רי"ף בבא בתרא דף טו ע"ב

גמרא בבא בתרא דפים ל. – ל:

אורך השיעור ברי"ף הוא דקות

אורך השיעור בפוסקים הוא דקות

1. הביא ראובן עדים שהיה שמעון בא בכל שנה. 1

2. פלוני מכרה לי והוא לקחה ממך. 1

3. בא שמעון ונמלך בלוי 2

4. ראובן שמכר לשמעון שדה, והיה לוי מעידי השטר. 3

5. הטוען עדים יש לי שבערב באת אלי 3

1. הביא ראובן עדים שהיה שמעון בא בכל שנה

רמב"ם הלכות טוען ונטען פרק יא הלכה ג

הביא ראובן עדים שהיה שמעון בא בכל שנה ועומד במקום זה שלשים יום או פחות, אומרים לשמעון מפני מה לא מחית כשבאת אבדת זכותך, טען שמעון ואמר טרוד הייתי בשוק ולא ידעתי שזה בתוך חצרי הרי זו טענה, שכל שלשים יום יהיה אדם טרוד בשוק, ואם עמד יותר משלשים יום ולא מיחה אבד את זכותו, ויראה לי שהדין זה אינו אלא בכפרים שהעם טרודין בשווקים שלהן.

שולחן ערוך חושן משפט סימן קמג סעיף א

החזיק בקרקע פחות משלשה שנים, אינה חזקה, אפילו החזיק בפני המערער. ואם החזיק ג' שנים, הוי חזקה אפילו החזיק שלא בפני המערער והוא במדינה אחרת, אם שיירות מצויות ממקום שמחזיק בו למקום שהמערער בו. אבל אם היתה מלחמה ושבוש דרכים בין מקום זה למקום זה, לא הוי חזקה. ואפילו יש עדים שבא המערער כאן לשוק ושהה כאן ל' יום, והיו אלו שלשים יום בסוף ג' שנים, בענין שאם לא ימחה עתה לא יהיה לו עוד זמן למחות, אפילו הכי יכול לומר: כל אותם ל' יום שהייתי בכאן הייתי טרוד בעסקי ולא ידעתי שהיית מחזיק בביתי. ומיירי שהיה לו בית אחר לדור בו. ויש מי שאומר שדין זה אינו אלא בכפרים, שהעם טרודין בשוקים שלהם. הגה: וי"א דמזה יש ללמוד דהכל הולך אחר סוף הג' שנים, שאם היה בתחלתן במקום שאין יכול למחות ובסוף במקום שיוכל למחות, הוי חזקה. ואם היה בתחלתן במקום שיכול למחות והלך למקום שאין יכול למחות, לא הוי חזקה, דמה שלא מיחה בתחלה יש לומר שסמך למחות בסוף ולשוב, אלא שלא נזדמן לו (נ"י פרק חזקת).

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן קמג סעיף א

א] אפילו החזיק בפני המערער. הטעם, דעד שלש שנים אינש מזדהר בשטר לקיחה או מתנה שהיה בידו ותו לא מזדהר, וכיון דאיכא ריעותא לפנינו דלית ליה שטר בידו תוך שלש שנים אמרינן דשקורי קמשקר, ואפילו אם המערער הוא אינש דרגיל להקפיד מלהאכיל לאחרים משדהו, אמרינן דלא קפיד עמו או לפירות הורידו או כפי שאר טענה של המערער:

ב] והוא במדינה אחרת. הטעם, דחברך חברא אית ליה:

ג] בכפרים שהעם טרודים כו'. עיין פרישה [סעיף ב'] שם כתבתי לשון הכסף משנה [פי"א מטוען ה"ג] שתמה ע"ז מאי שנא של כפרים משל עיירות. וכתב אפשר דמיירי בירידים פרויא"ש בלע"ז דכשהם בכפרים מתאספים עם רב ביותר משום דרויחי להו עלמא טובא, עכ"ל. ולי נראה דהיינו טעמא, דבעיירות רגיל להיות יומא דשוקא בכל שבוע משום הכי אין העם טרודים בו כל כך:

ד] דמזה יש ללמוד כו'. מדצריכין לטעם דטרוד היה בשוקא, משמע הא בלאו האי טעמא הוי חזקה אע"ג דלא היה עמו בכל ג' שנים עד סוף שנת ג'. והטעם, כיון דאין לו זמן למחות אלא זה היה לו למחות מיד, ומינה נמי איפכא, דאם היה עמו בתחילה ולא בסוף דיכול להתנצל ולומר אמרתי עדיין יש לי זמן, ועיין פרישה [דרישה סעיף ב']:

2. פלוני מכרה לי והוא לקחה ממך

רמב"ם הלכות טוען ונטען פרק יד הלכה יד

הרי שאכל שדה זו שנים רבות ובא המערער ואמר לו מה לך ולשדה זו הודה ואמר לו יודע אני שהיתה שלך אבל פלוני מכרה לי והוא לקחה ממך, ואמר לו המערער פלוני שמכר לך גזלן הוא, הואיל והודה שהוא שלו ושלא לקחה ממנו תחזור השדה וכל הפירות למערער אע"פ שאין לזה המערער עדים שהיא שלו וכן כל כיוצא בזה, הביא זה המחזיק עדים שפלוני שמכר לו דר בה אפילו יום אחד או שאמר לו בפני לקח ממך ואחר כך מכרה לי, מעמידין אותה בידו שהרי יש לו טענה עם חזקתו ואילו רצה טען ואמר ממך לקחתיה שהרי יש לו שני חזקה.

שולחן ערוך חושן משפט סימן קמו סעיף יג

הרי שאכל שדה זו שנים רבות, ובא המערער וא"ל: מה לך ולשדה זו, הודה וא"ל: יודע אני שהיתה שלך אבל פלוני מכרה לי והוא לקחה ממך, ואמר לו המערער: פלוני שמכר לך גזלן הוא, הואיל והודה שהיא שלו ושלא לקחה ממנו, תחזור השדה וכל הפירות למערער, אע"פ שאין לזה המערער עדים שהיא שלו; ואין המחזיק יכול לגבות מעותיו מהמוכר, מפני שיאמר לו: אילו לא הודית לו שהיתה שלו לא היו מוציאין אותה מידך.

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן קמו סעיף יג

כט] וא"ל יודע אני שהיתה שלך כו'. הטור מסיק וכתב בסוף סעיף כ"ד בשם הרא"ש [ב"ב פ"ג סי' ז'], דאפילו אינו יודע זה אלא מפי המוכר שאמר לו שהיתה של המערער, מיקרי יודע, והו"ל שלו ודאי וקניית המוכר מהמערער הוא ספק, ואין ספק מוציא מידי ודאי. ובסמוך סעיף ט"ו מוכח דס"ל להמחבר ג"כ כן, שהרי כתב שם, והודה לו שהיתה שלו ע"פ המוכר כו', עד, (נאמן) [לא הפסיד] בזה כיון שכבר יצא זכאי [וכו'], מוכח מינה, דאם לא יצא זכאי לא היה נאמן, ועיין פרישה כאן [סעיף כ"ד] ושם [סעיף כ"ו] ודו"ק:

ל] והוא לקחה ממך. פירוש, המוכר אמר לי שלקחה ממך, ולא שהוא יודע זה בודאי וכדמוכח בסעיף י"ד:

לא] ואין המחזיק יכול לגבות כו' אילו לא הודית לו שהיתה שלו כו'. ז"ל הטור בסעיף כ"ה, והר"ר יונה [המובא בציונים אות כ"ח] כתב שאינו חוזר עליו כיון שבפשיעתו הפסיד, שאם אמר קניתיה מפלוני ולא יותר, לא היה המערער יכול להוציאה מידו אפילו לא החזיק בה עדיין, כיון שאין לו עדים שהיתה שלו וגם הוא לא הודה לו שהיתה שלו, ויאמר לו המוכר, פיך הכשילך להודות לו ששלו (הוא) [היתה], ואילו בא לדון עמי, הייתי פוטר עצמי בטענה שלך היתה ולקחתיה ממך במיגו דלא היתה שלך מעולם, אע"ג דאתה אינך יכול לפטור עצמך בטענה שטענת עמו, כיון שהיתה לך טענה לפטור עצמך וברוב דבריך נתחייבת לו, אין לי להפסיד בזה, עכ"ל:

3. בא שמעון ונמלך בלוי

רמב"ם הלכות טוען ונטען פרק טז הלכה ג

בא שמעון ונמלך בלוי ואמר לו הריני קונה שדה פלונית מראובן ובעצתך אקנה אותה, אמר לו לוי לך וקנה אותה טובה היא, יש לו ללוי לערער עליה ולא איבד זכותו שהרי לא עשה מעשה ויש לו לומר רצוני היה שתצא מתחת יד ראובן שהוא אלם כדי שאתבענה בדין ואקח שדי.

שולחן ערוך חושן משפט סימן קמו סעיף יז

אם לא הביא המחזיק עדים שדר בו המוכר יום אחד, וטוען המערער שהמוכר גזלה, או אפילו יש לו עדים שדר בו המוכר יום אחד, אלא שיש למערער עדים שהוחזק המוכר גזלן על שדה זו, וגזלן אין לו חזקה, והביא המחזיק עדים שנתייעץ עם המערער אם יקחנה ויעצו לקנותה, וטוען זה: אילו היתה גזולה ממך למה יעצתני לקנותה, אינה טענה, שיאמר המערער: אתה נוח לי להוציאה מידך יותר ממה שאוציאנה מיד הגזלן. אבל אם כופר ואומר: מעולם לא יעצתיך לקנותה, וזה מביא עדים שיעצו, מחייבים למערער.

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן קמו סעיף יז

לח] אתה נוח לי. דוקא כל כה"ג דלא עביד מעשה, אבל עביד מעשה לא אמרינן הכי כדאמרינן בריש סימן קמ"ז:

לט] נוח לי כו'. כהנה רבות בהתלמוד ובפוסקים דמהני טענה זו לדינא, מ"מ נראה דלא שפיר עבד שנתן לו עצה לטובתו ומכשילו ומציל ממון שלו בממון חבירו, ועל כזה יקראו חז"ל [ספרא קדושים פרשתא ב'] הא דכתיב לפני עור לא תתן מכשול [ויקרא י"ט י"ד], ולא תשגה עור בדרך [דברים כ"ז י"ח]:

מ] אם כופר כו' עד וזה מביא עדים שיעצו כו'. נראה דאפילו אם אחר שבאו עדים הודה ואמר שמפני דהשני נוח לי יעצו, לא מהני כיון שכבר כפר, ולא אמרינן בזה מילי דכדי לא דכירי אינשי, ועיין פרישה [סעיף כ"ט]:

שולחן ערוך חושן משפט סימן קמז סעיף ה

בא שמעון ונמלך בלוי ואמר ליה: הנני קונה שדה פלוני מראובן ובעצתך אקנה אותה, אמר ליה לוי: לך וקנה אותה שהיא טובה, יש ללוי לערער עליה ולא איבד זכותו, שהרי לא עשה מעשה. ויש מי שאומר דדוקא כשהודה המערער שיעצו בכך, אבל אם כפר ואמר: לא היו דברים מעולם, והלה הביא עדים לדבריו, מחייבים המערער בכך.

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן קמז סעיף ה

יא] בא שמעון ונמלך בלוי כו'. המחבר נמשך כאן אחר דברי הרמב"ם שכתב דינים הללו יחד בפרק (ט"ו) [ט"ז] מטוען [הלכה א' - ג']. ולעיל סימן קמ"ו סעיף י"ז, שם נמשך בדבריו אחר לשון הטור [המובא בציונים אות י"ג], משו"ה כתב האי דינא גם כן שם. ומה"ט כתב גם כן כאן בלשון "ויש מי שאומר דוקא כשהודה כו'", ולעיל סימן קמ"ו סעיף י"ז סתם וכתב כן, ע"ש, משום דברמב"ם לא נזכר דין זה, משו"ה כתב בלשון "ויש מי שאומר", ודוק:

4. ראובן שמכר לשמעון שדה, והיה לוי מעידי השטר

רמב"ם הלכות טוען ונטען פרק טז הלכה א

ראובן שמכר לשמעון שדה והיה לוי מעדי השטר ובא לוי לערער על השדה ולטעון שראובן גזל אותה ממנו, אין שומעין לו ואין משגיחין על ראיות שיביא על אותה שדה והרי אבד כל זכותו שאומר לו היאך תעיד על המכר ותבא ותערער, וכן אם העיד לוי בשטר שכתוב בו השדה פלוני של ראובן מצד מזרח או מערב הואיל ועשה השדה סימן לאחר והעיד בשטר אבד את זכותו ואינו יכול לחזור ולערער שאומרים לו היאך תעיד בשטר זה שכתוב בו השדה הזאת מצד פלוני ותחזור ותערער עליה.

שולחן ערוך חושן משפט סימן קמז סעיף א

ראובן שמכר לשמעון שדה, והיה לוי מעידי השטר, ובא לוי לערער על השדה ולטעון שראובן גזל אותה ממנו, אין שומעין לו ואין משגיחין על ראיות שיביא על אותה שדה, והרי איבד כל זכותו, שאומרים לו: היאך תעיד על המכר ותבא ותערער. הגה: ודווקא שחתם עם עד אחר, אבל אם חתם לבד, לא אבד זכותו, דיש לומר מה שחתם כי היה יודע שאין חתימת עד אחד כלום (ב"י בשם הריטב"א). וכן אם לא חתם בעד רק לכבוד בעלמא, לא אבד זכותו (ריב"ש סימן רנ"ב).

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן קמז סעיף א

א] ואין משגיחין על ראיות שיביא כו'. כתב ריטב"א [המובא בציונים אות ב'] דמיירי אפילו כשאין לראובן המוכר עדים שהוא שלו מאבות או בקניה:

ב] היאך תעיד על המכר ותבא ותערער. דוקא בכה"ג דעבד לוי המערער מעשה, דחתם בשטר או העיד בפיו בבית דין, משא"כ בנתן לשמעון המחזיק עצה לקנותו, וכמ"ש הטור והמחבר בסימן קמ"ו [טור סעיף כ"ט ומחבר] סעיף י"ז, וגם בסוף סימן זה חזר וכתבו המחבר. וגם דוקא כשמערער ואומר שהשדה היתה גזולה מידו, אבל מלוה שחתם בעד כשמכרה הלוה לאחר, חוזר וטורף מידו, כמ"ש הטור והמחבר בסימן קי"א [טור סעיף י"ג ומחבר סעיף י"ז], דכיון דאין לו אלא שעבוד על השדה של הלוה שפיר קחתים מעיקרא, וכמו שכתבתי שם [סקכ"ח], ועיין לעיל סימן קכ"ט [סעיף ח'] בהג"ה, ועיין דרישה ופרישה [סעיף א']:

5. הטוען עדים יש לי שבערב באת אלי

רמב"ם הלכות טוען ונטען פרק טז הלכה ד

ראובן שערער על שמעון ושמעון אמר איני יודע מה אתה סח אלא שדה זו מלוי לקחתיה והרי עדים שאכלתיה שני חזקה, אמר לו ראובן והלא עדים יש לי שבערב באת אלי ואמרת לי מכור לי שדה זו אין זו ראיה, ויש לו לשמעון לומר רציתי לקנות ממך כדי שלא תערער ולא תטריחני בדין אע"פ שאיני יודע אם היה שלך או אינה, וכן כל כיוצא בזה, ואם לא טען שמעון טענה זו אין טוענין לו.

מגיד משנה הלכות טוען ונטען פרק טז הלכה ד

ראובן שערער על שמעון וכו'. שם (דף ל"א:) מעשה מבואר וכתב רבינו ואם לא טען שמעון טענה זו אין טוענין לו ונראין דבריו והמעשה הנזכר בגמ' כך הוא שהמחזיק טען כן אבל ודאי אם לא טען רגלים לדבר ואין טוענין לו: