הבא מאליו לאחר זמן, ובעת שנטע אינו מזיקו, וכשם שזה חופר בתוך שלו כך זה נוטע
בתוך שלו.
רמב"ם הלכות שכנים פרק יא הלכה ג
הכותש את הריפות וכיוצא בהן בתוך שלו
ובעת שמכה מנדנד לחצר חבירו עד שנדנדה כסוי החבית על פי החבית הרי זה מזיק בחציו וחייב
להרחיק כדי שלא ינדוד או יבטל מלאכתו שמזקת,
ואם הזיק בעת הנדנוד חייב לשלם שהרי מכחו בא הנזק.
שולחן ערוך חושן משפט סימן קנה סעיף טו
הכותש הריפות (פי' חטים הנכתשים במכתשת) וכיוצא בהם בתוך שלו, ובעת שמכה מנדנד לחצר חבירו
עד שנדנד כיסוי החבית שעל פי החבית, (וי"א
שאין צריך כל כך, רק שינדנד הכותל קצת) (טור
והמגיד פי"א דשכנים בשם הרשב"א וב"י בשם התו'), ה"ז מזיק בחציו וחייב להרחיק כדי שלא ינדנד,
או יבטל מלאכתו שמזקת. ואם הזיק בעת הנדנוד,
חייב לשלם שהרי מכחו בא הנזק. הגה: ואפילו
נבנה החצר אחר שבא המזיק לכאן, צריך המזיק להרחיק נזקו (הגהות מיי' פ"ט והגהות
אשירי ונ"י ס"פ לא יחפור). וה"ה
אם אין מזיק לחצר, אלא שיש חולי הראש לבעל החצר וקול ההכאה מזיק לו, צריך להרחיק עצמו (ריב"ש סימן קצ"ז /קצ"ו/) .
רמב"ם הלכות שכנים פרק יא הלכה א
מי שעשה גורן בתוך שלו, או קבע בית
הכסא, או מלאכה שיש בה אבק ועפר וכיוצא בהן צריך להרחיק כדי שלא יגיע העפר או ריח בית
הכסא או האבק לחבירו כדי שלא יזיקו, אפילו
היתה הרוח הוא שמסייע אותו בעת שעושה מלאכתו ומוליכה את העפר או נעורת הפשתן והמוץ
וכיוצא בהן ומגיעתן לחבירו הרי זה חייב להרחיק
כדי שלא יגיעו ולא יזיקו, ואפילו על ידי הרוח מצויה שכל אלו כמי שהזיקו בחציו הן.
שולחן ערוך חושן משפט סימן קנה סעיף לד
מי שעשה גורן בתוך שלו, או קבע בית
הכסא או מלאכה שיש בה אבק ועפר וכיוצא בהם, צריך להרחיק כדי שלא יגיע העפר או ריח בית
הכסא או האבק לחבירו, כדי שלא יזיקו; אפילו
היתה הרוח הוא שמסייע אותו בעת שעושה מלאכתו ומוליכה את העפר או נעורת הפשתן והמוץ
וכיוצא בהן ומגיעתן לחבירו, הרי זה חייב להרחיק,
כדי שלא יגיעו ולא יזיקו, ואפילו ע"י רוח מצוייה, שכל אלו כמי שהזיקו בחיציו הן;
ואע"פ שהוא חייב להרחיק כל כך, אם הוליכה
הרוח המצויה המוץ והעפר והזיקה בהן, פטור מלשלם, שהרוח הוא שסייע אותו.
רמב"ם הלכות שכנים פרק י הלכה ח
מי שהיתה שדה חבירו נטועה גפנים או
שאר אילנות ובא הוא לנטוע בתוך שדהו גפנים בצד גפנים או אילנות בצד אילנות צריך להרחיק
ארבע אמות, במה דברים אמורים בארץ ישראל אבל
בחוצה לארץ מרחיק בין גפנים לגפנים שתי אמות, ובין גפנים לשאר אילנות או בין אילנות
לאילנות ארבע אמות בכל מקום, היה גדר בינתיים
זה סומך לגדר וזה סומך לגדר בכל מקום, מי שהיה אילן חבירו נוטה לתוך שדהו קוצץ כמלא
מרדע על גבי המחרישה, ובחרוב ובשקמה קוצץ כל
הנוטה עד שיהיה שקול כנגד המצר, וכן אם היה נוטה על בית השלחין של חבירו או על בית
האילן קוצץ את כל הנוטה עד שיהיה שקול כנגד
המצר.
שולחן ערוך חושן משפט סימן קנה סעיף כה
י שהיתה שדה חבירו נטועה גפנים או
שאר אילנות, ובא הוא לנטוע בתוך שדהו גפנים בצד גפנים או אילנות בצד אילנות, צריך להרחיק
ד' אמות. הגה: (כן פי' ר"ח) כי כן דרך צורך המחרישה בין האילנות.
ואם אין דרך לחרוש בין האילנות, אין צריך להרחיק כלל (ב"י). ובמקום שצריכים להרחיק,
ובאין שניהם ליטע בבת אחת, כל אחד מרחיק חצי
השיעור. (המגיד פ' עשירי דשכנים) בד"א,
בא"י, אבל בחוצה לארץ מרחיק בין גפנים לגפנים ובין אילנות לאילנות שתי אמות, ובין
גפנים לשאר אילנות (או שדה לבן) ארבע
אמות. הגה: וי"א דבין גפנים לאילנות בעינן
להרחיק כפי אומד הדעת שלא יפריחו העופות מן האילנות אל הגפנים בשיטה אחת (טור). וי"א
דוקא בנוטע אילנות, אבל נוטע גרעין והאילן
ממילא גדל, אין צריך להרחיק (הגהות אשירי ומרדכי פרק לא יחפור וב"י בשם התוס').
ראובן שמכר ביתו לאחד וגינתו לאחר, אין בעל הגינה צריך להרחיק אילנותיו אף על פי שמכר
הבית תחלה, ואין אומרים בזה מוכר בעין יפה
הוא מוכר (ריב"ש סימן ק"ל) . וע"ל סי' קנ"ד סעיף כ"ח. ובכל מקום אם היה גדר בנתים, זה סומך לגדר וזה סומך
לגדר.
רמב"ם הלכות שכנים פרק י הלכה ז
מי שהיה לו אילן בתוך שדהו קרוב לבור
חבירו אין בעל הבור יכול לעכב עליו ולומר לו הרי שרשי האילן נכנסים לבור שלי ומפסידין
אותו שזה נזק הבא מאליו הוא לאחר זמן ובעת
שנטע אינו מזיקו וכשם שזה חופר בתוך שלו כך זה נוטע בתוך שלו, וכן ראובן שחפר בור וירד
ומצא שרשי אילן של שמעון בתוך שדהו קוצץ וחופר
והעצים שלו, ואם היה קרוב לאילן שמעון בתוך ט"ז אמה השרשים של שמעון וקוצצן ונותנן
לו, ואם אין צריך לחפר בור ויצאו השרשים של
שמעון בתוך שדהו הרי הוא מעמיק שלשה טפחים כדי שלא יעכב המחרישה וכל שורש שמצא בתוך
שלשה טפחים קוצצו ואינו חושש שמא יבש האילן
של חבירו שזה בתוך שלו הוא חופר.
שולחן ערוך חושן משפט סימן קנה סעיף ל
ראובן שחפר בור וירד ומצא שרשי אילן
של שמעון בתוך שדהו, קוצץ וחופר והעצים שלו. ואם היה קרוב לאילן שמעון בתוך ט"ז
אמה, השרשים של שמעון וקוצצם ונותנם לו. ואם
אינו צריך לחפור בור, ויצאו השרשים של שמעון בתוך שדהו, הרי מעמיק ג' טפחים כדי שלא
יעכב המחרישה, וכל שורש שמצא בתוך ג' טפחים
קוצצו, ואינו חושש שמא ייבש אילן של חבירו, שזה בתוך שלו הוא חופר.
שולחן ערוך חושן משפט סימן קנה סעיף כו
מי שהיה אילן חבירו נוטה לתוך שדהו,
קוצץ כמלא מרדע ע"ג המחרישה ובחרוב (פי'
חרוב אילן של חרובין) ובשקמה (פי' שקמה אילן שעושה מין תאנים מדבריות), כל הנוטה
עד שיהיה שקול כנגד המצר. וכן אם היה נוטה על בית השלחין של חבירו, או על בית האילן,
קוצץ (אפילו בשאר אילנות) (טור) את כל הנוטה עד
שיהיה שקול כנגד המצר.
רמב"ם הלכות נזקי ממון פרק יג הלכה כו
אילן שהוא נוטה לרשות הרבים קוצץ כדי
שיהיה הגמל עובר ברוכבו, ומניחין מקום פנוי משתי שפתות הנהר כרוחב כתפי המלחים שיורדין
שם ומושכין הספינה וכל אילן הנמצא ברוחב זה
קוצצין אותו מיד ואין מתרין בבעליו שהרי מעכב מושכי הספינה.
שולחן ערוך חושן משפט סימן תיז סעיף ד
אילן שהוא נוטה לרשות הרבים, קוצץ,
כדי שיהא הגמל עובר ברוכבו. ומניחין מקום פנוי משתי שפתות הנהר כרוחב כתפי המלחים שיורדים
שם ומושכים הספינה, וכל אילן הנמצא ברוחב זה
קוצצין אותו מיד ואין מתרין בבעליו, שהרי מעכב מושכי הספינה.