רי"ף בבא בתרא דף א:
גמרא בבא בתרא דפים ג.
אורך השיעור ברי"ף הוא דקות
אורך השיעור בפוסקים הוא דקות
1. חצר השותפין שיש בה דין חלוקה
2. מקום שאין בו דין חלוקה שרצו שותפין לחלקו
רמב"ם הלכות
שכנים פרק ב הלכה יד
חצר השותפין שיש בה דין חלוקה, או
שחלקוה ברצונם אע"פ שאין בה חלוקה יש לכל אחד מהן לכוף את חבירו לבנות הכותל
באמצע כדי שלא יראהו חבירו בשעה שמשתמש בחלקו, שהיזק ראייה היזק הוא ואין לו חזקה
בחצר, אלא אע"פ שעמדו כך שנים רבות בלא מחיצה כופהו לעשות מחיצה בכל עת
שירצה.
שולחן ערוך חושן משפט
סימן קנז סעיף א
חצר השותפין שיש בה דין חלוקה, או
שחלקוה ברצונם אף על פי שאין בה דין חלוקה, יש לכל אחד מהם לכוף את חבירו לבנות
הכותל באמצע, כדי שלא יראהו חבירו בשעה שמשתמש בחלקו. ואפילו עמדו כך שנים רבות
בלא מחיצה, כופהו לעשות מחיצה בכל עת שירצה. הגה:
ואפילו יש מנהג בעיר שלא לעשותו, אין הולכין אחריו, וכופין לעשותו (טור בשם
הרא"ש נ"י ריש ב"ב). ואפילו אמר האחד: חזקתי כך בלא כותל ואתה מחלת
לי, לא מהני אא"כ יש עדים שמחל זה על
היזק ראייה, שוב אינן יכולין למחות (טור ס"ד בשם הרא"ש).
סמ"ע על שולחן
ערוך חושן משפט סימן קנז סעיף א
א] שיש בה דין חלוקה. דין חלוקה
בכמה הוא, כתבו הטור והמחבר לקמן סימן קע"א סעיף ג' ע"ש, וכאן לימדונו
שבין שיש לחצר שיעור חלוקה שאז יכולין לכפות זה את זה על החלוקה, ובין אין בה
שיעור חלוקה שאז אין יכולין לכפות זה את זה, אלא המה חילקוה מרצונם, כיון
דעכ"פ לאחר חלוקה (ד)אין כל אחד משתמש אלא בחלקו, יכולין לכפות זה את זה
שיעשו מחיצה מפסקת ביניהן כדי שלא יזיק זה את זה בהיזק ראיה, וק"ל:
ב] ואפילו יש מנהג כו'. טעמא,
דבמקום דברי היזקו תדיר כמו זה אין הולכין אחר המנהג:
ג] ואתה מחלת לי. בטור [סעיף ט']
מפורש דה"ה אם אמר מכרתו לי או נתת לי במתנה. ומפרש הטעם, דלא דמי זה לשאר
היזק ראיה הבא מן החלון דפסק הרא"ש [ב"ב פ"א סי' ב' ופ"ג סי'
ע"ג] דאית ליה חזקה, ומטעם דשאני הכא בחצר דהמחזיק ניזק כמו שהוא מזיק, ויכול
לומר לא חששתי למחות כיון שאני מזיקך כמו שאתה מזיקני, והייתי ממתין אולי תפתח אתה
לתבוע, וגם היזק תדיר הוא כמו בית הכסא וקוטרא, ולא דמי לחלון שלאורה הוא עשוי ולא
להסתכל, דאסור להסתכל לחצר חבירו, עכ"ל. ועיין לעיל בסימן קנ"ד סעיף ז'
ח' דכתב המחבר ג"כ דין זה ומטעם אחר, ושם בסמ"ע [סקכ"ג] כתבתי
ג"כ טעם כנ"ל וע"ש:
ד] אלא א"כ יש עדים שמחלו
כו'. פירוש, ואז מהני ואין צריך קנין. ולא דמי למ"ש הטור והמחבר בסוף סימן
קנ"ה [טור סעיף ס"א ומחבר סעיף ל"ו] דצריכין ג"כ קנין
להמחילה, דהתם קאי על היזק דקוטרא וכיוצא בזה שא"א לסובלו, ועיין דרישה
[פרישה סעיף י']:
רמב"ם הלכות
שכנים פרק ב הלכה י
מקום שאין בו דין חלוקה שרצו
שותפין לחלקו אף על פי שקנו מידם כל אחד מהן יכול לחזור בו, שזה קניין דברים הוא
כמו שביארנו, אבל אם קנו מידם שזה רצה ברוח פלוני וזה רצה ברוח פלוני אינן יכולים
לחזור בהם, וכן אם הלך זה בעצמו והחזיק בחלקו וזה בעצמו והחזיק בחלקו אע"פ
שלא קנו מידם אין אחד מהם יכול לחזור בחבירו.
שולחן ערוך חושן משפט
סימן קנז סעיף ב
מקום שאין בו דין חלוקה שרצו שותפין לחלקו,
אע"ג שקנו מידם, כל אחד מהם יכול לחזור בו, שזה קנין דברים הוא. אבל אם בירר
כל אחד חלקו ורצה זה ברוח פלונית וזה רצה ברוח פלונית וקנו מידם על זה, אינם
יכולים לחזור בהם. וכן אם הלך זה בעצמו והחזיק בחלקו, וזה בעצמו והחזיק בחלקו,
אע"פ שלא קנו מידם אין אחד מהם יכול לחזור בחבירו. וי"א שאפילו החזיק
שלא בפני חבירו ולא אמר לו: לך חזק וקני, קנה; ואפילו לא החזיק אלא אחד, זכה הלה
בחלק האחר. הגה: ועיין לקמן בסימן קע"א מדיני מקומות בבית הכנסת.
סמ"ע על שולחן
ערוך חושן משפט סימן קנז סעיף ב
ה] שזה קנין דברים הוא. פירוש, כל
קנין היינו שהקונה נותן סודרו למקנה ומקנהו לו, והמקנה מקנה לו כנגד הסודר החפץ
שרוצה לקנותו, והכא כשקנו מידו על החלוקה אין כאן שום דבר שיחול עליו הקנין שיקנה
לו סודרו, דהחלוקה אין בה ממש ואין הקנין חל עליה. ועיין דרישה [פרישה סעיף ב'] שם
הבאתי לשון רש"י [ב"ב ג' ע"א ד"ה קנין] ונ"י [ב'
ע"א מדפי הרי"ף] בענין זה:
ו] אם הלך זה בעצמו. המ"מ
פ"ב דשכנים [ה"י] כתב שכונת הרמב"ם במ"ש בעצמו, שלא אמר אחד
לחבירו לך חזק וקני, וגם החזיקו זה שלא בפני זה, אפ"ה מהני החזקה, אע"פ
דלא מהני במכר דעלמא כמש"כ בסימן קצ"ב [סעיף ב'], שאני הכא דאין כאן אלא
בירור חלקים לבד כו'. ולפ"ז מה שמסיק המחבר וכתב וי"א כו', חידש לנו
בדבריהם דאפילו לא החזיקו שניהם כל אחד בחלקו אלא אחד מהן, זכה הלה בחלקו.
והמ"מ כתב שיש מי שפירשו כונת רמב"ם ג"כ שרמז זה במ"ש בעצמו,
ומ"ש וזה החזיק, ה"ל כאילו אמר או זה החזיק, ע"ש. והמחבר שכתב
י"א שאפילו החזיק כו', אין כונתו שי"א כן בשם הרמב"ם, גם המ"מ
לא עלה על דעתו לפרש דברי הרמב"ם בשלשתם, דודאי כיון דפירש בפני עצמו
שר"ל שהחזיק זה בלא ידיעת חבירו, דהיינו בלא אמירה לו שיחזיק, וגם שלא בפניו,
מנ"ל לומר שהרמב"ם ס"ל דא"צ שיחזיקו תרווייהו, וה"ה
איפכא. אלא כונת המחבר שי"א כן בהדיא דאפילו בדאיכא כל הני ריעותא מהני
החלוקה: